ביאור מנחם· רבי משה מנחם מנדל אהרנסון
הלכות גיטין · סימן קמה
ב"ש סק"א מ"ש והא דאיתקן שמואל ר"ל דלפי בתחלה באומר אם מתי הוי כמו קובע זמן אלאחר מיתה ואם כן מאי מהני התנאי כפול בש"ס באומר אם מסי הא הוי כקובע זמן אלאחר מיתה ושמואל איירי ע"כ בלא מעכשיו לדעת הרמב"ם בפ"ו מה' גרושין דבמעכשיו א"צ תנאי כפול וזוהי קושי' הה"מ ותי' וז"ל ואפשר דרבינו ז"ל סובר דהכפל מוציא מהמשמעות דלאחר מיתה ומכניסו בכלל משמעות התנאי והטעם כשלא כפל הוא סבר דהוי כאומר לאחר מיתה ומפני כך אינו כופל דא"צ לכפול על לאחר מיתה אבל כשכופל עי"ז מגלה ומברר דעתו ואומר משפטי התנאים לכן כשיתקיים התנאי ה"ז גט זה נראה בדעתו ע"כ דברי הה"מ ז"ל ע"ש:
ב"ש סק"ב מ"ש והוי כאלו אמר מהיום לכאורה זה ניחא על הדין דרישא באומר ה"ז גט אם מתי וא"כ לר"י הוי כאומר מהיום אם מתי דמבואר דהוי גט כדכתב המחבר בסעיף ב' אבל בהדין דסיפא באומר הר"ז גיטך לאחר מיתה דגם לר"י דס"ל דזמן של שטר מוכיח והוי כאומר מהיום ולאחר מיתה דמבואר בהמחבר בסעיף ג' דהר"ז ספק גט וא"כ כעת דלא הזכיר מהיום רק לחוש לר"י א"כ הוי ב' ספיקות לאיסור ואפשר לומר דדעתו נמי דלא יהי' רק ספק בהדין דסיפא למ"ד דפסק כר"י:
ב"ש סק"ג מ"ש וצריך להיות הגט קיים באו"ש ואם אינו קיים הגט פסק המרדכי דתצא וכן מנהגינו בגט שכ"מ בכהן לאחר נתינת הגט לידה תולין לה הגט בצוארה במטפחת כדי שיהא הגט בשעת מיתה ברשותה ובס' בית מאיר האריך בזה ע"ש:
בא"ד אבל גט ישן לא שייך כאן ממ"נ ר"ל דהא הגט חל מיד למפרע מעת נתינה אם ימות ואם לא ימות הוי עדיין אשתו אבל איסור יחוד שייך בזה ולדעת הרא"ש הוי להיפוך דאיסור יחוד ליכא ואיסור גט ישן איכא:
ב"ש סק"ד מ"ש היינו לשיטת הרמב"ם דס"ל במעכשיו א"צ תנאי כפול ר"ל דהוי כאלו כפלו לתנאי הואיל דאמר מעכשיו אבל לשאר פוסקים דס"ל גם במעכשיו צריך תנאי כפול והוא לא כפלו לתנאי הוי הדין דתנאי בטל והמעשה קיים א"כ גם כשעמד מחולי זה מ"מ היא מגורשת מעכשיו והגט חל למפרע ולדעה זו איירי שמואל גם במעכשיו ומ"מ בעי התנאי כפול:
ב"ש סק"ו מ"ש לכן כשאומר מהיום האי סיבת לכן אין לו ביאור ולפום רהיטא משמט דמחמת הספק בעי שיהי' ע"מ לפנינו דיהי' מוכח מתוכו דהגט בא לידה בחייו דזה אינו דאפי' במעכשיו דלא שייך ספיקו של המחבר מ"מ הדין כן דצריכין ע"מ שיהי' לפנינו להעיד דבאה הגט לידה מידו בחייו דאמירת מעכשיו אין מזה הוכחה דבא הגט לידה בחייו הואיל דמת בזה היום אלא כנ"ל וכשאומר מהיום או מעכשיו ומת בו ביום צריכין ע"מ להעיד בפנינו דבא הגט לידה מחיים וכן מבואר בתורת גיטין דתי' לכן הוא מיותר עיי"ש:
ב"ש סק"ז מ"ש דאם יחזור יאמרו דיש גט לאחר מיתה. וזה מימרא דאביי ורבא בגיטין דף ע"ג ע"א דלא ס"ל הא דרב הונא מטעם גזירת שמא יאמרו יש גט לאח"מ ורבנן יכולין לעקור דבר מן התורה ולאפקועי הקדושין ועז"כ הרשב"א והפ"י דאע"ג דלא מצינו דחז"ל יפקיעו הקדושין אלא במקום שעשו שלא כהוגן מ"מ כאן היתה תקחז"ל שיגמור בדעתו לגרשה גירושין גמורים כדי שלא יהא בזה תשש גם לאח"מ ויגמור בלבו דגם אם יעמוד מחליו לא יתבטלו הגירושין ואם אח"ז בעת עמדו מחליו יאמר דלא הי' כוונתו כלל לגרשה בגט גמור לחלוטין וא"כ הוא עשה שלא כהוגן דעבר על דברי חז"ל בזה שפיר הפקיעו הקידושין ומותרת לעלמא דהואיל ועשה שלא כתקחז"ל הלכך אם עמד אינו חוזר רק אם התנה כדאתקון שמואל אז מהני וכן הלכה כמבואר בהרא"ש בזה. אכן הקשה הקרבן נתנאל למה הדין דאם עמד אינו חוזר משום גזירה דיש גט לאח"מ הא לר' יוסי דס"ל דזמן של שטר מוכיח והוי כאומר מהיום א"כ באם התנה בחליו ה"ז גט אם מתי אמאי אם עמד אינו חוזר הא הוי כאומר מהיום אם מתי דהוי גט כמבואר בסעיף ב'. והב"ש הקשה בלא"ה דאי נימא דהלכה כר"י הרי חשבינן כמו מהיום ולאח"מ וא"כ אין כאן גזירה כ"כ. ולזה כתב דמ"מ יאמרו מהיום ולאח"מ גט ור"ל גט גמור ובאמת אין הדין כך במהיום ולאח"מ דלא הוי רק ספק ואם כן העולם יטעו באם אומר מהיום ולאחר מיתה דיהי' גט גמור כמו בגט שכיב מרע סתם דעמד חוזר משום דהוי כמהיום ולאחר מיתה דלא עדיף גט שכיב מרע סתם מאומר מהיום ולאחר מיתה בפירוש כן יטעו העולם ומשום זה סברי אביי ורבא דלא פלוג. אבל דברי קדשו צריך עיון מדוע יטעו העולם לדמות גט ש"מ סתם להדין דמהיום ולאח"מ אמאי לא נימא דידמו להדין דמהיום אם מתי דבזה הדין באמת דהגט הוי גט גמור וא"כ הדרא הקושי' לדוכתי' אמאי הוי הדין דגט שכ"מ סתם בלי תנאי אם עמד אינו חוזר הא לא שייך גזירה דלאחר מיתה דאדרבה העולם ידמו להדין מהיום אם מתי לר"י דס"ל דזמן של שטר מוכיח וגם הרב קרבן נתנאל ז"ל שדי' בי' נא דאם כן אם אמר מהיום אם מתי בפירוש נמי לא יהא גט משום גזירה דמהיום ולאח"מ לכן ראיתי בספר ישועת יעקב ז"ל דאסבר דברי הש"ס עד"ז דלדעת הרמב"ם הובא בטוש"ע לקמן סי' קמ"ז דאפי' התנה בע"פ קודם כתיבת התורף הגט פסול והטעם משום דאין ברירה דלא אמרינן הוברר הדבר למפרע דהיא מגורשת כדכתב הב"ש שם בסי' ג' א"כ קשה הא חזינן לדעת ר"ה גם בלי תנאי הוי כאילו פירש והיינו מחמת אומדנא דמסוכן ומצווה מחמת מיתה דעתו דיהי' בידו לחזור כשיעמוד מחליו א"כ אומדנא זו הוי כעת הנתינה וכיון דאנן חשבינן לר"ה אומדנא כמו פנאי מפורש א"כ הוי כהתנה בתנאי בע"פ מפורש קודם כתיבת הגט דמה"ת נחלוק ביניהם כיון דחזינן דיוכל לחזור מחמת דחשוב כאלו התנה א"כ גם אם מת אמאי הוי גט הא בהתנה קודם כתיבת התורף הגט פסול כיון דהדבר תלוי ועומד ואין ברירה והגירושין בטלין והיא קושי' חזקה אבל אתי שפיר ע"פ מ"ש הרמב"ן במס' גיטין דהא דדייק הש"ס ד' כ"ה ע"ב מהך דע"מ שירצה אבא דסובר ר"ש דיש ברירה היינו אי נימא ע"מ שירצה כוונתו ע"מ שיאמר אבא הן וכיון דבעינן שיתחדש איזה דבר בזה שייך לומר סברת אין ברירה אבל למאן דס"ל ע"מ שלא ימחה אבא כיון דגם בעת המעשה לא מיחה לא שייך לומר סברת ברירה כיון דלעת הזאת נגמר המעשה רק שאם ימחה יתבטל כיון דלא מיחה הדבר בחזקתו וזה סברא נפלאה מאוד ממקום קדוש יהלך. מעתה א"ש הכל דכאן קאמר ר"ה אף בגט אם עמד חוזר דאומדן דעת דעל דעת כן מסר הש"ע הגט ליד האשה דאם ירצה יחזור והוי כאלו התנה הר"ז גיטך ע"מ שאם לא יחזור יהא גט ואם אני אחזור לא תהא גט וכיון שכן גם אם התנה בפירוש קודם כתיבה זה התנאי לא שייך בזה ענין ברירה. דהוי כאומר ע"מ שלא ימחה אבא דה"ה דתולה התנאי בדעת עצמו ע"מ שלא יחזור מן הגט וממילא לר"ה גם בסתם לא גרע מהתנה בפירוש דאם עמד חוזר וע"ז קאמר הש"ס אביי ורבא לא ס"ל הא דרב הונא הטעם גזירה שמא יאמרו יש גט לאח"מ ופרש"י דהם יסברו דהמיתה גומרת והיינו דלא ירדו לסוף הדבר בזה דטעם הוי משום חזרתו אלא יסברו דממילא בטל הגט כשלא מת א"כ יסברו דגם אם אומר קודם כתיבת הגט ה"ז גיטך אם מתי היא מגורשת וזה באמת אינו כיון דאין ברירה א"כ הגירושין לא נגמר רק אחר דנתברר הדבר שמת ובאותו העת אין מקום לחלות הגירושין דאין גט לאח"מ וא"כ א"ש גזירת חז"ל ויש לו יסוד ועיקר ודו"ק היטב:
ב"ש סק"ח מ"ש דהא קיי"ל האומר ה"ז גיטך אם מתי לא הוי גט דהוי כקובע זמן על לאח"מ כמבואר בסק"א לזה כתב ולמ"ש לעיל דכותבין בגט מיומא דנן הוי כאומר מעכשיו יהא גט ולא הוי כקובע זמן על לאח"מ וצ"ע קצת דא"כ הדר"ק לדוכתי' למה לי הת"כ הא הוי יומא דנן כמעכשיו לסברתו וכמו שכתב הה"מ בטעם של הרמב"ם דס"ל דמעכשיו א"צ תנאי כפול משום דהתנאי אינו סותר המעשה לגמרי דהרי אם יתקיים התנאי יהא חלות המעשה למפרע אבל בתנאי אם התנאי בא לסתור המעשה דאף אם יתקיים התנאי אין המעש' חל מיד עכ"ל וסברתו כן הוא דאף דבתנאי ע"מ דהוי כמעכשיו דאם לא יתקיים התנאי לא יתקיים המעשה כלל מ"מ בעת דנמסר ליד המקבל סתמא דמילתא דעת האדם לגמרו תיכף מיד בעת עשיתו והמעשה חל מיד ואין התנאי בא לסתור המעשה דתנאי מילתא אחריתא הוא אבל בתנאי אם דאין המעשה חל מיד אלא כשיתקיים התנאי אז חל והוי התנאי סותר למעשה וא"כ כה"נ ביומא דנן הוי כמעכשיו להב"ש א"כ א"צ הת"כ כקשיתו אלא העיקר כתי' הה"מ כמי שהביא בסק"א ע"ש:
ב"ש סק"ט מ"ש הא דצריך אומדנא ר"ל בשלמא לרשב"א ור"נ דאם במת מחמת סיבה אחרת אע"ג דהי' סיבה דשכיח מ"מ לא הוי גט הואיל דלא מת בזו החולה ממש לכן בעי אומדנא בהלך בשוק אם מת מחולי זו דווקא אבל לרש"י והרא"ש דסברי אע"ג דמת ע"י חולי אחר הוי גט בסיבה דשכיח וא"כ למה לי אומדנא אלא הי' סגי לראות אם הי' סיבה דשכיח דהא גם במת מחולי אחרת הוי גט לז"כ משום כשמת מחולי ור"ל דלזה בעי אומדנא הואיל ולא מת בתוך ימי אותו חולי א"כ לדעת רש"י והרא"ש יש חילוק דאם מת בתוך ימי משך החולי הוי הדין אע"ג דמת ע"י סיבה אחרת הוי גט אם הי' סיבה דשכיח דנתקיים התנאי מחולי זה דהיינו בתוך ימי משך חולי זה אבל אם עמד והלך בשוק אע"ג דמת ס מחמת סיבה דשכיח מ"מ לא הוי גט הואיל ולא מת בתוך ימי משך חולי זו שאמר אם מתי מחולי זו לכן בעינן אומדנא אם מת מחמת חולי ראשון ממש אבל אם עמד ונתרפא לגמרי לא מהני גם אם עת אח"כ גם מחולי הראשון ממש דהא מיד כשנתרפא לגמרי נתבטל הגט מיד:
בא"ד מיש ש"מ דס"ל כהרמב"ן ר"ל דלפירש"י דפירש הפירכא דש"ס מש"ר ומש"ס מדחזינן בסיפא באומר אם לא אעמוד מחולי זה ונפל הבית דהוי גט אע"ג דנפילת הבית הוי אונס דלא שכיח א"כ מ"ש רישא דלא הוי גט ועיקר הפירכא הוי רישא וזש"כ רש"י רישא נמי להוי גט דהא בתוך ימי משך חולי זו עת וע"ז אמר הש"ס שלחו מתם אכלו ארי אין לנו והדין בין ברישא ובין בסיפא לא הוי גט כפרש"י והסיפא משבשתא כדמסיק הש"ס וא"כ המחבר אי ס"ל כפירש"י תיקשה עליו אמאי סובר באומר אם מת מחולי זה דלא הוי גט בנפילת הבית עליו דלא הוי אנסו דלא שכיח כלל ובסיפא באומר אם לא אעמוד מחולי זה ונפל הבית דהוי ספק גט הא לרש"י בשניהם לא הוי גט בוודאי אלא ודאי סובר כהרמב"ן ולדעתו גם בסיבה דשכיח לא הוי גט וכש"כ בסיבה דלא שכיח ועיקר הפירכא דש"ס על הסיפא אמאי בסיפא הוי גט באונס דלא שכיח וע"ז קאמר הש"ס שלחו מתם אכלו ארי אין לנו ומבואר בב"י בשם הרמב"ן ז"ל מדלא השיבו בודאי אינו גט משמע דגם הם לא ידעו הדין בבירור לכן בסיפא הוי ספק גט והיינו כפי' התוס' בשם ירושלמי ד"ה מ"ש דהא מ"מ לא עמד מחולי זה ונתקיים קצת תנאי אם לא אעמוד מחולי זה וזש"כ הב"ש די"ל דמסיק דעתו על סיבה זו והיינו מדי ספק לא נפקינן מדהותנא בלשון לא אעמוד מחולי זה אפשר דעתו על עמידתו מחליו בלבד דיהי' איך שיהי' אם לא יעמוד מחולי זה גם ע"י סיבה דלא שכיח מ"מ להוי גט אם לא יעמוד לפ"ז לא יכולתי להבין דברי קדשו מה דהקשה אח"ז בסק"י אמאי סובר כאן המחבר בסיפא באונס דנא שכיח הוי ספק גט ובריש סי' קמ"ד סובר המחבר דבאונס דלא שפיר נתבטל הגע לגמרי ולהנ"ל ניחא דבאמת ס"ל להמחבר באונס דלא שכיח כמו נפילת הבית דלא הוי גט אבל כאן בסיפא אמר הלשון דלא אעמוד מחולי זה א"כ אע"ג דמת ע"י נפילת הבית הא הוי בתוך ימי משך חולי ונתקיים קצת תנאי דלא עמד מחולי זו וכסברת התוס' בשם ירושלמי הנ"ל ואדרבה אמאי הוצרך הב"ש להביא ממרחק לחמו הא כרישא סובר המחבר ג"כ באונס דנא שכיח דלא הוי גט כלל א"ו סובר כהרמב"ן וכסברת הב"ש הנ"ל לחלק די"ל דסיפא דאסיק דעתו על סיבה זו וא"כ לא קשה מידי מריש סי' קמ"ד כהחילוק הנ"ל כמ"ש:
ב"ש סקי"ב מ"ש לכאורה קשה ור"ל לדעת הה"מ דס"ל להרמב"ם בש"מ גם באומר אם מתי ולא סיים מחולי זה נמי בעינן אומדנא הואיל דאמר בעת חליו דעתו הי' על חולי זה א"כ מאי מועיל העצה של המחבר בסעי' ט' דלא סיים מחולי זה מ"מ יהא רעותא ע"י השתדלות הרופאים שיאמר דלא מת מזו החולי. והגאון ב"מ ז"ל מיישב זה דדעת הה"מ להרמב"ם כן הוא דדוקא אם אומר סתם אם מתי בזה ס"ל גם אם לא סיים מחולי זה נמי דעתו על חולי זה דווקא דהא וודאי לא הותנא באומרו על מיתו עולמות דמי גבר יחי' ולא יראה מות אלא המחבר נותן עצה מפני הרמאים במגביל הזמן ואומר מעכשיו עד יום פ' דבזה אמדינן דעתו בודאי לא כיוון על גורמת עצם החולי דהא הגביל הזמן ולזה הזכיר הלשון אם מתי לידע הגבלת הזמן אם ימות מעכשיו עד יום פ' א"כ אם מת אפילו מחולי אחר נמי הוי גט הואיל דנתקיים התנאי דמת קודם הזמן שהגביל כמבואר בסעי' ה' דאם אמר אם מתי עד זמן פ' אפילו עמד לבריו ממש כל שמת תוך זמן זה מגורשת משא"כ בפורט אם מתי מחולי זה מעכשיו עד זמן פ' בזה בעינן אומדנא לידע אם מס מחולי זה ממש וגם דיהא תוך הזמן ולהכי מהני העצה טובה של המחבר סעי' ט' דלא סיים מחולי זה כ"ה תוכן דבריו ז"ל וכן ראיתי בספר ג"פ סי' רע"ד וז"ל ודע דיותר טוב לומר אם מתי בתוך הזמן וכו' ונימנה מהיום וכו' כדי שלא יצטרך אח"כ לעי' אם מת מחולי זה וכוונתו כסברת הב"מ הנ"ל ולענ"ד אפשר לומר דמהני העצה של המחבר בסעי' ט' הנ"ל גם לדעת הה"מ שלא יזכיר מחולי זה אלא יאמר אם מתי מעכשיו ויכפול התנאי דע"י כפילת התנאי מוכרח דדעת הש"ס לא הי' על עצם החולי כלל אלא אפילו אם ימות מחולי אחר נמי יהא גט ומה דהזכיר אם מת ולא נתן הגט סתם הואיל דדעתו הי' כשיעמוד לבריו יהא נתבטל הגט וע"ז הזכיר הלשון אם מסי יהא גט ואם לא מתי לא יהא גט לענין כפילת התנאי בלבד ולא הזכיר הלשון אם מתי על גרמת עצם החולי אלא הצריך להזכיר על כפילת התנאי דאם לא ימות לא יהא גט אבל אם הזכיר מחולי זה בעינן אומדנא גם בכפילת התנאי דהא לא הי' צריך להזכיר חולי זה דהי' די להזכיר אם מתי ואם לא מתי והה"מ איירי במעכשיו בלא כפילת התנאי אלא באומר אם מתי סתם בזה ס"ל גם בלא הזכיר מחולי זה נמי אמרינן דעתו הי' על גורמת החולי דהא לא הו"ל להזכיר לשון מתי ואין הוכחה ברורה דדעתו הי' אם ימות ואם לא ימות דהא לא כפל התנאי אף דאמר מעכשיו מ"מ י"ל דדעתו הי' על עצם החולי לזה בעינן אומדנא אח"כ אם עמד ומת מחולי אחר משא"כ כשהותנא מעכשיו וכפל התנאי אז הוכחה ברורה דמה דהזכיר אם מת לא הי' על גורמת החולי אם ימות מאותו חולי אלא הזכיר אם מתי על כפילת התנאי דאם לא ימות לא יהא גט. וזה הרווחתי ליישב קושי' הראשונים על הרמב"ם דס"ל דבמעכשיו א"צ תנאי כפול וא"כ שמואל דהתקון תנאי כפול דממ"נ במאי איירי שמואל אם בלא מעכשיו הוי כקובע זמן על לאח"מ ואי איירי שמואל במעכשיו למה לי התנא כפול כמבואר בסק"א ובסק"ח מזה ולהנ"ל ניחא דלעולם שמואל איירי במעכשיו מ"מ הוצרך להזכיר הת"כ כדי דלא יהא חשש רמאים להשתדל לרופא אחר לומר דלא מת מחולי זה דלשיטתו אזיל דגם באומר סתם אם מתי נמי אמרינן דדעתו הי' על עצם החולי אע"ג דלא סיים מחולי זה לכן הזכיר הת"כ כדי שניפוק מן החשש הרמאים מדהותנא ת"כ אמרינן דעיקר מה דהזכיר אם מתי לידע דאם לא ימות לא יהא גט וזה הוא דהתקון שמואל הת"כ גם במעכשיו כדי דיהא הוכחה ברורה דמה דהזכיר אם מתי לא הי' על גורמת החולי אלא אפי' אם ימות מחולי אחר נמי הוי גט ולא בעינן אומדנא בעמד וא"ש וכן הוא מנהגינו בגט ש"מ בכהן דיאמר בזה"ל בעת נתינת הגט לידה קודם מסירה הר"ז גיטך והתקבלי גיטך ובו תהא מגורשת ממני מעכשיו והרי את מותרת לכ"א ומיד יסיים ע"מ אם לא מתי עד יום ל' והוא בכלל לא יהא גט ואם מתי קודם יום שלשים הנ"ל יהא גט מעכשיו ואם לא מת עד יום פ' והוא בכלל לא יהא גט ואח"ז מיד ימסור הש"מ גט לידה ותהא הגט מונח בידה עד לאחר מיתה כמבואר בס"ג סי' ל"ח בסי' רל"ג ועכ"פ עיקר כוונת הזמן והת"כ כדי דיהא מהני אליבא דכ"ע גם להה"מ לדעת הרי"ף והרמב"ם כמ"ש ודו"ק:
ב"ש סקט"ז מ"ש לכן מקרעין הגט ר"ל כמ"ש בסי' ק"ל סק"א אבל בגט ש"מ הביא הבית מאיר בסי' זה בסק"ג כבר נהוג עלמא שלא לקרוע הגט ש"מ הנעשה ע"ת אם ימות כנהוג בזולתו מהגיטין והוא ע"פ המרדכי ותשובת המיימי' והאריך בזה שיהא דוקא ברשותה בשעת מיתת הבעל והרב המסדר צריך ליזהר שלא יקחנו מידה עד אחר מיתתו ושוב הביא בס"ט דברי הג"פ וז"ל גם בגט ש"מ לדידן דנהוגינן לתיתו בתנאי מעכשיו אם לא מתי נראה לע"ד דלצאת מחשש ברירה. גם לצאת מהחשש שמא לא יהא הגט ברשותה או שמא יקרעו הגט בנתיים דהוא ספק מגורשת ולדעת המרדכי תצא כמבואר בב"ש בסק"ג טוב לסדר שיאמר הר"ז גיטך משעה זו ממש אם מתי דדוקא באומר מהיום אם מתי איכא לספיקי דדעתו לאחר הגט עד שעת מיתה ונעשה כאומר מעת שאני בעולם אבל במפרש שיחול הגט משעת נתינה ממש מגורשת משעת נתינה לכ"ע ואם נקרע או נאבד בנתים אין לחוש בפרט מדברי הר"מ ח"א סי' ל"ד ומקור ברוך סי' י"ג וכ"ב ולית בזה שום חשש ברירה עכ"ל עז"כ הב"מ ויראה לענ"ד דבגט ש"מ של כהן או במקום שיש לחוש לטירוף שמגרשין אף אנן ע"י תנאי יתנה בשעת הנתינה לשון זה אם לא מתי עד יום פ' לא יהא גט ואם מתי מעכשיו עד יום פ' והוא בכלל יהא גט משעה זו ממש ואם לא מתי עד יום פ' לא יהא גט ואם מגרש הש"מ בלי תנאי כלל טוב שהמסדר יפרש לו שאף זה יעלה בדעתו שגם אם תבגוד האשה ותירצה למעול מעל באחרים שלא להנשא לו אלא לאחר או שתירצה ליתן הקנס כפי המדובר שהי' ביניהם שתנשא לו דעכ"ז יהי' סבור וקיבל ומגרש לחלוטין בלי שום תנאי וכן מבואר בסדר ר"מ ר' יוזפש אות ל"ח כן ע"ש באריכות בב"מ ועי' בבית מאיר לעיל סק"ב שכתב וז"ל ובדיעבד אם נתקרע קודם מותו והוא מעורה לענ"ד יש לעי' סי' קכ"ה סעי' כ' ע"ש ולענין מנהגינו הנ"ל בגט ש"מ הנעשה ע"ת דאומר הר"ז גיטך ואח"ז פורט התנאי כפול ויש לדבר בזה לפי מה שהביא הב"ש לעיל סי' ל"ח סק"ב דעת הראב"ד והרשב"א והר"נ והטור והרמ"ך דאפילו באמורה צריך להקדים לתנאי ולא כהרמב"ם שכתב דקדים המעשה היינו שעושה המעשה א"כ לדעתם הנ"ל הוי מנהגינו היפך ממה דס"ל הם ולדעת הרמב"ם ניחא ע"ש ודו"ק: