ביאור מנחם· רבי משה מנחם מנדל אהרנסון
הלכות גיטין · סימן קכב
ב"ש סק"א מ"ש כי פיסולא דרבנן תורה. ולכאורה קשה הא באמת יש חילוק בין פסול דרבנן לפסול תורה כנודע בכ"מ. אמנם א"ש דכאן אם נמצא פסול דרבנן לבד מ"מ לענין דלא להוי דעשו שליחותם הוי כנמצא פסול דהוי מן התורה פסול דהוי בודאי לא עשו שליחותן ה"ה בפסול דרבנן נמי כן הוא כדקאמר הש"ס מי קאמר הבעל כתבו אחספא ויהבו לה ולא הי דעת הבעל על גט כזה דהוי פסול דרבנן ג"כ דהוי מ"מ חספא בעלמא כמו בפסול תורה דלא הוי עשו שליחותן משום זה דהוי זה גט חספא בעלמא כה"נ בפסול דרבנן ולז"כ כי פסולא דרבנן תורה הוא והיינו אם לא יכתבו גט אחר אף דכאן לא הוי הפסול רק מדרבנן מ"מ הבעל לא ציוה להם גט וליתן גט דהיא פסול מדרבנן אא"כ שינו מציווי הבעל וא"כ הגט נתבטל מן התורה ולפ"ז דיכול הגט להתבטל ע"פ התורה לזה לא הוי עשו שליחותן ויכולים לכתוב גט אחר בלי רשות וצוי מהבעל עוד על גט אחר ורמז לזה הובא בספר גט פשוט קכ"ז דכתב ליישב תשובת הרא"ש כלל מ"ה על אשה אחת דנתגרשה בגט מוקדם ואחר זה נתקדשה לאחר והשיב הואיל דהגט לא מהני לא תפסי קידושי אחר ותמהו ע"ז הא פסול מקודם לא הוי אלא מדרבנן וא"כ הוי הגט פסול רק מדרבנן ולמה לא תפסי קידושי אחר. ותי' הג"פ דהא הסופר כותב תמיד בשליחות הבעל וא"כ בודאי לא הי' דעת הבעל על גט מוקדם ושינה הסופר דעת הבעל וא"כ הוי הגט עי"ז פסול תורה הרי מבואר דגם בפסול דרבנן משכחת דיהי' פסול תורה וכן הביא הספר גט פשוט דעת המהרש"ך ז"ל. דגם בפסול דרבנן הוי כפסול תורה והוי לא עשו שליחותן ודייק לה מלישנא דרבא דאמר מי א"ל כתבו אחספא ויהבו לה וכיון דנמצא הגט פסול גם מדרבנן דהוי מ"מ הדין דלכתחלה לא תנשא א"כ הוי הגט כחספא בעלמא וכ"מ בש"ס בעובדא דהוי קרו לה נאפתא אזלי סהדי וכתבו טאפתה דקאמר הש"ס ע"ז דלא הוי עשו שליחותן ובזה לא הוי הגט בטל מ"ה דלא הוי שם זה שינוי השם של אשה אחרת דשום אשה אחרת לא נקראת טאפתה רק דטעו בשמה דהו"ל לכתוב בנ' וכתבו בט' דבמקום נאפתא כתבו טאפתה ולזה דקדק רש"י ז"ל וכתב גבי נפאתא כך שמה וגבי טפאתא כתב שטעו בשמה ולא קאמר רש"י דטאפתה היא שם לאשה אחרת א"ו דשם זה לא הוי שינוי השם מאשה אחרת דשום אשה לא נקראת טאפתה וא"כ הוי פסול דרבנן מ"מ מבואר בש"ס דלא הוי עשו שליחותן הגם דהגט פשוט סותר ראי' זו מדברי רש"י דע"כ רש"י צריך לפרש הכי דלא הוי שינוי השם אליבא דר"י דאמר עשו שליחותן וא"כ יקשה בשינוי השם דהוי בטל מן התורה איך ס"ד לר"י לומר כן. לז"כ רש"י דלא הוי שינוי השם מאשה אחרת אלא שטעו בשמה אבל מכל מקום מדאתקיף לה רבא דאפי' בגוונא דאינו בטל מן התורה מ"מ לכתחלה לא תנשא והוי הגט כחספא בעלמא ומי קאמר הבעל דכתבו אחספא יהבי ולזה לא עשו הסופר ועדים שליחותן כלל מהאי טעמא דכתיבנא. אבל מ"מ הדבר תמוה לומר דאין דעת האדם לעשות על הגט דהוי פסול מדרבנן והוי עי"ז לא עשו שליחותן ויכולין לכתוב גט אחר בלי רשות הבעל. ולזה להיפך היכי דלא כתבו גט אחר אלא נתנו לה זה הגט דהוי הפסול רק מדרבנן ונשאת תצא כמו בפסול תורה ואין חילוק כלל א"כ יקשה מכל גירושין הפסולים מדרבנן ומדאורייתא אם נשאת לאחר צריכה גט משני אמאי לא נימא הואיל דהגט הוי פסול מדרבנן הוי ממילא כפסול תורה ומן התורה לא הוי גט דלא הוי בכלל שליחות הבעל כלל ולמ"ל הגט משני. א"ו הואיל דהגט כשר מן התורה עי"ז לא הוי כחספא ונכלל בשליחות הבעל, ומה שפסלו חז"ל הוי רק להחמיר ולא להקל א"כ ה"נ נימא כאן הא מן התורה הגט כשר ועשו שליחותן ע"פ התורה. ולפ"ז אין יכולין לכתוב גט אחר בלי רשות הבעל דלהחמיר עשו חז"ל ולא להקל. וכבר נתעורר ע"ז בספר ישועת יעקב ז"ל ומביא גם כן דעת הרדב"ז ז"ל דבפסול דרבנן אמרינן עשו עדים שליחותן וגם בספר ג"פ הביא דעת הרדב"ז וגם בס' תו"ג הרעיש מאוד ע"ז דלהסברא הנ"ל דלא הי' דעת הבעל על גט פסול מדרבנן והוי כפסול תורה דלפי זה אם אמר הבעל להסופר דיכתוב גט דיהי' כשר בלי שום פקפוק ואם הי' בו פיקפוק הוי הגט בטל מן התורה אתמהא ולא כתבו הפוסקים דין זה כלל לכן נראה דלא אמרינן דדעת הבעל שלא לעשות שליחו כלל כשיכתבו גט פסול רק דאמרינן דדעת הבעל הי' דיהי' שליחו תמיד ויהיו כבעל תמיד עד שיגיע גט כשר לידה ונמצאו דלעולם הן עומדין במקום הבעל הן כשכתבו ונתנו לה הגט הפסול הן אח"ז כשכתבו ונתנו לה גט כשר. וכמו באם הבעל נותן הגט דהוא רק פסול מדרבנן הוי מן התורה מגורשת רק פסול מדרבנן וכשנותן אח"ז גט כשר לגמרי ונתגרשה לגמרי כה"נ הוי הדין בשליח שלו כנ"ל ברור אלו דבריו ז"ל. אבל בס' ישועת יעקב ז"ל כ' דאפ"ל הואיל דהגט כשר מה"ת ופסול מדרבנן הרי זכות לבעל ולהאשה לגרשה בגט כשר והרי הבעל כבר גלה דעתו דרוצה בגט וגם להאשה זכות הוא הואיל דכבר נתגרשה ולא נתגרשה גירושין גמורים לכן יכולים העדים לכתוב הגט אחר דזכי' מטעם שליחות ונעשה שילוחים מחדש עיי"ש:
ב"ש סק"ב מ"ש הרבות בידם. ור"ל מכח ממ"נ מגורשת בשניהם. דאם הראשון כשר מגורשת בגט ראשון. ואם הוא באמת הגט ראשון פסול מדינא א"כ הוי לא עשו שליחותן בראשון ומגורשת בגט שני כדין. אבל אסורין לקרוע באמת הגט ראשון כדי לכתוב הגט שני דהוי כמבטלין שליחותן. ודווקא כשנאבד בעצמו או נמצא פסול מחמת עצמו מאיזה חומרא אז רשאין לכתוב גט אחר וליתן לה שניהם לז"כ הב"ש מיהו לקמן כתבתי דאין ליתן ב' גיטין אלא מדוחק ר"ל סי' קכ"ט סקל"ח עיי"ש:
ח"מ סק"א מ"ש שהסופר לא יתקן בגט אות אתר שראה הרב הגט דלמא כשר לדעת הרב וכבר עשה שליחותו. וכ"כ הב"ש בס"ק ג'. והתמוה מורגשת במבטא מה ריעותא יהי' אם הסופר יתקן בלי דעת הרב הא בלא"ה הגט כשר לדעת הרב המסדר וא"כ מאי איכפת לי אם הסופר יתקן למשוך איזה אות. אבל אתי שפיר די"ל דזה אמת דגט כשר לדעת הרב המסדר אכן דהמסדר טעה כדין אלא הגט הוא על פי הדין פסול ולזה אסור להסופר לתקן זה האות. הואיל דהבעל אמר דעושה את הסופר לשליח לכתוב לו הגט שיהא כשר לדעת הרב המסדר וכעת דהרב אמר דהגט כשר ע"פ הדין אע"פ דהרב טעה בזה מ"מ הסופר עשה שליחותו. לכן צריך הסופר להודיע להרב המסדר הטעות והרב יודה להסופר דצריך לתקן אז יהא הסופר רשאי לתקן דהוי לא עשה שליחותו הואיל דהרב נמי אומר דהגט פסול מדין וצריך תיקון אבל באמת אם הרב לא טעה בדין והגט כשר בלי תיקון כלל רשאי הסופר לתקן בלי רשות הרב המסדר כ"ה ביאור הח"מ וכ"מ בס' תו"ג כמ"ש:
ב"ש סק"ד מ"ש דלמאן דלית לי' ברירה אין אומרים הוברר הדבר למפרע דע"ז הגט הי' דעת הבעל. וביאר התו"ג דהחשש דברירה הוא מטעם זה דהא בעינן דיהי' הגט לשמה ולשם כריתות דהיינו שהסופר יגרש אותה בגט זה וכיון דאינו עושה אותו שליח רק לגרש באותו גט שמסכים הרב א"כ בעת כתיבה כותב לגרש בו באופן שיסכים הרב דאף אם יהי' הגט כשר והרב לא יסכים לא יגרש בו. לזה שייך ברירה דדמי למקדש ע"מ שירצה אבא דחשיב לי' ברירה וכמו בכתבו' לשם אשה דתצא בפתח תחלה דלא הוי לשמה מטעם ברירה וה"נ לא נכתב לשם כריתות דלמא אף דיהי' הגט כשר לא יגרש בו מחמת איזה חומרא שיהא להרב. והא דבאמת לא חיישינן אף דקיי"ל דבדאורייתא אין ברירה נראה משום דהאומר עד שיהא כשר לדעת הרב בלי פקפוק לאו בדוקא קא מתנה דאי הי' תנאי גמור א"כ אם הי' איזה פקפוק אצל הרב ועבר ונתן הוי הגט בעל מן התורה וזה ודאי ליתא א"ו דזה לאו דוקא. ועיקר כוונת התנאי דעשאו שליח לכתוב כמה גיטין שירצה וברצונו תלה להראות להרב ואם ליתן לפי דעתו ג"כ רשאי ואם כן נכתב לשמה לשם כריתות גמור כשהוא כשר לדעת הסופר ולולי דמסתפינא הייתי אומר דיותר טוב דלא לומר הבעל דברים אלו. רק דיאמר לו הי' שליח לכתוב כמה גיטין שתרצה אפי' אם יהי' כשר גמור ותרצה לכתוב גט אחר ג"כ תהי' שלותי ועיי"ש:
ב"ש סק"ו מ"ש אבל למ"ד ע"מ כרתי כבר עשה שליחותו. ור"ל א"כ למאי נ"מ לדידן דקיי"ל כר"א דע"מ כרתי. ולכאורה הא גם למ"ד ע"מ כרתי צריכין עכ"פ עדים לחתום הואיל דצוה הבעל שיבואו לחתום וא"כ מאי נ"מ בזה הא הוי מ"מ לא עשו שליחותן. דהא צריכין העדים לחתום. דאיל"ה יהי' שינוי מציווי הבעל. ואפ"ל דמ"מ מיקרי עשה הסופר שליחותו דהא הבעל אם רוצה לגרשה בלי עידי חתימה הוי הגט כשר למ"ד ע"מ כרתי אבל למ"ד ע"ח כרתי לא הוי גט כלל אם ליכא ע"ח ולא הוי עשה הסופר שליחותו וא"כ חילוק הב"ש שפיר. וראיתי דבספר ישועת יעקב ז"ל נסתפק אם הקדימו הזמן מי נימא אם מיקרי עשו שליחותן הסופר והעדים. דאינו דומה לשאר פסולים הנמצא בהגט דאין להפסול שום תקנה לכן לא מיקרי עשו שליחותן אבל בפסול מוקדם דאפשר בתקנה דיכול לשלוח ע"י שליח כמבואר בש"ס הני גיטין הבאין ממדה"י דהוי מוקדמין כמבואר בסי' קכ"ז ולכן הוי עשו שליחותן דהוי גט כשר ולפמ"ש הב"ש דלמ"ד ע"מ כרתי מיקרי עשו שליחותן אף דע"כ צריכין הע"ח לחתום ג"כ דאיל"ה יהי' שינוי מציווי הבעל מ"מ מיקרי עשו שליחותן דביד הבעל עוד לומר דדי בע"מ בלי ע"ח. לפ"ז נמי הוי עשו שליחותן בגט מוקדם. דהא הברירה בידם לשלוח הגט ע"י שליח. ולחילוק הב"ש הנ"ל א"ש מה דלכאורה קשה בהא דנחלקו ר"י ור"ל באמר לעשרה כלכם כתבו וקאמר ר"י שנים משום עדים וכולם משום תנאי. ור"ל אמר כולן משום עדים. ומהדר הש"ס הנ"מ בזה. ולמה לא קאמר האי נ"מ דאי נימא דכולן משום עדים א"כ כ"ז שלא חתמו כולן הוי כמו אם לא חתם רק ע"א לבד ולא מיקרי הסופר עשה שליחותו כסברת הרשב"א הנ"ל אבל אי נימא דשנים משום עדים לבד. וא"כ אם חתמו השנים ונמצא בהגט פסול הוי עשה הסופר שליחותו וא"כ הוי נ"מ שפיר בין ר"י לר"ל אבל א"ש דלפמ"ש הב"ש הנ"ל דלמ"ד ע"מ כרתי הוי עשה הסופר שליחותו. ולפ"ז אין נ"מ כלל. דהא מבואר בש"ס גיטין דף פ"ו דר"ל אמר הלכה כר"א בגיטין דע"מ א"כ לר"ל כם לא הוי שום נ"מ דהא גם אם נימא דכולן משום עדים הא לר"א לא בעינן כלל ע"ח וממילא הוי הסופר והעדים עשו שליחותן כדעת הב"ש ואם כן הואיל דלר"ל ליכא נ"מ הנ"ל דליכא קולא בזה לכן מהדר הש"ס נ"מ אחריתי דיהי' הנ"מ בין לר"ל בין לר"י:
ח"מ קס"ד מ"ש ע"כ כתב בעיא ראשונה דודאי עשה שליחותו. ואפשר גם הרמב"ם ס"ל כן. ע"כ השמיט בעיא ראשונה ונקיט בעיא שני' בויליך לה כצ"ל. ויתר דברי הטור כתבתי בב"ש סק"ז עיי"ש:
ב"ש סק"ז מ"ש וכתב הרי"ו על רש"י דמפרש האי בעיא אם נאבד ה"ה אם נמצא פסול ור"ל דאף דס"ל אם נמצא פסול איגלאי מילתא דלמפרע דלא הוי גט כשר בעת נתינה לשליח והו"ל דלומר דודאי לא עשו שליחותן לזה קי"ל רי"ו דלרש"י ה"ה אם נמצא פסול הוי בעיא דש"ס. והטעם מבואר לקמן וגם הרמב"ם דנקט האיבעיא דש"ס באם נמצא פסול סובר נמי דשייך האיבעיא דש"ס גם אם נאבד ואף די"ל בנאבד דודאי עשו שליחותן דהא נתנו גט כשר ליד השליח מ"מ יש לומר דהאיבעיא דש"ס הי' בנאבד ג"כ כפי אשר יבואר לקמן. כ' הב"י דזה אמת מ"ש הרי"ף דלרש"י הוי בעיא דש"ס ג"כ בנמצא פסול אף די"ל דאיגלא דלמפרע נתנו ליד השליח גט פסול והו"ל דלומר דודאי לא עשו שליחותן מ"מ י"ל דשייך האיבעיא דש"ס בנמצא פסול די"ל דלא הי' מוטל עליהם אלא ליתן להשליח וזה הי' עיקר שליחותן אף דיהא גט פסול וזה סברת הרמב"ם דמפרש האיבעיא דש"ס בנמצא פסול אם הוי ג"כ דעשו שליחותן. אבל מ"ש הרי"ו דלהרמב"ם הוי בעיא דש"ס ג"כ אם נאבד ז"א דבנאבד הואיל דגט כשר נתנו ליד השליח הו"ל דלומר דבודאי עשו שליחותן בגט ראשון. ואם יכתבו גט שני יהי' בטל. לז"כ הב"ש דדברי הרי"ו נכונים ור"ל דדעת הב"ש כ"ה דמה דאסרה ש"ס אם נאבד יכולין לכתוב גט אחר בלי רשות הבעל ע"פ הסברא דמי הבעל כתבו ואנחו בכיסייכו וזו הסברא שייך רק במה דאיירי הש"ס מעיקרא על דברי רבה דקאמר אי כתוב סהדי גיטא מעליא ואבד עשו שליחותן ע"ז פריך ר"נ שפיר מי קאמר הבעל לסהדי כתבו ואנחו בכיסייכו דהא לא עשו שליחותן כלל דהא נאבד הגט קודם שבא ליד השליח כלל או ליד האשה דלא איירי כלל באופן זה דאמר לסהדי כתבו ותנו ליד שליח שלי ואח"ז נאבד מן השליח אלא איירי דלא אמר רק כתבו וחתמו ונאבד מיד אחר הכתיבה על זה פריך ר"נ דהוי לא עשו שליחותן מחמת הסברא זו דמי אמר להם כתבו ואנחו בכיסייכו. אבל בעיא דש"ס איירי דאמר כתבו ותנו ליד השליח שלי וכן עשו דנתנו ליד השליח ואח"ז נאבד מיד השליח כפירש"י בזה שייך לומר דהוי עשו שליחותן דהא מה שציוה להם גמרו א"ד האי נמי עד שיבוא גט לידה להתגרש עשאו שלוחין לכתוב אלא לטירחא דידהו חש שלא להטריחם בהולכה כפירש י. וח"כ שייך האיבעיא דש"ס שפיר בנמצא נאבד אבל בנמצא פסול דלמיפרע נתנו ליד השליח גט פסול בזה לא הי' בעיא דש"ס כלל מחמת הסברא דלעיל מי קאמר להו כתבו חספא ליה ויהבו לה וא"כ בודאי לא עשו שליחותן בגט ראשון ויכולין לכתוב גט שני בלי רשות הבעל עוד. ולזה פסק הטור דאם כתבו העדים הגט ונמצא פסול בודאי יכולין נכתוב גט אחר בלי רשות הבעל וכדעת רש"י ז"ל אבל הרמב"ם בפ"ב מה"ג דין ט' כ' וז"ל אמר להם הבעל כתבו וחתמו ותנו ליד השליח להוליך לה גט וכתבו וחתמו ונתנו להשליח ונמצא הגט פסול אין כותבין גט אחר עד שימליכו בבעל שהרי לא עשה אותן שליחין לגירושין דשמא הי' דפת הבעל לעשות אותן שליח לגירושין רק ליתן להשליח לבד ועכצ"ל לדבריו דמה דקאמר הש"ס הסברא דמי אמר כתבו אחספא ויהבו לה לז"כ הב"י דהרמב"ם מחלק בין אם התנה ליתן ליד האשה בעצמה הגט ולא פ"י שליח כלל בזה קאמר הש"ס דהוי ודאי לא עשו שליחותן אם נמצא פסול בהגט מחמת הסברא דמי אמר כתבו אחספא ויהבו לה אבל אם אמר הבעל להסופר והעדים כתבו וחתמו ותנו ליד השליח שלי בזה מיבעיא הש"ס גם אם נמצא פסול אם הוי עשו שליחותן די"ל דלא עשאו אותן להסופר ולהעדים שלוחין רק ליתן ליד השליח בלבד וכעת דנתנו להשליח ונגמר השליחות אף דנמצא בגט פסול מעיקרא ועפי"ז א"ש דברי המחבר בס"א כתב באם נמצא פסול בגט יכולין לכתוב גט אחר בלי רשות הבעל ובס"ב כ' המחבר להיפך גם באמר ויוליך הוי הדין אם נמצא פסול בהגט אין יכולין לכתוב גט אחר וזה מדויק בלשון הש"ס דקאמר מי קאמר הבעל כתבו אחספא ויהבו לה דלמה האריך הש"ס דהו"ל לומר בקיצור מי קאמר כתבו אחספא ומדהאריך כך מבואר חילוק זה הואיל דאיירי דאמר להסופר ולהעדים כתבו וחתמו ותנו ליד האשה בעצמה בזה שייך לומר דאם נמצא פסול דלא הוי עשו שליחותן מחמת הסברא זו דבודאי לא הי' דעת הבעל ליתן לידה בעצמה גט פסול אבל בעיא דש"ס אח"ז איירי דאמר כתבו וחתמו ותנו לשליח שלי בזה י"ל דמ"מ עשו שליחותן גם אם נמצא פסול מעיקרא דלא עשאו רק ליתן ליד השליח וכן עשו א"כ נגמר שליחותן א"כ אם כתבו גט שני בלי רשות הבעל הוי גט ספק כבעיא דש"ס הנ"ל וכן מבואר בגט פשוט ליישב דעת הרמב"ם. וע"פ החילוק הנ"ל א"ש דברישא איירי דהבעל אמר לסופר ולעדים לכתוב וליתן לידה בעצמה בזה שייך הסברא דש"ס מי אמר כתבו אחספא ויהבו לה ולזה בודאי לא עשו שליחותן ולכן יכולין לכתוב גט אחר אבל בס"ב איירי המחבר בהתנה ליתן ליד השליח ואם כן י"ל דלא עשאו לסופר ולעדים שילוחין רק ליתן ליד השליח בלבד וא"כ עשו שליחותן. ולזה פי' הרמב"ם בעיא דש"ס באם נמצא פסול דהש"ס מיירי דאמר כתבו ותנו לשליח ולזה י"ל דאפשר דלא עשאו לסופר ולעדים שלוחים רק ליתן ליד השליח ומיקרי עשו שליחותן גם אם נמצא פסול וגם יש סברא להיפך הואיל דנמצא פסול הוי לא עשו שליחותן אבל בנאבד הגט מיד השליח בזה לא הי' בעיא דש"ס כלל דהא גט כשר נתנו לשליח ובודאי הוי עשו שליחותן ובודאי אין יכולין לכתוב גט אחר. ולזה תמה הב"י על הטור דס"ל גם בנאבד אם כתבו גט שני בלי רשות הבעל הוי גט ספק דהו"ל לפרש דזה הוי דווקא לרש"י הדין כן אבל להרמב"ם לא הוי גט שני ספק כלל דבודאי גט שני לא הוי גט כלל דבגט ראשון עשו שליחותן ועוד תמה הב"י האיך ס"ל להטור באם נמצא פסול ונתנו לשליח ודאי יכולין לכתוב גט שני בלי רשות הבעל הא לרמב"ם הוי דין זה בעיא דהש"ס הנ"ל באם נתנו לשליח גט פסול. לז"כ הב"ש דבאמת רש"י והרמב"ם לא פליגי כלל כדעת רי"ו אלא הרמב"ם איירי דנעשה הפסול בהגט אחר שנתנו ליד השליח ובעת נתינת הגט הי' הגט כשר כדינו וא"כ בפסול דנעשה אחר נתינה לשליח הוי דומיא דנאבד ובזה הענין פירש בעיא דש"ס אם נמצא פסול ועלתה בתיקו ואזלינן לחומרא. כי שמא לא הי' דעת הבעל רק ליתן ליד השליח גט כשר וגם הוא עכ"פ גט כשר מסרו לשליח ולזה י"ל דודאי עשו שליחותן ולכן פסק שפיר דאין יכולין לכתוב גט אחר בלי רשות בעל אבל באם נמצא פסול מעיקרא הוי לכ"ע בין לרש"י בין להרמב"ם הדין שוה דיכולין לכתוב גט אחר וא"כ פסק העור שפיר אליבא דכ"ע דאם נמצא בגט פסול מעיקרא קודם שנתנו לשליח יכולין לכתוב בודאי גט אחר בלי רשות הבעל אבל בנאבד דהוי כמו נמצא פסול אח"כ הוי בזה בעיא דש"ס וא"כ גט שני הוי גט ספק גם להרמב"ם הדין כן כי האיבעיא דש"ס אם נמצא פסול הוי דומיא דנאבד ועלה בתיקו ואזלינן לחומרא בא"ד מ"ש והעור פסק וכתב בודאי לא עשאו שליחותן וז"ל הטור אם אמר לסופר ולעדים כתבו וחתמו ותנו לשליח ונאבד מיד השליח בהא לא עשו שליחותן אלא להגיע ליד השליח ואין יכולין לכתוב גט אחר וא"כ מבואר דהטור סובר דמיקרי עשו שליחותן והב"ש קיצר בהעתק לשון הטור עיי"ש: