אור ברסלב
בירת מגדל עוז ג › פרק ו

בירת מגדל עוז· רבי יעקב ב"ר צבי [היעב"ץ] עמדין

ג · פרק ו

פרק ה

אבל אותות אהבה באלהים מן האוהב מהם עזיבת כל מה שיטרידהו מעבודת הבורא ית' מעניני המותרים. ומהם הראות אותות יראתו ואימתו על פניו. כמ"ש ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו. והיראה על שני פנים. אחד יראת עונשו ונסיונו. וזהו הירא (לעבור) [אלטונא תקח: בעבור] מה שיצערהו וידכאהו. שאם היה בטוח ממה שיצטער בו. לא היה ירא את ה' ועליו ארז"ל ליחוש דילמא אתי למעבד מהאהבה ומיראה. והוא מקצר ממדרגת יראי אלהים. והוא מה שהזהירנו ממנו רז"ל. אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב ע"מ לקבל פרס. ואמר אחר מהחסידים. אני מתבייש מאלהי שאעבדנו בעבור הגמול והעונש. ואהיה כעבד הרע אשר אם יירא ויקוה יעשה. ואם לאו. לא יעשה אבל אעבדנו למה שיאות לו. והשני יראתו לכבודו ורוממותו ועוצם גבורתו. ואיננה סרה מן האדם ולא נפרדת ממנו כל ימי חייו. וזאת העליונה שבמדרגות יראי אלהים אשר (נזכיר) [אלטונא תקח: נזכרו] בספרים ביראה והוא המבוא אל האהבה הזכה. ומי שהגיע למדרגה הזאת מן היראה. לא יאהב ולא יירא זולת הבורא. כמו שסופר על אחד מהיראים שמצאוהו ישן באחד המדברות. וא"ל האינך ירא מן האריה. שאתה ישן במקום הזה. א"ל אני בוש מאלהי שיראני ירא זולתו. (צ"ל שהיה תועה בדרך. או נפרד מבני חבורה. בסבה מן הסבות. שנשאר במעון אריות. אבל ההולך למקום גדודי חיה ולסטים בשאט בנפש. ואומר שעושה כן להראות שאינו ירא דבר אחר זולת ה׳ עובר על ד"ח שאמרו לא יעמוד במקום סכנה והעובר על דברי חכמים חייב מיתה. והרי זה אינו אלא שוטה רשע וגס רוח. שוטה שמוסר עצמו לסכנה. בחנם. רשע אשר איננו ירא מלפני האלהים. אשר עשה (חיות רעות ומזיקים בארץ) שייראו מלפניו ולא מלפני החיות מתייראים אלא ממי שעשה אותן כלי זעמו. ונתן להם מקום ומדור בפני עצמם. והנכנס בתחומם ומקומם לא נמצא מתחייב בנפשו (האם לא נתן האלהים לב"א מקום ישוב בארץ) א"ל שהוצרך לברוח מפני ב"א רעים וחטאים לה' שהם ודאי גרועים מחיות השדה. וכמש"ה הנה ארחיק נדוד אלין במדבר. ונאמר מי יתנני במדבר מלון אורחים. וטוב לשבת בארץ מדבר מאשת מדנים ובית חבר. ורז״ל הזהירו לת"ח ביחוד שלא יצא יחידי ואפי' בישוב ואפי' ביום. אבל בלילה וכ"ש במדבר. אסור לכל אדם לצאת יחידי) וג"ר שבוטח בזכיותיו ואין צדיק בארץ אשר לא יחטא ובשע׳ הסכנה השטן מקטרג צא ולמד מיעקב אבינו ע״ה שאע"פ שהובטח על חזרתו לבית אביו בשלום ובירוש׳ הארץ. היה ירא מאד מלפני עשו. ומשה ירא מלפני פרעה וברח. ולא עמד להראות שאין עליו מורא ב"ו. וכן דוד מפני שאול וזולתם רבים. ואין להאריך בידוע. והפלא שאפי׳ בצווי הקב"ה אין לסמוך על הנס. כמו שנודע משמואל שאמר לה' איך אלך. והשיבו עגלת בקר תקח בידך וארז"ל היכא דשכיח היזיקא אפי׳ שלוחי מצוה נזוקין. אולם אם יצווה הקב״ה על הנביא שילך בדברו ולא יירא. אז הוא בטוח. ואין לו לירוא ולדאוג כלום כענין שאמר לירמיהו ואתה תאזור מתניך אל תחת מפניהם. פן אחתך לפניהם ואני נתתיך היום לעיר מבצר וגו' ונלחמו אליך ולא יוכלו לך ואמר ישעיה ה' מבטן קראתי גו' וישם פי כחרב חדה בצל ידו החביאני גו׳ ואמר עוד ה' אלהים פתח לי אוזן ואנכי לא מריתי גו'. גוי נתתי למכים וה' אלהים יעזר לי גו' מי הוא ירשיעני. וכן מצינו לכמה נביאים שהיו עומדים בסכנה כשהיו מוכיחים את העם. ולא נמנעו. וכן הוא חובת המוכיחים לפעמים. כמ״ש בסמוך ויבואר בע"ה בעלית התוכחה) ומהם שישתוה בעיניו אם ישבחוהו בני אדם. או יגנוהו ברצון הבורא ית' כשהוא מצוום הטוב ולהתרחק מן הרע. (ומהם שיקנא לה' להוכיח עוברי תורה. ולעשות בהם משפט. ולא ישא פני איש ואל אדם לא יכנה. כענין פנחס ואליהו וישנא שונאי ה'. כענין שכתוב הלא משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט תכלית שנאה שנאתים. זוהי תכלית אהבת ה' הנאמנה) ומהם שיתנדב בנפשו וגופו וממונו ובניו ברצון האל ית' כמ"ש כי עליך הורגנו כל היום. ומהם שישים שם אלהים תמיד על לשונו. בשבח והודאה ותהלה כמ"ש ולשוני תהגה צדקך כל היום תהלתך. ואומר ימלא פי תהלתך כל היום תפארתך (ומהם השקידה על למוד התורה. כאמרו מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי) ואל יזכור הבורא לשוא ולבטלה. ולא בשקר ולא בקללה והוא חייב להזהר מכל מה שיביאהו להשבע בשם הבורא (אפי' באמת [אלטונא תקח: מפני] כבוד ה') כמ"ש נקי כפים ובר לבב אשר לא נשא לשוא וגו' ונאמר ליראה את ה'. ואמר וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה גו'. ואחז"ל אלו בני אדם שיראים להוציא שם שמים לבטלה. והקללות וחרופים וגדופים שמזכירים שם שמים לבטלה. הוא גנאי גדול למאמין. וכבר התירו עמי הארץ לעצמם זה. עד שהגיעו בו אל תכלית הגנות. והיו מכוונים בזה להפליא ולהפליג בגדופיהם ולהגדיל ולפאר חרפותם. והם דומים בזה למש"ה. כשחוק לכסיל עשות זמה. ומהם שיתנה בכל מה שעתיד לעשותו ולאמרו. ברצון הבורא. בעת שהוא יועד בו זולתו. אפי' אם יהיה לזמן קרוב עד מאד. וזה בעבור שני דברים. האחד מיראת מהירות המות. והשני מפני שאינו יודע אם קדם בגזרת האל לעשותו ומהם שישאל ויורה עבודת האל. בין ברכה בין בקשה כפי הצריך לזמן ולמקום. ולכתות בני אדם ולמעלותם. מהמלכים עד אנשי השוק כמש"ה ישמע חכם ויוסיף לקח גו'. לתת לפתאים ערמה גו'. וראוי לך אחי לדעת. כי זכיות המאמין אפי' אם יהיה מגיע אל תכלית הרחוק בתקון נפשו לאל ית' ואילו היה קרוב למלאכים במדותם הטובות ומנהגיהם המשובחים והשתדלותם בעבודת הבורא ואהבתם הזכה בו אינם כזכיות מי שמור' ב"א אל הדרך הטובה ומיישר הרשעים אל עבודת הבורא שזכיותיו נכפלות (בעבודת) [אלטונא תקח: בעבור] זכיות' בכל הימים ובכל הזמנים. והמשל בזה שני סוחרים. אחד מהם הרויח בסחורה אחת שהיתה בידו עשרה כפלי הקרן. והיה הכל מאה זוז. והרויח השני כפל אחד בלבד. והיו לו סחורות רבות. והגיעו לידו עשרה אלפי זוז והיה ריוח הסוחר הראשון עם רוב כפלי הריוח תשעים זוז. והיה ריוח הסוחר השני חמש אלפי זוזים. עם מעוט כפלי הריוח. (כי כל) [אלטונא תקח: וכן אחי] מי שאינו מתקן אלא נפשו בלבד. תהיה זכותו מעטה ומי שמתקן נפשו ונפשות רבות. תכפל זכותו. כפי זכיות כל מי שיתקן לאלהים. כמ"ש רז"ל כל המזכה את הרבים. אין חטא בא על ידו. ואמרו משה זכה וזיכה את הרבים. זכות הרבים תלוי בו שנאמר צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל. ואמר הכתוב ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב ואמר תורת אמת היתה בפיהו וגו' ורבים השיב מעון. ואמר ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד. ועל כן צוה הבורא להוכיח את המקצרים (ע"ל בס"ד בעלית תוכחה) ונאמר מוכיח אדם אחרי חן ימצא. ומהם שמחתו וגילתו בזכיותיו. מפני שהוא שש בהן לא לגאוה ותפארת. ואבלו ויגונו על חטאיו. לתשובה מהם וחרטה. כמש"ה פלגי מים ירדו עיני על לא שמרו תורתך. ומהם שיתנפל בלילה ויתענה ביום. אם יכול לסבול זה (ע"ל ובשער המטרה) כי תפלת הלילה יותר היא זכה מתפלת היום. לכמה פנים. מהם כי האדם בלילה יותר פנוי ממה שהוא ביום. ומהם שתאות הגוף ממאכל ומשתה יותר נחים בלילה. ממה שהם נחים ביום ומהם הפסק חברה בינו ובין בני אדם. שאוהב יבקרהו וחבר ידבר עמו. ובעל חוב יתבעהו. ומהם (כח) [אלטונא תקח: נוח] חושיו מרוב מוחשיו. בלילה. מפני שאינו רואה מה שיטרידהו ולא שומע מה שיפסיקהו. ומהם המלטו מן החנופה מפני מעוט היושבים עמו בלילה. ואפשר שלא יוכל להתבודד ביום. ומהם שיתיחד בזכר האלהים ויתבודד בו בעת התיחד כל אוהב באהובו. והתבודד כל חושק עם חשוקו כמ"ש נפשי אויתיך בלילה. ונאמר על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי. וכבר נזכר יתרון תפלת הלילה בספרי הקודש הרבה. מהם מש"ה זכרתי בלילה שמך ה'. חצות לילה אקום להודות לך קדמתי בנשף ואשועה. קדמו עיני אשמורות. יום צעקתי בלילה נגדך. והרבה כזה. ונאמר קומי רוני בלילה (ויבחר לו הנאות והנבחר אצלו מהבקשות והתחנונים והתוכחות אשר חברום הקדמונים. ומה נעים אם יוכל לחקות מורשי לבבו בלשון עצמו ולהעתיק מחשבותיו בהתנפלו והתפללו לפני אלהיו. כי היא שורש כל תפלה. כמ"ש בעז"ה בבית אחר תפלת י"ח) ועקר הדבר שתהיה בזוך נפשך בעת שתתפלל. ושתסדרנה במתון (עיין בסולם הבית) ומהם השמחה והששון באל ית' ובידיעתו. והכוסף לרצונו והגילה בתורתו. והחברה אל יראיו כמ"ש חבר אני לכל אשר יראוך ואמר ישישו בך כל מבקשיך. ואמר בדרך עדותיך ששתי. ואמר נחלתי עדותיך לעולם כי ששון לבי המה. ונאמר בה' אעלוזה אגילה באלהי ישעי:

תוכן העניינים

בירת מגדל עוז

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה