אור ברסלב
ביאור מנחם הלכות כתובות › סימן פו

ביאור מנחם· רבי משה מנחם מנדל אהרנסון

הלכות כתובות · סימן פו

סימן פה

ב"ש סק"ב מ"ש דלהרמב"ם יכול ליתן חרם ולהרא"ש א"י ליתן. ונראה דוקא המעות גלוים דידע הבעל מהם דאי בטמונים שלא ידע מהם הבעל א"י ליתן חרם דכיון דנכסים שא"י לבעל לא זכה בהן הבעל עדיין ואין הנפקד מחוייב להודיע להבעל שיזכה בהן כמו שא"י הבעל ליתן חרם לה אם יש לה נכסים שא"י לו מהן וראי' לזה דא"כ משכחת לה שיכול ליתן חרם גם להרא"ש דהיינו במעות טמונים דהא בעמונים גם הרא"ש מודה שהם נ"מ כמבואר בסי' פ"ה סי"ב א"ו רק בגלוים מיירי כ"מ בס' ב"י כמ"ש:

ב"ש סק"ג מ"ש וה"ה ר"ל דהוכיח מדס"ל להרמב"ם הובא בס' הקודם דאינה נאמנת לומר על מעות שבידה למתנה נתנו לי ע"מ שאין לבעלי רשות בהן מזה מוכח דס"ל להרמב"ם דג"כ א"נ לומר על מעות שבידה לומר של פלוני הם אותן המעות דאי ס"ל להרמב"ם דנאמנת לומר של פלוני הם יקשה על הרמב"ם אמאי ס"ל דאינה נאמנת לומר על מעות שבידה שניתן ע"מ שאין לבעל רשות בהן הא יש לה מיגו דיכולה לומר דאותן המעות הוי של פלוני וא"כ ממילא לא הי' לבעל רשות בהן וזה מיגו טוב הוא דהא אינה צריכה לברר מי הוא הפלוני דמעות שלו וכמבואר בתוס' דזה מיגו טוב לז"כ אלא י"ל דנאמנת ר"ל דאין זו הוכחה דאף אי נימא דנאמנת לומר של פלוני דהא יש לה מיגו דאי בעי היתה נותנת לאותו פלוני דשקלי מהנפקד ונתנה לפלוני מ"מ אם נמצא אצלה מעות גרע ואינה נאמנת דזה המעות שת"י הם של פלוני מדלא נתנה להפלוני למי פרע מזה מוכח דאינה של פלוני אבל אם המעות ביד הנפקד אז נאמנת לומר דזה המעות של הנפקד הם של פלוני ואין מזה ראיה מה דלא נתנה לפלוני עד הנה דהא המעות תחת יד הנפקד ומ"מ בזה הוי כמו אם הי' בידה דאמרינן דאף אם ת"י הנפקד הוי כמו אם המעות בידה השתא דיכולה ליתן לפלוני רק אם המעות הם כבר ת"י זה גרע דאינה נאמנת לומר דזה המעות הוי של פלוני מדלא מסרה לאינתו פלוני ומזה מיירי הרמב"ם בסי' הקודם דס"ל דאינה נאמנת לומר דאותן המעות הן של פלוני דאין לה מיגו היינו הואיל שנמצא המעות בידה איתרע המיגו זו. דאי בעי היתה מסרה לו דהוי מיגו למיפרע ולזה ממילא אינה נאמנת ג"כ לומר דהמעות אלו מתנה נתן לי ע"מ שאין לבעל רשות בהן במיגו דאומרת דשל פלוני הן דהא על של פלוני הן נמי אינה נאמנת אבל אם המעות אינן תחת ידה נאמנת לומר דזו המעות של פלוני הם במגו דאי בעי היתה נוטלת מהנפקד ויהבי' ליה לזה הקשה על הרמ"א דס"ל בסמוך דמחזירין לה המעות וא"כ אם הי' המעות ת"י הנפקד עד הנה והשתא מחזירין לידה אמרינן דנאמנת במיגו זו דאי בעי היתה מסרה לפלוני דשקל' מהנפקד ויהבי' לפלוני. ולפי"ז דיש לה מיגו טוב תהא נאמנת גם בנו"נ כמבואר לעיל בסי' פ"ה סעיף י"א ובח"מ ס"ק ל"א מזה ואמאי פסק המחבר אח"ז בנו"נ אינה נאמנת לומר של פלוני והרמ"א סתם כוותי' דאינה נאמנת הא היכי דיש לה מיגו ס"ל להרמ"א לעיל דנאמנת גם בנו"נ א"ו דזה לאו מיגו כלל דהואיל דמודיעין לבעל בעת החזרה מהנפקד א"כ בודאי ס"ל להרמב"ם דאינה נאמנת לומר של פלוני הם גם אם המעות ביד הנפקד כמ"ש:

ב"ש סק"ח מ"ש ולשאר פוסקים. ושיעור דבריו כ"ה דלהרמב"ם ס"ל דהמעות הן בתורת נ"מ דלא עדיף מאם תקף מידה דהוי נ"מ הוי בודאי הדין דאין האשה יכולה לתבוע הנפקד לדין מה שהחזיר לבעל דהא לא הפסידה עי"ז דהא גם אם המעות ביד הבעל הוי נ"מ אבל לשאר פוסקים דס"ל במ"ט אם תקף מידה יכול הבעל להחזיק המעות לגמרי ולומר שלו הן ולא יהי' בתורת נ"מ כלל לכן הוי הדין דיכולה האשה לתבוע הנפקד והנתבע יתבע לבעלה. ודמי להדין דסי' כ"ח בח"מ. ותי' מיהו ט"ס וכצ"ל ודמי לדין דס' נ"ח לז"כ ומיהו י"ל אע"ג ר"ל דאף אי נימא דהבעל יכול להחזיק המעות לגמרי כהנך פוסקים הנ"ל מ"מ ל"ד לסי' נ"ח הנ"ל דשם יכול לתבוע הלוה את השליח שפיר מה דעיות מה דלא נעל השט"ח אבל כאן לא עיות הנפקד כלל מה דהחזיר להבעל הואיל במעות עמונים יש חזקה דכל מה שביד האשה הוי של בעל לגמרי בנו"נ לזה אין להאשה שום תביעה על הנפקד לז"כ אבל במעות גלוים אף אם המעות בידו יכול להחזיק לגמרי מ"מ אם החזיר הנפקד יכולה האשה לתבוע מהנפקד מה שהחזיר לבעל:

ב"ש סקי"ד מ"ש ת"ל בכל אשה הדין כן ר"ל להמבואר בס"ק ט' דעת הרמב"ם בהמעות ביד הבעל הוי לגמרי של בעל גם באינה נו"נ א"כ מאי קמ"ל הש"ס בנו"נ דאם ביד הבעל הוי לגמרי של בעל ולא זכיתי להבין ד"ק הא בס"ק הנ"ל כתב דאם קנה ממנה קרקע או תקף מידה לא יצא המעות עי"ז מחזקתה וזה דוקא באינה נו"נ אבל בנו"נ קמ"ל הש"ס גם בתקף מידה או בקנה ממנה קרקע דיצא המעות מחזקתה לגמרי והוי הכל לגמרי לבעל ועל האשה להביא ראי' וצ"ע בזה:

ב"ש סקט"ז מ"ש וי"ל שם איירי כשהבעל אינו טוען ברי ר"ל בתשובה סי' תתע"ט מיירי הרשב"א שהבע"ד היינו היורשים של בעל אינן טוענן ברי דשל אביהם היא המעות לכן גם בנו"נ טענינן ליורשים דשלה וירשי הבעל הם נקראים על שם הבעל לזה תפיס הב"ש הלשון דהבעל אינו טוען ברי אף דשם איירי באלמנה שמתה וא"כ יורשי הבעל הם במקום בעל אבל תשובת הרשב"א איירי שמתה בעוד הבעל חי והבעל טוען ברי דשלו המעות. לזה צריכין יורשיה להביא ראי' ולא סתרי אהדדי כמ"ש:

ב"ש סקי"ז מ"ש דהא להרמב"ם לא מהני כשהוא אינו יודע ר"ל דהקשה על הרמ"א דפסק כהג"מ דגם כשהקונה או המלוה אינן יודעים בודאי שהמעות הם של אשה רק אינן יודעין נמי שהם של בעל בודאי אין צריך להחזיר לבעל וזה הוי נמי להרמ"א כאן במ"ע מדלא חילק והא הרמ"א פסק לעיל בסי' פ"ה במעות ומטלטלין טמונים לכ"ע בחזקת הבעל הם כדעת הרמב"ם דלא מהני אם הקונה או המלוה א"י אם של בעל בודאי:

בא"ד מ"ש אף די"ל דידע בעת שמכרה ר"ל דקשה לי' על דברי עצמו. דבל"ז יש לחייב הקינה או המלוה דחייבים להחזיר לבעל דילמא ידע הקונה או המלוה דהמעות או המטלטלין הם של בעל בודאי ולמ"ל להביא לראי' מדברי הרמב"ם ומס' פ"ה הנ"ל. לז"כ לתרץ מ"מ אין לחייב אותן מספק דילמא ידעו הקונה או המלוה. ולזה הוצרך להביא מס' פ"ה ומרמב"ם נ"ל דגם ביש ספק אצלינו מחוייבים להחזיר לבעל הואיל דאף האמת כן דלא ידעו מ"מ המעות הוי של בעל במ"ט או י"ל דה"פ במ"ש הב"ש ואף די"ל דידע בעת שמכרה ר"ל דליחוש דילמא ידע הבעל בעת שמכרה והשכינה והסכים על המכירה כדמסיק הרמ"א בסיום דבריו לז"כ משום ספק אין לחייב ולהפסיד לבעל מחמת דילמא ידע המכירה דהא מ"מ לנו הוי בספק אם ידע הבעל מהמכירה ומהלואה כמ"ש:

ב"ש סקי"ט מ"ש וכמבואר בסי' קע"ו סעיף י"ד בהג"ה מ"ש הרמ"א שם אבל אם מכרה קודם זמן חייב לשלם לחבירו חלקו מזה מבואר דהמקח לא נתבטל מה שמכר קודם הזמן הואיל דהשותף דרכו למכור. אבל מכאן אין עיקר ראיתו דהא לא פשעה כאן דהא אין גבול לדבר באיזה זמן ימכור ודרכה למכור ג"כ לזה בודאי המקח לא נתבטל אבל בהך דין דב"ה דהשותף פשע דמכר קודם הזמן אפ"ל דנתבטל המקח ג"כ לזה עיקר ראייתו מסי' קע"ו דשם מבואר להדיא דהמקח לא נתבטל אם השותף מכר קודם הזמן אף דאח"ז נתייקר ובל"ז אפ"ל דעיקר דעת הרמ"א כאן נמי דהמקח נתבטל אלא עיקר חילוק דעכ"פ צריך הבעל להחזיר דמים אם דרכה למכור דלא הוי הלוקח כלקח מגנב מפורסם ושם בסי' קע"ו איירי דהלוקח אינו כאן למיהדר ממנו המקח לזה דיבר רק הרע"א דחייב לשלם לחבירו חלקו אבל מהלוקח לא מיירי כלל הואיל דדר במקום רחוק למדה"י וא"כ צ"ע ראיות הב"ה ז"ל וכמ"ש:

תוכן העניינים

ביאור מנחם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה