ביאור מנחם· רבי משה מנחם מנדל אהרנסון
הלכות כתובות · סימן עה
ח"מ סק"ב וב"ש סק"ב להבין דבריהם אבוא דברי התוספתא וז"ל שלש ארצות לנשואין יהודה וע"ה והגליל. בד"א בזמן שהי' ביהודא ואירס אשה ביהודה או בן גליל שאירס בגליל אבל בן יהודא שאירס בגליל כופין אותה לצאת אחריו שע"מ כן נשאה. אבל בירושלמי מבואר וז"ל כשהי' מיהודא ונשא אשה בגליל אין כופין אותה לצאת אחריו. וא"כ מבואר דפלוגי התוספתא והירושלמי. לז"כ הר"מ מרוטינבארג דל"פ דהתוספתא מיירי דלא הי' הנשואין שלה עמו בגליל ולא הי' קביעות מקום בגליל רק דקידשה בגליל לכן יכול לכפות אותה שתלך אחריו ליהודא וזה אף אם גליל הי' מקום מולדתה וגם אף הנשואין לא הי' ביהודא מ"מ כופה אותה אבל אם היו הנשואין בגליל לזה אין יכול לכופה לילך אחריו ליהודא הואיל דעיקר הקביעות מקום ע"י נשואין הי' בגליל ואפי' גליל לא הי' מקום מולדתה ומזה איירי הירושלמי דסובר דאין כופין אותה לילך אחריו ליהודא ולפ"ז פסק הר"מ הנ"ל באם לא הי' הנשואין בגליל רק אירס בגליל דכופין אותה לילך אחריו. ולפ"ז תמה הד"מ על הטור דהביא דעת הר"מ בזה"ל דאם היא מיהודא וקידשה בגליל אפילו לא נשאה אותה בגליל כופין אותה דמשמע כ"ש אם נשאה בגליל דודאי כופין אותה דז"א לפי מ"ש דעיקר דעת הר"מ הדבר תלוי באיזה מקום הי' הנשואין דאם הי' בגליל דאין כופין אותה לילך אחריו ליהודא לכן הגי' הד"מ בהטור דכצ"ל אפי' באם לא נשאה ביהודא ור"ל דאף הנשואין לא הי' במקום דירתו ג"כ רק דנשואין הי' במדינה אחרת מ"מ כופין אותה לילך אחריו ליהודה ולז"כ הב"ש דיותר טוב הי' להגי' אם במקום אפילו וכצ"ל אם לא נשאה בגליל רק אירס בגליל וכפי הפירוש הנ"ל מיהו הב"ש מתרץ דעת הטור דה"פ במהר"ם הנ"ל דעיקר החילוק אם הקידושין הי' במקום מולדתה אין יכול לכפות אותה לילך אחריו ליהודא דעיקר הקביעות הוי הלידה דע"ד כן נתקדשה לו דתהי' נשאר שם במקום מולדתה. אבל אם היו הקידושין באינו מקום מולדתה כופין אותה לילך אחריו אף אם היו הנשואין במקום מולדתה דעל דעת כן נתקדשה לו שתלך אחריו דהא בעת הקידושין היתה צריכה שתלך אחריו ולפי זה ה"פ בטור אם הוא מיהודא וקידשה בגליל שלא במקום מולדתה דכופין אותה אפי' לא נשאה בגליל דהיינו דנשואין היו במקום מולדתה הואיל בעת הקידושין היתה מחוייבת לילך אחריו וע"ד חיוב זה נשאת לו ולא פליגי התוספתא והירושלמי. דהתוספתא מיירי דגליל לא מקום מולדתה לכן כופה אותה. והירושלמי איירי דגליל הי' מקום מולדתה לכן אם הקידושין הי' שם בגליל אין כופין אותה לילך אחריו. והא דלא תי' הר"מ בקיצור דעיקר החילוק הוי המקום לידה דלהר"מ הי' דוחק לפרש כן מדנקט הירושלמי נשא והתוספתא נקט לשון אירס משמע ליה דעיקר החילוק בין אירס לנשא. אבל באמת ז"א דעיקר תליא במקום לידה אם היו הקידושין שם כדכתיבנא. ודעת ר"ת הוא דהתוספתא מיירי בכפיות האיש אם האשה יכולה לכפות אותו וה"פ במה ד"א שהי' ביהודא ואירס ביהודא ר"ל דהאשה היא מגליל הוי הדין דאין כופין אותו לילך אחריה וע"ז אמרה התוספתא אבל בן יהודא שאירס אשה בגליל מקומה כופה אותו לילך אחריה דע"מ כן נשאה לו כן הגירסא לפי ר"ת המבואר בהרא"ש והירושלמי נמי סובר כן. וה"פ כשהי' מיהודא ונשא אשה מגליל והנשואין במקומו ביהודא אין כופין אותו לילך הואיל דהנשואין היה במקומו. אבל אם מיהודא ונשא אשה ביהודא כופין אותו לצאת מעיר לעיר באותו הארץ ועיקר לר"ת הדבר איירי בכפיות האיש וגורס בתוספתא וירושלמי תיבת אותו ויתר הדברים מבואר לקמן בדברת הב"ש. והרבה ראו עיני בפרישא דהא מילתא ולזה לא יכולתי לכתוב כי קצר המצע מהשתרע:
ב"ש סק"ז מ"ש אף שהי' במקומו ר"ל דלר"ת דאמרינן בענין הכפי' דידה על העליונה דיכולה לכפות אותו לילך אחרי' מ"מ ס"ל לר"ת דזה הוי רק אם לא הי' מקומו מקום הנשואין אבל אם הי' מקומו מקום הנשואין הוי גם לר"ת דס"ל אם הנשואין במקומו יכולה לכפות אותו דהא ס"ל בכל מקום ידה על העליונה אבל אם הוי הנשואין במקומו מ"מ אזלינן בתר מקום הנשואין וא"י לכופו ל לך אחריה. ולז"כ וכן אם הם ממדינה אחת אזלינן אחר מקום הנשואין ור"ל דאינה יכולה לכופו לילך אחריה מעיר לכרך אם הנשואין הי' בעירו רק אם הי' הנשואין במדינה אחרת אז יכולה לכופו שילך למדינה שלה אפי' מכרך לעיר ומ"ש אם הוא מיהודא והיא מגליל והנשואין היו בגליל א"י לכופו. ור"ל שהיא א"י לכופו שילך עמה למדינה שלו כי יכול לומר אדעת כן נשאתיך שאדור עמך במקומך וזה גם לר"ת כן דהא הנשואין היו במקומה עכ"פ ולז"כ וכן אם הי' א' מגליל וא' מיהודא והנשואין היו במדינה אחרת יכולה לכופו שילך למדינה שלו וכצ"ל. ור"ל דלר"ת דסובר דידה על העליונה לכן אם הנשואין לא היו במקומה יכולה לכוף אותו לילך למדינה שלו. כן הוא ביאור דברי הב"ש ולא קשה מידי מה שהשיגו המפרשים עליו:
ח"מ סקי"ד מ"ש כיון דאם חלתה בדרך ולכאורה קשה כיון דהגיע הזמן ולא נשאו שוב חייב במזונותה ורפואתה וי"ל דאם הי' יכול לכופה שיהי' הנשואין במקומו ממילא הוי כלא הגיע הזמן קודם בואו למקומו:
ב"ש סקי"ד מ"ש דהא הר"מ צריך לדחוק ולתרץ בענין אתר ואף שעיקר ראייתו של הריבי"ש מהרי"ף והרמב"ם דס"ל דאפי' אם נשאת במקומו יכול להוציאה מ"מ מוכח ממהר"ם מדהוצרך לדחוק לפי שטתו דלרבותא נאמר נשא ולא תירץ כתירוץ הריב"ש ש"מ דלא ס"ל כסברת הריב"ש וא"כ מה"ת נעשה פלוגתא חדשה בין הרמב"ם לרמ"ה כ"מ בספר בית יעקב ז"ל:
ח"מ סקט"ו מ"ש והיא מודית בזה הדין עמו. וראיתי בספר ישועת יעקב ז"ל שכתב וז"ל ואם האם עשה הדבר בדעת היתומה ומרצונה קודם הקידושין מהני ואם הבת מכחשת אין האם נאמנת נגדה ואם השדכן מעמיד כדברי האם תשבע להכחיש העד כ"מ בתשובת ר"מ אלשקר ז"ל וע"ז כתב ואני מסתפק בדבר אם יש מקום לשבועה כיון דאין בזה תביעת ממון ור"ל דהא קיי"ל בחו"מ סי"מ פ"ז דהיכי דלא הוי כפירת ממון אין מקום לשבוע'. ואני לא הבנתי ספיקו דהא כאן יש כפירת ממון דהא אם האמת כדברי העד שאמה עשתה מדעת הבת ובהסכמתה ובש"פ הוי הבת דינה כמורדת אם אינה רוצות לילך אחר הבעל ודנין בה כדין מורדת לנדייתה ונ"מ ונצ"ב כמבואר בס"ד בהרמ"א ובב"ש ס"ק י"ח מזה וא"כ הוי נ"מ טובא לענין ממון ולזה צריכה שבועה להכחיש העד כר"ת וצ"ע בזה: