ביאור מנחם· רבי משה מנחם מנדל אהרנסון
שמות האנשים · אות נ
נחום מלא וא"ו ומן הסתם הוי כינו למנחם וכותבין מנחם דמתקרי נחום. וזה הוי בדורות הקודמים דלא הי' שם נחום רגיל לקובעו בפ"ע אבל בזמנינו דנשתנה השמות ושם נחום הוי שם בפ"ע על שם הנביא. ואע"ג דהנביא נקרא בפתח מ"מ שסחד עם נחום בקמץ א"כ בסתמא בא"י שמו מעריסה איך הי' אם הוסב שמו מנחם ג"כ אם יכתבו מנחם דמתקרי נחום יש חשש שינו השם דילמא לא הי' שמו מעריסה מנחם כלל אלא ניתן שמו מעריסה נחום לבד. דנחום הוי שם רגיל לקובעו בפ"ט אלא הדין בזה דא"י שמו מעריסה ובפ"כ נקרא נחום לבד כותבין נחום לבד והם מלהזכיר שם מנחם כלל בגט זה כלל אכן בידוע דלס"ת ולחתימה הוי שמו מנחם כותבין מנחם דמתקרי נחום אבל בא"י שמו לס"ת וחתימתו אלא בפ"כ נקרא נחום כותבין נחום לחוד דאפ"ת דיתברר אח"ז דשמו מעריסה ג"כ מנחם מ"מ כשר בשם נחום לחוד מטעם חניכא שהכל קורין דכשר לכתחלה ט"ג סק"ב:
נחם בלי וא"ו וזה אם נקרא הנו"ן בפתח וכותבין מנחם דמתקרי נחם וכ"פ היש"ש סי' כ"ט הובא לעיל בט"ג אות מ"ם סקי"ב ואפ"ל בזה דגם בסתמא בא"י אם הוסב שמו מעריסה מנחם מ"מ כותבין מנחם דמתקרי נחם דדרך העולם להפיל אות ראשון מהשם מחמת רגילות מהירות המובטא והוי כמו חיאל מיחיאל א"כ י"ל דודאי ניתן לו מעריסה שם מנחם אלא שהמון העם הורגלו לקרותו נחם ואע"ג בשם חיאל מבואר לעיל דא"צ לכותבו מ"מ ש"ה דשם נחם הוי שם בפ"ע במקרא והוי כמו אלחנן חנן ומ"מ צ"ע אלי בזה כעת:
נחמן הוי שם בפ"ע וכן נחמני הוי שם בפ"ע כמבואר בגיטין ל"ד והלכתא כנחמן והלכתא כנחמני הוא אביי ואם שמו לס"ת נחמן ובפ"כ נקרא נחמני כותבין נחמן דמתקרי נחמני. וה"ה איפכא אם שמו לס"ת נחמני ובפ"כ נחמן כותבין נחמני דמתקרי נחמן ט"ג סק"ד:
נחמן וא"צ לכתוב המכונה נחמיקא כן דעת הב"ש ועז"כ הטו"ג סק"ד צ"ע אמאי ס"ל להב"ש בסמוך דאם נקרא בפ"כ הערצקא אע"ג דהוא שם גיעגוע מהערץ מ"מ כותבין הכינו הערצקא ואין כותבין הערץ לזה יצא לחלק דש"ה דניתן לו מעריסה נפתלי ואח"כ מקטנותו נקרא הערצקא ובזה שפיר כותבין הרצקא כפי הנקרא בפ"כ דמה לי הערץ או הערצקא דהא כינו שמו כך הוא אבל לעיל דאיירי דניתן לו מעריסה נחמן ואח"ז ע"י גיגוע נקרא נחמיקא הוי שפיר השם נחמיקא שם גיגוע מנחמן וא"צ לכותבו והיינו כקיצור השם דכ"ע ידעי דזה המגרש נחמיקא הוי שמו נחמן דבאמת גם באם ניתן לו מעריסה הערץ אלא אח"ז ע"י גיגוע נקרא הערצקא ג"כ אין צריך לכתוב הערצקי ודי לכתוב הערץ ומה דאנו נוהגין בכ"מ לכתוב הכינו דהוי קיצור השם דהיינו ליבלי דהי' שמו מעריסה ליב הדין שוה לשם נחמיקא דהוי הקו"ף והאלף הוספה בעלמא וא"צ לכתוב א"כ ה"ה בשם ליבלי דהוי הלמ"ד והיו"ד הוספה בעלמא מליב וה"ה אם נקרא בפ"כ בערילי או בערקי דהוי גיגיע משם בער וה"ה בשם הירש מעריסה ואח"כ נקרא הרשקא ג"כ מהראוי דא"צ לכתוב הכינו הירשקא והי' די לכתוב הירש לחוד גם ביש לו ב' שמות מעריסה אברהם הירש ובפ"כ נקרא הירשקא הי' די לכתוב אברהם הירש דמתקרי הירש ואנו אין נוהגין כן אלא אנו כותבין הכינו הירשקא כפי הנקרא בפ"כ ע"כ צ"ל דבאמת אם הי' ידוע בודאי דשמו הי' הירש הי' די לכתוב הירש אך מחמת דמסתמא ניתן לו מעריסה שם הקודש צבי ואח"ז מקטנותו נקרא הערשקא בזה יש לכתוב הערשקא הואיל דכך הוא כינו שלו ודומה להערצקא הנ"ל. וממילא ה"ה בשם ליבלי דא"י איך הי' שמו מעריסה דילמא ניתן לו מעריסה יהודה הוי שם ליבלי כשם כינו בפ"ע ולא הוי כשם גיגיע משם ליב דמעולם לא נקרא כלל ליב בפ"ע וכן הוא בשם בערילי או בערקא דסתמא ניתן לו מעריסה דוב ואח"ז ניתן לו מקטנותו בערילי או בערקא הוי כינו בפ"ע כשם בער. וכן הוא בשם קלמיקא דמסתמא ניתן לו מעריסה שם קלונימוס לחוד ואח"ז נקרא ע"י גיגיע קלמיקא דהאי צריך לכתוב כפי הנקרא בפ"כ לכתחלה ובדיעבד אם נכתב קלונימוס המכונה קלמן ג"כ כשר וה"ה באינך שמות הנ"ל אם נכתב הירש או ליב או בער וכדומה בדיעבד ג"כ כשר דה"ה מ"מ מובלעי מהשמות הנ"ל אבל אם ידוע דמעריסה ניתן לו קלונימוס קלמן ואח"ז נקרא בפ"כ קלמיקא בזה א"צ לכתוב קלמוקא. אלא יש לכתוב קלונימוס המכונה קלמן כ"ה תמצית דברי הט"ג סק"ז וגם י"ל דבשלמא בשם נחמן איירי דאין לו רק חד שמא נחמן לחוד לכן הוי שם נחמיקא קיצור השם ממש אבל בשם הערצקא דלקמן איירי בתרי שמא דהיינו דיש לו מעריסה שם נפתלי הירץ ואחר זה מקטנותו קורין לו הערצקא בזה יש לכתוב נפתלי המכונה הערצקא. דהא צריכין לכתוב כפי מה דנקרא בפ"כ וזה החילוק מבואר לעיל כמה פעמים. ולענין אם יש לכתוב הכינו הערץ או הערש בעי"ן או ביו"ד כ' הט"ז בס"ק ה' דעתו להלכה אעפ"י דנקרא בסגול הה"א מ"מ עיקר הנחת השם הוי ביו"ד וטובא מגדולי הדור אף דנקראים הה"א בסגול מ"מ חותמים א"ע ביו"ד ואחריהם כל אדם ימשוך בקסת לתומו הירץ או הירש ביו"ד א"כ עיקר הנחת השם הוי ביו"ד וכ"ה בשם הירצקא אך אם חותם א"ע בעי"ן אע"ג דחתימתו בטעות יש לילך אחר החתימה. ואם שולחין הגט למקום אחר יש לכתוב הטעם דנכתב בעי"ן הואיל דחתימתו כך הוא. ולדעת הט"ז לעיל בשם יהודא באלף דהולכין אחר החתימה א"כ כ"ש בנ"ד גם להחולקים עליו לעיל ע"ש:
נתן המכונה נטע. ואצ"ל אלא שם נתן לחוד. וזה הוי להברת הספרדים שהם קורין התי"ו בדגש כמו טי"ת נמצא שנטע הוי קיצור השם ממש משם נתן דהוי התי"ו דגושה א"צ לכתבו שם נטע אלא לסימן וכשכותבין לסימן יש לכתוב נתן מהכונה נתא או נתה דנגזר משם הקודש אבל אין לכתוב נטע דעינינו רואות דהוי שם בפ"ע ואין זה כוונת המדברים לחדש בו שם אחר אלא דרכם לקצר לקרות הנו"ן בפתח ומ"מ אם כתבו נטע בטי"ת ואלף אין להקפיד בזה וכ"ז להמובטא של הספרדים אבל להמובטא דידן שקורין את התי"ו משם נתן רפוי' כמו סמ"ך ושם נטע המובטא בטי"ת והיא דגושה וא"כ לא קרובים זא"ז וא"כ בודאי לא הוי שם נטע קיצור השם מנתן אלא הוי שם בפ"ע וא"כ ממילא יש חילוק אם ידוע דשמו מעריסה ולס"ת ג"כ נתן ובפ"כ נקרא נטע יש לכתוב נתן דמתקרי נטע (וכן דעת מהרא"ש לכתוב דמתקרי על שם נטע וגם הרמ"א סובר בכ"מ דאם כתב דמתקרי על מקום המכונה כשר ומ"מ אם כתב המכונה נטע כשר ג"כ מחמת שכמה גאונים דעתם לכתחלה לכתוב המכונה נטע לכן אין לפסול בדיעבד) אבל בא"י שמו מעריסה איך הי' ובפ"כ נקרא נטע כותבין רק שם נטע לבד ואין מזכירין כלל שם נתן דילמא לא ניתן שמו מעריסה שם נתן הואיל דכל אחד הוי שם בפ"ע ורחוקים זה מזה. אכן בדיעבד במקום שא"א להשיג גט אחר אפשר להכשיר אם נכתב בסתמא נתן דמתקרי נטע דבמדינתינו רובם ככולם דשמם נטע הוי שם הקודש לס"ת נתן וכותבין נטע בעי"ן וכן חתימת כמה גדולים ז"ל בעי"ן ומסתמא נקראו על שמם ועל שם נטע שעשועים וכ"מ במקרא נטע בתוכינו. ואף אם חותם א"ע נטע באלף אם ידוע דהוא ע"ה ואין לו כוונה דלמה הוא חותם א"ע באלף אין משגיחין לחתימתו וכותבין בגט תמיד בעי"ן ע"ג סק"י נתנאל ניסים כ"ה בנ"ש אבל ט"ס וצ"ל בלי יו"ד אחר הנו"ן נסים וכן חתימת רבינו נסים אבל בין סמך למ"ם כותבין יו"ד ט"ג סקי"א:
ניסן בלי יו"ד אחר הסמ"ך ואף אם חותם א"ע ניסין עם ב' יודין אין משגיחין בחתימתו דטועה הוא אבל אם יש לו טעם דלמה חותם א"ע ב' יודי"ן כותבין מלא כחתימתו אבל בסתמא כותבין ניסן בחד יו"ד אחר הנו"ן דמסתמא נקרא על שם החודש וכתיבת היא בלי יו"ד אחר הסמ"ך ט"ג סקי"א: