ביאור מנחם· רבי משה מנחם מנדל אהרנסון
הלכות כתובות · סימן פג
ח"מ סק"ב מ"ש שהריפוי יחזיר ובעלה מטפל כצ"ל:
ב"ש סק"ה מ"ש וא"ל למה לא יתבע חלקה מ"ש מהא דס"ל לת"ה דבמעות א"צ הרשאה. ואפ"ל דיש חילוק דאם יש לו תביעה על מעות מזומן דמוכן לקנות עבורן מיד ויהי' לבעל פירות תיכף וא"כ היא דן על שלו. אבל כאן דיכול החובל ליתן עבור החבלה דבר שיהי' רק לאחר זמן פירות ולכן לא התביעה כשלו הכל וכ"מ בס' בית יעקב בסי' שאח"ז הסביר קצת בדרך זה עיי"ש:
ב"ש סק"ו מ"ש ולא חלקו איזה אבר חסר. ר"ל דבזה האבר שיכולה לעשות מלאכה וחיסר לה זה האבר אין משלם לה כל הנזק דהא הבעל ג"כ הפסיד מה שא"א עוד לה לעשות מלאכה. ואפ"ל הואיל דיכולה לומר א"נ וא"ע וזה הברירה לעולם בידה וכן קיי"ל להלכה כר"ה. ולזה אין מחשבין מה שמגיע להבעל היזקו ע"י חסר אבר וא"כ הבעל עשה לה לבד ההיזק דלא יהי' לה במה להתפרנס וכן השמיטו הפוסקים לחלק בזה:
ב"ש סק"ח מ"ש כ"כ לישב קשיו' הב"י ר"ל דמ"ש הרמ"א אעפ"י שהמבייש בדברים פטור זו היא קשיית הב"י. לזה תירץ הרמ"א אע"ג דפטור מ"מ אם פייסה בממון יש חילוקים בזה. לזה כ' הב"ש דהפרישה פירש קושי' הבל אמאי יטול הבעל חלק בזה הא הוי תקנה לתקנה וא"כ אף אם אירע דפייסה בממון הוי הכל שלה דלא כהרמ"א. דהא גם היא אינה נוטלת מן הדין. וא"כ למאי דקיי"ל בעלמא לפי הדין דאף דמגיע לה ממון הוי שלה רק דתקנו חז"ל ליתן לו חלק. אבל כאן בודאי אין לו חלק כלל כקושיות הב"י כמ"ש: