ביאור מנחם· רבי משה מנחם מנדל אהרנסון
הלכות גיטין · סימן קלב
ב"ש סק"א מ"ש מיהו בתוס' גיטין דף פ' ד"ה כי יתביתו בהיני מביא התוס' ראי' דגט מאוחר כשר מההיא דיבמות אם אמר לכשאכנסנה אגרשנה ה"ז גט אע"פ דכתב באירוסין זמן שלאחר נישואין ולזה הקשו שם דמוכח דמאוחר כשר ואמאי פסלינן בהי' במזרח וכתב במערב וא"כ מבואר דהתוס' סובר דגם אם נכתב זמן הנתינה הוי מאוחר ולז"כ ואפשר ליישב קצת ור"ל דהתוס' אינו מביא ראי' אלא לסברתם דיהי' גט מאוחר כשר ואין חשש דלמא לא יהיו העדים בזה יום בזו העיר ויהי' גט שלהיה במזרח וכתב במערב ע"ז מביאו ראי' מהאי דיבמות הנ"ל דכשר בכה"ג אבל לפי מה שתירצו דעיקר הקפידא על שעת הכתיבה דלא יהי' מיחזי כשיקרא אבל גט מאוחר כשר טפי א"כ בזה דכתב הזמן דנתינה לא הוי גט מאוחר כלל. וביאור דברי התוס' כן הוא דבשלמא במאוחר דיש לבעל תועלת לענין פירות דעד אותו זמן יש לבעל פירות לא מיחזי כשיקרא דיאמרו דהבעל ציוה להן לכתוב כך אבל במקום דאין שום תועלת לבעל לכן מיחזי כשיקרא בהי' במזרח וכתיב במערב א"כ כאן ליכא הפסד פירות גם לדעת הרמב"ם דהפסול מאוחר משום הפסד פירות דידה דאזיל בסברת הראב"ד דהגירושין חלין מיד א"כ באם נכתוב הזמן של הנתינה בודאי אין חשש דפירות כמ"ש:
ב"ש סק"ג מ"ש מיהו הרמב"ם לטעמו ור"ל דבתחלה דעתו דמשו"ה בעי עידי מסירה הואיל דאינו מוכח מתוכו ומיירי דליכא סימן בגט ואח"כ תירץ דלעולם דא"צ להיות מוכח מתוכו דמיירי ביש סימן ומ"מ בעי ע"מ הואיל דבלא"ה א"א לשום אשה לאינסובי עד דיהי' לה ב' גיטין בידה כיון דנכתב ס' בכל גט כגון כהן רק דא"י מי כהן א"כ צריכה כל אשה ב' גיטין בידה דאם לא יהי' רק הגט דכתוב בו כהן בידה אולי יתברר דבעלה אינו כהן ואשה אינה יכולה להנשא אם גיטה ביד אשה אחרת ולכך בעי עידי מסירה ואם לא נכתב סימן בלא"ה בעי ע"מ דהא ב' יוב"ש מוציאין שט"ח זע"ז ובעי ע"מ דווקא כמבואר בגיטין כ"מ בס' תו"ג ע"ש:
ב"ש סק"ד מ"ש דהא כותבין שם עיר בגט. ור"ל דנכתב בגט שם עיר ושדר המגרש זה שנכתב בגט ולכן לא חיישי' דלמא לאו זה האיש אשר נכתב בהגט וזה ידוע דזה האיש אשר נכתב בגט שמו ושם עירו הוא באמת מזו העיר ומקום דירתו שם אבל השני אשר דר במקום שנמצא בגט אין דירתו נקרא כהשם הנכתב בהגט. והוכרח לפרש כן דאי נפרש כפשוטו דנכתוב בגט שם עיר דהיינו באיזה עיר נכתב הגט א"כ מה תועלת דמ"מ יש חשש דזה האיש אשר דר כאן במקום שנמצא הגט הלך למקום שנכתב הגע וא"כ שום י"ל דזה הגט מאיש זה שדר במקום שנמצא הגע. וא"ל משום דאיירי דלא שכיחי שיירות לכן חיישינן דזה האיש ממקום שנמצא הגע הלך למקום הכתיבה וא"כ אמאי ס"ל שוב דהיכי דיש עוד דשמו כשם הנכתב בגט דלמא הלך לכאן ואיבד הגט הא לא שכיחי שיירות א"ו דלא חיישינן גם בלא שכיחי שיירות וא"כ אי נימא דהפירוש מ"מ דנכתב בהגט שם העיר הוי שם מקום כתיבה לא הי' יצאנו מחשש דלמא זה הגט מאיש אחר אשר כאן הוחזק דשמו כשמו א"ו הפירוש דנכתב בגט שם עיר היינו מקום דירתו א"כ לזה אינו מגרע אע"ג דכאן במקום שנמצא הגט הוחזק עוד אחר דשמו כשם זה הנכתב בגט ולא אמרינן דמהשני נפל והלך למ"כ לכתוב הגט דהא נכתב בהגט מקום דירתו ואם כן הוי להיות נכתוב בהגט שם מקום דירה של השני הדר כאן במקום שנמצא וא"כ הוי עי"ז סימן דהא במקום דירתו של זה המגרש הנכתב בהגט לא הוחזק עוד דיהי' שמו כשמו ולז"כ שפיר דאם נכתב בגט שם עיר מחזירין לו הגט אף על גב דהוחזק כאן במקום שנמצא עוד אחר דשמו כשמו. וראי' לפירושו מדאמר הש"ס חוששין לשני שוירי וכתב התוס' ד"ה חיישינן הא דלא נקט. ולכאורה הו"ל להתוס' בל"ז להקשות דלמה לא חיישינן דשמא בא יב"ש מעיר אחרת לשוירי וכתב גט לאשתו בשוירי וזה היב"ש אבד הגט וזה חשש קרוב מחשש התוס'. א"ו דעיקר כהפוסקים דסברי דצריך לכתוב שם עיר דירתו ולכן לא חיישינן על יב"ש אחר שבא לשוירי דהי' כותבין דירתו מאיזה מקום דירתו כדאמר הש"ס בקלוניא מתא אנא דוד בר נהלאי מנהדראי דנהרדאי הוי מקום דירתו וא"כ מ"ש הב"ש דהא כותבין שם עיר בגט היינו עיר דירתו וא"כ ליכא חשש ליב"ש אחר מעיר אחרת כדכתיבנא ודו"ק בזה:
בא"ד מ"ש ועיין בסוגיא יצחק ר"ג במלחמות ה' ובנ"י ס"ל. ור"ל דבש"ס גיטין בהא דמותיב רבה הני תרי מימרות אהדדי ומשני כאן במקום דהשיירות מצויות והוא דהוחזקו ור"ז אקשי מתני' אברייתא ומשני ג"כ כאן במקום דשיירות מצויות א"ד והוא דהוחזקו והיינו דרבה א"ד אע"ג דלא הוחזקו ופליגי דרבה והרי"ף ואתו צבא מהקדמונים דפסקו דבשיירות מצויות לחוד חיישינן או בהוחזקו לחוד חיישינן ופליגי דרבה והנה בהך דיצחק ר"ג ביבמות דפליגי אי חיישינן לתרי יצחק בשיירות מצויות לחוד ולא הוחזק ופסק הרי"ף כרבא דלא חיישינן לתרי יצחק ובש"ס שם מדמה גט למיתה בהך גיטא דנהרדאי ולז"כ הרמב"ן במלחמות ליישב דשם במיתה וכן בהגט דנהרדאי איירי דנמצא במקום כתיבתו אמרינן כנכ"ה אבל כאן דע"כ ממקום אחר בא לכאן ואינו ידוע לו אם זה הגט מהשליח הזה או מאיש אחר נאבד בזה לא שייך לומר כנכ"ה ולכן חיישינן גם בחד ריעותא. אבל לפ"ז קשה אמאי לא מוקי הש"ס המתני' דנמשך וגם הברייתא דמצא גט אשה בשוק איירי בזה האופן דנמצא במקום הכתיבה דאמרינן כנכ"ה מבואר בס' ישועת יעקב ליישב זה:.
בא"ד מ"ש א"כ מנ"ל להוכיח. ר"ל דהש"ס כ"ז הוכיח דרבה דס"ל דבשיירות מצויות לא מחזירין איירי רבה דווקא בהוחזק עוד אחד דשמו כשמו דאיל"ה האיך נפק רבה ואשכח דכל מעב"ד ה"ז יחזור ועי"ז פסק בההיא גט דאשכח כי דינא דר"ה דמחזירין הא שם בבי דינא דר"ה הוי כשכיח שיירות ובשכיח שיירות ס"ל לרבה דאין מחזירין א"ו דרבה ס"ל דבשכיח שיירות לבד מחזירין בלא הוחזקו עוד דשמו כשמו ובב"ד דר"ה איירי דלא הוחזקו לז"כ הב"ש דלהרמ"א דס"ל בהוזכר שם עיר דירתו בגט אין חשש גם בשיירות מצויות א"כ י"ל דלעולם רבה ס"ל באם שכיח שיירות אע"ג דלא הוחזק אין מחזירין ומ"מ פסק בההיא גיטא דאשכח בב"ד דר"ה דמחזירין דשם איירי דנכתוב בהגט שם עיר שוירי מחא ולכן לא מגרע מה דשכיח שיירות ולכן לא חיישינן דלמא יש עיר אחרת דשמה כשם עיר הזאת. ומאחר נפל ואם כן מנ"ל להש"ס לומר דרבה ס"ל דבשיירות לחוד מחזירין דלמא מה דפסק בהאי גיטא דב"ד דר"ה דמחזירין דשם נכתוב בהגט שם עיר שוירי מתא ולז"כ אף על גב דכתב הר"ן דאיירי דהוחזק עוד עיר דשמה שוירי ור"ל א"כ הוכיח הש"ס שפיר גם לדעת הרמ"א דס"ל בנכתוב שם עיר בגט אין חשש על אחר כלל אע"ג דשכיח שיירות ומ"מ אי ס"ל לרבה דשכיח שיירות אין מחזירין לא הו"ל ליפסוק בגיטא דב"ד דר"ה דמחזירין הא שם הוי שיירות שכיח. וזה אין לומר דשם הי' המעשה דנכתוב בגט שם עיר הא שם איירי דהוחזק עוד עיר דשמה שוירי ושכיח שיירות גם כן והו"ל לחשוש דלמא מעיר השנית דלמא איש אחר הלך מעיר השוורי הב' לכאן ומהשני נפל א"ו רבה ס"ל דבשכיח שיירות לבד מחזירין אם לא הוחזק עוד אצלינו דשמו כשם זה הנכתב לז"כ דמ"מ ע"י שם הנהר לא הוחזקו דשוירי הב' יהי' לו שם נהרות כשוירי זו ואם כן לדעת הרמ"א נסתר הוכחת הש"ס לומר לרבה דס"ל דוקא דבעינן תרתי אז אין מחזירין אבל בשכיח שיירות לבד מחזירין די"ל דגם רבה ס"ל דבחדא לריעותא נמי אין מחזירין ומ"מ פסק שפיר בההיא גט דב"ד דר"ה דמחזירין דשם נכתב בהגט שם עיר ושם נהר ובשוירי הב' אשר הוחזק להם אין השם נהר כשם נהר שוירי זו הנכתוב בהגט לז"כ א"ו דחיישינן אם שכיח שיירות אע"ג דהוזכר בגט שם עיר מ"מ י"ל דלמא יש עוד עיר אחרת דשמה כשמה ושמו כשמו אלא אע"ג דלא הוחזק עוד עיר דשמה כשם עיר זו לדידן דחיישינן לשני שוירי כמסקנא דש"ס הוי הדין גם בנכתב בגט שם עיר מ"מ חיישינן בשכיח שיירות אע"ג דלא הוחזק ב' עיירות דשמותיהן שוין:
אמנם י"ל דעת רמ"א לפמ"ש המהר"ם שי"ף ז"ל דעיקר הוכחת הש"ס ממה דאמר רבה כל מעב"ד ה"ז יחזיר ולא משום דכתוב שוירי מתא דאיל"ה קשה קושיית מהר"ם שי"ף א"ש דעת רמ"א דאם נכתוב בגט שם עיר אין חוששין גם בשכיח שיירות כמבואר בשם עיי"ש ודו"ק:
ב"ש סק"י מ"ש דהא ידוע דלא עבר שם שיירא וכ"כ הראב"ד קמ"ל. ור"ל דקמ"ל דלא כהראב"ד:
ב"ש סקי"ב מ"ש ולא חיישינן דלמא חתמו על גט איש אחר דשמו כשמו וזו הוא קשיות התוס' דף כ"ז ע"ב ד"ה מעולם לא חתמנו דכתבו דמתוך הלשון משמע דיודעים דלא חתמו אלא על גט אחד אבל אין מכירין מי הוא יב"ש לז"כ ותימא דא"כ אמאי מהמנינן לבעל לומר דזה הגט שלו דחתמו עדים אלו דלמא מאיש אחר אשר שמו כשמו וממנו נפל והבעל זה אומר שקר כמו דלא מהימנינן לי' באם לא הי' העדים אומרים דלא חתמו אלא על גט אחד בלבד דאמרי' דאמר שקר אלא מאיש אחר דשמו כשמו נפל. לז"כ דאומר ר"י דלעולם לא חיישינן דישקר במזיד אלא סבר מדאבד כזה בודאי ממנו נפל. אבל באם העדים אומרים מעולם לא חתמנו אלא על גט אחד לבד א"כ אי אמרינן דאומר שקר ע"כ משקר במזיד דיודע בעצמו דמעולם לא כתב לאשתו וע"כ רוצה לגרש את אשתו בגט שקר בשלמא אם היו העדים חתומים על כמה גיטין דשמו כשמו י"ל בזה דאינו משקר במזיד דהא ידוע לו דגירש וסובר דגט זה שנאבד ממנו ואומר בדדמי ואין זה הגט שלו באמת אבל אם העדים לא חתמו מעולם אלא על גט א' לבד ואם אמרינן דזה הגט דמכיר ואומר דשלו הוא שקר ע"כ מעולם לא גירשה וא"כ משקר במזיד דיודע בעצמו האמת דלא גירשה וזה לא אמרינן דשקר הוא אומר במזיד:
בא"ד מ"ש והא דאינו נאמן לומר סימן. ור"ל דקאי אם איירי דחתומים העדים על כמה גיטין דאמרינן דאומר בדדמי אמאי לא מהני סימן אחר שראה הגט דהא זה הוי סברא פשוטה דלא אמרינן דמשקר במזיד וא"כ ליהוי סימן אם אומר הבעל. לז"כ דמ"מ אם שייך לומר דאומר על הגט בדדמי דסובר לודאי דגט זה שלו ממילא לא מהני נמי סימן דרוצה להחזיק דבריו ולאמת את דבריו לזה אומר אחר שראה הסימן בגט דגט שלו הי' לו סימן זה ומשקר על הסימן הואיל דבדעתו סובר דגט זה ממנו נפל ובאמת אומר בדדמי אע"ג דיודע בעצמו דגט שלו לא הי' לו סימן זה אבל באם העדים לא חתמו אלא על גט אחד בלבד ע"כ אי אמרינן דגט זה אינו שלו הוי משקר במזיד דהא העדים לא חתמו עוד על שום גט כלל. אבל צ"ע אלי מקצת באם העדים חתומים על שאר גיטין דלא מהני סימן דזה מונח זה הסימן לאחר שראה הגט אבל סימן קודם שראה הגט כמו אם נותן סימן באבידה ועי"ז מחזיר המוציא לבעל אבידה אם נותן סימן לבעל המוצאו א"כ כה"נ אמאי לא מהני סימן אם נותן בגט קודם שראה הסימן בגט. ובזה לא שייך לומר דמשקר דהאיך יודע זה הסימן דיש לו בגט זה כמ"ש: