ביאור מנחם· רבי משה מנחם מנדל אהרנסון
הלכות גיטין · סימן קלו
ב"ש סק"א מ"ש מ"מ אין ניכר אם דעתה לקידושין ור"ל דבשלמא בגט דלא בעינן דעתה דבע"כ נמי איתא מה"ת ולכן גם בלא דיבר עמה מענין גט מקודם וגם נתן בשתיקה לא הוי הגע בעל דהא מ"מ הבעל דיבר ע"י כתיבת לשון הגט ומה דאינה יודעת לא גרע מגט בעל כרחך אבל בקידושין דבעינן דעתה ורצונה א"כ גם אם מקדש אותה בשטר דהוה כאילו הבעל מדבר מ"מ הא האשה אינה יודעת מע"ק לכן לא הוי קידושין כלל בלא דיבר עמה מע"ק:
ב"ש סק"ב מ"ש ואפשר ביאור דבריו דהב"ש סובר בדעת המחבר דאיירי דנכתב בהגט לשון הגט א"כ קאי לשון הקרא ושלחה מביתו ודרשינן דלא ישלח א"ע על כתיבת לשון הגט דנכתוב כד"ת ולכן אינו מגרע דלהוי הגע בעל באם אמר איני אישך ואיני בעליך דהא דיבר עמה מענין הגט מקודם דדוקא באם נכתב בהגט ג"כ לשון זה דאיני אישך דזה לא הוי גט כלל כדאמר שמואל אין כאן בית מיחוש דמזה איירי שמואל אבל באם נכתב בהגט לשון גט כשאר גיטין והוי כאלו הבעל מדבר לא הוי ביטול כלל באמר לה גם בע"פ בעת הגירושין איני אישך ומזה איירי האי י"א דהוא דעת רי"ו דסובר דהוא ספק גט. לז"כ ולפי"ז גם בשטר קידושין ור"ל דלעיל דפסק המחבר באומר איני אישך אינו כלום איירי המחבר לעיל דגם בשטר נכתב האי לישנא דהריני אישך אבל אם כתב בהשטר קידושין הרי את מקודשת לי לא נתבטל הקידושין כלל באומר לה בע"פ הריני אישך דהקרא דכתיב כי יקח קאי אלשון השטר ובשטר נכתב כד"ת הרי את מקודשת לי א"כ גט וקידושין שווין דבשניהם אם נכתב לשון גירושין או קידושין לא נתבטל הגט או הקידושין ע"י אמירה דאח"ז בעת נתינה הריני אישך או בגט איני אישך אלא הוי ספק בשניהם הואיל דאמר לישנא דהוא ממילא נפקעת י"ל סברה בדעתה דבגט זה לא מגרשה וה"ה בקידושין נמי י"ל דסברה בדעתה דממילא נלקחת אצלו ולא ע"י שטר קידושין זה ולכן הוי ספק ומ"מ סיים הב"ש דהעיקר כדיעה קמייתא דלא הוי גט כלל גם בדיבר עמה מתחלה מענין גט אף בכתב בשטר לשון גירושין הואיל דאמר לה בע"פ בעת נתינה איני אישך ואיני בעלך לא הוה אצלה משמעות גירושין כלל וסברה בדעתה דלא הוי דעתו לגרשה בגט זה אלא ממילא נפקעת ממנו ובעינן דאמירה בלבד ושלחה מביתו ועיקר הקרא דכתיב ושלח קאי על אמירה שלו דבע"פ בעינן דהוא ישלחה מביתו ולא יהא במשמע במשמעות לשונו דמשלחת א"ע והב"ש הסכים לדיעה הא' מטעם דהוה כאלו אמר כנסי בשטח"ז וזה שסיים וכן בסמוך ור"ל דהוה הכל חד טעמא כדכתיבנא, אמנם המעיין בהרמב"ם בפ"א מה"ג דהעתיק הך מימרא דשמואל דאין כאן בית מיחוש עז"כ דהיינו אם כתב בהגט האי לישנא הוי הגט בטל מבואר דאם כתיב בהגט לשון גירושין לא נתבטל הגט ע"י אמירה בע"פ איני אישך וכ"מ בהריטב"א דמפרש מימרא דשמואל בכתב האי לישנא בהגט דוקא שוב ראיתי בס' ישועת יעקב ז"ל דהרבה לתמוה על ש"ע ועל כל האחרונים דלא הביאו דעת הרמב"ם הנ"ל עיי"ש ודו"ק:
ב"ש סק"ג מ"ש ולא הוי להרב להביא דברי התוס' דסובר דצריכין העדים שיאמרו לה בעת נתינה או אח"ז ה"ז גיטך על דברי המחבר שהוא דעת הרמב"ם דסובר דסגי אם הבעל מוציא בפיו לבד להעדים וא"צ דהעדים יאמרו לה בעת נתינה ה"ז גיטך ומ"ש הב"ש ודאי אם הבעל זה ט"ס וכצ"ל ודי אם הבעל מוציא מפיו:
בא"ד מ"ש בשם הש"ג דאם אמר באותו מעמד ה"ז גיטך מהני וצ"ע מה חידש בזה הא כן משמע במחבר כאן אבל אם נחנו לה בתורת ש"ח דאינ' מגורשת אא"כ אמר ה"ז גיטך הרי מבואר דמהני באומר אח"ז כדעת הש"ג ואפ"ל הב"ש חידש בזה דהביא דעת הש"ג דלא מהני רק באותו מעמד דמדעת המחבר משמע דמהני אח"ז במשך רב בזה יום אבל הש"ג מחמיר בזה דבעינן דווקא באותו מעמד ואע"ג דמבואר בש"ס בנתן לה כשהיא ישנה וננערה ואמר לה ה"ז גיטך כשהוא בידה מהני וכן מבואר בעובדא דהיא בטבריא וגיטה בציפורי דנותן בחצירה אף דנתודע לאחר זמן מרובה מהני אם אמר לה ה"ז גיטך ולא בעינן דיהא אמירה בעת מעמד הנתינה. דשאני התם דלא אמר לה בעת נתינה דנותן לה בתורת ש"ח רק דנתן לה סתם לזה מהני אם מפרש אח"ז גם לזמן מרובה דכוונתו הי' בנתינה לגירושין אבל כאן איירי דבעת נתינה אמר לה כנסי שט"ח זה וא"כ אם לא אמר לה מיד באותו מעמד ה"ז גיטך י"ל דכוונת דעתו דיהי' הגט בטל דלא הוי אצלו רק כשט"ח בעלמא ובטולי בטלה הבעל בעצמו בלשונו דאמר כנסי שט"ח זה לז"כ הש"ג דבעינן דיהי' אמירה באותו מעמד וא"כ מוכח מסופו על תחלתו דלא הי' דעת הבעל לבטל הגט בעצמו דהא מפרש מיד דאמר לה ה"ז גיטך ולז"כ הב"ש דעת הש"ג להורות דמה דמבואר בש"ס במתני' עד שיאמר לה ה"ז גיטך הוי הנתינה דוקא באותו מעמד וכ"ה הפירוש בהמחבר לדעת הב"ש הואיל דהמתני' והש"ע איירי באומר לה מתחלה כנסי שט"ח זה אם לא הי' מפרש לשונו מיד הי' אפ"ל דדעת הבעל לבטל הגט בעצמו מדקורא בלשון שט"ח ולא בלשון גט כלל לכן בעינן דיהי' בזו המעמד דנאמן לפרש דבריו דלא בטלי' להגט ומ"מ צ"ע קצת בזה כמ"ש:
ב"ש סק"ה מ"ש והא דלא מהני שמות הנשים בסימן ור"ל במקום סימן אם שמות הנשים אינם שוין וא"כ עי"ז לא בעינן עוד סימן בשמות האנשים אם הם שוין דהא ניכרין הם ע"י הנשים דאין שמותן שוין לז"כ משום דיש לחוש דשמא קידש אשה במקום אחר ור"ל דיב"ש השני קידש איזה אשה במקום אחר ויש לה שם כשם אשה זו של יב"ש הא' המגרש לפנינו וא"כ יש לחוש דלמא מסרה האשה זו להאשת יב"ש השני אשר יש לו אשה במקום אחר דשמה כשמה לכן בעינן דוקא סימן בשמות האנשים המגרשין דעי"ז לא נפיק שום חורבה ולא מהני מה דהשמות הנשים של הב' יב"ש שהם לפנינו כאן אין שמותן שוין כמ"ש:
ב"ש סק"ו מ"ש הא דכתבינן ולכן על דיעה זו משום לדעת המחבר באין השמות נשים שוין תו אין חשש ולי"א הוא הס"ג גם באין שמות הנשים שוין מ"מ צריך לגרשה ברבים ולפום ריהטא יסתור הב"ש בעצמו מסק"ד על מ"ש על הרמ"א דכתב ולכן דאינו מדיוק דגם על י"א והוא הס"ג לא מצי קאי דלהאי י"א לא מהני אם מגרשה ברבים דבעינן סימן דוקא כדי שיהא מוכח מתוכו וכאן חזר הב"ש מד"ק וסובר דלהאי י"א מהני ג"כ כשמגרשה ברבים ובחפשי בספרי' לא מצאתי עזר לי עד אשר האיר ה' עיני ת"ל בב"ש מה"ק וז"ל על סק"ד אחר דכתב דלשון הרמ"א אינו מדוקדק ע"ז כתב ואפשר כיון דאינו ידוע לנו דשמות האנשים שוין מגרשין ברבים והא דכתב הרמ"א ולכן על הי"א משום לדיעה ראשונה אין אנו חוששין דלמא שמות האנשים שוין וגם לשמא הנשים שוין משא"כ לי"א חיישינן דשמא יש עוד אחר דשמו כך לכן צריך ליתן הגט ברבים עכ"ל. ור"ל דלכן כתב הרמ"א שפיר האי תיבת ולכן על הי"א משום דהרמ"א נותן הטעם להמנהג שלנו דמגרשים ברבים גם בלא הוחזקו עוד שם איש דשמו כשם המגרש אלא חיישינן גם בסתמא דלמא יש עוד אחד בעיר דשמו כשמו עז"כ הרמ"א התיקון דמגרשה ברבים כדי דעי"ז יהי' גם הב' בפני זה ולז"כ הב"ש שפיר דהאי ולכן להי"א דלדיעה הראשונה דהוי הדין דאם אין שמות הנשים שוין לא בעינן דיגרשה בפני חבירו גם ביש עוד אחד דשמו כשמו רק באם שמות הנשים ג"כ שוין אז צריך לגרשה בפני חבירו ולז"כ הב"ש בלא הוחזקו עוד גם אפי' בשמות האנשים בודאי הדין דאין צריך לגרשה ברבים דהא הוי תרי חששות חדא יש לחוש דלמא שמות האנשים שוין ודלמא שמות הנשים ג"כ שוין בזה ודאי לא חיישינן רק להי"א דסובר דגם הלכתא בחדא לריעותא חיישינן גם בלא הוחזק עוד דיש אחד דשמו כשמו אפי' אם ידוע דשמות הנשים אינן שוין ולפי"ז הוי הדין גם בלא הוחזק כלל גם בשמות האנשים מ"מ בעינן דיגרשה ברבים לחוש דלמא יש עוד מ"מ דשמו כשמו וא"כ איירי הרמ"א כאן בלא הוחזקו כלל לשמות האנשים ע"ז נתן הרמ"א טעם למנהג שלנו דמגרשה ברבים כדי שיהי' זה בפני זה. וזה הוי רק להי"א אבל לעיל איירי הב"ש מהוחזקו עוד דשמו כשמו עז"כ הב"ש שפיר בהוחזקו ולא מהני גם כשמגרשה ברבים אלא בעינן סימן דווקא ולא מהני גם אם שמות הנשים אינן שוין אלא בעינן סימן דווקא. כן הוא ביאור ד"ק של הב"ש כדכתיבנא בס"ד. ואחר כותבי זה זמן רב מצאתי דאתי לידי ס' שו"ת נו"ב ז"ל בסי' פ"ו דתירץ קושית הב"ש בסק"ד על הרמ"א די"ל דהרמ"א איירי בלא הוחזקו עוד יב"ש אחר ובזה דווקא דמהני כשמגרשה ברבים ומדעתי' דנפשי' עביד פירושו וכיון לדעת הב"ש במה"ק הנ"ל כמ"ש ודו"ק בזה:
ב"ש סק"ז מ"ש והא דהיתרו טפי הקנין מטלטול הגט משום קנין התירו חז"ל בצוואת שכ"מ וראיתי בס' פ"י ז"ל דעמד ג"כ בזה וכתב דאדרבה איסור קנין חמור מאיסור מקצה דאית חשש א"ד גזירה לשמא יכתוב ואיסור מוקצה ליכא חשש איסור תורה. לז"כ ליישב דאיסור מוקצה לא שייך לחלק בין ברי לשכ"מ משא"כ באיסור קנין דהתירו חז"ל לגבי שכ"מ בכל עניני קנין דלא תטרוף דעתו עליו מש"ה הותרו נמי לגרש ע"י קנין הואיל דשכ"מ ליתא כלל בהאי שבות דאין קונין וכה"ג כתב רש"י בפ"ק דביצה לחלק בין הפרשת תרומה להפרשת תלה בעיסה שגילגלה מעי"ט וזה כוונת הב"ש כאן כסברת הפ"י הנ"ל עיי"ש:
בא"ד דאל"כ ל"ק קושית התוס' גיטין ד' ע"ז ד"ה מה שקנתה אשה קנה בעלה ע"ז הקשה הא אמרינן במתנה קנתה ואין הבעל אוכל פירות ור"ל דא"כ דהאש' קנתה המתנה לגמרי וא"כ שפיר קאמר רבא דעי"ז דהאשה קנתה הקרקע לגמרי ואין להבעל שום זכות בהמתנה ולא שייך לומר מה שקנתה קנה בעלה באם הבעל בעצמו נתן המתנה להאשה דהא גם בפירות אין להבעל שום זכות וע"ז תירץ הר"ן דהסוגיא איירי דהשכ"מ גירשה ע"י שליח והגט הוי ביד השליח וע"ז אמר רבא דהשליח יקנה להאשה חד מקום בביתו ותחזיק האשה בה ותהי' מגורשת עי"ז וע"ז פריך רב עיליש שפיר מה שקנתה קנה בעלה. ור"ל זו המתנה דנתנה לה השליח קנה בעלה מיד דהוה קרקע של בעל דהא אם זו המתנה מאיש אחר זכה הבעל במתנה וא"כ מאי אהני חזקה שלה בקרקע הא הוי כיד הבעל וא"כ התוס' דהקשו ע"כ דלא איירי ע"י שליח דא"כ לא הי' התחלה לקושיית התוס' כתירץ הר"ן א"ו דלא פירשו הסוגיא ע"י שליח א"כ קשה הא הוה מוקדם והרב בעל פ"י ז"ל דחה בלא"ה דל"ד לגט מוקדם ע"י שליח דעלמא דמהני דהשליח מסר הגט לידה אבל כאן הגט בבית השליח ודאי פועל השליח יותר דלא להוי מוקדם עי"ז והאריך בזה. אמנם אצלי צ"ע להבין דברי הר"ן בתירוצו דאיירי ע"י שליח ופריך רב עיליש שפיר מה שקנתה קנה בעלה הא י"ל דהשליח נתן מתנה קרקע זו להאשה ע"מ שאין לבעל רשות בה אלא לדבר פרעי דאין הבעל זוכה במתנה כלום. וא"כ קאמר רבא שפיר דע"י דהאשה תקנה בהקרקע תזכה בהגט ולא שייך פירכת רב עיליש מה שקנה אשה קנה בעלה דהא במתנה זו אין לבעל שום זכות כמבואר לעיל בסי' פ"ה ובב"ש סקכ"ד עיי"ש ודו"ק:
בא"ד מ"ש ולא הוי כטלי גיטך מעג"ק משום דמרשותו בא לרשותה וכ"מ בהתוס' דף ע"ז ד"ה ותיזול. אבל רבינו הגדול בעפ"י ז"ל הקשה דמה בכך דבא מרשותו לרשותה הא מבואר בש"ס ובפוסקים לקמן ס' קל"ח דאף אם הגט מונח בידו וידו פתוחה אם לא סייע הבעל בנטילתה אלא האשה נוטלתה בעצמה בידה מידו ואמר לה טלי גיטך זה לא מהני הואיל דבעל לא סייע בנעילתה בעינן סייע בנטילתה וקירב ידו אצלה וא"כ מאי אהני כאן אם נטלתה מהחצר הא הבעל לא סייע בנטילתה כלל אבל לבי אומר לי בעזר"ה דל"ק ודברי התוס' נכונים דל"ד להדין דידו פתוחה ולא קירב ידו אצלה דלא הוי גט כלל דלא מיקרי ונתן בידה דהא היא בעצמה נטלתה בלי סייע ממנו אבל כאן בעת שהבעל מקנה לה החצר והאשה זכתה בהחצר ע"י חזקה אז מיד בעת הזאת נתן לידה החצר והגע בב"א וא"כ הוי שפיר נתינת הבעל מידו לידה בעת קניית החצר מיד הבעל דהוי כאלו הבעל נתן לה החצר מידו ממש א"כ ממילא הוי שפיר נתינה לענין הגט דהוי מידו לידה וא"כ לא דמי לטלי גיטך מעג"ק דשם לא נתן לה הבעל כלום דהא הקרקע דהגט הי' מונח עליו נשאר לבעל דהא לא הקנה לה כלל מהקרקע א"כ שפיר אם נטלתה מהקרקע הגט לא מהני הואיל דלא סייע הבעל בנעילתה אבל כאן במתנה דעי"ז דקנתה הקרקע מהבעל אז מיד זכתה בהגט וא"כ הוי שפיר נתינתה מיד הבעל מידו לידה. ע"י קנין קרקע. ובזה נסתר ג"כ מ"ש הב"מ ז"ל בסי' קל"ט ס"ב וז"ל ודברי תוס' צ"ע כיון דכל הוצאה מרשותו לרשותה ע"י נעשית במה דעבדה החזקה הא דומה להיתה ידו סגירה ופתח ידו ואמר עלי גיטך ולא קירב אצלה דפסקינן סי' קל"ח דאינו גט. אבל להנ"ל א"ש. דהא חזקה ודאי לא מהני בעצמה אי לא הי' הבעל מקנה לה החצר. ועיקר הקנין הוי ע"י הבעל דמקנה לה החצר וא"כ הוי מידו לידה בעת קניית החצר. וא"כ קנתה החצר ע"י חזקה זו וא"כ קאמר הש"ס דגיטה וחצרה באין כאחד דע"י קנין של הבעל הוי כאילו הבעל נותן מידו לידה בעת קניית החצר. וא"כ לא דמי לעלי גיטך מעג"ק כמ"ש ודו"ק: