אור ברסלב
ביאור מנחם הלכות קידושין › סימן סא

ביאור מנחם· רבי משה מנחם מנדל אהרנסון

הלכות קידושין · סימן סא

סימן נז

ב"ש סק"ב מ"ש ובחו"מ הקשה הרמב"ם דס"ל דאם היתה נדה ואח"כ כנסה לחופה ונתייחד עמה אינו יורשה הא בעיא בש"ס בנכנסה לחופה ופירסה נדה הוי באת"ל דבעייא ראשונה ובעייא ראשונה לא הי' על ירושה אם ירשה דהא הוי נכנסה לחופה עדיף משמסרה האב לשלוחי הבעל דיורשה וא"כ כ"ש באם נכנסה לחופה ולא נבעלה דבודאי יורשה וא"כ ממילא בעיא שני' לא הי' אם יורשה. רק לשאר דברים. אבל לענין ירושה בודאי ירשה. הרי מבואר דלא כהרמב"ם. והנלע"ד בס"ד ע"פ דברי הב"ש בעצמו שהביא אח"ז להקשות אדעת הרמב"ם דס"ל דחופה הוי יחוד. וא"כ מאי מיבעיא הש"ס נכנסה לחופה ופירסה נדה מהו. אי מהני היחוד דחופה הא בודאי לא מהני כסברת הר"ן דאין קונה אותה ביחוד של איסור. לזה תירץ הב"ש דהרמב"ם מפרש הבעיא דש"ס פירסה נדה מהו דהיתה טהורה בתחלת חופה ואז רשאי נתייחד עמה. ואח"ז פירסה נדה בתוך היחוד דחופה. ולזה בעיא דש"ס אי מהני. ולפ"ז אתי שפיר דעת הרמב"ם הנ"ל דאם היתה נדה קודם החופה דהיינו קודם יחוד דחופה. בזה ס"ל להרמב"ם שפיר דאם מתה אינו יורשה כסברת הר"ן דאיך קונה אותה ביחוד דחופה הא הוי יחוד של איסור. וזה מדויק בהרמב"ם מ"ש אבל אם היתה נדה ואח"כ כנסה לחופה ונתייחד עמה דזה הוי החופה לדעתו הוי הדין דאינה כאשתו ואינו יורשה. אבל בעיא דש"ס היתה דהתחלת היחוד דחופה היתה טהורה ואם יכול לקנות אותה לירושה. בודאי מטעם תחלת חופה דיחוד הי' בעת שהיתה טהורה ולזה לא הי' בעיא דש"ס כלל על ירושה דהא בודאי יורשה דהא קונה אותה בתחלת חופתה לענין ירושה. והוי כ"ש ממסרה לשלוחי הבעל דיורשה. וגם לתירוץ הב' של הב"ש דכתב דהש"ס איירי דקידש אותה בביאה. לזה יכול לקנות אותה בביאה ושוב מותר להתייחד לזה יכול לקנות אותה ע"י יחוד זה אף דפירסה נדה קודם היחוד דחופה. א"ש נמי דעת הרמב"ם דסובר דאם היתה נדה ואח"כ כנסה לחופה אינה יורשה דהא לא קנה אותה כלל דהא הוי היחוד דחופה באיסור דהא אסור להתייחד עמה ושייך סברת הר"ן דאיך קונה אותה ביחוד של איסור אבל בעיא דש"ס לא איירי בגוונא כזה רק דקידש אותה בביאה. דמותר להתייחד כסברת הב"ש בעצמו. ולזה לא הי' כלל האיבעיא על הירושה דבודאי יורשה. דהא קונה אותה ביחוד דהיתר כמ"ש ודו"ק בזה:

בא"ד מ"ש וי"ל דאיירי דהיתה טהורה ואחר זה פירסה נדה ולכאורה שוב מאי אהני הא ס"ס גמר החופה איירי דהוי באיסור והדק"ל. ואפ"ל דאזיל לדעת הש"ך ביו"ד סי' קצ"ב סק"י דא"צ שימור עוד ושוב מותר היחוד והוי יחוד של היתר גם בגמר החופה. אבל להט"ז בסק"ז דחולק על דיעה זו ומביא ראיה מיבם דאף דהוחזק לשלשים יום דלא בעל מ"מ אסור היחוד. אם כן הדק"ל. וצ"ל דה"פ בדעת הב"ש דסובר דהרמב"ם מפרש דזה הוי גוף עיקר האיבעיא. אי מהני החופה אם היתה בתחלה טהורה אם לא. ולזה א"ש דאם היתה נדה בתחלתה בודאי לא מחול כסברת הר"ן דאיך קונה אותה ביחוד של איסור. רק מה דלהש"ס הי' בעיא בכגון זה היינו אם מהני חופה שפירסה נדה בתוך חופה אי נימא כדעת הרא"ש דהוי חופה גמורה או נימא כדעת המרדכי. והובא בח"מ סק"א מזה עיי"ש ודו"ק:

תוכן העניינים

ביאור מנחם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה