אור ברסלב
ביאור מנחם הלכות קידושין › סימן נז

ביאור מנחם· רבי משה מנחם מנדל אהרנסון

הלכות קידושין · סימן נז

סימן נו

סק"א ב"ש מ"ש וצ"ל המחבר ס"ל. ור"ל דבאמת מסירה לשלוחיו לא עדיף מחופה לענין הקנין גופא דהיינו אם היתה נדה בעת מסירה לשלוחיו אסור לבוא עלי' בשבת דהא לא קנה אותה קודם שבת כמו חופת נדה להרמב"ם רק לענין ירושה בזה מסירה לשלוחיו עדיפא מחופה משום בעת שמסרה האב לשלוחי הבעל מחל האב ירושתה לבעלה. ולזה אם מתה הבעל יורשה אף שהיתה נדה בעת מסירה לשלוחיו ונסתייע לזה מדברי רש"י ז"ל דכתב דכיון דמסרה אחולי אחול. ודין זה לאו מתורת קנין רק הואיל דחזינן מדמסרה מרשותו לשלוחי הבעל בודאי מחול האב להבעל הנדוניא מחמת קירוב הנשואין. אמנם כבר תמהו גדולי המחברים. ורבינו הגדול בעפ"י ז"ל דמאי מהני מחילה בירושה דאתי ממילא. ר"ל בשלמא הירושה הבאה ע"י מעשיו כגון נשואות אשה הוי נחלה הבאה ממקום אחר דאדם מתנה עלי' שלא יורישנה. אבל כאן האב ממילא יורשה. ומאי אהני המחילה שמחל האב וסילק זכותו אטו בשביל זה יירש הבעל מה שמצד הדין אין לו משפט וכי אם אחד מהיורשים אינו רוצה ליירש בנכסי מוריש ובא איש אחר אשר לא עמל בו לקחת העזבון מן המוריש. ואם נאמר דהאב הקנה לבעל כח וזכות שיש לו בהנכסים גם ז"א דהא קיי"ל מה שאוריש מאבא קנוי לך לא מהני דאין אדם מקנה דבר שלב"ל. ובאמת גם במחילה הדבר קשה דהרי כ' הר"ן הובא בהרמ"א חו"מ סי' ר"ט דאין אדם מוחל דבר שלב"ל. אכן לתרץ דעת הב"ש תמכתי יתדותי בס' החכמה להגאון מפפ"ד ז"ל שכתב וז"ל דס"ל לרש"י דהנדוניא שנתחייב האב לבעל הוא חוב גמור לבעל ולא שייך ירושה אלא בחוב שנתחייב הבעל כנגד הכתובה להכי שייך שפיר לשון מחילה שהאב מוחל לו חיוב כתובתה. וממילא צריך לשלם לבעל החוב שלו עיי"ש ודו"ק:

ב"ש סק"ב מ"ש וכ"כ רש"י בד"א שמסירה לשלוחיו הוי נשואין. ור"ל דרש"י פי' דהאי בד"א קאי דווקא על מסירה לשלוחיו לבד אז הוי הדין דנתמעט תרומה דאינו אוכלת ולא הוי ע"י מסירה לשלוחיו כאשתו לכל דבר. אבל אם הי' לו תצר בדרך ונכנסה עמו לנשואין. דינו כחופה וקונה אותה לכל מילי כאשתו גמורה. וכן סובר הב"ש בדעת רש"י ז"ל. אבל הפ"י ז"ל כתב דלא משמע כן דהא בחדא מחתא מחתינהו מסירה לשלוחיו ונכנסה עמו לנשואין. בהי' לו חצר בדרך משמע דשוויין לגמרי וכן דעת הרי"ף והרא"ש דאין חילוק ביניהם דבשניהם לא הוי כנשואה גמורה לכל מילי ולא מקרי חופה אלא במקום מיוחד בביתו לנשואין כדעת הרמב"ם ומחבר לעיל שכתבו עד שיביאנה לביתו ויפרשנה לו. וסובר הב"ש לעיל דלא מהני אם הביאה לביתו דרך עראי אע"פ שבא עלי' לא מיקרי נשואה גמורה. וא"כ בהי לו חצר בדרך הוה בודאי דרך עראי ובפרט בלא כתובה ובלא ברכה לא מיקרי חופה. וא"כ דברי ב"ש צ"ע עיי"ש:

תוכן העניינים

ביאור מנחם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה