בירת מגדל עוז· רבי יעקב ב"ר צבי [היעב"ץ] עמדין
ג · פרק ז
אבל מנהגי אוהבי ה' יתברך. רבים מספר. אך אזכור מה שיזדמן לי והוא שהאנשים ידעו אלהיהם. והכירו חפצו בהם והנהגתו אותם. וכי הוא (מנהגם) [אלטונא תקח: מנהלם] ומכלכלם. ומשלו בכל מה שנתן להם רשות להתעסק בו. ולבחור אותו מעניני העולם והתורה. ונתברר להם והאמינו כי כל עניניהם ותנועותיהם נוהגים בגזרת הבורא ית' וחפצו אז עמדו מבחור בענין מעניניהם יותר מזולתו. ובטחו על הבורא שיבחר להם הטוב והנכון מהם (ר"ל שלא בדו מלבם תורה ומצות שכליות כדרך שעשו להם הפלוסופים מצות ותורה בחכמה המוסר. כמו בס' המדות הידוע להם וזולת שבחרו הטוב מהרע כפי הנראה בעיניהם היותו מועיל בישוב העולם ולא האמינו שיש לה' חפץ בקיום תורה ומצות סדורים מאתו ית' אבל אוהבי ה' לא קבלו עליהם דבר מגזרת שכלם. רק מה שגזר הי"ת לעשותו או להמנע ממנו בלי להוסיף ולא לגרוע עתה תבין לשונו בקודם ובנמשך) וכאשר ראו מן התורה כי הוא מזהיר על עניני המצות. ומצוה על בחירת עבודת הבורא. ומרשל מבחירת התענוגים ומונע מהם. עמדו בבחירתם במקום שהעמידם לכלות אליו ולכסוף לרצונו בלבם ובמצפונם וחדלו מכסוף לעולם ולרהביו. בכל לבבם ובכל נפשם מצפים העזר והאומץ ממנו להקים מחשבתם בעבודתו. ולהשלים (במעשה) [אלטונא תקח: המעשה] במה שבחרו במצותיו. ובמה שיצא מהם אל גדר המעשה. ישבחו האל עליו ויודוהו בעבורו. ומה שלא יוכלו להראות בו מחשבתם מפני חלישותם מהשיגו. יתנצלו לפני האלהים ממנו. ויבחרו לעשותו בעת שיוכלו ומייחלים לעת שיזמנהו הבורא בעזרתו. ויתחננו אליו על זה בנפש זכה ולב נאמן ויהיה זה תכלית מאויים וקץ משאלותם מאלהים כמש"ה. אחלי יכונו דרכי לשמור חקיך. וישבח הבורא בחירתם בעבודתו אפי' אם ימנע מהם קיום המעשה כמו שאמר לדוד יען כי היה עם לבבך לבנות בית לשמי. הטיבות כי היה עם לבבך. ועזבו עניני עולמם והנהגת גופיהם בלבותם ומחשבותם והתעסקו בהם בחושיהם הגופיים בעת הצורך והדחק. מפני זלותו אצלם וקלותו בעיניהם ופנו נפשותם ולבותם לעניני תורתם ועבודת אלהיהם. לכבודו ורוממותו ולשמור מצותיו. וגופותם עולמיות ולבותם רוחניות גופותם בארץ ולבותם בשמים. והם במה שיש בלבותם מידיעת האל. כאילו עובדים אותו עם המלאכים הקדושים בשמי השמים. נמסו התאות מלבותם. ונעקר מהם הכוסף לתענוגים. בעבור מה שנכנס בהם מן הכוסף לעבודת הבורא ומאהבה אותו. וכבתה אש היצר מלבותם. ונפסק חומם מרעיוניהם. מעוצם מה שלבשם מאור העבודה. כמו שיקרה לנר נוכח אור השמש. ונכנעו מפני מורא אלהיהם. והתודו לפניו בקצורם ושחחו לעבודתו ולא חששו לחסרון. ותראה אותם כשמתעסקים עמהם כאחי הבושת. וכשמדברים עמהם. חכמים. וכששואלים אותם. יודעים. וכשחוטאים להם. ענוים. תראה צורותם שעלה עליהם האור ואם תעמוד על הלבבות תראה לבבות נשברות לאלהים. ובשיחתו נושבות. ובעסקי העולם נשמות מלאה אהבת אלהים לבותם ואינם מוצאים לדברי הברואים תאוה. ולא בשיחותם הנאה. מאסו דרך השחיתות והלכו במבחר הנתיבות. ובזכותם מסתלקים היסורין ויורדים הגשמים. בזכותם ישוקה האדם והבהמה לפי שמנעו גופותם מן העריות ומשכו ידיהם ממיני המטעמים וברחו בנפשותם מן האסורים. והלכו בדרך הטובה והישרה הגיעו אל המעלות הגדולות בסבל ימים מעטים. והרויחו שני העולמים. וקבצו שתי הטובות והשלימו שני היתרונים. כמו שאמר במזמור אשרי ירא עד סופו ומן התימה בענינם כי מעטו בעיניהם המצות אשר צום בם הבורא מצד חובת טובתו להם. ומצד שקבלו על נפשותם מן היגיעה וההשתדלות והסבל והמתון לדבקה בעבודתו. וזה לפי שמנו מצות הבורא. והגיע מספר כולם תרי"ג. מהם שס"ה מל"ת ומהם שחייבין בהם הצבור. ואין היחיד חייב בהם ס"ח מצות ומהם מ"ע שהזמן גרמא. ומהם מ"ע התלויות בארץ ובבית. ומהם מצות תלויות בדברים כשימצאו. מתחייבין בם וכשיפקדו יסתלקו. המילה ופדיון הבן ומעקה וכבוד או"א. והדומה לזה. וכאשר מנו המצות אמרו לא נעלה האזהרות בחשבון. מפני שהעמידה מהם. היא עשייתם. ותקטן בעיניהם עבודתם לאלהים. וימעטו אליהם מעשיהם מצד מאוים וכספם למה שיגיע בו אל רצון האלהים, ובקשו מ"ע מחובות האיברים אשר הם חובות היחיד בכל זמן ובכל מקום ובכל ענין. ולא מצאו אלא קריאת התורה ולמוד המצות כמש"ה והיו הדברים האלה גו' ושננתם לבניך ודברת בם גו' ומה שזרזם על זה אח"כ שנית באמרו ולמדתם אותם וגו' וימעט בעיניהם כל זה. לגודל מה שנגלה להם ממה שחייבין בו להבורא ית' מן העבודה והמעשה ועבדו את הבורא במצות שכליות ומוסרים מיוחדים (ר"ל פרישות וחסידות. שגם הוא מצות התורה. כמש"ה והתקדשתם והייתם קדושים. קדושים תהיו. ואנשי קודש תהיון לי וכן הרבה. וארז"ל קדש עצמך במותר לך. לא שיוסיפו מצות חדשות מלבם ח"ו. אלא הכל על פי הוראת חז"ל לעשות סייג לתורה ומשמרת למשמרת לא זולת) ומדות טובות רוחניות. והוסיפום על המצות הידועות. בבור לבבם לאלהים בהם. ולמדו מדרכי הנביאים ומנהגי החסידים. לבקש רצון הבורא בהם ושקיבל אותה מהם. והם מכלל חובות הלבבות. אשר היא החכמה הצפונה בלבות החכמים. ואין צדקה ואמתה נעלם מכל אנשי הדעות הצלולות. והגיעו בה אל התכונות הרמות. ואל המעלות היקרות מעבודת האל בלב שלם ואהבם אותו אהבה נאמנה בנפש ובגוף ובממון. ואנשי המדרגה הזאת קרובים אל מדרגת הנביאים הזכים החסידים. אשר קורא אותן הכתוב אוהבי ה' ואוהבי שמו ובהם נאמר להנחיל אוהבי יש וגו'. ואם אתה אחי חפץ בחברתם ולהכנס בכתותם. עזוב מותרי עולמך והתעלם מהם. והיה מסתפק במוכרח מהם. והרגל עצמך לעמוד בלעדיהם. והקל טורח עסקי העולם מעל נפשך. ופנה לבך מהעמיק מחשבתך בהם. ורוץ בדברים הצריכים לך לגופך. לא בלבבך וברצונך. כשותה הרפואה המרה. אשר ישתה אותה בפיו. לא ברצונו. והוא מואס שתיתה לעצמה ומקל על עצמו מרירותה. לדחות הנזק מעליו. כך צריך להיות צרכי עולמך בעיניך. וכבר ידעת אחי שמחשבתך על עניני עולמך. לא תוסיף לך בטרפך מאומה. כמו שמעוט השתדלותך לא יגרע מחקך דבר. וטרדת לבך בהם. תמנעך מחשוב במה שיועילך מחשבתך עליו. מעניני תורתך [אלטונא תקח: ו]מצות הבורא. אשר נמסרו לך. וקבלת על עצמך להתעסק בהם כל ימי חייך. ורצה לנפשך מה שיש בו הצלתך ושלום תורתך ועולמך. והקדם הזריזות בעניני אחריתך בין עיניך. ושים השכל מלכך. והענוה קצינך. והחכמה מנהיגך. והפרישות ידידך. והתנהל לאט בקנות המדות הטובות. כפי שיסבלהו ענינך. והזהר מן הרבוי וההפלגה. מבלי הדרגה. פן תאבד. כי רוב השמן בנר הוא סבה לכבות אורו. והזהר מהתעלם ומהתעצל ומהתרפות. והדבק הזריזות בזריזות. והרדף הסבל בסבל בהדרגה וסמוך לכל מדרגה מן המדות הטובות. את הסמוך לה. ואל תתעלם מפקוד לבך ומחשב עם נפשך תמיד. ותתעסק בעיון ספר זה וקריאתו וזכור עניניו ושמור שרשיו וחקור על תולדותיו תדיר תגיע בו אל המעלות החמודות ותכלית המדות המעולות הרצויות לפני האלהים. ותהיה בו מיושר. ואל תוחיל שתגיע אל זה. עד שתפנה לבך מדאגו' העולם וטרדותיו. אפילו שתמאסם. כאשר לא יתכן לשכור להרפא מן היין עד שיתרוקן ממנו. ואמר אחד מהחסידים. אלו היינו בושים מהבורא לא היינו זוכרים אהבת עולם ואנחנו שכורים מכוס יין אהבת העולם. על כן השתדל אתה לפנות לבך ממנו. עד אשר יפנה גופך מעסקיו. (כן) [אלטונא תקח: כי] אתה צריך בעת בדידותך הגופנית אל בדידות רוחנית. מפני הקשר המחשבה בעסקי העולם. אפי' אם יפנה הגוף ויניח מהתעסק בהם. ופקוד אחר זה נפשך תמיד. והשתדל להרחיק תאות העולם מלבך. והמירם בעניני אחריתך. וחובות לבבך. ותשיבם ברעיוניך תדיר. תגיע בהם אל רצון הבורא יתברך ויאר פניו אליך ויקבל ממך מעשיך הטובים. ויסלח לעונך. ותמצא חן בעיניו. כמ"ש אני אוהבי אהב ואמר כי מכבדי אכבד ע"כ מסח"ה הצגתיו כולו לפניך לא חסרתי דבור (ונוסף עליו קצת תקון הערה והרחבה הראויה) בלשונו הרחב מאד והוא כמו קצור כל הספר: