בירת מגדל עוז· רבי יעקב ב"ר צבי [היעב"ץ] עמדין
ג · פרק ט
וכשם שחייב אדם לאהוב את בוראו כך חייב לאהוב את חבירו שהרי ישראל חביבין הן לפני הקב"ה יותר מכל (הכותים) [אלטונא תקח: האומות]. ומתוך חבתן קראן בניו. כענין שנא׳ בנים אתם לה' אלהיכם ואומר בני בכורי ישראל:
ולא עוד אלא שמתוך חבתן יחד שמו עליהן. שנא' כה אמר ה׳ צבאות מלך ישראל וגואלו. ואומר וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך. ולא עוד אלא שקנה אותם לחלקו כמ"ש כי חלק ה' עמו. ואומר הלא הוא אביך קנך. ומתוך חבתן. קראם מלכים וקדושים. וכענין שכתוב ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. ואומר ואנשי קודש תהיון לי:
ואמרו חכמים באגדה משל לבני המדינה שעשו שלש עטרות למלך. מה עשה המלך. נתן אחת בראשו. ושתים בראש בניו. כך בכל יום מכתירים העליונים לפני הקב"ה שלש קדושות ואומרים קדוש קדוש קדוש ה׳ צבאות מלא כל הארץ כבודו. מה עשה הקב״ה נתן בראשו אחת. ושתים בראשן של ישראל. שנא' והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני:
ומתוך חבתן נתן להם את התורה שהיא סם חיים. וכל זמן שהן מתעסקין בה אין כל אומה שולטת בהן. משלו חכמים למה"ד למלך שהיה לו בן יחידי מאשתו. והיו לו בני פלגשים. הרגיש המלך בבני פלגשים שהיו מתקנאין על בנו ומבקשין להזיקו. אמר המלך בלבו אם ח"ו יעלה בידם מה שהן חושבין על בני. על מי תתקיים מלכותי מה עשה המלך עמד ודבק את בנו אצלו. ותלה לו קמיע בצוארו. שאפי' נפל בידם אינם יכולים להזיקו. ופיטם מאכלו ומשקהו ומלבושו. וכל כלי תשמישו ומרכבתו בטירייקי. שלא יהא סם המות מזיקו. כך כל זמן שישראל עוסקין בתורה. שהיא סם חיים אין כל אומה ולשון שולטות בהם:
בניי בואו וראו כמה חבתן של ישראל לפני המקום. שקראן בשמות הרבה של חבה. שבתחלה קראן בני בכורי כשם שהבכור נוטל פי שנים בירושת אביו. כך ישראל יורשין העוה"ז והעוה"ב. וקראן בן יקיר. כענין שנא' הבן יקיר לי אפרים. כאדם שיש לו בן יחידי. ואוהבו אהבה עזה וקראן ילד שעשועים לשדול. כענין שנא' כי נער ישראל ואוהבהו וכשם שהנער אינו ראוי לעונשין כך ישראל אינן נענשין לדון בכליה כענין שנאמר כי אעשה כלה בכל העמים גו' ואותך לא אעשה כלה:
גדולה היא החבה שחבב הקב"ה את ישראל שאף בגלותם אינו עוזבם ביד (העמים) [אלטונא תקח: האומות]. שנא' ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים גו' להפר את בריתי אתם. ולא עוד אלא שהקב"ה מושך חוט של חסד עליהן בפני האומות. כמ"ש ויתן אותם לרחמים לפני [אלטונא תקח: כל] שוביהם:
ראו מ"ש ביוסף הצדק ויט אליו חסד. במרע"ה גם האיש משה גדול בעיני עבדי פרעה ובעיני העם. במרדכי ואסתר נאמר ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים. ואומר כי גדול מרדכי בבית המלך. בדניאל ודניאל בתרע מלכא. בחמ"ו כתוב באדין מלכא הצלח לשדרך מישך ועבד נגו במדינת בבל:
ואמרו חכמים בחמשה לשונות של חבה חבב הקב"ה את ישראל. בדביקה. בחשיקה. בחפיצה. באהבה. בדיבור. בדביקה ואתם הדבקים בה'. ואומר כאשר ידבק האזור אל מתני איש כן הדבקתי אתכם אלי. בחשיקה. לא מרובכם מכל העמים חשק ה׳ בכם ויבחר בכם. בחפיצה. ואשרו אתכם כל (העמים) [אלטונא תקח: הגוים] כי תהיו אתם ארץ חפץ אמר ה׳ צבאות. באהבה אהבתי אתכם אמר ה׳. בדבור שנא' דברו על לב ירושלים וכולן אנו למדין מפרשתו של אותו רשע. שנא' ותדבק נפשו בדינה. שכם בני חשקה נפשו בבתכם. כי חפץ בבת יעקב. ויאהב את הנערה וידבר על לב הנערה:
ומתוך חבתן של ישראל לפני המקום אין המלאכים רשאין לומר שירה. עד שיאמרו ישראל תחלה. כמ"ש וקרא זא"ז ואמר קק"ק גו' מלא כל העולם לא נאמר. אלא מלא כל הארץ. זה שירן של ישראל שעולה מן הארץ וכיון שהקב״ה אוהב את ישראל ביותר. א"כ כל אחד מישראל חייב לאהוב לחבירו כגופו. וכן הכתוב מזהיר ואהבת לרעך כמוך. וזה כלל גדול בתורה דעלך סני לחברך לא תעביד:
ותנא דבי אליהו. הקב״ה יהי שמו לעולם מבורך ולעולמי עולמים אוהב את ישראל בכל מקומות מושבותיהם. ואוהב תלמידי חכמים ביותר:
ואמרו ז"ל הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום. אוהב הבריות. ומקרבן לתורה. שכל זמן שהבריות אוהבים זה את זה מקרבין זה את זה לתורה ולמצות:
ושמא יאמר אדם הריני אוהב את חברי ביותר. אבל אם סרח עלי. איני מוחל לו ת"ל ואהבת לרעך כמוך שכשם שאם סרחת על חברך אתה רוצה שימחול לך על עלבונו כך אם סרח עליך מחול על עלבונך:
יכול אפילו בזמן שאינו נוהג כשורה. ת"ל כמוך. לא אמרתי אלא בזמן שנוהג כשורה:
ושמא יאמר הריני אוהב את המקום ואה התורה ואת חכמי התורה. וכל אדם שנוהג כשורה. ואוהב כל אדם שעוסק במצות ובמע״ט אבל מותר לי להחניף את הרשעים ולהתערב עמהן בשעה שרואה אותן נוהגין שלא כשורה. ת"ל אוהבי ה׳ שנאו רע. ולא עוד אלא שמצוה לשנוא את הרשעים ולהתקוטט עמהם כמש"ל:
ושמא יאמר הרי כבר נאמר לא תשנא את אחיך וגו׳ הוכח תוכיח. לא דבר הכתוב אלא במי שאתה נושא חטא על שנאתו. שאם אתה מוכיחו חוזר בו. יצא מי שאתה מוכיחו וחוזר ומוכיחו ואינו מקבל תוכחה. ואינו חוזר בו שמצוה לשנאתו שכל האוהב את הרשעים סופו להיות לוקה עמהם. שכן המשל אומר בהדי הוצא לקי כרבא וכן מצינו ביהושפט מלך יהודה שהלך עם אחאב למלחמה נקנסה עליו מיתה שנאמר ויצא אל פניו יהוא גו׳ ויאמר הלרשע לעזור ולשונאי ה' תאהב. ובזאת עליך קצף מלפני ה׳:
וכך צריך לו לאדם לאהוב את הגרים. וא״ח מ"ח פעמים הזהיר הקדוש ב"ה על הגרים וכנגדן הזהיר על ע"ז. אמר הקב"ה די שהניח ע"ז שלו ובא אצלי לפיכך אני מזהירך שלא תונהו שאני אוהבו שנאמר אוהב גר:
ובמה יגיע אדם לאהוב את חבירו אהבה שלימה. שיזכרהו לטובה בכל שעה. ומבקש מה׳ שיראה אותו לפניו בכבודו. ומספר בטובתו ומעלים עיניו מגנותו ומכסה פשעיו. ומוכיחו בינו לבינו. כשרואהו נוהג שלא כשורה ושמח בזכירתו וערבים עליו דבריו. ואינם עליו למשא וירא מאהבתו שלא תבוא עליו שום סבה להפרידו ממנה ומתוך אהבתו משפיל עצמו לפניו. ומכניע לבו לעבדו ומחזר להתרצות אליו במעשיו. ואוהב את אוהביו. ושונא את שונאיו ומדריכו בדרכי התורה והמצות כל מי שנוהג במדה זו בידוע שאוהב את חברו אהבה שלימה ע"ל: