ביאור מנחם· רבי משה מנחם מנדל אהרנסון
הלכות גיטין · סימן קמט
ב"ש סק"א מ"ש ועי' תשובת ריב"ש סי' ו' ולא פס' כן כצ"ל:
בא"ד מ"ש מיהו א"י לענין מה הביא רמ"א דברי הדין דקשה ממ"נ אי הנשואין הי' כדת בחופה דכל העולם קוראין נשואין לזה א"כ מאי קמ"ל דצריכה גט הא נשאה ממש כדין נשואין ואפ"ת דלא בעלה כלל הא חזרה להיות אשתו מחמת כניסה לחופה ואי לא נשאה ע"י חופה א"כ מה"ת לומר דנשואין גרוע כזו הוי ראיה ברורה דהבעילה שלא בעדים הי' הבעיל' לשם נשואין. וקידשה מחדש והר"ן איירי לענין ארוסה שכתב לה גט ולא נתן לה עדיין בזה נשואין גרועין נמי ראי' דמסתמא בעל אותה והוי חשש ג"י אבל להיות ראיה אם גירשה בגט כשר ואח"ז נשאה ע"י נשואין גרועין כזו ובעלה שלא בעדים דנאמר דודאי בעלה לשם קדושין בזה אינו ראיה אלא בעינן דבעלה בפני עדים ותיבת ביטל הגט ט"ס דהא מבואר לעיל סי' קמ"ח סק"ה היכא דיש ביד הבעל הגט בעת היחוד לא חיישינן דבעל כסברת רמ"ה דהי' חייש לפגמי' דברי' וא"כ ממילא לא חיישינן דביטל. וגם הב"ש בעצמו בסק"ה אח"ז הביא דברי הרשב"א וז"ל אבל אם כתב לה ועדיין לא נתן לה הגט ונתיחד עמה חוששין שמא בא עלי' ופסול משום א' ולא הזכיר החשש דביטל א"ו כמ"ש:
ב"ש סק"ב מ"ש אלא אפי' אם נשאה וגירשה לא חיישינן לקדושין כיון דחייב מלקות דהוי מחזור גרושתו משנשאת אבל יש בזה מקום עיון דמאי קאמר הגמרא הטעם דב"ש דס"ל במגרש ולנה עמו בפונדקי דא"צ גט שני דאין אדם עושה בב"ז לדברי ב"ש הנ"ל אמאי לא קאמר בפשיטות דב"ש אזלי לשיטתם דס"ל לא יגרש אדם את אשתו אלא ע"י דבר ערוה וא"כ כש חזור לקחת גרושתו גם קודם שתנשא לאחר עובר על לאו דלא יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה לרבות סוטה שנבעלה כדאמר הש"ס במס' קדושין ד' ע"ח ולזה ס"ל לב"ש דא"צ גט שני דבודאי לא בעל אותה לשם קדושין כי היכי דלא לחייב מלקות בבעל וקידש את סוטתו. וכבר נתעורר ע"ז הגאון מהר"י מלבוב בספרו ע"ש:
בא"ד מ"ש אע"ג בביאה נמי עושה איסור ר"ל דג"כ הו"ל לומר דאין אדם עושה בב"ז אלא בעל לשם קדושין לזה כתב דמ"מ בקידשה חייב מלקות ומש"ה לא חיישינן לקדושין ועי' במ"ל בפרק יוד מה"ג דין י"ט מהדהביא תשובת הרדב"ז ע"ש ועי' בספר אבן פינה מזה:
ב"ש סק"ד מ"ש וצל"ע מנ"ל דין זה הא קיי"ל דעדי יחוד הן הן עידי ביאה הוי כאלו עדים מעידים על הביאה וא"כ אינו נאמן הבעל נגד העדים ולא זכיתי להבין דא"כ אמאי מחלק המחבר בסעי' א' דאם בעלה בפני עדים הוי קדושי וודאי וצריכה הימנו גט שני ואין קדושין תופסין בה ובסעי' ב' אם הי' רק עדי יחוד הוי ספק מקודשת וצריכה גט מספק ותופסין קדושין של השני כדכתב בסעי' ג' וקשה דמ"ש הא עדי יחוד הן הן עדי ביאה כהשגתו על שה"ג וצ"ע:
ב"ש סק"ד מ"ש וא"ל החשש שמא ביטל הגט ור"ל שמא ביטל השליחות דהא איירי קודם שנכתב הגט לזה כתב דא"כ קשה דלמה לא מהני נאמנות אלא הטעם כשנתיחד עמה ס"ל להרמב"ם דבוודאי ביטל השליחות: