אור ברסלב
ביאור מנחם הלכות גיטין › סימן קכח

ביאור מנחם· רבי משה מנחם מנדל אהרנסון

הלכות גיטין · סימן קכח

סימן קכז

ב"ש סק"ג ביאור דבריו דבש"ס גיטין דף פ' איתא דר"ה אמר רב זו דברי ר"מ אבל חכ"א הולד כשר. ופרש"י דקאי אדין דשלום מלכות אם נכתב הגע לשם מלכות אחרת כההיא דשמואל וכן דעת הרי"ף ז"ל והאי דלא אמר הש"ס וכן משום בעיקר דינא פליג אדשמואל דלרב הוי לרבנן רק הולד כשר אבל לכתחלה לא תצא בגט זה דנכתוב לשם מלכות אחרת. אבל לשמואל הדין דמותרת לינשא לכתחלה והלכתא כרב באיסור' כן ביאר הרא"ש. אבל התוס' בשם הר"ר אלחנן מתרץ לפירש"י דלא פליג רב אדשמואל דרב איירי דלא נכתב לשם מלכות כלל אבל שמואל איירי דנכתב לשם סנטר שבעיר דהוי עכ"פ מלכות שבעיר ולפי"ז בהי' במזרח וכתב במערב פליגי רבנן לומר דגם לכתחלה תנשא כן כתב הב"י והוכיח כן מדאמר הש"ס ומודים דאם שינה שמו ושמה הא בכלהו בבי מודו רבנן. א"ו רק בשינו שמו ושמה סוברים ג"כ דפסול אבל בכתוב במזרח והי' במערב סברי רבנן דגם לכתחלה תנשא. ודעת ר"ת הובא בתוס' הנ"ל דמימרא דר"ה א"ר לא קאי אשלום מלכות אלא בשלום מלכות הדין דמגורשת גם לינשא לכתחלה אלא קאי על הדין דהי' במזרח וכתב במערב בזה קאמר דחכ"א דהולד כשר ולא תנשא לכתחלה וקיי"ל כחכמים ולזה קאמר הגמרא שפיר דאע"ג בהי' במזרח וכתב במערב ס"ל לחכמים דהולד כשר מ"מ בשינה שמו ושם עירו ממש הוי הולד ממזר גם לרבנן אבל דעת רבינו חננאל דמימרא דר"ה א"ר אשלום מלכות ובזה ס"ל לחכמים דהולד כשר אבל בהי' במזרח וכתב במערב הוי הדין לרב דהולד ממזר והוכיח כן דהא רב בעצמו הזהיר לספרי כי יתבי בשילה כתיבו בשילה אע"ג דמימסרי מילי בהיני ואי ס"ד דמימרא דרב כאן קאי על הדין דהי' במזרח וכתב במערב וסברי רבנן בזה דהולד כשר א"כ למאי נ"מ אמר רב דחכמים ס"ל דהולד כשר הא רב בעצמו חש לדר"מ דהוי הולד ממזר א"ו דמימרא זו דרב קאי אש"מ בזה ס"ל לחכמי' אם נכתב הגט בלי שם מלכות הולד כשר אבל בהי' במזרח וכתב במערב רבנן נמי מודו דהולד ממזר כר"מ. ולזה העלה ר"ח לפסוק כר"מ דהא רב בעצמו לדר"מ חש אבל הרא"ש השיב ע"ז דאין ראי' מדרב דחש לר"מ דס"ל דהוי הולד ממזר די"ל דרב חש רק לכתחלה ובזה רבנן נמי מודו דלכתחלה איכא למיחש אבל לא לענין דלהוי הולד ממזר והרמ"ה הובא בטור דפי' כר"ח ולז"כ אם שינה מקום עמידת עדים אם נישאת בגט דתצא ומבואר דאזיל כדעת ר"ח וא"כ יקשה אמאי ס"ל לרמ"ה אם נישאת מ"מ הולד כשר הא לדעת ר"ח הנ"ל הוי הולד ממזר בשינה מקום עמידת עדים כמו הדין דהי' במזרח וכתב במערב דהולד ממזר לדעת ר"ח הנ"ל דפסק כר"מ ולז"כ הב"י ליישב דאע"ג דהרמ"ה סובר כדעת ר"ח מ"מ פליגי דלר"ח הוי הולד ממזר גמור ומותר בממזרת אבל הרמ"ה סובר דלא הוי כממזר של תורה ואסור בממזרת וא"כ מ"ש הרמ"ה הולד כשר לאו כשר ממש קאמר אלא לומר דאסור בממזרת ועז"כ הב"ח על הב"י ושארי לי' מארי' דאיך אפש"ל בדעת הר"ח דסובר דהוי הולד ממזר מה"ת בהדין דהי' במזרח וכתב במערב הא לא הוי אלא פסול דרבנן וא"כ מה"ת הגט כשר ואיך אפ"ל דיהי' הולד ממזר מה"ת. וע"ז כ' הב"ש מיהו לר"ח תצא דפוסק כר"מ דהולד מהשני הוי ממזר ופירש"י במתני' דהוי ממזר מה"ת מן השני וכדכתב רש"י במתני' דקידושי שני לא הוי קידושין מבואר מדלא תפסי קידושי שני כלל וממילא הוי ממזר מהשני מה"ת והרי מבואר דלא כהב"ח אלא גם רש"י ס"ל לר"מ דהוי הולד ממזר מה"ת משני. ובזה נדחה תמיהת הב"ח על הב"י. והנה הפ"י ז"ל הסביר דעת רש"י דסובר דקדושי שני לא תפסי וא"כ ממילא הולד משני ממזר מה"ת דהוכרח רש"י לזה הואיל דבכלהו בבי דמתני' מבואר דתצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה כגון בשינה שמו וכונס יבמתו ובכתב סופר גט לאשה ושובר לאיש דבכל הני לא הוי גט כלל מה"ת והולד ממזר משני מה"ת א"כ ממילא גם בדין הא' דמתני' נמי הדין כן דאלת"ה האיך קתני וכל הדרכים האלו בה ואבבא דרישא ג"כ קאי. וגם מדקאמר הש"ס ליערבונהו ולתנינהו מוכח דדינא חדא בכולן ובלא"ה לדעת הג"פ דהסביר דעת הרא"ש דבגט מוקדם דלא תפסי קידושי ב' דהקשה כולם עליו הא מוקדם לא הוי אלא פסול מדרבנן וכ' הג"פ ליישב הואיל דשינה הסופר וכתב גט פסול לא עשה שליחות הבעל ונתבטל הגט מה"ת וא"כ לר"מ א"ל דהגט בטל כאן בשינה מה"ת הואיל דשינה מהמטבע עבר על ציוי הבעל שצוה לכתוב גט כשר ונתבטל השליחות כדכתב הר"ן בההיא גיטא דכתב טפאתה ושמה הי' נפאתה בשינה בכתיבת הגט פסול לר"מ ג"כ מה"ת והאריך בזה אבל לדעת התוס' דף ע"ט ע"ב ד"ה וצריכה גט דמהשני לא הוי ממזר אלא מדרבנן וא"כ ממילא אם בא עלי' ראשון קודם גירושין השני הוי הולד מהראשון ממזר מה"ח ומ"ש ומיהו לר"ת תצא זה ט"ס אלא צ"ל ומיהו לר"ח תצא. ולענין הלכה יש בזה ג' שיטות דלרש"י והרי"ף הדין בהי' במזרח וכ' במערב תינשא בגט זה לכתחלה ג"כ רק בנכתב לשם מלכות אחרת בזה לא תנשא לכתחלה דקיי"ל כרב אבל אם ניסת הולד כשר אבל בנכתב לשם מלכות אחרת תנשא גם לכתחלה כשמואל ושיטה ג' היא דעת ר"ח דבהי' במזרח וכ' במערב אם ניסת תצא והולד ממזר מהב' אבל בנכתב הגט למלכות אחרת או בלי שם מלכות כלל לא תנשא לכתחלה ואם ניסת הולד כשר והב"י כאן ממצע הדין דהגט לא הוי אלא פסול בהזכיר שם מקום אחר דאזיל כדעת הרמב"ם ור"ת דהגט לא הוי אלא פסול מדרבנן וא"כ לכתחלה לא תנשא ואם ניסת לא תצא וכן דעת רוב הפוסקים עיי"ש:

ב"ש סק"ג אבל מ"ש הב"ש דעת הרמב"ם ור"ה גאון והרא"ש והטור דס"ל דכל פסולי דרבנן לא תצא וכבר תמה עליו התו"ג דמה ענין לכל פסולי דרבנן דהא שם מקום הבעל ג"כ אין צריך לכתוב מן התורה ומ"מ ס"ל לרבנן והולד ממזר משום שינוי מטבע דאתי לידי קלקול גם רבנן מודו וא"כ י"ל דמקום עמידת עדים נמי הטעם דפסול משום שינוי מטבע נגעו בה וא"כ אפי' למ"ד בעלמא בפסולי דרבנן לא תצא מ"מ הכא ס"ל ג"כ דתצא משום שינוי מטבע ולא משום דבפסולי דרבנן ס"ל עכ"ד ע"ש. וזה צ"ל עיין מה שכתבתי שם:

ב"ש סק"ה מ"ש לדעת הרא"ש בפ' השולח אם לא כתב שם עירו כשר הגט ור"ל דקאי על שם המקום הדירה באיזה עיר דר הוי להרא"ש אם לא הזכיר שם דירתו נמי הגט כשר:

בא"ד מ"ש דלתירוץ בתר דהב"י יש ליישב קצת דהרא"ש אינו סוחר א"ע דמ"ש הרא"ש בפ' הזורק דהגט כשר בלא הזכיר שם מקום דירתו איירי דלא הזכיר גם שם מקום עמידתו בעת כתיבת הגט דעי"ז לא יבא לחשש לעז דלא יאמרו דאיש אחר גירש אבל בפ' השולח איירי דהזכיר שם מקום עמידתו בעת כתיבת הגט ולא הזכיר שם מקום דירתו ועי"ז יהי' חשש לעז דיאמרו דאיש אחר גירש היינו ממקום עמידתו לז"כ דלפי"ז סותר מנהג דידן דגם אם איש אחר גירש מעיר אחרת כותבין בהגט שם מקום עמידתו בעת כתיבת הגט ולא כותבין שם מקום דירתו מאיזה עיר הוא וא"כ עי"ז יאמרו דאיש אחר גירש דהיינו מקום עמידתו. והתו"ג מיישב בזה הואיל דכותבין מקום עמידתו הוי כמי דכותבין מקום דירתו דדנין כמקום דירתו עפ"י הסברא דכאן נמצא וכאן הי' כדכתב הנ"י ביבמות פ' האשה שלום גבי יצחק כ"ג עיי"ש:

בא"ד מ"ש ואפש' שאני זמן ר"ל דאנו דנין רק על מה דעדים מעידים דעי"ז יוכל המלוה ליטרוף מלקוחות הקדומים. וע"ז בא הזמן להורות דמאיזה זמן יגבה וא"כ הו"ל להעדים להזהר בזה וא"כ הזמן הוי העיקר אבל לענין זה דהעדים צריכים לידע מאיזה מקום הוא המגרש זה א"צ רק סגי אם ראו הנתינת הגט מבעל להאשה וזה באמת ראו הנתינה לכן אין הגט פסול ע"י שינה מקום של הבעל ע"י העדים דזה אינו מוטל על העדים לידע ונאמנים לומר על הגט חתמנו וע"ז דהיינו על שינה שם מקום עמידה לא חתמנו כמ"ש:

בא"ד מ"ש לפי"ז צריך ישוב למה פסול שינוי מקום של העדים ור"ל דמה חשש יהא עי"ז דיאמרו העולם דעדים אחרים הם הא מ"מ עדים כשרים הם כמבואר לקמן בסי' קכ"ט לענין דמתקרי דאם לא נכתב על שם העדים דמתקרי כשר דיהיה מי שיהא מ"מ כשר עכ"פ להעד הרי כה"ג אין חשש לפסול בשינוי מקום של עדים. וראיתי בס' נו"ב בחלק אה"ע בסי' פ"ח ד"ה עוד נלע"ד דמיישב קושית הב"ש דלכן פסול בשינוי מקום של עדים דבעינן עדות שאתה יכול להזימן ואם לא נכתב מקומן אין יכולים אותם להזימם ואין להקשות לפי"ז מאי דפריך הש"ס בגיטין מפני מה תיקון זמן בגיטין הא בעינן עדות שאתה יכול להזימה ואם לא יהי' נכתב זמן אין יכול להזימן וכבר דבר מזה הפנ"י ז"ל. אבל א"ש דהרי באמת בהזמן אין עושין שום פעולה דהרי יכולין לומר אחרינהו וא"כ עכצ"ל דהזמה תהי' בפניהם. ואם נשמע אם חתמוה בזמן ולזה ולזה ממילא למ"ל הזמן בגט כלל הא אם נשמע הזמה נשמע ממילא הזמן אימת הי' דהא לא סגי בלא"ה דהא עידי הזמה צריכין ממילא להעיד על הזמן. וא"כ פריך הש"ס שפיר למה תיקנו הזמן לכתוב בגט אבל מקום עמידת עדים הואיל דשפיר יהי' מוכח מתוך הגט תיקנו שיהי' מבואר מתוך הגט שלא יצטרך בזה לשמוע מפיהם. ולעולם דעיקר הטעם משום הזמה אלו דבריו ז"ל והאריך בזה עיי"ש:

ב"ש סק"ו מ"ש כדמוכח מתוס' דף כ' ע"א ד"ה הא בעינן ור"ל דלכאור' צריכין להבין דלמאי הביא התוס' כל ההמשך דלר"מ הוי הולד ממזר ולרבנן לא הוי בשינה אלא פסול דרבנן הא בלא"ה הו"ל להתוס' להקשות על רב יוסף דאמר דלמאי ניחוש לה הא בעינן שמו ושמה וליכא הוי להתוס' להקשות הא במתני' מבואר דדווקא בשינה פסול משמע אם לא שינה אלא לא כתבו השם כלל כשר ואמאי אמר רב יוסף דליכא חשש גט כלל הא אם לא כתבו השמות משמעות המתני' דכשר עכצ"ל דלכך הביא התוס' ההמשך הנ"ל דהייתי יכול לומר דבשינה הוי לכ"ע הגט בטל מן התורה רק עיקר הפלוגתא בין ר"מ לרבנן בזה בלא שינה רק לא כתבו כלל דלר"מ הוי הולד ממזר מן התורה דס"ל כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין הולד ממזר ולכן גם בלא כתב השמות הוה שינה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין אבל לרבנן לא הוי הולד ממזר מן התורה אלא ממזר מדרבנן. ולזה פריך הש"ס שפיר דלמאי ניחוש לה הא גם לר"מ וגם לרבנן לא הוי גט זה גט. גם לרבנן דהוה פסול מדרבנן וא"כ לא הי' התחלה לקושית התוס' על רב יוסף דשפיר קאמר דגט כזה ליכא חשש כלל. דגם לרבנן דהוה רק פסול דרבנן ליכא חשש גירושין מדרבנן ומכ"ש לר"מ לזה הביא התוס' דשם בהמגרש מוקמינין דהאי שינה שמו ושמה דהוה הולד ממזר אתיא לר"מ אבל לרבנן הוי גם בשינה השמות לא הוי הפסול רק מדרבנן ואם כן ממילא מוכח מדנקט המתני' דוקא בשינה מבואר דבלא שינה אלא לא כתבו כלל כשר לרבנן גם מדרבנן לא הוי פסול כלל וא"כ הקשה התוס' שפיר על רב יוסף דקאמר דלמאי ניחוש לה ואם כן לא הוי גט כלל והא שם משמעות המשנה דבלא כתבו השמות כלל כשר מדרבנן גם לרבנן וא"כ אמאי קאמר רב יוסף דלמאי ניחוש לה וא"כ מוכח דבשינה השמות הוי אלא פסול דרבנן לרבנן כמ"ש:

ב"ש סקי"ח ע"ש מ"ש מיהו במקום דליכא ב' נהרות בעינן מקום עיגון כבר מבואר בתשובות נוב"י ז"ל ובס' בית מאיר ז"ל דכותבין הגט גם בליכא בעיר ב' נהרות וכתב הגאון הב"מ הנ"ל דבק"ק ליסא כותבין גט גם בליכא נהר כלל והנוב"י כתב דבק"ק יאמפלע ליכא אלא נהר א' וכותבין גט וגם לפי הנראה הוי זה מקום הדחק ועיגון אם לא נכתוב גט בעיר גדולה אם אין שם רק נהר אחד או אין שם נהר כלל לכן יש לסמוך על גדולי אחרונים הנ"ל כמ"ש:

תוכן העניינים

ביאור מנחם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה