אור ברסלב
ביאור מנחם הלכות גיטין › סימן קלא

ביאור מנחם· רבי משה מנחם מנדל אהרנסון

הלכות גיטין · סימן קלא

סימן קל

ב"ש סק"ב מ"ש והנה הרמב"ם מתיר להסופר ליזמן טופס גיטין וזו היא גירסת הר"ן בהרמב"ם ופסק כת"ק וכן עיקר כ"מ בב"י עיי"ש:

בא"ד מ"ש לא כ"כ אלא לשיטת הרמב"ן דס"ל בכל פסולי דרבנן תצא כנ"ל:

בא"ד מ"ש לפ"ז ה"ה כאן אם כתב הטופס שלא לשמה פסול ור"ל דכאן הוי הסברא יותר נוטה דפסול משום דשכיח איכא למיגזר דלמא אתי למיכתב גם התורף כמ"ש:

ב"ש סק"ד מ"ש הא דקיי"ל בדאורייתא א"ב ובדרבנן ב"י היינו לחומרא. ור"ל דהרמב"ם סובר דדין ברירה קאי בספיקא לכן אי הוי הדין ברירה באיסור דרבנן אמרינן דהדין איפסיק דיש ברירה אבל אי הדין דברירה הוי באיסור תורה יש חילוק אי הי' אמרינן דאין ברירה ויצא מזה חומרא פסקינן דודאי אין ברירה אבל אי הי' אמרינן אין ברירה יצא עי"ז קולא לא אמרינן דודאי אין ברירה אלא אמרינן יש ברירה ולז"כ הרמב"ם דהרי זה ספק גט דלקולא אמרינן יש ברירה והוברר הדבר דלזו איכוין ותפסי בה קידושי שני וצריכה גט משני. ולז"כ מיהו צריך ישוב. ור"ל דלפי דאמרינן דהדין ברירה הוי כספק להרמב"ם אמאי פסק דאחים מחזירין זל"ז ביובל הא דין זה דאחים מחזירין זל"ז ביוכל הוי משום דאמרינן אין ברירה בודאי דאי הוי הדין דברירה בספק לא הו"ל דאחים מחזירין זל"ז ביוכל דהא קיי"ל כל ספק ממון הוי קולא לנתבע ואין מוציאין ממון בספק א"ו מדפסק הרמב"ם דמחזירין זל"ז ביובל מבואר דודאי ס"ל דדין ברירה הוי בודאי דפסקינן אין ברירה וא"כ אמאי צריכה גט משני ולכן הרש"ל נוטה מדעת הרמב"ם וסובר דאיפסק הלכתא דאין ברירה בודאי גם באיסור תורה וא"צ גט משני דגם אם אמרינן דאין ברירה יצא מזה קולא מ"מ אמרינן בודאי אין ברירה דלא כהרמב"ם לז"כ דהח"ר מתרץ דלעולם הדין דברירה הוי ספק ומ"מ מחזירין זל"ז ביובל משום מצוה לקיים החזרת קרקעו' ביובל וכן מוכח סברא זו דהא רב אסי ס"ל בגט אם אמר לאיזה שארצה אגרש הגע פסול ספק רק מדרבנן משום דס"ל די"ל ברירה ורב אסי גופי' סובר דמחזירין זל"ז ביובל א"ו משום לקיים המצוה דהחזרת קרקעות ביובל. אמנם בלא"ה א"ש דעת הרמב"ם אף דפסק דדין ברירה הוי בספק ל"ק אמאי מחזירין זל"ז ביובל הא ספק ממון קולא לנתבע ואין מוציאין ממון בספיקא י"ל דזה דווקא אם יש לכ"א חזקת מ"ק אז שייך הסברא דאין מוציאין ממון מהנתבע אבל באחין שחלקו דליכא חזקת מ"ק דממ"נ קרקע בחזקת בעלי' עומדת ולא הוי אח כנגד אח מוציאין מחזקתו דהקרקע בחזקת בעל הראשון קיימא ולא הי' מוציא מחזקת השני כלל דאי נימא דהקרקע זו דיש לאח זה הוי של אח השני א"כ ממילא האח השני לא מיקרי מוציא מחזקת האח הראשון כלל דהא שייך באמת להאח השני מתחלה. ואם כן ל"ד לספק ממון דהוי קולא לנתבע דהממון הוי מעולם אצל הנתבע אלא התובע תובע מספק בזה אמרינן שפיר דאין מוציאין ממון בספיקא מחזקת מרא קמא וגם י"ל דיש חילוקי באם הנתבע הוי מוחזק בהממון קודם שנולד הספק בזה אמרינן שפיר דספק ממון קולא לנתבע ואין מוציאין ממון בספיקא. הואיל דהספק נולד אח"כ אחר שהי' לנתבע חזקת מ"ק אבל אם הספק נולד מתחלה ולא הי' להנתבע מעולם בברי חזקת ממון על התביעה זו. בזה לא אמרינן דאין מוציאין ממון בספק. וא"כ באחים שחלקו דמיד בעת מיתת אביהם קודם החליקה מיד נולד הספק אם זה הקרקע דנוטל אח זה הוא שלו באמת ירושה או דשייך זו הקרקע להאח הב' וזו הקרקע דנוטל האח ראשון הוי תמור מכירת של הקרקע הב' שנוטל אח הב' והוי לכל אח תפיסה לאחר שנולד הספק בזה לא מהני תפיסת הנתבע ומוציאין ממון בספיקא וא"ש. אכן יש להעיר בזה דפסקינן דספק ממון קולא לנתבע הא הוי ספק גזל וכבר עמד בזה הכנה"ג בשם הרב מוהר"ר יחיאל באסאין ז"ל ולפ"ר י"ל דהא להיפך אי שקלת מהנתבע ויתן להתובע הוי להיפך נמי ספק גזל כמבואר מזה באו"ח בדיני מיגו אבל בל"ז י"ל לפי מ"ש הפוסקים לתרץ דעת הרמב"ם דסובר ספק דאורייתא לקולא והקשו עליו מכמה מקומות בש"ס ותירצו דסברת הרמב"ם כ"ה דהיכא דהאיסור הוא מפורש בתורה אמרינן דדוקא ודאי איסור אסרה תורה ולא ספק איסור אבל היכא דהתורה כתבה ההיתר בפירוש אמרינן נמי דדוקא ודאי היתר הותרה התורה ולא בספק היתר כמו בספק ממזר דאמרינן ממזר ודאי לא יבוא אבל ספק ממזר יבוא וזו הסברא מבואר הרבה בספרי. גדולים אחרונים בספר ח"ד ז"ל ובס' שו"ת בית אפרים חלק אה"ע סי' ב' בשם הגאון מהר"א מקרעץ. וע"פ הסברא זו א"ש דל"ק קושיית הגאון מוהר"ש ז"ל בספר כסא דהרסנא לדעת הרמב"ם דסובר דספיקא לקולא הא בתורה מבואר בהיפך דכתוב רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא אותו תשחית וכרת הרי מבואר דהספק אסור. ולהנ"ל ניחא דגם הרמב"ם סובר דהיכא דההיתר מפורש בקרא אז הספק אסור ולכן הזהירה התורה דוקא בידוע כי לא עץ מאכל אותו תשחית אבל הספק אסור. ולפי זה א"ש נמי הך דספק גזל דהתורה כתבה לא תגזול גזל ודאי אסרה ולא בספק גזל הלכך אין מוציאין מהנתבע ובספק דבספק לא הוי איסור על הנתבע וכ"ד הש"ך בספק ריבית לקולא ואין מוציאין מהמלוה מספק אבל המשנה למלך בפ"ד מהלכות מלוה דספק ריבית לחומרא ודבריו צ"ע קצת דא"כ מאי קאמר הש"ס בריש א"נ למ"ל דכתב רחמנא לאו בגזל ולאו בריבית ולדעת המ"ל איצטריך קרא לאסור בריבית גם בספק דאי ילפינין מגזל הוי הספק מותר דספק גזל לא אסרה תודה כדכתיבנא. ועל פי הסברא הנ"ל דהרמב"ם סובר דדין ברירה הוי בספק א"ש דל"ק עליו קושית הרב הגאון ברכת הזבח מה דסובר קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי כר"ל בגיטין דף מ"ח א"כ האיך פסק דאחים מחזירין זל"ז ביובל כדאמר הש"ס דלא משכח דמייתי בכורים אלא חד בר חד עד יהושע בן נון וכעין זו הקשה שם התוס' בשם ר"ת וז"ל ואנו איך מצאנו ידינו ורגלינו דקיי"ל כר"ל וקיי"ל בדאוריית' אין בריר' ופסקינן אחין שחלקו הוי כלקוחו' א"כ הדרא לדידי' פירכת הש"ס דלא משכח דמייתי בכורים אלא חד בר חד אבל להנ"ל דהרמב"ם סובר דדין הוי בספק לכן מביא בכורים מספק כדי לקיים מצות בכורים אבל הש"ס אזיל לר' יוחנן דסובר דדין ברירה הוי בודאי דאין ברירה לזה קאמר הש"ס שפיר אי ס"ל לר"י קנין פירות לאו כקנין הגוף לא מצא ידו ורגלו בבהמ"ד דהא ר"י סובר דודאי אין ברירה וא"כ לא משכח להביא בכורים אלא חד בר חד אבל הרמב"ם סובר דדין ברירה הוי בספק חייב להביא בכורים גם בספק כדי לקיים מצות הבאת בכורים וכדכתב הב"ש דמחוייבים האחים מצוה החזרה ביובל אף על גב דסובר דאין ברירה אע"כ מטעם הנ"ל דדין ברירה הוי להרמב"ם מספק ולכן מחוייב לקיים המצוה בספק כה"נ מחוייב להביא בכורים וכדכתיבנא. ואיידי דעסיקנא בי' אכתוב מה שראיתי בס' שו"ת שאגת ארי' מהגאון אמיתי דק"ק מעץ ז"ל בסימן צ' דהקשה קושיא עצומה אמאי נקיט הש"ס ואי ס"ד דס"ל לר"י קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי לא משכחת דמייתי בכורים אלא חד בר חד אמאי תפיס הלשון דמייתי בכורים הא גם לר"ל דסובר לאו כקנין הגוף מ"מ ס"ל דמייתי רק אינו קורא אבל מביא ס"ל לר"ל ג"כ. והגם דרש"י ז"ל נשמר מזה ונקיט לשון דלא משכחת דמביא וקורא עכ"ז תמה אקרא אלשון הש"ס דנקיט רק הטפל ושביק העיקר. אבל י"ל ע"פ מ"ש רבינו הגדול בעפ"י ז"ל דלכאורה קשה לר"ל דסובר דמביא ואינו קורא אמאי מביא דהא ס"ל קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי. ותירץ דמש"ה מביא דקרינן בי' אשר תביא מארצך אבל אינו קורא דאינו יכול לומר מראשית פרי האדמה אשר נתתי לי וכן פירש רשב"ם בב"ב דף קל"ו אבל התוס' שם דחו פי' זה אלא הטעם דס"ל לר"ל דמביא הוי מדרבנן משום קנין פירות אבל קריאה לא משום דמחזי כשיקרא או דאתי לאפקועי מתרומה ומעשר. ולפ"ז א"ש קושית הגאון הש"א דלכן נקיט הש"ס דלא מייתי דגם לר"ל הוי מן התורה הדין דאינו מביא בכורים רק הבאה הוי מדרבנן ועל הבאה מן התורה קאמר הש"ס דלא משכחת דמייתי דהא לר"ל לא מייתי מן התורה וא"כ קאמר הש"ס שפיר אי ס"ל לר' יוחנן כר"ל קנין הפירות לאו כקנין הגוף דמי לא משכחת דמייתי בכורים מן התורה אלא חד בר חד ודו"ק היטב:

ב"ש סק"ה מ"ש דס"ל לרמב"ם דיו ע"ג דיו לאו הוי כתב ור"ל אפי' בהעברת קולמוס לשמה דפסק כחכמים בגיטין דף כ' ע"א דאמרו דאין השם מן המובחר ומבואר בירושלמי דלשיטת ר"י השיבו החכמים אבל באמת ס"ל לחכמים דלא הוי כתב כלל כדסובר לענין שבת דפטור בכתב ע"ג כתב כדאמר הש"ס בגיטין דף י"ט דיו ע"ג דיו פטור אבל ר"י סובר דמהני העברת הקולמוס לשמה מהני נמי בגט העברת קולמוס לשמה וזש"כ מיהו המגיד כתב דגם לר"י לא מהני בגט העברת קולמוס לשמה ולא משמע כדבריו בסוגיא ור"ל דהו"ל להגמרא לומר דס"ל דבס"ת מהני העברת קולמוס לשמה מ"מ בגט לא מהני כדאמר רב אחא אליבא דרבנן אע"ג דחכמים ס"ל בס"ת לא מהני העברת קולמוס משום דבעינן זה אלי ואנוהו אבל בגט מהני כה"נ הו"ל להש"ס לומר לר' יהודה דאף על גב דבס"ת ס"ל דמהני העברת קולמוס לשמה מ"מ בגט לא מהני לדעת המגיד א"ו לר"י מהני נמי בגט העברת הקולמוס לשמה אלא הרמב"ם פסק כחכמים וכפשטא דש"ס דיו ע"ג דיו פטור ואמר רב חסדא מתני' דלא כר"י במס' שבת דף ק"ד לז"כ והתוס' בגיטין דף י"ט ד"ה דיו ע"ג דיו פטור ור"ל דהתוס' הקשו על הדין דאמר הגמרא דיו ע"ג דיו פטור משמע דלא הוי כתב כלל לענין שבת וה"ה לענין גט הא ר"י אמר לקמן דמהני כתב ע"ג כתב וכן רב אחא סובר כן גם לחכמים דבגט מהני כתב ע"ג כתב לזה חילקו היכי דכתב הב' עושה פעולה דמעביר הקולמוס לשמה מהני כתב ע"ג כתב ולכן בס"ת לר"י ולחכמים בגט דהכתב השני עושה לשמה מהני אבל היכי דהכתב השני אין מתקן כלל לא מהני ולכן פעור לענין שבת בכתב ע"ג כתב ולז"כ א"כ ר"י דס"ל בעלמא דכתב שני הוי כתב ור"ל דהא קאמר הש"ס בפ' הבונה אר"ח מתניתן דמבואר דכתב ע"ג כתב פטור הוי דלא כר"י מבואר דלר"י גם בהעברת קולמוס סתם גם באין עושה כתב השני שום פעולה מ"מ סובר ר"י דהוי כתב ולזה קאמר הש"ס אהא דכתב ע"ג כתב פטור הוי דלא כר"י דאי ס"ל לר"י החילוק הנ"ל לא הי"ל להגמרא לומר דלא כר"י דהא היכא דאין הכתב הב' עושה תיקון גם ר"י מודה דלא הוי כתב א"ו ר"י סובר דגם בעלמא כתב ע"ג כתב מהני ולז"כ הב"ש א"כ דס"ל לר"י בעלמא דכתב ע"ג כתב מהני הוי ממילא כ"ש בגט הוי כתב ע"ג כתב דהא כתיבה הב' מתקן טפי דהעביר הקולמוס לשמה וזש"כ לכן אוקמי ר"ח לר"י דכתב שני הוי כתב ור"ל דרב חסדא דקאמר בפרק הבונה על מתני' דלא אתיא כר"י מבואר דס"ל לר"ח אליבא דר"י דס"ל לר"י גם בעלמא מהני כתב ע"ג כתב ולכן אמר ר"ח שפיר על מתני' דאתיא דלא כר' יהודא אם כן עכ"פ מבואר דעת התוס' דמהני העברת הקולמוס לשמה הואיל דהכתב הב' עושה תיקון אבל צ"ע דק' הא התוס' בגיטין הי' כתבו דמה דקאמר המתני' דכתב ע"ג כתב פטור ועלה אמר ר"ח דהמתני' הוי דלא כר"י איירי באופן דמתקן בשבת בכתב השני לשמה א"כ לפ"ז אין מוכח דס"ל לר"י בעלמא דהיכי דאין הכתב ב' עושה פעולה דמהני כתב ע"ג כתב אם כן ליכא הק"ו שדן רבינו הב"ש ז"ל. שוב ראיתי בספר המהרש"א על מ"ש התוס' משמע דבכל ענין פטור אפי' כתב גט או ס"ת שלא לשמה והעביר הקולמוס לשמה להכי מוקי כרבנן עז"כ המהרש"א ז"ל ק"ק דלישנא דהכא דיו ע"ג דיו פטור מאי אילימי' דלא משמע לי' בכ"ע ור"ל אמאי לא משמע לי' נמי דאיירי דהכתב השני עושה תיקון יותר דמעביר לשמה ומ"מ פטור דלא מהני כההיא דשבת דפרק הבונה ויש ליישב עכ"ל, וז"ל דהי' להתוס' הוכחה דכאן לא מיירי בכתב ע"ג כתב באופן דהכתב הב' עושה פעולה יותר מדתני בחד בבא בסיקרא ע"ג סיקרא ובסיקרא ע"ג דיו דקאמר הגמרא אמרי לה פטור משום דמקלקל ואי איירי באופן דהכתב השני עושה תיקון יותר דכותב לשמה אמאי נקרא דמקלקל א"ו דכל הבבא בחד אופן איירי דאינו כותב לשמה בכתב שני אבל בשבת כתב התוס' שפיר דההיא דפ' הבונה איירי אע"ג דהכתב שני עושה פעולה יותר דכותב לשמה ומ"מ פטור וא"כ לא אתיא מתני' כר"י דלר"י היכא דהכתב הב' עושה פסולה יותר מהני כתב ע"ג כתב אבל היכא דאין הכתב שני עושה רושם ותיקון יותר אינו מוכח דס"ל לר"י דכתב השני הוי כתב וא"כ נסתר הק"ו שכ' הב"ש דמהתוס' גופי' מוכח להיפך לר"י. אמנם צ"ע אולי גוף דברי התוס' דמחלקו דלקמן דכתב ב' עושה פעולה גם לרב אחא אליבא דרבנן חשיב כתב ע"ג כתב א"כ אמאי ס"ל לר"ת דלא מהני העברת קולמוס לשמה הא כתב הב' עושה תיקון. אבל א"ש דזה האמת דברי רב אחא ע"כ לא אמרו רבנן אלא בס"ת דבעינן זה אלי ואנוהו קאמרו רבנן שפיר דלא מן המובחר והיינו אע"ג דהוי כתב דהא כתב הב' עושה תיקון מ"מ לא הוי מן המובחר לס"ת אבל בגט מהני גם לרבנן כתב ע"ג כתב היכי דהכתב השני עושה תיקון יותר בהעברת הקולמוס לשמה כמ"ש:

תוכן העניינים

ביאור מנחם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה