בירת מגדל עוז· רבי יעקב ב"ר צבי [היעב"ץ] עמדין
ג · פרק יא
אחרי כל הנ"ל לא נעלים עין מללקוט אורות בשדה סר"ח אשר אסף באמרים מדרז״ל בס"ה. ונעזוב האריכות בפעם הזאת רק (לעולל) [אלטונא תקח: נעולל] אחריו במה שיכללהו קצת חדוש ונבחר בקצור האפשרי בלתי שמירת לשונו רק תמצית הענין גם נוסיף עליו לקח טוב ונבליע בזה אשר ישים ה׳ בפינו. ואלה שבלי הכללים אשר חבטתי ולקטתי
א
עשיית המצות מאהבה. תהיה כדי לשמח אבינו שבשמים אוהבינו הנאמן יתב׳ שאמר ונעשה רצונו וכל מי שאוהב את המלך כל מחשבותיו להשלים חפצו. ויתחכם תמיד במה יקדם פניו להוסיף מצוא חן בעיניו לכן יסגל מצות ומע״ט הרבה להביא אל גנזי המלך להרבות כספו ולטע בגן המלך כל עץ נחמד ופרי מגדים ציצים ופרחים לתורה:
ב
עקרה למסור נפש וגוף על קדוש שמו באהבה כאשר ינסהו הי״ת בכל צד דין שיגיע לו כדי לכלול דין בחסד. ומצינו שהאדם מאהבתו לבניו מוסר עצמו למיתה בשבילם אפילו רק מרוב שמחה בראות הצלחת בנו כענין יעקב אבינו ע״ה שאמר ליוסף אמותה הפעם אחרי ראותי פניך כי עודך חי. ודוד המע״ה התאונן וצעק על מיתת בנו. מי יתן מותי תחתיך. עאכ״ו יקל בעיני אוהב השם למסור נפשו על אהבתו ועל אהבה כזו נאמר כי עזה כמות אהבה לכך ידמה אהבתו של מקום כאילו נדבק באשתו וחשוקתו. בתוקף חום חבתו שאינו נפרד ממנה לסבת אהבה אחרת שתהיה עד גמר ביאתו ואם תמנע ממנו השלמת תאותו תקצר נפשו למות כמ״ש על ותאלצהו ששמטה כר מתחתיו ויותר מזה ידבק באהבת השכינה. שיקל בעיניו לפרוש באבר חי אם תאמר לו אשתו בשעת ביאה נטמאתי ועל זה נאמר על כן עלמות אהבוך. וקרי בי׳ נמי על מות שקשה פרידה זו כמות וז״ס אהב"ה בגי׳ אח"ד שהאוהב מתאחד באהובו ממש כענין ונפשו קשורה בנפשו ולכן סמוך ואהבת לאחד:
ג
ומסימני האהבה היא הקנאה שמרוב אהבתו בשכינה יתקשר בה כל כך עד שיקנא לה שלא תפרד ממנו ותשרה באחר ותשכח אהבתו כענין שאמרו חז"ל שטן ופנינה לש"ש נתכוונו חזא דנטה קב"ה בתר איוב אמר דילמא ח״ו מנשי לרחמותיה דאברהם והוא מציאות רחימותא דנפשא ורוחא לאדבקא בשכינתא. והוראת אהבה עזה זו ביחוד ע״י עסק התורה בלילה:
ד
כל עיקר כוונת למוד התורה וקיום המצות והתפלה לתקן השכינה. שתוכל להעלות מ"ן ע״י כך לגרום יחוד העליון בהתעוררות אהבה שתוכל לומר חזי במה ברא אתינא קמך שע״י כך (עשו) [אלטונא תקח: יושג] תקון העולם בכללו להכרית הקליפות ולהעביר רוח הטומאה מן הארץ ולקרוע המסכים המבדילים בינינו לבין אלהינו ולהשיג שפע אור חדש המקווה ב״ב (כמ״ש ברוחב בסלם הבית ובהיכל אצל ק"ש ובמ״א בס"ד):
ה
להתעורר בקיום המצות ועסק התורה והתפלה. ואמירת הברכות בהתלהבות הלב וחשק נפלא מאהבה רבה ובשמחה גדולה בזריזות עצום:
ו
לדקדק בדקדוקי מצות בתכלית השלמות ולטרוח בעיון הלכות בעומק כדי לירד לסוף דעת קדושים. בקיום פרטי המצות על אמתתן כהלכתן. ולברר כל הספקות הנופלות להסיר כל תבן ומוץ מן החטה. להוציא פת נקיה בלי סובין ומורסן ע״י שיפה ובעיטה. ללבן הסוגיא בפלפול וישוב הקושיות לתקן השטה וזאת היא אות אהבה אמתית להקב״ה מהמדקדקים בעשית המצות כתקונן כהלכתן אם עושים לשמו בלבד כמו שאמר הכתוב לאוהבי ולשומרי מצותי:
ז
גם מדברים המעוררים האהבה נוסף על מה שנבחן מן הנסים העוברים וההווים תדיר ומההבטחו' העתידות צריך לבחון השגחת השי״ת על ישראל בענין החכמה המושפעת מאתו יתעלה לראוים לה כענין שהיו חכמי ישראל בקיאים בהכרת הפרצוף להגיד עוברות ועתידות ולפעול עם השמוש בשמות הקדושים (במקום הצריך מאוד להגדיל כבוד שמים ולהצלת רבים וע"ל באוצר הטוב פנה ו׳ ובסולם הבית) שנשתבחו בה גם חכמי הדורות סמוך לזמנינו וכמו שהעיד בר"ח שהיו בזמנו הראוים לברך עליהם ברוך שחלק מחכמתו וכמפורסם מהאר"י ז"ל ועם היות בעו"ה כבר שקע אור זה בימינו בעו"ה מ״מ אינו אלא מחסרון הכנה. והרי היא מונחת בקרן זוית כל הרוצה יבוא ויזכה בה בודאי. אם יתנהג במנהגיהם ז"ל ובדרך שהורה רפב״י במשנה שילהי סוטה בלי ספק יוכל להשיגה מי שירצה להתקדש. ויתנדב לפרוש עצמו מהבלי עולם ולדבק נפשו בעץ החיים ולאהוב השם בלב שלם מובטח הוא כי לא ימנע ה׳ הטוב להולכים בתמים וכמ״ש רז״ל מ"ש קמאי דמתרחיש להו ניסא משום דמסרי נפשייהו על קדושת ה' [אלטונא תקח: ובימינו היו ג"כ אנשים בעלי שם שגרשו ר"ר מן העלולים בכח שמות הקדושים ואחד מפורסם בעולם במעשה שאירע בק"ק נ"ש זה כשלשי' שנה שנעשה במקהלות לעיני עמים רבים. ונתקדש שם שמים מאד בגוים. כנודע ונדפס בספר קטן. ואני הכרתי אותו אדם שהיה עלול במדרגה היותר גדולה ונרפא ע"י השבעה והיה שפוי ככל האדם]:
ח
גם דבר בחון ומנוסה הוא בכל הדורות כשישראל צועקין ומתענין בלב שלם מבטלין גזרות רעות. ועצירת גשמים וכמו שהובטחנו בתורה כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה׳ אלהינו בכל קראנו אליו וכן הועד על בעל אור ה׳ שנתקדש ש"ש על ידו בקהל עמים ולעולם אין תפלת הרבים נמאסת ואם צועקין ואינן נענין בידוע דיש עבירות גדולות ביניהן שלא עשו תשובה מהן ביחוד אם לא שבו מן החמס אשר בכפיהם דלית ליה תקנתא עד דמהדר למאריה סאה מלא עונות מי מקטרג בראש הגזל הוא שור נגח ולכן כשהצבור מחפין עליהן ואצ"ל כשמסייעין ידי עוברי עברה. קמצווחי ולית דמשגח כי ישראל ערבים זה בזה ובתקון החמס והסרת הגזל אין תפלת צבור חוזרת ריקם אם אמת מארץ תצמח צדק משמים נשקף גם ה' יתן הטוב:
ט
עוד יש להודיעך אם רצונך להיות אוהב ה' באמת מוסר ה׳ בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו כי את אשר יאהב ה׳ יוכיח (עיין בסולם בהרחבה) וזה דבר בדוק שאין הקב״ה מחבב אוהביו אלא ע"י נסיון לברר אהבתם הנאמנת לו לעיני הכל ואינו מעלה אדם כשר (כי לפעמים במשול אדם רשע יאנח העם פרנס לפי דורו) לגדולה אא"כ מנסהו תחלה לגלות צדקתו ואמתתו ולא נקרא אברהם אבינו ע"ה אוהבו של מקום עד שנסהו כמ״ש וה' נסה את אברהם. וכן נתנסו כל הצדיקים כמ"ש ה׳ צדיק יבחן ואמר המלך החסיד בחנני ה׳ ונסני צרפה כליותי ולבי ולא תחשוב שיספיק פ״א בלבד אף אם הגיע הנסיון עד הנפש. והרי אברהם אבינו ע״ה נתנסה בעשרה נסיונות וכתיב וזכרת כו׳ למען ענותך לנסותך לדעת אשר בלבבך התשמור מצותיו. ואומר למען ענותך ולמען נסותך להיטיבך באחריתך ולפעמים נותנים רשות להטעותו לבטל עסק מצוה שהתאמץ האוהב ומסר נפשו לעשות רצון קונו ולהשתדל בכבוד בוראו באמת. והזמן יעשה עצמו מתנגד לו ומחזיק ביד מרעים צלחה דרך רשעים המעכבים ומונעים עד שיהא מקום ליצר לצייר יראתו כסלתו כמ״ש באיוב ולרפה ידיו (כמו שחשב השטן להניא את אבינו מן העקדה ברוב תחבולותיו כמ״ש במדרש) ולזה ג״כ נתן הקב״ה בלבו של פרעה להרע להעם יותר מאז בא משה אליו לדבר בשמו וכן כתוב כי מנסה ה' אלהיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים את ה' אלהיכם בכל לבבכם ובכל נפשכם הרי מפורש שזה מחקו יתברך לבחון האהבה מעמו אליו גם ע"י הטעאה וגרוי היצר בטענה חזקה ופתוי עצום להכריחם לכפור באהבתו יתב׳ וכבר קדם הי"ת להודיענו זה ולהזהירנו שלא נכשל לטעות בנסיון עם כל מעשה תקפו אפילו בשינוי הטבע כי אמנם מחויב האוהב הגמור האמיתי. אשר קנה אהבתו על יד בחינה בטוחה מכל חשד שניאה (כמבואר באוצר הטוב) שלא יתפתה בשום סבה נגדיית מטעה לנטות מאהבת אדוניו אשר (נתקשה) [אלטונא תקח: נתקשר] בה מלב ונפש אחר שלבו נכון בטוח שהי׳ אהבה מחויבת לא יצויר בטולה שאם לא יעמוד בנסיון איך שהוא אין אהבתו שלמה. ולכן את אשר יאהב ה׳ יוכיח שע"י כך יוסיף אהבה ככתוב הוכח לחכם ויאהבך ואל תחשוב שפעם אחת או פעמים אפי׳ כמה פעמים יספיקו לנסיון הרי יעקב אבינו ע"ה רוב ימיו הלכו בהם כמ"ש מעט ורעים היו ימי ודוד המע"ה רוב ימיו היה או נרדף או מיוסר ונכאב ומוקף באויבים. וצריו רבים. אבל רבות רעות צדיק ומכולם יצילנו ה׳ ואחז"ל הנעלבין ואינן עולבין עושים מאהבה ושמחים ביסורין עליהם הכתוב אומר. ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. לכן אם תדע שאהבתך לשמים תמימה בלי שום תוחלת תועלת גופני ותראה עם כל זה אין דרכיך מצליחים בה לפי שעה. אכן תרגיש כי מן אז החלות להתדבק ולהתקשר באהבת הי״ת. היה לך הזמן לאויב והקים לך שונאים ומתנגדים אורבים מכל צדדים ולא עוד אפי' האוהבים מלפנים יפנו אליך עורף לא פני׳ כמ"שה הרחקת ממני אוהב ורע מיודעי מחשך ואומר הבט ימין וראה ואין לי מכיר אבד מנוס ממני אין דורש לנפשי ואמר איוב ומיודעי שכחוני ויודעי אך זרו ממני אל (תחות) [אלטונא תקח: תחוש] כי ה׳ אתך שכר גדול צפון לך ולפום צערא אגרא. ואצ"ל אם ע״י תוכחה מאהבת הבריות סבלת שנאתם וקנאתם. אל תירא (עיין בפי׳ ש"ה על חרוז נפשי חמדה) כ"ש ששכרך כפול וסוף יהפכו לך לאוהבים ברצות ה׳ דרכי איש גם אויביו ישלים אתו ודע כי ישה לך אלוה מעונך שבאין ספק גם הנסיון אע״פ שהוא לברר אהבה. מ"מ אינו בא בלי סבה. אבל ודאי מצא המקטרג מקום לבקש נסיונך בדין. וכענין שארז״ל אפי' נסיון העקדה היה מחמת נתינת פתחון פה לבעה"ד. הכלל אין יסורין בלי עון. לפיכך אף אם תראה הכוכבים ממסילותם נלחמו עמך מן הוא והלאה לא תבהל ותאמר הנה מתלאה ולא תתרפה מאהבת קונך כמלא נימא. אדרבה כ״ש שתתחזק בה בכפלים. ותתיצב לעומת המתנגדים בסבל ובגבורה עצומה כי לכן הובאת הנה לנסות כחך במלחמה ואיבתם גם שנאתם כבר אבדה ולא תהא לה תקומה ואתה תשיש בה' תראה בנחמה סוף הכבוד לבוא וקושטא קאי ימין ה' רוממה וכל הנעשה לשם שמים סופו מתקיים ואמרו כל דבר שב"ד נותנין נפשם עליו סוף מתקיים בידיהם: