אור ברסלב
בירת מגדל עוז ו › פרק ח

בירת מגדל עוז· רבי יעקב ב"ר צבי [היעב"ץ] עמדין

ו · פרק ח

פרק ז

אחר שהארכנו בעלית הבחינות. והקדמנו דברי המאוחרים המה בח״ה ובסמ״נ ראינו כי טוב לגלות המקור שממנו שאבו שני המחברים הנזכרים. הלא הוא [אלטונא תקח: הגאון] הגדול רב סעדיה הקודם בזמן ובמעלה. מן השנים הנו נכבד. וכל הבאים אחריו לקטו מפרי דבריו. ובאמת דבריו מעטים. מחזיקים הרבה. קלים וחדים. וקורא אני עליו טבא פלפלא חריפא כו׳ וז"ל בפתיחת שער העבודה והמרי:

אמר המחבר אני פותח למאמר הזה הקדמה. שאומר שאע"פ הברואים רבים. אין ראוי שנהיה נבוכים במכוון מהם. רצוני לומר מי הוא. כי הנה שער טבעי. יתבאר לנו בו. מי הוא המכוון בכל הברואים. וכאשר נחקור בשער ההוא. נמצא המכוון הוא האדם. והוא כי המנהג והבניה משימים כל דבר נכבד באמצע הדברים. אשר אינם נכבדים כמוהו. ונתחיל מהקטן שבדברים:

ונאמר כי הגרגיר ממוצע בתוך כל העלין. והוא שהגרגיר יותר נכבד מהם. כי צמח הצומח ותכונתו ממנו. וכן מה שצומחים ממנו האילנות. אם יהיה הוא המאכל. יהיה בתוך הפרי כמו השקד. ואם יהיה מגרעינו. יהיה הגרעין ממוצע בתוך הפרי. ולא יפנה אל המאכל. ויעזבוהו חוצה לשמרו. וכן חלמון הביצה הוא הממוצע בה. כי ממנה יהיה האפרוח וכן לב האדם הוא ממוצע בתוך חזהו מפני שהוא משכן הנפש והחום הטבעי. וכן הרוח הרואה. באמצע העין מפני שהראות בו וכאשר ראינו הדבר הזה נוהג ברוב הדברים:

וראיתי הארץ באמצע השמים והגלגלים סובבים אותה מכל צדדיה. התקיים אצלנו כי המכוון בבריאה הוא בארץ. ואח"כ הסתכלנו בכל חלקיה. וראינו העפר והמים שניהם דומם. ומצאנו הבהמות בלתי מדברים. ולא נשאר כי אם האדם. והתברר לנו כי הוא הענין המכוון בלי ספק. ודרשנו הספרים ומצאנו בהם מאמר הבורא. אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי:

אבל מתחלת התורה ספר כל הברואים. וכאשר השלימם אמר עתה נעשה אדם. כמי שבונה ארמון (וממציאו) [אלטונא תקח: ומציעו] ומתקנו. ואח"כ מביא (עליו) [אלטונא תקח: אליו] בעליו. וכיון שהקדמתי הדברים האלה אתחיל עתה ואומר. הודיענו אלהינו ע"י נביאיו שהוא שם לאדם. יתרון על כל ברואיו. כאמרו וירדו בדגת הים וגו' וכאשר אמר במזמור ה' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ מתחלתו ועד סופו. ושהוא נתן לו יכולת לעבדו. ושם אותה לפניו והשליטו עליה ושם הבחירה ברשותו וצוהו שיבחר בטוב. כאשר אמר ראה נתתי לפניך היום את החיים וגו' ואמר אחרי כן ובחרת בחיים וגו'. והעמידו לנו על המאמר הזה האותות והמופתים וקבלנוהו:

ואחר כן עייננו במלאכת העיון במה נתן לנו יתרון מצאנו יתרונו בחכמה אשר נתנה לו ולמדה אותה כאשר אמר המלמד אדם דעת. והוא בה שומר כל דבר שחלף מהפעלים ובה רואה רוב הנולדת אשר תבאנה. ובה הגיע להעביד הבהמות. לעבוד לו הארץ. ויביאו לו תבואתה ובה הגיע להוציא המים ממעמקי הארץ עד שיהיו הולכים על פניה ועוד עשה לו הגלגלים השואבים ממנה מעצמם. ובה הגיע לבנות הבתים הנכבדים וללבוש הבגדים החמודות. ולתקן המטעמים הערבים. ובה הגיע לנהוג החיילים והמחנות להנהגת המלכות והשלטון. עד שנתקנו בני אדם. ובה הגיע אל ידיעת תכונת הגלגל. והליכת הכוכבים ושיעור גרמיהם ומרחקיהם ושאר עניניהם:

ואם יחשוב חושב. כי אשר נתן לו היתרון הוא דבר זולת האדם יראנה אלה המעלות או קצתם לזולתו. וזה מה שלא ימצאהו ובדין אם כן שיהיה המצוה המוזהר הגמול הענוש. כי הוא קוטב העולם ומכונתו. כמו שאמר כי לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל. וצדיק יסוד עולם:

וכאשר התבוננתי אלה השרשים ומה שמסתעף מהם ידעתי כי מותר האדם איננו טעות שנופלת בלבנו. ולא נוטות אל הותירנו ולא שהביאיתנו גאוה ולא עזות שנטעון אותו לנפשנו כי אם אמת ברורה וצדק מבואר ולא הותירו החכמים אלה הדברים כי אם בעבור ששמו מקום למצותו והזהרתו כאשר אמר ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכמה וסור מרע בינה:

וצריך שאזכור מה שדקדקתיו בשער הזה וממה שהוצרך אליו ואומר שחשבתי ואמרתי איך תהיה הכונה מכל אשר בעולם אל האדם והנה אנחנו רואים גופו קטן ונבזה והתישבתי בזה ומצאתי שאע"פ שגופו קטן נפשו רחבה מהשמים והארץ כי מדעו כולל כל אשר בם עד שהגיע לדעת מה שיש למעלה מהם אשר בו היא (עמדתם) [אלטונא תקח: עמידתם] רוצה לומר הבורא יתברך וכמו שאמר נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאד:

וחשבתי (בעיני) [אלטונא תקח: בענין] ימי חייו ואמרתי למה לא החיהו תמיד והתבאר לי שהבורא לא נתן לו החיים האלה הקצרים בעולם הזה אשר הוא עולם הטרח אך כאשר יסייעוהו יהיה לו החיים התמידים כאשר אמר הכתוב חיים שאל ממך נתת לו וגו' וכאשר אבאר במאמר גמול ועונש:

והשבתי איך היה עם מותר האדם בנין גופו חלוש מורכב מהדם והליחה ושתי המררות ולמה לא היו חלקיו זכות מתמידות והשיבותי המחשבה הזאת ואמרתי אם נרצה זה אנו רוצים שיברא כוכב או מלאך כי גוף האדם הוא זה הנברא מאלה התערובות והוא יותר זך מכל הדברים האלה הארציים ומה שהוא יותר זך ממנו הוא אחד מהשנים אם מלאך או כוכב ומי שיחפץ לשום גוף האדם מחלקים אינם חלקיו הוא רוצה לבטלו כמי שרצה שלא יהיו שמים כי אם מעפר ושלא תהיה ארץ כי אם מאש שרצונו הבל ומה שאיננו חכמה וכבר אמר מה רבו מעשיך ה' כלם בחכמה עשית וגו':

וחשבתי עוד בחליים הבאים עליו ואמרתי הלואי נצל מהם או נדחו מעליו ומצאתים טובים לו בעבור שישוב מחטאיו ויכנע לאלהיו ויתוקנו עניניו כמו שאמר והוכח במכאוב על משכבו. וחשבתי עוד במשול החום והקור והרגשתו בארס זוחלי העפר והחיות המזיקות. וידעתי כי הרגשתו בזה מתקנתו כי אם לא היה מרגיש בצער. לא היה מפחד מעונש אלהיו. כי כאשר אמר אליו אני אצערך לא היה יודע מה הוא הצער. ושמהו מרגיש בצערים האלה לבעבור יכירם ויהיו לו לדמיון. כמו שאמר בחום הגדול. כי הנה יום בא בוער כתנור. (הוא מ"ש לא נבראו רעמים אלא לפשט עקמומית שבלב. שנאמר והאלהים עשה שייראו מלפניו) ואמר בדמות העונש בארס. חמת תנינים יינם:

וחשבתי באלה הצרכים המורכבים בו. והתאוות אשר הרבה מהם לרע לו. והתבאר לי כי החכם לא הרכיבם בו כי אם לשום כל אחת מהנה. במקומה. בשכל אשר חננו האלהים תאות המזון. להעמיד הצורה. ותאות המשגל. להעמיד תמורתו. ויתעסק בכל כפי שבאר לו והתירו. ואם הוא מתעסק בו מצד ההתר. יהיה משובח. ומתעסק בו מן האיסור. יהיה מגונה כמו שאמר תאות צדיקים אך טוב ותקות רשעים עברה. ואמר כי הלל רשע על תאות נפשו:

וחשבתי איך יעותד לו הצער המכאיב וההתמדה באש. וראיתי כי לעומת זה הנעימות התמידית. וההתמדה בגמול. ואם לא יהיו שניהם כן לא יקוה תקוה גמורה ולא יירא יראה גמורה. וכמו שאמר. אלה לחיי עולם. ואלה לחרפות לדראון עולם וחשבתי שהוא קודם זה צוה עליו בעולם הזה להמית אותו באפני ארבעה מיתות והתבאר לי כי זה לתקנתו. ואיננה יוצאה חוץ לשכל כי השכל כשהוא רואה כי אדם האחד כשיפסד אחד מנתחיו בחלי או בארס שכריתתו תקנה בעבור הצלת שאר גופו. כן רואה מן המדברים. כי המית מי שנשחת מהם. והשחית בארץ. תקנה. בעבור שינצל שאר המין כמו שאמר והנשארים ישמעו וייראו:

ואחר אשר ספרתי אלה השבעה שערים. משער הצדק בצווי האדם הזה. אומר וכן כל מה שנדמה למאמין. ממה שדומה להם ראוי שיחשוב בו הטוב כי בלי ספק ימצא לו פנים מן החכמה כמו שאמר כל ארחות ה' חסד ואמת וגו' ואחר שבארתי איך תהיה העמידה על השערים האלה מאופני הצדק. אומר וממה שהוא נאות לצדק הבורא. וחמלתו על האדם הזה. שנתן לו כח ויכולת לעשות מה שצוהו בו ולהמנע ממה שהזהירו ממנו. וזה מבואר בשכל ובכתוב. בשכל שהחכם לא צוה אדם מה שאין ביכלתו. ולא מה שילאה מעשותו. ובכתוב כמו שאמר עמי מה עשיתי לך ומה הלאיתיך ענה בי. ועוד אמר וקוי ה' יחליפו כח. החרישו אלי איים ולאמים יחליפו כח. ואמר עוד באור הבקר יעשוה כי יש לאל ידם. ע"כ מסה״א והדעות. והוא מה שרצינו להציגו כאן מתועלת הבחינה. בטוב העולם הקטן הלזה. וכבר כללנו ג״כ דברים נאותים בזה הדרוש בסולם הבית ובמ״א:

תוכן העניינים

בירת מגדל עוז

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה