אור ברסלב
ביאור מנחם הלכות גיטין › סימן קמז

ביאור מנחם· רבי משה מנחם מנדל אהרנסון

הלכות גיטין · סימן קמז

סימן קמו

ב"ש סק"ז ביאור דברי קדשו אבאר קצת באריכות הנה דברי המחבר כאן סעי' ב' הם דברי הרמב"ם בפ"ח מה"ג ד"ד יש ג' חלקים דין א' כתב התנאי בגט אחר שגמר לכתיבת תורף ה"ז כשר ואיירי בתנאי ע"מ ולמד כן מדברי הש"ס גיטין ד' פ"ה ע"א דאמר רבא מחלוקת לאחר התורף ומתניתין דקתני כתבו ואוקימנא בתנאי חוץ אבל תנאי ע"מ לא פסל איירי לאחר תורף ורבנן הוא מבואר דלאחר תורף בתנאי ע"מ גם בכתב כשר. דין ב' אבל אם כתבו קודם התורף אפי' בתנאי ע"מ ה"ז ספק גט והיינו פסול ולמד כן מדאמר רבא אבל לפני התורף ד"ה פסול ואיירי גם בתנאי ע"מ והלכה כרבא דבתרא הוא וכן דעת הרי"ף ז"ל. דין ג' וכן אם הותנו בע"פ קודם כתיבת התורף ה"ז ספק גרושין ולכאורה אפ"ל דלמד כן מדאמר רבא לעיל ל"ש אלא לאחר תורף אבל לפני התורף אפי' ע"פ נמי פסול וע"ז אמר הש"ס ואזדא רבא לטעמיה דאמר רבא להני דכתבי גיטא שתקי לבעל עד דכתבו' לתורף ופרש"י דלא יזכיר שום תנאי גם תנאי ע"מ בע"פ קודם כתיבת התורף הגט פסול וכ"כ התוס' ד"ה שתקי לבעל אבל בהה"מ מבואר דז"א דהא רבא איירי בתנאי חוץ דקאי על המתניתין דבעינן דוקא כתבו איירי דוקא לאחר תורף וע"ז אמר רבא בתנאי חוץ כלפני התורף גם בע"פ פסול אבל בתנאי ע"מ לפני התורף מזה לא איירי הש"ס וכ"ה דעת רבינו אברהם ז"ל ורז"ה והרמב"ן ז"ל ולדעתם הא דאמר רבא שתקי לבעל עד דכתבא לתורף איירי בתנאי חוץ בע"פ אבל בתנאי ע"מ לפני התורף כשר וכן מוכרת ממסקנא דש"ס דרבא אמר אבל לפני תורף ד"ה פסול ואיירי בתנאי ע"מ בכתב דוקא דעיקר הפלוגתא דרבי ורבנן בתנאי ע"מ בכתב אבל בתנאי ע"מ בע"פ אין מבואר בש"ס לפסול הגט כמבואר בזה בפ"י ז"ל והרמב"ם בעצמו נשאל ע"ז והשיב דלכן ס"ל בע"מ בע"פ לפני התורף ה"ז ספק משום דאין ברירה דבעת הכתיבה לא היה ידוע דאח"ז יתקיים התנאי. וז"ש הב"ש בתנאי ע"מ בין בכתב בין בע"פ אפי' אם נתקיים לבסוף מ"מ הגט פסול מטעם אין ברירה אבל בתנאי ע"מ בכתב לפני התורף הוי להרמב"ם פסול מדינא כמימרא דרבא אבל לפני התורף ד"ה פסול ואיירי בתנאי ע"מ בכתב והכי ס"ל להרמב"ם גם בתנאי ע"מ בע"פ לפני התורף נמי פסול כמו ע"מ בכתב לפני התורף דהוי פסול מדינא דבשניהם ס"ל להרמב"ם דהגט פסול מדינא ולא מטעם גזירה ולכן ס"ל דבתנאי ע"מ לאחר התורף גם בכתב מ"מ כשר ולא ס"ל לגזור אטו תנאי חוץ בכתב לאחר התורף דאין סובר הטעם גזירה כלל אלא מה דס"ל דפסול הוי מדינא מיהו רוב הפוסקים הם רש"י ותוס' סוברים דע"מ בכתב ולפני התורף הוי הפסול מטעם גזירה אטו תנאי חוץ בכתב לפני התורף כמבואר בתוס' ד"ה אבל לפני התורף ולזה ס"ל לרש"י ותוס' לעיל ד"ה שתקי דלפני התורף גם בתנאי ע"מ ובע"פ פסול משום גזירה אטו חוץ בע"פ לפני התורף ופסול כדאמר רבא לעיל דלפני התורף אפי' בע"פ פסול וזה רימז הב"ש דרוב הפוסקים חולקים על הרמב"ם מטעם הפסול דלהרמב"ם הוי הפסול מדינא ולרוב הפוסקים הוי הפסול מטעם גזירה אבל לענין דינא שניהם שוין הרמב"ם ורש"י ותוס' דע"מ לפני התורף בין בכתב בין בע"פ פסול. ולז"כ הב"ש ולדעת הר"ן ובעה"מ תנאי ע"מ בע"פ קודם התורף כשר וס"ל להר"נ דמה דאמר רבא בתנאי ע"מ לפני התורף ד"ה פסול איירי ע"כ בתנאי ע"מ בכתב אבל בע"מ בע"פ לפני התורף כשר דסובר דגם תנאי חוץ בע"פ דקאמר רבא לעיל אבל לפני התורף אפי' בע"פ נמי פסול הוי עיקר הפסול מטעם גזירה אטו תנאי חוץ בכתב לפני התורף דהוי פסול מדינא לכן ממילא בתנאי ע"מ בע"פ לפני התורף כשר לרבא דהוי גזירה לגזירה תנאי ע"מ בע"פ לפני התורף אטו תנאי חוץ בע"פ לפני התורף ותנאי חוץ בע"פ לפני התורף אטו חוץ בכתב לפני התורף והוכיח הר"נ זה דתנאי חוץ בע"פ לפני התורף לא הוי פסול מדינא רק מטעם גזירה דחוץ בכתב לפני התורף דאי ס"ד דרבא דאמר לעיל דלפני התורף אפי' בע"פ פסול הוי מדינא ולא מטעם גזירה אמאי אמר רבא לעיל ל"ש אלא לאחר תורף הוא דפסול חוץ בכתב וממילא אבל חוץ בע"פ לאחר תורף כשר הו"ל לרבא לגזור גם לפסול חוץ בע"פ לאחר תורף אטו חוץ בע"פ לפני תורף דהוי פסול מדינא כמו דפסלינן תנאי חוץ בכתב גם לאחר התורף כדאמר הש"ס במסקנא דמתני' דקתני כתבו ואוקימנא בחוץ לאחר התורף הוי הפסול בזה מטעם גזירה אטו תנאי חוץ בכתב לפני התורף דהוי פסול מדינא כה"נ הוי לרבא לגזור בתנאי חוץ בע"פ לאחר תורף אטו תנאי חוץ בע"פ לפני תורף דהוי פסול מדינא אלא ודאי עיקר הפסול לרבא בתנאי חוץ בע"פ לפני התורף אלא מטעם גזירה אטו חוץ בכתב לפני התורף א"כ הוי חוץ בע"פ לאחר התורף גזירה לגזירה אטו חוץ בע"פ לפני התורף לפי"ז ממילא ליכא למיגזר גם בתנאי ע"מ בע"פ לפני התורף אטו תנאי חוץ בע"פ לפני התורף דלא הוי הפסול בזה אלא מטעם גזירה אטו תנאי חוץ בכתב לפני התורף וא"כ הוי גזירה לגזירה ולא גזר רבא אליבא דרבנן לז"כ הב"ש מיהו לרש"י ותוס' התנאי ע"מ בע"פ לפני התורף פסול ולזה פירשו דמה דאמר רבא לעיל שתקו לבעל דלא אזכיר שום תנאי גם תנאי ע"מ דסברי ליה להש"י ותוס' דתנאי חוץ בע"פ לפני התורף הוי הפסול מדינא ולא מטעם גזירה אטו חוץ בכתב לפני התורף לכן גזרינן גם בתנאי ע"מ בע"פ לפני התורף אטו תנאי חוץ בע"פ לפני התורף דהוי הפסול בזה מדינא. וא"כ בתנאי ע"מ ע"פ לפני התורף לא הוי הפסול מטעם גזירה לגזירה אלא הוי רק משום חדא גזירה אטו תנאי חוץ בע"פ לפני התורף דהוי בזה ג"כ הפסול מדינא ולא מטעם גזירה אטו חוץ בכתב לפני התורף ומ"מ לא קשה לדעת רש"י ותוס' הנ"ל קושי' הר"ן אמאי לא גזרינן גם בתנאי חוץ בע"פ לאחר התורף אטו חוץ בע"פ לפני התורף דפסול מדינא די"ל דס"ל לרש"י דלא גזרינן כלל אחר התורף אטו לפני התורף אלא הפסול לרש"י ותוס' בתנאי חוץ בכתב לאחר התורף מצד עצמו מדינא לרבנן הואיל דנכתב בהגט לפני הנתינה התנאי חוץ הוי כאלו אמר בעת נתינה חוץ ל"פ וא"כ אף אם נכתב התנאי חוץ לאחר התורף פסול קודם נתינה לכן לא גזרינן גם בתנאי חוץ בע"פ לאחר התורף אטו תנאי חוץ בע"פ לפני התורף דהוי בזה הפסול מדינא דלא גזרינן כלל אחר התורף אלא לפני התורף רק אם הכל לפני התורף אז גזרינן זה אטו זה דהיינו ע"מ בע"פ לפני התורף אטו תנאי חוץ בע"פ לפני התורף דהוי פסול מדינא כדאמר רבא לעיל אבל לפני התורף אפי' בע"פ פסול וז"ס הב"ש ובזה מיושב מה שהקשה הר"ן והיינו דרש"י והתוס' ס"ל דלא גזרינן כלל אחר התורף אטו לפני התורף. אבל תמיהני היאך מיישב הב"ש קושי' הב' של הר"ן בסיום דבריו דאי ס"ד דהפסול בכתב בתנאי חוץ לאחר התורף הוי הפסול מדינא כיון דנכתב בגט הוי כאלו אמר בעת הנתינה חוץ לפלוני כסברת הב"ש הנ"ל וקשה דליגזר בתנאי ע"מ בכתב לאחר התורף אטו חוץ בכתב לאחר התורף דהוי הפסול מדינא ואמאי אמר רבא במסקנא אבל ע"מ בכתב לאחר התורף דכשר לימא כי היכי דגזרו רבנן ע"מ לפני התורף אטו חוץ בכתב לפני התורף כדאמר רבא במסקנא אבל לפני התורף ד"ה פסול והיינו בתנאי ע"מ בכתב לפני התורף כה"נ הו"ל לרבא לומר אליבא דרבנן בתנאי ע"מ בכתב לאחר התורף אטו תנאי חוץ בכתב אחר התורף דהוי פסול מדינא לדעת הב"ש ז"ל א"ו כסברת הר"ן דתנאי חוץ בכתב לאחר התורף הוי עיקר הפסול משום גזירה אטו תנאי חוץ בכתב לפני התורף לפ"ז ממילא ליכא למיגזר גם בתנאי ע"מ בכתב לאחר התורף אטו תנאי חוץ בכתב לאחר התורף דהוי גזירה לגזירה דתנאי חוץ בכתב לאחר התורף לא הוי הפסול רק מטעם גזירה דתנאי חוץ בכתב לפני התורף הרי מבואר דגזרינן אחר תורף אטו לפני התורף ונסתר תירוץ הב"ש הנ"ל לפ"ז נשאר הוכחת הר"ן הראשונה דחוץ בע"פ לפני השורף לא הוי הפסול מדינא אלא מטעם גזירה אטו חוץ בכתב לפני התורף וממילא בתנאי ע"מ בע"פ לפני התורף כשר דהוי גזירה לגזירה כסברת הר"ן הנ"ל לע"ד. ומסברת הב"ש נמצא תנאי ע"מ כשר מיירי בתנאי ע"מ בע"פ אבל בתנאי ע"מ בכתב רוב הפוסקים פוסלין אם נכתב בהגט לפני התורף. גם מ"ש הב"ש אפי' תנאי חוץ בכתב לפני התורף וחזר ומחקו. נראה דהוי ספק גט להרמב"ם וזה דברי המחבר בשמו בסעיף ג' וכ"כ הב"ש בסק"ד ומ"ש לדעת הר"ן לפ"ז אפי' לא מחקו וביטל התנאי מ"מ כשר הגט ר"ל הואיל דנכתב תנאי חוץ לאחר התורף אבל הפ"י ז"ל השיב ע"ז דבלא חזר ומחקו אין לחלק בין לפני התורף או לאחר התורף דכחספא בעלמא הוא הואיל דהוי גט ושברו עמו אכן י"ל דא"ש כיון דביטל בעת הנתינה התנאי ונתבטל ואמר לה שוב הרי את מותרת לכ"א עי"ז נתבטל התנאי ממש הנכתב בגט לאחר התורף ועידי מסירה כרתי הוי דברים הנכתב בגט כלא הי' כתוב כלל והגט כשר מדינא כן מבואר בספר בית מאיר ז"ל:

תוכן העניינים

ביאור מנחם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה