בירת מגדל עוז· רבי יעקב ב"ר צבי [היעב"ץ] עמדין
ו · פרק ט
בבחינת האוהבים והחברים נאמנים. אמר חכם האוהב הנאמן מי שהתנדב לך מממונו בעת רצונך ובנפשו בעת צרתך:
ואמר כשתרצה להתחבר עם אדם הכעיסהו ואם יודה לך על האמת בעת כעסו. התחבר לו ואם לאו. עזוב אותו:
ואמר אל תבטח בהודאת מי שתתן לו. עד שתמנע ממנו. כי הסובל הוא המודה. והחרד הוא הכופר:
ואמר אל תתחבר אלא למי שמכיר ערך מעלתו. אז טוב לך בחברתו:
ואמר מי שרוחו יקרה ודעתו נוחה חבורתו טובה ואהבתו מתמדת:
ואמר כשתרצה לדעת מי יאהבך. או מי ישנאך ראה מה יש בלבבך:
ואמר מי שהשליך טרחו עליך. ומנע ממך טובתו אל תאמין באהבתו:
ואמרו לחכם למי מבני אדם תאהב יותר. ואמר מי שרבו טובותיו אצלי. ושאלו במה מכיר האדם אוהבו. והשיב כשהלבבות והלשונות רצות בו. אינם צופות כי אם אהבתו. ולא מדברות כי אם בשבחו:
ואמר כשתאהוב אדם. לא תחניף לו. ולא תשאיל עליו כי שמא תמצא אויב שיספר לך מה שאין בו ויפריד בינו ובינך:
התנדב לאוהבך בנפשך וממונך ולמודעך (בטובתו) [אלטונא תקח: בטובך] בדבר הטוב ולהמון בהסברת פנים. ובנתינת שלום. ולשונאך בצדקה וחוס על תורתך וזכרה עם הכל:
הזהר ממי שאהבתו כפי הצורך. כי אם השלמת הצורך תשלם אהבתו:
ואמר אל תשיאך אהבת המלך כשהיא אוהב אותך. וכשאתה בטוח מן השר. אל תירא מן המלך:
ואמר לא אהבני אדם שלא היתה לו אהבתי זכה כל ימי ולא שנאני אדם שלא התפללתי בעדו שיישרהו הבורא ולא האמין אדם אותי על סודו וגליתיו ולא שלחתי יד בדבר שאינו הגון ולא אמרתי הן וחזרתי בי אפילו אם היתה מאבדת כל ממוני ממני ואמרתי לא בכל דבר הסבל טוב אלא על האוהב:
ואמר מי שאסף אל אהבתו השלמה בך העצה הטובה אסוף אל אהבתך. שזכה בה שתחייב עצמך לשמוע לו:
ואמר כשקיימו השרשים הלבבות יראו הציצים על הלשונות ולא תראה לך אהבה ישרה אלא מלב שלם:
ושאלו לחכם מה היא האהבה ואמר נטות הלבבות והתחברם יחד ואמר אין נקב המחט צר לשני אוהבים ואין רחב העולם די לשני שונאים והוא שארז״ל כד הויא רחימתין עזיזא אפותיא דספסרא שכיבן כו':
ואמר אין אוהב נאמן כנדיב ואין נדיב כרוח נדיבה. ואין אהבה כתוכחת מגולה בחבה אוהב טהר לב חן שפתיו רעהו מלך:
ואמר אחד יקל אדם או יקר בעת המבחן:
ואמר מי שמאריך לך שלומו ומונע ממך טובתו בצורה המצוייר׳ תמצא דוגמתו:
ואמר האכילה עם האוהב מרקחת ועם השונא או הכילי קדחת:
ואמר מי שלא יסבול מאוהבו חטא הקל ישיבהו אויבו בנקל:
שאלו לחכם את מי תאהב יותר אחיך או חברך והשיב אין אני אוהב את אחי ואף שהוא עצמי ובשרי עד שיהא איש כלבבי וחברי:
ואמר אחד השמר מהתחבר למי שלא תקבל ממנו טובה הן בתורה הן בד"א ומדה חשיבה:
ואמר אחד חשוד כל אדם והשמר ממנו ואל תהלל אותו עד שבכל דבר תבחננו:
ואמר המשכיל שומר עצמו מאוהביו יותר ממה שישמור עצמו מאויביו:
ואמר בעת הזעם אלף אוהבים לא יצדיקוך ובעת הרצון אלף אויבים לא יזיקוך:
ואמר אוהבך מי שיעזור אותך. ואמר בעת הצורך תכיר חברך ואח לצרה יולד: ואמר מי שיבטח בזולת נאמן לא יאשים כי אם נפשו מבטח בוגד כו'. איבת המשכיל טובה מאהבת הכסיל אם ראית ת״ח נוקם ונוטר כנחש חגרהו על מתניך. ע"ה חסיד אל תדור בשכנותו. מניעתך השאלה לשואל טובה משתבטיחהו תוחלת ממושכה
מחלת לב:
אין חכם מי שידע הטוב מן הרע אלא מי שיבחן משני דברים רעים: אמר מחובת קרבת הקרוב להציע לו טובתיך ולהעביר ממנו רעתך עדש"ה על כל פשעים תכסה אהבה מכסה פשע מבקש אהבה:
ואמר אין טוב בצידה כשלא תספיק. הוא מאמר חז״ל טובת רשעים אינה שלמה וכל טובתן של רשעים רעה היא אצל צדיקים:
ואמר הזהר מן הנאמן. ואל תאמן בבעל הונאה. ואמר הזאב לא יהא נאמן. הוא ש״ה בשפתיו ינכר שונאו כי יחנן קולו אל תאמין בו. ואמר הנביא היהפוך כושי עורו גו׳ גם אתם תוכלו להטיב:
ואמר אל תבטח במי שישחק בפניך אמר איוב אשחק אליהם לא יאמינו ואור פני לא יפילון:
ואמר בעת הערכות יוודע בעל המרוצה. ואמר נגלה השחר לבעל העינים. ואמר אין רצונו להחיותך מי שהקריבך אל האריה. ואמר טעות הנכבד גדולה לפי מעלתו. הוא דבר חז״ל שגגת תלמוד עולה זדון:
ואמר בני אדם ברשותך בעוד שיקווך: ואמר המשכיל מי שיסתכל בחברו כמו בנפשו. ואמר ייקר בעיניך מי שלא יצטרך לך: ואמר לא ידאג הנאמן מן המכזב: ואמר מי שהתנדב לך באהבתו. כבר השוה אותך לנפשו. ואמר מי שהוא נאמן לאוהביו תקן דרכו. ומי שיחלקו אמריו. ראוי לכל בני אדם לאהבו (אם מוחזק בתם וישר אבל צריך להשמר מהרמאים הבקיאים באומנות זו הקל. וצדים ברשת ארשת שפתיהם נפשות נקיים כמ"ש כי החליק אליו בעיניו ואומר יחלק משמן חכה הולך אחריה גו' בחלק שפתיה תדיחנו. ופה חלק יעשה מדחה. גבר מחליק על רעהו רשת פורש על פעמיו. לשון רכה תשבר גרם. והרבה כזה: ואמר די במה שיש בעולם מקניני השמחה. אהבת אנשי דין ומוסר. ואמר מי שהיה אהבתו בכבוד. תעמוד גדולתו על בני אדם. ואמר לא יחייב המשכיל אמונת האהבה אלא לאנשי האמונה:
ואמר השלים החסד מי שיתחסד לבלתי קנות תועלת. ולבלתי הרחק ממנו הנזק: ואמר שים כוונתך לרומם מי שנתן לך באהבתו יתרון על קרוביך. ואמר מי שיקחה להראות נדיבותיך בשאילותיו. שים היאוש והמניעות פרי יגיעתו. ואמר ראוי הוא לחיבתך. מי שיציק אותך במעלתו. ומי שיתקרב אליך בקרבת החכמה תן לו חלק מן התועלת. ואמר טוב היחס עוזר אל המוסר. ובשמירת הברית תגדל האהבה: ואמר מי שמתבייש מאחרים. ולא יתבייש מעצמו. אין לנפשו ערך בעניו: והיה מתפלל לאל לשמרו מאוהביו. לפי שלא יוכל להשמר מהם:
ושאלו לחכם מה היה הדבר אשר הרבה שונאיך. אמר כי לא ישרה בעיני חברתם. ואמרו ומדוע לא ישרו בעיניך ואמר מפני שניסיתי אותם. ואמרו לחכם מדוע אתה סובל גדופי בני אדם. ואמר כי אנחנו שוים במומים. ואני בעיניהם כאשר הם בעיני. ואמרו לחכם מדוע לא תאהב חברת ב״א. ואמר כי לא ישרה בעיני ולכן ארחק מהם. ושאלו לחכם מה לו לפלוני כי רחק מעליך אמר ישתוה בעיני הרחקתו וקרבתו. אמרו לו הוא סוטם אותך להזיק לך. אמר מי שיחשוב שיוכל להזיקני יועיל לנפשו אם יוכל: ואמר אל יירע בעיניך שנאת מי שרצונו משקר: ואמר דע כי לא תשיג מה שתאהב עד שתסבול דברים רבים מאשר תשנא. ולא תנצל ממה שיכבד עליך עד אשר תרחק ממה שתאהב: ואמר ברצותך שתתקיים אהבתך בלב אדם תיטיב אליו. ואמר אל תאהב אלא מבקש יושר. ואל תפקיד סודך אלא לנאמן:
ואמר לא נקרא הריע ריע. כי אם לאומנתו לך. ונקרא האויב אויב. מפני שהוא מזיק לך. ואמר לבות בני חורין. מבצר הסודות: ואמר אשרי מי שמתעסק לבו בהודאת הטובה. ואל יכחש בה. ואמר מי שיחשוב עליך טוב. הצדק מחשבתו והכר טוב למי שיכירהו לך אם יהא נכבד או נקלה. ואמר אל תשיאו לנפשותיכם לעשות מעשה בלי בחינה ואל ישיאכם אדם במבטא ובמפעל לעשות מה שאינו ראוי. ואמר האהבה תהיה בין שני משכילים. מפני שתאות אל השכל והיא ממינו ולא תהיה בין שני כסילים מפני שאינה נאותה אל השטות כי השכל הולך על קו המישור. ועל כן יתכן שיתחברו בו שני אנשים על דרך אחת. והשטות אינו נוהג על סדר. על כן לא יתכן שיתחברו בו שני אנשים. ואמר אין חבר טוב כנועם המדות. ואמר אל תדבר לפני איש. עד אשר תשמע דבריו. ותעריך מה שיש בנפשך יותר ממנו ממדות טובות. החריש ואסוף בלבך הדברים אשר תוסיף עליו. ממה שהתבוננת ממנו (כר״ג מי שאין תוכו כברו אל יכנס לבה״מ. ואר"י אל יכנסו תלמידי ר״מ מפני שקנטרנים הן) ואם יהיה בנפשו יתרון. אז ראוי לך שתפזר להוסיף הדבר הנוסף על מה שיש לך ונכנס אדם לפני מלך ושמלותיו בלות. ודבר לפניו והיטיב לדבר. ושאלו אותו וענה כהוגן. ויאמר המלך אליו. לו היתה כסותך כתקון אמריך. אז היית נותן לגופך חוק מן הקשוט. אשר נתנה לנפשך חוקה מן הדעת. ואמר אדוני המלך המאמר יכלתי עליו. אבל הכסות אתה תוכל עליה אז צוה המלך להלבישו מחלצות והיטיב לו. ואחד אמר לאחד מן המלכים נכנסתי אליך בתקוה. וקבלתי רוע מוסרך בסבל. וראיתי לפניך אנשים הקריבם המזל אליך. ואחרים הרחיקם המזל. ואין ראוי אל הקרוב לבטוח ולא לרחוק להתייאש. כי תחילת הידיעה המבחן על כן בחון וחקור. ושמע מלך שני אנשים מאנשיו מתקוטטים זה עם זה וכל אחד יבזה את חבירו והיו קודם לכן חברים אוהבים זה לזה. ואמר ליושבים לפניו יאות לאיש בעת שיבחר חבר שימעיט קרבתו. ויזהר מרוב חברותו ולא יהיה רגיל עמו במה שיהיה ספק:
ואמר דע כי קרבת החלוש והתחברותו יחשב רמאות וחונף. וקרבת החזק והתחברותו. תחשב צניעות וענוה צדק ונפש יקרה:
ואמר מה שיאהבו בני אדם. היא הענוה והצניעות וחלק המאמר ומה שיתמהו ממנו. אומץ הלב. ויקר הרוח. לכן קבוץ שני הדרכים תכלול אהבת בני אדם (ע״ע בעלית מלוכה) ואמר שנאתך במי שיאהבך בוז. ואהבתך במי שישנאך. זולות הנפש:
ואמר מבחן האדם שכלו כאשר מבחן הזהב האש:
ואמר החכם ידע הכסיל מפני שהי׳ בנערותו כסיל והכסיל לא ידע את החכם. מפני שלא היה חכם. ואמר הכסיל אויב נפשו ואיך יהי׳ אוהב לזולתו. ואמר מי שישבח אותך ללא גמול מהר לגמול אותו פן יהפך השבח גדוף:
ואמר עשותך חסד לבן חורין. יעוררהו לגמלך. ועשותך חסד לנבל יעוררהו להוסיף שנית לשאול:
וכשתתמה על ענין בני אדם. תשוטט במחשבותיך על מדותיך. כי יש לכל אדם סודות ומתנות מאת הבורא. אין לך אדם שאין לו שעה כו'. ואמר כי האהבה והאיבה תהיה על שלשה חלקים או לחבור הרוחות. ולא יהא לאדם מנוס מאהבת חברו. או לתועלת והנאה. או לדאגה ושמחה. וזה פרושם כי חבור הרוחות יהיה בהיות החמה והלבנה בשני מולדות. במזל אחד אוהבים זה לזה במבט אהבה. או חצי אהבה וכשיזדמן זה יהיו בעלי שני המולדות קשורים בעבותות אהבה. ויאהבו זה לזה. וכאשר תהיה אהבתם לדאגה או לשמחה. כשיהיו במולד שניהם במזל אחד. או יביט צומח זה לצומח זה מאהבה. או חצי אהבה. וכאשר תהיה אהבתם לתועלת והנאה כשיהיו גדולי ההצלחה במזל אחד. ויביט גודל זה לגודל זה מאהבה או חצי אהבה זה יורה כי ישיג זה מזה תועלת ויהיה התועלת ביניהם סבת אהבה. או יהיה להם ההזק מצד אחד והרעה אשר תמצאם. ותהיה דאגתם אחת על כן יתחברו. ויתחזק כל זה מבני הכוכבים הטובים בשעת הלדה. ויחלישהו מבני הכוכבים הרעים:
ואמר לא תהיה שלם עד יבטח ממך אויבך כל שכן כשלא יבטח בך אוהבך:
ואמר ייראו מי שישנאהו לבכם. ואמר מי שלא יכיר הטוב מן הרע הציגהו עם הבהמות. והיה מנהג החכם לשתוק במעמד הקהל ובקשו ממנו (לרב) [אלטונא תקח: לדבר] לא רצה כי היה אומר ער שיבואו ב"א (וכשיבא) [אלטונא תקח: וכשבא] חכם חברו (אלטונא תקח: ו)אמר דברו כי כבר באו ב״א כמ״ש המתן עד שיכנסו בעלי תריסים לבה״מ. ואמר חכם חולק. טוב מכסיל מודה טובה תוכחת מגולה גו'. כמים הפנים גו׳ כן לב ב״א. לבות בני אדם כמראות. ואמר מבחר הריעים מי שישיב רעיו מן הרע אל הטוב. ותוקף הגבורה מי (שידחק) [אלטונא תקח: שידחה] בה ההזק מבני אדם. וצוה היה חושד מי שתכיר. ונזהר ממי שלא תכיר. ולא תטעום צמח אשר לא תדעהו ואמר המנסה יוסיף דעת:
ואמר לא תתקן לבעל הטעות טעותו. כי ילמוד ממך חכמה. וישוב לך לאויב:
ואמר מי שישרו מדותיו תנעם מחיתו ותאריך שלותו. וימעטו אויביו. ונועם המדות ינחיל אהבה ויחזק הידידות. והוא מביא אל המעשים הטובים. כאשר רוע המדות מביא אל מעשים רעים. ומי שישרו מדותיו. תתחזק אהבתו וימשכו הלבבות לקראתו ומי שירעו מדותיו תגדל איבתו וכל רואיו ידודו ממנו ונועם המדות גורם הצדקות והמעשים העליונים. ומי שינעמו מדותיו. יהיה אהוב. ומי שירעו מדותיו. יהיה מאוס:
ואמר מגלה סוד אין לו שכל ואמר מי שיגלה סודו אינו נאמן בנפשו. וק״ו שאינו נאמן בסוד זולתו והעלמת הסוד סבת האהבה:
ואמר הכזב והחונף שתי סבות לחשוף כל דבר ולהפר כל אהבה:
אם תרצה להיות אהוב תאהוב ומי שירצה להיות אהוב מבני אדם יתנהג עמהם במוסר הטוב וההנאה מביאה לידי אהבה. כמו שהיזק מביא לידי שנאה. (ודע שאם יש לאל ידך לא תשכח להיטיב ולהנות מהטוב אשר ייטב לך ה׳. כמ״ש בדוד המע״ה ששלח לזקני יהודה גו' משלל אויבי ה׳ ולא לבד לנצרכים ולראוים פשיסא כי זה כל האדם חסד ואמת מן ינצרוהו. אלא גם למי שאינו צריך לטובתך ולהנאתך תפקדהו לפרקים בהראות אות אהבה וחבה עם איזה הנאה ותענוג אשר יחסר לו. כי ע״י זה תתקשר החבה והאחוה בין בני אדם כשישתתפו זה עם זה בטובה והאומר שלי שלי ושלך שלך זו מדת סדום אלא חלק ממה שהשפיע לך הגומל חסד חנם לחברך. אף אם לא גמלך טוב. וגם אין לו כל כך צורך בה. ותהיה מכת האומר שלי ושלך שלך חסיד. ואחז"ל גדולה לגימה שמקרבת את הרחוקים אולם במי שיש לו חובה עליך לכבדו ולחבבו אצ״ל שלא תמנע מהראות חבתך הפרטית אליו באשר תמצא ידך (ושושבינות נגבית בב״ד) ואפי׳ אינו צריך לכך ואחז״ל שע״י מניעת פקודת תגמולי ההנאה ב״א רגילים לידור הנאה זה מזה דא"ל לא מלכא אנא דמהנינא לך ולא מהנית לי. ואם אינו רוצה ליהנות ממך כל עיקר. אף אתה דור הנאה ממנו. שכך אמרו לא כלבא אנא דמהנית לי ולא מהנינא לך כי הוא לחם העצבים ומאן דאכיל דלאו דיליה בהית לאסתכולי ביה והרי אתה מתבייש להסתכל בפניו על כן תדע להזהר מאדם כזה שמתרחק מליהנות כלל משלך כי הוא מתיירא פן תבוא לידי הנאתו בשום פעם לכן אפי' אם יפציר בך ללחום בלחמו ולמסוך שכר עמו. אל תאבה ואל תשמע אל תתאו למטעמותיו כי כמו שער בנפשו. כן הוא. אכול ושתה יאמר לך ולבו בל עמך ואם הצריכך זמנך ליהנות משל אחרים ואין לאל ידך לשלם גמולם. לפחות השתדל לעשות הטוב בעיניהם בכל אשר תשיג ידך. להודיע טוב רצונך והכרתך טובתם עליך. והודאתך בפועל ובמעשה לא בדבור רחב ושפת יתר כי הוא חומץ על נתר):
אמרו כשאתה חולק כבוד לאוהבך כראוי לו ואינו חולק לך מה שראוי לך. טוב שתעזבנו. וכל אוהב שמתהפך ומשתנה באהבתו. חשוב אותו כשונא ואל תבטח בו לעולם:
החכם שכלו מצרף לכז״ב וכור לזהב האהבה מבחן:
הרשע שומר משמרת שפולטת יין ידידות וחבה. וקולטת שמרי האיבה רעהו בעיניו לא יוחן:
הצבוע בידו מאזני מרמה לעשוק אהב בהם יכרע שכלו כי פנה אל רהב. ויעלה באשו ותעל צחן:
הלץ בבית הסורים רע טוחן ואינו מוצא אלא סובין ומורסן יהי למלא בטנו עדי ישחן:
הפתי שכלו ספוג או משפך. פשט"א מהפך בעיני אלהים ואדם לא ימצא חן: