ביאור מנחם· רבי משה מנחם מנדל אהרנסון
הלכות גיטין · סימן קכז
ב"ש סק"א מ"ש אף בזה"ז דאין דנין ד"נ. וזו הוא קושית התוס' גיטין דף י"ח ד"ה הנהו קלא אית להו דהקשו דלמ"ד דתקנו זמן בגיטין משום ב"א א"כ בזה"ז למה כותבין זמן בגט הא אין דנין דיני נפשות. והדבר צריך לבאר. הא זה ידוע בכ"מ דדבר הנאסר במנין מכבר צריך מנין אחר להתירו ויהא ב"ד אחר גדול בחכמה ובמנין והאיך יכול להב"ד דבזה"ז לסתור הדבר שנתקן בזמן הבית ולזה פסול גט שאין בו זמן. אמנם א"ש עפ"י סברת הריטב"א בריש כתובות על הא דקאמר הש"ס דף ג' אמר רב שמואל בר רב יצחק ל"ש אלא מתקנת עזרא ואילך דב"ד יושבים אלא ב' וה' אבל במקום דב"ד יושבים בכל יום אשה ניסת בכל יום ע"ז הקשה הריטב"א הא הוי דבר שבמנין דחז"ל תיקנו לבתולה דתהי' נישאת אלא ברביעי. והאיך יכול הב"ד דאח"כ לבטל דבר שנאסר במנין. ותירץ דזה נאמר רק אם הי' הדבר בלי טעם אבל אם היה בהתקנה הטעם דלכן נתקנה לכן אם נתבטל הטעם ממילא נתבטל' התקנה דהראשונים לא תקנו אלא בשביל הטעם. ועפי"ז יובן דברי רש"י ז"ל בריש מתני' שכתב בתולה נישאת ליום הרביעי כדמפרש טעמא ולכאורה מאי בעי רש"י בזה הא מפורש בהמתניתן הטעם והנ"ל ניחא. דרש"י בא לתרץ קושית הריטב"א הנ"ל על הש"ס דלקמן לז"כ רש"י כדמפרש טעמא והיינו דמתחלה הי' עיקר התקנה עפ"י הטעם כדי שאם לא ימצא בתולים יבוא לב"ד ואז לא הי' הב"ד יושבים אלא ב' וה' וממילא אח"כ דב"ד יושבים בכל יום אשה נישאת בכל יום ולא שייך התקנה כלל. אלא הואיל דנתבטל הטעם ממילא נתבטל התקנה. ובזה א"ש קושית הפלתי הגאון ז"ל ביו"ד סי' י"ב ס"ב דמביא י"א דאם שחט בגומא אסור לאכול משחיטתו עד דיבדוק אחריו שמא מין ע"ז כתב הרמ"א דבזה"ז דאין עע"ז בכך יש להתיר בדיעבד ע"ז הקשה הפלתי הא הוי דבר הנאסר במני דצריך מנין אתר להתירו. ויהי' גדול בחכמה כדעת הרמב"ם בה' ממרים ולהנ"ל ניחא דהתם נמי נתקן בהטעם שמא מין הוא ועע"ז אבל השתא דאין עע"ז בכך ונתבטל הטעם ממילא נתבטל התקנה. ועפי"ז א"ש נמי כאן. הקשו התוס' שפיר דהא עיקר התקנה הי' לכתוב זמן בהגט שמא תזנה ותתחייב מיתה. אבל בזה"ז דליכא מיתה ממילא בטל הטעם של עיקר התקנה וממילא נתבטל התקנה ואמאי הגט פסול בזה"ז באין בגט זמן כדחזינן במתני' דמבואר ג' גיטין פסולים ואחד מהן אם אין בו זמן. ועפי"ז תירצו דגם בזה"ז עדיין לא נתבטל טעם התקנה דיש גם בזה"ז חשש חיפוי דיכתוב לה גט כדי שלא יהי' על הבנים חשש ממזרים ותאמר דנתגרשה מכבר והזנות לא הי' בעת דהיתה א"א וזש"כ הב"ש ונ"מ דאל יהי' על הבנים שמץ פסול. והיינו דלכן בעינן זמן גם בזה"ז כדי שאל יכול לחפות שלא יהי' על הבנים שם פסול. אבל רבינו הגדול בעפ"י ז"ל שדא בה נרגא הא בלא"ה רוב בעילות אחר הבעל ולמה להבעל לחפות משום הבנים בזה"ז דהא הבנים הם כשרים והדרא קושית התוס' הנ"ל דלמ"ל הזמן בגט בזה"ז אבל רבינו הב"ש ז"ל נשמר מזה דכתב דעיקר החיפוי יהי' דאל יהי' על הבנים שמץ פסול. ור"ל דאף דהבנים יהיו כשרים מדינא כדעת הפ"י ז"ל דרוב בעילות אחר הבעל מ"מ יהי' על הבנים שם פסול של לעז ורינון עי"ז. ולזה אם לא יהי' התיקון דלכתוב זמן בגט יכול הבעל לכתוב לה גט לאחר זנות וכשיהי' עדים אח"ז דזינתה מכבר תוציא הגט דאין בו זמן ותאמר דנתגרשה מכבר והיתה, פנויה בעת הזאת ותחתיו היתה כשרה ולא יהי' על הבנים שם פסול. ורינון כלל. לכן בעינן הזמן כדי שלא יכול לחפות על הבנים. ועולה תירץ התוס' שפיר. אך בלא"ה לק"מ קושי' הפ"י ז"ל דהא קושיא התוס' דאמרי' לדאין זמן בגט פסול הוי ממתני' דג' גיטין פסולים וזה הוי אליבא דר"מ כמבואר בגיטין דף פ"ו. ולר"מ בלא"ה לא שייך הסברא דרוב בעילות אחר הבעל דהא ר"מ חייש למיעוטי. ולז"כ עיקר החיפוי בזה"ז משום הבנים דאל יהיה הבנים חשש ממזרים כתירץ התוס' הנ"ל. אבל לדידן דקיי"ל דרוב בעילות אחר הבעל והדרא קושית הפ"י הנ"ל לזה הוצרכו התוס' גם לסברת הפ"י לחוץ בדרך אתר דנ"מ משום דאל יהיה. יכול להחזירה דגרושה שזינתה מותר להחזירה לכן תקנו הזמן בזה"ז. ולפי"ז בכהן דבלא"ה אינו יכול להחזירה לאחר הגט הדרא קושית הפ"י ז"ל דממ"נ לכל התירוצים א"צ זמן בגט לדעת הפ"י דהא משום הבנים הא לדידן אזלינן בתר רוב ורוב בעילות אחר הבעל וא"כ הבנים הם כשרים ואי שלא יכול להחזירה הא בכהן בלא"ה אין רשאי להחזירה ועפי"ז א"ש דברי, הרמב"ם דפוסק דגט מאוחר פסול כדכתב המחבר בס"ט דעתו ואמאי מכשיר מקושר הא יהי' מאוחר ויהיה פסול לדעתו. וכבר הקשה הכ"מ וזו הוא ג"כ קושית התוס' דבור המתחיל ור"ל דהקשה ממקושר דכשר הא יהי' מאוחר ולהנ"ל א"ש דעיקר המקושר נעשה בשביל הכהן כמבואר, בש"ס ב"ב הואיל דקפדנים והכהן בלא"ה ליכא חשש חיפוי ממ"נ בשביל הבנים ליכא תשש כסברת הפ"י וגם משום דאל יכול להחזירה דהא בלא"ה אסור הכהן להחזירה ולכן גם מקושר כשר אף דס"ל דגט מאוחר פסול ודו"ק בזה:
בא"ד מ"ש פירש"י אהני דלכתחלה לא תנשא לכתחלה דהעדים לא ירצו לחתום גט דאין בו זמן להציל אותם ממיתה אם יודעים דלכתחלה לא תנשא בגט זה שאין בו זמן. אמנם ע"ז הקשה המהר"ם שי"ף ז"ל דהא מ"מ אפשר ליתן לה גט בכת"י וגם אין בו זמן וא"כ הדרא פירכת הש"ס מאי הועילו חז"ל בתקנתן הא יכול לחפות לכתוב לה גט בלי עדים וכתב ידו לבד ובזה לא שייך תירוץ הש"ס אבל אפ"ל דדוקא אם ליכא בהגט אלא חדא לריעותא דהיינו אין בו זמן או כתב בכת"י ויש בו זמן או יש בו זמן ואין עליו אלא עד א' אז הדין דאם ניסת הולד כשר. אבל אם איכא ב' לריעותא דהיינו כתוב בכת"י וגם אין בו זמן ואין בו עדים הוי הדין דגם אם ניסת אין הולד כשר א"כ א"ש דהא חזינן דעיקר הפירכא דש"ס הי' מהא דחזינן דאם ניסת הולד כשר מה הועילו חז"ל בתקנתן וע"כ הואיל דהגט אהני לכן חיישינן דיחפה עליו. אבל אם יכתוב גט כזה בכת"י ואין בו זמן דהדין דלא הוי גט כלל גם לענין ניסת בזה ליכא תשש חיפוי עוד עי"ז. וזה יש לדייק מהמתני' קצת דחשיב הני ג' גיטין ויש בכ"א רק חדא לריעותא. בדין הא' הוי הריעותא דאין עליו עדים. ובדין הב' הוי ריעותא דאין בו זמן. ובדין הג' הוי ריעותא דאין בו אלא ע"א אבל היכא דאיכא ב' לריעותא דהיינו אין בו זמן ואין עליו עדים הוי אם ניסת אין הולד כשר א"כ לק"מ קושית המר"ם שי"ף הנ"ל דע"כ עיקר קושיתו הי' דיכתוב לה גט בכת"י ואין עליו עדים ואין בו זמן דאי יהי' עליו עדים שוב שייך תירץ הש"ס דאהני דלכתחלה לא תנשא דהעדים לא ירצו לחתום כפירש"י א"ו דעיקר קושיתו הי' דיכתוב לה בתרתי לריעותא בזה בלא"ה לא חיישינן דאם ניסת נמי לא מהני הגט וא"כ בלא"ה לא יחפה עלי' בגט כזה. ובזה אפשר לכוין פירש"י דכתב על פירכת הש"ס ואחד מהן יש עליו עדים ואין בו זמן. ור"ל דדוקא בחדא לריעותא לבד בזה הדין דאם ניסת הולד כשר אבל בתרתי לריעותא דהיינו אין עליו עדים וגם אין בו זמן לא מהני גם בדיעבד וכדכתיבנא אבל עכ"ז יש לדבר בזה קצת לפי מה שדברו הגדולים בתשובת נו"ב ז"ל בענין שלד"ע דגוף הענין בטל אם נעשה ע"י שליח בעבירה. וא"כ אם הבעל צוה להסופר ולעדים לחתום גט כזה שאין בו זמן פסול ונתבטל השליחות ובפרט להך דיעה דהסופר הוי שליח של בעל דבעינן שליחות בגט דהך וכתב קאי על הבעל א"כ בנ"ד נתבטל גוף הגט ואיך יכול לחפות בגט כזה הא לא הוי גט כלל והוי היא א"א גמורה ואדרבה גם גוף הדין דמתני' ג' גיטין פסולים אמאי קורא אותן המשנה פסולים בלבד הא הוי עיקר הגע נתבטל דנעשה בעבירה ובאיסור שנתנו חז"ל. וגם העדים הוי רשעים דחתמו על גט דאין בו זמן והוי הגט בטל עי"ז. ובזה א"א לחלק כסברת הסמ"ע בסי' ר"ח בין איסור שבדה מלבו לאיסור הקדום דהא כאן הוי איסור הקדום. וגם אין שייך לומר בין אם אנו מקיימי מעשיו עי"ז כסברת המרי"ט לעיל דהא כאן אם אנו אומרים דהגט לא הוי גט כלל לא עשו איסור כלל וא"כ בזה הדין כרבא דאמר כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני. אמנם אחר העיון י"ל דכאן לא עשו הסופר ועדים איסור כלל דאטו אם א' יצוה לסופר ולעדים לכתוב גט בלי זמן ויחזיק הבעל הגט אצלו לעולם הכי נימא דהם עשו שום איסור דהא האיסור התחיל רק מעת הנתינה אבל בעת הכתיבה והחתימה לא היו עושין שום עבירה ולזה לא נתבטל הגט עי"ז אחר כ"ז עיינתי בהעברה בעלמא בשו"ת נו"ב וראיתי דהעיר בזה ומפלפל הרבה בענין זה עם הגאון מהר"י ז"ל מהמבור"ג בענין אשלד"ע. ומזה צ"ע דברי הג"ת דכתב ליישב דעת הרא"ש בתשוב' כלל מ"ה סי' ו' על אשה דנתגרשה בגט מוקדם ונודע הפסול עד שקדשה אחר והשיב הואיל דהמוקדם הי' פסול לא תפסה קידושי שני ולא בעיא גט מהשני ומותרת לחזור לראשון ותמהו כולם בזה הא הפסול מקודם לא הוי אלא מדרבנן ולא הוי אלא פסול ולא בטל ותפסו קידושי שני וממילא אסורה לחזור לראשון עז"כ הג"ת ליישב דהגט בטיל מפני עדים דחתמי שקר והוי רשעים אבל להנ"ל נעשו העדים רשעים כלל בעת החתימה דכי נימא דאם בעל יצוה לסופר ולעדים לחתום גט מוקדם ויחזיק הגט אצלו ת"י דלהוי עדים רשעים עי"ז דהעיקר הפסול והאיסור נתהוה אחר הנתינה אבל בעת הכתיבה לא היו אז העדים והסופר רשעים כלל דל"ד להדין המבואר לעיל בסי' קכ"ג ס"ה באם כתב בשבת וחתמו העדים בזדון דנעשו מיד העדים בהחתימה רשעים משא"כ במוקדם לא נעשו העדים רשעים בעת החתימה כלל אלא העיקר כדכתב הג"פ דסברת הרא"ש דלכן מותרת לחזור לראשון דהגט בטל משום דהעדים שנו מצוי הבעל דמה"ט אמרינן בפ' התקבל ההיא דקרו לה נפאתה וכתבו טפאתה מיקרי לא עשו העדים שליחותן ה"ה בגט מוקדם לא ציוה בעל שיכתב לה ויחתמו לו גט מוקדם ונתבטל אף הגט לזה לא תפסו קידושין ומותרת לחזור לראשון עיי"ש ודו"ק:
ב"ש סק"ד מ"ש ומשמע דוקא בכה"ג מהני עת הדחק. ור"ל הואיל דהבעל הי' יודע דהקדימו הזמן ולא שייך הטעם דחשש פרי דתוכל לגבות הפירות מיום הכתיבה דבדין נוטלתה דבעת הדחק קיי"ל כר"ש דמשנתן עיניו לגרשה שוב אין לבעל פירות ואפי' אם הקדימו בזמן רב נמי כדין נוטלת הפירות מזמן יום שנכתב בהגט דהוי כמחל לה הבעל הפירות מכבר. ולכאורה דזה ניחא לענין אם תגבה פירות מב"ח ת"י בעל דמהני מחילה שלו אבל אם תגבה האשה הפירות מאותן לקוחות שקנו מהבעל אחר הזמן שכתב בהגט והיא תגבה בזמן שכתב בגט מכבר מלקוחות שלא כדין. דבזה לא מהני מחילה שלו. וראיתי להתו"ג שעמד בזה וכתב ליישב דהב"ש סומך א"ע אדעת הרשב"א דהביא בסק"ו דהע"מ מפקי קלא והואיל בעת הדחק קיי"ל כר"ש דלית לי' החשש זנות וא"כ ממילא ליכא חשש טריפת לקוחות שלא כדין דלא תוכל האשה לגבות מהלקוחות דהלקוחות יאמרו דקיי"ל כרבנן דעד נתנה יש לבעל פירות ויום הנתינה הוא ידוע עפ"י העידי מסירה שלא הי' ביום הכתיבה ומכש"כ לדעת הפ"י דקיי"ל כר"ש בעת הדחק רק דליכא החשש דזנות אבל לענין פירות קי"ל כרבנן ודאי דליכא חשש משום טירפא שלא כדין רק איכא חשש משום הבעל בעצמו שמא תתפוס כדעת התוס' גיטין דף ג' ד"ה כתב בכת"י ותהי' מוחזקת ולא מצי הבעל לומר לה אייתי ראיה אבל אם ידע הבעל דהוא מוקדם בודאי מחל הפירות משא"כ בלא ידע הבעל דהקדימו בזה לא שייך לומר דמחל למפרע וגם לא שייך לומר דמשנתן עיניו לגרשה אין לבעל פירות א"כ פסול מוקדם זה גם בעת הדחק. וכן ביאר הגאון בס' שו"ת בית אפרים בס' קט"ו והאריך בדברי הפ"י עיי"ש:
בא"ד מ"ש ושעת הדחק פירש"י שניסת או הלך לדרכו. נשמע מזה דס"ל לרש"י אם לא ידע דהקדימו תצא ור"ל דאי ס"ל לרש"י דבמוקדם דעלמא אם ניסת לא תצא למה להש"ס לומר בזה המוקדם דהקדימו שלא בכוונה כדאי ר"ש לסמוך עליו בעת הדחק דהיינו שניסת הא בכל המוקדם הוי הדין אם ניסת בגט מוקדם לא תצא ומאי יגרע מוקדם זה הא אדרבה הך מוקדם דאיירי שם הש"ס הוי מוקדם שלא בכוונה ועדיף משאר המוקדמים א"ו דבכל המוקדמין לא מהני אם ניסת דהיינו עת הדחק רק במוקדם זה דהקדימו שלא בכוונה כדאי ר"ש לסמוך עליו בעת הדחק דהיינו שניסת דלא תצא אבל אין לומר דלעולם בכל המוקדמין גם כן הדין אם ניסת לא תצא רק דמ"מ צריכה גט אבל כאן במוקדם שלא בכוונה הוי הדין דגם גט אינה צריכה ממנו. דז"א דבשלמא אי ס"ל דבכל המוקדמין תצא שפיר חשיב מה שניסת עת הדחק דאמרינן כאן דלא תצא הואיל דהמוקדם נעשה שלא בכוונם דממילא נעשה מוקדם דסומכין על ר"ש דא"צ גט אחר ג"כ אבל אי נימא דגם מוקדם גמור אם ניסת לא תצא רק דצריך גט אחר נגד זה דצריכה גט אחר לא הוי כאן עת הדחק דהא איירי דהבעל הוא כאן ויש ביכלתו ליתן לה גט אחר. א"ו דמוקדם גמור אפי' אם ניסת תצא ושפיר חשיב זה עת הדחק דלא תצא אם ניסת. וכ"מ בס' תו"ג מזה. ובס' ג"פ הביא דעת המהרי"ט דבמקום עגון ועת הדחק דא"א להשיג גט אחר נותנים אותו לכתחלה וכן הסכים הרא"ש. והיכי דבעל הלך למרחקים דשכיחי שיירות זה לא מיקרי עת הדחק כדכתב הרד"ך הובא בתשובת הרח"ש וגם הביא דבתשובת מהר"ם סי' ל"ב ע"ד דנכתב ביום ונחתם ביה"ש וניתן בלילה ובעלה בעיר השיב דמשום דעסוקים באותו ענין אין להכשירו דהא להרמב"ם פסול וגם מטעם עת הדחק השיב דאין נקרא עת הדחק דהא בעלה בעיר ואפשר להשיג גט אחר עיי"ש:
בא"ד מ"ש ועיי' בתשו' רד"ך אם אמרינן בפליגת הפוסקים ג"כ כדאי לסמוך עליו. בעת הדחק ועיי' לעיל בסי' י"ז בח"מ ס"ק ל"א מזה. ועיין בהגהת הט"ז דהשיב עליו מש"ס דנידה עיי"ש ודו"ק:
ב"ש סק"ה מ"ש ואין לדמות לקידושי טעות. ור"ל דהב"ח מתרץ דעת הרא"ש דסובר דגט מוקדם בטל וא"צ גט משני דהוי קידושין של השני קידושי טעות וכבר הקשה עליו הג"פ מכמה מקומות בש"ס וגם בלא"ה לא גרע גט מוקדם מחייבי לאוין שלא הכיר בה דדוקא כתובה דלית לה אבל תוס' יש לה ובוודאי צריכה גט:
ב"ש סק"ו ונשמע אם בא ממדה"י גט מוקדם כשר לכ"ע ולכאורה צריך ביאור מה דנקיט רק הדין אם הגט מוקדם בא ממדה"י ולא הזכיר נמי אם מתחלה נכתב הגט ע"י מוקדם והשלישה הגט ומיד הלך לדרכו דג"כ כשר משום ה"ט דא"א בענין אחר דהא בריש דבריו השוה אותן דבין בגיטין הבאין ממדה"י דנעשה ממילא מוקדם ובין המשליש גט לאשתו דנמי נעשה מוקדם ממילא כשר בשניהם ע"י שליח ואח"ז הפרידן דדוקא בגט מוקדם הבאים ממדה"י אף דמתחלה נעשה בפסול מוקדם מ"מ כשר ע"י שליח. ומשמע אבל בגט מוקדם מתחלה דהשליש ליתן לה מיד ואח"ז הלך לדרכו דפסול ע"י שלית ומאי החילוק בזה. אבל א"ש דבשלמא כשנכתב הגט ע"מ לשלוח ממד"ה לכאן לא מגרע בזה שנעשו מתחלה ע"י מוקדם דהא בלא"ה ע"כ צריכין מתחלה לסמוך על הקול דע"כ יהי' מוקדם וא"כ מה לי דהקדימו עוד בכיון על חודש אחד ג"כ ויהיה בצירוף מוקדם ב' חדשים וא"כ לא מיקרי הגט זה נכתב בפסול דבתחלת כתיבה נעשה על אופן זה דיהי' מוקדם אח"ז אף אם לא הקדימו בכוונה. ולזה גם אם הקדימו בכיון ג"כ עוד על חודש אחד לא מיקרי דנכתוב בפסול משא"כ בגט המושלש ע"מ ליתן לה מיד ולכן אם הקדימו בכיון ג"כ עוד על חודש אחד מיקרי דנכתוב בפיסול דהא בעת הכתיבה לא הצריכו לסמוך על הע"מ וליתן לה ע"י שליח ולכן לא מהני גם עתה אם הלך לדרכו וא"א להשיג גט שני מבעלה ליתן לה גט זה ע"י שלית דהא הגט נכתב בפסול רק אם נכתב הגט בכשרות בתחל' בלי מוקדם ואח"כ נתהוה ממילא דלא מסרה לידה ונעשה מוקדם בזה כשר ע"י שליח ג"כ בגט המושלש כמו בגט הבא ממדה"י דנעש' ממילא מוקדם דכשר לשלוח ע"י שליח ואח"ז הבי' שיטות התוס' והרא"ש דעיק' החילוק הוי הואיל דע"י שליח יש לה קול על יום המסירה ולכן מותר לשלוח ע"י שליח גט שנתאחר בין כתיבה לנתינה ע"י שליח דאפי' יש קול ע"י יום המסירה וליכא חשש בי' רק מוקדם דנכתב בפסול דהקדימו הזמן בכיון לא מהני ע"י שליח והוכיח מהרא"ש דס"ל בחד תירוצא דע"מ יש קול על יום המסירה. וא"כ לפי"ז קשה קושי' התוס' למה מוקדם פסול ותירץ התוס' דתירצו דלא שייך קלא רק ע"י שליח לא שייך להרא"ש להך תירוצא דהא מ"מ ע"י ע"מ יש קול אלא ע"כ צ"ל דלכך מוקדם פסול הואיל דנכתב בפסול ולפי"ז בגט מוקדם הבא ממדה"י להתוס' והרא"ש פסול ע"י שליח ולדעת הר"ן כשר ע"י שליח כמ"ש:
ב"ש סק"י מ"ש דאם הי' נכתוב ביום אשר ציוה לכתוב א"כ הי' מוקדם וראיתי בס' תו"ג דהגי"נ דכצ"ל א"כ לא הי' מוקדם. ונ"ל דר"ל דאם נכתוב הגט בזה יום אשר ציוה לכתוב רק דנתאחר אח"ז מליתן לה א"כ בזה לא שייך דין מוקדם דהא יש בזה תקנה לשלוח ע"י שליח דלא נעשה בפסול דנתהוה מוקדם ממילא שלא בכיון וגט זה כשר ע"י שליח א"ו דנתאחר גם הכתיבה ובזה לא מהני ע"י שליח. אבל לפי"ז מ"מ קשה על הלשון דכתב א"כ לא הי' מוקדם דהא באמת מוקדם ממש הוא רק דכשר ע"י שליח ואמאי כתב הלשון דלא היה מוקדם אבל בלא"ה א"ש דברי ב"ש בלי הג"ה כלל דה"פ דאם היה נכתב ביום אשר ציוה לכתוב ר"ל דקאי על השתא דאם ירצה כעת לכתוב היום אשר ציוה אז לכתוב א"כ היה מוקדם גמור דלא מהני גם ע"י שליח לכ"ע כמבואר בסק"ו ולזה אם נתאחר גם הכתיבה מזמן אשר ציוה אז לכתוב לא מהני לשלוח גט זה ע"י שליח ולכתוב בהזמן אשר ציוה אז מכבר לכתוב דאם היה כותבין כן הי' מוקדם גמור דלא מהני גם ע"י שליח. וא"ש ודו"ק:
ב"ש סקט"ו מ"ש לכאורה אין לו דמיון לשבוע ושנה. ור"ל דבשלמא אם כתב בשבוע זו מהני עכ"פ לשבוע דקמי' דלא יוכל לחפות עליה דהא ידעינן בודאי דלפני שבוע זו היתה א"א אבל גט מאוחר לעולם יוכל לחפות עלי' דניתן לה גט זה דהוא מאוחר ואם יבואו עדים כעת דזינתה תראה הגט זה ותאמר דנתגרשה מכבר ומזמן הגע אין ראיה דהא עדיין לא הגיע הזמן דנכתוב וא"כ הוי כאלו אין בו זמן וא"כ לא מהני שבוע דקמי' וגם לא מהני שבוע דבתרי' כמו דמבואר בס' פ"י ז"ל דמזמן הגע ואילך אין צריך לחפות עלי'. דאם באמת הוא פנוי' דעיקר הוי החשש דחפוי מכבר. והנלע"ד לתרץ בס"ד ולפימ"ש רבינו הגדול בעפ"י ז"ל להקשות דמה הועילו חז"ל לכתוב הזמן בגט מ"מ עדיין יכול לחפות עלי' דהיינו דיתן לה גט בזמן ותאמר דמ"מ נתגרשה מכבר קודם הזמן הכתוב בהגט רק דהוא מאוחר בזמן ותירץ הואיל דגט מאוחר לא שכיח לא מהימנא לומר דהגט הוא מאוחר בשלמא אם ראינו דהגע עדיין הוא מאוחר דלא הגיע הזמן עוד ומ"מ הגט בידה אז יכולה לומר דמ"מ נתגרשה מכבר ומזמן הגע אין ראיה דהא ראינו דעדיין לא הגיע עוד הזמן הנכתב בהגט אבל על גט דעבר הזמן אשר נכתב בהגט אינה נאמנת לומר דהיא מאוחר נתגרשה מכבר דמאוחר לא שכיחא ולפי"ז א"ש סברת הב"י דה"פ דמהני הגע שבוע דקמי' ולשבוע דבתרא ור"ל דאם יתן לה גט מאוחר מיום שנכתב באמת לא יוכל הבעל לחפות עלי' בגט זה דהא יכולים העדים להמתין עד כלות הזמן הנכתב בהגט ויעידו דזינתה מכבר בהיותה א"א ואחר כלות הזמן הכתוב בגט הוי גט זה כשאר גיטין ואינה נאמנת לומר דהיא נתגרשה מכבר קודם שזינתה וגט זה הוי גט מאוחר דהא השתא הוי גט זה כשאר גיטין וגט מאוחר לא שכיח וזה מהני נמי לשבוע דבתרא דהא יכולין להמתין על שבוע דבתרא דלאחר זמן הנכתב בגט ויעידו דזינתה מכבר קודם הזמן נכתב בהגט. ומה דאמרה דהגט זה נעשה במאוחר ונתגרשה מכבר זה אינה נאמנת כסברת הפ"י ז"ל דלאחר זמן הכתוב בגט לא עדיף גט זה משאר גיטין וממילא אהני נמי לשבוע דקמי' על קודם הזמן הכתוב בגט דא"א לחפות עלי' בגט זה שהוא מאוחר דאם ימתינו העדים על אחר זמן הכתוב בגט אז לא יהי' על גט דין מאוחר רק כשאר גט. ובדרך זה הלך כבוד אאמ"ו הרב הגדול מוהר"נ ז"ל בספרו מעי"ג על אה"ע והביא זה בשם הגאון מהר"ם ז"ל מבראד אך נעה קצת לתרץ הפירוש לשבוע דקמי' עד"ז דהפ"י הקשה בלא"ה איך יוכל לחפות עלי' והא קבלה התראה ולא אמרה תיכף בשנה דהתרו בה לומר מיד דגרשה היא וא"כ גם עתה נהרגת מדהתירה א"ע למיתה ותירץ דיכולה לומר משטה הייתי דיודעת בעצמה דיש לה גט וזה שייך בגט דאין בו זמן כלל אבל בגט מאוחר אמאי לא חששה דלמא ימתינו העדים מלבוא עד כלות זמן הכתוב בגט דאז אינה נאמנת לומר דנתגרשה מכבר וגט זה הי' מאוחר כסברת הפ"י לעיל וא"כ למה התירה א"ע למיתה ולא חששה א"ע לזה וא"כ שפיר מהני לשבוע דקמי' ולשבוע דבתרא כדכתיבנא וע"ז מתרץ אאמ"ו קושית הגאון בעל מנ"ש ז"ל בתשו' פי' על הש"ס דפסחים עיי"ש ודו"ק:
בא"ד מ"ש ואפשר דס"ל להראב"ד בגט מאוחר עלי' להביא ראי'. ור"ל דעי"ז אין יכול לחפות עלי' הואיל דצריכה להביא ראיה אימת בא הגט לידה אבל מ"מ פטורה היא ממיתה כדכתב בעצמו בס"ק א' דאעפ"י דלא נכתוב כתיקון חז"ל מ"מ פטורה ממיתה אלא הב"ש איירי כאן לענין איסור דלא יהא רשאי להחזירה:
ב"ש סקע"ז מ"ש דס"ל להרמב"ם כשיטת הראב"ד דהגע חל מיד ואתי לחפות עלי' ולזה סובר הרמב"ם דגט מאוחר פסול ולפי"ז הקשו על הרמב"ם אמאי סובר הרמב"ם דגט מקושר כשר כשעדיו מתוכו הא יוכל לעשותו פשוט ויהי' מאוחר ויהי' פסול וכמבואר זה בכ"מ וכעין זה הקשה התו' ד"ה ולר"ל דמ"ש ממקושר דכשר אבל א"ש דמקושר אין יכול לחפות עלי' הואיל דבמקושר נכתב יום הגירושין בהגט ומה יוכל לחפות על מה דזינתה קודם הזמן הכתוב בגט הגם דנעשה מאוחר על שנה דהיינו דמשך רק שנה מונין לו שתים אבל מ"מ יום הגירושין אימת הי' זה יש ביכולת לידע בבירור ע"י הזמן הנכתב בגט משא"כ במאוחר סובר שפיר דפסול דאם יבואו עדים קודם הזמן הנכתב בגט ויאמרו דזינתה מכבר תאמר דנתגרשה מכבר ומזמן הגט אין ראי' דהא גם עתה לא הגיע עוד הזמן הנכתב בהגט אבל במקושר נכתב הזמן והיום דנתגרשה וא"כ אין יכול לחפות עליו כלל דאם יבואו העדים קודם כלות השתי שנים הנכתב בהגט כדין מקושר דמונין לו שתים מ"מ נכתב בגט היום הכתיבה אימת הי' ומאי מגרע זה. דמה דמונין לו שתים אבל מ"מ זה ידוע מזמן הגט יום הכתיבה והמסירה ואין תליא זה בזה המנין שאנו מונין להזמן הנכתב בהגט. ודו"ק בזה:
ב"ש סקע"ז מ"ש וי"ל בדוחק ר"ל דהא על חשש דיחתוך הזמן אמרי' בש"ס דלר"מ אי לא חיישינן לכן גם אם אנו מכשירין גט הנכתב הזמן מ"מ עי"ז ליכא חשש חיפוי דלרמ"ג לא חיישינן דיעשה בכוונה לחתוך הזמן דיהי' ניכר הרמאות אבל ליתן לה גט מאוחר יש חשש עי"ז חיפוי אם נאמר דגט מאוחר יהי' כשר בודאי יכתוב לה גט מאוחר דיסבור הבעל אפי' יהי' שיתוודע אח"ז דהי' נתאחר מ"מ יכול לתרוצי נפשי' ולומר דטעה בין חדש לחודש ולא יהא ניכר הרמאות שלו. וא"כ שייך החשש דחפו עלי' לזה ס"ל להרמב"ם דגט מאוחר פסול. אבל בחתך ליכא חשש לכן כשר אם נחתך הזמן כמ"ש: