ביאור מנחם· רבי משה מנחם מנדל אהרנסון
דיני שמות הנשים על סדר א ב · אות ט
טאלצא וזה אם קורין הטי"ת ראשונה בקמץ אז יש לכתוב באלף אחר הטי"ת אבל אם קורין לה בפ"כ הטי"ת בפתח יש לכתוב בלא אלף טלצא ובמדינתינו קורין הטי"ת ראשונה בקמץ לכן יש לכתוב באלף אחר הטי"ת וגם באלף אחר הצדיק ולא ביו"ד בסוף הואיל דאין דוחקין הצדיק בחירוק אבל אם דוחקין הצדיק בחירוק יש לכתוב טאלצי ביו"ד בסופו כמו שם קרולי דהביא הב"ש לעיל באות ק' דבארץ רוסיא יש לכתוב ביו"ד בסופו הואיל דדוחקין הלמ"ד ביו"ד וכ"כ הט"ג לעיל סק"ה אבל במדינתינו דאין דוחקין בשם טאלצא. הצדיק בחירוק לכן יש לכתוב באלף בסופו ולא ביו"ד ותליא במובטא כ"מ בט"ג סק"ז ולעיל בסק"ה ואם חותמת א"ע ביו"ד בסופו ונכתב בגט באלף בסוף דעת הנו"ב במה"ת סי' קכ"ד דצריכה גט שני וז"ל ומה דמע"ל כתב להתיר דלא גרע שם טאלצא באלף מחניכה דז"א דל"ד לשם חזקי' ואליהו דנרגש במובטא אבל כאן אינו נרגש במובטא כ"כ דאין דרך העולם לדקדק כ"כ בלשונם אע"פ דבסתמא יש לכתוב באלף בסוף אבל אם חותמת א"ע ביו"ד וזה הקורא קורא כדרכו כמה שנכתב בגט טאלצא באלף הוי שינו השם ממש וגם לא מהני מ"ש מע"ל הואיל דחתימתה אינה רגילה אין אנו הולכין אחר החתימה זה הוי דוקא אם החתימה בטעות כמו יהודא באלף אבל כאן מי יימר דחתימתה בטעות דאדרבה י"ל דכן הוא לה בקבלה מאבותה דחתימתה ביו"ד בסופו לכן סיים דצריכה גט שני בשם טאלצי ביו"ד דאיל"ה הוי שינו ממש בקריאת הסופר דיקרא כמו שנכתב טאלצא באלף והיא חותמת א"ע ביו"ד עיי"ש:
טאלא וזה השם שכיח קצת הניתן לבנות מקטנותן דהוי שם גיעגועין טל שם קטנות כמו שאמרו חז"ל כד הוינא טליא. וזה הוי בא"י שם העריסה רק בפ"כ נקראה טאלא אז יש לכתוב טאלא לבד אבל בידוע דשם העריסה שלה טאלצא ולא נשתקע שם העריסה עדיין כותבין טאלצא דמתקריא טאלא כפי הנקרא' בפ"כ. ויש לכתוב בטי"ת ועם אלף אחר הטי"ת כמו בשם טאלצא הנ"ל ובאלף לבד. ועיין בט"ג ס"ק ב' בשם תה"ד דשמות כאלו מוטב לכתוב בט' שלא יטעו ברפה עיי"ש ועיין בטו"ג טיליא גם זה השם שכיח במדינתינו ויש לכתוב ביו"ד ואלף בסוף כמו פעסיא חאסיא וכדומה ועיין בט"ג טריינא יש מקומות דהברתה רי"ש בפתח ובהרגש היודי"ן וכותבין ב' יודי"ן. ויש מקומות דקורין הרי"ש בצירי או בחירוק ואז כותבין בחד יו"ד אבל במדינתינו קורין הרי"ש בפתח ובלי הרגש יו"ד א"צ לכתוב יו"ד כלל אלא כותבין טרנא ומ"מ נראה אם כתבו טראנא באלף ג"כ כשר דכן הרגילות בפ"כ לכתוב באלף וידעו ויבינו כי האלף מורה על הפתח ואות אלף נכתב להרחיב המובטא ובלא"ה יתיר אלף אין להקפיד כמבואר לעיל בשם חאנוכה ט"ג ס"ק א' טוקלין עיין בס"ש בשם הד"מ דטוקלין ביו"ד וגם יש טוקלן בלי יו"ד אחר הט' ואחר הלמ"ד והכל תלוי במובטא וגם יש דקורין בפתח הלמ"ד כותבין ב' יודי"ן ואם קורין הלמ"ד בחירוק כותבין ביו"ד א' טוקלין ודעת מהר"ם חרי"ף ז"ל דיותר טוב לכתוב טאקלין באלף ולא בוא"ו אחר הטי"ת וכדבריו כ"ה במדינתינו דמובטא הטי"ת בקמ"ץ יש לכתוב באלף ושם זה הוי שם בפ"ע דאפ"ת דהוי כינו לרחל בקביעות וכן הי' שמה מעריסה רחל אם אח"ז נשתקע שם רחל לגמרי וא"י רק זה השם כותבין טאקלין לבד וכפי המובטא הנ"ל ואין נזכר שם רחל בגט ול"ד לשרה שערלין דהכינו דומה לעיקר השם ועי"ז לא הוי שם שרה נשתקע משא"כ נ"ד דשם טאקלין לא הוי דמיין לעיקר השם רחל דאין זה סברא לומר דשם טאקלין או טוקלין לעולם לא הוי שם בפ"ע רק לכינוי רחל והכל יהיו יודעין דקריאת טוקלין שמם בעצם רחל דז"א אלא די"ל דשם זה הוי שם בפ"ע ואם כן אם נכתב רחל ג"כ יהי' שינוי השם דהא השם רחל נשתקע מעריסה לכן אין לכתוב רחל המכונה טאקלין או טוקלין אלא שם טאקלין או טוקלין לבד כמסקנת הב"ש היכי דנשתכח השם עריסה אין כותבין שמו ט"ג סק"ב טעמא באלף ולא בה"א וכן ראיתי להגאון בית אפרים בתשובותיו חלק אה"ע סי' יו"ד אשר כתב על שם טעמציא דדעתו לכתוב באלף בסוף ה"ה בשם זה טעמא כותבין באלף ושם טעמציא כותבין ביו"ד ובאלף כמו עטיא חסיא פעסיא דהמובטא בהרגשת היו"ד אבל שם אלף פשיטא לי' להגאון ז"ל דיכתוב בסוף ובזה נדחה דעת הגאון מהר"י הורוויץ ז"ל דהורה לכתוב טעמה בה"א ע"ש הפסוק טעמה כי טוב סחרה ועז"כ הגאון הב"א וז"ל טעמא דהגאון לא ידענו דאטו כל השמות מקורם מן התורה כמו דהאריך בזה. ה"ה בשם טעמריל כותבין ביו"ד והוי שם בפ"ע וכך חתימת הגאון הקדוש מהר"י טעמריל וכ"מ בהסכמת הגדולים ז"ל עיי"ש טובליין טובעלין הכל תלוי במובטא היכי דמרגישין הברת היו"ד אחר. הטי"ת אז כותבין ביו"ד ובשם טובעליין היינו אם קורין הלמ"ד בפתח ובהברת היודי"ן בהרגשה וה"ה בשם טייבל אם קורין הטי"ת בפתח ומרגישין במובטא הברת היודי"ן דקורין פתח חריף אבל במדינתינו דשכיח שם זה ואין קורין בהברת היודי"ן והטי"ת קורין בפתח העלה הט"ג דטפי עדיף לכתוב טאבל באלף אחר הטי"ת דמורה על נקודת הפתח ואע"ג דיש שמות דאין כותבין אלף להוראת הפתח מ"מ בזה יש לכתוב אלף אע"ג דמורה על קמץ מ"מ מורה על פתח ג"כ וכיון דזו נקראת בפתח יש לכתוב טאבל ומכ"ש אם רגילה לחתום טאבל באלף אפי' אם אינה חותמת א"ע כלל מ"מ שפיר לכתוב טאבל לפמ"ש דיתיר אלף על הוראת פתח אינו מגרע כהדין בשם חאנוכה דלעיל. ואין לחוש דיקראו טאבל בקמץ כיון דזו נקראת בפתח מה"ת יטעו דאדרבה דיבינו דע"י שירבוב לשון גיעגוע נשתנה הקריאה מקמץ לפתח טו"ג סק"ה טויבא ולפי הברת מדינתינו אין לכתוב יו"ד אחר הוי"ו אלא כותבין טובא ויותר טוב לכתוב לפי הברת מובטא דבמדינתינו באלף אחר הטי"ת טאבא לכתחלה בסתמא. ואם נכתב טובא בוא"ו כמקדם כדעת הב"ש כשר בדיעבד ואם רגילה לחתום טובא בוא"ו כותבין ג"כ לכתחלה ט"ג ס"ק ו' טשיטל כן הברת מדינתינו וכן יש לכתוב אם מדגישין הטי"ת במובטא ט"ג ס"ק הנ"ל:
טשערנא בעי"ן אם קורין בסגול. ואם קורין בפתח העלה הט"ג דיש לכתוב טשרנא בלי אלף וכ"ה ע"פ דעת הגאונים וכן יש לסדר לכתחלה בלי אלף. מיהו אם רוצה שלא לשנות ממ"ש הב"ש דאם קורין בפתח לכתוב באלף הרשות בידו דהא קיי"ל דגם היכי דודאי א"צ לכתוב באלף כמו חנוכה ואם כתב אלף ג"כ כשר דבשביל יתיר אלף אינו פסול ט"ג סק"ג טאבא כללא דמילתא דבמובטא תליא אם קורין בשוא וצירי וקמץ יש לכתוב תאנה ואם קורין בקמץ וגם הנו"ן בקמץ יש לכתוב טאנא ובכה"ג אם נכתב טאנה יש לחוש דהוי שינו השם ואם מדגישין הנו"ן בחירוק וקורין הטי"ת בקמץ כותבין טאני ט"ג ס"ק ת' טעמרל דעת הט"ג אות ת' ס"ק א' כל היכי דקריאת השם בסגול אינו ענין לשם תמר או תמרה רק הוא שם לע"ז ובשם לע"ז כשהוא נקרא בפ"כ דגושה ואיכא לסיפוקי אם בתי"ו או בטי"ת יש לכתוב טי"ת. לכן יש לכתוב טעמירל וכן חותמות א"ע הנשים בטי"ת כשיודעת לחתום וביו"ד אחר המ"ם כדכתב מהרמ"ח בשם מהרי"ו משא"כ אם נקראה בפ"כ בקמץ הטי"ת או בפתח יש לכתוב בתי"ו ובלא יו"ד תמריל ולענין אם יש לכתוב ביו"ד אחר הרי"ש תליא במובטא אם דוחקין הרי"ש בחירוק עיי"ש טעמא בטי"ת. ואין לחוש על שם בן תימא אלא בסתמא נקטינן כללא טפי יש לכתוב בטי"ת דליכא למטעי ברפה ואם ידוע דשמה מעריסה טעמא ושוב נקראה בפ"כ טעמציא א"צ לכתב טעמא דמתקריא טעמצי משא"כ באם הי' שמה מעריסה טעמירל ואח"כ נקראה בפ"כ טעמא או טעמציא יש לכתוב שניהם טעמירל דמתקרי טעמא או דמתקריא טעמציא הואיל דאשכחן שם תמרל בתי"ו ויכו להיות דשם טעמירל נשתרבב מתמריל לכן שם טעמא או טעמציא הוי שם אחר ט"ג ס"ק הנ"ל: