ביאור מנחם· רבי משה מנחם מנדל אהרנסון
הלכות גיטין · סימן קכא
ח"מ סק"ב וב"ש סק"ג מ"ש ויותר מסתבר. ביאור דבריהם דז"ל הב"ח דכתב על הטור הי' ברי בעת שצוה לכתוב ואח"ז אחזו החולי אין כותבין את הגט בעודו בחליו. ואם כתבו בעודו בחליו אינו כלום וזה מהש"ס גיטין דף ע"ג דפליגי ר"י ור"ל ופסקו כר"י דאין כותבין עד שישתפה אבל בעודו בחוליו אין כותבין דדמי לשוטה וסובר הטור דאם כתבו ונותנו בעודו בחליו אינו כלום והגט בטל. אבל הרמב"ם כ' באם כתבו ונתנה בעודו בחליו ה"ז גט פסול ע"ז תמה הב"י אמאי פסול ולא בטיל ועוד דהו"ל להרמב"ם לבאר דוקא בסמיא בידן אבל באין סמיא בידן הוי הגט בטל. אבל לענ"ד לא ק"מ הואיל דקיי"ל כר"י ולר"י אין חילוק בין אין סמיא בידן דגם בסמיא בידן פסול הואיל דצריך לרפואה הוי מחוסר מעשה ה"ה באין סמיא בידן ואין בזה לא להקל ולא להחמיר. גם מה שתמה הב"י למה כתב רק פסול נמי לק"מ הואיל דר"י אמר אין כותבין אלא כשישתפה משמעות הלשון דאיסור לא הוי רק אלא מדרבנן דאי ס"ל לר"י דהגט נמי בטל הו"ל לר"י לומר אם כתב בעודו בחליו אינו כלום ומדאמר אלא אין כותבין משמע דאין האיסור הוי מד"ת רק פסול מד"ס. ותירץ הא' מיוסד ע"פ מה שתירץ הב"י דר"י לא פליג עם ר"ל מן הקצה אל הקצה דלר"ל כותבין לכתחלה ולר"י הוי גט בטיל וסגי אם נימא דלר"י אם כותבו הוי פסול מדרבנן וכיון שכן מוסיף הב"ח לתרץ קושיא שני' של הב"י ז"ל הואיל דצריכין לומר דבאחזו קורדייקוס ס"ל לר"י דפסול הוי ולא בטיל ה"ה בשאר אחזו רעה בלאו סמיא בידן דר"י אין מחלק בין סמיא בידן לאין סמיא בידן כ"ה דעת הב"ח ז"ל. ולזה הביא הב"ש ג"כ ראי' דהפסול לא הוי רק מד"ס דאי הוי מד"ת אמאי לא חיישינן בנשחט רוב הסימן דלמא עי"ז נשטתה אח"ז בעת כתיבה ונתינה א"ו אף דנשטתה אח"ז בעת כתיבה ונתינה לא הוי הפסול רק מד"ס ולזה לא חיישינן מספק דהוי ספיקא דרבנן ולקולא ולפ"ז אפ"ל דל"ק הא קיי"ל דכל מילתא דלא מצי עביד בעצמו לא מצי משוי שליח וא"כ כעת בעת כתיבה ונתנה אחזו קורדייקוס ואין בידו כח ודעת ליתן לה גט שליח נמי לא מצי משוי וכבר העיר בזה הפ"י ז"ל. אבל להנ"ל א"ש דעיקר האיסור אם כתבו ונתנו בעודו בחליו לו הוי רק מד"ס וא"כ לא מיקרי דלא מצי משוי שליח דזה שייך היכי דאיסור הוי מד"ת שפיר אמרינן הואיל דמה"ת לא מצי עביד בעצמו לכן גם שליח לא מצוי משוי אבל היכי דמה"ת אין האיסור עליו רק דחז"ל אסרו לא שייך לומר דלא מצי עביד וא"כ כאן דבעת שצוה לכתוב וליתן הי' בריא רק אח"ז אחזו החולי בעת הכתיבה ונתינה ואם כן מה"ת רשאי לכתוב וליתן רק דחז"ל אסרו משום גזירה דיאמרו שוטה מגרש ולזה לא שייך לומר הסברא נ"ל הואיל דאיהו לא מצי עביד לא מצי משוי שליח הואיל דמה"ת מצי משוי שליח ע"ז. ולפ"ז אפ"ל לעיל בסימן קי"ט באם היא עתים חלים ועתים שוטה דא"י לגרשה רק מדרבנן והא ראי' בעבר וגירשה לא מהדרינן עובדא כדעת הרמ"א לעיל וא"כ יכול לגרשה גם לכתחלה ולזכות לה גט ע"י שליח כדעת הב"ח ולא שייך הסברא הנ"ל הואיל דלא מצי עביד איהו בעצמו לא מצי לעשות שליח הואיל דמה"ת יכול לגרשה בעת חלומתה רק דחז"ל אסרו לגרש לא שייך לומר הסברא דאיהו לא מצי עביד דהא מן התורה מצי עביד בעצמו וא"כ יכול לעשות שליח ג"כ כדעת הב"ח ז"ל ולעיל דברתי באריכות מזה שוב ראיתי בס' תורת גיטין מהגאון מהר"י מליסא ז"ל דכתב דלהך שיטה דלא הוי רק איסור מד"ס לא שייך לומר הסברא דכל מידי דאיהו לא מצי עביד לא מצי משוי שליח דזה הוי רק בדבר דא"י לעשות בעצמו בעת עשיית שליח אזי לא מצי לעשות שליח ג"כ אבל אם בעת עשיית השליח הי' יכול לעשות רק דאח"ז נתקלקל לא נתבטל השליחות עי"ז דהא כבר נעשה שליחותו רק באם מת בתוך כך משא"כ בנשתטה ולזה הכשיר הרשב"א גם אם הי' שוטה בעת הנתינה עיי"ש ולפ"ז ניחא דלר"י הדין דא"צ לאמלוכי בעת דנשתפה אח"ז א"ו הואיל דלא נתבטל השליחות ראשונה כלל:
ב"ש סק"ה מ"ש וכ"פ בד"מ דיש לחוש לדבריהם ור"ל דז"ל התוס' ר"פ מ"ש ובגט ש"מ אומר ר"י דצריך ליזהר בו שיהא שפוי בעת כתיבה ונתינה ושלא יתקלקל בין כתיבה לנתינה וכתב הרב"י ז"ל דאין כוונתם דאם נתקלקל בין כתיבה לנתינה ואח"ז נשתפה בעת נתינה דזה ודאי מועיל רק כוונתו דלא יתקלקל בין כתיבה לנתינה שלא יהא מקלקל בעת נתינה והביא ראי' מקורדייקוס דאם נשתפה אח"כ כותבין ונותנין והד"מ כתב דלשון התוס' מורה דבנתקלקל בנתיים אף דחזר ונשתפה בעת נתינה מ"מ יש לחוש לכתחלה ומהרנא"ח בתשובה הסכים לדעת הב"י עיי"ש:
בא"ד מ"ש ואם לא הי' שפוי בעת הנתינה גם הטור מודה. וע"ז תמה הג"פ דודאי בנתינה בעינן דין שליחות ולפמ"ש התו"ג לתרץ דעת הרשב"א דהא דאמרינן דכל מילתא דאיהו לא מצי עביד שליחו נמי לא מצי עביד היינו דווקא בתחלת השליחות דאינו יכול לעשות שליח במידי דלא מצי עביד בעצמו אבל אם כבר נעשה השליח ונגמר השליחות בשעת בריו אף דבעת נתינה אחר זה נתקלקל ולא מצי עביד בעצמו מ"מ מה בכך הא שליחו של אדם כמותו וכבר נגמר שליחותו ולזה א"ש דעת הטור דגם אם לא הי' שפוי בעת הנתינה מ"מ מהני הואיל דכבר נגמר השליחות שצוה בעת מינו השליחות ואינו מגרע מה דאח"ז נתקלקל הבעל הא השליחות לא נתבטל עי"ז ובזה מתורץ קשיות הפ"י ז"ל עיי"ש ודו"ק:
ב"ש סק"ז מ"ש ואפשר. ר"ל דיש בזה קולא וחומרא קולא גם אם שאלוהו ג"פ רצופין לאו והשיב כהוגן פעם ד' שאלהו על הן והשיב לאו לא מחזקינן אותו לשוטה ודאי ע"י זה ובודקין אותו עוד דאמרינן דשיחא דלאו נקטי לי' ויש עוד חומרא גם אם השיב בפעם הד' כהוגן דהיינו אם שאלוהו מקודם ג"פ על הן ופעם ד' שאלוהו ג"כ על הן והשיב הן אמרינן ג"כ דשיחא נקטינן לי' אלא צריכין לשאול אותו בסירוגין דלא כדעת המחבר אלא חד הן ותרי לאו ולז"כ ורש"י פי' ור"ל דלדעת רש"י דסירוגין נקרא אם שוהה בין שאלה לשאלה לפ"ז יכולין לשאול כהסדר שכתב המחבר חד הן ותרי לאו חד לאו ותרי הן ומ"מ נקרא זה סירוגין אם שוהה בין שאלה לשאלה. ולא שייך לומר דשיחא דלאו נקטי לי' הא שוהה בין שאלה לשאלה ולזה סיים ויש לחוש לדבריהם ור"ל גם אם שוהה בין שאלה לשאלה מ"מ בעינן דלא להוי ג' לאוין ביחד אלא שואלין אותו חד הן ותרי לאו חד הן ותרי כי היכי דלא ליהוי ג' לאוין רצופים כמ"ש:
ב"ש סק"ט מ"ש מיהו אם כנס ע"י כת"י מגרש ע"י כת"י ולכאורה הא קידושין ע"י כת"י הוי קידושי שטר דהוי קידושי תורה ואיך יכול גירושין ע"י כת"י דהיא דרבנן להפקיע קידושי תורה וכן ראיתי בס' תו"ג דעמד בזה בתמי'. ואפ"ל דקידושי שטר דיהי' קידושי תורה דוקא דמדבר עמה שיאמר לה הרי את מקודשת בזה השטר אע"ג דכתב לה ע"ז השטר זה הלשון הרי את מקודשת לי מ"מ צריך לומר בפה ה"ז לקידושין אבל אם לא אמר בפה הוי רק קידושין מדרבנן ורמז לזה קצת מבואר בב"ש שם סק"ג. וא"כ בחרש שאינו שומע ואינו מדבר דמקדש בשטר לבד לא הוי רק קידושי דרבנן ולכן כתב הב"ש שפיר דכשם שכנס בשטר כך מגרש בשטר דהקידושין נמי הוי רק מדרבנן. וזה נמי לא קשה דהא הי' קידושי ביאה דילמא בעל אותה לשם קידושין גמורים והאיך יכול גירושין ע"י כתב יד לבד לבטל קידושי תורה אבל י"ל דלא הי' דעתו לקדשו בביאה דסובר דקידושי שטר הי' קידושין גמורין וא"כ בודאי לא קדשה אותה בביאה דהא קידש אותה בשטר וגם י"ל ע"פ הנ"ל דגם בביאה צ"ל לה בע"פ הרי את מקודשת לי בביאה זו ומדברים על ע"ק לא שייך כאן א"כ הוי ע"י ביאה ג"כ רק קידושי דרבנן ואם כן יכול גירושי דרבנן לאפקועי קידושי דרבנן לבד כמ"ש:
בא"ד מ"ש והנוסח עיין ברי"ו. ראיתי בס' ישועת יעקב ז"ל דהביא נוסח הגט של רי"ו בזה"ל במותב תלתא כחדא הוינא כד אתא לקדמנא בפ"ב ורמזנא לי' ורמז לנא כתבנו לה גיטא דנא למיהוי מגורשת גמורה ותהא רשאה ושלטאה בנפשה למהך להתנסבא לכל גבר דתצביין ואנש לא ימחא בידה מן יומא דנן ולעלם. ודן די יהוי כשאר נוסח הגט. וכתב בתשובת צמח צדק סי' ס"ח בשם הגאון התוי"ט ז"ל דטופס שכתב רי"ו הוא נוסף על נוסח הגט שהוא כשאר גט וטופס זה כתב לעצמו והלשון גיטא דנא רמז לנוסח הגט שהיא לעצמו כנוסח שאר גיטין וכן עשה מעשה הגאון מוה' פייבוש ז"ל מקראקא וכן בכתיבת חרש יש גם כן נוסח אלא דשם זה הכתב עם הכתובה בב"א וכאן כתב הגט עצמו וזה הנוסח נכתב בעצמו עיי"ש:
בא"ד מ"ש דא"צ שליחות בכתיבת הגט דאיל"ה הא חרש לא בר שליחות והא יכול לעשות שליח להסופר לכתיבת הגט. וצ"ע דא"כ קשה מנתינת חרש ע"י שליח גט לאשה האיך יכול החרש לעשות שליח ליתן גט ע"י שליח א"ו הואיל דכנס ע"י רמיזה לזה אין חשש כלום.
בא"ד מ"ש דאפי' מקדש בעצמו מהני ר"ל דאף דהקדושין הי' בעצמו וא"כ ה"א לומר דיהי' הגט פסול משום דלא שייך שוב לומר כשם דכנס דהא הקדושין ע"י עצמו הי' והגט הוי ע"י שליח לזה קמ"ל מ"מ דכשר מה דהסופר כתב ע"י רמיזתו.