בירת מגדל עוז· רבי יעקב ב"ר צבי [היעב"ץ] עמדין
ז · פרק ב
אך הסבות אשר בהן יתכן הבטחון מהבוטח על הברואים הן שבע:
אחת מהן הרחמים והחמלה והאהבה. כי האדם שהוא יודע בחברו שהוא מרחם וחומל עליו יבטח בו ותנוח נפשו עליו בכל מה שיטריחהו מעניניו:
והשנית שיהיה יודע בו עם אהבתו שאיננו מתעלם ממנו ולא מתעצל בחפצו. אבל הוא יודע בו שהוא משתדל ומסכים לעשותו כי אם לא יתברר לו ממנו כל זה. לא יהיה בטחונו עליו שלם. מפני שהוא יודע התעלמותו ורפיונו בחפצו וכאשר יתקבצו לבוטח ממי שבטח בו שתי המדות האלה גודל רחמנותו עליו ורוב השגחתו על עניניו יבטח בו מבלי ספק:
והשלישית שיהיה חזק לא ינוצח באשר הוא חפץ ולא ימנעהו מונע מעשות בקשת הבוטח. כי אם היה חלש לא ישלם הבטחון עליו. אע"פ שנתברר שהוא מרחם ומשגיח. מפני המנע דברים ממנו ברוב הענינים. וכאשר יתקבצו בו שלש המדות האלה יהיה הבטחון עליו יותר ראוי:
והרביעית שיהיה יודע באופני תועלות הבוטח עליו. ולא יעלם ממנו מה שהוא טוב לו בנסתר ובנראה ומה שייטב בו ענינו. כי אם לא ידע כל זה לא תנוח נפש הבוטח עליו. וכאשר יתקבצו לו בו דעתו בתועלותיו ויכלתו בהם ורוב השגחתו עליהם וחמלתו עליו יחזק בטחונו בו בלי ספק:
והחמישית שיהיה מתייחד בהנהגת הבוטח עליו. מתחלת הוייתו וגדולו וינקותו ונערותו ובחרותו וישישותו וזקנתו. עד תכלית ענינו וכשיתברר ממנו כל זה לבוטח. יתחייב שתנוח נפשו עליו וישען אליו. בעבור מה שקדם לו עליו מן הטובות העודפות. והתועלות המתמידות ויהיה זה מחייב חזקת בטחונו בו:
והששית שיהא ענין הבוטח מסור בידו. ולא יוכל אדם להזיקו ולהועילו ולא להיטיב אליו ולא לדחות נזק מעליו זולתו. כעבד האסור אשר הוא בבית הבור ברשות אדוניו:
והשביעית שיהיה מי שבטח עליו. בתכלית הנדיבות והחסד. למי שראוי לו ולמי שאינו ראוי לו. ותהיה נדיבותו מתמדת וחסדו נמשך לא יכרת ולא יפסק ומי שנקבצו בו כל המדות האלה. עם כל מה שזכרנו קודם לזה נשלמו תנאי הבטחון בו והתחייב היודע זה ממנו לבטוח בו ושתנוח נפשו עליו בגלויו ובנסתרו בלבו ובאבריו. ולהמסר אליו ולרצות בגזרותיו ולדון אותו לטוב בכל דיניו ומפעליו. וכאשר נחקור על אלה השבעה תנאים. לא נמצאם כלל בברואים. ונמצאם כולם בבורא יתעלה. שהוא מרחם על בריותיו כמ"ש רחום וחנון ה׳ ואמר ואני לא אחוס על נינוה וגו׳. ושאינו מתעלם כמ"ש הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. ושהוא חכם ולא ינוצח כמ"ש חכם לבב ואמיץ כח מי הקש' אליו וישלם ואמר לך ה׳ הגדולה והגבורה והתפאר' והנצח וההוד וגו׳. וכתוב ה׳ אלהיך בקרבך גבור (מושיע) [אלטונא תקח: יושיע]. ושהוא מתייחד בהנהגת האדם מתחלת ענינו והתחלת גדילתו כמ"ש הלא אביך קנך הוא עשך ויכוננך. ואמר עליך נסמכתי מבטן אמי ממעי אמי אתה גוזי. ואמר הלא כחלב תתיכני וכגבינה תקפיאני. ושאר הענין. ושתועלתו והיזיקו אינם ברשות אדם. כי אם ביד הבורא יתעלה לבדו כמ"ש מי זה אמר ותהי. ה׳ לא צוה. מפי עליון לא תצא הרעות. ואמר יבש חציר נבל ציץ ודבר אלהינו יקום לעולם ואמר אכן חציר העם וכבר התבאר הענין הזה בשער עבודת האלהים במה שיש בו די. ושנדיבותו כוללת וחסדו סובב. כמ"ש טוב ה׳ לכל ורחמיו על כל מעשיו ואמר נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו. ואמר פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון והשכל גוזר בקבוץ אלה השבעה עניינים בבורא יתעלה. מבלתי הנבראים לכן הבאתי אלו הפסוקים מן הכתוב לזכרון בלבד וכאשר יתברר זה לאדם ותחזק הכרתו באמתת חסד הבורא. יבטח בו וימסר אליו. ויניח הנהגתו עליו ולא יחשדהו בדינו. ולא יתקצף על בחירתו לו. כמ"ש דוד המע"ה כוס ישועות אשא ובשם ה׳ אקרא. ואמר צרה ויגון אמצא ובשם ה׳ אקרא: