אור ברסלב
ביאור מנחם הלכות כתובות › סימן סט

ביאור מנחם· רבי משה מנחם מנדל אהרנסון

הלכות כתובות · סימן סט

סימן סח

ב"ש סק"א מ"ש ולפ"ז ביאר דבריו דלמ"ד כסות דאורייתא ומזונות דרבנן אין לנו היכרח. דבלשון המשנה כסות בכלל מזונות משום די"ל הא דלא קתני כסות במשנה משום דלא קתני המתני רק חיוב דרבנן דהיינו מזונות אבל חיוב דאורייתא דהיינו כסות לא קתני ני ממילא אפ"ל הא דתני בברייתא דמעשה ידיה תחת מזונות הוי רק תחת מזונות לבד ולא תחת כסות דכסות לא נכלל במזונות משא"כ להרמב"ן והר"ן דס"ל דמזונות וכסות הם מדרבנן עכצ"ל דבלשון המשנה נכלל כסות בכלל מזונות דאלת"ה אמאי לא חשוב כסות במשנה הא כסות ג"כ דרבנן א"ו דנכלל כסות במזונות. ולפ"ז ממילא הא דתני הברייתא דמ"י תחת מזונות היינו אותן מזונות דתני המתני' דכסות נכלל מזונות ולזה פסק הרמ"א כהר"ן דכל שאינה ניזונות אין לה כסות ג"כ דהוי בכלל מזונות וזה לא הוי לדעת ה"ה דכסות לא נכלל במזונות ומחויב בכסות אף באמרה א"נ וא"ע כן הוא דעת הב"ש. והטעם בזה הואיל דמזונות הם הוי רק מדרבנן מהני אם אמרה א"נ וא"ע לפטור ממזונות אבל כסות דהוי דאורייתא לא מהני אם אמרה א"נ וא"ע לפטרו מן הכסות ולפי זה התמי' דא"כ למ"ד דמזונות ג"כ מדאורייתא לא מהני אם אמרה א"נ וא"ע לפטור ממזונות הא הרמב"ם ס"ל במזונות מן התורה ומ"מ פסק כדר"ה א"ר דיכולה לומר א"נ וא"ע וא"כ ע"כ צ"ל דכ"ש אם הוא דאורייתא מהני בודאי אם אמרה א"נ וא"ע הואיל דמזונות כבר מחויב מן התורה הוי בודאי המ"י משום איבה. רק הש"ס קמ"ל דאף אי נימא דמזונות דרבנן מ"מ עיקר מזונות ומ"י משום איבה הרי מבואר דלא כהב"ש. וכ"מ בס' ישועת יעקב ז"ל דתמה בזה וביאר דברי הב"ש דלאו משום דבמילי דאורייתא לא מהני סילוק רק דכוונת הב"ש דכיון דברייתא תנינן דתקני מ"י תחת מזונות והוי רק משום איבה דמזונות אבל למ"ד דמזונות דרבנן וכסות דאורייתא נוכל לומר דמ"י הוי רק נגד מזונות דהיא ג"כ דרבנן ושייך איבה ולא נגד כסות דהוי דאורייתא ולא שייך איבה ולא מחלה כסות והאריך בזה עיי"ש:

ב"ש סק"ג מ"ש דפלוגתא זו תליא אם כסות תחת מ"י או לאו. דהר"ן דס"ל דכסות תחת מ"י ג"כ האיך יכולה לומר זמן קצוב אני עושה לעצמו וזמן אחר עושה ואוכל דמה תעשה עם הכסות הא הכסות יכול להיות על משך זמן רב. ולכאורה קשה דהא כסות ג"כ הוי דבר קצוב לכל שנה וכמבואר בפ' אע"פ וא"כ תוכל לומר בשנה זו אעשה לעצמי ואכסה בעצמי ובשנה אחרת תאמר אני ניזונת ואני עושה. וכבר עמד בזה בס' הפלאה. וראיתי בס' בית יעקב ז"ל שכ' וז"ל ולכן נראה בכוונת הב"ש דודאי מסתבר לומר בפשיטות דאם נאמר דיכולה האשה לומר א"נ וא"ע לעולם. ע"כ שיכולה לעקור התקנה לעולם. ולומר לא ניחא לי בתקנתא דרבנן שתקנו לטובתי ופשיטא שא"י לחזור בו דכיון שעקרה התקנה וממילא שאי' יכולה לומר אני ניזונת ואני עושה על שנה אחרת דכל שבא מכח לא ניחא לי בתקנתא דרבנן שתיקנו לטובתי לזה פשיטא א"י לחזור בו מכיון שכבר עקרה התקנה והאיך יכולה לחזור בו. אבל אם נאמר שא"י לומר א"נ וא"ע לעולם הוא ע"כ מהטעם שכתבו התוס' בכתובות דמ"ז שא"י לעקור תקחז"ל כלל וע"כ הא דיכולה לומר א"נ היום וא"ע היום ולמחר אני ניזונית ואני עושה הוא מטעם שכתב התוס' ר"פ הכותב ד"ה כדרב כהנא וז"ל התם אין חידוש במה שאין לה מזונות דאטו יש לה לטול בע"כ מזונות וכשרוצה חוזרת בו ולא קמ"ל ר"ח וע"כ כוונת התוס' דבלשון לא ניחא לי שצריכה לעקור התקנה לא יוכל לומר רק כיון שעיקר תקחז"ל הי' שכנגד המזונות שתקח באותו היום שמחוייבת ליתן מ"י בעדם וכיון שאינה נוטלת מזונות באותו יום אין מחוייבת ליתן מ"י היום. ולפי זה מוכח שפיר דלמ"ד דס"ל דמ"י בכלל מזונות וכסות א"כ א"י לומר א"נ וא"ע רק על שנה זו ובשנה אחרת אני ניזונות ואני עושה הא הכסות על שנה וס"ל להב"ש דכשאומרת על זמן קצוב יש בו משום עקירת התקנה וא"י לומר בזה האופן דיש בזה עקירת התקנה ומזה הוכיח הב"ש דכסות אינו בכלל מעשה ידיה אילו דבריו שוב הגיע לידי ספר בית מאיר ז"ל וכתב על דברי הב"ש מ"ש והר"ן אזיל לשיטתו דס"ל דכסות ג"כ תחת מ"י מ"ה ס"ל דא"י לומר וט"ז כתב בזה הלשון וא"י א"כ מה ארי' שא"י לומר לזמן קצוב אפי' לעולם נמי לא תוכל לומר אחר שלבשה מדידי' כ"א טרם שהוציא עלי' מאומה בכסות א"ו לע"ד לא תליא בזה. ואחר מכ"ת לא זכיתי להבין ד"ק דאדרבה דזה גופי' דיבר הב"ש דהא כבר לבשה כסות שלו והאיך תוכל לחזור ולומר איני ניזונית ואיני עושה דמה תעשה עם הכסות דמה שלבשה מכבר וכסות לאו מידי דמתחלק לכל שבוע ודו"ק בזה:

ב"ש סק"ה ובס' ב"ה כ' ודוקא בתנאי בלא קנין אבל בקנין אין לאחר קנין כלום וכ"מ בסמ"ע סי' כ"ב דף ע"ו וע"ז השיב הב"מ בעונה לא שייך קנין וגרע מקנין דברים ובכתובה ביאת זנות עיי"ש:

ב"ש סק"ו מ"ש ובזה מיושב. ר"ל דלהמגיד קשה דס"ל דעשאו חדש חיזוק כשל תורה קשה אמאי הא שארה וכסות מן התורה והתנאי קיים ומסיים ועיין סי' צ"ב ור"ל דשם הקשה גם להר"ן מכאן בסעיף ז שפסקינין אבל במתנה ועודה ארוסה מהני. וע"פ הרי"ף שכ' ואין הלכה כרב שפוסק כרשב"ג ומשום דרב סובר מתנה עמ"ש בתורה בדבר שבמנין תנאי בטל. ולהכי אף דירושת הבעל דרבנן סובר דחדש עשאו חיזוק כש"ת ואילו אנן קיי"ל בשאר כסות ועונה תנאי קיים ואפילו הם ד"ת דכל דבממון תנאי קיים ולהכי תנאי קיים נמי בירושה. לזה הקשה דלדידן נמי נימא עשאו חיזוק יותר משל תורה כבעיקר כתובה עיין שם:

תוכן העניינים

ביאור מנחם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה