בירת מגדל עוז· רבי יעקב ב"ר צבי [היעב"ץ] עמדין
ז · פרק ח
פירוש ה"ר אשר ז״ל במה שאמרו רז״ל אין מזל לישראל ומצאנו במקום אחר חיי בני ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא. אלא במזלא תליא מילתא. וצריך ליישב אלו הענינים כדי (ליישב) [אלטונא תקח: ליישר] הלב. ולהסיר טעות בני אדם הבוטחים על המזל לרוב בניהם ולעשרם. ובאורך חייהם. ואינם יראים מעונש הבורא ומרשעם (של) [אלטונא תקח: על] זה. ובאמת הם טועים. כי אינם נצולים במזל מפגעי העולם. וכתבנו זה להראות חסרון דעתם וגנותם. ר' חנינא אומר מזל מחכים מזל מעשיר ויש מזל לישראל. ר׳ יוחנן אומר אין מזל לישראל איכא דקשיא ליה הכא טובא היכי פליגי אמוראי בהא מילתא שהרי דבר זה כתוב בתורה שנוי בנביאים ומשולש בכתובים. ונחקר ונדרש היטב בראיה גמורה. בשקול הדעת הברורה. כתוב בתורה. והסירותי מחלה מקרבך. ועוד כתוב והסיר ה' ממך כל חולי גו' וכתיב לא תהיה משכלה ועקרה בארצך גו'. וכתוב לא יהיה בך אביון גו׳. רק אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך. הרי נתבאר מן התורה שהבריאות והחולי. והעקור וההולדה. ומלאת הימים וחסרונם והעושר והעוני אינם תלוים כי אם בעבודת ה' ושמור מצותיו. לא במזל. ושנוי בנביאים כמו שאמרה חנה בתפלתה. כי אל דעות ה׳ ולו נתכנו עלילות. ואמרה ה׳ ממית ומחיה מוריד שאול ויעל. ה' מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם. ועוד כתוב הנני מוסיף על ימיך חמש עשרה שנה. ומשולש בכתובים. דכתיב יראת ה׳ תוסיף ימים ושנות רשעים תקצורנה (וכהנה רבות מאד) ונמצא בשקול הדעת שאם אמת הוא שכל הדברים תלוים במזל למה יתפלל אדם לפני בוראו. להציל ממות נפשו ולחיותו ברעב. ולתת מטר על פני האדמה. וא"כ רוב תפלותינו הם ללא תועלת וללא צורך חלילה חלילה ליראי ה׳ ולחושבי שמו לומר כדברים האלה כי דבר ידוע הוא מן הכתוב ומן הקבלה ומן הנראה לעין כי יש אנשים קוראים לה׳ והוא יענם. ואם תשיב ותאמר כל מה שבא בתורה ובנביאים בענין הזה. הוא בזמן שישראל יושבים על אדמתן ושכינה שורה בישראל. אבל אם חסרו שני הדברים האלה יש מחלוקת בדבר. אם כן היכי מייתי רבי יוחנן ראיה מהאי קרא כה אמר ה׳ אל דרך הגוים אל תלמדו. והלא בזמן שאמר הנביא דבר זה לא חסר מישראל דבר משני הדברים האלה (וכה״ג לא פליג ר״ח) ועוד רב היכי מייתי ראיה מאברהם והלא אברהם שלם היה בכל. ועוד הא ר' חנינא גופיה משמע דסבירא ליה אין מזל לישראל. מדגרסינן בחולין פ״ק ההיא איתתא דהות מהדרא למשקל עפרא מתותי כרעיה דר״ח. אמר לה שקולי. אין עוד מלבדו כתיב. ומקשינן והאר"י למה נקרא שמן כשפים שמכחישין פמליא של מעלה ומשני שאני ר״ח דנפישי זכוותיה. אלמא ישראל דנפיש זכותיה. לא יזיקו לו כשפים. אע״פ שיש להם כח גדול והוא הדין למזל. דהא אין עוד כתיב. על כן אני אומר מר אמר חדא ומא"ח. ולא פליגי. ר"ח איירי בישראל דלא נפיש זכותו. ור״י מיירי בישראל דנפיש זכותו. דומיא דאברהם. וקרא מני בשומר תורה כתיב. וכי אמרינן אין מזל לישראל בישראל דנפיש זכותיה הני מילי למעט מרעת המזל. אבל אין חסידות תועלת. ולאו זכות מסייע שיהיה מי שנולד במערכה רעה. שלם בשלשתן. וראיה לדבר א״א. שלא זכה להרבות בנים משרה. כמו שהרבה מקטורה והיינו דקאמר רבא במ״ק בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא תליא מילתא. דהא רבה ורב חסדא תרוייהו צדיקי גמורי הוו. מר מצלי ואתי מיטרא. מר מצלי ואתי מטרא ועם כל זה לא הועיל לרבה להיות שלם בשלשת הדברים האלה כר״ח שהיה שלם בשלשתן אבל הועילה לו זכותו למלאות ימיו כפי מערכת מולדו ככתוב את מספר ימיך אמלא. וכן הועילה לו זכותו להוליד(אלטונא תקח: ו). ואם לא הרבה בנים. וכי אמרינן אין הזכות מנעילה לבטל כח המזל לגמרי. הני מילי מזל כללי כמו מערכת מולדו כדאמרינן בתענית. ניחא לך דאחריב עלמא כו׳ אפשר דמברית בשעתא דמזוני. אבל מזל פרטי. כמו המקרים המתחדשים בחלאים ועצירת גשמים. ומיתה בלא עתו ובלא יומו. והדומה להם. יש כח בזכות לבטל אותם על כן אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים והצדקה ומדרב נחמן ב"י נמי אין מזל לישראל. דאמיה דרנב"י. א"ל כלדאי בריך גנבא ליהוי לא שבקתיה גלי ראשיה א"ל לא תגלי רישך כי היכי דתהוי אימתא דשמיא עלך דהא קיימא לן הכל בידי שמים. חוץ מיראת שמים. וליכא מאן דפליג בה. ולא שכסוי הראש גורם לי״ש אלא נאות הוא להזהר ולהזכיר. ועוד שכסוי הראש מונע אותו מלהביט לכל דבר. ואמר החכם אין חוצץ בפני התאות כעצימת העינים עכ"ד הר״א. והם שוין במקצת לדברי התו׳ שילהי קדושין ובמ״ק (ובב״מ) [אלטונא תקח: ובכ"מ]. ויש לנו דברים בגו בלח״ש יעוין בפירוש מעמדות ליום ראשון. אמתני׳ דלעולם ילמד אדם את בנו אומנות. ועדיין נשאר דוחק גדול בדברי הרא"ש הנ״ל. במ״ש שהועיל זכותו לרב׳ למלא ימיו כפי המערכה וכן הועילה לו להוליד בנים ואם לא הרבה. וכל זה משמע נגד פשוטן של דברים. כי אמרו רבה חיה ארבעין שנין. והא (לר"ח) [אלטונא תקח: לד"ח] זכה מוסיפין לו גם לישנא דשתין תכלי משמע שהיה שכול בנים לגמרי. איברא לכאורה נראה לי דמרבה לק״מ משום דמבית עלי קאתי. שכבר נגזרה גזרה. ודכוותה אמרינן הרבה בנים הי״ל לכנען שהיו ראוין ליסמוך כטבי עבדו של ר"ג. אלא שחובת אביהם גרמה. ודיה לתורה שהועילה לו לבטל קצת הגזרה. שלא ימות פחות מבן עשרים. כאותה משפחה שהיתה בירושלם. ואביי דעסק בתורה ובג"ח חיה שתין. ואע״ג דרבא לא הוה ס״ל הכי מדקאמר אלא במזלא תליא מ״מ קושטא הכי הוא. וגם נראה דאפילו רבא הדר ביה דאל"ה קשיא דידיה אדידיה. דא"ר תלתא בעאי משמיא. תרתי יהבי לי חוכמתיה דר״ה ועותריה דר״ח. ש״מ צלותא מהניא. ובזכותא תליא מילתא ודאי אלא כדאמרן. דפשימא זכות גדול מועיל לשנות המזל בכל דבר מיהו הני מילי היכא דליכא עון אבות הגורם ג״כ. אבל היכא דנצטרף עון אבות הגוזר רעת הבנים. עם רוע המזל של הבן המסייע אז לא במהרה ינתק חבל הגזרה אפילו בזכות גדול. כענין ת"ת ששקול ככל המצות אין כחו יפה כאן לבטל כולו (כי דיו לעמוד באחת. ר"ל או נגד המזל או נגד חוב אבות בלבד) ואעפ״כ מועיל לבטל הגזרה במקצת. כענין רבה דאהניא ליה מיהא. שלא מת בחור. ואילמלא הוסיף עוד יפוי כח של זכות גדול גם בג״ח כמו שעשה אביי. היה מאריך ימים יותר. ובזה יבוא הכל אל נכון. ועמש״ע בס״ד גם ספ"ק דקדושין. על המשנה כל העושה מצוה אחת מטיבין לו (הובא בפירוש מעמדות ליום שני) יע״ש כי טוב הוא. ויתפשטו קמטים הרבה בפרטים הללו:
גם צריך לדעת ולזכור כי חקור דין של מעלה רחוק מאד מאדם ועמוק עמוק מי ימצאנו המשפט לאלהים הוא. אל דעות ה׳ ולו נתכנו עלילות מצעדי גבר. נבער כל אדם מדעת דרכי יושר משפטיו כי רבים המה. כי לפעמים יש מיתה קודם זמנה בלי חטא. כענין שאמרו דמידחי גברא מקמי גברא מפני שאין מלכות נוגעת בחברתה. ולא זו בלבד אלא שמושך עצמו ואחר עמו. כמ״ש בשמואל שהיה מוכרח למות לפני שאול והיינו דכתיב ע״כ חצבתי בנביאים גו׳. דמית שמואל אדזוטר. כדי שלא יבטלו מעשי ידיו בחייו. ופעמים מפני הרעה נאסף הצדיק כענין מתושלח ואברהם. ויש יסורין בלי עון כענין יסורי הצדיקים. להגן על דורם. כמ"ש והוא מחולל מפשעינו. ורחב״ד שכל העולם היה נזון בזכותו והוא היה די לו בקב חרובין. יש יסורין של אהבה. כל שהקב"ה חפץ בו מדכאו ביסורין כיוצא בהם הרבה. כללו של דבר אין בכח ב״ו לעמוד בסוד ה' גדול העצה ורב העליליה נורא עלילה על ב"א אל אמונה. ולא עביד דינא בל״ד: