ביאור מנחם· רבי משה מנחם מנדל אהרנסון
הלכות כתובות · סימן קד
ב"ש סק"ד מ"ש ולכאורה קשה. באור דבריו כ"ה דבש"ס כתובות דף ק' ע"ב איתא אמר אמימר משמי' דר"י ב"ד שמכרו בלי הכרזה נעשה כטעו בדבר משנה וחוזר המקח ופריך הש"ס לאמימר ממתני' שום הדיינין שפחתו שתות או הותירו שתות מכרן בטל הא שוה בשוה מכרן קיים מאי לאו בדלא אכריז לא בדאכריז הא מדקתני סיפא אם עשו אגרת בקורת דזה הוי הכרזה כפירש"י אפי' מכרו שוה מנה במאתים מכרן קיים וא"כ ע"כ רישא בדלא אכריז ומ"מ שוה בשוה מכרן קיים גם בלא אכריז דלא כאמימר. אבל לדעת הרמב"ם כפי מה שפי' הכ"מ דאגרת בקורת הוי עיקר הכתובה של דקדוק שומא והכרזה כמבואר בח"מ סק"ו וא"כ בהכריזו רק דלא כתבו הכרזה המכר בטל. אם טעו בשטות רק בשוה בשוה המכר קיים וא"כ נוכל לאוקמא הרישא באכרי זרק דלא עשו אגרת בקורת דהיינו כתיבת דקדוק השומא והכרזה לזה דוקא אם טעו בשתות מכר בטל אבל שוה בשוה מכר קיים הואיל דאכריז אבל אם לא הי' אכריז כלל הוי המכר בטל גם שוה בשוה כאמימר וא"כ מאי פריך הש"ס על אמימר ממתני'. אבל לפירש"י פריך הש"ס שפיר דלפירש"י לא איירי הרישא כלל באכריז רק הסיפא חידש הדין דאכריז דאם עשאו אגרת בקורת הוי הכרזה כמבואר בפירש"י במתני' אבל ברישא בלא אכריז מ"מ הדין דבשוה בשוה המכר קיים דלא כאמימר לזה כ' הב"ש ואפשר ר"ל דלהרמב"ם י"ל דהש"ס רוצה לומר רבותא גדולה דאיירי רישא וסיפא בעשו אגרת בקורת דהיינו אכריז וכתבו דיקדוק השומא והכרזה ומ"מ הוי ברישא אם טעו בשתות מכר בטל דאיירי במקום שאין מכריזין ובדברים שאין מכריזין וסיפא איירי בדברים שמכריזין ובמקום שמכריזין כיון דאכריז עלימו כדחזי בין פחתו שתות או הותירו שתות וזה הוי לגירסת הרי"ף והרא"ש דגרסי לא רישא וסיפא בדאכריז דלא כגירסת רש"י שלפנינו דגרסי אלא לעולם בלא אכריז וא"כ הרמב"ם סובר כגירסת הרי"ף והרא"ש וא"כ לפי"ז הוי רבותא יותר גם באכריז ועשו אגרת בקורת מ"מ לא מהני במקום שאין מכריזין אם טעו בשתות אבל אם לא טעו בשתות רק מכרו שוה בשוה ואכריז ולא עשו אגרת בקורת מכר קיים אבל בלא אכריז כלל הוי המכר בטל גם אם מכרו שוה בשוה כאמימר. רק דהש"ס רבותא קמ"ל גם באכריז ועשו אגרת ביקורת וטעו בשתות מכר בטל במקום שאין מכריזין כמבואר בהרי"ף והרא"ש עיי"ש: