ביאור מנחם· רבי משה מנחם מנדל אהרנסון
הלכות כתובות · סימן צח
ח"מ סק"א מ"ש דה"ה אמר מהני ור"ל דע"כ איירי בעת נישואין לכן מהני מחלה בע"פ דחשיב כקנין מדרב גידל וכ"מ בהריטב"א הובא בס' ב"י אבל קודם נישואין והוי בזה"ז קודם אירוסין דמבואר לעיל בסי' צ"ב דלא מהני סילק אפי' בקנין דהוי דשלב"ל ואין לו כח לסלק א"ע ה"ה בנ"ד לא מהני מחילה שבועת האפטרופסי' קודם שנתעסקה כלל וגם לאחר נישואין הי' בעינן קנין להמחילה וסילוק ובזה א"ש קשיות התוס' דף פ"ז דהקשו לוקמי בשכבר נעשית אפטרופיס וביקשה מבעלה שיפטרה משבועה זו. ולהנ"ל א"ש דאי היה איירי בכה"ג הי' בעי קנין דווקא והש"ס מיירי בכתובה סתם דה"ה אמר מהני כדעת הנ"י דמזה הוכיח הנ"י דינו דמחילה בע"פ מהני לכן ודאי איירי הנ"י במחילה בעת נישואין דמהני לכ"ע כמ"ש:
ח"מ סק"ב מ"ש אבל בעלמא לא ר"ל דבשלומא בעלמא דאין לאחד זה על זה רק שבועה לזה כשפטור אותו שוב אין לו כלום עליו וא"י להדיר אותו שוב דהא מתחלה קודם הפטור לא הי' חייב עליו רק שבועה לבד אבל בבעל עם אשתו דיש לו עליה שבועה ונדר איזה שירצה יכול להשביעה לזה יכול להדירה גם כשפטרה משבועה דיכול לומר רק משבועה פטרה אבל מנדר לא פטרה:
בא"ד מ"ש דיכול לטעון כשפטרתיך מנדר היינו אם תתאלמני ולכאורה תמוה דהא התוס' בכתובות דף פ"ו ד"ה נדר כתבו דאין לי עליך משמע דוקא גרושה דהא אמר לשון אין לי עליך, והנראה בכוונתו דאיירי בש"מ ואמר בעת מיתה דהוי הדין אף אם לא אמר ממני ומיורשי א"י היורשין להשביעה כדעת הב"ש בסק"ה ולפי"ז יכול לומר דלא אמר לה הפטור רק נגד היורשין כיון דהזכיר לשין נדר דהוי רק ביורשין אבל לא נגדו אבל ברי שאמר אין לי עליך נראה דודאי לשון זה אמר על הגרוש' וכ"מ בס' ב"י כמ"ש:
ב"ש סק"ג מ"ש אבל להמסקנא לק"מ והא דלא מתרץ בל"ז דלהמסקנא דאיירי דנתן לה פטור סתם לזה ממילא נכלל בפטור סתם על כל השבועות דהיינו על שבועת אפוטרופס ג"כ. וא"כ ממילא אזדא פירכת הש"ס על אפוטרופס מנא ידעה דלא הי' יודעת לבקש לנו על זה מ"מ א"י להשביעה על אפטרופסת דנכלל בפטור סתם שנתן לה פטור על שבועה א"ו מוכח דס"ל להב"ש דפטור סתם לא נפטרה משבועת אפטרופסת לזה צריך לתרץ דנתן לה פעור ע"י בקשה לזה שפיר מסקא דעתה לאפטרופסת וכמבואר מזה בס' קרבן נתנאל על הרא"ש עיי"ש:
ב"ש סק"ד מ"ש ואפשר דר"ל דהרא"ש מדמה דין זה לאם נתן היא לה פטורין דמ"מ הלקוחות שלו משביעין אותה כה"נ הלקוחות אין פטורין משבועה אעפ"י שנתן לה פטורין והטעם בזה י"ל דלנגדה פטורה שפיר דיודע שאין לה עליו שום ספק מלוה ישנה וא"כ בודאי לא טענה דבר שאינו. אבל לנגד הלקוחות שלה י"ל דהם תובעים אותו אף דהם יודעים דהכתובה פרועה רק דתובעים משום ספק מלוה ישנה לכן אמרה ג"כ שהיא לא נפרעת לזה מחוייבת ג"כ לישבע כדין נשבע ונוטל כמבואר בש"ס דמשום ספק שבועה פרשי אנשי אבל הב"ח מחלק דלא פטרה רק מטענת שמא ולא מטענת ברי אבל כבר תמה הח"מ דהא מושבעת פוגמת פטרה אף דהוי טענת ברי. ולהסביר דעת הב"ח י"ל כ"ה דלפמ"ש הפ"י ז"ל הסברא דלא פטרה רק לפי שידוע לו שלא תוכל להעיז נגדו לתובעו ממנו לאחר שפרע לה משא"כ אם מכרה לאחר הכתובה שוב אזלא החזקה זו ויכולה להעיז פניה נגדו הואיל דכבר העיזה שלא בפניו ועבדה אח"ז לאחזוקי דבריה הראשונים בשיקרא ותו לא שייך הסברא דאין האשה מעיז' וכן משמע ברשב"א לענין הדין דהאשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת דאינה מעיזה אבל אם כבר העיזה שלא בפניו לומר דגרשה בעלה שוב אינה נאמנת לומר בפניו גרשתני דעבידא להחזיק דבריה הראשונים ולזה ה"ה כאן דהעיזה שלא בפניו ומכרה הכתובה לאחר לזה שוב אינה נאמנת גם אם היא קיימא לומר לא נפרעתי הכתובה בלי שבועה דהא אזלא החזקה דאינה מעיזה וא"כ עבידא שוב להחזיק דבריה הראשונים לכן צריכה לישבע גם כשפטרה משבועה דהא לא פטרה רק משום דיודע דאין האשה יכולה להעיז פניה אבל כאן נסתר החזקה זו. אמנם לפי זה קשה אמאי הוי הדין גם בנפרעת שלא בפניו אינה צריכ' שבועה בשפטרה הא לא שייך ג"כ החזקה דאינה מעיזה דהא שלא בפניו יכולה להעיז אבל א"ש דשבועת ושבועת נפרעת שלא בפניו אף דיכול' להעיז מהני בהן הפטור דהואיל דהוי טענת שמא כסברת קב"ח דנוכל לומר היכי דלא שייך העזה לא פטרה רק מטענת שמא ולא מטענת ברי ולזה פוגמת דהוי טענת ברי ושייך העזה אבל כשמכרה לאחר איתרע החזקה זו לזה צריכה לישבע גם בשפטרה. וזה דמחלק הב"ח דלא פטרה רק מטענת שמא והיינו אף דלא שייך העזה מ"מ כשטוען טענת שמא מהני הפטור שפטרה אבל אם טוען טענת ברי שנפרעת הכתובה והיא מכחישתו ומכרה הכתובה לאחר דבזה שוב איתרע החזקה דאינה מעיזה מזה לא פטרה כדכתיבנא ות"ל מצאתי כדברים האלה בספרי המחברים בעל ספר אבן פנה ובס' ישועת יעקב שדברו מזה ע"ש:
ח"מ סק"ו מ"ש כדי לפוטרה אפי' להבא ר"ל דאף למאן דס"ל דאין פטור מועיל נגד יורשים אלהבא נגד חשש צררי שתתפיס עוד אח"ז אבל כשפוטר אותה מחשש צררי שעברה ואמר אני מאמין לך אם תאמר שלא תפסתי ממני צררי כבר מהני אפי' שלא בשעת מיתה דזה הוי כאם נתן לה במתנה הצררי שתפסה כבר דמהני אפי' בלי קנין אבל החשש צררי דלהבא לא מהני הפטור שנתן לה בעת קידושין אבל אם נתן לה הפטור בעת מיתה דדברי שכ"מ ככתובין וכמסורין דמי והוי כפטר בקנין דמהני נגד יורשין ג"כ אלהבא שפוטר אותה מחשש צררי שתתפס אח"כ לאחר מיתה כמ"ש:
ב"ש סק"ה מ"ש ובזה ניחא דלא תקשה דהא להרי"ף פעור נגד יורשין מהני ור"ל א"כ אם נתן לה הפטור בעת מיתה הוי כמו אם פירש בהדיא ממני ומיורשי ואמאי ס"ל לשערי הרי"ף דאם לא נתן לה פעור על הכתובה לא מהני הא מ"מ נתן לה הפטור בעת מיתה והוי כנתן לה הפטור גם מיורשיו דהוי מהני גם להרי"ף או אף דס"ל להרי"ף דפטור בפירוש נגד יורשיו מהני ופטור בעת מיתה הוי כפטר בפירוש נגד יורשין מ"מ הדין דצריך לכתוב בהפטור בעת מיתה דפטרה גם משבועת כתובה דאיל"ה הוי אמרינן דהפטור זה לא קאי רק להנ"מ וצ"ב אבל לא משבועת התפסת צררי לענין כתובה אמנם צ"ע דהא מבואר בש"ס דגם משבועת ע"א ומשבועת פוגמת פטרה ואמאי שני ליה בין שבועת התפסת צררי בין נ"מ לצ"ב לבין שבועת התפסת צררי דכתובה דהא מכל שבועה פטרה כמבואר מזה בס"ק ג' ע"ש:
ב"ש סק"ו מ"ש דהוי כמיגו במקום עדים ר"ל דאנן סהדי דאין דרך העולם למחול חובו בחנם לכן אינו נאמן לומר דחבירו צוה לו לפטור חובו לכן לא הוי כאן מיגו כמ"ש:
ח"מ סק"י מ"ש וכאן פסק המחבר דגם ביורשין שייך פגם והב"ש בסק"ז מיישב זה במ"ש ואפשר עיי"ש:
ב"ש סק"ז מ"ש ואפשר שם איירי דאם האב פוגם אין שבועה מוטל על בני היורש וכאן איירי דהיורש בעצמו היה פוגם ומ"מ צ"ט קצת התם אמאי לא ישבע הבן עכ"פ שבועה שלא פקדני אבא אף דא"צ לישבע שבועת פוגמת דהא הבן לא היה פוגם אבל משבוע' זו שלא פקדני אמאי ינצל ועיי' בס' מעיין גנים שחבר אאמ"ו ז"ל על חו"מ בסי' פ"ד מ"ש בזה עיי"ש:
ב"ש סק"ט מ"ש לחלק בין אם האנטליר הוא הממונה שלו משביעה על אפטרופסית שנעשית קודם שהוא נעשה ממונה זה א"י להשביעה דהוי כבעל והיא פטרה. אבל האנטליר יכול להשביעה על האפטרופסת שנעשית אצלו לאחר שנתמנה להאנטליר אף דהבעל בעצמו א"י להשביעה מ"מ הממונה שלו יכול להשביעה די"ל דמה דכתב לה הפטור רק נגדו אבל לא לדעת הממונה אם הממונה יבין שיש חשש עליה יהיה יכול להשביעה לזה אבל לא על אפטרופסת שנעשית קודם שנתמנה האנטליר דאז לא היה ביד הממונה כלל כי אם הבעל בעצמו והא הוא פטרה כמ"ש:
ב"ש סק"י מ"ש ולא דמי לאפטרופסית כצ"ל. ר"ל דמבואר במחבר מיד מ"ש אבל אם נעשית אפטרופסת לאחר מיתת הבעל לזה אינו מועיל הפטור עיי"ש:
ב"ש סקי"ב מ"ש ונשמע לשיטת הרי"ף אפי' לא נתן לה פטורין ור"ל דהא הרי"ף פירש הסיפא דמתניתין דתני דאין משביעין אותה על לעבר דהיינו על אפטרופסת בחיי בעלה לא קאי ארישא דפטרה משבועה אלא אפי' אם לא פטרה משבועה כלל מ"מ אין היורשין יכולין להשביעה מדלא השביעה אביהן בודאי מחלה לה אביהן ולזה ממילא אין יכולין היורשין להשביעה גם ע"י גלגול שבועה אותה שחייבת לישבע להן אחר שנעשית אפטרופסת לאחר מיתת בעלה דהא מבואר בפירוש במתני' בסיפא הנ"ל דאין משביעין אותה על לשעבר אף דלהבא משביעין אותה על אפטרופסית ופוגמת שבחיי בעלה אבל הט"ז כתב דלא קיי"ל כדעת כרי"ף דהא בחו"מ מבואר דהיורש משביע לשותף אביו ולא אמרינן מדלא השביעו אביו מחל לו בודאי ומ"מ אפ"ל דיש לחלק דהא סברת הרי"ף הוי מכח אומדנא דאמרינן דודאי מחל האב לה השבועה וזה האומדנא שייך רק אצל אשתו דודאי זילותא הוי לאביו להשביעה לזה מדלא השביעה בודאי מחל לה כדי שלא יהא לה זילותא ואשתו הוי כגופו אבל בשותף לא שייך זה לכן לא אמרינן דמחל אב להשותף השבועה אף דלא השביעו אביו בחייו מ"מ לא מחל לו השבועה דהא איש זר הוא אצלו כמ"ש:
ב"ש סקי"ג מ"ש לשיטת הרי"ף והרמב"ם מהני פטור בפירוש מיורשיו ר"ל דהרי"ף כתב על הא דאמר ר"נ הלכה כא"ש וז"ל וה"מ דכתב לה דלא נדר ודלא שבועה ולא הזכיר מיורשי אבל אי כתב לה דלא נדר ודלא שבועה גם מיורשי אחרי גובאת בלי שבועה גם מיורשיו ואפי' היא פוגמת כתובתה וסובר כסתם מתני' דאם פירש בהדיא גם מיורשי מהני כדתנן נדר ושבועה אין לי ולא ליורשי א"י להשביעה לא הוא ולא יורשיו לפי"ז לא פליג א"ש על המתניתין רק א"ש איירי בפטור סתם ולא הזכיר גם מיורשי ושיטה ב דעת ר"ח דס"ל דגם בפטר בפירש נגד יורשיו לא מהני רק דא"י היורשים להשביע שבועת פוגמת ושבועת אפטרופסת אבל שבועת היתומים דצריכה לישבע שמא תפסה בעצמה צררי או שמא התפיס לה בעלה צררי מזה לא פטרה ולא מהני הפטור בפירוש אם לא שהזכיר בפירוש בהפטור שפטרה מכל השבועות אבל אם לא הזכיר בהפטור רק דפטרה נגד יורשיו אמרינן דהפטור לא קאי רק על אפטרופסת ופוגמת. ולכאורה קשה הא כיון דמחוייבת לישבע נגד היתומים משום התפסת צררי ממילא נכלל שבועת פוגמת ואפטרופסית והאיך שייך לומר שוב דפטרה משבועת פוגמת ומשבועת אפטרופסת דהא חדא שבועה היא על הכל ומאי שבועה היא דפטרה הא מחוייבת לישבע נגד היתומים וא"כ כל השבועות הנ"ל המה בכלל. אבל א"ש דהב"ש מיירי מהשבועת פוגמת שפגמה אצל היורשים כגון דהיתומים אומרים דפרעו לה מעות כתובה קודם השבועה ונפל ביניהם מחלוקת בשיעור הפרעון דהיורשים אומרים עשרים זהובים והיא אומרת רק עשרה זהו' לזה אמרינן דהפטור בפירוש שנתנו לה אביהן והזכיר גם נגד יורשיו ע"ז מהני דא"צ שבועה נגד פוגמת ליורשיו אבל מ"מ שבועה שמא התפיס לה בעלה צררי או שמא התפיסה בעצמה בחייו צריכה לישבע דמזה לא פטרה נגד יורשין דעיקר הפטור ליורשין לא קאי רק משבועת פוגמת ואפטרופסת נגד יורשין בעצמם אם פגמה להם ולז"כ א"כ הואיל דצריכה לישבע שבועת היתומים הו"ל ממילא צריכה לישבע גם על שבועת פוגמת ע"י גלגול גם אם פגמה ליורשין ולז"כ והיינו מ"ש א"ש ור"ל דק"ל דלדעת ר"ח לא קאי הל' דנקי נדר ונקי שבועה לענין שי"ו דהא היורשין משביעין אותה שבועת היתומים הנ"ל וא"כ למה תלה הדבר במה שאמרו חכמים דצריכה שבועה הא בל"ז הלשון זה לא קאי על שבועת היתומים. לכן כתב דכוונת א"ש הוא כן כיון דחייבי חכמים שבועת היתומים ממילא גם מה שפטרה לו מהני דע"י גלגול יכולים להשביעה. ובזה א"ש דל"ק מי הכריח לר"ח לומר דפליג על מתניתין כדמסיק וסובר דמגלגלין דממתני' משמע באין מגלגלין הא יכול לפרש דברי א"ש דקאמר מה אעשה קאי אשבועת היתומי' בלבד וא"כ ס"ל לא"ש נמי דאין מגלגלין רק דקאמר דהפטור בפירוש נגד יורשים לא מהני לפטרה מהכל רק דיש להן עליה שבועת היתומי' אבל משבועת אפטרופסת ופוגמת נגדם מהני הפטור ולהנ"ל א"ש דמקאמר הלשון מה אעשה משמע דמדבר לנוכח אף דנימא דפטרה משבועת פוגמת ואפטרופסת נגדם מ"מ משכחת חד צד דמ"מ יכולין להשביען שבועות אלו והיינו ע"י גלגול והואיל דאמרו חכמים דמחייבת לישבע שבועת היתומים ממילא צריכה לישבע שבועת פוגמת ג"כ וא"כ א"ש הלשון דאבא שאול דקאמר מה אעשה דהיינו דלא מהני כלל נגד היורשים אם לא פטרה בפירש משבועת היתומים דהתפסת צררי וא"כ פליג א"ש על המתניתן ומזה איירי התוספת בשם ר"ח דכתב דצריכה שבועה היינו משבועת היתומים דלא פטרה בפירש נגד יורשין זו שבועה דהתפסת צררי:
ושיטה ג' היא דעת הרא"ש דלא מהני גם פטור בפירש נגד יורשין כלל דהא הרא"ש סובר דמה שפטרה אין יכולין לגלגל עליה ומ"מ הביא דברי ר"ש דסובר כשתובעת משביעין אותה על הכל שהי' בידה ואי ס"ד דלהרא"ש מהני הפטור נגד יורשין לשבועת פוגמת ולשבועת אפטרופסת א"כ איך כתב משביעין אותה על הכל שהי' בידה הא משבועת פוגמת ואפטרופסת פטרה נגדם. אם היתה להם פוגמת ואפטרופסת לאחר מותו וע"י גלגול לא ס"ל להרא"ש דמגלגלין א"ו דס"ל להרא"ש דפטור לא מהני כלל נגד יורשים גם לשבועת פוגמת ושבועת אפטרופסת ולזה כ' דלפי"ז ס"ל לר"ח כשיטה ג' ור"ל מדכתב דיכול להשביעה על אפטרופסת בעיקר שבועה אף דלענין אפטרופסת פטרה בפירוש מיורשין מבואר דס"ל דגם פטור בפירש מיורשין לא מהני כלל כדעת הרא"ש כדכתיבנא:
ב"ש סקט"ז מ"ש ובחוה"מ סימן ע"א פסק דנאמנות מהני נגד יורשיו וכבר תמה הרב הש"ך ז"ל בס"ק ל"ח על הרב בהג"ה דבא"ע פסק דאפי' פטרו בפירוש נגד יורשיו לא מהני והיינו כדעת הר"ז והר"ח והרא"ש ור"ת שחולקים על הרי"ף והרמב"ם ובחו"מ סתם כדעת המחבר דמהני פטור בפירש נגד יורשים לז"כ הש"ך דצ"ל דלגבי אשה חיישינן טפי לצררי כדעת הב"ח אבל הנ"י פרק הכותב בשם ר"ח וכל חכמי נרבונא דשום נאמנות לא מהני נגד יורשים בין בכתובה ובין במלוה בשטר שבא לגבות מבני לוה. אמנם ראיתי בס' קצה"ח בס' ע"א שכ' וז"ל כיון דכבר פסק העור דנאמנות לאחר הלואה בעי קנין וא"כ לא משכחת נאמנות אלא בקנין או בשעת הלואה דהוי כקנין וכדעת הר"ן פ' ז"ב ובקנין מהני גם נגד יורשין וכמבואר בטור א"ע. והא דפסק הטור בכתובה דלא מהני פטור נגד יורשין הואיל דאיירי בלי קנין כדכתב הריטב"א בתשובה והובא בב"י בא"ע וז"ל והכי פרישא דמילתא הא דאמר אבא שאול דלא פטור נגד יורשין הנ"מ דלא קנו ממנו על שבועת יורשין דמשום כתובה בעלמא אעפ"י שהוא בעת נישואין דהוי דברים הניקנין באמירה אפ"ה לא דחינן תקנתא דרבנן דהבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה בשבילה דלמא לא גמר ומקני בלי קנין לעקור תקחז"ל אבל אם קנו מיני' כבר גמר והקנה ומהני פטורא עכ"ל. ולזה ניחא דהנאמנות מהני לגבי דידי' משום דהוי הדברים הניקנין באמירה אבל גבי יורשין לא מהני לומר דלהוי הן הדברים הנקנין באמירה וכסברת הריטב"א דלא גמר ואקני בדברים נגד תקחז"ל ואפי' למ"ש בסק"ב דעת הש"ע דכתובה הוי כקנין וא"ש איירי בכותב דהוי כקנין ואפ"ה לא מהני פטורין נגד יורשין דכבר כתב המרדכי וז"ל אמר ר"נ הלכה כא"ש פירוש ר"ח קבלנו דלא מיירי א"ש אלא בכותב שהוא באמירה במשנתינו דמוקמינין מאי כותב אומר אבל אם קנו מיני' שפטרה משבועה גובה אפי' בשבועה אפי' מיתומים וא"כ לדברי הש"ע נמי ניחא דא"ש מיירי באומר. ולפ"ז דברי א"ש לא משכחת אלא בעת נישואין דאם לאחר נישואין לא מהני נאמנות כלום דהא בלי קנין לא מהני וכן משמע דעת רב נטרואי גאון ז"ל הובא בב"י אע"ה וז"ל הא דאמר א"ש אבל מה אעשה ה"מ דכתב לה בעת קידושין דלא מהני תנאי אלא לנפשו וכו'. וא"כ גבי הלואה לא משכחת כלל לחלק בין דידי' לגבי יורשין דהא בלי קנין גם בדידי' לא מהני. ואי בקנין או בעת הלואה מהני גם נגד היורשין והנ"י שכתב בפ' הכותב דשום נאמנות לא מהני נגד יורשין בין גבי כתובה ובין במלוה אפשר שכתבו לשיטת הסוברים דנאמנות לא בעי קנין עיי"ש.
בא"ד מ"ש מיהו קשה אם לא נשתנה דין כתובה מדין מנוה למה יליף הרא"ש מדין כתובה לדין מלוה היכי שנותן פטורים בפירוש דצריך להזכיר בפירש בפטור נגד יתומים כן הגי' הב"י ז"ל ור"ל ואי ס"ד כדעת הנ"י הנ"ל דאין חילוק בין כתובה לדין מלוה לדעת הרא"ש א"כ למה הצריך הרא"ש לילף דין כתובה מדין מלוה דצריך להזכיר בפירש בפטור נגד יורשין גם במלוה הא ס"ל להרא"ש דאין פטור בפירוש מועיל גם במלוה נגד יורשין א"ו דנשתנה דין כתובה מדין מלוה לדעת הרא"ש וס"ל במלוה מהני פעור בפירש נגד יורשין כדעת הב"ח רק בכתובה לא מהני פטור בפירש נגד יורשיו דחיישינן טפי לצררי אבל במלוה מהני היתר בפירש נגד יורשיו לז"כ ואפשר דהרא"ש ס"ל ור"ל הוכחה הנ"ל דע"כ הרא"ש סובר כדעת הב"ח דכתובה נשתנה מדין מלוה. ולזה למד שפיר הרא"ש דבמלוה מהני בפטור בפירש נגד יורשים ולמד מכתובה דס"ל להרא"ש דלא מהני פטור בפירש נגד יורשים אבל במלוה לא חיישינן לצררי ומהני עכ"פ אם פטרו בפירש נגד יורשין כמ"ש: