ביאור מנחם· רבי משה מנחם מנדל אהרנסון
הלכות גיטין · סימן קנג
ב"ש סק"א מ"ש אלא הטעם ר"ל דלזה הוי דין אם הבעל מכחישו שלא גירשה והיא אינה נותנת סי' בגט דאין מחזירין הגט לבעל דאנו חיישינן שמא אמת דגירשה בגט זה וממנה נפל ובודאי תביא היא עדים דגירשה ואח"ז כשתבוא האשה לגבות הכתובה ילך עמה לפני ב"ד אחר וידין עמו ויטעון פרעתי לה והא ראיה דגט בידו ויאמר דכבר פרע לה הכתובה ע"פ הגט דבמקום שאין כותבין כתובה גובה הכתובה בגט וא"כ האשה אינה יכולה לגבות הכתובה לעולם לכן הדין דהגט יהיה ביד ב"ד זה שמכחישין זא"ז לפניהם ויהי' כשתבוא אח"ז ראיה בעדים דגירשה בגט זה אין הבעל יכול לומר דכבר פרע לה דממ"נ אם ילך עמה אח"ז לפני ב"ד אחר בודאי יהיה הדין עמו דהא תבוא האשה עדי' דגירשה ועל טענתו שאומר דפרע לה אין הוכחה לזה דהא אין הגט בידו ומאיזה טעם יאמינו לו הב"ד אחר דכבר פרע לה וע"כ איצטרך לדון עמה בפני ב"ד ראשון כדי לעורר טענתו דהגט היו בידו וממנו נפל וזה יהיה קצת ראיה דכבר פרע לה הכתובה ע"פ הגט אבל באמת זה לא יועיל לו כלל דהב"ד יזכור טענתו הראשונה דאמר דלא גירשה מעולם א"כ לא פרע לה דכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי וגם לה אין מחזירין הגט דלמא באמת לא גירשה מעולם וזו תלך ותנשא בגט זה לכן הדין דאין מחזירין הגט לשניהם כלל כמ"ש:
ב"ש סק"ב א"י ליתן לה בתורת גירושין ר"ל דאלמפרע אינו נאמן ועיקר מה דהבעל נאמן לומר גירשתי הוי מטעם מיגו דיכול כעת לגרשה אבל אם אינו רוצה כעת לגרשה נסתר המגו ולז"כ דמ"ש הטו"מ ויתנהו לה ותתגרשה מעתה היינו דהבעל רוצה לגרשה השתא ע"ז נאמן במיגו ובאופן דאין חשש נפל מאחר:
ב"ש סק"ה מ"ש על ר"ס קאי ר"ל דמ"ש המחבר ומי שנותנת סימן דנקב יש בצד אות פ' ע"ז כתב דלאו דוקא אלא סגי בשאר סימן אפילו אינה אומרת נקב יש בצד אות פ' הואיל דליכא חשש דנפל מאחר אלא דאינו ידוע אם ממנו נפל או ממנה והיא אומרת גירשתני מסייע לה סימן כל דהו דנאמנת וזה דברי הרא"ש בפ"ב דבב"מ ונ"ל דלא בעי הכא סימן מובהק דודאי להחזירה לבעל לגרשה בו הוא דבעת סימן מובהק דלא יגרשנה בגט דנכתב לשם אשה אחרת אבל להחזירו לאשה כשאומרת הבעל גירשה וממנה נפל לא בעי סימן מובהק דליכא כאן חשש שמא נכתב לשם אשה אחרת כיון דבא לידה קודם נפילה וכיון דעדיפא סימנין דידה מסימנין דידיה יהבינן לי' לדידה ואי משום דמינסבא בגט זה הא אפילו בלי גט נמי נאמנת דאשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת מטעם דאין אשה מעיזה ולא אמרינן כיון דאיכא גיטא מעיזה כיון דסימנין מסייע לה והילכך אפילו בסימן שאינו מובהק מהדרינן לה והביא ראיה לזה מהא דאמר הש"ס הוא אומר בחפיסה אינה נאמנת משום דכל אשה יודעת דמה דאית ליה לבעל בוודאי בחפיסה מנח לי' וא"כ תיפוק לי' בלא"ה דעדיין דאינה נאמנת דחפיסה לא הוי סימן מובהק אלא ודאי מוכח דכאן לא בעי סימן מובהק אכן המעי' ברב"י על הרי"ף ז"ל דסותר ראית הרא"ש וכתב דאיירי בנתינה סימן מובהק בחפיסה גופא ועי' בתוס' בגיטין כ"ז ד"ה מצאה בחפיסה ובלא"ה דברי הרא"ש צ"ע דהא הוי ק"ו דמה כשאין אדם מכחישה אלא דאנן חיישינן דשמא מיוב"ש אחר הוא דנפל מה דהוי דבר רחוק הואיל דידעינן זה האיש שאבד והיוב"ש אחר לא ידעינן עד שבאמת לא הוי רק חשש דרבנן ומ"מ לא מהני סי' שאינו מובהק ומכש"כ כאן דהבעל טוען דלא גירשה וממנו נפל והחזקה ל"ש כיון דהגט מסעי לה ואיתרע חזקה דאין אשה מעיזה ובודאי הסברא נותנת דבעי סימן מובהק וגם דעת הרמב"ם כן בפי"ח מה' אבידה דבעינן סימן מובהק כמו נקב בצד או"פ ובזה ראיתי בספר ישועת יעקב שתמה על המחבר דסתם כן להלכה כדעת הרא"ש ולא הביא דעת הרמב"ם ור"י עכ"פ בלשון י"א דבעינן סימן מובהק ע'