אור ברסלב
ביאור מנחם הלכות קידושין › סימן מ

ביאור מנחם· רבי משה מנחם מנדל אהרנסון

הלכות קידושין · סימן מ

סימן לט

ח"מ סק"ג מ"ש כלומר שאמר לה בהדיא שמקדשה בתורת שטר. ור"ל ולא בתורת כסף מה ששוה השטר. דאי לא פירש בהדיא. אמרינן דדעתו גם על השטר והי' מקודשת. גם אם נקרע בתוך שלשים כמו בנתאכלו המעות אם קידשה בתורת כסף. וגם אפ"ל דאף אם אין הנייר ש"פ בכאן יש חשש קידושין דילמא ש"פ הנייר במדי. אמנם אפ"ל דתרי חששות לא אמרינן. חדא דעתו הי' על הנייר. וגם דילמא ש"פ במדי. דדוקא אם הנייר ש"פ בכאן וקידשה סתם ולא פירש בהדיא דקידשה בתורת שטר אז אמרינן שפיר דדעתו הי' על הנייר. ולזה אם הנייר ש"פ בכאן הוי חשש קידושין. גם אם נקרע השטר בתוך הזמן. דהוי כמו אם קדשה בכסף לבד. אבל אי אין הנייר ש"פ בכאן לא מחמרינן תרי חומרא לחוש דלמא דעתו הי' על הנייר. ודלמא ש"פ הנייר במדי זה לא אמרינן. דהוי כתרי ספיקא בקידושין. כמבואר בסי' ל"ה בס"ק מ"ה מזה וצ"ע:

ב"ש סק"ו מ"ש לפ"ז תוך שלשים יכול לחזור ממ"נ. ר"ל דלפירש"י דפירוש דהתנאי אם לא יחזור עד שלשים יהיו קידושין חל מעכשיו. וא"כ אם חוזר בתוך שלשים נתבטלו הקידושין ממילא דהא התנאי כן הי' דיהי' יכול לחזור ואי חזרה הוי מה דאמר מעכשיו אלא דעתו הי' דלתחלו קידושין רק אחר שלשים בודאי מותרת לעלמא בלי גט ממנו. אבל להרמב"ן ורשב"א דפירשו דהתנאי הי' דעתו אם יחי' לאחר שלשים יהי' חל מעכשיו. לזה אם חוזר תוך שלשים צריכה גט ממנו דהא יש חשש דלמא תנאי הי' מה דאמר מעכשיו. וכשיגיע יום שלשים חל ממילא הקידושין למפרע. ואיך היא מותרת לעלמא בלי גט ממנו. דהא בעצמו א"י לחזור תוך שלשים. לכך סברה דילמא תנאי הי'. לכן ס"ל להרשב"א צריכה גט. אם תנשא לשוק בתוך שלשים. והגם ח' הביא הב"ש דעת הרשב"א דא"י לגרש תוך השלשים דילמא תנאי הי' אם יחי' לאחר שלשים ואם חי לאחר שלשים אז הקידושין חלין למפרע אבל תוך השלשים לא חל הקידושין ואיך יכול לגרש תוך שלשים כשלא חל הקידושין עוד כלל וא"כ אסורה לעלמא תוך השלשים אף אם נתן לה גט הואיל דהגט לא מהני. וכשחי לאחר שלשים הוי א"א למפרע. ואפשר כוונת הב"ש רק להורות דא"י לחזור תוך שלשים לדעת הרשב"א דהתנאי הוא אם יחי' לאחר שלשים. לזה לא מהני חזרתו דתהי' מותרת לעלמא בלי גט אלא צריכה גט ממנו. אבל מ"מ גם הגט לא מהני להרשב"א כסברא הנ"ל. רק עיקר כוונתו דהיא אגידא בי' בתוך שלשים. ואסורה לעלמא בלי גט ממנו אבל לרש"י מותרת לעלמא בלי גט ממ"נ. וכ"ש אם נותן לה גט:

ב"ש סק"ז מ"ש היינו אם תרצה להנשא לשוק אז בעינן דשניהם דוקא נותנין לה גט. אבל אם אחד מהן ירצה לישא אותה י"ל דמותר. ור"ל אם השני מגרשה לבד. ולא חיישינן על הראשון דשמא יאמרו דמחזיר גרושתו משנישאת מחמת סברא הנ"ל. דל"מ לרש"י למ"ל לראשון לגרשה הא הי' בידו לחזור. ואף להרמב"ן איך ה"א דהראשון גירשה קודם שיחולו הקידושין. וזה הוי דוקא לפי' הרמב"ן דהתנאי הוא אם ימות עד שלשים לכן אם תרצה להנשא לראשון צריכה גט משני מקודם בתוך השלשים יום. דלמא ימות הראשון תוך הזמן וממילא נתבטלו קידושי ראשון וחיילו קידושי שני למפרע אבל לפירש רש"י דמפרש התנאי אם לא יחזור עד ל' יום א"כ למ"ל גט מהשני תוך ל' אם תרצה להנשא לראשון דהא הראשון בודאי לא יחזיר מקידושין הראשונים כי היכי דלא ליהוי בעילת זנות. ואמאי צריכה גט מהשני. הא כיון דכנסו ראשון בודאי לא יחזיר הראשון מקידושין. א"ו דדברי הב"ש קאי לפי' הרמב"ן אף אי נימא דה"פ בדברי הב"ש כמ"ש. י"ל דמותר היינו בלי גט מהשני. ומה דכתב לעיל אף השני מגרש אותה מותרת לראשון זה גופי' קמ"ל דמותרת לראשון גם ע"י גט מהשני. ולא חיישינן משום מחזיר גרושתו. אבל באמת אין צריכה גט מהשני. אבל ז"א דזה הי' א"ש לפירש"י הוי ניחא דא"צ גט מהשני. אבל לפירוש הרמב"ן בודאי צריכה גט מהשני אם תרצה להנשא להראשון תוך הזמן דשלשים יום של ראשון א"ו כמ"ש:

ב"ש סק"ח מ"ש דהרי"ף לא פסק כאביי ר"ל דס"ל דאם הי' התנאי הי' לכולן תנאי. ואי הי' חזרה לראשון הי' נמי חזרה להשני א"כ הי' הדין אם השני אמר מעכשיו ולאחר מ' דקידושי שני לא כלום דהא אף אי נימא דלראשון הוי חזרה ממילא אמרינן דלשני הוי ג"כ חזרה וחל קידושי ראשון מקודם בעת שיגיע יום שלשים כמבואר בח"מ סק"ט מזה:

בא"ד מ"ש דכל אחד מגרש מיד אפי' אם תנאי הוא. ור"ל דע"כ מדכתב הרמב"ם שניהם נותנים גט ע"כ סובר דהתנאי הי' אם יחי' לאחר שלשים כפירש הרשב"א והרמב"ן הובא לעיל בסק"ו דאי סובר כפירש"י דהתנאי הוי אם לא יחזיר עד לאחר שלשים למ"ל הגט הי' בידו לחזור. וא"כ אמאי כתב הרמב"ם והמחבר שניהם נותנים גט הא יש בידם לחזור. וזה הנ"מ בין רש"י להרשב"א כמבואר בסק"ז מזה. א"ו דסובר הרמב"ם דהחשש שמא תנאי הי' היינו כפי' הרשב"א הנ"ל. וא"כ עכ"פ מבואר דיכול לגרש קודם שימחול הקידושין דלא כהרשב"א דסובר דאין יכול לגרש קידם שיחול הקידושין:

בא"ד מ"ש אלא קשה א"כ אתה מצריך כרוז לכהונה. ור"ל דשמא לח נתקיים התנאי והגט בטל ואזלא ומינסבא לכהן ויאמרו גרושה מותרת לכהן ובלמדי זה ראיתי בס' שער המלך על הרמב"ם הלכות אישות פרק ז' די"ב דכתב על דברי ב"ש אלו. וז"ל ולק"מ דהכא כיון דשניהם נותנים גט ליכא למיחש למידי. דלו יהא שלא נתקיים התנאי דהיינו שחזר בו או שמת קודם שלשים אפ"ה אסורה לינשא לכהן מכח גירושין שנותן לה השני. ואפ"ל דמפני כן כתב רבינו שניהם נותנים גט בתוך שלשים. ולא כתב דינא דאם רוצה להנשא לאחד מהם אסורה עד שיתן לה אחד מהם גט משום דס"ל דאין השני רשאי לישא אותה בתוך השלשים יום בהגט שנותן לה האחד דשמא לא נתקיים התנאי. ואתה מצריך כרוז לכהונה. אלא דוקא אם רוצה לינשא לשוק קאמר דשניהם נותנין לה גט בתוך השלשים יום דאז ליכא למיחש למידי. דממ"נ אסורה להנשא לכהן. וגם אפ"ל דהשני יכול לישא אותה בתוך הל' יום ולא חיישינן שמא נתקיים התנאי ונמצא מצריך כרוז לכהונה דכיון דכבר נישאת להשני הא אסורה וקיימא. ואי מגרשה לה בתר הכי הא אסורה לכהן מחמת גירושין הללו. ולמיחש שמא ימות השני ג"כ. כולי האי לא חיישינן. ודוקא בההוא דאשה שהלך בעלה למדה"י דחיישינן שמא היום או למחר קודם שתנשא לשום אדם יודע הדבר ואזלא ומינסבא לכהן כנ"ל. אלו דברי קדשו ז"ל. ולכאורה ריש דבריו סתומים דמאי אהני במה שנתן לה השני גט דעי"ז אסורה לכהן ושוב לא יצטרך כרוז לכהונה. הא התנאי דהשני נמי הי' אם יחי' לאחר שלשים יום אילו וא"כ שוב נמי יש חשש בה דלמא ימות השני ג"כ ולא נתקיים התנאי דהשני וא"כ נתבטל למפרע גט של השני ואזלא ומינסבא לכהן ויאמרו גרושה מותרת לכהן וא"כ אתה מצריך כרוז לכהונה והדרא קושית הב"ש ומאי הועיל גט של השני יותר מגע ראשון דהא אפי' אם השני נמי מגרש אותה יש חשש זה דילמא ימות השני ולא יתקיים התנאי כמו דחיישינן לראשון. ומתחלה רציתי לומר דלמיתה דתרי לא חיישינן כמבואר ביומא. ולזה מותרת לשוק ע"י גט של שניהם ובהראותי זה לידידי הרב הגדול מוהר"ץ נ"י. אמר לי דדברי הרמב"ם איירי דהראשון אמר מעכשיו ולאחר שלשים והשני אמר מעכשיו ולאחר עשרים. ולזה אם השני נותן גט לאחר העשרים יום שנתקיים התנאי אצל השני בזה שפיר כתב השעה"מ הנ"ל דאסורה לכהן אחר גירושין השני. ועד"ז יובן דברי השעה"מ לתרץ קושית הב"ש דלכך כתב הרמב"ם שפיר דשניהם נותנים גט בתוך השלשים ממ"נ כסברת הב"ש ומ"מ לא יצטרך כרוז לכהונה דהא השני ג"כ מגרש אותה היינו לאחר עשרים שעבר הזמן של שני. וא"כ כבר נתקיים התנאי אצל השני. וא"ש דברי השעה"מ כמ"ש ודו"ק:

ב"ש סק"ח מ"ש ולהני פוסקים דפסקי כר דאמר ספק הוא אך תנאי אם חזרה כמה שפסק הרמב"ם. וא"י לגרש מיד דילמא תנאי הי' אם יחי' לאחר שלשים יום יהי' חלין קידושין למפרע אין יכול לגרש מיד וכ"כ לעיל בשם הרמב"ן בסק"ו. אף על גב דהתנאי זה ממילא קאתי ואינו מחוסר מעשה. דהא תליא בדעת עליון ית"ש. מ"מ ס"ל דאינו יכול לגרש מיד קודם השלשים יום. אבל המשנה למלך פ"ו מה"ג כ' וז"ל. ולפ"ז האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום יכול לגרש בתוך השלשים יום. ואע"פ שלא חלו הקידושין עדיין משום דלאו מחוסר מעשה. אלא הזמן ממילא קאתי. והרי מבואר בדברי הרשב"א והרמב"ן דסוברים דאינו יכול לגרש קודם הזמן. ובגוף דברי קדשו לא זכיתי להבין. דסובר דיכול לגרש מיד קודם שלשים יום. דלמ"ל הגע. הא מבורר בדבריהם ובדברי המחבר דהוא והיא יכולין להחזיר תוך הזמן. וא"כ למ"ל הגירושין הא יכול להחזיר. אלא אם נותן אם מ"מ נותן הגט. א"כ בודאי חוזר מהקידושין ויכול לחזור. א"כ למ"ל לאהדורי אם יכול לגרשה. הא בלא"ה יכול להחזיר מהקידושין תוך הזמן. ולא צריך לפלפל אם יכול לגרש בתוך זמן הא יכול להחזיר מהקידושין וצ"ע. שוב אח"ז עיינתי בדברי קדשו של המל"מ הנ"ל וראיתי שדיבר מכל הנ"ל. והאריך בזה לעומקא דדינא של הלכה לאמיתתה של תורה:

תוכן העניינים

ביאור מנחם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה