אור ברסלב
ביאור מנחם הלכות קידושין › סימן לט

ביאור מנחם· רבי משה מנחם מנדל אהרנסון

הלכות קידושין · סימן לט

סימן לח

ב"ש סק"א מ"ש אע"ג בנדרה תחתיו יכול להפר כל שקצת עינוי נפש ור"ל דהא עיקר הטעם באותן ג' נדרים דאינה מקודשת משום דהוי עינוי נפש א"כ אמאי חשיב המחבר רק ג' לבד. הא יש עוד אותן דהוי עינוי נפש אותן שיכול להפר בנדרה תחתיו כל שקצת הוי עינוי נפש. לזה תירץ דלענין שיהא יכול להפר הוי הדין דיכול להפר גם בשאר נדרים אם קצת עינוי נפש. אבל לענין שתתבטל הקידושין ממילא לא נתבטל רק באותן ג' דברים לבד דהוי ודאי קפידא אצלו. אבל לענין שתהא הקידושין נתבטל גם קודם שתבוא לרשותו לא נתבטל דאפשר דלא הוי אצלו קפידא באותן דברים קודם שתבוא לרשותו. ולזה ממילא לא נתבטלו הקידושין. רק באותן ג' דברים שחשבן המחבר דהויין ודאי קפידא אצלו גם קודם שתבוא לרשותו כמ"ש:

ח"מ סק"ב מ"ש ובאמת הייתי יכול לפרש דלאו בדידה עסקינן. ר"ל דלעצמה ודאי לא חיישינן שתתקלקל א"ע דהיינו אם נשאת שתלך לחכם להתיר את נדרה מכבר. ועי"ז יהי' אצלה קלקול. ולהבנים שילדה מהשני. אלא הר"ן כתב דמיירי על הדין דלפני זה באם אמר ע"מ שאין עלי' נדרים דאינה מקודשת. ולזה ממילא מותר בקרובותי' דהיינו אחותה. לזה הביא הר"ן דיש מי שאומר בירושלמי דחיישינן שתלך לחכם ותתיר את נדרה ובזה ודאי חיישינן שתעשה האשה כן כדי שתתקלקל אותו. ולזה הוי הדין דהוא לעולם אסור בקרובותה. משום החשש דתלך אצל חכם להתיר נדרה. ולזה קשה מה שהגי' הרמ"א דגם היא אסורה להנשא בלא גט משום חשש זה. דהא לעצמה בודאי לא תתקלקל א"ע כמ"ש:

ב"ש סק"ג מ"ש רק כוונתה לשם מצוה. הגם דעי"ז יהא לה עבירה גדולה דתהי' נכשלת באיסור א"א ושויתה לבני' ממזרים מ"מ חיישינן דהקלקול יבא ממילא דהיא מכוונה שלא תהא באיסור נדרה כל ימי' ומשום זה תתיר את נדרה. ועי"ז ממילא בלי כוונתה תהיה נכשלת באיסור א"א לזה א"ש דעת רמ"א דגם היא אסורה להנשא בלי גט מראשון דלא כח"מ:

בא"ד מ"ש ומ"מ לא חיישינן. ר"ל דבשלמא להר"ן א"ש דהוי רק החשש שמא תלך אצל חכם אבל משום דילמא יתיר לה הבעל לא חיישינן דאיירי גם אחר שנודע לבעל דאז עיקר חשש דילמא תלך לחכם. אבל התרת הבעל לא מהני לה דאין הבעל מיפר בקודמין אותן נדרים שעשתה קודם אירוסין. ולזה חיישינן רק שמא תלך לחכם להתיר והיתר חכם מהני גם לאחר ידיעת הבעל להר"ן. אבל להרי"ו דס"ל דאחר ידיעת הבעל לא מהני גם היתר חכם הואיל דנתבטל מיד הקידושין א"כ הדק"ל ממ"נ אי איירי לאחר ידיעת הבעל מאותן נדרים גם היתר חכם לא מהני וא"כ ליכא חשש שמא תלך אצל חכם ויתיר לה דהא מיד דידע הבעל שנדרה נתבטלו מיד הקידושין. ואמאי צריכה גט מראשון. ואי איירי דלא ידע הבעל עוד שנדרה ולזה הדין אם יש עלי' נדרים אסורה להנשא בלי גט משום שמא תלך לחכם. קשה בל"ז תהי' אסורה להנשא דלמא ימחול הבעל ואל יקפיד והקדושין חלין למפרע דהא עיקר הנדר הי' דעתו אם יקפיד כשישמע כמוזכר לעיל סברת הר"ן בסל"ח סקנ"ח. לזה כתב ומ"מ לא חיישינן שלא יקפיד וימחול דהא התנה מסתמא בודאי יקפיד. וא"כ איירי דלא ידע הבעל עוד מהנדרים. ומ"מ הוי רק החשש משום שמא תלך לחכם אבל לחשוש דלמא הבעל לא יקפיד וימחול זה לא חיישינן דמדהתנה בודאי קפיד על הנדרים ולא ימחול לה. גם יש סברא דלא ימחול לה שלא ירצה לקלקלה במזיד כ"ה ביאור דבריו. אבל לא ידעתי הא בל"ז דהרי"ו סובר כדעת הרשב"א ותוס' הובא בח"מ לעיל סקמ"ו דלא מהני מחילת הבעל כלל בנדרים. וא"כ איירי לפי ז בלא ידע הבעל עוד שנדרה והוי רק החשש שמא תלך לחכם. אבל לחשש דילמא הבעל לא יקפיד וימחול זה לא חיישינן דלא מהני מחילת הבעל דהא מיד שנמצא עלי' נדרים מיד נתבטלו הקידושין. ולזה אסורה להנשא קודם ידיעת הבעל מחשש שמא תלך לחכם להתיר נדרה. כדי שלא תהי' באיסור כל ימי'. ועי"ז ממילא חלין הקידושין למפרע דהחכם עוקר הנדר מעיקרא. דמהני גם אחר ידיעת הבעל. ומכ"ש קודם שידע כמוזכר בסק"ה עיי"ש:

ב"ש סק"ו מ"ש ומסופק בסברת הר"ן ר"ל המוזכר בסק"ה דס"ל גם לאחר ידיעת הבעל מהני היתר חכם. דעוקר נדר מעיקרו:

ח"מ סק"ג מ"ש למאי דפסקינן. ור"ל דמה הנ"מ במה דכתב המחבר דהוי רק ספק מקודשת. דהא לענין דהוא אסור בקרובותי' בל"ז יהי' אסור בקרובותי' אף דהוה רק ספק קידושין אצלה. וא"כ ה"ל לכתוב דהוי מקודשת ודאי. וליכא נ"מ גם אם נאמר דהוי מקודשת בודאי. לזה כתב וצ"ל דמ"מ נ"מ דבעי לקדשה קידושין גמורין מחדש. ואם הי' כתב דהוי מקודשת ודאי הי' סובר הבעל דאינו צריך לקדשה מחדש. דעלמא לאו הכל דיני גמירי ומטעי בזה לכן כתב הדין דאינה מקודשת רק מספק וידעו הכל דצריך לקדשה מחדש קידושין גמורין. וממילא לא פליג בין אותן אנשים שיודעין הדין לאותן שאינן יודעין. ע"כ בכלהו אינן קידושין ודאין רק קידושין מספק כמ"ש:

ב"ש סקי"א מ"ש אע"ג דהתנה שאין בה מום מ"מ אמרינן דע"ז לא התנה. זה דברי התוספות מכתובות ד' ע"ה ע"ב ד"ה אבל מומין שבגלוי שכתבו. ונראה לרשב"א דבשהתנה לא על מומין שבגלוי התנה דענין ראה נתפייס עי"ש:

בא"ד מ"ש רש"י ותוס' איירי הסוגי' גם בטוען האב ברי דאחר אירוסין נולדה בה המומין ומ"מ אמרינן הסברא דכנכ"ה ומוציאין ממנה הכסף קידושין כצ"ל וס"ל דע"י הסברא דכנכ"ה אמרינן דהמומין הי' קודם לזה צריכה להחזיר הכסף קידושין, א"כ ממילא לדעתם א"צ גט ממנו כדכתב הב"ש לעיל דהיכי דא"צ גט אינה צריכה להחזיר הקידושין. דאם היתה צריכה גט לא היתה מחזרת הכסף קידושין וסובר הטור כדעת רש"י ותוס'. ולזה א"ש מה דהביא הטור דינים אלו בסימן זה דנ"מ לענין גט דאינה צריכה אבל לדעת רמב"ן ורשב"א הוי הדין באם טוענת ברי דאחר אירוסין נולדה בה המומין אע"ג דכתובה אינה נוטלת משום ברי דידה הואיל דהכתובה אחר אירוסין קודם נישואין שייך עוד לאבי' ולאביה מהני טענת ברי דידה כאוקימתא דרב אשי. אבל לענין גט מהני טענת ברי וצריכה גט ואמרינן דאחר אירוסין נולדה בה המומין ולא הוי מקח טעות ולא אמרינן הסברא דכנכ"ה. והסוגיא איירי דמבואר דאמרינן הסברא דכנכ"ה לבטל הקידושין איירי לדעת רמב"ן ורשב"א דלא היתה טוענת ברי דאחר אירוסין נולדה בה המומין. שוב כתב דאין להביא ראי' דצריכה גט מטעם דהוי כאומרת קדשתני. והוא אומר לא קדשתיך דצריכה גט לז"כ דכאן גרע הואיל דיש סברא לומר דכנכ"ה א"כ הרי מוכח דהוא משקרת אלא נולדה בה המומין קודם אירוסין א"כ למה א"צ גט. אבל באומרת קדשתני ליכא סברא להוכיח דאומרת שקר לכן צריכה גט ממנו. אבל הפ"י כתב בקו"א השיב עליו בזה דהא מ"מ שויא אנפשה חתוכא דאיסורא דטובא אשכחן בש"ס אע"ג דיש חזקות וסברות לומר דמשקרת מ"מ אמרינן שויא אנפשי' חד"א גם בס' בית מאיר האריך בזה עיי"ש:

ב"ש סקי"א מ"ש מיהו לדעת המרדכי והג"א אפי' מום שבגלוי. י"ל דלא ראה ומסיים לכן נ"ל להחמיר אפי' מומין שבגלוי ור"ל דאם פשעה ידה וקיבלה קידושין מאחר צריכה גט מהשני:

ב"ש סקי"ז מ"ש וכתבו התוס' דא"ל דלא מהני רפוא' משום הלשון התנאי. ור"ל דאין לחלק בין מומין לנדר. דלכן במומין לא מהני רפואה דהואיל דהרופא אינו מרפא אלא מכאן ולהבא. ולזה במצא בה מומין מכאן ולהבא לאחר קידושין אף דהרופא ריפא אותן מ"מ בעת הקידושין היו המומין ונתבטלו הקידושין מה מהני דהרופא ריפא אותן. אבל בנדר דהחכם עוקר נדר מעיקרו והוי כאילו לא הי' נדר מעולם. לזה לא נתבטלו הקידושין. אבל א"כ אמאי הדין באם היא התניתה שאין בו מומין וריפאן הרופא דמקודשת. נמי נימא מה מהני דהרופא ריפא אותן הא הרופא אינו מרפא אלא מכאן ולהבא. א"כ הי' בעת הקידושין מוצא מומין ונתבטל הקידושין ממילא אלא טעם החילוק ביניהם כ"ה דלכן לא מהני רפואה אצלה משום דנמאסת בעיניו כשזוכר כשהיו להמומין מכבר אף דנרפאו השתא. אבל נדר דהתם לא שייך לומר דנמאסת בעיניו לכן השתא אם הותרה דהחכם עוקר הנדר מעיקרו דהוה כאילו לא הי' אצלה מעולם. ולא שייך לומר דהא מ"מ בעת הקידושין הי' אצלה הנדר. דהא החכם עוקר אותו מעיקרא. והוי כאילו לא היה אצלה מעולם נדר כלל. אבל במומין אף אי נימא דהרופא ריפא אותן דהוי כאילו לא הי' אצלה כלל מ"מ נמאסת אצלו בעת שזוכר שהי' לה מומין כבר. והוי אצלו קפידא גדולה. ולזה נתבטלו הקידושין דהוי אצלו כאילו יש בה השתא המומין. ולזה מהני רפואה אצלו הואיל דהרופא ריפא אותן דהוי כאילו לא הי' בה מומין כלל. ואצלה לא שייך לומר דהוא נמאס בעיניו כשזוכרת שהי' לו מומין מכבר דאשה ניחא לה בכ"ז. הואיל דהשתא אין בו שום מום רק אם באמת לא נתרפאו אצלו המומין נמי אינה מקודשת. דהא מ"מ לא נתקיים התנאי שלה. וכ"ז איירי באם לא נודע להאשה דיש לו המומין. אבל אם נודע להאשה דיש בו המומין. לא מהני דהרופא ירפא אותם לאח"ז. ובח"מ מסופק בזה. אבל יש ראי' מהש"ס דנתבטל הקידושין דאל"ה הו"ל להגמרא לתרוצי דסיפא דתני דגם היתר חכם לא מהני איירי דכבר יודע לבעל דיש לה נדר. א"ו דאי איירי הסיפא לאחר שנודע. א"כ ע"כ הדין השני דתני שם בסיפא הלך הוא אצל חכם והתיר. או אצל הרופא וריפא אותו דמקודשת איירי באחר שנודע. ובאמת אחר שנודע לא מהני אם הרופא ריפא אותו. ולזה לא מוקי הש"ס דאיירי הסיפא בלאחר שנודע. והוי פירכת הש"ס שפיר מסיפא. דתני גם התרת חכם לא מהני הרי מבואר דגם במומין שלו לא מהני אם יודע להאשה קודם שנרפאו אצלו מיהו י"ל דלכך לא מוקי הש"ס דסיפא איירי אחר שנודע אף אי נימא אחר שנודע לה ג"כ מהני רפואה אצלו. מ"מ לא הי' הש"ס יכול לומר דסיפא איירי אחר שנודע. משום דין דסיפא דתני שם דאצלה לא מהני רפואה. וזה הוי אף קודם שנודע לבעל. וא"כ ע"כ איירי כל הסיפא בחד גוונא בקודם שנודע. אבל במום שלו י"ל שוב דמהני רפואה גם אחר שנודע להאשה. כסברת הח"מ כמ"ש:

ב"ש סקי"ח מ"ש אע"ג דהתוס' והרא"ש כתבו דאין קפידא בהלשון. ור"ל וא"כ י"ל גם באיש אחר לשון זה שלא יהיה מום נמי הדין דומה לאם התנה לע"מ שאין בה מומין דלא מהני רפואה אצלה. הואיל דאמרינן דאין מדקדק בלשון ותפס האי לשנא שלא יהי' בה מומין. אבל באמת דעתו שלא יהי' בה מעולם מום כלל. לז"כ דכוונת התוס' דהכל תלוי בקיום התנאי. ור"ל דאף לסברא זו הכל תלוי אם נתקיים התנאי שלו. ולכן מהני רפואה אם אמר לה על מנת שלא יהי' בה מומין דהא מכל מקום נתקיים התנאי. שלא יהי' בה מומין. הגם דאין קפידא בלשון מכל מקום הא נתקיים עיקר התנאי דהא אין בה השתא מומין. אבל בעל מנת שאין בה מומין לא נתקיים התנאי אף דרופאן הרופא. דהא מ"מ היו בה המומין:

תוכן העניינים

ביאור מנחם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה