בירת מגדל עוז· רבי יעקב ב"ר צבי [היעב"ץ] עמדין
ג · פרק ח
הנה באמת האריך ביותר והכל מרומז במקרא ובמשנה. ובדחז"ל בלשון קצר שהיה מספיק לראשונים שהיה לבם פתוח כפתחו של אולם. ועם היות די באר והותר במש״ל בענין האהבה הנאמנה וטכסיסיה נשאר לבאר הסבות המחייבות האהבה האמתית בינינו לבין אבינו שבשמים. שבהם קצר בח"ה בשער הלז וסמך על מה שכבר זכר בשער הבחינה ואמנם שלש הנה הסבות העצמיות העקריות.
א
בהסתכל האדם בחסד הגדול שהמציאו הבורא. אחר שלא היה ושמר אותו מכל הפגעים הרבים והרעים. עד שחננו גם השכל המאיר בו יותר מאור הכוכבים אם ישתמש בו כאשר צוהו והורהו
ב
לא לבד שהיוה אותו מאין אבל נתן בו נשמה קדושה חלק אלוה ממעל ובזה התקיים לו גם השארות נצחי.
ג
בתוספ' שבח ומעלה עצומה וחבה יתרה נודעת לנו. בנתינתו התורה הקדושה התמימה אלינו ביחוד. שבה נקראנו בנים למקום. ועשאנו סגולה מכל העמים. ועל ידיה אנו מקוים לתשועה הנפשית וההצלחה הנכספ׳ הקיימ'. להשיג תענוג פרטי נפלא מאד נעלה לחזות בנועם ה' שובע שמחו' את פניו נעימו׳ בימינו נצח נוסף על הקיום והשארות נפשי המעותד גם לחסידי או"ה (אלא) [אלטונא תקח: אלה] הם הבחינו' הראשיו׳ וראשונו' לחיוב התקשרות נפשותינו. באהב' אבינו מלכנו האוהב הנאמן. והמופת על אמתת בחינו' הללו הבטוחו׳ מכל משגה. יקוים על פי שני עדים נאמנים נראים לעינים אחד הוא ענין מצבנו וקיומנו בארך הגלות הלז שקיים לנו ית' הבטחתו הנאמנה ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים גו' ולא סרה מאתנו אהבתו הישנה ביחוד עם קיום (אלטונא תקח: התורה ו)שמיר' תורתנו בידינו כמו שהבטיחנו כי לא תשכח מפי זרעו. ולא נאבד ממנה אות אחת בכל גלי הצרו׳ אשר עברו על ראשינו. לולי ה׳ שהיה לנו אזי המים הזדונים שטפונו. נחלה עבר על נפשינו והשני ענין ארצנו כי מיום שיצאנו ממנה לא קבלה אומה אחר' להתיישב בה (נדמית כאשה שיצא בעלה למד"ה וממתנת לו) ונתקיים דבר הכתוב ושממו עליה אויביכם. להגיד ששמורה היא לנו וכל זמן שאנו מפוזרים בגולה. לא חזרה שכינה ולא עמד כהן לאורים ותומים אין נביא ואין מקדש הלא כל אלה מופתים חותכים שלא אבדה תקותנו. ולא פסקה אהב׳ אלהינו מאתנו. ועל אמתת אהבה זו שאינה בטלה מיוסד שיר השירים וכשם שהקב"ה אוהב אותנו אהבה עזה מים רבים לא יוכלו לכבותה. ונהרות לא ישטפוה כך אנו חייבים להראות אהבתנו השלמה והעצומה. כמים הפנים לפנים. וכאשר מישרים אהבוהו אבותינו אהבנוהו ונאהבהו זה קרוב לאלפים שנה לא עזבנו. לא עזבנוהו ולא נעזבהו. לא המירנו ולא המרנוהו ולא נמירהו וכבר זכרנו כדברים האלה קצת בהרחבה איזה פעמים בסלם הבית ביחוד גם בחדריו. ולמעלה באוצר הטוב (במוסד רביעי) אלא שצריכים להיות לטוטפות בין עינינו תמיד. ולהתקשט בהם כבאצעדה וצמיד. להיותנו אוהבים נאהבים כפרי רגיג וחמיד:
והשער הזה לא יסגר בטרם נרוה דודים נתעלסה באהבים. ונשתעשע עוד בדברי חשק ולשון של חבה שנשתמשו בו מלאכי השרת הם רבותינו ז"ל. וכמו שנקבצו באו בס' מעלות המדות החשוב. אך מדלג אני על מה שכבר נ"ל מלשונם:
מצינו שעבד א"א להקב"ה מאהבה שנאמר וישכם אברהם בבוקר מכאן שזריזין מקדימין למצות. ויחבוש את חמורו. וכי לא היו לו עבדים שיחבשו לו. אלא שאהבה מקלקלת השורה:
אמרו חכמים אינו דומה העושה מאהבה. לעושה מיראה. שהעובד מיראה. כשרבו מטריחו. מניחו והולך. אבל העובד מאהבה אינו כך עשה מאהבה. עשה מיראה. מאהבה שאם באת לשנוא. אין אוהב שונא:
ושנו חכמים ואהב׳ את ה׳ אלהיך בכל לבבך. בשני יצריך. שלא יהא לבך חלוק עליך. בכל נפשך. אפילו נוטל נפשך. כענין שנאמר כי עליך הורגנו כל היום. וכי אפשר לאדם שיהרג כל היום. אלא אהבהו עם מצוי נפש. שכן מצינו בר"ע שהיו מסרקין בשרו במסרק של ברזל. ושוקלין בשרו במקולין ואותה שעה זמן ק"ש היה. והיה מקבל עליו עול מ״ש באהבה. לקיים מ"ש ואהבת את ה' אלהיך וגו' ובכל נפשך. ויצתה נשמתו באחד:
עוד אמרו ובכל נפשך. בכל נפש ונפש שברא בך. שעל כל נשימה שאדם מעלה. חייב לקלס ליוצרו. בכל מאדך. במה שחביב עליך. משל לאוהבו של מלך. שכבד את המלך בדורון. כל זמן שהוא מכבדו במה שחביב עליו. הוא ערב עליו ביותר:
ד״א בכל מדה ומדה שמודד לך. הוי מודה לו במאד מאד. כענין שאמר דוד המע״ה. כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא צרה ויגון אמצא ובשם ה׳ אקרא. וכן הוא אומר חסד ומשפט אשירה. אם חסד אשירה. אם משפט אשירה. ונאמר בה׳ אהלל דבר באלהים אהלל דבר. וחייב אדם לברך על הרעה ברוך דיין האמת בשמחה. כדרך שמברך הטוב והמטיב בשמחה. את הכל יקבל מאת הבורא בשמחה ובטוב לבב. כמו שאמר איוב לאשתו כדבר אחת הנבלות תדברי אך את הטוב נקבל מאת האלהים וגו' ה' נתן וה' לקח יהי שם ה׳ מבורך. בין נתן בין לקח יהי שמו מבורך. וכה״א ואתה מרום לעולם ה׳ לעולם ידך על העליונה:
א"ח שלא תאמר הריני לומד תורה בשביל שאהיה עשיר בשביל שאקרא רבי בשביל שאקבל שכר טוב לעוה"ב. ת"ל לאהבה את ה'. כל מה שתעשו. לא תעשו אלא מאהבה. ואמרו אשרי איש ירא את ה' במצותיו חפץ מאד ולא בשכר מצותיו. ואמרו עשה דברים לשם פועלם. ודבר מהם לשמם. ואל תעשם עטרה להתגדר בהם. ולא
קרדום להיות עודר בו:
אבל מתן שכר העושה מאהבה. צדקתו עומדת לעד. כענין שנאמר עושה חסד לאלפים לאוהבי. אי לאלפים שומע אני שנה. ת"ל דור לאין חקר. לאוהבי ולשומרי מצותי. אלו שנותנין נפשם על המצות. מה לך יוצא ליהרג על שמלתי בני. מה לך ליצלב. על שנטלתי לולב. מה לך לוקה על שאכלתי מצה. מה לך ליסקל על שאהבתי להקב״ה ואומר אשר הוכתי בית מאהבי. המכות הללו גרמו לי ליאהב לאבי שבשמים:
תנא דבי אליהו. אני כפרתם של ישראל בכל מקומות מושבותיהם. שאין קורין ולא שונין ולא נכנסין לברית. אלא באהבת אביהם שבשמים. לפיכך אמר הקב"ה אפי׳ יעמדו כל או״ה ויתנו כל כספם וזהבם. וכל מחמדיהם הטובים ויאמרו תן לנו כתר אהרן כתר בית דוד איני נותן להם. באותה שעה אמר הקב"ה אפי׳ יעמדו או"ה ויבנו לי בית המקדש יותר מכם. איני נותן להם דבר אחד מבזתה של תורה. שנאמר מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה גו׳ אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו:
ושנו חכמים כל אהבה כו'. ואיזו היא אהבה שתלויה בדבר כגון אהבת בלעם ובלק. ושאינה תלויה בדבר. אינה בטלה לעולם כגון אהבת אברהם יצחק ויעקב להם ולבניהם ולבני בניהם. עד סוף כל הדורות:
ומה היא האהבה שיאהב אדם את המקום. כענין שנא' לאהבה את ה׳ אלהיכם לשמוע בקולו ולדבקה בו. לעשות המצות וללכת בדרכי המקום כמש״ה לאוהבי ולשומרי מצותי לאוהביו ולשומרי מצותיו וזולת זה הרבה וזהו תכלית האהבה וכללה: