ביאור מנחם· רבי משה מנחם מנדל אהרנסון
הלכות כתובות · סימן פב
ב"ש סק"א מ"ש ותימא על הח"מ דס"ל דצריכה לשכור לו מיניקת הא קיי"ל כב"ה דהוא הגורם והי' הוא חייב לשכור לו מיניקת. ואפ"ל דהח"מ מיירי דהבעל לא הי' בבית בעת הנדר להפר לה לכן לא הוי הוא הגורם לזה מחויבת לשכור לו מיניקת עד שיבוא בעלה להפר ואם אז באמת לא ירצה בעלה להפר לה יהא חייב הבעל שכר ההנקה דהא יהי' הוא הגורם:
בא"ד מ"ש ונשמע משם דלא אמרינן מסני סני ור"ל מדאמרינן התם ולפלוגי בכתובה דעלמא ולא אמר ולפלוגי בכתובה דהכא בנדרה שלא להניק אי יוציא ויתן כתובה ש"מ דלא אמרינן מסני סני. ואי דתקשי דמ"מ לפלוגי בכתובה דהכא אי תצא בלי כתובה דז"א דהא הרשות בידה לומר א"נ וא"ע וגם מורדת ממלאכה לאו מורדת היא אך קשה דנהי דלא אמרינן מסני סני מ"מ לפלוגי בכתובה דהכא במקום שמרוחת כגון שנדרה שלא להניק תחתיו לכן נראה דבנדרה מהניקה אף דבכה"ג לא אמרינן יוציא ויתן כתובה דלית בזה ענוי נפש כל כך וכ"מ בס' בית יעקב ז"ל והאריך בזה עיי"ש:
בא"ד מ"ש צ"ע אם הנדר חל וזה אא"ל דמסופק אי מותרת להניק משום הנדר דז"א דהא אין לך דבר שעומד בפני פ"נ רק הספק הוא כגון שהתינוק א"צ שוב להניק שיכול לאכול או שרוצה להניק מאחרת אם חל הנדר אז אי לא חל הואיל דבעת שנדרה לא הי' חל כלל וכעין זה נסתפק הרב הש"ך ז"ל ביו"ד סי' רל"ח בסק"ה בנשבע בעת שהי' חולה דאינו חל הואיל דבעת השבועה הי' נשבע לבעל המצוה דפק"נ:
ב"ש סק"ב מ"ש ונ"מ אם תרצה להניק בן חברתה ר"ל עם בנה ביחד א"י הבעל לעכב לפרש"י דהואיל דצער הוא לה מחמת ריבוי חלב ולכן צריכה ב' ולדות להניק אות' אבל להרמב"ם יכול לעכב עליה הבעל שלא תניק בנה עם בן חברתה כמבואר לעיל בסי' פ' שמחבר סי"ד הרי שרצתה להניק בנה עם בן חברתה יכול לעכב כ"ד הרמב"ם אבל אם אין לה בן כלל אין הבעל יכול לעכב לה שלא תניק בן חברתה כי גם הרמב"ם ס"ל דיש צער לה מחמת החלב כמבואר בא"ח ס' ל"ה דמותר לחלוב הבהמה בשבת ע"י עכו"ם ולא פליג בזה אדעת רש"י רק הרמב"ם מיירי כאן דכתב דשומעין לה אפילו אם נותן לה הבעל תיקון אחר להניק במקום בנה שומעין לה כי קשה לה לפרוש מבנה אבל לפי' רש"י אם נותן לה בן אחר במקום בנה אפשר דאין שומעין לה וזה הנ"מ בין לרמב"ם ורש"י:
ח"מ סק"ח מ"ש יכול לחנכו לפעמים שיבוא אצלו כצ"ל:
ב"ש סק"ח שכתב דהיכי דמת האב אין מניחין אותו אצל יורשיו היכי דיש חשש רציחה. ובתשובת מבי"ט מבואר דאם היורשים סילקו א"ע מירושה מהני ובתשובה מהרשד"ם מחלק בין אם היא בעיר אחרת ובשו"ת מהר"ם אלשקר ז"ל מבואר דאם הקטן אחר שש אומר דניחא לי' בצוותא דאמו אין האפטרופס יכול למחות בידו. וכן מבואר בס' ישועת יעקב ז"ל:
ב"ש סק"ט מ"ש והבת אצל אמה וכ' בס' ישועת יעקב בשם המבי"ט ז"ל דאפי' בתחלה נתרצית להיות אצל אבי' מ"מ יכולה לחזור אח"ז ולהיות אצל אמה. ומבואר בס' משפטי שמואל ס' צ"ח דאפילו אם האם מטופלת בבנים ובנות מ"מ אמרינן בת אצל אמה. אבל אם הבת רוצה להיות אם אחי' אין כופין אותה להיות אצל אמה ובאופן דליכא חשש רציחה דהיינו דהיורשים סילקו א"ע מהירושה או דהיורשים הם יראי ה' וחושבי שמו. והם עשירים אז שומעין לה כנה"ג והרמ"פ ז"ל. ומבואר בכה"ג בשם הרדב"ז ז"ל כי היכא דהאב יוכל להפריש את בנו אחר שש מאמו ה"ה אבי אביו יכול להפרישו מאמו אחר שש. וכ"מ במהר"מ מטראני ז"ל ח"א סי' קס"ה עיי"ש: