אור ברסלב
ביאור מנחם הלכות גיטין › סימן קנד

ביאור מנחם· רבי משה מנחם מנדל אהרנסון

הלכות גיטין · סימן קנד

סימן קנג

ב"ש סק"ב מ"ש ה"ק מכש"כ הי' ביאור דברי קדשו דבש"ס כתובות ד' ע"ז ע"א איתא במתני' שני' בהני דריח הפה וריח החוטם ועל כולם אמר ר"מ אע"פ שהתנה עמה יכולה לומר סבירה הייתי שאני יכולה לקבל וחכמים ס"ל דמקבלת בע"כ והלכה כחכמים ומפרש הטור דחכמים לא קאי אלא בהתנה עמה אבל בלא התנה עמה אע"פ דהיתה יודעת בהם יכולה לומר סבירה הייתי שאני יכולה לקבל אבל הרמ"ה ז"ל מפרש דחכמים קאי גם בלא התנה עמה מקבלת בע"כ הואיל בהתנה עמה אינה יכולה לומר סבירה היתי כה"נ בלא התנה עמה וראתה בו המומים אלו קודם נשואין מקבלת בע"כ ואין כופין הבעל להוציא ומה דמבואר במתני' בתחילה בין הי' עד שלא נשאו כופין הבעל איירי דלא היתה יודעת בהם קודם נשואין אבל ביודעת קודם אין כופין הבעל דמקבלת אח"כ בע"כ כ"ה לחכמים ועז"כ הב"ח דלדעת הרמ"ה קשה מאי קאמר הש"ס לעיל על המתני' הא' ר"י תני נולדו חייא בר רב תני הי' מ"ד נולדו כש"כ הי' דסברי וקבלה מאי קמ"ל באלו מומין דאין כופין בהי' הא גם במומין דריח הפה דמתני' ב' נמי אין כופין אם הי' בו המומין בריח הפה קודם נשואין לדעת הרמ"ה אליבא דחכמים ועכצ"ל החילוק בין תרי המשניות דבמום דריח הפה אם לא היתה יודעת בהן כופין לבעל אבל במומין דמתניתין הא' גם בלא היתה יודעת מהמומין נמי אין כופין אבל לפ"ז קשה מהו הלשון הי' דסברה וקבלה איך שייך לומר דסברה וקבלה כיון דלא היתה יודעת בהן אבל לדעת העור הוי החילוק פשוט בין הני ב' משניות דמתניתן א' הוי שפיר כש"כ היו דאין כופין הואיל דהי' בו והיתה יודעת בהן א"כ סברה וקבלה אבל במתניתן ב' במום דריח הפה אע"ג דהי' בו המומין מכ"מ כופין לבעל לחכמים אלא בהתנה עמה אז מקבלת בע"כ וע"ז סי' הב"ח גם לרמ"ה הוי כש"כ הי' כיון דאפשר ידעה וסברה וקבלה אבל הב"ש נוטה מזה ומיישב דעת הרא"ה דכ"ה כוונת הש"ס נולדו מכש"כ הי' דבהי' הוי הדין גם במום דריח הפה דמתני' ב' נמי אין כופין דסברה וקבלה א"כ הוי שפיר כש"כ דבמומין דמתני' הא' דבהי' אין כופין ולז"כ ולמ"ד הי' ור"ל דא"כ קשה על המ"ד הי' אין כופין מאי קמ"ל בזה הי' בהי' הדין גם במום דריח הפה במתני' ב' נמי אין כופין לז"כ דאפשר ור"ל דר"י וחיי' בר רב פליגי בפי' המתני' ב' דלר"י סובר גם במתני' ב' בהי' אין כופין וחכמים פליגי על ר"מ בהי' לבד גם בלא התנה עמה מ"מ אמרינן דסברה וקבלה ומקבלת בע"כ אבל חב"ר פי' הפלוגתא דחכמים ור"מ דווקא בהתנה עמה אז ס"ל לחכמים דמקבלת בע"כ אבל בלא התנה עמה ס"ל ג"כ לחכמים במום דריח הפה דכופין לבעל ולא מהני מה דהי' בו המום דריח הפה קודם נשואין אע"ג דהיתה יודעת מ"מ יכולה לומר סבירה הייתי דיכולה לקבל א במומין דמתני' השני' הוי הדין אם הי' אין כופין הבעל לגרשה רק בנולדו כופין והרמ"ה דפסק גם במום דריח הפה בהי' אין כופין לבעל דפסק כהמ"ד נולדו מכש"כ הי' דבהי' גם בריח הפה אין כופין והא דתני' מתני' ב' בתחילה בין הי' כופין איירי בהי' ולא היתה יודעת בהם דבזה ל"ש לומר דסברה וקבלה דגם במומין דמתניתן א' נמי כופין דהוי מקח טעות אבל נולדו אין כופין אבל בריח הפה אם נולדו כופין. ולפ"ז ניחא דלא קאמר הש"ס להיפוך דמ"ד הי' ולא היתה יודעת אין כופין מכש"כ נולדו דלהנ"ל ניחא דבהי' ולא היתה יודעת גרע דהוי מקח טעות לכ"ע כמ"ש.

בא"ד מ"ש אבל אין מוכרח לומר כן ר"ל דהרמב"ם נמי סובר הדין בהי' אין כופין גם בלא התנה עמה דדוקא לענין כתובה ס"ל להרמב"ם לחלק דבנולדו אית לה כתובה דל"ש שתערים אבל בהי' אין לה כתובה כסברת התוס' דתערים כדי ליטול כתובתה אבל לענין הכפי' ס"ל להרמב"ם דלא כהרמ"ה אלא בלא התנה עמה והי' בו המומין דריח הפה כופין לבעל אליבא דחכמים והביא ראיה דמה שכתב הרמב"ם לשון נולדו דוקא לענין כ"כ דהא במו"ש הדין ידוע גם בהתנה עמה מ"מ כופין לבעל לגרשה מפני שהוא ממקחה ומ"מ כתב דוקא נולדו בו מו"ש דהא במו"ש גם בהי' והתנה עמה מ"מ כופין א"ו לענין הכתובה הוי נ"מ בין אם נולדו אית לה כתובה אבל בהי' אין לה כתובה מחמת סברת התוס' הנ"ל דתערים אבל לענין כפי' בודאי אין חילוק דכופין כה"נ אמרינן מ"ש הרמב"ם במום דריח הפה נולדו דוקא לענין כתובה הוי נ"מ בין נולדו להי' אבל לענין כפי' אין חילוק דכופין לבעל גם בהי' בו מום דריח הפה ולא התנה עמה דלא כהרמ"ה אבל צ"ע דאי ס"ל להרמב"ם בהי' כופין רק בהותנו אין כופין הו"ל להרמב"ם לפסוק כחכמים בהדי' דהותנו אין כופין א"ו דס"ל להרמב"ם כהרמ"ה דבהי' לבד נמי אין כופין והוי ממילא כש"כ הותנו ולז"כ הרמב"ם דוקא נולדו להורות דפסק כחכמים גם בלא הותנה דאין כופין ומה דהביא ראיה ממו"ש יש לומר דאורחא מילתא נקט דאילו הי' בו קודם לא היה מניחין לישא אותה וכן מבואר בספר ב"מ ז"ל ע"ש:

ב"ש סקי"א מ"ש משום הכי צריכה לומר דאינו יורה כחץ כיון דכבר הוליד מסתברא דהיא הגורמת וזה דברי התוס' ביבמות ד' ס"ה ע"א ד"ה שבינו לבינה במ"ש מיהו י"ל קצת כיון דיש לו בנים אין לתלות באונס שלו אלא אית לן למימר אדרבה היא דלא זכתה ולכן צריכה לומר דאינו יורה כחץ ואמרינן דאח"כ נתקלקל ואיירי הכל בשהה עמו עשר שנים ובאה מחמת טענה והאי דסוף שמעתין דכופין בבאה מחמת טענה לבד וא"צ לומר דאינו יו"כ דאיירי דידוע דהוא עקר והשתא חזר התוס' ממ"ש או בשהתה יוד שנים ויש לו בנים מאשה ולז"כ הב"ש אבל לדידן דאין כופין על ביטול פו"ר אפילו בשההתה יוד שנים ר"ל א"כ בלא"ה לא קשה קושית התוס' הנ"ל דבמאי איירי די"ל דאיירי בשההתה יוד שנים מ"מ צריכה לומר דאינו י"כ דאי לא אמרה דאינה י"כ לא הי' כופין על ביטול פו"ר גם לאחר יוד שנים לז"כ אפי' אם הוא י"כ ור"ל דלדינא גם בי"כ מ"מ צריכה לומר דבאה מחמת טענה בעינא חומרא לידי וגם אפילו בלא הוליד הדין כן כמ"ש:

ב"ש סקי"ז מ"ש והנה לשיטת הרמב"ם דפירש המימרא זו גם בשהה עשר שנים ולא הוליד מעולם והוא בעל ראשון אצלה מ"מ צריכה לומר דאינו י"כ ומתרץ קושי' התוס' ד"ה, שבינו לבינה דבמאי איירי דאי בשהתה עשר שנים למה לי י"כ הא בלא"ה כופין לבעל על ביטול פו"ר דשמא לא זכה לבנות ממנה וע"ז תירץ הרמב"ם די"כ תליא בזכות וזה עיקר הפירוש בש"ס דשמא לא זכה לבנות ממנה מה דאינו י"כ א"כ מה דמבואר בש"ס לעיל דכופין על ביטול פו"ר איירי דטוענת ג"כ דאינו י"כ וי"כ תליא בזכות ומ"מ אם אמר איזיל ואבדוק לנפשי רשאי ואם הוליד מהשני תצא הראשונה בלא כתובה דהא חזינן דהיא משקרת דהא יש לו זכות די"כ:

בא"ד מ"ש והטור הביא תשובת הרא"ש בתחילה דאם נשא אשה שני' וילדה לא הפסידה הראשונה כתובתה ואמרינן דהמניעה לאו ממנה רק דהוא לא זכתה לבנות ממנה רק באם היתה מוחזקת תחילה מב' אנשים ולא הולידה והוא אצלה בעל ג' אז תולין המניעה בה אם הוליד מהשני' ותצא הראשונה בלי כתובה ואח"ז כתב הטור אם אמר אשא אחרת עלי' וילדה מהשני' תצא הראשונ' בלי כתובה וא"כ הטור סותר א"ע לזה תי' הד"מ דהטור אזיל בשיטת הר"ר שמואל הובא בתוס' הנ"ל דמיישב קושית התוס' דלעולם איירי בשהה עמה עשר שנים ומ"מ צריכה לומר דאינו י"כ דאיירי בהיתה מוחזקת מתחילה מב' אנשים דלא ילדה וזה הבעל הוא ג' אצלה והשתא מוחזקת מג' אנשים דלאו אשה מולדת היא והיה ראוי לתלות הקילקול בה להפסידה כתובתה לכן צ"ל דאינו י"כ ונאמנת ע"ז דקים לה וע"ז אמר הגמרא אף דהיא נאמנת אם אמר איזול ואבדוק לנפשי רשאי ואם הוליד מהשני' תצא הראשונה בלי כתובה דחזינן דהמניעה ממנה אבל בלא היתה מוחזקת מתחילה מב' אנשים והוא אצלה בעל ראשון לא היתה צ"ל דאינו י"כ ואפילו אם נשא אחרת עליו והוליד מהשני' מ"מ לא הפסידה הראשונה כתובתה דאמרינן דלא זכה לבנות ממנה לבד ובזה ניחא דברי הטור ברישא דאיירי דלא היתה מוחזקת מתחילה לב' אנשים אבל אח"ז איירי הטור בהיתה מוחזקת מתחילה מב' אנשים לכן הפסידה הראשונה כתובתה אם הוליד מהשני' כמ"ש:

בא"ד מ"ש אבל ולשיטת הרי"ף ר"ל דלא ס"ל כתי' מהר"ש בתוס' הנ"ל אלא מתרץ קושי' התוס' די"ל דאיירי בשהה יוד שנים והבעל טוען ברי דהיא פולטת הש"ז כדכתב הרמב"ן והרא"ש בדעת הרי"ף לכן צריכה להכחיש לבעל לומר דאינו י"כ וזה אין יכול להכחישה הבעל כפרש"י וע"ז אמר הש"ס אם אמר איזיל ואיבדוק לנפשי' רשאי ואם הוליד מהשני' תצא הראשונה בלי כתובה דהא נתברר דמשקרה אבל אם אין בעל טוען ברי דפולטת ש"ז לא היתה צ"ל דאינה י"כ דהא שהה עמה יוד שנים אף אם הוליד מהשני' מ"מ לא הפסידה הראשונה כתובתה דאמרינן דלמא לא זכה ליבנות ממנה ובזה ניחא ג"כ דברי הטור דברישא איירי דבעל אינו טוען ברי ואח"ז איירי הטור דבעל טוען ברי ומ"מ נאמנת לומר דאינו י"כ לכן מועיל אם אמר איזול ואבדוק לנפשי להפסידה הראשונה כתובתה:

בא"ד מ"ש וכן התירוץ של התוס' ר"ל דהתוס' תירצו בתחילה דלעולם איירי הש"ס בשהה עמו יוד שנים ומ"מ צ"ל דאינו י"כ דאיירי דיש לו בן מכבר לזה תלינן המניעה בה רק אם אמרה דאינו י"כ אמרינן דאח"כ נתקלקל ותש כוחו ובזה מהני אם אמר איזול ואבדוק לנפשי דאם הוליד מהשני' חזינן דלא תש כוחו והמניעה ממנו ותצא הראשונה בלי כתובה:

בא"ד מ"ש מיהו לתירוץ של התוס' ר"ל דלהתוס' דס"ל דהואיל דהוליד הבעל כבר לא תלינן המניעה בו לומר דלא זכה לבנות ממנה אלא תלינן המניעה בה ולזה צ"ל דאינו י"כ ושמא נתקלקל אח"כ ממילא גם אם לא הוליד בן ונשא אח"כ אשה והוליד דתצא השני' בלי כתובה ולא אמרינן דשמא לא זכה ליבנות ממנה אכן להרא"ש בתשובה סובר גם אם הוליד מהשני' לא הפסידה הראשונ' כתובת' דאמרינן דלא זכה ליבנות ממנה רק דאם היתה מוחזקת מתחילה לב' אנשים דלא הולידה כדעת הר"ש בתוס' הנ"ל כמ"ש:

בא"ד מ"ש לפ"ז דברי רמ"א תמוהים דכתב הא דצריכה לומר דאינו יו"כ וזו היא קושית התוס' הנ"ל ועז"כ רמ"א היינו שהי' ידוע לו דהי' כבר בנים כתירוץ התוס' דהואיל דהי' לו בנים מכבר לא תלינן המניעה בו לזה צריכה לומר דאינו יו"כ ולתי' זה מהני אם יאמר הבעל אשא אחרת עלי' כמבואר בש"ס והפסידה הראשונה כתובתה ואמרינן דהיא עקרה ולא אמרינן דלא זכה ליבנות ממנה א"כ אמאי כתב הרמ"א בריש דבריו בשהה עמה יוד שנים דמ"מ לא איבדה הראשונה כתובתה גם אם הוליד מהשני' הואיל דלא היתה מוחזקת תחילה לב' אנשים כתירוץ ר"ש הנ"ל והא לתירוץ זה דאיירי דהיה לו כבר בנים לא תליא באם היתה מוחזקת או לא דגם אם הוא בעל ראשון אצלה אם נשא השני' והוליד ממנה תצא הראשונה בלא כתובה ולז"כ דאין לומר דהרמ"א סובב והולך לתירוץ דאיירי הסוגיא דהי לו בני' מכבר רק רמ"א איירי לעיל לענין לכתחילה בלא היתה מוחזקת מתחילה לב' אנשים ולא הוליד מעולם כלל לשום בן אין מתירין לו לבדוק את עצמו אבל אם בדק בעצמו ונשא השני' והוליד ממנה דתצא הראשונה בלא כתובה דז"א דהא לשון הרמ"א משמע דלא מהני גם בדיעבד לדעת התוס' אם נשא שני' והוליד ממנה דלא הפסידה הראשונה כתובתה וז"א אלא לדעת התוס' גם אם לא הוליד כלל מעולם מ"מ אם נשא שני' והוליד ממנה הפסידה הראשונה כתובתה:

בא"ד מ"ש ודברי הטור ג"כ לכאורה תמוהים ר"ל דהטור כתב באם הוא בא בטענה דחפצה לילד להיות לה בן שתשען עליו ואומרת דהוא הגורם שאינו יו"כ שומעין לה גם ביש לו בנים מאשה אחרת דאמרינן דאח"ז נתקלקל דכופין אותו ליתן לה גט וכתובה וא"כ יוקשה הא הטור לא דיבר דאיירי דהבעל טוען ברי כשיטת הרי"ף ז"ל וגם הטור לא איירי דהיתה מוחזקת מתחילה לב' אנשים כשיטת הר"ש הנ"ל וא"כ חזרה קושית התוס' למה צריכה לומר דאינו יו"כ בשהה עמה יוד שנים ואי לא שהה עמה יוד שנים הא לא מהני אמירתה דאינו יוכ"ח ואי ס"ל להטור כתי' התוס' הואיל דיש לו בנים מכבר לזה צריכה לומר דאינו יוכ"ח א"כ קשה הא הרא"ש בתשובה הנ"ל לא ס"ל דתליא בהי' לו בן מכבר אלא תליא אם היא מוחזקת ובאינה מוחזקת א"צ לומר דאינו יוכ"ח והטור לא איירי דהיא מוחזקת מתחילה לב' ועוד אי ס"ד דסובר כתי' התוס' דתליא בהי' לו בנים למה כתב הטור אפילו יש לו בנים דמשמע דל"מ באין לו בנים דאדרבה דנהפוך הוא דדוקא ביש לו בנים דאז צריכה לומר דאינו יוכ"ח ובלא היה לו בנים א"צ לומר דאינו יוכ"ח ואי ס"ל כפי' הרמב"ם דהסוגיא איירי דטוענת ברי דהוא הגורם וע"ז אמר הש"ס דאם אמר איזול ואיבדוק לנפשי רשאי ועי"ז הפסידה הראשונה כתובתה אם הוליד משני' אבל האיך הביא תשובת הרא"ש דלא הפסידה הראשונה באם היא טוענת ברי:

בא"ד מ"ש מיהו בטור י"ל דפוסק כהתוס' הנ"ל רק דעיקור החילוק דאם האשה באה לומר דאין רצונה לדור עמו אז אמרינן גם באומרת דאינו יוכ"ח ואיתרע הסברא מה דהיה לו כבר בנים מ"מ מהני מה דבדוק לנפשי' והוליד אח"ז מהשני ונתחזק הסברא ממה דהיה לו כבר בנים בודאי הקילקול ממנה אבל אם הוא רוצה לגרשה דטוען ברי דממנה המניעה לכן צריכה לומר ברי דאינו יוכ"ח וזה הוא הדין דסעי' למ"ד אבל בתשובת הרא"ש איירי דהיא אינה רוצה לדור עמו אז י"ל אפי' היה לו בנים מאשה אחרת וגם נשא אחרת עליה והוליד ממנה לא הפסידה הראשונה הכתובה ואמרינן דשמא לא זכה ליבנות ממנה אבל דעת רמ"א דאיירי דהיא רוצה לגרשה דא"א ליישב כהנ"ל וא"כ הפסידה הראשונה הכתוב' ולא מהני מה דאומרת דאינו יוכ"ח אם הוליד מהשני' והדק"ל כמ"ש:

ב"ש סק"ל נרשם בטעות על סעיף י"ד אלא קאי על סעי' י"ג וכן מבואר בני"י שהקשה על הדין אם הוא אומר הפילה בתוך עשר ורוצה לישב עמה והיא אומרת לא הפליתי הוא נאמנת דלא הפילה בתוך עשר וכופין לבעל שיגרשה ע"ז הוקשה הני אמאי הבעל אינו נאמן הא יש לו מיגו דאי בעי היה אמר דמכיר בעצמו שאינו ראוי להוליד דתש כוחו וא"כ אין מחויב לגרשה גם לאחר עשר דהא בלא"ה נמי אינו ראוי להוליד ונאמן ע"ז כמבואר לעיל בנ"י בשם הריטב"א ז"ל על הא דאמר הש"ס ד' כ"ג אם שהה עמה עשר שנים ולא הוליד עמה כופין אותו לגרשה כדי לקיים פ"ו עז"כ ונראה אם אמר דמכיר בעצמו שאינו מוליד אין כופין לגרש משום מצות פ"ו דבכל מצות כאלו שאין הכרתי שהיתה דרך מרד נאמן על עצמו וכן שמע מרבו ז"ל ולפ"ז הי' ראוי להאמין אותו דלא הפיל' ואינו מחויב לגרש' מכח מיגו הנ"ל ותי' הנ"י הואיל דכבר הוליד אלא שהפילה הרי ראינו דיש כח להוליד ור"ל דשניהם מודים דהוליד כבר פעם אחת ומת הולד ואח"כ הם מחולקי' כמה שנים לא הולידו מש"ה הרי ריע טענתו אבל הנ"י סובר דנאמן לומר בעצמו שאינו מוליד איירי כשלא הוליד כלל מעולם ולז"כ ולרש"י דפי' דהיא אומרת לא הפלתי ועקרה אני א"כ הדרא קושית הב"ש דכי אומרת דלא הפילה וא"כ לא הוליד כלל ואכתי יש לו מיגו הנ"ל לז"כ וצ"ל די"ל לרש"י דאין אומרים מיגו דיכול לומר עקר אני דאינו רוצה לעשות לעצמו עקר וא"כ לא הוי מיגו כלל אכן הב"מ כתב וא"י מה מיגו יש לו לומר נתעקרתי ואינו ראוי להוליד דאז תביא עליו לכל הדעות בטענה בעינא חוטרא שהודה שאינו ראוי להוליד ע"ש:

ב"ש סקל"ה מ"ש ואח"כ הביא תשובת ר"ג דפסק דיכול לגרשה בע"כ ובהגהת דגול מרבבה כתב וז"ל לא נזכר בתשובת ר"ג שיגרשה בע"כ רק כתב שם שכופין אותו לגרש ומיירי שהיא רוצה להתגרש כשיתן כתובה ואמנם מדכתב שם ר"ג הטעם משום דכל זמן דאגודה בי' לא נסיב אחריתא ולא כתב דכל זמן דאגידא בי' אסור למינסב אחריתא משמע דלא גזור במקום מצוה ע"ש בא"ד מ"ש לכן נראה אפי' בזה"ז מ"מ אם לא ילדה יוד שנים יכול לגרשה בע"כ ובסי' א' כתב רמ"א סעי' יוד או שהוא מן הדין לגרשה ואינה רוצה ליקח גט יש להקל ולהתיר לו לישא אשה אחרת ובתשובת הרשב"א סי' אלף ר"ה כתב ושנים ושלשה היה בארצות האלו שנשאו נשים על הראשונות מחמת שלא הי' להם תולדות מן הראשונות ועכ"ז לא עשו אלא לאתר כמה פיוסים ועכ"ז לא ראינו באחד מהם שעלה זוויגם ליפה וקרוב דאיירי במי שלא שהה יוד שנים ובתשובת שבות יעקב סי' א' הוציא מלשון הרמ"א הנ"ל דלא כב"ש ואין מוכרח כ"כ די"ל דאיירי בדומיא דנשתטה שא"א לגרשה בשום צד כן זו שאינה רוצה ליקח גט היינו באופן דאזלה מקמי' וא"א לגרשה בע"כ כתב תקנה באשה אחרת עלי' וצ"ע כן מבואר בספר בית מאיר ז"ל ע"ש סיימתי הלכות גיטין בסייעתא דשמיא יום ג' חמשה ימים לחודש אלול:

תוכן העניינים

ביאור מנחם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה