אור ברסלב
ביאור מנחם הלכות גיטין › סימן קמג

ביאור מנחם· רבי משה מנחם מנדל אהרנסון

הלכות גיטין · סימן קמג

סימן קמב

ב"ש סק"א מ"ש ונראה בתנאי ע"מ כן יכול לבטל התנאי דיחול הגט מיד וא"צ ליטול הגט ממנה ולא זכיתי להבין ד"ק מ"ש דבתנאי ע"מ ג"כ יכול לבעל התנאי דמשמע דבתנאי אם מבואר להדיא במחבר דיכול לבעל התנאי דע"ז הוסיף הב"ש דגם בתנאי ע"מ יכול לבטל התנאי והיכן דיבר המחבר בתנאי אם יכול לבעל התנאי דהא במחבר אינו מבואר אלא דיכול לבטל הגט או להוסיף תנאי אחר אבל לבטל התנאי מזה לא דיבר המחבר כלל דליהוי גיטא בלי תנאי. וזה יותר תימא מה חידש הב"ש דבתנאי ע"מ יכול לבעל התנאי הא כן מבוא' במחבר להדיא בס"ה מ"ש אבל אמר ליהוי גיטא בלי, תנאי ה"ז מגורשת ואיירי מתנאי ע"מ וא"כ מאי קמ"ל הב"ש בזה דכתב ונראה וגם קשה לי מ"ש בסיום ד"ק ולא כהב"ח דסובר דבתנאי אם אינו יכול לבטל התנאי הרי מבואר דרוצה להשיב על הב"ח בתנאי אם ובריש דבריו לא דיבר הב"ש מתנאי אם. אלא מתנאי ע"מ. לכן נלע"ד ברור דט"ס בד"ק וכצ"ל בריש דבריו ונראה בתנאי אם יכול לבעל להתנאי דלהוי גט בלי תנאי וקאי על דברי המחבר דסובר בתנאי אם יכול הבעל לבטל הגע או להוסיף תנאי אחר לזה הוסיף הב"ש דגם התנאי עצמו ג"כ יכול לבעל דיהי' הגט חל מעכשיו בלי תנאי ומ"מ א"צ לחזור וליעול הגט ממנה ולחזור וליתן לה אע"ג דבנתינה הראשונה לא היתה מגורשת אז למפרע וא"כ הי' ה"א לפי מה דקיי"ל דהיכא דבנתינה ראשונה לא הי' נתינה צריך לחזור ליעול ממנה ולחזור וליתן לה ויאמר לה עוד הפעם ה"ז גיטך וזה י"ל דעת הב"ח דס"ל דצריך לחזור וליעול ממנה הואיל דהתנה בנתינה הראשונה ה"ז גיטך אם תתן לי ר"ז וא"כ עיקר הגע מתחיל בעת קיום התנאי אח"ז ולא למיפרע והוי הגט כפקדון בידה עד קיום התנאי דבשלמא אם באמת נתקיים מהני דהא כן אמר לה ה"ז גיטך אם תתני לי ר"ז והוי נתינה אריכתא דהא מתחלה נתן כן לידה הגע על תנאי שיתקיים לבסוף ולא הוי אח"ז כטלי גיטך מעג"ק אבל אם לא נתקיים התנאי לבסוף אלא אמר הבעל להוי הגע בלי שום תנאי א"כ נתבטל הענין ומתחלה ג"כ לא היתה אז מגורשת וא"כ לא מיקרי נתינה אלא צריך לחזור וליעול ממנה ולחזור וליתן לה מחדש ולומר ה"ז גיטך לזה חידש הב"ש דמ"מ א"צ לחזור וליעול ממנה ולחזור וליתן לה מחדש ולומר ה"ז גיטך גם בתנאי אם ומהני אם אומר אח"ז ליהוי גיטא בלי שום תנאי דהא מ"מ בעת הנתינ' מידו לידה בתחלה הזכיר בפה לשון ה"ז גיטך אלא הוסיף ג"כ תנאי בגט ומאי איכפת לן בזה דתנאי מילתא אחריתא ובין אם נתקיים התנאי אח"ז ובין אם לא נתקיים התנאי אח"ז דאומר לה דליהוי גיטא בלי שום תנאי מהני וא"צ לחזור ליטלו ממנה ולחזור וליתן לה אלא סגי בנתינה הראשונה לבד ולא דמי לעלי גיטך מעג"ק דשם לא הי' נתינה ראשונה מידו לידה בתורת גט וגם לא דמי להמבואר לעיל בסי' קל"ז דכאן הזכיר בתחלה בשעת נתינה מידו לידה ה"ז גיטך. ולכן כתב שפיר דלא כהב"ח ואיירי הכל מתנאי אם וסובר הב"ש דבתנאי אם הדין שוה ותנאי ע"מ דיוכל לבעל התנאי ולומר דלהוי גיטא בלי תנאי ולז"כ דאין חילוק בין תנאי ע"מ לתנאי אם אלא לענין לבעל הגע או להתנות תנאי אחר אבל לענין לבעל התנאי אין חילוק ביניהם. ובשניהם יכול לבעל התנאי כדעת המחבר בס"ה בתנאי ע"מ כ"ה בתנאי אם להב"ש ז"ל כנלע"ד בפשיטות:

ב"ש סק"ב מ"ש דהמחבר נמי סובר כהרמב"ם דכתב האי אם ניסת תצא רק באם נאבד הגע או מת הבעל קודם שנתקיים התנאי אבל אם הבעל חי והגע עדיין קיים הוי אם ניסת לא תצא אם נתקיים התנאי לבסוף וזה דעת הרמ"א לעיל בסי' ק"כ דכתב אפי' אחר שניסת ואפי' בתנאי אם שיחתמו כולם מ"מ לא תצא ולא קשה קושיית הח"מ שם בס"ק כ"ב דאזיל בשיטת הרמב"ם עיי"ש:

ב"ש סק"ד מ"ש כי משמע מפ' המגרש דמותרת להנשא ור"ל דפ"ג דאמר הש"ס בדרך פירכא אי הכא כל תנאי דעלמא נמי לא תנסוב קודם דיתקיים תנאי דילמא לא קיימת תנאה. ונמצא גט בעל ובניה ממזרים. וחזינן דסתמא דש"ס פריך כן משמע להרמב"ם דכן הלכה דמותרת להנשא בתנאי ע"מ גם קודם דתתקיים התנאי ולזה ממילא נדחה הברייתא דפ' מי שאחזו דמבואר דלאחר לא תנשא מסתמא דש"ס דפ' המגרש הנ"ל דמבואר דמותרת להנשא כמ"ש שם בהה"מ:

בא"ד מ"ש לפי"ז לא הי' צ"ל דנדחה הברייתא וכיון להה"מ הנ"ל דכתב ליישב דעת הרמב"ם דסובר דמותר להנשא קודם קיום התנאי אע"ג דמבורר בפ' מי שאחזו דאסורה להנשא לאחר קודם קיום התנאי הואיל דמסתמא דש"ס דפ' המגרש מבואר דמותרת להנשא קודם קיום התנאי וא"כ נדתה הברייתא זו דמי שאחזו מסתמא דש"ס דפ' המגרש לז"כ הב"ש דלא הי' צריך הה"מ לזה. דבל"ז א"ש דעת הרמב"ם ול"ק מהש"ס דמי שאחזו דשם איירי הש"ס בתנאי שתתן ר"ז דהוי כתנאי שאין בידה לקיים דילמא תפסיד כל אשר לה ולא יהי' ביכלתה לקיים התנאי כדכתבו רש"י והתוס' והעור אבל הרמב"ם איירי מתנאי דעלמא אשר יהי' ביכלתה בוודאי לקיים התנאי לכן לא חייש לדילמא לא תקיים התנאי דודאי תקיים התנאי כדי שלא תקלקל עצמה וגם קיום התנאי תולה אלא בידה לבד לכן מותרת להנשא קודם קיום התנאי. ולפי"ז לא פליגי הברייתא דמי שאחזו על הסתמא דש"ס דפ' המגרש דבתנאי שבידה לבד לקיימו מודה הברייתא דמי שאחזו דמותרת להנשא קודם קיום התנאי אבל מאוד תמהני הא כן מבואר בהה"מ שם דמיישב דעת הרמב"ם כן וכ' בזה"ל יש מי שסובר כדברי רבינו בע"מ והוא שבידה לקיימו ומ"מ לא דחה הברייתא מהלכה דשאני בע"מ שתתן לי ר"ז דאינו בידה לגמרי דהיינו אם אינה רוצה לקבל הג"פ פסול (וממילא ה"ה יש לחוש דילמא תפסיד כל אשר לה דהוי הכל דאין בידה לקיימו) וסיים הה"מ ודע דאף רבינו מודה בתנאי שתלוי ביד אחרים ודבריו אינן אלא בתנאי שבידה א"כ לא נעלם זה מהה"מ ומאי חידש הב"ש בזה. אכן גוף דברי הה"מ צ"ע א"כ אמאי כתב הרמב"ם סתם אם אמר הרי את מגורשת מהיום על תנאי כך ויש לה להנשא אעפ"י דלא נתקיים התנאי עדיין דסתימת לשונו משמע גם בתנאי שתתן הדין כן וצ"ע בזה:

בא"ד מיש או י"ל מברייתא זו יליף נתינה בע"כ פסול. ור"ל דהרמב"ם פסק דנתינה בע"כ הגט פסול וזה דעת המחבר בס"ד וא"כ לכאורה קשה עליו מנ"ל דפסול הא לפי ל"ק דרבא דף ע"ה דס"ל דנתינה בע"כ לא הוי נתינה הוי להרמב"ם לפסוק דהגט הוי בעל ג"כ ואי אזיל לל"ב דרבא דנתינה בע"כ הוי נתינה א"כ אמאי פוסק דהגט פסול בנתינה בע"כ. לכן צריכין לומר דהרמב"ם למד דנתינה בע"כ הגט פסול מכאן דלהרמב"ם הי' קשה הני שתי ברייתות דפ' מי שאחזו להך סתמא דש"ס דפ' המגרש הנ"ל לכן מיישב הרמב"ם בעצמו כן עפ"י הדין דנתינה בע"כ הוי הגט פסול וא"כ ממילא לכתחלה לא תנשא בתנאי שתתן ר"ז דילמא לא ירצה הבעל לקבל ויהי' נתינה בע"כ ויהי' הגט פסול ולפי"ז אין סותר הברייתא זל"ז דמה דמבואר בפ' המגרש דמותרת להנשא קודם קיום התנאי איירי בתנאי דעלמא ולא יהיה לעולם נתינה בע"כ בתנאי זה דבידה לבד לקיימו אבל בפ' מי שאחזו איירי בתנאי שתתן ר"ז לא הוי התנאי בידה לקיימו דילמא לא ירצה הבעל לקבלו ויהי' נתינה בע"כ ויהי' פסול לכן הדין דלא תנשא לאחר קודם קיום התנאי ולפי"ז ממילא למד הרמב"ם דנתינה בע"כ הגט פסול מהך דמי שאחזו דלכן לא תנשא לאחר משום דחיישינן דיהי' הנתינה בע"כ דהגט פסול כ"ה ביאור ד"ק בפשיטות. אבל צ"ע קצת דמ"מ איך הוכיח הרמב"ם מהש"ס דמי שאחזו הנ"ל דנתינה בע"כ הגט פסול הואיל דמבואר דלאחר לא תנשא לכן ס"ל להרמב"ם בזה דהטעם דיהי' נתינה בע"כ דילמא בלא"ה יש חשש בזה דילמא תפסיד כל אשר לה ולא יהי' בלא"ה ביכלתה לקיימה התנאי כסברת הב"ש בעצמו בריש דבריו. וא"כ לסברתו הנ"ל נסתר הוכחת הרמב"ם די"ל דגם הש"ס סובר דגם כן נתינה בע"כ הגט כשר ומ"מ לאחר לא תנשא דילמא לא יהי' ביכלתה לבד לקיים התנאי כסברת רש"י ותוס' דילמא תפסיד כל אשר לה. ועוד צ"ע דק' האיך הוי להרמב"ם הוכחה מהש"ס הנ"ל דנתינה בע"כ פסול מדאמר הש"ס לאחר לא תנשא הא י"ל דלעולם סובר הש"ס דנתינה בע"כ מהני והגט כשר ומ"מ לא תנשא לאחר קודם קיום התנאי דילמא לא יהי' הבעל אח"ז לפני' דהיינו דיטמון א"ע כדי שלא יקבל הר"ז ובכה"ג נתינה בע"כ שלא בפניו לכ"ע לא מהני כדכתב הב"ש לקמן בסק"ז בעצמו. אבל מה דסובר הרמב"ם גם נתינה בע"כ בפניו דהגט ג"כ פסול זה אין מוכח מהש"ס הנ"ל. דהש"ס איירי בנתינה בע"כ שלא בפניו כמ"ש:

ב"ש סק"ו מ"ש ובזה ניחא קושית ב"ח על הטור ור"ל דהב"ח הקשה על הטור דהביא דעת הרמב"ם דס"ל דחולצת ולא מתייבמת גם בהדין דאמר לה ה"ז גיטך ע"מ שתתנו לי ר"ז לאחר שלשים יום ומת ולא קיימה התנאי ע"ז הק' הב"ח ז"ל הא ליתא דהא בקבע לה זמן ס"ל להרמב"ם ג"כ דבעל הגט וחולצת או מתייבמת דהתנא מבוטל בפועל דהוי כקבע זמן הואיל דהתנה בלשון התנאי דתתן לאחר שלשים יום א"כ אם לא נתנה בזמן שקבע הוי הגט בטל בפועל כדמחלק הרמב"ם בעצמו בפ"ח בין היכי דלא קבע הזמן אז לא הוי הגט בטל בפועל לכן הדין דלא תתיבם אלא חולצת אבל היכי דקבע הזמן דתתן לי ר"ז מכאן עד שלשים יום ומת בתוך שלשים יום הואיל דשלמו השלשים יום ולא נתנו להבעל אינה מגורשת כלל ומותרת להתייבם ג"כ ומבוטל הגט בפועל הואיל דלא נתנה לו בתוך הזמן שקבע לה לקיים התנאי ולא קיימה א"כ בכאן שהותנה שתתן לו ר"ז אחר שלשים יום דהוי נמי כקבע זמן אמאי הביא הטור ע"ז דברי הרמב"ם דחולצת ולא מתייבמת ולזה כתב הב"ש דבזה ניחא ור"ל דזה התנאי שתתן לו ר' לאחר שלשים יום לא הוי כקבע זמן דמשמע לעולם אימא שתתן לו יהא נתקיים התנאי. וא"כ כעת דלא נתנה לו אחר שלשים יום ומת לא נתבטל הגט בפועל וא"כ הביא הטור שפיר דהרמב"ם ס"ל בזה דחולצת ולא מתייבמת וא"כ לעולם הוי ספק גט ומ"מ הטור חולק בזה וסובר גם בלא קבע זמן הגט בטל לגמרי ומתייבמת הואיל דא"א לקיים התנאי עיי"ש:

ב"ש סק"י מ"ש הא מוכח נתינה בע"כ לא הוי נתינה לרבנן דמתני' דף ע"ד דלהרא"ש איירי רבנן באינו מרוצה לקבל האיצטלית ולכן לא מהני א"כ ע"כ מוכח דלפי מאי דקיי"ל כרבנן ממילא הוי הדין דנתינה בע"כ לא הוי נתינה לז"כ דלעולם י"ל דרבנן סברי דנתינה בע"כ הוי נתינה ומ"מ לא מהני לרבנן באיצטלית אם אינה נתנה לו ואינו מרוצה לקבל האיצטלית דהא התנאי הוי דווקא על האיצטלית וא"כ כעת אם אינה נותנה לו האיצטלית כפי התנאי לא קיימה לתנאי דבשלמא אם היתה נותנת לו האיצטלית בע"כ ובזה היו אמרי רבנן דלא הוי נתינה הי' מוכח שפיר דסברי דנתינה בע"כ לא מהני. אבל כאן אין דין זה נכנס בגדר נתינה בע"כ. דבלא"ה לא מקיימת כפי התנאי אבל מ"מ ע"ז מקשה הב"ש בסיום דבריו במ"ש מיהו קשה לרבה ור"ל דהא הש"ס מדמה להא דאיצטלית הא דגשמים ומשמע דאילו הי' באיצטלית להרוחה הי' יכולה ליתן דמים בע"כ וא"כ יש סתירה למ"ש בתחלה דאף דנתינה בע"כ הוי נתינה מ"מ דאם נותן דבר אחר לא הוי נתינה הא מהש"ס מוכח דג"כ מיקרי נתינה אי לא טעמא דצעירה:

בא"ד מ"ש וא"ל מדאמרי רבנן איצטלית דווקא קאמר ור"ל דלו יהא דאין מוכח דסברי רבנן דנתינה בע"כ לא הוי נתינה אבל דוק לאידך גיסא דמוכח דס"ל לרבנן בעלמא דנתינה בע"כ הוי נתינה דאי ס"ל לרבנן בעלמא דלא הוי נתינה בע"כ למ"ל לרבנן לומר דלכן לא מהני נתינת דמים בעד איצטלית אם אינו רוצה לקבל כפי' הרא"ש דאיצטלית דוקא קאמר הא אפי' אם נימא דלאו דוקא איצטלית קאמר מ"מ לא מהני אם אינו רוצה לקבל דמים דנתינה בע"כ לא מהני כלל וא"כ אפילו אם האיצטלית הוי בעינו כדמי מ"מ לא הוי נתינה בע"כ א"ו מדחזינן דרבנן קאמרו הטעם דלא מהני משום דאיצטלית דוקא מבואר דאי לא הי' דוקא הי' מהני אם נותנת לו דמים בע"כ דנתינה בע"כ הוי נתינה רק הואיל דסברי רבנן דאיצטלית דוקא קאמר א"כ לא קיימה כפי התנאי לכן לא מהני דמי בעד איצטלית בע"כ א"כ עכ"פ מוכח דס"ל לרבנן דנתינה בע"כ מהני בעלמא א"כ קשה על הרא"ש דס"ל נתינה בע"כ לא הוי רק ספק גט לז"כ ואפשר ור"ל דאין הוכחה מרבנן דס"ל דנתינה בע"כ הוי נתינה אלא י"ל דסברו דלא מהני בע"כ ומ"מ קאמרו רבנן שפיר הטעם דלא מהני משום דאיצטלית דווקא ליתן טעם דלא מהני אף בנתינה שלא בפניו ואינו ידוע לנו אם לא ניחא לי' לקבל הדמים מ"מ לא מהני הואיל דאיצטלית דווקא קאמר לכן לא מהני גם בסתם דילמא לא ירצה לקבל הדמים וא"כ בדעת הבעל הי' עיקר קפידא להאיצטלית וא"כ איירי הש"ס מנתינה שלא בפניו ואינו ידוע לנו דלא ניחא לבעל ומ"מ לא מהני דאיצטלית דוקא קאמר אבל אם ידוע לנו דלא ניחא לי' לא הי' צריך להטעם דאיצטלית דוקא דבלא"ה לא היה מהני אפי' אם נימא דלאו דוקא איצטלית קאמר אלא הי' אמרינן דדעת הבעל להדמים ג"כ מ"מ לא מהני כעת אם אינו רוצה לקבל הדמים דנתינה בע"כ לא הוי נתינה:

בא"ד מ"ש דהביא ראי'. ור"ל דהרשב"א הביא ראי' דאי נימא דנתינה בע"כ לא הוי נתינה ה"ה נתינה ליד ב"ד שלא בפניו לא מהני היכא דאינו מרוצה לבסוף והביא ראי' מדקאמר הש"ס דהלל התקין דיהי' מעות ללשכה ודייק הש"ס מזה דנתינה בע"כ לא הוי נתינה א"כ מבואר דהך מילתא דנותן המעות ללשכה בלי דעת בעלים דומה ממש לנתינה בע"כ לז"כ הב"ש דשם שאני דגילה דעתו מתחילה דאינו רוצה ע"י הטמנה ועז"כ בס' ישועת יעקב דזה לא חשיב גילוי דעת גמור דבלא"ה קשה לכאורה מאי ראי' מייתי הש"ס דנתינה בע"כ לא שמי' נתינה מתקנת הלל הא שם פשיטא כיון דלא קבל מעות ובמה תחזור הקרקע לידו וע"כ צ"ל כסברת התוס' דיוכל לזכות לו ע"י אחר א"כ אי נימא דחשיב גילוי דעת גמור מה שנטמן והאיך נחשוב זכות הא גילה דעתו דאינו חפץ וזכי' הוי משום שליחות ועומד וצוח לא ניחא לי א"ו דזה לא חשיב גילוי דעת גמור ויכול להיות שליחו. רק אי נימא דבעינן דעת הנותן אבל אי נתינה בע"כ שמי' נתינה מהני זכוי ע"י אתר כדכתב התוס' בלשון הש"ס בעינן דעתה ה"נ בעינן דעתיה. ולפי"ז ראית הרשב"א ברורה דחזינן דלא מהני נתינה ליד הב"ד או ליד אחר אם נתינה בע"כ לא שמי' נתינה עיי"ש:

ב"ש סקי"ד דהקשה אמאי אינו גט וממילא מותרת לייבם הא התנאי הוי בדבר דאין זמנו קבוע דהא יכולה לשמשו אימת שתרצה כל ימי חיי האב או להניק את הבן יום אחד בכל ימי משך השני שנים. וא"כ כעת שמת האב או הבן לא נתבטל התנאי בפועל וא"כ ליהוי דאסורה להתייבם אלא חליצה לבד כהדין דתנאי שתתן ר"ז דחולצת ולא מתייבמ' כמבואר במחבר בסעיף ג' בלא קבע זמן ואמינא אנא הצעיר בס"ד לפימ"ש המשנה למלך פ"ח מה' גירושין הלכה כ"ב על דברי הה"מ להסביר דעת הרמב"ם באומר ה"ז גיטך על מנת שתתן לי ר"ז ולא קבע זמן ומת קודם נתינה דה"ז חולצת עז"כ הה"מ שדעת רבינו דאע"פ דא"א דנתקיים התנאי בשום פנים כיון דמת הבעל אין מחזיקין הגט בביטול לגמרי עד דיהא התנאי מבוטל בפועל ואי אפשר להיות מבוטל בפועל הואיל דלא קבע זמן ע"ז הק' המ"ל ז"ל מהא דתנן בפ' מי שאחזו ה"ז גיטך ע"מ שתשמשי ב"ש או ע"מ שתניקי בני ב"ש מת הבן או האב אינו גט ומדקתני אינו גט משמע דאינו גט כלל ומתייבמת והשתא לפי דברי הה"מ הנ"ל הרי גט זה לא נתקבל דהרי אם הי' קיים האב היתה יכולה לקיים התנאי כ"ז שתרצה דהרי לא קבע זמן לתשמיש ותירץ דכל המתנה ע"מ שתעשה איזה דבר עד זמן פלוני דעתו היה דיתקיים התנאי תיכוף ומיד דדוקא המתנה ט"מ שתתן לי ר"ז דהפעולה אינה נמשכת בזמן אלא בפעם אחד שתתקיים התנאי סגי משו"ה אמרינן דכל זמן שתתקיים התנאי מהני אבל באומר ע"מ דתשמשי את אבא שתי שנים דעתו הי' על שנים ראשונות וחייב לזון בשנים ראשונות הלכך כל שמת האב בשתי שנים ראשונות הרי נתבטל התנאי בפועל והוי כקבוע הזמן. אלו דבריו ז"ל. ולפ"ז מתירץ קושיית הב"ש הנ"ל דהא דיעה זו דסובר דאם מת הבן או מת האב דאינו גט הוא מהרמב"ם דפסק כרב אשי דכל סתם כמפרש יום אחד דמי והוי כמו אם פירש בהדיא דתשמש אביו יום אחד או דתניק בנו יום אחד ואמרי' דעתו הי' על יום א' הבא ראשון וא"כ אם כעת מת הבן או האב קודם קיום התנאי הוי התנאי מבוטל בפועל אם עבר יום אחד ולא קיימא התנאי הרי מבוטל התנאי בפועל וא"כ לא דמי להתנאי שתתן ר"ז דמבואר בס"ג דעת הרמב"ם בלא קבע זמן דחולצת לבד ולא מתייבמת כסברת המשנה למלך הנ"ל דהפעולה חינה נמשכת בזמן אבל כאן הפעולה נמשכת בזמן על יום ראשון דהוי כאילו פירש יום ח' דהוי אמרינן דדעת הבעל על יום אחד הבא ראשון כהדין דפירש ע"מ שתשמש ב"ש דדעת הרשב"א על שני שנים הראשונים וא"כ דברי הרמב"ם מסעי' ג' לדברי הרמב"ם בסעי' ח' במחבר כאן לא סתרי אהדדי ומ"מ גם לסברת המ"ל דהחיוב על שנים ראשונות או בסתם דהוי כפירש יום אחד דדעתו הי' על יום א' הבא ראשון מ"מ אם אירע דלא הניקתו או שמשתו יום הבא ראשון מהני גם אם הניקתו או שמשתו לאחר יום הבא ראשון. וזש"כ המחבר בס"ח דעת הרמב"ם או אם שמשה את אביו יום אחד או שהניקה בנו יום אחד בתוך הזמן שהבן יונק דה"ז גט דדוקא אם מת האב והבן קודם קיום התנאי אמרי' שפיר דהתנאי מבוטל בפועל דדעתו הי' על יום הבא ראשון כדי שיתקיים התנאי מיד. אבל מ"מ אם תי עדיין ולא קיימה התנאי ביום ראשון מהני התשלומין אח"ז דלא גרע מחוב דעלמא לשלם לזמן פלוני ואם פרע בזמן אחר דהוי פרעון ולז"כ הטור סי' קמ"ג בשם הרמ"ה באומר ע"מ שתניקי בני או שתשמשי את אבא יום אחד אם שמשתו יום אחד כליל שבת ויומו ה"ז גט וכוונת הטור נמי אע"ג דהחיוב הי' על יום הבא ראשון כסברת הרשב"א הנ"ל מ"מ מהני התשלומין ביום אחר אם אירע שלא קיימה התנאי מיד ביום ראשון אבל מ"מ באם מת האב או הבן מיד ולא קיימה התנאי כלל מיקרי דהגט נתבטל הואיל דהתנאי נתבטל בפועל הואיל דהחיוב הי' על יום ראשון לקיימה התנאי ואם כן כעת דעבר יום ראשון וא"א לקיימה עוד שמת מיקרי דהתנאי נתבטל בפועל מיד בראשון וניכר הזמן של קיום התנאי עכ"פ דהא החיוב הי' על יום הבא ראשון בלבד דדעתו הי' על יום ראשון והארכתי בזה קצת לפי שאחר שאמרתי לתרץ קושיית הב"ש ע"פ סברת המ"ל הנ"ל עיינתי בס' שעה"מ וראיתי דהשיג על המ"ל ממקומות הנ"ל והנלע"ד דדברי המ"ל נכונים וברורים כדכתיבנא ודו"ק:

ב"ש סקי"ז מ"ש כן הוא מדוייק בטור ור"ל דמוכח לשיטת רש"י והפוסקים דלהס"ק אפי' באומר ע"מ דתניקי סתם אם מת ולא הניקה כלום לא הוי גט. ואף בסתם להרוחה קמכוין כן נמי לרשב"ג אף דס"ל גם במפרש להרוחה מ"מ אם קודם שתניק כלל לא הוי גט ומדוייק הכי בהטור מדסתם תחלה דין תנאי הנקה סתם. ועז"כ אבל אם מתם קודם שהתחילה להניק אינו גט ואח"ז כתב אם פירש ע"מ שתניקי את בני ב"ש ומת בתוך הזמן קאמר רשב"ג דהוי גט משמע דהדין דמת קודם שהתחילה להניק אינו נתלה בפלוגתא דרשב"ג אלא רשב"ג נמי מודה וגם מדכתב הטור בהדין דפירש ב"ש אם מת בתוך הזמן משמע דוקא בתוך הזמן הא לא התחילה להניק גם רשב"ג מודה דלא הוי גט כמ"ש:

בא"ד מ"ש ולבסוף כשאינו רוצה לקבלם לא נתקיים התנאי ור"ל דבשלמא בע"מ שתשמש את אבי או שתניקי בני דכוונת הבעל היה ע"מ שתרצה לשמש ולהניק ולא יהי' העיכוב ממנה כלל ואין הדבר תלוי בהבעל לכן כשמת הבן או האב חשיב דנתקיים התנאי לרשב"ג דהא אין העיכוב ממנה כלל. אבל בע"מ שתתן לי ר"ז דעיקר התנאי הי' לטובתן ודעתו הי' אז לקבלם. וכוונת דברי התנאי שיתקיים באמת התנאי ולכן גם אם אין הבעל מרוצה בעת לקבלם לא הוי חשיב דנתקיים התנאי דלו יהא דאין העיכוב ממנה כלל מ"מ העיקר התנאי לא נתקיים דע"מ שירצה לקבלם ועיקר התנאי הי' ע"ד כן דירצה לקבלם. ולכן לבסוף כשירצה שלא לקבלם לא חשיב נתקיים התנאי דהתנאי הי' תלוי בהבעל כמ"ש:

בא"ד מ"ש מיהו נשמע מזה אם התנה ליתן לו מאה זהובים זה מוסב על דברי התוס' דהביא קודם כיון דהתוס' הקשה ממחולין לך ע"כ ס"ל לתוס' דאין חילוק בין קיימה כבר מקצת התנאי או לאו דלכ"ע גם לרשב"ג לא הוי גט ולזה הקשה ממת האב והבן דלרשב"ג דהוה עכבה אינו ממנה הוי גט:

ב"ש סקי"ט מ"ש ואין לומר תנאי שבידה לקיים אין יכול להתנות תנאי אחר כתנאי שבכאן שבידה לקיים. ור"ל הואיל דהמעשה דגירושין נגמר לכן אין יכול לבעל התנאי גם בריצוי שניהם ולסברא זו א"ש קושית הרשב"א על הבעה"ע הביא הרמ"א בס"ב לעיל די"א דאפי' בתנאי דמעכשיו יכול לבטלו. וע"ז הק' ח"ר ממה דקאמר הש"ס בראשונה הי' נטמן התקין הלל דיהי' חולץ מעותיו ללשכה. וקאמר הש"ס מתקנתו דהלל נשמע אמר לה ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי ר"ז ונתנה לו מדעתו מגורשת. בע"כ אינה מגורשת וא"כ לדעת בעה"ע דיכול לבטל הגט גם בע"מ א"כ גם אי נימא דנתינה בע"כ שמי' נתינה הרי יכול לבעל הגט ולהנ"ל ניחא דס"ל דע"מ שתתן ר"ז חשיב בידה לקיים ולא חייש שמא תופסים כסברת התוס' רק מחמת זה דאמרינן דנתינה בע"כ לא שמי' נתינה ושמא לא נתרצה הבעל לקבלו לכן לא חשיב התנאי דהוה בידה לקיים וממילא אם אין התנאי בידה לקיים יוכל הבעל לבטל הגט אבל אי אמרינן דנתינה בע"כ שמי' נתינה הי' התנאי חשיב בידה לקיימו ואינו יכול לבעל הגט וא"כ דייק הש"ס שפיר כמ"ש:

ב"ש סקכ"ג מ"ש אין חוששין שמא נבעלה לו. ור"ל מכבר דהיינו דאין חשש שמא עברה על תנאי לאחר הגט. זה לא חיישינן ואפי' ראינו דנתייחד עם אבא מ"מ לא חיישינן והטעם בזה הואיל דהדבר תלוי במעשה אין חוששין שמא עברה על התנאי ולעשות מעשה אם לא ידוע בבירור שעברה כמבואר בב"ש סי' ל"ח ס"ק ס' וס"ק ע' מזה. ולכן מותרת להנשא כעת ולא חיישינן דעשתה מעשה ועברה ושוב כתב אע"ג ר"ל דלו יהא דלמפרע לא חיישינן ליחוש דלמא תעבור אלהבא דיבוא עליו באונס לז"כ דלא חיישינן דיעשה איסור גדול ובזה נסתר מ"ש הישועת יעקב על הב"ש ע"ש:

ב"ש סקכ"ה מ"ש משא"כ בתנאי כזה ור"ל כדאמר הש"ס דפ"ד ע"א הכא בדידה קיימא לאיגרושי בתמי' כפירש"י ולזה לא הוי קיום התנאי בידה לינשא לאותו פלוני שהתנה המגרש אם ניסת בנתים לאיש אחר דלאו בידה לאפוקי ממנו בגט דילמא לא ירצה זה האחר לגרשה והוי כלא קיימה התנאי והגט בעל והוי בנשואין אלו כזינתה בעודה היא א"א והבנים ממזרים ותצא מבעלה והוי עכבה ממנה דלא הוי לה להנשא לאיש אחר בנתיים ולהכניס א"ע בספק קיום התנאי דלמא לא יהא ביכלתה אח"ז לקיים התנאי לישא לאותו פלוני כמ"ש:

ב"ש סקכ"ו מ"ש דהתוס' כן למה דס"ד דמותרת להנשא לאתר ור"ל דהתוס' דפ"ד ע"א ד"ה ומיגרש' למחר הקשו דאמאי מהני אם השני מגרש' דמ"מ יהי' אסור לפלוני משום גזירת חז"ל דלא יהי' נשותיהן נותנין זל"ז במחנה לזה תירצו הואיל דאיפסקא אחר בנתיים לא שייך הגזירה דחז"ל וא"כ מבואר לכאורה דעת התוס' באיפסקא אחר שרי להינשא לפלוני לז"כ הב"ש דהתוס' לא כ"כ אלא לפי הה"א דש"ס דקאמר אפשר דמינסבא היום ומיגרשא למחר וס"ל להש"ס דבדידה קיימא לאיגרושי וא"כ הוי קיים התנאי בידה לזה מותרת להינשא לאיש אחר בנתיים הואיל דהקיום התנאי הוי בידה לבד וזה קיי"ל לעיל דהיכי דהקיום התנאי הוה בידה מותרת להנשא קודם קיום התנאי דודאי תהא מקיימת להתנאי וממילא הואיל דמותרת להנשא לאיש אחר בנתיים סובר התוס' שפיר דאם ניסת לאיש אחר בנתיים מותרת אח"ז לפלוני ולא שייך הגזירה דשמא יאמרו דנשותיהן נותנין זל"ז במתנה הואיל דהנשואין שלה שניסת לאיש אחר בנתיים הוה בהיתר כד"ת וא"כ היא הוי לפלוני כאשה דעלמא דהא היתה מותרת להנשא לכל גבר דיתיצביין אבל להמסקנא דש"ס דפריך הכא לדידן בדידה קיימא לאיגרשי בתמי' כפירש"י ולהך סברא דהקיים התנאי להנשא לפלוני לאחר בנתיים לא הוי בידה לקיימא דלמא לא ירצה השני לגרשה ואם כן הואיל דהקיום התנאי לא הוי בידה ממילא אסורה להנשא לאחר בנתיים קודם קיום התנאי דלמא לא יהי' ביכלתה לקיים התנאי וממילא לפי הסברא זו דאסורה להנשא הוי הדין גם אם עברה וניסת לאחר בנתיים וגירשה האחר מ"מ אסורה לפלוני משום גזירת חז"ל דשמא יאמרו נשותיהן נותנין זל"ז במתנה. הואיל דהנשואין שניסת לאחר בנתיים הוי באיסור והיתה אגודה לפלוני זה וא"כ שייך גזירה דשמא יאמרו דנשותיהן נותנין זל"ז במתנה הואיל דהיא הוי נתינה רק לפלוני לו לבדו ולא לאיש אחר וזש"כ הואיל דאסורה לכל אדם חוץ לפלוני זה וא"כ הוי הדין דלכתחלה אסורה לפלוני זה אחר הגירושין של האחר לז"כ הרמ"א דוקא אם ניסת אח"כ לאותו פלוני מהני והוי גט למפרט אבל לכתחלה אסורה להנשא לאותו פלוני אחר גירושין של אחר משום גזירה דשמא יאמרו דנשותיהן נותנין זל"ז במתנ' וכן דעת התוס' במסקנא דהש"ס וזה שסיים וכ"ז לשיט' התוס' ור"ל דלהתוס' הוי הדין אם ניסת לאותו פלוני אחר גירושין של אחר הוי הגט כשר למפרע והבנים כשרים. אבל לדעת הרמב"ם לא מהני גם אם ניסת אחר גירושין של אחר לאותו פלוני כי כוונת המגרש היה שתנשא לאותו פלוני מיד קודם נשואין של אחר מטעם דלמא לא ירצה הבעל השני לגרשה ולא יהי' ביכלתה לקיים התנאי ואם כן אף אם כעת גירשה האחר בנתיים מ"מ היא לא קיימה להתנאי שהתנה עמה דתנשא לפלוני מיד דבודאי דעת הבעל היתה דמיד תהא מקיימת להתנאי כדי שלא יפסוק אחר כדי שלא יתבטל התנאי לכן סובר הרמב"ם דהבנים ממזרים ואין מועיל מה דניסת כעת לאותו פלוני ובזה יונח דעת הרמב"ם ממה שהקשו עליו האחרונים מהש"ס ולהנ"ל א"ש כ"ה ביאור ד"ק ודו"ק:

ב"ש סקכ"ט מ"ש אבל לדעת הפוסקים אין חילוק בין שאר תנאים לתנאי זה. אבל בס' ישועת יעקב ז"ל כתב דגם לדעת המחמירין בכל תנאים גם בתנאי שבידה והוא בשאו"ת מודים כאן. דעיקר יסוד הענין מהא דקאמר הש"ס דף פ"ד בע"מ דתנשאי לפלוני דלא תנשא לאחר משום דשמא תעבור על התנאי ומדמי הש"ס לדרב יהודא דתנאי לא מזדהר אבל י"ל דבשלמא בשאר תנאים בעת שעובר על תנאי לא עביד איסור אלא למיפרע עביד איסור ובזה לא מיזדהר אינש אבל בע"מ דלא תנשאי לפלוני בשעה שעברה ה"ה א"א וניסת לפלוני ועבדה איסור ודומה ממש לקונם עיני בשינה למחר אם אישן היום דרשאי לישן היום דבאיסור מזדהר וכ"ש בזה באיסור א"א ומה"ת ניחוש דשמא תעבור ע"ת דתצא מזה ומזה. ואף אם ירצה תקפה למ"ל הנשואין דהרי על ידי ביאה לחוד ליכא איסור אע"כ צ"ל דעיקר החשש דשמא תנשא לפלוני אחר מיתת המגרש ונמצא גט למיפרע בטל ובשעת נשואין לא עבדה איסור אמנם ידוע הפלוגתא בבה"ג אי רשאה להנשא לפלוני אחר מיתת המגרש דדעת כמה גאונים דאחר מיתת המגרש תוכל להנשא לפלוני דלא הקפיד רק להנשא בחייו דלא. א"כ לדעת זו לא משכחת דתעבד איסורא. אלא צ"ל דדעת הסוברים לאיסור ס"ל דגם אחר מיתת המגרש אסורה אמנם גם אי נימא כן עכ"פ לא גרע משאר דברים דבידה לקיים והיא בשאו"ת דאנו חוששין שמא תעבור ע"ת לכן העלה דלדינא דתוכל להנשא לאחר כמו בשאר תנאי דבידה לקיימו והיא בשאו"ת ובלא"ה הוי ס"ס דשמא הלכה כמ"ד דאחר מיתת המגרש אינה מחוייבת לקיים התנאי וגם דלמא לא תעבור על התנאי עיי"ש:

ב"ש סק"ל מ"ש כיון דנתן לה גט כשר ור"ל דלא שייר בהגט כלל אין בידו להתירה אא"כ יקדשנה עוד המגרש דהמתני' ריש פ' המגרש איירי בחוץ כמסקנת הש"ס דבחוץ היא דפליגי אבל בע"מ מודו וכמבואר מזה לעיל בסי' קל"ז בהמחבר בסעיף א' החילוק בין חוץ לע"מ וכמבואר מזה לעיל בב"י בטור עיי"ש:

בא"ד מ"ש דשם התנאי ור"ל משא"כ הכא התנאי בידה הוי כנגמר הגט לכן לא דמי גם להדין אם לא יבוא המגרש תוך יב"ח דשם לא הוי בידה אבל כאן גט גמור מסר לה נגמר הענין א"כ אף דס"ל להטור בתנאי ע"מ שתתן ר"ז דמהני אם אומר להוי גיטא בלי תנאי מ"מ לא מהני מחילה דתנאי שתתן לא הוה בידה דשמא תפסיד כל אשר לה לזה הקשה מתנאי ע"מ דשתשמשני דגם כן אין בידה וגם תנאי בקום ועשה אמאי אין יכול למחול התנאי ולהתנות תנאי דהא הוי כלא נגמר הגט עוד לז"כ דש"ה דהוה תנאי לצעורי א"י למחול גם באם התנאי קום ועשה ואין בידה אבל תנאי דלא לצעורי והתנאי בידה ושאו"ת מותרת להנשא לאחר וממילא אינו יכול לבטל כנ"ד דנגמר העני ומ"ש ולפ"ז הטור שכתב אין תקנה לדבר קאי גם לחילוק של הב"ש דהוא ג"כ סובר דבתנאי לצעורי לא מהני מחילה וביטול ומה דמסיים דמלשון הטור לא משמע כן ור"ל מדכתב הטור דאין לו תקנה משום דכבר נתן לה גט כשר הא להב"ח בלא"ה הטעם פשוט משום דהוה לצעורי כ"ה ביאור ד"ק בפשיטות. אמנם ראיתי בס' אבני מילואים במ"ש הב"ש לחלק דע"מ שלא תנשאי היא בשואו"ת ומותרת להנשא מיד ומשו"ה א"י לבטל התנאי הביא דכבר הי' חילוק זה לפני המהרי"ט ז"ל ודחהו משום דהא התנאי בקום ועשה דאינה מותרת להנשא עד דתתקיים התנאי לא הוי אלא מדרבנן אבל מה"ת אין חילוק בין קום ועשה או בשאו"ת וגם בלא"ה הקושיא של המהרי"ט דהקשה אמאי לא מהני גט אחר כיון דאם תנשאי לאותו פלוני יתבטל הגט ראשון ויחול גט השני למפרע ומזה לא דיבר הב"ש כלל. אבל המכתב אליהו ז"ל שער ח' השיבו ע"ז כיון דהשתא מותרת להנשא א"כ לאו אשתו היא ולא אמרינן כיון דעברה על תנאי הוברר הדבר למפרע דבכה"ג לא אמרינן ברירה בדבר דאין בידו לעשות מיד והביא ראי' מדברי הרלנ"ח שהעלה לקיים דברי מהר"ם קאשטליץ והאריכו בזה מאוד. וגם ראיתי בס' ישועת יעקב ז"ל דחידש סברות נכונות וחילוקים מופלאים בענין זה ועפ"ז יהי' מתורץ קושית הב"ש ז"ל ויש בזה כמה חילוקים דבתנאי שהתנה לטובת עצמו כגון ע"מ שתתן לי ר' זהובים דהתנאי הי' להרוחה דידי' מהני המחילה דהרי הוי כאומר התקבלתי הסך זה או הרוחה זו אבל אם התנה בתחלה תנאי שלא הי' לו להרוחה ותועלת בקיום התנאי כע"מ שירדו גשמים בזה לא מהני מחילה דאיך יתכן לומר בזה הריני כאלו התקבלתי דהא גם בעת שהתנה לא הי' לו תועלת בהתנאי ומ"מ התנה א"כ איך נעקר הדבר כעת וכ"מ בהר"ן וגם יש חילוק בענין התנאי אם התנאי הוה מבחוץ כמו ע"מ שתתן לי ר"ז דלולי התנאי ל"ה ממש בדבר דהרי האשה כבר הותרה ע"י גט ומה בכך דהוא אומר לה דתתן לו ר"ז הרי אינה מחוייבת לקבל דבריו רק מחמת שאמרה כן דרך תנאי וגם לולא שמצינו בתנאי ב"ג וב"ר דהתנאי מועיל לבטל המעשה לא הי' אנו יודעין דיתבטל המעשה ע"י כפילת התנאי רק מחמת שמנינו בתנאי ב"ג וב"ר לכך מועיל התנאי וע"כ צריך דיהא התנאי דומה לכל פרטיו לתנאי ב"ג וב"ר כדכתב התוס' בכתובות ד' נ"ו אמנם יש גדר אחר בענין התנאים בתנאי דהוא בגוף המעשה כמו הנני מתן לך דבר זה ע"מ שאין לבעלי רשות בהם דעיקר המתנה יש בה שיור דלענין זה אם ירצה הבעל לקנות מתנה זו לא ניתן לה ג"כ מתנה זו רק לה לכד ובתנאי זה א"צ משפטי התנאים כי דאי הוה אמר סתם שלא יהא לבעלה רשות בהמתנה סתם בלי דרך תנאי ג"כ הי' מועיל כיון דהוה שיור בגוף המתנה מהני לבטל המעשה אף שאינו בדרך גדר משפטי התנאי דב"ג וב"ר ומעתה ה"ה באומר הרי את מגורשת ממני ומותרת לכל אדם ע"מ שלא תנשאי לפלוני דאילו הי' אומר סתם דלא תנשאי לפלוני פשיטא דהיתה אסורה לפלוני כיון דלא הותרה לאותו פלוני מעולם ואדרבה כל הגט הי' בטל דהוה שיור בגוף הגט רק מחמת שיעשה בדרך תנאי מהני אין הגט בטל אבל עכ"פ לענין שתהי' אסורה לפלוני א"צ לעשות כמשפט התנאי כיון שלא התירה לאותו פלוני נשארה ביאסור א"א נגדו לעולם כמקדם. לפ"ז מתורץ קושית הב"ש הנ"ל דלכאורה אמאי מהני באמת בתנאי דעלמא מחילת התנאי הא הגט לא ניתן רק באופן דיתקיים התנאי אעכצ"ל דבאמת האשה הותרה לעלמא ע"י הגט זה רק דצריכה לקיים התנאי והתנאי הוה מבחוץ א"כ אם התנאי הי' נמחל כעת ההיתר הגט במקומו עומד אבל בתנאי ע"מ שלא תנשאי לפלוני דבזה לאו משום שיעשה בדרך תנאי קא אתינן לה דגם אם הי' אומר סתם דלא תנשאי לפלוני בלי ע"מ היתה אסורה לפלוני א"כ משום שיעשה בדרך תנאי לא גרע דהא עכ"פ שייר בגוף הגט שלא תהי' מותרת לאותו פלוני אם כן אף אם הבעל מחל לה להתנאי לא מהני וצריך להתירה מחדש ע"י גט שני וכיון דנתגרשה ממנו וא"כ הוה איש שאינו אשה ואין בידה לגרשה מחדש אלא צריך לחזור ולקדשה ולגרשה גירושין גמורים. דהא לעלמא היתה נתגרשה מכבר שוב ראיתי בס' אבני מילואים דהביא תשובת הרא"ש עוד וז"ל, ועיקר הטעם מה דיכול לבטל התנאי ושאר המעשה קיים משום דילפי' מתנאי ב"ג וב"ר דיש כח בתנאי לבטל המעשה אם לא יתקיים התנאי וכיון דהמעשה הוי דבר בפ"ע וראוי להתקיים בלתי קיום התנאי אלא דילפינן מתנאי ב"ג וב"ר א"כ יכול לבטל התנאי ואין קיום המעשה תלוי בו דדיבור בעלמא ואתי דיבור דביטול התנאי ומבטל דיבור של התנאי והמעשה קיים כדחזינן בש"ס קידושין פ' האומר דפליגי ר"י ור"ל במקדש אחר שלשים יום וחזרה בה תוך שלשים דאמר ר"י דאתי דיבור ומבטל דיבור אע"ג דאיכא מעשה נתינת המעות ליד האשה כ"ש דיבור של ביטול התנאי מבטל דיבור של התנאי דליכא מעשה אלא דיבור בעלמא עכ"ל וסברתו כ"ה דעיקר טעם דהרא"ש משום דאי לא הי' ילפינן מתנאי ב"ג וב"ר לא הי' כח ביד התנאי לבטל המעשה אפי' אם לא נתקיים התנאי וכיון דהמעשה הוי דבר בפ"ע וראוי להתקיים בלתי קיום התנאי לכן יכול לבטל התנאי והמעשה הוי קיום בפ"ע וכ"ז אינו אלא בשאר תנאים דעלמא דהתנאי בא לבטל המעשה לגמרי כשלא נתקיים בזה לא הי' כח בתנאי לבטל המעשה אי לאו דילפינן מתנאי ב"ג וב"ר אבל האומר אם תתני לי ר"ז ה"ז גיטך מהיום ואם לא תתני לי ר"ז ה"ז גיטך לאחר שלשים כיון דאינו בא התנאי לבטל המעשה לגמרי אלא שמחלק בזמן חלות הגט דאם לא יתקיים הי' הגע חל אחר איזה זמן ותנאי כזה א"צ ללמוד מתנאי ב"ג וב"ר דמסתמא אין המעשה קיים אלא על הסדר שהתנה ובנ"ד נ"מ כ"ה דהוה כאילו אמר לה אם לא תנשאי לפלוני ה"ז גיטך מהיום ולעולם ואם תנשאי לפלוני ה"ז גיטך לשעה לבד א"כ הוא רוצה בקיום המעשה עכ"פ ואין כאן עקירת המעשה על ידי תנאי כלל ולא הוי המעשה דבר העומד בפ"ע זולת התנאי אלא המעשה והתנאי הם דבר אחד כי תנאי זה הוי פירוש וסדר חלות המעשה וראוי שיחול הגט על סדר תנאי כזה אפי' אי לא הי' ילפינן מתנאי ב"ג וב"ר ואם ניסת לפלוני חל הגט בעת נשואין ולא מעכשיו א"כ תו לא מצי לבטולי לתנאי ולומר דיהי' חל מעכשיו דאין בידו לבעל מעשה בדיבור כיון דתנאי כזה לאו מתנאי ב"ג וב"ר ילפינן לה לא אמרינן אתי דיבור ומבטל דיבור דתנאי זה מגוף המעשה נחשב וממילא אין הגט הזה חל אלא בזמן שהתנה ולא מצי תו לבטולי לתנאי וכעין זה מבואר במ"ל פ"ג מה"ז במ"ש הנותן מתנה לאחד וסיים ולפ"ז נ"ל דהנותן מתנה ואמר דאם לא יתן מנה שלא תמשך המתנה אלא עד עשר שנים דא"צ בזה לכפילת התנאי והטעם מבואר במ"ש דכל שהוא מתנה תנאי לעקור המעשה מתנה משעה ראשונה אז צריך חיזוק דהיינו משפטי התנאים לפי שבא לעקור דבריו הראשונים אם נא יתקיים התנאי אך כל שהתנאי אינו אלא להמשך המתנה א"צ חיזוק לפי שאינו דבריו הראשונים והו"ל כאילו סיים דבריו דמתנה זו הוא עד זמן פלוני עכ"ל וה"ה באומר דלא תתחיל המתנה אלא אחר עשר שנים כיון דאינו עוקר המעשה א"צ משפטי התנאים כיון דהתנאי הוא בהמשך זמן המתנה לאו מתנאי ב"ג וב"ר בעי למילף ואם כן ה"ה בנ"ד בתנאי דע"מ שלא תנשאי לפלוני לשיטת הר"ן א"צ משפטי תנאים הואיל דבתנאי זה אינו מבטל לעקור המעשה לגמרי אף אם תנשא דהרי גם אם תנשא לפלוני יהא מעשה הגט קיים עכ"פ לשעה שתנשא ואין הפרש בין קיום התנאי לביטולו אלא בהמשך המעשה דאם תקיים התנאי יהי' חל למפרע ולעולם ואם לא תקיים יהי' חל שנה אחת וכל כה"ג לא ילפינן מתנאי ב"ג וב"ר דתנאי זה הוא גדר וסדר חלות המעשה ואין אחד עומד בפ"ע זולת חבירו לכן תו ליתא בביטול התנאי דלא שייך הכא אתי דיבור ומבטל דיבור משום דגם התנאי שייך להמעשה ונמשך ממנו עיי"ש. והארכתי בדבריהם הגם שאין דרכי בכך אך כי נחוץ למביני דעת וישמע חכם ויוסיף לקח:

ב"ש סקל"א מ"ש והמחבר פסק כאן נתבטל הגט ור"ל דהמחבר ארכבי אתרי רכשי דלא פסק כאן דלא כהתוס' דסובר דלשון דלא תנשא הוי הפירוש דאין נישואין בה והיינו דלא תפסי בה נשואין ולהתוס' בתנאי דלא תנשא לאבא אם נישאת לו לא הוי הגט בטל דלא עברה ע"ת עי"ז ולפ"ז גם בתנאי דלא תנשאי לפלוני אם נשאת לו נמי לא הוי הגט בטל בנישאת בחיי המגרש והמחבר פסק כאן ואם נשאת לפלוני נתבטל הגט. משמע גם בחיי המגרש. ואי נימא דפסק כהרמב"ם דסובר דדעת הבעל הי' דלא תנשא כדרך הנישואין מה שיקרא בפי העולם לשון נשואין לכן פסק המחבר דאם נשאת לפלוני דמשמע גם בחיי המגרש דהגט בטל א"כ אמאי פסק המחבר בסעי' י"ד דאם נשאת לאב הוי גט הא נתבטל התנאי דנשאת לאבא א"ו דפסק כהתוס' דדעת הבעל הי' דלא תנשאי דלא תפסי בה נישואין לכן פסק בסעיף י"ד אם נישאת לאבא הוי גט. ואמאי פסק המחבר דאם נשאת לפלוני הגט בטל וסותר המחבר א"ע לז"כ וי"ל ור"ל דהמחבר הא כאן מיירי לענין הבנים דהוי ממזרים א"כ ממ"נ אי נימא דעיקר כהתוס' דלא תפסי נישואין וא"כ. אם ניסת לפלוני לא עברה התנאי ומ"מ הבנים ממזרים. דהא היא א"א והגט בטל ממילא דהא אמרי' דלא תפסי בה נישואין ואי נימא כהרמב"ם בודאי הגע בטל דהא עברה על תנאי דניסת לפלוני וממילא הוי הבנים ממזרים אבל בסעיף י"ד לא שייך זה לא הוי איסור הנשואין מצד התנאי דבלא"ה אסורה לאביו ופסק שם כדעת התוס' ולא עברה ע"ת משום דאין נישואין בה ולא תפסי בה נישואין א"כ לא דמי לדין דלא תנשאי לפלוני דנתבטל הגט ממ"נ דאי דלא חשיב נישואין אצל פלוני הואיל דהוי היא א"א ונתקיים התנאי והוי הגט גט גמור וא"כ השתא דנתגרשה בגט גמור הדר הוי הנשואין לפ' חשיב נישואין וא"כ ממילא עברה ע"ת והגע בעל אע"כ צ"ל דלא עברה ע"ת מ"מ נתבטל הגט דהא חזינן דלא הוי נישואין גמורים דאינה רשאה לה להנשא לפלוני אבל בשנשאת לאבא לא שייך זה כמ"ש:

ב"ש סקל"ב מ"ש וכ"כ המגיד בשם הירושלמי ור"ל דזה הדין דמבואר במחבר דלכתחלה לא תבעל לפלוני הוא מהירושלמי וע"ז הקשה הרשב"א אמאי איצטריך הש"ס בתנאי דתנשא לפלוני לומר הטעם דלא תנשא לפלוני משום גזירה דשמא יאמרו דנשותיהן נותנין זל"ז במתנה בלא"ה אסורה לפלוני מטעם הירושלמי דתחלת ביאה של פלוני הוי ביאה של איסור לז"כ הה"מ דהירושלמי נמי סובר הטעם דלא תבעלי לפלוני משום שלא יאמרו נשותיהן נותנין זל"ז במתנה לז"כ משום חשש איסור דכתב המחבר ור"ל דמוסיף דיש בזה איסור א"א ג"כ אבל בתנאי שתנשאי לפלוני לא שייך איסור א"א דהתם בנכנסה לחופה נתקיים התנאי דחופה עושה נשואין ובחופה שייכא איסור לכן צריך הש"ס לומר הטעם משום דנשותיהן נותנין זל"ז במתנה וכן משמע בב"ח עיי"ש:

ב"ש סקל"ג מ"ש כן הוא לדעת הרמב"ם ולדעת שאר פוסקים ור"ל דכ"ע מודים בע"מ שלא תלך לבית אביך לא הוי גט אלא אם אמר ע"מ שלא תלכי לבית אביך עד זמן קצוב אז הוי גט אבל אם לא אמר זמן קצוב לא הוי גט דאין זה כריתות רק דהרמב"ם חולק עם שאר פוסקים בטעם של דין זה דלהרמב"ם הוי הטעם דאין זה כריתות משום דאפי' אחר מיתת אביה לא הותרה במה שנאסרה בתחלה כי לבית אביה אין היתר לה לילך אלא דמ"מ מותרת לילך לבית זה דאמרי' דזה לא נקרא בית אביה הואיל דאביה מת ולטעם זה בתנאי שלא תנשאי לפלוני נמי אין זה כריתות דבתנאי זה עומדת כל ימיה כיון דאפי' אחר מיתת אותו פלוני אין לה היתר לאיסור' דלפלוני אסורה לעולם וזש"כ הב"ש וכ"כ לעיל בתנאי שלא תנשא לפלוני ור"ל דלהרמב"ם הוי הדין בתנאי שלא תנשאי לפלוני נמי בעינן זמן קצוב אז הוי גט אבל אי לא קצב זמן לא הוי גט אבל לשאר פוסקים דסוברים הטעם דבעינן בע"מ שלא תלך לבית אביך זמן קצוב דאז הוי גט דאי לא קצב לה זמן לא הוי כריתות משום דאסורה לעולם לילך לבית אביה אפי' אחר מיתת אביה דדעת הבעל היה לבית אביך מה דנקרא עתה בית אביך וא"כ אסרה על בית זה לעולם וגם דבית זה נקרא לעולם על בית אביה דיוצאי יריחו בכלל בית אב הן ולטעם זה הוי הדין בע"מ שלא תנשאי לפלוני אפי' לא קבע זמן הוי כריתות כיון דאחר מיתת אותו פלוני פוסק התנאי ממילא לא מיקרי דעומדת בתנאי כל ימיה והוי גט כריתות וזש"כ ולשיטת תוס' והרא"ש אם לא קצב זמן הוי תנאי ור"ל דזה דוקא בתנאי שלא תלך לבית אביה אבל בתנאי שלא תנשא לא בעינן זמן קצוב דגם בלא קצב זמן הוי גט כריתו' כמבואר בב"י באריכו' בזה במ"ש הר"ן על הרמב"ם אבל השעה"מ הניח בלא"ה בצ"ע דעת הרמב"ם דבעינן בע"מ שלא תלך לבית אביה דיהי' זמן קצוב ולעיל בה"א סובר בקידושין לא בעינן זמן קצוב ועיין מזה בספר עצי לבונה מאאמ"ו הרב ז"ל ביו"ד סימן רט"ו מה שמפלפל בתוס' ובש"ך ובמרשא"ה עיי"ש ודו"ק:

תוכן העניינים

ביאור מנחם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה