ביאור מנחם· רבי משה מנחם מנדל אהרנסון
הלכות גיטין · סימן קלז
ב"ש סק"ב מ"ש אלא הר"ן כתב באומר ה"ז גיטך מסתמא אינו מבטל דבריו הראשונים וז"ל הב"י כתב הר"ן דמתני' דווקא קתני שיאמר לה הרי את מותרת לכל אדם ואע"ג דבעלמא בהא גיטך סגי הכא שאני דכיון דמעיקרא אמר בהדיא אלא לפלוני אי אמר בתר הכי הא גיטך סתמא לא מבטל מה דאמר מעיקרא בהדיא. ואין כן דעת הרמב"ם דכתב בפ"ח מה"ג די"ז אם נטלה וחזר ונתנה ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם או ה"ז גיטך ה"ז מגורשת עכ"ל הב"י. וראיתי בס' דברי מאיר שכתב וז"ל. ותמוהין דעת הרמב"ם דלדעתו באומר אח"ז ה"ז גיטך סתמא נמי מהני אמאי קאמר המתני' ויחזור ויאמר לה הרי את מותרת לכל אדם הוי להמתני' לומר רבותא טפי דאף באומר לה אח"ז ה"ז גיטך סתמא נמי מהני אבל א"ש דבלא"ה קשה טל הרמב"ם הא כשאומר אח"ז ה"ז גיטך סתמא לא מבטל מאי דאמר מעיקרא חוץ לפלוני כסברת הר"ן ז"ל וע"כ צ"ל דעת הרמב"ם דבמה שנטל ממנה וחזר ונתנה לה בזה נראה דמבטל דבריו הראשונים שאמר אלא לפלוני אבל לפי"ז קשה לכאורה למה אמר הגמרא לקמן דף פ"ד מאן תנא אמר חזקי' רשב"א לימא דאתיא המתני' אפי' כרבי והא דצריך במתני' ליעול מידה כדי לבעל מה דאמר מתחלה אלא לפלוני. אבל א"ש דהא במתני' מבואר דיאמר לה הרי את מותרת לכל אדם א"כ בלא"ה מבעל דבריו הראשונים ולמה הוצרך ליעול ממנה א"ו דאתיא כר' שמעון בן אלעזר. ולפי"ז א"ש דעת הרמב"ם. הנ"ל דהוצרך לתירוץ חזקי' המתני' למינקט דיאמר לה הרי את מותרת. לכל אדם דאי נקט ה"ז גיטך סתמא ה"א דלכך צריך לחזור וליעול ממנה כדי לחזור מדבריו הראשונים ולא הוי צריך לומר דאתיא כר"ש דהי' יכול לאוקמי' כרבי לכן תפס המתני' הלשון הרי את מותרת לכל אדם כדי להוכיח מזה דאתיא כר"ש. ולעולם ה"ז גיטך מהני להמתני'. אלא המתני' עיקר אתי לאשמעונן דאתיא כר"ש. וזה הוי רק אם קתני דיאמר אח"ז הרי את מותרת לכל אדם אבל אי הוי תני ה"ז גיטך לא מוכח דאתיא כר' שמעון ב"א די"ל נמי כרבי כדכתיבנא ודו"ק ב"ש סק"ג. ועיי' ב"י מה דהביא דברי ר"י לדעת רש"י ודעת הר"ן בדעת רש"י דאין חילוק בין ע"מ שלא תנשאי ובין ע"מ שלא תבעלי ורמ"א דהביא דעת המחמירין בסתמא והיינו בכל גווני. ועיין בא"פ מה שמסופק אי דעת הרמ"א להחמיר רק לכתחלה או גם לענין דיעבד דאסורה להנשא בגו זה והוכיח מלקמן סי' קמ"ג סעי' ט"ז מ"ש דצריך לקדשה ולגרשה מחדש והטעם בזה הואיל דאין כתוב בגט זה שוב לגרשה מבואר דבדיעבד מותרת להנשא בגט זה דע"מ דאיל"ה יצא מזו החומרא קולא במקום אחר דלא הי' צריך לקדשה מחדש אלא הי' די ליטלה ממנו ולחזור וליתן לה ולענין קושית הפ"י ז"ל לשיטת הרי"ף דסובר דלמסקנא דרבינא אמרינן דווקא בחוץ פליגי אבל בע"מ מודו רבנן א"כ אמאי לא קתני רבנן במתני' תקנתא טפי דהוא ברצון המגרש שיטול המנה ויחזור ויתן לה ויאמר לה הרי את מותרת לכל אדם ע"מ שלא תנאי לפלוני והיא קושיא עצומה עמ"ש לעיל ליישב זה עיי"ש: