אור ברסלב
ביאור מנחם הלכות כתובות › סימן קז

ביאור מנחם· רבי משה מנחם מנדל אהרנסון

הלכות כתובות · סימן קז

סימן קו

ח"מ סק"א מ"ש דבלא קנין פשיטא דלא קנה. ושוב הביא די"א דבקנין לא שייך לומר דלא עשאו אלא אפטרופא דאין קנין אפטרופסות וא"כ צ"ע מאי קא מבעיא בש"ס בברי האיך דממ"נ אי בלי קנין פשיטא דלא קני לכ"ע ואי איירי בקנין הא להך י"א הדין דודאי לקנין גמור מהני ור"ל דהקשה מ"ש המחבר דבברי לא עשאה אלא אפטרופס דמשמע דהלכה איפסקא דהוית אפטרופסת הא בש"ס הוי בברי בעיא דלא איפשטא דדלמא למתנה גמורה איכווין אף דקיי"ל בבעיא דלא איפשטא הוי קולא לנתבע וא"כ לזה לא הוית רק אפטרוספת אינו יכולה להוציא אכווין דאין קנין לאפטרופיס כמ"ש:

ב"ש סק"א מ"ש נ"מ אם תפיסה מהיורשים לז"כ הא נ"מ אם תפיסה מהני. ור"ל הא בבעיא דלא איפשטא הדין דמהני תפיסה ואמאי כתב המחבר בפשיעות דלא הוי רק אפטרופס דמשמע דלא מהני תפיסה ג"כ לז"כ לתרץ מיהו י"ל ר"ל דהמחבר מיירי דקודם שנותנים לה אומרים דאין תפיסתה תפיסה לז"כ המחבר שפיר דלא הוי רק אפטרופס הואיל דאומרין לה מתחלה דהתפיסה שלה לא מהני הוי הדין גם בבעיא דלא איפשטא דלא מהני תפיסה וא"כ אין שום נ"מ אם הוי הלכה פסוקה או לא דהא אפי' אם תפסה לא מהני תפיסה אף בבעיא דלא איפשטא כמ"ש:

ב"ש סק"ה מ"ש לדיעה קמייתא בס"ג ר"ל דס"ל להרמב"ם דלא איבדה כתובתה רק מטעם דהנאה באה לה שכתב לה כל נכסיו הוי כבוד אצלה אבל בשייר מקצת נכסים לא הוי כבוד אצלה ולא מחלה כתובתה. ואם לא שייר כלל הוי הדין באשתו נשיאה דלא הוי מתנה ולא נעשית רק אפטרופסת אבל להרא"ש דהוא הי"א דס"ג עיקר תלוי אם נתן בלשון כל נכסיו הוי מתנה גמורה אפי' בשייר ואיבדה כתובתה מחמת כבוד שעשה לה וכתב כל נכסיו:

ב"ש סק"ז מ"ש דאילו מחמת הכתובה היא נדחית כמבואר בסי' ק"ב במחבר ס"ג שכתב אם זמן שניהם הוא שוה ינתנו לבע"ח דנדחה אשה מלגבות עיקר ותוספ' לז"כ אבל מתנה הוי כמכר ואם המתנה הוי בזמן אחד עם הבע"ח אז עדיף זכותה מחמת המתנה ותדחה להבע"ח. אבל לכאורה צ"ע דהא הכתובה כאן במוקדם להבע"ח וא"כ הדין דהכתובה דוחה להבע"ח וא"כ אמאי הוצרך לומר דהמתנה אם הוא בזמן א' אז דוחה להבע"ח הא אף אם המתנה והחוב בזמן אחד מ"מ נדחה הב"ח מחמת הכתובה שהיא מוקדמת בזמן להבע"ח וא"כ מאי סיים דאילו מחמת הכתובה היא נדחית ואפ"ל דמיירי ולוה אח"ז ז מבע"ח ואח"ז קנה דבע"ח קודם כדאיתא לעיל בסי' ק"ב ע"ש:

ב"ש סקי"ג מ"ש וי"ל דלמ"ד משם דאיתא וז"ל הב"י תשובה לר"ה ז"ל בש"מ שאמר תטול פלונית בתי נ' זהו' ופלונית בתי נ' זהו' והי' לו ג' בנות ואשה א' ושאלו לש"מ אשתך מה תהא עליה והשיב הש"מ השאר תהא שלה פסק ר"ה דדבריו קיימין והוי שאר כל נכסיו ואשתו במתנה גמורה ולא אמרינן דלא עשאה רק אפטרופס על שאר נכסיו הואיל דחילק לשתי בנותיו ב"פ נון זהובים ואיך נאמר דאפטורפס עשאה על נכסיו דהא לשתי בנותיו נתן מה שלבו חפץ וא"ת הא יש עוד בת אשר לח נתן לה כלום י"ל הואיל דהעמיד ירושה דאורייתא אפי' בא' מבניו הרי קמה והתורה נתנה רשות לאב ליתן ולהנחיל למי שירצה עכ"ל וא"כ עיקר סברתו דלכן ל"א דלא עשאה לאפטרופס דלמה לי' להפריש השתי בנותיו מהבת הג' א"ו דמהבת השלישית העביר נחלה ולהשתי בנותיו נתן מתנה גמורה וגם לאשתו נתן שאר הנכסים במתנה ולא עשאה לאפטרופס על הנכסים ועל הבת הג' ולז"כ הב"ש נשמע ר"ל דהוי כ"ש אם ליכא אצלו רק חד בן נותן להבן מקצת נכסיו והשאר נתן לאשתו הוי בודאי הדין דאשתו קנתה במתנה גמורה וא"צ להטעם הנ"ל דהעמיד ירושה דאורייתא אלא סגי הסברא דלעיל דאי ס"ד דלאפטרופס עשאה לא הי' נותן מתנה להבן מקצת נכסיו אלא הו"ל לעשות אותה אפטרופס על כל הנכסים דהא כל הנכסים הם של הבן לאחר מותו ולמה לו ליתן להבן מקצת א"ו דמקצת לבד נתן להבן והשאר נתן במתנה גמור' לה כמ"ש:

בא"ד מ"ש כתבתי בסמוך ר"ל בסקי"ח הואיל דחלק בפ"א להבן ולאשתו לא אמרינן דהעמיד ירושה דאורייתא עיי"ש:

בא"ד מ"ש בצירוף הטעם דאם הי' רוצה. ר"ל כסברת ר"ה הנ"ל עם סברת הרשב"א הואיל דהי' מחלק בפ"א הוי מתנת בנו שיור לאשתו הואיל מה דאמרינן הסברא דלא עשאה אלא לאפטרופס הוי הלכתא בלא טעם דאנו מניחין דברי השטר והולכין אחר אומד דעתו לזה היכי די"ל סברא לדחות אמרינן דלמתנה גמורה אכווין קנתה השאר במתנה גמורה ואין להוסיף על ענין אפטרופס על דברי חז"ל וא"כ פסק הרמ"א כמ"ש:

ח"מ סקי"ז מ"ש א"כ אין העיקר טפל. ר"ל באמר אחריך ליורשי דאף אי נימא דלמתנה כיון הא אם מכרה השני מוציא נמצא בין כך ובין כך לא הוי היא העיקר א"כ י"ל שוב דלאפטרופס אכוון ומזה משיג על הרמ"א עכ"פ ביש לו עוד יורשים חוץ מזה שנתן לו אחרים וכן הסכים הב"ש סקי"ז ע"ש:

ב"ש סקי"ח מ"ש אלא נראה ר"ל דמתרץ קשיות הח"מ דבלא זה יקשה הא אמרינן בש"ס דאם נתן כל נכסיו לבנו אמרינן דלא עשאה רק אפטרופס ואמאי לא אמרינן דודאי למתנה גמורה אתכוין דהא העמיד ירושה דאורייתא במאי שנתן לו דהא הוי יורש שלו וא"כ נימא דעל הראוי לחלקו הוי ירושה והשאר הוי מתנה גמורה א"ו דיש חילוק דזה הוי רק אם פירש בהדיא לבנו חלק ירושה השאר יהי' שלך אז הי' אמרינן שפיר הואיל דהעמיד ירושה דאורייתא הוי השאר מתנה גמורה אבל אם לא פירש בהדיא להבן רק אמר בלשון כל נכסיו אמרינן דרק לאפטרופס עשאה אותו דאי למתנה גמורה אתכוין מעיקר ירושה מן התורה דהא גם בזה הבן לא קיים ירושה דאורייתא ולזה א"ש בש"ס דלא הוי הבן רק אפטרופס דאיירי דלא פירש בהדיא חלק ירושתו וה"ה באומר חצי לבני וחצי לבני בפ"א דנעשה החלוקה בפ"א אז מעיקר הירושה דאורייתא לזה אמרינן דהשני הוי רק אפטרופס אבל המחבר דמתחלה נתן לבנותיו בתורת ירושה דאורייתא ואח"ז כששאלו לו אשתו מה תהא עלי' ואמר דינתן לה השאר בודאי למתנה גמורה אכוין ולזה א"ש הרמ"א דהוצרך להטעם דאם הי' רוצה רק לעשות לאפטרופס לא הי' רק המקצת להבן דהא הכל שלו דהא להנ"ל יקשה הא קיים ירושה דאורייתא וא"כ בנ"ז היה מתנה גמורה ולהנ"ל א"ש דשם נמי איירי דהכל נתן בפ"א ולזה לא קיים ירושה דאורייתא גם בנתן לבניו כדברי הש"ס הנ"ל לכן הוצרך לו' הרמ"א הטעם הנ"ל דאם הי' דעתו לאפטרופס לא הי' נותן המקצת להבן דהא הוי הכל שלו כמ"ש:

תוכן העניינים

ביאור מנחם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה