ביאור מנחם· רבי משה מנחם מנדל אהרנסון
שמות האנשים
א"ה בעזר"ה אתחיל לבאר איזה פרטי דינים בקצרה לפי שראיתי בדברי רבותינו מאורין של ישראל גאוני ארץ לקדושים אשר בארץ המה חוברי חיבורים מחוכמים המה הבית שמואל. ובספר טיב גיטין מהגאון הגדול המפורסם בעולם מוה' אפרים זלמן מרגליות ז"ל מבראד. ושאר ספרים הידועי' המדברים מזה. ונמצא כמה שמות אשר הם הכרחים מאד לדעת איך המה נכתבים באותיותיהם על הגיטין. ומפוזרים המה בכמה ספרים זה אומר בכה וזה אומר בכה וידועים לי קצתן. לכן אבאר אותם ואקבץ פזוריהם ויחיו לאחדים בספרי זה. והשאר יעיין המעיין בספרי רבי רב בעצמם. כי לכל השמות צריך לי עיון רב. כולם. לכן אני מקצר ועולה וזה החלי בעזר ה' צורי וגואלי:
ואין הפנאי מסכים עמדי להעתיקם
אות א
אברהם כן יש לכתוב בסתמא דכולם נקראו על שם אברהם אבינו שאמר הקב"ה ולא יקרא עוד את שמך אברם והי' שמך אברהם. ולדעת הב"ש הוי רק באינו נקרא בפ"כ אברם אלא דמקצת קורין לו אברהם או בספק אביהם אם הי' שמם אברם או הי' אברהם בזה תלינן דבודאי הי' שמו אברהם דכולם נקראו על שם אברהם. אבל לדעת הרש"ל גם בידוע דנקרא אברהם בפ"כ אם א"י שמו מעריסה איך הוה כותבין בסתמא אברהם אם לא דיש בקבלה דמשפחה שלו נקראו כולם על שם אברם ע"י איזה סבה והוא נקרא בפ"כ אברם. אז תלינן דמסתמא הוסק שמו ג"כ מעריסה אברם וכותבין אברם ה"ה אם ידוע דבעת עריסה ניתן לו שם אברם ועינינו רואות דיש מבני משפחתו דעולין וחותמין אברם ג"כ תלינן דזה המגרש מהם ושמו אברם וגם המגרש בעצמו נאמן לומר דיש בבני משפחתו דעולים וחותמין אברם ואם יש בבני משפחתו קצת מהם דחותמים אברהם וקצת מהם דעולים וחותמים אברם וזה המגרש ידוע דמעריסה ניתן לו שם אברם בכה"ג יש ליתן ב' גיטין באחד אברם וליתן זה הגט תחלה הואיל דהדבר ידוע דאביו הוסב לו שמו בעריסה אברם. וגם קצת משפחתו עולים וחותמים אברם. ואח"ז הגט השני בשם אברהם יתנו ואם יש לו קבלה דשמו אברם וכך שמו מעריסה וכן נקרא בפ"כ אלא דעולה וחותם אברהם בזה יש לכתוב אברהם לעיקר הואיל דהוחזק בעלי' וחתימה לשם אברהם ועל שם אברם דמתקרי. אבל אם העלי' לס"ת וחתימה סתרי אהדדי אז הקריאה בפ"כ מכריע וכותב שם אברם הנקרא בפ"כ לעיקר ולדעת הב"ש הנ"ל הוי אם נקרא בפ"כ אברם אז בעינן דיהי' עולה או חותם אברהם אז כותבין אברהם לחוד ואם נקרא אברם בפ"כ וחתימתו ועלי' לס"ת אין ידוע איך הי' בזה יש דיעות מחולקות ותלוי בהדין דשרה שארקה. אך הט"ז כתב דכאן גם הט"ז מודה דאע"ג דרוב נקראו על שם אברהם מ"מ הואיל דאיכא נמי דעיקר שמם אברם מחמת איזה סבה עדיף טפי שם אברם הנקרא בפ"כ ואי הי' כותבין אברהם יש לחוש דשמא זה המגרש מעולם לא הי' שמו אברהם אלא אברם מחמת איזה סבה הואיל דידועה דבעת עריסה ניתן לו שם אברם. לזה קרוב לומר דבני משפחתו ג"כ נקראים כן ע"כ בחר באברם ואם נקרא אברם בפ"כ ואין לו קבלה דבני משפחתו נקראים כן וא"י שמו מעריסה ולס"ת עולה בשם אברהם וחותם אברם בזה החתימה ועלי' לס"ת סתרי אהדדי בזה יש ליתן ב' גיטין באחד אברם דמתקרי אברהם וזה הגט יתנו תחלה והגט השני יכתבו אברהם לחוד דשמא אברם לא הוי שם בפ"ע אלא קיצר השם ואע"ג דקיצר השם אינו מזיק מ"מ בכה"ג דכותבין שם אברם קודם שם אברהם א"כ באנו למחלוקת הפוסקים בעשה טפל עיקר לכן מוטב ליתן ב' גיטין. והיכי דאי' דסתרי אהדדי העלי' וחתימה אז אמרינן אם עלי' לס"ת בחד שמא תלינן דגם החתימה הי' ג"כ ולא הי' סותרין זא"ז. ואם ידוע דשמו בפ"כ אברם וכן הי' מעריסה עפ"י קבלה מאבותיו בטעם. ונכתב בגט אברהם הוי שינוי השם ה"ה להיפך אם שמו מעריסה אברהם ונכתב בגט אברם הוי ג"כ שינוי השם דלא כהב"ש דסובר באם שמו אברם ונכתב אברהם דלא הוי שינוי דז"א דהא הואיל דידוע דשמו מעריסה אברם עפ"י קבלה א"כ אם כתבו אברהם יש ליפסל דזה המגרש לא הי' שמו בעולם אברהם הנכתב בהגט וא"כ הוי בודאי שינוי כמו באברהם ונכתב אברם לדעת הב"ש ז"ל כל זה העליתי מהט"ג מסק"א עד סק"ז עיי"ש:
אברלן אברמקא אבריש. אברושקא. אבריל. עבריל. כל אלו הוי קיצור השם מאברהם ויש לכותבן. ואם נקרא בפתח כותבין באלף. ואם נקרא בסגול כותבין בעין. ושם אבריל בסתמא ביו"ד אם לא כשרגיל לחתום בלי יו"ד. ושם אברשקא תליא אם קורין הרי"ש במלאפום או בחולם יש לכתוב וא"ו אחר הריש. טוב גיטין סק"י:
אביגדר כותבין חסר וא"ו כמו במדינתינו דקורין הדלי"ת בסגל ה"ה אם קורין בצירי אבל אם קורין הדלי"ת בחולם כותבין מלא וא"ו אביגדור. וכותבין חד תיבה. וכ"ז בא"י חתימתו אבל בידוע חתימתו אזלינן אחר החתימה ומה דאזלינן בכ"מ אתר החתימה הוי רק אם חתימתו רגיל וידוע לרבים תמיד. אבל אם חתימתו אינו רגיל רק פעם אתת או פעם ב' בשנה חתימה זו לאו מוחזקת היא ולא אזלינן אתר החתימה כי תלינן דחתימתו בטעות הוי כ"מ בע"ג ובאחרונים בכמה מקומות עיי"ש:
אביעזר סתמא בלי יו"ד בסופו. ובחד תיבה. וכ"ז באינו ידוע חתימתו אבל בידוע חתימתו כותבין כחתימתו אביעזרי. אך יש חילוק דכותבין בלי יו"ד בא"י חתימתו. וצריך רק ריוח מעט בין תיבה אבי להתיבה עזרי. אבל בידוע דחתימתו אבי עזרי צריך ליתן ריוח יותר דיהי' נראה כשני תיבות. וממילא אם עלי' לס"ת וחתומה סתרי אהדדי הקריאה בפ"כ מכריע. כדכתב הט"ג לעיל. עיי"ש:
אבשלום כן כותבין אם קורין בשו"א הבי"ת. ואם קורין הבי"ת בחירוק כותבין ביו"ד אבישלום ואם קורין לו בפ"כ אבישלום בחירוק ויש לו קבלה או חותם א"ע או עולה לס"ת אבשלום כותבין אבשלום לעיקר ועל שם אבישלום דמתקרי אבל אי ליכא כל הני אלא דידוע לו סתם דאביו הטיל לו שם עריסה אבשלום ובפ"כ נקרא אבישלום כותבין הגט הנכתב אבישלום לבד:
ואם יש ספק איך הי' שמו או דמקצת קורין לו בחיריק ומקצת בשוא כותבין ב' גיטין וינתן זה הגט הנכתב אבשלום לראשון דזה הגט יותר טוב דרוב העולם מרגלא בפומי' לקרות בשוא. והגע השני יכתוב ביו"ד אבישלום. ואם נקרא בפ"כ אבשלום בשוא ויש לו קבלה בהיפך או דחותם א"ע ביו"ד אבישלום כותבין כהנ"ל אבישלום דמתקרי אבשלום. ואבישלום או אבשלום כותבין בחד תיבה ט"ג סק"כ וכ"א:
אדא באלף. ואם נכתב בה"א כשר דכ"מ דצריך ליכתוב אלף ונכתב ה"א כשר וה"ה להיפך כדכתב הב"ש לעיל בסי' קכ"ט סקמ"ג. אכן הג"פ בסי' קכ"ט סקקי"ט הביא דהריב"ל תש להחמיר במעשה שכתבו מתתיא באלף לבסוף והעלה דוקא במ"ע ודחק להכשיר אך אם רגיל לחתום באלף הביא הג"פ דברי הריק"ש להכשיר אבל המרח"ש כתב דאין משגיחין בחתימתו דטועה הוא עיי"ש:
אדוני בוא"ו ואפ"ת דהוי קיצור השם מאדוניה לא גרע מחניכא שהכל קורין. ואם ידוע דאביו נתן לו בעריסה אדוניה ויש ספק אם ניתן לו בוא"ו בסופו ג"כ או בלי וא"ו כותבין רק אדוניה ולא אדוניהו אם לא שחותם א"ע אדוניהו מלא וא"ו בסופו. ט"ג סקכ"ג:
אהרן וא"צ לכתוב הכינוי ארון. אם קורין לו בפ"כ בפתח. אבל אם קורין לו ארון בקמץ כותבין אהרן המכונה ארון. ול"מ דאם יש לו תרי שמא דהיינו יעקב אהרן מעריסה וכ"ה עולה וחותם רק בפ"כ נקרא ארון בקמץ כותבין יעקב אהרון דמתקרי ארון. אלא אפי' אם יש לו חד שמא לס"ת ולחתימה אהרן ובפ"כ ארון בקמץ ג"כ כותבין אהרן דמתקרי ארון. ואי לא נכתב כן הגט פסול. וכן הי' מעשה והחזירו הגט. וכן כותבין ארולי אם נקרא כן:
אוגיא בחד יו"ד ובוא"ו:
אורשרגא באלף לבסוף ובחד תיבה ואם נקרא אורי שרגא כותבין ב' תיבות ובחד שיטה ט"ג סקכ"ה:
אושעיה לכתחלה בה"א בסופו ואם כתב באלף בסוף אינו פוסל ואם יש' לו קבלה או חותם א"ע באלף כותבין לכתחלה באלף ב"ש וט"ג סקכ"ו:
אייזק ב' יודי"ן וכותבין הכינו אבל איציק א"צ לכתוב הכינו ליצחק אם יש לו חד שמא אבל אם יש ב' שמות יעקב יצחק ובפ"כ איציק כותבין יעקב יצחק דמתקרי איציק כמבואר לעיל בסי' קכ"ט עיי"ש:
אוכל בכ"ף כפופה:
איסרל וכותבין ישראל המכונה איסרל:
אלחנן דמתקרי חנן דהוי שם בפ"ע:
אלטר הוי שם לעז. ואם יש איזה שם הקודש שעולה וחותם. ובפ"כ נקרא אלטר כותבין המכונה אלטר בטי"ת:
אליהו בדין זה האריך הטוב גיטין מאוד והביא דעת כמה גדולי פוסקים סוברים בא"י שמו מעריסה וגם א"י איך עלה לס"ס דיש לכתוב אליהו מלא וא"ו וה"ה אם חותם א"ע ברשימה אמרינן דקאי הרשימה על ב' אותיות וכ"כ השב יעקב ז"ל וכן עשה הלכה למעשה במושב זקנים לפני גאון הדור מוה' דוד אופנים ז"ל וכן כתב המג"ש ז"ל. ובזה אם כתב חסר מקיל הב"י אבל בידוע דלס"ת עולה מלא וא"ו או דבפ"כ קורין לו מלא וא"ו בזה אם כתב חסר הוי פסול. ואם אומר דחתימתו ברשימה רק על אליה חסר אז כותבין חסר. והאריך בדינים אלו. שוב ראיתי בס' ישועת יעקב וז"ל בא"י איך שמו באמת בתה"ד סימן רל"ג כתב דכותבין אליהו מלא וא"ו וטעמא דמילתא דסתמא כולם נקראים על שם אליהו הנביא והוא נכתב תמיד מלא הגם דבתשובת מהר"ם מינץ סימן י"ט נסתפק בזה דמצינו בדברי הימים ויעשי' ואליה וזכריה בני ירוחם והוי כמו גרשם גרשון דשם אליה איש אחר מ"מ סתמא דמילתא כולם נקראו על שם אליהו וכ"ד הנ"ש אכן הב"ש סובר דאם חותם א"ע אליה ברשימה אחר היו"ד יש לכתוב חסר מ"מ יש לומר דהרשימה קאי על ב' אותיות דעושין כן לכבוד השם ובפרט דמנהג לקרות לס"ת אליהו. וכ"כ השב יעקב לכתוב אליהו. וגם ראיתי בס' מעיין גנים מאאמ"ו ז"ל הביא הגאון מהר"מ מראוונע שהסכים לכתוב בסתמא אליהו מלא וא"ו וכן הביא המנהג לכתוב פה אליהו מלא וא"ו עיי"ש:
איליש כינוי לאליהו וכותבין הכינוי אם קורין בחירוק אבל אם קורין בצירי אין כותבין הכינו. ואם רגיל לחתום בלי יו"ד אחר הלמד כותבין בלי יו"ד טיב גיטין סקל"ד:
אבא באלף לבסוף והוא כינו לאברהם ולכתחלה יש לכתוב אברהם דמתקרי אבא ואם כתב המכונה אבא אין לפסול הגע ע"ג סקל"ה:
אבלי הוה כינו לאברהם ולא לאבא. ואם נקרא בפ"כ אבלי ועולה לס"ת אברהם ומעריסה הי' שמו ג"כ אברהם אבא כותבין אברהם אבא המכונה אבלי כיון דהי' נקרא בעת עריסה בשניהם וגם לא עולה נשתקע שם אבא. דהא חותם א"ע אברהם אבא. גם בל"ז לא מתקרי שם אבא ונשתקע דהא קורין אותו אבלי והוי שם הקיצור ונוגע מאבא ועי"ז לא נחשב שם אבא לנשתקע כמבואר זה בכמה מקומות) אבל אם לא ניתן לו בעת עריסה רק שם אברהם לחוד והוא בחר בעצמו לכתוב ולחתום שם אבא אין לכתוב עליו דמתקרי וכותבין אברהם המכונ' אבלי לבד ולהשמיע שם שחותם בו דעל שם שחותם לא שייך לכתוב דמתקרי כדעת הע"ז וכ"מ בכנסת יחזקאל דעל החתימה אין כותבין דמתקרי ט"ג סקל"ו:
אבוש הוי ג"כ כינו לאברהם וכותבין אברהם המכונה אבוש וכותבין בוא"ו. ואם נקרא בפ"כ אבא ונכתב אברהם המכונה אבוש פסול. ה"ה אם נקרא בפ"כ אבוש ונכתב אבא ג"כ פסול ושם אבלי כותבין בלי אלף אחר הבי"ת ע"ג ס"ק הנ"ל:
אלימלך אין כותבין הכינו מלך חלא אם כותבין לסימן כותבין חלימנך דמתקרי מלך וכותבין אלימלך תיבה אחת ט"ג סי' ל"ז:
אליעזר ביו"ד אין כותבין הכינו ליזר אם קורין בציירי ליזר ואם קורין לו בקמץ לאזר לאליעזר כותבין הכינו לאזר לאליעזר כמו שעולה ה"ה אם שמו לס"ת אלעזר בלי יו"ד ובפ"כ נקרא לאזר אין כותבין הכינו לאזר אבל אם נקרא לס"ת אלעזר ובפ"כ נקרא ליזר, בציירי כותבין הכינו ליזר לאלעזר ב"ש וע"ג אות למ"ד סק"ח:
אלעזר ואם עולה לס"ת אלעזר וחותם א"ע אליעזר וא"י טעם להחתימ' ובפ"כ נקרא לאזר כותבין אלעזר לחוד דעל חתימה לא שייך דמתקרי. ואם אומר טעם לחתימתו דיש לו קבלה ע"ז דמעריסה נתנו לו שם אליעזר בזה כותבין אלעזר דמתקרי אליעזר דע"י צירוף שם העריסה כותבין על שם החתימה דמתקרי ואם א"י מעריסה אם נתנו לו שם אליעזר רק דחותם א"ע כן מצד משפחתו חותמים כן כותבין ב' גיטין באחד אליעזר ושני יכתוב אלעזר ומ"מ אם ניתן אלא גט אחד בשם אלעזר כשר ג"כ דהוי חניכא שהכל קורין ע"ג סק"מ:
ארון אם לס"ת ארון ובפ"כ אריש כותבין הכינו דהוי כמו חנן דהוי שם. בפ"ע אבל אם נקרא בפ"כ ארולי בקמץ א' אין כותבין הכינו לארון המכונה ארולי וזה הוי בחד שמא אבל אם יש לו ב' שמות יעקב ארון בקמץ ובפ"כ ארולי לבד כותבין יעקב ארון דמתקרי ארולי ביו"ד בסופו. וה"ה כשר באלף לבסוף או בהא בסוף ויותר טוב לכתוב ביו"ד כמו שם אבלי דכותבין ביו"ד בסוף וכן הסכים הרב' דפ"ק דובנא:
אלייקום בשני יודין:
אלכסנדר כ"ה רוב קריאת שם זה במדינות אלו וכותבין אלכסנדר המכונה סענדר דכל קיצור השם אם רוצה לכתוב אינו מגרע:
אלקנה בה"א. ואם עולה לס"ת אלקנה ובפ"כ קנה כותבין אלקנ' דמתקרי קנה דקנה שם בפ"ע והוי כמו אלחנן חנן ואם א"י עלי' לס"ת ובפ"כ קנה כותבין קנה לבד:
איצל סתמא ביו"ד. אם לא דיש לו בקבלה דשמו אצל בלי יו"ד. ואם לס"ת אצל בלי יו"ד ובפ"כ ביו"ד כותבין אצל המכונה איצל:
אקסילראד חיבה אחת והולכין אחר חתימתו אם בכ' או בקו"ף או לכתוב אקשילראד:
אנשיל ביו"ד אחר השי"ן אם לא דרגיל לחתום בלי יו"ד. ובמדינה דרגילין לדבר בלשון גס כותבין אנטשל בעי"ת ומכ"ש אם חותם א"ע בעי"ת:
איסק כינו ליצחק וכותבין יצחק המכונה איסק ע"ג סקי"ב:
אות ב
בנימין רבו בזה דיעות. דעת הב"ש בשם הרש"ל וד"מ ומהרי"ע דכותבין לכתחלה מלא ב' יודי"ן וכ"ה דעת הב"ש ודעת הע"ז לכתוב חסר וכ"מ בס"ג למהרא"ש דכ"מ בת"ה וכן הסכים מהרי"ו וזה איירי בידוע דלא חתם מעולם כלל אבל בידוע חתימתו מלא ב' יודי"ן בזה הולכין לכ"ע אחר חתימתו. וכ"ה להיפך אם חתימתו בחד יו"ד יש לכתוב בגט חד יו"ד דווקא ואם שינו מחתימה יש לכתוב גט אחר. ואם לא נודע חתימתו יש לכתוב לכתחילה מלא ב' יודי"ן דאף אם ה' חתימתו חסר מ"מ הא מבואר בכ"מ הדין דיש לכתוב חסר אם נכתב מלא אינו פסול וכן הדין בידוע דחתימתו הי' חסר ב' יודי"ן רק בחד יו"ד אם נכתב בגט מלא ב' יודי"ן הגט כשר. ובפרט כה"ג דרבו בזה דיעות ע"ג סק"א:
בנימן בסתמא כותבין חסר והיינו בידוע דלא חתם מעולם כלל אבל בידוע דחתימתו הי' מלא כותבין מלא ב' יודי"ן ואם כתב חסר בעינן גט אחר גם לאחר שניתן הגע הראשון אבל בידוע דחתימתו הי' חסר בזה לכתחלה אזלינן אחר חתימתו. אבל אם נכתב מלא כשר בדיעבד אבל בא"י איך הי' חתימתו בזה כותבין מלא וא"ו ואם נכתב חסר פסול דילמא חתימתו הי' מלא ויהי' לע"ז על הגע אלא כותבין גט אחר וכותבין שם בנימין בחד תיבה ע"ג סק"א:
בונם ביינוש בונא באלף:
באלי באלף וכותבין המכונה באלי בענדיט או בענדיד בושקא. ויש חותמים עצמם בוא"ו אזלינן אחר החתימה ואם אינו ידוע אם דוחקין החיריק כותבין בישקא ביו"ד ואם חותמין השי"ן עם הבי"ת בקריאת מלאפום כהברה במדינה זו כותבין בוא"ו בושקא ע"ג סקט"ז:
בן ציון בתיבה אחת ויפריד קצת:
בערא באל"ף וזה אם נקרא בפניו הרי"ש בקמ"ץ ט"ג סקכ"ז:
ברוך בוא"ו:
ברכה ואם נקרא בפ"כ ברכה ולס"ת ולחתימה בשם ברוך או ברכיה כותבין ברוך או ברכיה דמתקרי ברכה. וה"ה להיפך אם בפ"כ ברוך או ברכיה ובעלי' וחתימה בשם ברכה כותבין ברכה דמתקרי ברוך. או ברכיה ואם א"י אם יש לו שם ברוך או ברכיה ובפ"כ רק ברכה כותבין זה השם לבד שהחזיק בשם בעלי' ובחתימה ובפ"כ בשם ברכה בירך ביו"ד היינו אם חותם א"ע ביו"ד ואם א"י חתימתו יש לכתוב בלי יו"ד כאשר כתוב בתורה ברך בלי יו"ד. וה' ברך את אברהם בכל. וכן חותמים א"ע קצת חכמים ברך בלי יו"ד א"כ תלינן דחתימתו הי' ג"כ בלי יו"ד כ"ה דעת הע"ג ס"ק כ"ח ומ"מ צ"ע קצת דבשם בנימן לעיל חש להחמיר בא"י חתימתו דילמא הי' חתימתו מלא ב' יודי"ן וזה אפשר להתברר ה"ה כאן אפשר להתברר אח"כ דחתימתו הי' בירך ביו"ד והוי כעין שינו השם. ובעינן גט אחר כדלעיל סק"א ע"ש:
בערל בסתמא בלי יו"ד אחר הרי"ש אם לא דרגיל לחתום ביו"ד:
בטי שם ישראל. אבל בטאי שם עבד. ואם נקרא בטי א"צ א'. ואם קורין בטיא בעינן א' בסוף כן משמע מהט"ג סקכ"ט. וזה השם בטיא שכיח קצת במדינתינו וכותבין ביו"ד וא'. כמו יאסיא המבואר לקמן דכותבין ביו"ד ואלף עיי"ש:
אות ג
גד גדיל געדיל גאדל ומי דשמו לס"ת גד ובפ"כ אחד מהני שמות כותבין גד דמתקרי גדיל ביו"ד. או גד המכונה געדיל. או גד המכונה גאדיל בקמץ הואיל דשם גאדיל בקמץ הוי כינו גם לגדליה. ואם קורין בחירק כותבין גדיל וכותבין כל הני ביו"ד אחר הדלי"ת בסתמא אם לא דרגיל לחתום בלי יו"ד. ואם א"י לו שם אחר כותבין כפי הנקרא בפ"כ לבד מהני שמות הנ"ל ט"ג סק"א:
גדליהו בא"י שמו מעריסה איך הי' אם גדליה או גדליהו לכתחלה כותבין ב' גיטין באחד כותבין גדליהו בוא"ו ובאחד גדליה בלי וא"ו כפי הנקרא בפ"כ ובדיעבד דנכתב גדליה כשר לאחר שניתן וא"א בקל להשיג גט אחר דלא גרע מהחניכא שהכל קורין. וגם במקרא מצינו ע"ז האיש דשמו גדליהו נקרא גדליה. וכ"ה בש"ס דר"ה לענין גדליה בן אחיקם איתא כמה פעמים שם גדליה וכ"ה בנדרים באומר הריני כיום שנהרג בו גדליה וכ"ה בתרגום דמלכים דכ"מ שמוזכר במקרא שם גדליהו מזכיר התרגום גדליה. וכ"ה במדר. וכ"ה כמה חתימות של גדולי ישראל שם גדליה. וא"כ עכ"פ מבואר דשם גדליה הוי שם בפ"ע. וא"כ י"ל דזה המגרש הוסב שמו שם גדליה מעריסה. ומ"מ אם חותם א"ע גדליהו בודאי לכתחלה לא משנין חתימתו. ובדיעבד נראה דגם בכה"ג כשר דלא גרע מחניכא. אבל אם נכתב גט אחד בשם גדליהו ובפ"כ נקרא גדליה וא"י שמו מעריסה וחתימתו ולס"ת א"י ג"כ איך הי' יש להקל במקום עגון. וא"א להשיג גט אחר. וסומכין בכה"ג על סברת הב"ש אליבא דהרמ"א דסתמא נקרא על שם גדליהו בן אחיקם ואם ידוע דשמו לס"ת גדליהו וכן אמר דיש לו קבלה מאביו דשמו מעריסה ג"כ גדליהו ובפ"כ נקרא גדליה מבואר בספר ארבעה טורי אבן מהגאון מהר"א ז"ל מאמשטרדם דכותבין גדליהו דמתקרי גדליה אבל בא"י שמו מעריסה ולס"ת וחתימתו ג"כ א"י לא מהני אם יכתוב גדליהו דמתקרי גדליה דילמא לא הוסב שמו גדליהו. ואם יכתוב גדליה לבד דילמא הוסב שמו מעריסה גדליהו לכן בעינן לכתחלה ב' גיטין ואם חותם א"ע גדלי' ברשימה לאחר היו"ד מבואר לעיל דעת השב יעקב ושאר גדולים דס"ל דכן דרך לעשות רשימה על ב' אותיות. ובכה"ג בדיעבד כשר בגט א' הנכתב בשם גדליה לבד. כ"ז העליתי מהט"ג סק"ד וסק"ה שהאריך בזה עיי"ש:
גדליה סתמא בה"א בא"י איך הי' חתימתו אם לא דרגיל לחתום גדליה באלף. ומ"מ בזה אם נכתב הגט בה"א כשר ג"כ דלדעת כמה פוסקים לא אזלינן גם לכתחלה כחתימתו אלא כותבין בה"א. לכן די לכתוב לכתחלה באלף כחתימתו אבל בדיעבד דנכתב בה"א ג"כ כשר דלא כהט"ז ב"ש וע"ג ס"ק ז' גוטמן תיבה אחת וסתמא בלי אלף אחר המ"ם אם לא דרגיל לחתום באלף. וכן גרוסמן או גרושמן ואם קורין בשין שמאלית כותבין בסמ"ך:
גרונם. והוא כינו לשמואל:
געץ הוי כינו לאליקים ובמדינות אלו שכיח שם געציל וכותבין אליקים המכונה געציל. ביו"ד אם מרגישין היו"ד אצל הצדיק אבל סתמא געצל בלי יו"ד. וה"ה גיצלק גוצלא סתמא באלף בסוף. ואם מרגישין הלמ"ד בחירוק כותבין לאחר הלמד יו"ד. ובלי אלף:
גוצלי.
גומפל סתמא בלי יו"ד אחר הפ' ואם רגיל בחתימה ביו"ד אחר הפ' כותבין יו"ד. וגם תליא במובטא אם מדגישין הפ' בחיריק אז כותבין גומפיל ביו"ד:
גניבא אלף בסוף:
גליבי בסתמא ב' יודי"ן. ואם חותם א"ע ג' יודי"ן כותבין גיליבי. וזה הוי שם גיגע לבני עשירים:
גרשם במ"ם כותבין חסר וא"ו. ואם שמו גרשון בנו"ן כותבין מלח וא"ו אחר השי"ן ואם ידוע דשמו מעריסה גרשון וכ"ה בפ"כ וגם עולה לס"ת ונכתב בגט גרשם במ"ם או להיפך הוי הדין דתצא אם ניסת בגט זה אע"ג דהמ"ם והנו"ן מתחלפין מ"מ הוי שינוי השם דהוי ב' שמות אבל אם שמו גרשם במ"ם וכתב בוא"ו דהי' לו לכתוב חסר וא"ו בזה הגט כשר הואיל דבמובטא הוי כאלו מלא אבל אם שמו גרשון וכתב חסר וא"ו בזה פסל. דמ"ש הואיל דמובטא הוי כאילו מלא זה הוי טעם על אם כתב גרשום מלא אבל בשם גרשון דלא נמצא במקרא כלל חסר וא"ו הוי כמו תנס תונס. אפילו בדיעבד אין להכשיר וכ"מ בספר ע"נ להג"פ ואם א"י שמו מעריס' איך הי' אי שמו גרשון או גרשם. אעפי"כ דבפ"כ ולתורה נקרא גרשון אך שמו מעריסה באמת א"י דילמא הי' להיפך ומ"מ שם עריסה לא מיקרי דנשתקע הואיל דב' שמות הנ"ל הם קרובים במובטא בזה בעינן ב' גיטין בראשון יכתוב גרשון בנו"ן הואיל דקרוב יותר לומר דמעריסה נתנו לו שם זה הואיל דשכיח יותר וגם במקרא נמצא יותר גרשון בן לוי ובגט שני יכתוב גרשם דמתקרי גרשון זה השם גרשון דהוי בפ"כ ושם גרשם לעיקר הואיל דאפשר דמעריסה הוסב לו שם גרשם. ולא משכחת שיכתוב בגט שני שם גרשם לחוד אלא אם נקרא גם בפ"כ גרשם ולא גרשון רק הספק על עריסה בזה כותבין ב' גיטין באחד גרשון ובשני גרשם בלי דמתקרי דהא אינו נקרא כלל גרשון בנו"ן ואם ידוע דמעריסה הוסב שמו גרשון וכ"ה עולה לס"ת בדיוק דמצוה לש"ץ כן או שחותם כן בדיוק עפ"י קבלה מאביו ובפ"כ נקרא גרשם כותבין גרשון דמתקרי גרשם וסגי בגט אחד לבד וה"ה להפך אם שמו מעריסה גרשם וכ"ה לס"ת ולחתימה ובפ"כ גרשון כותבין גרשם דמתקרי גרשון ט"ג סקל"ו:
גימפרכט כן לפי הברת מדינתינו שאין דוחקין הרי"ש לא בסגול ולא בחירוק לכן כותבין בלי יו"ד אחר הרי"ש. ולא בעי"ן אחר הרי"ש ט"ג סקל"ז.
אות ד
דוד סתמא בלי יו"ד. ואם נכתב מלא יו"ד דויד ג"כ כשר דאשכחן דהנביא בדברי ימים קראו מלא ואפשר דבמדינות אלו שדוחקין הוא"ו בחירוק יש לכותבו גם לכתחלה מלא. ואם רגיל לחתום מלא כותבין גם לכתחלה ואם כתב חסר כשר ט"ג סק"א:
דוטקיא במקום שמדגישין הוא"ו בחירוק כותבין ביו"ד אחר הוא"ו. ולענין אם בדלי"ת או בטי"ת הולכין אחר המובטא המדינה וכן כותבין דוד המכונה דודא או דאדיא שקורין הדלי"ת הראשונה בקמץ והדל"ת השני' בחירוק או דאדל אם קורין הד' הא' בקמץ וזה הוי אם קורין כן בפניו ואין מתבייש אבל אם נקרא דודיל הוא"ו בתנועת חירוק א"צ לכתוב כלל כי זה הוי שם געגוע בעלמא ט"ג סק"ד:
דן המכונה דעניל הואיל דשם דעניל הוי כנו ג"כ לשם דניאל:
דניאל ביו"ד אתר הנוי"ן לבד ואם כתב גם ביו"ד אחר האלף קרוב להיות דהגע בטל ע"ג ס"ק וא"ו:
אות ה
הילל דעת המחבר לעיל ס"ס קכ"ט בסעיף כ"ח דיש לכתוב מלא יו"ד והיא מ"כ דגם בספר שופטים עבדין בן הלל כתב עליו המסורת לית חסר משמע דמדינא להיות מלא כן מבואר בבאה"ג. אבל הב"ש הביא דבב"ש כתב דיש לכתוב חסר יו"ד והביא ראי' מדברי האר"י הקדוש ז"ל דכתב דהלל הי' מסוד משה רבינו ע"ה ושניהם באו יחדיו בב' שמות של ע"ב שהם מהשללה ועליו רמז הקב"ה היה ליך לעזרני ר"ת הלל ש"מ דיש לכתוב חסר וכ"פ מהרי"ט וכ"ה דעת הגאון החסיד מהר"א מווילנא זלה"ה. לכתוב הלל חסר עפ"י המסורה עיי"ש. אבל בז"מ ובס"מ ובט"ז כתבו כפסק המחבר דיש לכתוב מלא יו"ד וכן דעת הב"ש דכן עיקר וכן העלה הט"ג דבסתם יש לכתוב מלא יו"ד אם לא דרגיל מאוד לחתום א"ע לכתוב הלל חסר או דיש לו קבלה מאבותיו דשמו הלל חסר אז יעש' כקבל' וכותבין בגט הלל חסר יו"ד הונא סתמא באלף. ואם נכתב בה"א ג"כ כשר. וזה בידוע דזה המגרש לא חתם מעולם כלל אבל אם הי' דרכו לחתום דהספק הוי באביהם הוי הדין אם נכתב פסול דילמא הי' חתם א"ע באלף דלא אשכחן בשום מקום הונה בה"א. א"כ הי' חתימתו בודאי ג"כ באלף. א"כ אם נכתב בה"א הוי שינו השם ט"ג סק"ב:
האי שם האיש:
הוצקא והוא כינו ליהודה וכותבין המכונה הוצקא ט"ג סק"ג:
הוביש ותליא במובטא אם דוחקין בחירוק הבי"ת כותבין ביו"ד:
הושקא.
יושקא.
העשל צריך לחקור אם שמו המובהק נסית יהושע יהושע או הושע ואם א"י להתברר כותבין רק החניכא שהכל קורין בו לבד. או יתן ב' גיטין. ובמדינתינו דלא שכיח דיהא שם המובהק הושע כלל נראה אם כתב גט אחד בשם המובהק יהושע עם הכינו דהיינו הושקט או יושקא כפי הנקרא בפ"כ והוא עת הדחק א"צ לכתוב גט אחר ודי בגט זה לבד ט"ג סק"ה:
האטקא בלי וא"ו אלא באלף אם נקרא בקמץ הה"א וכ"ה:
האשמן ואם. לא נקרא בקמץ כותבין השקא או השמן ואם חתם א"ע האשקי ביו"ד אחר הקוף כותבין כן ט"ג:
העשל סתמא בלי יו"ד והוי כינו ליהושע וכותבין יהושע המכונ' העשל בלי יו"ד כי כן נזכר בכמה ספרים שם הגאון מוה' העשל מקראקא וכ"ה דורשי רשימות על הגאון הנ"ל הנני עומד שם לפניך על הצור ר"ת העשל ותיבת על הצור בגימטריא קראקא. עם הכולל:
הושיל הוא ג"כ כינו ליהושע ע"ג סק"ט:
הילמן ביו"ד אם קורין בחירק או בצירי הה"א אבל אם קורין בפתח כותבין הלמן ותליא במובטא. כי חתימת הגאון מוה' הילמן דק' מעץ הי' ביו"ד והב"ש הביא בס' ב' מ' הלמן מפראג בלי יו"ד ט"ג סק"י:
הירץ סתמא ביו"ד אם לא דחותם א"ע בעין הערץ והוא כינו לנפתלי:
הירש כינו לצבי ולנפתלי. וכן הערץ כינו לנפתלי לכן אם יש ספק איך הי' הכינו של אביהם או הערץ או הערש ושם הקודש ידוע דהיה נפתלי כותבין רק נפתלי לבד שהי' עולה לס"ת או כותבין ב' גיטין כי שכיח שיהי' גם הירש כינו לנפתלי וקורין על שם נפתלי אילה שלוחה וה"ה אם ידוע שם הכינו הירש או הערץ וא"י שם הקודש או צבי או נפתלי כותבין לכתחלה השם חניכא שהכל קורין בו לבד ט"ג סקי"ב:
הענוך סתמא בוא"ו אחר הנו"ן. ואם רגיל לחתום תמיד ביו"ד אין לשנות חתימתו וכותבין חנוך המכונה הענוך. דיש לשם הענוך שם קודש אחר חנן. וזה מבואר כבר דהיכי דיש להכינו שני שמות קודש כותבין הכינו ע"ג סקי"ג:
הענדל בעי"ן בלי יו"ד אחר הדלי"ת בסתמא. ואם נדגש בחירוק תחת הדל"ת כותבין הענדיל ביו"ד ט"ג סקי"ד האנדל אם קורין הה"א בקמץ כותבין באלף. ולענין היו"ד תליא אם קורין הדלי"ת בחירוק:
הנדל אם קורין בפתח כותבין בלי אלף ט"ג סקט"ו:
אות ו
ואלק כותבין באלף גם אם נקרא ולק בפתח. אם לא דיש קבלה בידו לחתום א"ע ולק חסר אלף. כמו משפחות הסמ"ע והנקראים אחריו. אבל בלא"ה גם מי שחותם א"ע ולק כותבין באלף ובפרט מי שחותם א"ע באלף כמו דשכיח עתה כותבין לכ"ע באלף אעפ"י דלא נקרא הוא"ו בקמץ להורות על נקודות האלף מ"מ כותבין באלף וזה הוי רק בידוע דחותם א"ע בוא"ו אבל בא"י חתימתו תלינן דחתימתו הי' בפ' רפוי' כמו שחותמין א"ע עתה רוב העולם. גם למי שקורין ואלק חותמין א"ע פאלק כן יש לכתוב בהגט. ומכ"ש דאם ידוע דחתימתו הי' בפ' רפי' פאלק בודאי כותבין פאלק אעפ"י דבפ"כ שמו ואלק דאין לך גיטין אלא מקומו ושעתו. ואם כתבו בוא"ו ג"כ אין לפסול בדיעבד אבל אם נכתב ב' ואווי"ן וואלק אפשר דפסול גם בדיעבד ואף אם חותם א"ע עם ב' וואוי"ן אין משגיחין בחתימתו דטועה הוא כיון דידוע דהנחת שם פאלק או בפ' רפוי' או בוא"ו אחת. אם לא דאומר דיש לו קבלה מאבותיו לחתום א"ע ב' ווי"ן וואלק בכה"ג כותבין שמו הקודש דהיינו יהושע המכונה וואלק והמכונה פאלק כדין מי שיש לו ב' כינוים כמו המכונה זלמן והמכונה זעמל. ט"ג סק"א וסק"ג:
וועלקיל אם רוב בני אדם קורין לו כן בפניו ואינו מקפיד אפינו המועט קורין לו ולק כותבין יהושע המכונה ועלקיל. אבל אם מקפיד אם קורין אותו בפניו וצריכין לקרות לו ואלק או ולק אפילו הכל קורין לו שלא בפניו ועלקיל כותבין רק ואלק או ולק כפי הנקרא בפ"כ בפניו וה"ה אם הרוב קורין בפניו ואלק ומועט בפניו ועלקיל והכל קורין לו שלא בפניו ועלקיל מ"מ לא. אמרינן מצרפין מה שהכל קורין שלא בפניו ועלקיל למיעוט בפניו והוה רובא בשם קטנות דהיינו ועלקיל אלא אמרינן הואיל דמ"מ בפנינו הוי רוב ומקפיד דווקא לקרותו בשם כינו המובהק יש לתפוס זה השם לעיקר כאשר נמצא לפעמים דהאנשים אשר מקרובים עמו מימי הקטנות לזה אין מקפיד על המיעוט בפניו משא"כ אם הרוב בפנינו קורין לו ועלקיל ואינו מקפיד יש לכתוב ועלקיל אע"ג דה"ל דמעריסה שמו ואלק או ולק הואיל דיש לו שם הקודש אחר יהושע מעריסה וכן עולה לס"ת רק דמ"מ מצריכין אנו לכתוב כינו שלו הנקרא בפ"כ. לכן סגי אם כותבין כפי הכינו אשר נקרא לרוב העולם בפנינו אע"פ דשלא בפנינו קורין לו הכל ועלקיל מ"מ די בכינו אשר הרוב קורין לו בפנינו ואלק או ולק. ומ"מ זה דוקא בא"י שמו מעריסה דקורין לו ואלק או ולק רק דמסופק אצלינו דלמא שמו מעריסה ג"כ ואלק או לא בזה סגי אם כותבין הכינו אשר נקרא לרוב העולם ועלקיל אבל אם ידוע בודאי דשמו מעריסה ג"כ ואלק או ולק לא מהני אם כותבין רק אם כפי הנקרא לרוב העולם בפנינו לבד אלא בעינן לכתוב ג"כ שם הנקרא הכינו מעריסה ואלק או ולק וכותבין יהושע המכונה ואלק או ולק והמכונה ועלקל כמו שרה שארקה או שרה שערלינן והוה הדין שוה לשם בונא בונלא. ומה דמבואר דאם רוב ומקפיד בפניו לקרות לו בשם ועלקל אלא כותבין הכינו ואלק ואם כתב בגט ועלקיל פסול גם בדיעבד אע"ג דכותבין שם הקודש לעיקר מ"מ פסול דהואיל דכותבין אנא ועלקיל וזה הוי קפידא אצלו להזכיר לו שם זה כלל בפניו ואינו מכנה שם זה לעצמו אע"ג דהוי שינה מה דא"צ לכתוב מ"מ הוי שינה כשם הבעל מטעם זה משא"כ בשם אשה בכה"ג דלאו בדידה תליא מלתא לכתוב שמה כפי רצונה לכן מגורשת בזה השם הנקראה בפ"כ שלא בפני' אע"ג דמקפדת בפניה לכן יש בשם אשה לצדד להקל לפום ריהטא אך דין זה נשאר בספק הואיל דלא נמצא בפוסקים. והיכי דידוע לרוב העולם וקורין לו בפניו ועלקיל ונכתב בגט ואלק או ולק הגט פסול דלמא שמו מעריסה רק ועלקיל לבד ומכ"ש אם גם שם הקודש יהושע א"י מעריסה א"כ יש לספק דלמא זה השם ועלקיל יוצא משאר שמות הקודש אשר כינו ועלקיל יוצא מהם. כמו זאב וואלף וע"י גיגע משם קטנות אשתרבובי לשם ועלקיל ואינו יוצא כלל משם ואלק וא"כ אם כתב ואלק יכול להיות דהוי שינו השם ופסול ע"ג ס"ק ד' וס"ק ה' וואפציא בשני וואוי"ן עם יו"ד ואלף בסוף. וכן כתב הגאון מהרש"ק. ושם זה שכיח מאוד במדינתינו וכותבין כינו זה בתרי שמא אם יש לו דהיינו יהודה זאב לס"ת מעריסה ובפ"כ נקרא וואפציא לבד כותבין יהודה זאב המכונה וואפציא דתפיס רובא דעלמא כהנוב"י או המכונה וועלוויל אם נקרא בפ"כ וועלוול בפניו וואלף בשני ווי"ן וואלבליין או וואלפא או וואלפיין ותליא אם קורין בבית דגושה. כותבין בבית ואם קורין בבית רפה או בפ"א רפה כותבין בוא"ו וכן היודין תליא הכל אם מדגישין במובטא היו"ד כותבין היו"ד ואיל"ה מדלגין היו"ד כמבואר בכמה מקומות וכן הוא בשם וועלקיל הנ"ל אם נרגש היו"ד תחת הקו"ף בחיריק כותבין וועלקיל ואיל"ה כותבין בלי יו"ד וועלקל כמו בערל דהביא לעיל דברי מהר"ם חרי"ף ז"ל לכתוב בלי יו"ד כמבואר אח"ז בכמה מקומות עיי"ש ווייבש או וייבש וישל בו"ו אחת. ולענין אם בוא"ו או בפ' כותבין בפולין בפ' כמו שם פישל או שם פייבש ובבי"ת ע"ג ס"ק י"ד ורידמן בלי אל"ף אחר המ"ם וכ"ה בשם גיטמאן בלי אל"ף. או זוסמן. אך אם קורין בקמץ המ"ם בפ"כ כותבין באל"ף אחר המ"ם ואף דאל"ף משתמש גם בפתח מ"מ רגילה טפי להשתמש בקמץ כמו ואלק ט"ג ס"ק ט"ז ווריידמון בוא"ו אחר המ"ם אם קורין המ"ם במלאפום. ובמדינות אלו דהמובטא המ"ם בפתח או בחירוק אין כותבין וא"ו אע"פ דחותם א"ע בוא"ו אמרינן דטועה אם לא דאמר דמקובל לו מאבותיו לחתום כן ט"ג ס"ק הנ"ל:
אות ז
זבולן יש לכתוב בוא"ו אחר הבי"ת ובחד"ו דווקא לכתחלה דהרוב כתוב בתנ"ך זבולן בחד וא"ו רק בריש שופטים מבואר זבולון בשני ווי"ן וזה בטל ברוב ובקצת חסר וא"ו אחר הבי"ת רק נכתב וא"ו אחר הלמ"ד, ולהלכה כ"ה דל"מ אם קורין הלמ"ד בציירי ודאי אין כותבין וא"ו אחר הלמ"ד וגם בדיעבד יש קפידא דהרי משנה הברת הלמ"ד מציירי לשורק ובלא"ה לא שמענו דאיש כן נקרא זבלון בציירי דהרי נקרא סתמא אחר זבולן בן יעקב ושם אינו נקוד בצירי אך אפילו אם הקריאה בשוה ומרהיטין הלמ"ד והנו"ן בהברה אחת אין לכתוב וא"ו בסוף. וגם בדיעבד צ"ע אם כתב זבלון או זבולון הואיל דאשכחן לפעמים כ"כ כשר בזה. אבל אם כתב חסר בלי ווי"ן נראה דיש לפסול גם בדיעבד אלא כותבין בחד וא"ו זבולן. דל"מ להברת אשכנזים דמרהיטין הלמ"ד והנו"ן כאחת בודאי כותבין בחד וא"ו אחר הבי"ת אלא להברת הספרדיים עדיף לכתוב זבולן כן כדאשכחן בניתי בית זבול. וכן וראה מזבול קדשך הא קמן דיש לוא"ו מקום בראש התיבה אחר הבית דווקא. ולא אחר הלמ"ד וכ"ה בתרגום ובמסורה ט"ג ס"ק א' זכריה בלי וא"ו אחר הה"א ואם שמו זכריה ובפ"כ זכרי לא הוי קיצור השם אלא הוי כמו אלחנן חנן וכותבין זכריה דמתקרי זכרי. וה"ה איפכא אם שמו מעריסה ולס"ת זכרי ובפ"כ זכריה כותבין זכרי דמתקרי זכריה ואם שמו בפ"כ זכאור תליא במובטא. אם קורין הכ"ף במלאפו"ם כותבין זכור בוא"ו ואם קורין בפ"כ בקמץ אז הוי אם מדגישין הכ"ף טפי יש לכתוב זקאר בקו"ף כדי לברר הקריאה. ואם חותם א"ע בכ"ף יש לילך אחר חתימתו ט"ג סק"ב זוועדיל ביו"ד ותליא במובטא. אם נרגש היו"ד כמו זונדיל. ט"ג ס"ק ז' זאב וכינו שלו וואלף. ואם שמו בנימן זאב לס"ת ובפ"כ וואלף כותבין בנימן זאב המכונה וואלף. ולא דמתקרי ולא אתי למטעי לומר דהכינו רק על זאב לבד דידוע דכינו וואלף הוי לשם בנימן ג"כ ואם כתב דמתקרי וואלף פשיטא דכשר ט"ג סק"ד זאלקונד באלף אם קורין בקמץ הזיי"ן ואם קורין בפתח כותבין בלי אל"ף זלקינד כמו שם ולק ובדיעבד אם כתב באל"ף כשר כדעת מהרח"ש לענין שם חנוכה דאם כתב חאנוכה כשר דאין קפידא בתוספות האל"ף. ט"ג סק"ה
זוסא היינו אם קורין הסמך בקמץ ואין ניכר הברת יו"ד אבל אם קורין הסמ"ך בחירוק ועל הרוב ניכר בהברה אות יו"ד לבסוף כותבין זוסיא ט"ג סק"ט זוסמן בוא"ו אחר הזיי"ן היינו אם אין מדגישין הרבה הזיי"ן בחירי"ק אבל אם מדגישין תחת הזיי"ן בחיריק יש לכתוב ביו"ד ואין אל"ף אתר המ"ם לכתחלה ואין מחלקם לשני תיבות ואם חילקן פסול ט"ג ס"ק יו"ד:
זוסלין וגם בזה אם קורין בחירוק אז כותבין יו"ד אחר הזיי"ן ט"ג ס"ק י"א זימל ביו"ד אחר הזיי"ן
זיסקינד ביו"ד אחר הזיי"ן היינו באם נרגש הברת יו"ד בחירוק תחת הזיי"ן וכן הוא בשם זיסל אבל אם אין מדגישין הזיי"ן בחירוק כותבין בוא"ו זוסל היינו אם קורין במלאפו"ם הזיי"ן ט"ג ס"ק י"ד זכאי באל"ף היינו אם קורין הכ"ף בשו"א והאלף בפתח אז כותבין האלף אבל אם קורין בציירי כותבין בלי אלף ט"ג ס"ק ט"ו
זעקל בלי יו"ד להברת מדינתינו, דאין הקו"ף נדגש בחירוק ט"ג זעמל סתמא בלי יו"ד אם לא דמדגיש המ"ם בחירוק אז כותבין ביו"ד זעמיל ט"ג ס"ק י"ח זעליג סתמא בעיי"ן וביו"ד ובגימ"ל והיינו במדינתינו דהברה הוי יותר בגימ"ל לכן ל"מ אם חותם א"ע בגימ"ל ודאי כותבין בגימ"ל אלא אפי' בסתמא דא"י חתימתו כותבין בגימ"ל דמסתמא חתם א"ע בגימ"ל. וכן הוא חתימת כמה גדולי ישראל ואם חותם א"ע בקו"ף כותבין במדינתינו ב' גיטין. א' בשם זעליג כפי הברת מדינתינו ויתנו זה בראשון. והגט השני יכתבו זעליק בקו"ף כחתימתו כדעת הב"ש ז"ל. וב' גיטין בעינן דלא יהא קצת חשש לע"ז מחמת הקריאה בגט נקרא בקו"ף יאמרו דאין זה המגרש מדינה זו דהא במדינה זו כולן הברה זעליג בגימ"ל ויאמרו דאחד ממדינה אחרת אשר המובטא הוא בקו"ף הוא המגרש ולא זה אשר לפנינו הוא המגרש לכן בעינן לכתוב גט אחד בשם זעליג בגימ"ל והגט השני בעינן הא חותם א"ע בקו"ף ופסק הב"ש דאין משנין חתימתו לכן המובחר ליתן שני גיטין וע"י שליח קשה הדבר מאוד לעשות ע"י שליח ב' גיטין. שאם בא לסדר גט אחד ע"י שליח וטרם שנתקיים השליח אם יעשה שליח שני יש לחוש דחוזר משליח ראשון מגט האחד. אלא התקנה דמסדר מתחלה גט אחד ע"י שליח והשליח נותנו לידה ואח"ז חוזר השליח לבעל ועושה לו הבעל שליח פעם שני עם הגט שני ליתן להאשה פעם ב'. ואין להחמיר בזה יותר מאם הבעל מוסר מעצמו מידו ליד האשה בעצמה ב' גיטין זאח"ז. ובתשובת נו"ב האריך ובט"ג ס"ק ד' אות ח' מזה. וכותבין יו"ד אחר הלמ"ד כי עיקר הנחת השם הוא ביו"ד אלא מחמת רהיטא דלישנא אין היו"ד נרגש לכן לא הפסיד מלכתבו דא"א לטעות באחר דכ"ע קרי לי' הכי ט"ג ס"ק י"ח זלמן הוי כינו לכמה שמות לכן, כותבין המכונה זלמן ובלי אלף בין מ"ם לנו"ן ט"ג ס"ק כ"א זנוויל בסתמא ב' ווי"ן ואם כתב בבי"ת כשר והיינו דווקא בא"י לשון המדינה אבל אם לשון המדינה ידוע שמדברים בווי"ן וכן המנהג במדינה זו לכתוב ולחתום אז אם שינת פסול דשמא יאמרו דזה המגרש שמו בבי"ת דגושה לאנשים הנמצאים שם אשר יקראו בבי"ת דגושה ע"ג ס"ק כ"ג זנוויל ביו"ד בסתמא אבל בדיעבד אם חיסר יו"ד לא פסול בזה ואם חותם א"ע ב' ווי"ן ונכתב בבי"ת הוי שינו אבל להיפך אם חותם א"ע בבי"ת ונכתב ב' ווי"ן זה לא הוי שינו דאמרינן דטועה הוא בחתימתו. ול"ד למ"ש לעיל אם חתימתו בקו"ף זעליק הולכין אחר החתימה דש"ה דהקו"ף בפני אדם שהוא ממדינה אחרת אין מחזיק אותה בטעות דיש לחתימתו עיקר במדינה אחרת ויאמרו דהמגרש ממדינה אחרת משא"כ בשם זנביל איהו נפשי' דאטעי ואין לחוש לחתימתו בטעות. רק אם אומר דחתימתו ע"פ טעם בקבלה מאביו אז הוי שינו אבל לא בסתם חתימה אלא סגי זה הגט הנכתב עם ב' ווי"ן כדרך כל העולם ואם קורין הזיי"ן בחולם כותבין זונוויל אבל לא שמענו זה השם כלל. ואין לחוש בסתמא דלמא שמו בחולם ע"ג ס"ק כ"ד כ"ה כ"ו:
אות ח
חזקיה ויש בזה חולקים היכי דידוע דשמו מעריסה חזקיהו כגון דהוחזק ראש המשפחה וכמו זרע מהרי"ח ה"ה אם עולה לס"ת וחותם כן וגם בפ"כ נקרא חזקיהו פשיטא דכותבין חזקיהו ובזה אם כתבו חזקיה אין להכשיר רק במקום עגון גדול ועת הדחק בזה יש לסמוך על מ"ש הרמ"א וכמשמעות המרדכי וכ"ד הג"פ ואם עולה לתורה וחותם חזקיהו ובפ"כ חזקיה יש לכתוב חזקיהו דמתקרי חזקיה ובדיעבד אם כתב חזקיהו לבד והשעה דחוקה מלכתוב גט אחר שפיר יכולין ליתן לכתחלה גט זה דמאן דחזי בגט חזקיהו יתלה לומר דכן עיקר שמו ויחקור ויתוודע לו דכ"ה האמת ובכה"ג אם נכתב רק כפי הנקרא בפ"כ חזקיה לבד כשר ליתנו לכתחלה דהוי חניכא שהכל קורין ואם עולה לס"ת וחותם חזקיה ובפ"כ חזקיהו כותבין חזקיה לבד ולא דמתקרי חזקיהו מטעם דלמא חזקיהו עיקר השם מעריסה רק דלתורה ולחתימה אינו מקפיד בזה וא"כ יעשו מעיקר טפל עי"ז מה דיכתבו על השם חזקיהו דמתקרי אך מ"מ בדיעבד אם כתב דמתקרי חזקיהו כשר. וכן אם כתב חזקיהו לבד ג"כ כשר מטעם דהוי חניכא שהכל קורין ואם יש ספק איך הי' שמו מעריסה ובפ"כ חזקיהו לבד כותבין רק חזקי' וה"ה אם ידוע דלס"ת וחתימ' ידוע דשמו חזקי' אך הקריאה בפ"כ א"י כותבין לכתחלה חזקיה לבד ואם ספק שמו מעריסה ובפ"כ חזקיה וכתבו חזקיהו יש לפסול ומכ"ש בידוע דשמו מעריסה ובס"ת ולחתימה הוי רק חזקיה וגם בפ"כ חזקיה לבד וכתבו חזקיהו דפסול ואם ידוע דשמו בפ"כ חזקיהו וא"י חתימתו בזה במקום עגון קצת יש להקל ט"ג ס"ק י"ט חזקיה המכונה חת היה אם כתבו דמתקרי תת כשר דכ"מ אם כתבו על המכונה דמתקרי כשר ואם נקרא בפ"כ העס כותבין חזקיה כפי שעולה לתורה וחותם המכונה העס ה"ה אם כתב דמתקרי העס כשר. ואם שמו מעריסה ולס"ת חזקיה ובפ"כ חת וחותם א"ע העס בזה כותבין ב' גיטין בראשונה יתנו גט אחד ויכתבו חזקיה המכונה חת ובגט השני יכתבו העס דמתקרי חזקיה ועל שם החתימה אין כותבין דמתקרי ולא המכונה אבל זה אין קפידא מה דכותבין שם החתימה לעיקר ועל שם דלס"ת בלשון דמתקרי דעושה הטפל לעיקר הואיל דשניהם כותבין בגט אין הפרש בין שכותבין זה ראשון וזה שני ואם נקרא בפ"כ חת לבד ואין ידוע שמו לס"ת ולחתימה אין להזכיר שם חזקיה כלל ומכ"ש אם עולה לס"ת ג"כ חת דכותבין רק חת לבד ט"ג ס"ק ג' חיז וזה אם קורין החית בחירוק ומדגישין היו"ד ומתיזין הזיי"ן אבל אם אין העולם מדגישין היו"ד רק מתיזין הזיי"ן א"צ לכתוב הכינו כלל דהוי קיצור השם מחזקיה ואם ירצה לכתבו אינו מזיק ויכול לכתוב המכונה או דמתקרי חז ואם א"י שמו מעריסה ובפ"כ חז לבד אע"פ דקרוב הדבר דנגזר משם חזקיה מ"מ אין לכתוב רק חז לבד אם לא דידוע דשמו מעריסה חזקיה אז כותבין חזקיה המכונה חז ט"ג סק"ד חיים חייקא או חייקו או חייקל וא"צ לכתוב הני כינויים דהוי קיצור השם מחיים אם לא לסי' וחיים עם ב' יודי"ן חייא ב' יודי"ן ואל"ף בסוף ולענין היודי"ן תליא אם המובטא החית בחירוק אז היו"ד ראשונה משתמשת לחית במקום חירוק אבל אם קורין החי"ת בפתח אז כותבין בחד יו"ד וכותבין ה"א בסוף וזה שם האשה חיה. ואם קורין החי"ת בחירוק דכותבין ב' יודי"ן אין משגיחין על חתימתו דחותם א"ע בחד יו"ד דטועה הוא. ואם קרו לי' בפ"כ יחייה כותבין חייא דמתקרי יחייה ט"ג סק"ז חליפה בה"א בסוף. וה"ה חלפתה דהא במקום אלף כשר לכן טוב לכתוב כה"א לבסוף ט"ג סק"ט חנוך בוא"ו חנינה כותבין בה"א או באלף כפי שחותם א"ע:
ולא אמרי' במה שחותם א"ע טועה הוא. ואם א"י חתימתו לכתחלה כותבין בה"א גם במקום שאין דוחק. ואם כתב באלף צ"ע קצת דלמא יתברר אח"כ דחתימתו בה"א ומ"מ בדיעבד אם לא יוכל לכתוב גט אחר גם כן בשם חנינה בה"א כשר זה הגע שנכתב באלף לחוד כיון דעתה אין חתימתו ידועה. וגם אין שינו במובטא כלל ומה דכותבין בא"י חתימתו בה"א ולא חיישינן דלמא חתימתו הי' באלף וזה הא ס"ל דכאן אזלינן אחר החתימה שלו צ"ל דסמכינן על הרוב דחותמין א"ע בה"א וגם בלא"ה ה"א במקום א' כשר לכן כותבין גם לכתחלה בה"א רק אם כתב אלף בעינן דווקא אם עת הדחק דאין יכולין לכתוב גט אחר בה"א כצ"ל בדעת הט"ג ס"ק י"א חנניה בה"א בסוף בסתמא. ואם חותם א"ע באלף כותבין באלף דהע"ז החמיר גם בחותם בטעות דאין משנין חתימתו מכ"ש כאן דיש לומר דחותם בכוונה כדי לכבוד השם ואם חותם א"ע חנני' ברשימה כותבין בה' דודאי דעתו הי' דלכבוד השם הי' הרשימה ואם הי' שמו באלף הי' חותם א"ע וגם בוודאי שמו נצמח על השם חנניה מישאל ועזריה וכמה פעמים חנניה במקרא כולם בה"א ע"ג ס"ק י"ב ובא"י חתימתו איך הי' אי באלף או בה"א אפ"ל דתליא נמי במ"ש הט"ג לעיל ס"ק י"א לענין שם תנינה הדין בא"י מה הי' חתימתו עיי"ש:
חנניהו בוא"ו לבסוף ואם שמו לס"ת חנניהו ובפ"כ חנניה לבד כותבין חנניהו דמתקרי חנניה דלא גרע מכל קיצור השם אם רוצה לכתוב וזה בודאי אם לא נכתב בגט רק שם חנניהו כשר וא"צ לכתוב גט אחר ה"ה אם כתבו בגט חנניה לבד ג"כ כשר דהוה חניכא שהכל קורין דכשר לכתחלה ט"ג ס"ק י"ג חנה בה"א כמבואר בש"ס רבב"ח וזה השם שכיח ואם חותם את עצמו חנא באלף כותבין ג"כ באלף. ואם שמו לס"ת חנניה ובפ"כ חנה כותבין חנניה דמתקרי חנה בה' ט"ג ס"ק הנ"ל חנן הוי שם בפ"ע ואם שמו לס"ת אלחנן ובפ"כ חנן כותבין אלחנן דמתקרי חנן וכותבין בלי יו"ד בסתמא ע"ג ס"ק הנ"ל:
אות ט
טוביה סתמא חסר וא"ו אם לא דיש לו קבלה בידו דשמו מלא וא"ו ומ"מ אם בפ"כ נקרא חסר וא"ו יש לכתוב טוביהו דמתקרי טוביה. ואם ידוע דשמו מעריסה טוביה וכן עולה וחותם ובפ"כ טובי הוי טובי קיצור השם. אבל אם א"י שמו מעריסה יש לכתוב עוביה דמתקרי עובי ואם א"י עלי' וחתימה ובפ"כ טובי לבד כותבין עובי לבד דאפי' עיקר שמו עוביה הוי שם טובי חניכא שהכל קורין. ובכל אלו השמות אם הטי"ת נקראה בחולם יש לכתוב בוא"ו אחר הטי"ת ע"ג סק"א טודרוס בשני ווי"ן ובטי"ת ואם חותם א"ע בחד וא"ו חסר וא"ו השני' אזלינן אחר החתימה אבל אם חותם א"ע בתי"ו אין משגיחין על חתימתו דטועה הוא ע"ג סק"ב טרייטל סתמא בלי יו"ד אם לא כשמתיזין היו"ד והיינו כשמדגישין הטי"ת הב' בחירוק אז כותבין ביו"ד טעבל בבית. וסתמא בלי יו"ד אם לא כשרגיל לחתום ביו"ד טעבלא ותליא אם קורין כן בפניו ואינו מקפיד אז כותבין טעבלא ואיל"ה כותבין רק טעבל כפי הנקרא בפ"כ טעבל והוא כינו לדוד כמבואר לעיל אות ד' ס"ק ד':
אות י
יצחק ואין צריך לכתוב המכונה איציק אלא לסימן כותבין. או מי דשמו יעקב יצחק מעריסה ולס"ת כ"ה ובפ"כ איציק לבד כותבין יעקב יצחק דמתקרי איציק אע"פ דהוא שם לע"ז הואיל דנגזר משם יצחק כותבין דמתקרי כנודע איסק ג"כ אין כותבין דהוי קיצור השם אלא בדוכתא דשכיח טובא דקורין לו בפ"כ איסק אם נודע דשמו הקודש יצחק יש לכתוב לכתחלה המכונה איסק. ואם לא נודע דשמו הקודש יצחק עדיף לכתוב איסק לחוד כיון דרגיל בשם זה לבד י"ל דלמא ניתן לו שם זה לחוד מעריסה וזה גם בחד שמא אבל בשם איציק אם נקרא בפ"כ איציק אע"פ דא"י שמו מעריסה מ"מ כותבין רק יצחק לבד רק לסימן כותבין גם הכינו איציק אכן אם ידוע בבירור דמעריסה ניתן לו רק איציק לבד אז כותבין איציק לבד ט"ג סק"א יצחק המכונה אייזק עם ב' יודי"ן. ובדיעבד אם נכתב יצחק לבד ג"כ כשר אע"פ דנפ"כ נקרא אייזק מ"מ ידוע אייזק הוי חניכא מפורסמת לשם יצחק וצ"ע קצת הא שם אייזיק הוי גם חניכא לשם שלתיאל כמבואר לעיל ע"ש איזק. איזלי. איזא. בחד יו"ד וזה הוי אם נקרא בצירי אבל אם קורין בפתח ב' יודי"ן אחר האלף וכן אם נקרא איצלי בפ"כ כותבין הכינו אבל אין כותבין הכינו איצקל. ושם איצלי ביו"ד אחר הלמ"ד כמו אבלי וכמו ארילי. ובשם קרולי דעתו לכתוב א' בסוף קרולא אם לא בשרגיל לחתום ביו"ד ומסיים בארץ רוסיא יש לכתוב קרולי ביו"ד הואיל דדוחקין הקוף בחירוק כותבין ביו"ד ותליא במובטא אם מדגישין היו"ד כ"ה בשם לטבלי או בטרולי אך כמדומה דהמובטא דידן יותר טוב לכתוב באלף וצ"ע בזה יעקב חסר בוא"ו בסתמא. אבל אם חותם א"ע יעקוב מלא וא"ו ואומר דיש קבלה לחתום כן יש לכתוב בגט ג"כ מלא. ומ"מ בזה אם נכתב חסר כשר אע"ג בשם גרשון אם כתב חסר וא"ו פסול. דש"ה דשם גרשון כתוב תמיד בוא"ו אבל יעקב הרובא דעלמא הוי בחסר וא"ו אלא זה מחמת קבלתו כן לכן אין קפידא בזה בדיעבד. ואם אין לו קבלה לחתימתו אין משגיחין בחתימתו כלל לכתחלה ג"כ ט"ג ס"ק ד' יאקיש אם נקרא היו"ד, בקמץ כותבין באלף אחר היו"ד כמו ואלק משא"כ אם נקרא בפתח אין לכתוב אלף. ואם כתב אלף נראה דכשר כמו שם ואלק כשם חניכה דכשר באלף ט"ג סק"ה יעקב וא"צ לכתוב הכינו יעקל. אם קורין זה המגרש יעקל בפתח רק אם הכינו יעקל בפתח הוי כינו מצוי לרוב לשם אליקים ג"כ אז כותבין גם בזה המגרש אשר שמו לס"ת מעריסה יעקב ובפ"כ יעקל בפתח מ"מ כותבין הכינו יעקל דיאמרו דזה לא גירש דיסברו דשם הקודש של יעקל זה הוי אליקים לכן כותבין יעקב המכונה יעקל. אבל אם הכינו יעקל הוי כינו לאליקום רק כשקורין יעקל בסגול אין כותבין לשם יעקב הכינו יעקל אבל אם בפ"כ קורין יעקל בסגו"ל או יאקל בקמץ או יוקיל בחולם כותבין בודאי הכינו וכותבין סתמא בלי יו"ד אחר הקו"ף אם לא כשחותם א"ע ביו"ד ט"ג ס"ק וא"ו יאקב בקמץ. או יוקוב הוי ג"כ קיצור השם מיעקב ותליא במובטא דיש מקומות ידוע דקורין בו לשם יעקב וכל קיצור השם אם רוצה לכתוב אינו מגרע כנודע יאצקא באלף אם קורין היו"ד בקמץ אבל אם קורין בפתח כותבין בלי אלף יצקא. וזה אם קורין כן בפניו ואינו מקפיד אבל אם מקפיד אין כותבין הכינו יאציא באלף אחר היו"ד. וביו"ד אחר הצדי"ק ובאלף בסוף דכן המובטא במדינתינו כמו בשם קרציא. ושם חסיא. טעיא. פעסיא. וכדומה דבאה היו"ד בסוף עם האלף. דבכ"מ דנרגש הברת היו"ד פשיטא דצריך לכותבו. ואין להשגיח מה שנמצא כמה שמות כאילו בס"ג בלי יו"ד בסוף אין מזה ראיה דהכל תליא במובטא המדינה דנשתנה מאורך הזמן ובשפת הלשון ודיבורם החזק או הרפה ע"ג ס"ק כ' יהודה בה' סתמא. ואם חותם א"ע בה' ונכתב בגט באלף הוי שינוי גמור. אבל בא"י חתימתו ונכתב באלף כשר בעת הדחק דוקא כמו שהעלה לעיל בשם הונה דסתמא בה' ובא"י חתימתו חש דלמא הי' חתימתו בה' כדרך העולם לכן בעי שס דיעבד ועת הדחק כה"נ יש לחוש דלמא הי' חתימתו בה' כדרך העולם לכן כתב ג"כ הכא דאינו כשר אלא בעת הדחק. והגם דיש לחלק מלעיל דכאן אפשר דלא חותם א"ע יהודה בה' לכבוד השם מ"מ י"ל לאידך גיסא ג"כ הואיל דרוב חתימות בה"א בודאי חתם א"ע ג"כ בה"א לכן בעי עת הדחק בא"י חתימתו כצ"ל בדעת הט"ג ס"ק ח' יהודה אם כתב באלף בסוף כשר והיינו בידוע דלא חתם מעולם כלל וה"ה אם חותם א"ע באלף בסוף ונכתב בה' כשר והיא דלכתחלה אין משנין בחתימתו לכתוב באלף. אבל זה הוי הדין דלא הוי שינו אם נכתב בה"א אע"פ דחותם א"ע באלף וגם מה דס"ל להט"ז דאם חותם א"ע בא' דאין משנין חתימתו לכתחלה וכותבין באלף הוה דווקא באם שמו יהודה לבד די"ל דנקרא על שם גובראין יהודאין משא"כ במי דשמו יהודה ליב גם הע"ז מודה דיש לכתוב יהודה לכתחלה בה'. וגם יש עוד חילוק מה דס"ל לע"ז דאזלינן אחר החתימה הוי רק דאיירי דאומר דיש לו טעם מה דחותם א"ע באלף או דעושה לכבוד השם או ע"פ טעם אחר אשר יש לו אבל אם בעצמו אומר דאין לו טעם בחתימה אלא דסובר דכ"ה טכסיס כתיבתו דהוא ע"ה מודה הט"ז נמי דאין הולכין אחר החתימה שלו וכותבין לכתחלה בה' ומכ"ש היכא דנקרא בכינו ליב כדעת הכנ"י וה"ה אם שם יהודה הוי שם מחמת חולי ע"י הגורל בזה אין משגיחין בחתימתו לכ"ע. דכ"ע ידעי דכל עיקר קריאת שמו ביהודה הוי על שם יהודה במקרא כדרך דפותחין חנ"ך ולעולם לא מצינו יהודה באלף במקרא כדכתב חוניך ביו"ד על שם ישעיהו סברא זו. וגם יש חילוק לדעת הט"ז דס"ל דהולכין אחר חתימתו לכתוב באלף הוי דוקא אם השם יהודה הוי רק בשמו אבל אם שם יהודה הוי בשם אביו וחתימת אביו א"י איך הי' אע"פ דחותם שם אביו יהודא באלף אין משגיחין בחתימתו דלעצמו בלבד יכול להחזיק שם יהודא באלף ולא יוכל להחזיק שם אביו יהודא באלף ולא יוציאו לע"ז על שהוא טועה בשם אביו. ואם חותם א"ע יאודה באלף אחר היו"ד ונכתב בגט בה"א אחר היו"ד יהודה הוי גם להחולקים על הט"ז הדין בזה דהוי שינו השם ממש הואיל דהוי היכר במובטא ואע"ג דס"ל להב"ש לעיל בריש דבריו דאם כתב אלף אחר היו"ד דכשר בעת הדחק דאלף וה"א מתחלפים דשם איירי דלא הי' חותם באלף רק דישנה כגט מדרך העולם אבל כאן איירי בחותם א"ע באלף ונכתב בה' הוי שינו לכ"ע. ואם חותם א"ע יהודה בה' וכתב יודה בלי ה"א וגם בלי אלף פשיטא דפסול בזה אלא אפי' אם חותם יאודה באלף אחר היו"ד והסופר השמיט בגט וכתב יודה בלי אלף ג"כ פסול דלא תימא דחתימתו באלף הוי טעות והוה כאילו לא חתם א"ע באלף אלא חתימתו הי' בלי אלף וא"כ הסופר לא שינה כלל לזה קמ"ל דגם זה פסול. וז"ש הב"ש מיהו אם חותם א"ע באלף וכתב בלי אלף היינו דלא כתב אלף וגם ה' לא כתב אלא כתב יודה דהוי שינו השם לכ"ע דמ"מ נגד חתימתו הוה שינה במובטא. וכ"ז מיירי דבפ"כ מיקרי ליב בזה שפיר הוי שינה נגד החתימ' אבל אם בפ"כ נקרא יהודה ורגיל' בפי המון להבליע הה"א ולקרות לו יודה בזה אע"פ דחתם א"ע יאודה או יהודה והסופר השמיט ה וגם הא' וכתב יודה בזה כשר דלא גרע מחניכא שהכל קורעין דכשר לכתחלה. ואם שמו יהודה ובפ"כ נקרא יודה דכותבין בגט יהודה וא"צ לכתוב המכונה יודה דהוה קיצור השם ואם חותם יאודה באלף כדי שלא לכתוב השם ובפ"כ יהודה כותבין יאודה דמתקרי יהודה ואם כתב יהודה דמתקרי יאודה ג"כ כשר אע"ג דכבר נודע דעת הפוסקים דעל החתימה לא שייך דמתקרי מ"מ הואיל דבפ"כ קורין לו יאודה דכן רגילות הלשון להבליע ה"ה שפיר שייך דמתקרי להכשיר בדיעבד. ט"ג ס"ק ט' וס"ק י"א יודל א"צ לכתוב אם קורין היו"ד בחירוק או במלאפים אבל אם קורין היו"ד בקמץ ידל כותבין יהודה המכונה ידל ט"ג ס"ק י"ג יששכר במדינתינו אין שכיח כלל לקרות לשום אדם בפ"כ או לס"ת יששכר עם ב' שינ"ן. וכפי הנראה דמעריסה ניתן רק שם ישכר בחד שי"ן וא"כ פשיטא בזה דכותבין בגט רק שם ישכר לבד ואין מזכירין כלל שם יששכר. ואם נזכר בודאי פסול הואיל דעולה וחותם רק ישכר לבד וגם בפ"כ כן קורין לו אך אפילו אם נקרא בפ"כ שם החול בער מ"מ כיון דעלי' וחתימה הוי רק ישכר כפי המנהג מדינת פולין אין כותבין בגט רק ישכר לבד המכונה בער והוי כינה שם לעצמו אך אם הגט נשלח למקום אחר כותבין שם החול בער והשמיט שם הקודש ומודיע הטעם למה השמיט. (ואם שמו בפ"כ ישכר והגט נשלח למקום אחר ואפשר שם המנהג לקרות שם יששכר עם ב' שיני"ן מ"מ כותבין בגט ישכר בחד שי"ן כפי הנקרא כאן במקום כתיבה בפ"כ שם ישכר ומודיע טעם בכתב דכאן המנהג רק לקרות שם ישכר בחד שי"ן ומ"מ צ"ע דשם הוי מקום נתינה דלמא נקרא שם בשם יששכר עם ב' שיני"ן) ועם עולה וחותם ב' שיני"ן ובפ"כ נקרא שם ישכר לבד כותבין יששכר דמתקרי ישכר. ואם בפ"כ נקרא בער כותבין יששכר המכונה בטר. אבל אם כתבו רק ישכר פסול דהא לס"ת וחתימה שמו יששכר ובפ"כ נקרא בער. וא"כ הוי שם ישכר שינה השם דלא נקרא כלל שם ישכר בפ"כ ולא לחתימה ולס"ת. רק אם נקרא בפ"כ ישכר אע"ג דעולה וחותם יששכר מ"מ כשר אם נכתב שם ישכר דלא גרע מחניכא שהכל קורין. כ"ה דעת הנו"ב. ועז"כ הט"ג דגם במדינתינו דהמנהג לקרות רק בשם ישכר בחד שי"ן הוי רק בשם מעריסה אבל אם שם ישכר הוי שם מחמת חולי דרגיל המון העם לפתוח תנ"ך ומשם יתנו זה השם ע"י הגורל בודאי על שם יששכר הכתוב בתורה הוסב לו שם זה. וא"כ אע"פ דעולה וחותם רק בשם ישכר הוי קיצור השם ישכר מיששכר וא"כ במי דשמו מעריסה אברהם ומ"ח יששכר ועולה וחותם ישכר אברהם כותבין בגט יששכר דמתקרי ישכר ודמתקרי אברהם. דבזה דידעינן דלא הי' לו שם ישכר מעריסה ורואין דמקדימין אותו מזה יבינו דהוא שם חולי לכן מקדימין אותו. וא"כ ראוי לכתוב יששכר עם ב' שיני"ן ומ"מ כותבין גם דמתקרי ישכר כיון דכותבין ולא קרינן הוי ואח"כ כותבין דמתקרי אברהם כדין שם מ"ח דמקדימין זה השם מ"ח וגם כינו שלו דהיינו דמתקרי ישכר לשם שקודם החולי דהיינו שם העריסה ובמקום דכותבין ישכר כותבין בשי"ן דוקא. אע"ג דהקריאה בשי"ן שמאלית. ואם כתב יסכר בסמ"ך פסול דהוא מתבאר לשון סתימה. וכל הנ"ל דבריו ממנהג מדינתינו אבל במדינת אשכנז דדרכם לקרוא ולחתום עם ב' שינ"ן אפילו אם זה המגרש דרכו לחתום א"ע בחד שי"ן אין הולכין אחר חתימתו דאמרינן דטועה הוא וכותבין לכתחלה ב' שיני"ן. ואם נכתב בגט בחד שי"ן והוא מ"ע ושעת הדחק דא"א להשיג גט אחר נקראה להקל כיון דלא קרינן בתורה אלא בחד שי"ן אין הגט נפסל בחסרון השי"ן הנוספת כיון דהיא נחה ואינה נקראת בתיבה. ואיני מחליט הדבר ועדיין צ"ע והדבר צריך תלמוד עזרת נשים וט"ג ס"ק י"ד יוסף ולא יהוסף. היינו בסתמא אין לחוש שמא שמו יוהסף מעריסה אלא אם נקרא בפ"כ יסיל או יוזפא ושאר כינוים הידועים הבאים משם יוסף תלינן דודאי שמו מעריסה יוסף ולא יהוסף. וכותבין יוסף לבד. ואם ידוע דשמו מעריסה יוסף וכן עולה וחותם ובפ"כ נקרא יוסי לא הוי אלא קיצור השם הואיל דשם יוסי לא שכיח בפ"ע בינינו. וידעו הכל דנגזר משם יוסף וכן שכיח כעת דלגיגע קורין יאסיא. ומכל מקום עיקר שמו יוסף הוי שם יאסיא קיצור השם ואין צריך לכתבו אם לא לסימן או דשמו מעריסה אברהם יוסף ובפי כל נקרא יאסיא כותבין אברהם יוסף דמתקרי יאסיא כפי הקריאה בפ"כ וכותבין ביו"ד אחר הסמ"ך כי נרגשת במובטא כמו קרענציא עטיא פסיא חסיא וכדומה ואם כתב יאסף ושמו מעריסה יוסף תליא במובטא המדינה כי במדינ' אשכנז דהעול' לס"ת יוסף נקרא בפ"כ יאסף או יאסוף במלאפום א"כ אם כתב יאסף כשר דכל אדם יקרא שם יוסף בכתיבה יאסף. ולזה לא גרע שם יאסף מחניכא המפורסמת דמי יקראה האלף בציירי או בסגול יותר נוח לו ליקרא כפי ההרגל בלשון שיקרא בין ההמון עם. אבל אם מנהג המדינה לקרוא הברה יוסף בפ"כ כדרכו בתורה א"כ אם כתב הגט על שם יוסף יאסף הגע פסול הואיל דבאה האלף שלא כמשפט הקריאה בפ"כ ואם ידוע דשמו מעריס' יוספה כותבין כן ט"ג בשם הע"נ ע"ש יוסף וא"צ לכתוב המכונה יאסקא. ומ"מ אם רוצה לכתוב אינו מזיק וכותבין יאסקא באלף אחר היו"ד ה"ה יאסל גם כן באלף כפי הברת מדינתינו הנקראים בקמץ אף על פי דעיקר השם הוא יוסף מכל מקום האשכנזים קורין לכל יוסף יאסף או יאזף ושם יאסקא בסתמא ביו"ד אחר הקו"ף והרבה חותמים את עצמו באלף אחר הקו"ף ויש לילך אחר החתימה אבל אם חותם א"ע יוסקי וא"ו אחר היו"ד ונקרא בפ"כ יאסקי בקמץ באלף אחר היו"ד דאין נקרא כלל בפי כל יוד ראשונה בחולם אין הולכין בזה אחר החתימה דהחתימה מוכחש להדיא נגד הקריאה בפ"כ והיכי דהקריאה והחתימה סתרי אהדדי מבואר דעת הג"פ דהולכין אחר הקריאה בפ"כ והובא בעו"ג בכללי שמות אות י"ח ס"ק ט"ז. וכ"מ בטו"ג בשם רוזיא דאם חתימת עצמה ביו"ד אחר הוא"ו אין לכתוב רויזא דהקריאה בפ"כ מכחיש החתימה וכ"כ בשם קלונימוס דאם חותם את עצמו בוא"ו אחר הקו"ף אין לכתוב בוא"ו דהקריאה בפ"כ בשו"א מראה להדיא דחתימתו היא טעות וכן בנ"ד יש לכתוב יאסקי באלף אחר היו"ד הראשונה דווקא ולא בוא"ו. אבל בסוף אזלינן אחר החתימה אם חותם את עצמו ביו"ד אחר הקו"ף יש לכתוב ביו"ד אחר הקו"ף ואם חותם את עצמו באלף ויש לכתוב יאסקא באלף טוב גיטין ס"ק י"ז יוסף וא"צ לכתוב המכונה יוזפא או יוזפ. היינו דדוקא אם קורין השם יוזפא או יוזפ בפ' רפה אבל אם קורין בפ' דגושה כותבין הכינו ובפרט אם חותם א"ע בפ' דגושה הואיל דנקרא בפ"כ משונה מהשם יוסף דזה הוא בפ' רפה ובפ"כ בפ' דגושה ואם חותם א"ע יוזפא ובפ"כ יוזפ הוי הך יוזפ קיצור השם מיוזפא וא"צ לכותבו אבל אם נקרא לס"ת יוסף ובפ"כ יוזפא כותבין יוסף המכונה יוזפא ואם חתימתו יוזפ ובפ"כ ג"כ יוזפ כותבין המכונה יוזפ אבל אם יקרא בפ"כ יוזף בפ' רפה ולס"ת יוסף א"צ לכתוב הכינו יוזף ואפילו אם א"י עלייתו לס"ת מ"מ כותבין רק יוסף דאין דרך היהודים לעשות יוזף בזיי"ן לעיקר השם ואעפ"י דחותם א"ע בפ' דגושה לא מהני דטעות החתימה הואיל דבפ"כ בפ' רפה וגם בדיעבד צ"ע דאתי למטעי לומר דאין זה המגרש הנקרא בפ"כ בפ' רפה ובגט נכתב פ' דגושה. ט"ג סקי"ח:
יוזל וא"צ לכתוב הכינו יוזל היכי דידוע דשמו המובהק יוסף. אבל היכי דא"י דשמו המובהק יוסף כותבין יחל כפי הנקרא בפ"כ דחיישינן דילמא אין שמו המובהק יוסף אבל היכי דידוע דשמו המובהק מעריסה יוסף א"צ לכתוב הכינו יוזל דאפ"ת דשם יוזל הוי חניכא גם לשם הקודש אשר מ"מ כיון דודאי שמו יוסף ומדינא סגי בשם המובהק לבד. אך אם ידוע דיש באותו עיר חניכא זו שם יוזל משתמשת גם לשם אשר אז כותבין בזה המגרש שם יוזל דהיינו יוסף המכונה יוזל ושם יוזפא אין כותבין ביו"ד אחר הזיי"ן אם לא דקורין הזיי"ן בחירוק ט"ג סקי"ט:
יהושע בסתמא כותבין יהושע אעפ"י דשגור בפ"כ לקרות הושיע כי רגילות להפיל היו"ד בראש התיבה ויש מקצרין יותר וקורין שיע ומ"מ קיצור השם הוי מיהושע וכן אותן דחותמין עצמן יושע מפני כבוד השם הוי הכל קיצור השם מיהושע דודאי מחזיק עיקר שמו יהושע כשמות הראשונים אם לא בידוע דבכוונה ניתן לו מעריסה שם יושע עפ"י קבלת אבותיו כמשפחת הסמ"ע והמג"ש וכן זה המגר' חותם א"ע כן יש לכתוב בגט יושע ומ"מ באין לו קבלה וטעם על שמו וחתימתו יושע דהדין דכותבין יהושע אם נכתב בגט יושע בדיעבד יש להכשיר כיון דדרך העולם להפיל היו"ד וה"א וגם חותם א"ע יושע לא גרע שם זה מחניכא שהכל קורין. אך אם חותם א"ע ג"כ יהושע ונכתב בגט יושע צ"ע להקל במ"ע ולומר דמחמת הקריאה בפ"כ משמיעין הה"א והו"ל עי"ז כחניכא שהכל קורין כיון דחתימתו כשם עיקר הראוי יהושע וגם העולם עכ"פ מכוונים לעיקר השם שהיא בהה"א וכ"ע ידעי דהברת שמו העיקרי ראוי לכותבו בגט וכותבין יהושע בלי יו"ד אחר השי"ן בסתמא אעפ"י דחותם א"ע ביו"ד אין משגיחין על חתימתו ואם נכתב בגט ביו"ד אחר השי"ן אפשר יש להקל במ"ע בדיעבד ע"ג סקכ"ב.
יהושע בה"א אחר היו"ד ואם חותם א"ע באלף אתר היו"ד כשר בעת הדחק אבל אם חותם א"ע יהושע בה"א ונכתב בגט באלף גם בעת הדחק אין להכשיר יהושע המכונה הישיל או המכונה יושקא כן הוא לפי הברת מדינתו אבל כעת נשתנה הברת וכותבין באלף המכונה האשל או יאשקא כפי הברת מדינתנו בקמץ וכן היה מורה הלכה למעשה בכל שמות כיוצא בהם שנכתבם בגט כפי הברת מדינתו אעפ"י דבס"ג של הב"ש נכתב בלי אלף כן היה אז אבל הברה נשתנה מזמן לזמן ואין לנו אלא כפי הברה במקום כתובה ונתינה וכ"מ בס"ג של הגאון מהר"ם חריף ז"ל הזקן בשם גאלדא ובמדינתינו יש שמכנין שם שיקא ליהושע כותבין כן. והיינו אם קורין כן בפנינו ואין מקפיד ט"ג ס"ק כ"ד:
ישעיהו רבו בזה הדיעות ולדינא כן הוא אם א"י שמו מעריסה איך הי' וחותם ישעיה בלי וא"ו אעפ"י דעולה לס"ת ישעיהו מ"מ כותבין בגט ישעיה בלי וא"ו כדעת הע"נ דמקריאת החזנים אין ראיה וכ"ע תפסי הלשון ישעיה בלי וא"ו וכ"ה המפורסמים בפוסקים ר' ישעיה אחרון וכן חתימת רוב העולם וכן ישעיה הנביא קרו לי' סיפרי ישעיה ושגור בפ"כ ישעיה לכן כותבין ישעיה לכתחלה בלי וא"ו אבל בא"י חתימתו ולס"ת עולה ישעיהו יש ליתן ב' גיטין וליתן זה הגט הנכתב ישעיה בלי וא"ו בתחלה ובדיעבד אם קשה להשתדל גט אחר בשם ישעיהו אז מהני זה הגע בשם ישעי' לבד כיון דכבר הורה הזקן הב"ח הלכ' למעש' לכתחלה לכתוב גט בשם ישעיה וכ"מ בס"ג למהר"א שרענציל ז"ל דמן הסתם יש לכתוב לכתחלה ישעיה לבד אבל אם ניתן מתחלה הגט בשם ישעיהו צריך להשתדל ליתן גט שני בשם ישעיה בלי וא"ו אך במקום עגון ודחק אפשר יש לסמוך עמ"ש הקובץ דיש לכתוב לכתחלה ישעיהו כיון דשם הנביא כך וגם לצריף מה דעולה לס"ת ישעיהו ואז מהני מ"ע ואם שם ישעיה הוי שם מחמת חולי בזה מבואר בתשובת חינוך בית יהודה דלכתחלה כותבין בוא"ו דלאו בדידיה תליא מלתא אלא ע"י גורל כדרך שפותחין תנ"ך ורואין שם הראשון הנמצא ומסתמא נמצא שם ישעיהו דרוב הוי שם ישעיהו ושם ישעיה הוא מועט בדברי הימים פעם אחת ואזלינן בתר רוב ובפרט דהוחזק בחליו לס"ת שם ישעיה עז"כ הע"ג באם עולה לס"ת בלי וא"ו יש ליתן ב' גיטין ואין לדון הקריאה לס"ת בשם ישעיה כקיצור השם מישעיהו אלא הוי שם בפ"ע וזה הוחזק בשם זה מתחלת ובפ"כ נקרא ישעיה ג"כ וה"ה אם חותם א"ע ישעיה בלי וא"ו הא קמן דמחזיק א"ע בלי וא"ו וכיון דאיכא מיעוטא דקרו לי' וגם איכא מיעוטא דכתיב ישעיה בלי וא"ו מהני חזקה דידיה כדכתב מהראי' בתה"ד דבכל ספקות השמות אזלינן בתר חתימתו ועלייתו לס"ת שאין לנו אלא השם דמחזיק לעצמו ואין לתלות בטעות החתימה כיון דאיכא מיעוטא דכתיבי הכי כ"ה דעת הע"ג ולפר' אמאי בעי ב' גיטין הא כאן ידוע דשמו בעת חליו ניתן לו ישעיהו רק אח"ז כ"ע קרו לי' ישעיה וגם לס"ת וחתימה כן וא"כ יש לכתוב ישעיהו דמתקרי ישעיה דל"ד לשם אליהו או גדליהו דילמא לא ניתן לו מעריסה שם זה אבל כאן הוכח סברא ישרה דבודאי מחמת חליו דפותתין תנ"ך ניתן לו ישעיהו דרוב נמצא כך וא"כ בנ"ד הו"ל לכתוב ישעיהו דמתקרי ישעיה וסגי בגט א' אך י"ל דמ"מ מיעוט איכא דנמצא שם ישעיה בד"ה בלי וא"ו וגם יש חזקה דמחזיק א"ע לס"ת ולחתימ' בשם ישעיה ומצרפין הך מיעוט דאיתא קמן לחזקה ואתרע לי' רוב וא"כ י"ל דניתן לו שם בעת חליו בשם ישעיה דהחזקה מהני על הנמצא שם ישעיה בלי וא"ו לכן דעת הע"ג א"ש דיש לכתוב ב' גיטין בנ"ד ואם חותם א"ע ברשימה על היו"ד צ"ע בזה דאע"ג דכתבו דאין לעשות רשימה על ב' אותיות מ"מ הכא דשם זה מ"ח ומסתמא נקרא ע"ש הנביא כסברת חינוך ב"י א"כ שפיר י"ל דהרשימה קאי על ב' אותיות. אך די"ל ג"כ דאין זה הכרח כ"כ דאפשר כשפותחין תנ"ך ונמצא ספר ישעיה מברכין אותו בשם זה והרי הכל קורין בפ"כ ספר ישעיה בלי וא"ו וכדכתב הע"נ לכן יש לכתוב ב' גיטין ואם קורין לס"ת ישעיהו והוא שם מ"ח וניתן הגע בשם זה וקשה להשתדל גט אחר יש להקל בדיעבד ואם אומר דשמו בוא"ו או בלא וא"ו שומעין לו ומה דאומר דשמו בוא"ו היינו דידוע לו בקבלה מאבותיו או דחותם כך ע"ג סקכ"ו ירמיה סתמא בלי וא"ו וכ"כ הרש"ל והביא תשובת מהראי' כתי' דסובר נמי דכותבין ירמיה בלי וא"ו וכן הש"ס הזכיר ירמיה בלי וא"ו ואפ"ת דהתלמיד מקצר לא גרע מחניכא שדומה לעיקור וכ"כ בס' ע"נ שדברי מהראי' עיקר וסגי בגט אחד בשם ירמיה ואם ניתן הגע בשם ירמיהו כותבין עוד גט בשם ירמיה ולא מהני גם מ"ע להתירה בגט בשם ירמיהו לבד ומכ"ש בידוע דשמו ירמיה ונכתב ירמיהו דאפי' אם ניסת בגט זה תצא אבל היכא דידוע דשמו ירמיהו מעריסה ונכתב ירמיה בזה מהני עת הדחק וא"א להשיג גט אחר בשם ירמיהו דגט זה בכשרות בדיעבד אם נתגרשה בשם ירמיה ואם שם ירמיה הוא שם מחמת חולי הדין בזה כמבואר לעיל בשם ישעיה וה"ה אם חותם א"ע ירמיה ברשימה על היו"ד והוא שם מ"ח תליא נמי כפי מ"ש לעיל ע"נ סקכ"ז.
יואש ובספר ע"נ כיון דביואש מלך ישראל פעמים כתיב יואש בלא ה"א ופעמים יהואש לכן יראה דאם איש בא לגרש ומספקינן בשמו אם הוא יואש או יהואש יש ליתן ב' גיטין א' בשם יואש וב' בשם יהואש וליתן תחלה הגט בשם יואש משא"כ אם הכינו בפ"כ הוביש ושמו הקודש יואש ואנו מסופקין אם שמו יואש או יהואש בזה מקדימין זה בשם יהואש המכונה הוביש ואח"ז הגע הב' יואש ע"ג סקכ"ט.
יונתן סתמא בלי ה"א כ"מ בתה"ד וסיים אם לא דעולה לס"ת וחותם יהונתן בה"א דבהא תליא בכל ספקות השמות אין לנו אלא השם דמחזיק לעצמו וכ"מ בע"נ דשם יונתן תפסי בלי ה' והגם בשם רבינו יהונתן וגם רבינו יהונתן גלאנטי ז"ל דכתיבי בה הוי מיעוטי דרובא דעלמא תפסי שם יונתן והגאון בעל כו"פ הי' בפ"כ שם יונתן וחותם א"ע יהונתן דאפשר דמקובל הי' בידו לחתום כן ע"ג ס"ק למ"ד.
יונתן דמתקרי נתן וזה פשוט דאם בפ"כ שמו נתן וא"י שמו לס"ת אם יש לו עוד שם אחר כותבין רק נתן אבל אם שמו הקודש יונתן ובפ"כ נתן כותבין יונתן דמתקרי נתן דשם נתן הוי שם בפ"ע כמו אלחנן חנן ע"ג.
יוחנן סתמא בלי ה"א ואם חותם א"ע יהוחנן כותבין בה' אעפ"י דנקר' בפ"כ יוחנן ובזה אם כתב יוחנן תליא בפלוגתא דלעיל באות ח' במי דחותם חזקיהו ובפ"כ חזקיה ע"ג סקל"ב.
יחיאל ואין כותבין המכונה חיאל או המכונה איכל אם לא לסימן וכשכותבין לסימן כותבין איכל בכ'. וכן נהוג עלמא כהרמ"א ולבוש והב"ש סימן קכ"ע סקמ"ז ובדיעבד אם בא הגע ממקום אחר ונכתב בגט איחל בחי"ת והוא מ"ע קצת יש להקל במדינתינו דמבדילין בין ח' לה"א הא לא"ה אין להקל הואיל דנתפשט המנהג לכתוב בכ"ף ובגט נכתב בחי"ת יהי' תשש לע"ז ואם חותם א"ע בח' נראה דגם הד"מ והלבוש מודים דאין לשנות חתימתו וכותבין המכונה ולא דמתקרי איכל וגם כותבין יחיאל המכונה מיכל בכ"ף ובפרט אם שמו הקודש מיכאל בודאי כותבין מיכל בכ"ף אעפ"י דדעת רש"ל דא"צ לכתוב הכינו מיכל למיכאל מ"מ בסודר שמות כ' דהמש"א חולק בזה על הרש"ל ופוסל גם בדיעבד בלא כתב הכינו מיכל ליחיאל או למיכאל. אך הט"ג כתב דהפריז מאוד לענין דיעבד בלא כתב הכינו דהא עכ"פ כתב השם דעולה לס"ת יחיאל או מיכאל וגם באלחנן תנן אין לפסול בדיעבד אם נתגרשה באם כ' אלחנן דעולה וחותם בו כן דעת הע"ג דעכ"פ לענין לכתחלה כותבין הכינו. וכן נלע"ד הא ידוע דכל שיש להכינו ב' שמות הקודש או דיש להשם הקודש ב' כינוים צריך לכתוב הכינו א"כ בנ"ד דיש להשם מיכל ב' שמות הקודש יחיאל וגם מיכאל וגם יש להשם יחיאל ב' כינויים מיכל וגם אוכל א"כ בודאי בלא"ה צריך לכתוב הכינו מיכל אוכל וא"כ אם שמו לס"ת אברהם יחיאל ובפ"כ אברהם איכל לכתחלה צריכין לכתוב אברהם יחיאל דמתקרי אברהם איכל דאי יכתבו אברהם יחיאל יאמרו דזה אברהם איכל לא גירש אלא איש אחר אשר שמו בפ"כ אברהם מיכל ולס"ת הוא שמו אברהם יחיאל זה המגרש וה"ה אם שם המגרש בפ"כ אברהם מיכל ושמו לס"ת אברהם יחיאל ג"כ יש לחוש לחשש זה דאם יכתבו אלא אברהם יחיאל יאמרו דזה האיש אשר עומד לפנינו לא גירש אלא איש אחר אשר שמו בפ"כ אברהם איכל הוא המגרש ואין מוכח מתוכו מי המגרש לכן צריכין לכתוב אברהם יחיאל דמתקרי אברהם מיכל ואם שם המגרש אברהם מיכאל לס"ת ובפ"כ אברהם מיכל אם יכתבו אלא אברהם מיכאל לבד יש ג"כ קצת חשש דיאמרו דזה המגרש אשר עומד לפנינו בקוראי שמו אברהם מיכל זה אין המגרש דיאמרו דזה הוא אשר שמו לס"ת אברהם יחיאל ובהגט נכתב אברהם מיכאל א"כ מהגט אין ראיה לומר דזה הוא אברהם מיכל המגרש אשר עומד לפנינו לכן צריכין לכתוב אברהם מיכאל דמתקרי אברהם מיכל לברר דזה המגרש אברהם מיכאל שמו בפ"כ אברהם מיכל ועי' מזה בט"ג אות מ"ם ס"ק. אכן בדיעבד הגט כשר דהא כתבו השם שעולה וחותם אברהם יחיאל והוי כמו אלחנן חנן דהגט בדיעבד כשר בשם אלחנן לבד. וגם יש קצת לומר מה דמבואר בפוסקים הנ"ל דבדיעבד אם נכתב שם שעולה לס"ת כשר אעפ"י דלא הזכיר השם בפ"כ לאו כללא הוא אלא דוקא בזה השם דיוצא משם הקודש כמו אלחנן חנן וכמו יחיאל איכל וכמו מיכאל מיכל אבל היכי דהשם הקודש הוי שם אחר דהיינו משולם ושמו בפ"כ זלמן דהשם זלמן אינו נגזר משם משולם או כדומה דהשם הקודש הוי שלמה בזה צ"ע קצת להכשיר גם בדיעבד הואיל דאינו מובלע בשם הקודש והרי בפוסקים הנ"ל לא דיברו אלא מאלחנן חנן או מחזקיה חזקיה וכדומה דהשם הכינו בפ"כ הוא מובלע ויוצא ממש משם הקודש שבו עולה לס"ת אבל לא איירי בשהשם הכינו אינו נגזר כלל משם הקודש אפשר דס"ל ג"כ גם לענין דיעבד דלא מהני אם הזכיר רק השם דעולה לס"ת א"כ בנדון הנ"ל צ"ע גם בדיעבד דהא הב' כינוים מובלעו בכ"א משמות הקודש הנ"ל ול"ד לאלחנן חנן דכשר דיעבד דלא מובלעין אלא חד שמא כו' כמ"ש:
יקותיאל המכונה קוסקי ביו"ד כ"ה במדינת רוסיא דדוחקין הקוף בחירוק אבל בשאר ארצות יש לכתוב בסתמא באלף אחר הקו"ף אם לא כשרגיל לחתום ביו"ד ט"ג סקל"ד:
יקיר סתמא בלי יו"ד אחר הקו"ף אם לא דרגיל לחתום או דיש קבלה דשמו יקר בלי יו"ד ובמדינתינו דקורין היו"ד בפתח כותבין יקיר ביו"ד אעפ"י דאין דוחקין הקו"ף בחיריק לפי דקריאתו על הפסוק הבן יקיר לי אפרים. ואם קורין היו"ד בקמ"ץ כותבין בלי יו"ד יקר ט"ג סקט"ו:
ירוחם כותבין מלא וא"ו אחר הרי"ש הואיל דבמדינתו קורין הרי"ש במלאפום או בשורק. וכן שגור בפ"כ רבינו ירוחם לכן כותבין מלא וא"ו אם לא כשרגיל לחתום ירחם חסר כותבין חסר כיון דיש לקרות החסר כאן ג"כ מלא בשורק ולזה גם אם חתם א"ע ירוחם מלא ונכתב בגט חסר הגע כשר במדינתינו דלא שכיח כלל לקרות הריש בחולם. לכן אין לחוש לזה בדיעבד כיון דגם בלי וא"ו יכולין לקרות ירחם חסר בשורק והוי כאילו נכתב בגט ג"כ מלא ט"ג סקל"ז ירחמאל סתמא בלי יו"ד אחר המ"ם אם לא כשדוחקין המ"ם בחיריק אז כותבין ביו"ד אחר המ"ם ירחמיאל או כשחותם כן ואין כותבין רחמיאל כמו חיאל דדרך העולם היו"ד וידוע דשמו ביו"ד:
יאיר ביו"ד כשדוחקין האלף בחירוק אבל איל"ה כותבין בלי יו"ד ובמדינתינו אעפ"י שאין דוחקין האלף בחיריק אלא רגילות לומר האלף בצירי מ"מ כותבין היו"ד דכוונתו של הקריאה על שם הפסוק יאיר במקרא שהוא ביו"ד ע"ג ס"ק מ"ם:
יום טוב וכינו שלו יאנטל באלף אחר היו"ד הואיל דקורין היו"ד בקמץ כמו שם ואלקא או ואלק לעיל אות וא"ו ס"ק א' ב' דכל שקורין בפתח הוי בלי אלף ואם קורין בקמץ כותבין אלף עיי"ש:
ידל הוי כינו ליהודה וכותבין הכינו אם קורין היו"ד בקמץ אבל כשקורין היו"ד בחירק א"צ לכתוב הכינו יודל וזה הוי רק בחד שמא כמבואר לעיל:
יואש סתמא בלי ה"א. ואם כינו שלו בפ"כ הוביש סתמא שמו יהואש וכותבין יהואש המכונה הוביש וזה הוי כשידו' דשמו לס"ת יהואש אעפ"י דאינו ידוע אם שמו יואש בה"א או לא אבל בא"י איך שמו לס"ת כותבין רק בפי הקריאה בפ"כ בכינו הוביש. כמבואר לעיל מזה עיי"ש:
אות כ
כתריאל אע"ג דעיקר השם אכתריאל אולי משם קדושת השם לא רצו בני אדם לקרותו כן ויש שיקראו כשריאל ויש שיקראו קסריאל וצריך למקור אחר השמות אולי מאיזה משפחה הוא ויש לילך בזה אחר חתימתו. וזה דלא כר"מ דסובר דלעולם כותבין כתריאל אף שחותם א"ע קסריאל וכ"ה במהרי"ו קסריאל בקו"ף וסמ"ך וכ"ה בס"ג למהר"א שרענצליש. שכתב ואני ראיתי איש אחד שחתם א"ע קסריאל ואמר שיש לו קבלה מאבותיו לחתום כן ע"ג סק"ה:
אות ל
לוי וא"צ לכתוב המכונה לויא דהוא קיצר השם מלוי ויש שנקראים ליוא או לווא ובזה יש כמה דעות איך לכתוב והעלה דלפי הברת מדינתינו שנקרא בפ"כ בדגש היטב כותבין בבית ליב ואם כתבו בוא"ו אחת או שני ווי"ן אפי' בדיעבד אין להכשיר ואם חותם א"ע בוי"ו וידוע לו מאבותיו דשמו כן וכמו דחתם א"ע הגאון גור אריה ז"ל נראה דמ"מ אין לעשות החתימה עיקר כיון דנקרא בפ"כ בדגש ואין בארצינו מי שנקרא ברפה וגם אין לכתוב המכונה או דמתקרי על חתימתו אלא כותבין ליב לבד ודי בכך דהוי חניכא שהכל קורין. וזה הוי אם שמו ליב אבל אם נקרא בפ"כ ליוון שאנחנו יודעים בבירור דלא נקרא מעולם כלל בשם ליב אזי יש לכתוב כמו שקורין אותו מעולם. וכ"כ הרמ"א דיש לילך בכיניהם אחר לשון בני אדם שמדברים באותו העיר שכותבים הגט. גם בז"מ כתב בשם ליוון דאין קפידא לכתוב כמו שנקרא בפ"כ ט"ג סק"ג:
לעבא דלפום ריהטא יש לכתוב בעי"ן. הואיל דקורין הלמ"ד בסגול אך לענין דיעבד אם כתב ליבא ביו"ד צ"ע די"ל הואיל דקורין בסגול היה ראוי לכתוב בעי"ן וגם י"ל הואיל דעיקר הנחת השם הוי על שם ארי' בעינן לכתוב ביוד ליב ומכ"ש אם זה הוי כינו לאריה. ואם הוי כינו זה לאליקים או למשה הסברא נוטה לכתוב בעי"ן אם קורין בסגול. אך במדינתינו הכל קורין הלמד בצירי אז יש לכתוב ליב ביו"ד וה"ה אם נקרא הלמד בצירא ובדגש הבית בקמץ ליבא כותבין ביו"ד ויש שנקראים הלמד בפתח לבא אז אין כותבין יו"ד אחר הלמ"ד וגם אין כותבין אלף אחר הלמד. ואם כתב אלף לאבא אינו מזיק וכל אילו השמות לבא או ליבא הוי הכל אם קורין בפניו ואינו מקפיד כמבואר לעיל בשם ועלקל ט"ג סק"ד:
ליבאקינד א' אחר הבי"ת וזה באם נקרא הבי"ת בקמ"ץ ומ"מ כותבין בחד תיבה ואם אין נקרא הבית בקמ"ץ אין כותבין אלף אלא כותבין ליב קינד בלי אלף ובזה בודאי בחד תיבה ע"ג סק"ה: