אור ברסלב
ביאור מנחם הלכות קידושין › סימן מז

ביאור מנחם· רבי משה מנחם מנדל אהרנסון

הלכות קידושין · סימן מז

סימן מו

ב"ש סק"א מ"ש כמבואר בסמוך. ר"ל באם ניסת לאחד מעדים שאומרים לא ראינו לא תצא. אם הי' כולן במעמד א' כמבואר בסעיף אחר זה סעיף ב' דאם ניסת לאחד מעדיו לא תצא:

ב"ש מ"ש ולא דמי למ"ש סי' ג' סעיף ז' משום מילי דאישות שאני. וזה דברי הר"ן הובא בב"י סי' ג'. וב"ש לעיל העתיק דברי התוס' דבתרומה דרבנן הקילו ע"ש:

ב"ש סק"ד מ"ש ואם ליכא אלא ע"א והוא מכחישתו מותרת וזה דעת הרמב"ם פ"ט מה' אישות דין ל"א. אבל אם ע"א מכחישו והיא ג"כ מכחישתו בזה גרע והוי הדין דלא תנשא לכתחלה הואיל דעד מסייע לה וזה דעת המ"מ בדעת הרמב"ם ופירש הסוגיא דף פ"ב בע"א אומר נתקדשה וע"א אומר לא נתקדשה דלא תנשא לכתחלה איירי גם בהיא מכחשת ואומרת ג"כ דלא נתקדשה. ומ"מ לא תנשא לכתחלה. אבל הרמב"ן והרשב"א סוברים בהיא מכחשת מותרת גם ביש ע"א כדברי' ולזה פירשו הסוגיא הנ"ל דמבואר דלא תנשא לכתחלה איירי באינה מכחשת ג"כ. רק א"י אם קידשה דהיינו דע"א אמר דאבי' קיבל הקידושין והעד השני לבד מכחישו. וזש"כ הב"ש. והסוגיא איירי דהיא א"י קאי לדעת הרשב"א והר"ן והרמב"ם הנ"ל. והמחבר דמחלק בין אם אמר שמעולם לא הי' בה ספק קידושין דתנשא לכתחלה ובין אם אמר דזרק לה והי' קרוב לו היא דעת התוס' בכתובות דף כ"ב ד"ה תרווייהו בפני' קא מסהדי דפירשו הסוגיא הנ"ל דאיירי דהעדים מחולקים בזריקת קידושין מחמת קושייתם דהוי לן לאוקמי אחזקת פנוי'. ומבואר דעת התוס' באם מחולקי' בעיקר קידושין מותרת להנשא לכתחלה. אבל להרמב"ן והרשב"א הוי הדין גם מחולקים בעיקר קידושין מ"מ לא תנשא לכתחלה דהואיל דהיא אינה מכחישתו וא"י אם האמת עם מי. כן דעת הח"מ והב"ש בדעת הפוסקים האילו. אבל אפ"ל דהתוס' לא פליג עם הרמב"ן והרשב"א הנ"ל. די"ל דהתוס' פירש הסוגיא זו שהוא מכחישתן ג"כ להעד דאומר נתקדשה. לכן הי' קשה להו דהו"ל לאוקמי אחזקת פנוי' לזה תרצו דאיירי דידוע בלי העדים דנתקדשה רק דמחולקים בענין הזריקה אם קרוב לו הי' אם לא לכן לא מהני אם גם היא אומרת דקרוב לו הי'. אבל באם א"י כלל סובר גם התוס' כהרמב"ן והרשב"א גם באם מחולקים בעיקר קידושין דלא תנשא לכתחלה וצ"ע:

ח"מ סק"ג מ"ש ופשוט אם בתחלה הזכירה למי נתקדשה. ואח"כ חזרה ואמרה פנוי' אני דאינה נאמנת. וכן הביא הב"ש בסק"ח דעת הח"מ. ובהשקפה ראשונה דבריהן תמיהין מה חידשו בזה הא מבואר כן בדברי הרמ"א אח"ז במ"ש אבל אם אמרה נתקדשה לפלוני שוב אינה נאמנת לומר פנוי' אני וא"כ מאי הוסיפו וחידשו לומר דדין זה פשוט. וביותר דהב"ש והח"מ בס"ק אח"ז השיגו על דין זה של הרמ"א וכאן סוברים לדין זה בפשיטות. אמנם א"ש דלכאורה צריכין להבין מאין יצא להם דין זה לפשיטות. וע"כ דהוכיחו כן מזה דהמחבר לא הזכירו רק באם אמרה נתקדשה סתם. ובזה חילק המחבר באם לאחכ"ד ונותנות אמתלא דנאמנת לזה משמע להח"מ והב"ש אבל באם הזכירה למי נתקדשה הוי הדין בלאחכ"ד וגם נותנות אמתלא מ"מ אינה נאמנת דאל"ה הו"ל להמחבר לאשמעונין גם בהזכירה למי נתקדשה אם נותנות אמתלא נאמנת א"ו ס"ל להמחבר בפשיטות בהזכירה למי נתקדשה דאינה נאמנת בלאחר כ"ד גם בנותנת אמתלאה אבל בתוך כ"ד מזה לא דיברו הח"מ והב"ש כלל. אלא הם קאי על הדין דלאחר ב"ד. ולזה חידש והוסיף הרמ"א במ"ש וי"א דכ"ז באמרה נתקדשתי סתם וקאי על דברי המחבר בריש דבריו דס"ל באם אמרה מתחלה נתקדשתי סתם ובתוכ"ד חזרה ואמרה פנוי' אני דנאמנת גם בלי אמתלא ולזה הוסיף הרמ"א בשם י"א אבל באמרה נתקדשתי לפלוני דהזכירה למי נתקדשה דאינה נאמנת בתוכ"ד ג"כ. ולכן השיגו שפיר בס"ק אח"ז על דעת הי"א דלמה לא תהי' נאמנת בתוכ"ד לומר פנוי' אני גם בהזכירה למי נתקדשה. וגם השיגו על דעת המחבר דס"ל באם הזכירה למי נתקדשה אינה נאמנת בלאחר כ"ד גם בנתינת אמתלאה למה אינה נאמנת במגו דגרשתני אף דבס"ק הקודם אחזו דין זה לפשוט היינו דסוברים בדעת המחבר כן מדלא כתב רק באמרה נתקדשתי סתם. ולזה הוכיחו דהמחבר ס"ל בהזכירה למי נתקדשה לא מהני לאחר כ"ד. גם נתינת אמתלא. אבל לדינא ס"ל להח"מ והב"ש דמהני גם בלאחר כ"ד בנתינת אמתלא גם בהזכירה למי נתקדשה וה"ה בתכ"ד בלי אמתלא דלא כהמחבר והרמ"א. אבל בזה לא שקטה דעתי במ"ש הב"ש ויותר מסתבר דהרמ"א איירי באחר כ"ד וא"כ סותר א"ע הב"ש דמתחלה סובר זה הדין לפשוט ומאי חידש במאי שהביא דברי הח"מ הא מבואר זה הדין בהרמ"א מיד. ואפ"ל דהב"ש פי' מ"ש הח"מ. ופשוט קאי על תכ"ד. דלהמחבר דנאמנת לזה כתב הח"מ דוקא באמרה נתקדשתי סתם אבל בהזכירה למי א"נ גם בתוכ"ד לחזור מדברי'. והוכיח זה מדכתב המחבר דוקא בסתם. ולהסביר דעת רמ"א בשם הר"ן דאינה נאמנת בהזכירה למי נתקדשה בלאחר כ"ד באמתלא. ראיתי בס' ישועת יעקב דהביא דהרשב"א הקשה הא קיי"ל ביצא שמה בעיר מקודשת ה"ז מקודשת ואע"ג שאין לנו דבר ברור. וא"כ באומרת נתקדשתי לפני עדים או לפני ב"ד ואח"כ נתנה אמתלא לדברי' מאי בכך הא בזה הוי יצא קול דנתקדשה ומה, מהני אמתלא דאח"ז לבטל הקול דמעיקרא. ותירץ דהואיל דנותנות אמתלא דהוי במקום אמתלא אין חוששין לקול. וזה הוי רק לשיטת הרשב"א דס"ל דגם ר"י מודה דאם יצא האמתלא אחר זמן מהני ג"כ אבל למאי דקיי"ל דדוקא במקום אמתלאה חוששין לאמתלא דהיינו תיכף. ואם כן כאן בנתינת האמתלאה לאחר זמן לא מהני אמתלאה והדרא קושית הרשב"א הנ"ל. אמנם א"ש דבש"ס גיטין שם גבי יצא שמה בעיר מקודשת דה"ז מקודשת קאמר שם הגמרא אם לא יצא הקול למי נתקדשה רק סתם נתקדשה אין חוששין לקול קידושין כמבואר שם שלא לפלוני אין חוששין ומהני אמתלא. ולזה מחלק הרמ"א שפיר באמרה נתקדשתי סתם מהני אמתלאה אחר כ"ד. אבל בהזכירה למי נתקדשה הוי כיצא שמה בעיר דלפלוני נתקדשה דלא מהני אמתלאה דאחר זה כמבואר בש"ס הנ"ל ודו"ק בזה:

תוכן העניינים

ביאור מנחם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה