ביאור מנחם· רבי משה מנחם מנדל אהרנסון
הלכות כתובות · סימן קא
מ"ש ולעיל סי' צ"ה מבואר דאינה גובה משבח. ור"ל דהאיך כתב כאן דגובה כתובתה לעולם והא בודאי במשך הזמן כבר יכלה העזבון ותהא נגבית מהשבח וזו קשיות הע"ז לעיל סקי"א. ולז"כ דאיירי דהניח בעלה קרקעות דא"א דיכלה הקרן לזה גובה כתובתה לעולם:
ב"ש סק"ד מ"ש ולא כרש"י באור דבריו דרש"י פירש מה דקאמר הש"ס ריש פ' אעפ"י תנאי כתובה ככתובה נ"מ לשביעית כשם שאין שביעית משמעת עיקר כתובה מפני שהוא תנאי ב"ד כל שלא פגמה או זקפה ה"ה לתנאי כתובה דהיינו תוספות כתובה דר"ל אם נשאר חייב לה עוד התוספת לבד והגיע הזמן שביעית אינה משמעת והוי תוספת כעיקר כתובה דאינה משמעת רק אם זקפה התוספת או פגמה התוספו' אז דינו דמשמעת ועל פי' זה הקשה הר"ן דא"כ מאי איריא תנאי כתובה הרי כל חיוב שאדם מתחייב לחבירו שלא בדרך מלוה הכי דיני' כדתנן בפ"ג דשבועות הקפת חנות אינה משמטת ה"ה שכר שכיר ור"ל דלמ"ל להש"ס לומר דמש"ה התוס' אינה נשמטת בשביעית דהא התוספת לא הלותה לו ולא נעשה בדרך הלואה מתחלה וא"כ הוי הדין דתוספת כמו הקפת חנות וש"ש שאינה משמעת. לזה פי' התוס' והרא"ש דמאי דקאמר הש"ס תנאי כתובה ככתובה נ"מ לשביעית דהיינו אם פגמה הכתובה בלבד ולא פגמה בתוספת כלל משמעת הכל דהוי כאלו פגמה לתוספת ג"כ דתוספת כתובה הוי ככתובה וא"כ עיקר אשמעונין הש"ס דתנאי כתובה ככתובה דלא בעינן דתפגום בתוספת ג"כ אבל אם לא פגמה כלל לא בעיקר כתובה ולא בתוס' בודאי אינה נשמעת התוס' בל"ז דאף לא הוי תוספת ככתובה מ"מ אינה נשמטת דלא גרע מהקפת חנות או משכר שכיר דהואיל דלא נעשה מתחלה בדרך הלואה דלא כפרש"י שפי' דלכן אינה נשמעת התוספ' משום דהוי תנאי ב"ד בכתובה גופי' ובזה השיטה הלך הטור אבל ז"א אלא עיקר דתנאי כתובה דהיינו תוספת אינה נשמעת בשביעית דלא גרע התוספת מהקפת חנות וזה כוונת הב"י מה שכתב על העור ודברי הב"ח אינו ת"י לעיין בו עיי"ש:
ב"ש סק"ו מ"ש מכלל דדין זה איירי אפי' אם אמרו פרענו אין נאמנים ור"ל דאי איירי דהיורשים מודים דלא פרענו לה לא הו"ל לחלק בין כותבין למקום שאין כותבין דאפי' במקום שכותבין גובה כתובתה אף לאחר שנישאת דהא היורשים מודים דלא פרעו לה הכתובה אלא איירי דאומרים היורשים פרענו לה א"כ הדק"ל על הרמ"א דהעתיק דין המרדכי דגובה כתובתה אחר שנישאת הא הד"מ כתב רס"ז דאינה גובה לאחר שנישאת אפי' במקום שאין כותבין כתובה. בשלומא על המרדכי בעצמו לק"מ דלעיל סי' ק' הביא רמ"א דעת המרדכי דס"ל לאחר שנישאת אינה גובה כתובתה וכאן ס"ל להמרדכי דגובה כתובתה לאחר שנישאת די"ל דלעיל איירי במקום שכותבין וכאן איירי במקום שאין כותבין וא"כ ליכא ריעותא במה שאין הכתובה ת"י אבל הרמ"א סותר א"ע ממ"ש בד"מ דאפי' במקום שאין כותבין אינה גובה לאחר שנישאת לז"כ דהרמ"א מיירי כאן דהיורשים מודים דלאו פרעו לה הכתובה רק דברי המרדכי בעצמו א"א ליישב כן דהא המרדכי הביא ע"ז דברי הסמ"ג לחלק בין מקום שכותבין למקום סאין כותבין אבל הרמ"א דלא הביא על דין זה דברי הסמ"ג יש ליישב דהרמ"א איירי כאן דהיורשים מודים דלא פרעה. וקמ"ל דלא תימא דמחנה להם לזה גובה כתובתה אף לאחר שנישאת אבל בד"מ איירי דהיורשים אומרים דנפרעה כתובתה לזה כתב הד"מ דס"ל דגם במקום שאין כותבין אינה גובה כתובתה לאחר שנישאת כמ"ש: