בירת מגדל עוז· רבי יעקב ב"ר צבי [היעב"ץ] עמדין
ז · פרק ג
אך ההקדמות אשר בברורן ואמתתן ישלם לאדם הבטחון באלהים הן חמש. אחת מהן שיאמין ויתברר אצלו התקבצות השבעה ענינים באלהים אשר בהתקבצם במי שבוטחים בו יתכן לבוטח לבטוח עליו. וכבר זכרתים והעירותי עליהם במה שנזדמן לי מן הכתוב. והם:
הראשון שהבורא יתברך מרחם על האדם. יותר מכל מרחם. וכל רחמים וכל חמלה שיהיו מזולתו עליו כולם הם מרחמי האל וחמלתו. כמ"ש. ונתן לך רחמים ורחמך והרבך:
והשני כי הבורא יתעלה לא יעלמו ממנו אפני תועלות האדם. והדין נותן זה מפני שהוא אחד ממעשיו ואין מי שיודע באופני תקנות העשוי והפסדו. ובפגעים המשיגים אותו ובאופני מחלתו וארוכתו יותר מעושהו. ואם זה יהיה נמצא בעושים מבני אדם. אשר לא יחדשו במעשיהם זולתי צורה מקרית. אך השורש והצורה עצמה אין להם בהם שום תחבולה. ולא יכולת לחדשם ואשר חדש שרשי האדם וצורתו ותכונתו וסדר חבורו. הוא החכם היודע בעניני תועלותיו ונזקיו והטוב לו בעולמו ואחריתו בלי ספק. כמש"ה אני ה׳ מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך. ואמר את אשר יאהב ה׳ יוכיח גו׳:
והשלישי כי הבורא יתברך חזק מכל חזק ודברו נגזר מכל דבר. ואין משיב את דינו כמש"ה כל אשר חפץ ה׳ עשה. ואמר כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם וגו׳:
והרביעי כי הוא משגיח על הנהגת בני אדם כלם לא יניחם ולא יתעלם מהם ולא יסתר ממנו דבר מהם מקטנם ועד גדולם ולא ישכיחהו דבר את דבר כמ"ש למה תאמר יעקב ותדבר ישראל נסתרה דרכי מה׳ ומאלהי משפטי יעבור. ואמר הלא ידעת אם לא שמעת אלהי עולם ה׳ בורא קצות הארץ לא ייעף ולא ייגע אין חקר לתבונתו גו':
והחמישי שאין ביד אחד מהברואים להועיל את נפשו ולא להזיקו ולא לזולתו. כי אם ברשות הבורא יתעלה. כי העבד כשיהיה לו יותר מאדון אחד. ויהיה כל אחד מהם יכול להועילו. לא יתכן לו לבטוח על אחד מהם. מפני שמקוה התועלת מכל אחד מהם. ואם יהיה אחד יכול על הגדלתו יותר משאריתם יהיה חוזק בטחונו בו כפי יכלתו. אע"פ שהוא בוטח בשאריתם. ואם לא יוכל להועילו כי אם אחד מהם בלבד. על כרחו יבטח עליו לבד. מפני שאינו מקוה תועלת מזולתו. וכן כשירגיש האדם שלא יועילנו ולא יזיקנו אחד מהנבראים אלא ברשות הבורא יתב' ישוב לבו מיראתם ותקותם ויבטח על הבורא לבדו. כמ"ש אל תבטחו בנדיבים בבן אדם שאין לו תשועה:
והששי שידע רב טוב האלהים על האדם. ומה שהתחיל בו מרוב החסד והטובה מבלי שיהיה ראוי אצלו לכך. ולא לצורך שיהיה אליו. אך נדבה וטובה וחסד. כאשר בארנו בשער הבחינה. וכמ"ש רבות עשית אתה ה׳ אלקי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו אין ערוך אליך אגידה ואדברה עצמו מספר:
והשביעי שיתברר אצלו כי יש לכל ההויות שבעולם הזה מעצם ומקרה גבול ידוע. ולא יוסיף ולא יגרע. על מה שגזרו הבורא יתעלה בכמותו ואיכותו וזמנו ומקומו. אין מרבה למה שגזר במעוטו. ולא ממעט ממה שגזר ברבותו. ולא מאחר למה שגזר להקדימו. ולא מקדים למה שגזר לאחרו. ומה שיהיה מן הדברים על הדרך הזה. (ר"ל כשיתחדשו בעולם דברים יוצאים מהלוך הטבע נוהגים מנהג זר ודרך נס) הוא הנגזר אשר קדם בתחלת הידיעה. אלא שלכל הגזרות הקדומות בידיעת הבורא סבות. ולסבות סבות. ומי שאינו מבין עניני העולם יחשוב כי הסבה המתחדשת מחייבת שינוי הענינים. והתהפכותם מענין אל ענין. והסבה חלושה ונקלה מהיות ממנה שנוי או חלוף בעצמה כאשר נראה הגרגיר האחד מן החטה מצמיח שלש מאות שבלים. ובכל שבולת שלשים גרגרים. ויהיה הגרגיר הא' סבה לעשרת אלפים. או קרוב להם. היעלם כי כח הגרגיר חלוש מעשות כמות זו. וכן שאר הגרגרים הנזרעים והנטועים. וכן נאמר בהוית האדם ושאר החיים מטפת הזרע. וכמו כן הוית הדג הגדול מביצת הדג עם קטנותה. וטרדת הנפש להקדים מה שיאחר הבורא יתעלה. ולאחר מה שהקדים ולהרבות מה שהמעיט. ולהמעיט מה שהרבה מקניני העולם. מבלי סבב אל קיום מצות עבודתו וקבול תורתו. חלישות ההכרה באמתת ידיעתו. וסכלות מהבין טובת הנהגתו. וכבר רמז החכם אל הענין הזה באמרו לכל זמן. ועת לכל חפץ תחת השמים ואח"כ זכר מהם עשרים ושמונה ענינים. והוא מה שאמר עת ללדת גו׳. עד אמרו ועת שלום ואמר כי עת ופגע יקרה את כולם. ואמר כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם. והליכות דיני הבורא יותר נעלמות ועמוקות ועליונות מהגיע אל ידיעת חלקיהם. כל שכן כללם. וכבר אמר הכתוב כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם:
וההקדמה השנית שידע ויתברר אצלו. כי הבורא יתברך משקיף עליו. ואין נעלם ממנו נגלהו ונסתרו. וצפונו ונראהו ואם בטחונו באלהיו בלב שלם אם לא כמש"ה ה׳ יודע מחשבות אדם כי המה הבל ואמר הלא תוכן לבות הוא יבין ואמר כי אתה ידעת לבדך את לבב בני אדם וכשיתברר זה לבוטח אין ראוי לו לטעון שהוא בוטח באלהים יתעלה בדבורו. מבלי שיבטח עליו בלבו ובמצפונו ויהיה במעלת מי שנאמר עליהם בפיו ובשפתיו כבדוני. ולבם רחק ממני:
וההקדמה השלישית שייחד אלהיו בבטחו בו במה שהוא חייב לבטוח בו ואל ישתף זולתו עמו. ויבטח עליו ועל אחד מהברואים ויפסד בטחונו באלהיו. בהשתתף זולתו עמו וכבר ידעת מה שנאמר באסא עם חסידותו עת שסמך על הרופאים שכתוב. וגם בחליו לא דרש את ה׳ כי ברופאים. ונענש על זה. ואמר הכתוב ברוך הגבר אשר יבטח בה׳ והיה ה׳ מבטחו וגו' ומן הידוע עוד כי מי שימנה מבני אדם שני ממונים או יותר לעשות דבר מנויו מופסד כל שכן מי שבטח על האלהים וזולתו. שיסתר בטחונו. ויהיה זה סבה חזקה להמנע ממנו מה שבטח עליו בו. כמש"ה ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרעו ומן ה׳ יסור לבו:
וההקדמה הרביעי' שתהיה השגחתו חזקה והשתדלותו גדולה. לקיים מה שחייבו בו הבורא מעבודתו ולעשות מצותיו. ולהזהר מאשר הזהירו ממנו כפי מה שהוא מבקש כדי שיהיה הבורא מסכים לו. במה שהוא בוטח עליו בו כמ"ש רז"ל עשה רצונו כרצונך. כדי שיעשה רצונך כרצונו. בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך. ואמר הכתוב בטח בה׳ ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה ואמר טוב ה׳ לקוויו לנפש תדרשנו. אבל מי שיבטח על הבורא והוא ממרה אותו. כמה הוא סכל וכמה דעתו חלושה והכרתו כי הוא רואה כי מי שנתמנה לו מבני אדם על דבר. כשהוא מצוה אותו להתעסק בצורך מצרכיו או מזהיר אותו מדבר. ויעבור על מצותו. ויגיע לממונה עברו על מצותו. כי יהיה הסבה החזקה להמנע ממנו העשות מה שבטח עליו בו. כל שכן מי שעבר על חוקי האלהים ומצותיו אשר יעד (בעצמו והועד על ידי הנביאים) עליהם שתהיה תוחל' הבוטח עליו נכזבה כשימרהו ולא יהיה ראוי להקרא בשם בוטח באלהים. אך הוא כמש"ה כי מה תקות חנף כי יבצע כי ישל אלוה נפשו. הצעקתו ישמע אל גו'. ואמר הגנוב רצוח ונאוף והשבע לשקר. ובאתם ועמדתם לפני בבית הזה גו' ואמרתם נצלנו. ואמר המערת פריצים היה בבית הזה:
וההקדמה החמישית שיתבאר אצלו כי השלמת הדברים המתחדשים בעוה"ז אחר היצירה. הוא בשני דברים. אחד גזרות הבורא יתעלה וחפצו ביציאתם אל גבול ההויה. והשני סבות ומצועים. מהם קרובים ומהם רחוקים ומהם נגלים ומהם נסתרים. וכולם רצים להשלים מה שנגזר הויתו והראותו. בעזר האלהים להם על זה.
ודמיון הסבות הקרובות. כהוצאת המים ממעמקי הארץ בגלגל הכלים. המעלי' את המים מן הבאר וסבתו הרחוקה האדם. שהוא קושר הבהמה אל הגלגל ומניעתו להעלות המים מתחתיות הבאר אל פני ארץ. אך הסבות אשר בין האדם והכלים. מצועים בין שני הדברים. ואם הבהמה והעגולים שמניע קצתם את קצתם. והחבל. ואם יקרה פגע לאחד מן הסבות הנזכרות. לא יגמר הענין המכוון בהם. וכן שאר המעשים היוצאים אל גבול ההויה לא יתקבצו מן האדם וזולתו. כי אם בגזרת האלהים. והזמנתו הסבות אשר בהם הגמרם. כמ"ש ולו נתכנו עלילות. ואמר גדול העצה ורב העליליה. ואמר כי היתה סבה מעם ה׳. ואם תהיינה הסבות נעדרות בכלל. לא תגמר יציאת דבר מן הפעולות הטבעיות אל גדר ההויה. וכאשר נסתכל בצורך האדם לסבב ולהתגלגל לגמור עניניו. נמצאהו בראות העין כי הצריך אל המזון כשיושם לפניו המאכל כראוי לו. אם לא יתגלגל לאכלו ובהגבהתו אל פיו ולעסו לא ישבר רעבונו וכן הצמא בצרכו אל המים וכל שכן אם ימנע המאכל ממנו עד שיתגלגל לתקנו בטחינה ולישה ואפיה והדומה לזה ויותר גלגול וקשה אם יצטרך לקנותו ולתקנו ויותר מזה עוד אם לא יזדמנו לו הדמי' שיקנה אותו בהם ויצטרך לגלגול ולסבוב גדול ממה שזכרנו קודם שישתכר בדמים או שימכור מה שהוא צריך לו מחפצים וקנינים וכיוצא בהם. והעלה אשר בעבורה חייב הבורא את האדם לחזר ולסבב על סבות הטרף ושאר מה שהוא צריך אליו לשני פנים. אחד מהם מפני שחייבה החכמה בחינת הנפש בעבודת האלהים ובהמרותה בחן אותה במה שמראה זה ממנה והוא הצורך והחסרון אל מה שהוא חוץ לה ממאכל ומשתה ומלבוש ומעון ומשגל וצוה אותה לחזר עליהם להביאם בסיבות המוכנות להם על פנים מיוחדים ועתים ידועים ומה שגזר הבורא שיגמר לאדם מהם יגמר וישלם בהשלמת הזדמנות הסבות. ואשר לא גזר להגמר בהם לא יגמר וימנע ממנו הסבות ונתברר ממנו העבודה והעבירה בכוונה ובבחירה לאחת מהנה מבלתי האחרת ויתחייב אחר זה הגמול והעונש ואפילו לא גמר בהם המעשה. והשני כי אילו לא הוצרך האדם לטרוח ולחזר ולסבב להבאת טרפו. היה בועט ורודף אחר העבירות (כמ"ש בדור המבול וסדום וחבריהם) ולא היה משגיח על מה שהוא חייב בו על טובת האלהים עליו. כמ"ש והיה כנור ונבל תוף וחליל ויין משתיהם. ואת פועל ה׳ לא יביטו גו' ואמר וישמן ישורון ויבעט שמנת עבית כשית ויטוש אלוה עשהו. ואמרו רז"ל יפה תורה עם דרך ארץ. שיגיעת שניהם משכחת עון וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עון. כל שכן מי שאין לו חלק באחת מהן. לא שם לבו על אחת מהן והיה מחמלת הבורא יתעלה על האדם שהטרידו בעניני עולמו ואחריתו להתעסק כל ימי חייו בזה. ולא יבקש מה שאינו צריך לו ולא יוכל להשיגו בשכלו. כמו עניני ההתחלה והתכלה (שאלת מה לפנים מה לאחור) כמש"ה גם את העולם נתן בלבם. מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף. ואם הוא מגביר עבודת האלהים ובוחר ביראתו ובוטח בו בעניני תורתו ועולמו וסר מן הדברים המגונים. וכוסף למדות הטובות לא יבעט במנוחה ולא יטה אל השלוה (לפנות לבו לתענוגי העולם ותאותיו) ולא ישיאהו היצר. ולא יפת בכשפי העולם. יסתלק מעליו טורח הגלגול והסבוב בהבאת טרפו מפני הסתלקות שני הפנים מעליו הבחינה והבעיטה בטובה. ויבואהו טרפו בלי טורח ובלי יגיעה כפי ספקו ומזונו כמש"ה לא ירעיב ה׳ נפש צדיק. ואם יאמר האומר הנה אנחנו רואים מקצת צדיקים לא יזדמן להם טרפם אלא אחרי העמל והיגיעה. ורבים מאנשי העברות בשלוה וחייהם בטוב ובנעימים. נאמר כי כבר קדמו הנביאים והחסידים לחקור על זה הענין. מהם מי שאמר מדוע דרך רשעים צלחה ואמר האחד למה תראני און ועמל תביט ושוד וחמס לנגדי גו'. ואמר כי רשע מכתיר את הצדיק. ואמר תחריש בבלע רשע צדיק ממנו ואמר אחד הנה אלה רשעים ושלוי עולם השגו חיל. ואמר אך ריק זכיתי לבבי וארחץ בנקיון כפי ואהי נגוע כל היום ותוכחתי לבקרים. ואמר אחד על אנשי דורו. גם בחנו אלהים וימלטו. והרבה כזה (בספרי אמת וקהלת ביחוד) אך הניח הנביא התשובה בבאור עלת זה מפני שעלת כל אחד מן הצדיקים הנבחנים. וכל אחד מן הרשעים שהם בטובה בעוה"ז זולת עלת האחר לכן העיד על זה באמרו הנסתרות לה׳ אלהינו והנגלות לנו ולבנינו ואמר החכם בדומה לזה אם עושק רש וגזל משפט וצדק תראה במדינה אל תתמה גו׳. ואמר הכתוב הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט. ועם כל זה ראיתי לבאר בענין הזה מה שהיה בו מעט הספקה. ואומר כי הפנים אשר בעבורם ימנע מהצדיק הזדמנות טרפו. עד שיטרח עליו ויבחן בו. אפשר שיהיה לעון שקדם לו. התחייב לו להפרע ממנו עליו. כמ"ש הן צדיק בארץ ישולם. ויש שיהיה על דרך התמורה בעולם הבא. כמ"ש להיטיבך באחריתך ויש שיהיה להראות סבלו והסברתו הטובה בעבודת הבורא יתעלה. כדי שילמדו בני אדם ממנו. כמו שידעת מענין איוב. ויש שיהיה לרשע אנשי דורו ויבחנהו הבורא יתעלה בעוני ובריש ובחלאים להראות חסידותו ועבודתו לאלהים מבלעדיהם כמ"ש אכן חליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם ויש שיהיה מפני שאיננו מקנא לאלהים. לקחת הדין מאנשי דורו. כמו שידעת מענין עלי ובניו. שאמר בהם הכתוב והיה כל הנותר בביתך יבוא להשתחות לו גו׳. אבל טובת האל יתעלה על הרשע. יש שתהיה בעבור טובה שקדמה לו יגמלהו האלהים עליה בעולם הזה כמ"ש ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו ותרגמו בו הראשונים ומשלם לשנאוהי זכוון דאנון עבדין קדמוהי בחייהון לאובדיהון. ויש שתהיה על דרך הפקדון אצלו עד שיתן לו האל יתברך בן צדיק יהיה ראוי לה. כמ"ש יכין וצדיק ילבש. ואומר ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס לתת לטוב לפני האלהים. ואפשר שתהיה הסבה הגדולה שבסבות מותו ורעתו. כמ"ש עושר שמור לבעליו לרעתו. ואפשר שתהיה להאריך הבורא יתעלה לו עד שישוב ויהיה ראוי לה כמו שידעת מענין מנשה ויש שתהיה לחסד שקדם אביו והיה ראוי להיטיב לבנו בעבורו. כמו שאמר ליהוא בן נמשי בני רביעים ישבו לך על כסא ישראל. ואמר מתהלך בתומו צדיק. אשרי בניו אחריו. ואמר נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם. ויש שתהיה לנסות אנשי התרמית והמצפונים הרעים כשהם רואים זה ממהרים לסור מעבודת הבורא וחשים להתרצות אל אנשי הרשע וללמוד ממעשיהם. ויתברר הנבר לאלהים. ויראה הנאמן בעבודתו. בסבלו עת ששולטין בו ומביישין אותו. ויקבל שכר מהבורא יתעלה על זה. כמו שידעת מענין אליהו עם איזבל. וירמיהו עם מלכי דורו. וכיון שהתברר חיוב (הגלגל) [אלטונא תקח: הגלגול] על הסבות על בני אדם:
נבאר עתה כי אין כל אדם חייב לחזור על כל סבה מסבות הטרף. כי הסבות רבות מהן נקלות שטרחם מעט. כסחורה בחנות. או מלאכה שטרחה מעט. כתפירה וכאיחוי (קרעים) והספרות ואצור המסחרים ושכור האריסין והפועלים והשמשים בעבודת האדמה. ומהן סבות יש בהן יגיעה וטורח כעבוד העורות. והוצאת הברזל והנחושת מן מוצאיהם וזקוק הכסף בעופרת. ונשוא המשאות הכבדות. ולכת בדרכים רחוקים תמיד ועבודת האדמה וחרישתה. וכיוצא בהם. ומי שהוא מבני אדם חזק בגופו. חלש בהכרתו ראוי לו מהם מה שיש בו מן היגיעה כפי שיכול לסבול. ומי שהוא חלש בגופו. והכרתו חזקה אל יבקש מסבות הטרף מה שמייגע גופו. אך יטה אל מה שיהיה קל על גופו. ויוכל להתמיד עליו. ולכל אדם יש חפץ במלאכה או סחורה. מבלתי זולתה כבר הטביע האל לה בטבעו אהבה וחבה. וכן בשאר החיים כמו שהטביע בטבע החתול צידת העכברים ובטבע הנץ צידת מה שראוי לו מן העוף. ובטבע האיל. צידת הנחשים. וכן יש מן העופות שיצודו הדגים לבד. וכן בטבע מין ומין ממיני החיים. נטיה ותאוה אל מין ממיני הצמחים והחיים. הוטבע עליו להיות סבה למזונו. ותכונת גופו ואיבריו לדבר ההוא. כפה הארוך ושוק הארוך לעוף שצד את הדגים. וכשן והצפורן החזק לארי. והקרנים לשור ולאיל. ואשר תוכן מזונו מן הצמח. לא נתן לו כלי הציד והטרף. ועל הדמיון הזה תמצא מדות בני אדם וגופותם מוכנות לסחורות ולמלאכות ומי שמוצא במדותיו כוסף אל מלאכה מן המלאכות ויהיה גופו ראוי לה ויוכל לסבול את טרחה. יחזור עליה וישים אותה סבה להבאת מזונו ויסבול מתקה ומרירותה. ואל יקוץ כשימנע ממנו הטרף בקצת העתים. אך יבטח באלהים שיספיק לו טרפו כל ימי חייו. ויכוין בטרדת לבו וגופו בסבה מן הסבות והסבוב עליה. לעמוד במצות הבורא שצוה האדם להתעסק בסבות העולם. כעבודת האדמה וחרישתה וזריעתה. כמ"ש ויקח ה׳ אלהים את האדם וינחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה ולהשתמש בשאר בעל חיים בתועלותיו ומזוניו ובנין המדינות והכנת המזונות. ולהשתמש בנשים ולבעול אותן להרבות הזרע. ויהיה נשכר על כוונתו בהם לאלהים בלבו ובמצפונו בין שיגמר לו חפצו בין שלא יגמר לו חפצו. כמ"ש יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך. וארז"ל וכל מעשיך יהיו לשם שמים. ויהיה בטחונו באלהים שלם. ולא יזיקנו הסבוב על הסבות להבאת טרפו בהם מאומה. כשהוא מכוין בהם בלבו ומצפונו לשם שמים. ואל יחשוב כי טרפו מעומד על סבה ידוע. ושאם תמנע הסבה ההיא ממנו. לא יבוא בסבה אחרת. אבל יבטח על האלהים בטרפו וידע כי הסבות כולן אצל הבורא שוות. יטריפהו במה שירצה מהן. בעת שירצה מאיזה ענין שירצה. כמש"ה כי אין מעצור לה' להושיע ברב או במעט. ואמר כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל. ואמר לא בחיל ולא בכח. כי אם ברוחי אמר ה׳ צבאות: