אור ברסלב
ביאור מנחם דיני שמות הנשים על סדר א ב › אות ח

ביאור מנחם· רבי משה מנחם מנדל אהרנסון

דיני שמות הנשים על סדר א ב · אות ח

אות ז

חוה אם קורין חווקה בפתח בפ"כ אין כותבין חווקה אלא כותבין חוה לבד כשמה מעריסה אבל אם קורין בפ"כ חאווה או חאווקה בקמץ אחר החי"ת כותבין שניהם חוה המכונה חאווה או המכונה חאווקה. דאפ"ת דא"צ לזה דלא הוי רק שם גיגיע והוא דומה לעיקר השם מ"מ כיון דהנקודה משתנה ס"ל להב"ש דיש לכתוב שניהם וכותבין באלף אחר החי"ת להורות על נקודת קמץ כמו שרה שערקא דכותבין בעי"ן אחר השי"ן לנקודות הסגו"ל כן ה"נ כותבין חוה המכונה חאווה או המכונה חאווקה לרמוז על הקריאה בפ"כ שהיא בקמץ. וכותבין ב' ווי"ן שם תאווה או חאווקה ואם כתב בגט בחד וא"ו חאוה ג"כ כשר אלא לכתחלה כותבין ב' ווי"ן. וזה איירי דשמה מעריסה ידוע שהיא חוה ואח"כ קרי לה חאווה או חאווקה אז כותבין בה' בסוף. אבל בא"י שמה מעריסה איך הי' ובפ"כ נקראת חאווה או חאווקה בקמץ תחת החי"ת בזה כותבין באלף אחר הקו"ף או אחר הוואווי"ן בסופן. ואע"פ דיש לומר דנגזר משם הקודש חוה מ"מ הואיל דעכשיו היא נקראת בשם לע"ז לכן אין לחוש במה דתחלת צמיחתו הי' משם חוה שהיא להקו"ף וכותבין חאווקא או חאוא באלף. ובכה"ג אין מזכירין בגט שם חוה כלל לכתחלה אך בדיעבד אם נכתב שם חוה בלבד אע"ג דבפ"כ נקראת בקמץ חאווא או חאווקא ואין מזכירין כלל בפ"כ שם חוה מ"מ אפ"ל דכשר הגט ליתן לכתחלה ג"כ. דהא לדעת של המ"כ של הנ"ש הוא הגהות דר' שלומצא ז"ל דעתו דגם לכתחלה כותבין רק חוה לבד גם אם נקראת בפ"כ חוה בקמץ. וכ"ה בס"ג של מהרא"ש וז"ל אשה שנקראת בפ"כ חוה בקמץ אבל כותבין בסתם חוה כי כולן נקראת על שם חוה רק קורין לאותה בקמץ אך דעת הב"ש הנ"ל לחלק אם קורין בקמץ כותבין חאווה או חאווקה בזה י"ל דהיא דוקא לכתחלה ס"ל כן אבל בדיעבד אם נכתב ג"כ כשר אם נכתב חוה לבד ואם נכתב חאוה בחד וא"ו או חאווקא בחד וא"ו ג"כ כשר בדיעבד אלא לכתחלה כותבין ב' ווי"ן כל זה למדתי מספר ע"ג ס"ק א' עיי"ש חנה חענקא או חינקה או חינכה היינו אם קורין החי"ת בסגו"ל כותבין בעי"ן אחר החי"ת ואם קורין החי"ת בחירוק כותבין יו"ד אחר החי"ת ואם בקו"ף או בכ"ף תליא בזה אם מדגישין היטיב הכ"ף כותבין במקום כ"ף קו"ף וכותבין חענקה או חינקה בקו"ף ואם אין מדגישין אלא נקרא רפה בך' כותבין בכ' חינכה ועכ"פ כולם הם כינה לחנה היינו אם ידוע דשמה מעריסה חנה ובפ"כ נקראת חענקה או חינקה כותבין חנה המכונה חינקא או המכונה חענקא ואם אין ידוע שמה מעריסה כותבין רק כפי הנקראת בפ"כ חענקא או חינקא. או חנקה או חינכה כפי הברת המובטא אם ביו"ד או בעי"ן או בקו"ף או בכ' ע"ג ס"ק ב'. וצ"ע אלי קצת באם ידוע דשמה מעריסה חנה ובפ"כ קרי לה חענקא או חינקא או חנקה דס"ל דכותבין באלף לבסוף הא כולן נגזרו ונצמחו משם הקודש חנה והו"ל לכתוב ה' בסופן כדס"ל לעיל בשם חאווקא או חאווה וז"ל ונראה דאם כותבין שניהם גם הוא מודה דיש לכתוב בה' דאע"ג די"ל דהוה שם בפ"ע מ"מ כיון דעכ"פ יש לה שם חוה מעריסה קרוב הדבר לומר דגם שם חווקא נגזר משם חוה לכן עדיף טפי לכתוב בה' עכ"ל וכאן סתום הדבר ולכתוב דכותבין הכינו הנ"ל בה' בסוף אם ידוע דשם עריסה חנה וגם לא ביאר אם נכתב חנה לבד ובפ"כ נקראת חנקא או חענקי איך הדין בזה דהביא הע"ג לעיל דעת הס"ג למהרא"ש דגם אם נקראת חווה בקמץ עכ"ז כותבין בסתם עיקר השם חוה ובדיעבד בודאי כשר גם להב"ש כדכתבתי לעיל וכאן סתם הס"ג לדבר מענין החילוקים הנ"ל המבואר בשם חוה לכן נלע"ד דאפ"ל דכאן נמי כשר הגט באופנים הנ"ל ואין חילוק משם חוה המבואר לעיל כדכתיבנא חנה חסה היינו בידוע דשמה מעריסה חנה ואח"ז נקראה חסה בה' דאפ"ת דשם חסה אינו שם הקודש מ"מ הוא תרגום ויש לכותבו בלשון דמתקרי אבל אם ידוע דשמה מעריסה חסא כותבין רק חסא באלף ואם שמה מעריסה חסא ובפ"כ נקראת חסיא כותבין חסא דמתקריא חסיא היכי דשני שמות הם שמות לע"ז ה"ה בא"י שמה מעריסה ובפ"כ נקראה חסה או חסיא כותבין כפי אשר נקראת בפ"כ ואם שנה וכתב חסא במקום חסיא פסול ה"ה להיפך דשמה בפ"כ חסיא ונכתב חסא פסול ואם נקראת בפ"כ חוסיא כותבין בוא"ו אחר החי"ת דאין לחוש דשמא יקראו לה בגט חוסיא בחולם אבל זה ודאי דאין כותבין חיסיא ביו"ד אחר החי"ת מאחר דאין מדגישין החי"ת בחירוק והואיל דאפשר לקרות בפשיטות כפי הקריאה בפ"כ אין לחוש שיטעו לקרות בענין אחר ע"ג סק"ב חנה חינה בה' היינו אם ידוע דשמה מעריסה חנה ונקראת חינה בצירי כותבין חנה דמתקריא חינה הואיל דחזינן דנגזר משם חנה. אכן אם נכתב באלף לבסוף חינא ג"כ כשר כדמצינו בש"ס לכתובת אשה משום חינא ע"ג סק"ג חוואליש בחי"ת כן העלה הע"ג על פי דעת הגאונים ובמדינתינו יש אשר נקראים חוואליא יש לכתוב חוואליא. גם בידוע דשמה מעריסה חוואליש מ"מ אין לחוש ולומר דהוי קיצור השם אלא דכ"א הוי שם בפ"ע ואם רצה כותבין שניהם חוואליש דמתקריא חוואליא ע"ג סק"ד חומה חובה בה לבסוף ומכ"ש דיש לכתוב דמתקריא ולא לשון המכונה היינו אם ידועה דשם אחר יש לה שם הקודש ע"ג סק"ד חיה בה' ולא באלף דהוה ע"ש כעת חיה וגם מסתמא השם, בלה"ק ע"ש אם כל חי לקיום בנים ועיין לעיל בשמות אנשים באות חי"ת בשם חייא ע"ג סק"ה חנוכה סתמא בלי אלף, ואם נכתב באלף אחר הח' ג"כ כשר חאנוכה דאין כאן שינו השם אלא הוספת אלף ואם חותמת א"ע כלי אלף דעת הב"ש דאין להקל אם נכתב באלף. עז"כ הט"ג דל"ד לשרא באלף דהה"א משורש התיבה לכן אם שינה פסול משא"כ כאן דלא שינה אלא הוסיף אות א דא"צ דמה לי דחותמת עצמה או לא דבלא"ה שם. זה בלי אלף ומכל מקום חזינן דאם נכתב א' כשר אם כן ה"ה אינו מגרע החתימה גם כן דאין כאן שינו אלא הוספה ולא מיקרי שינו אלא באות השייך לשם העצם ול"ד לתונס וכתב תנס דפסול דשם מגרע הוא"ו דע"ז אמרו דעיר אחרת הואיל דבאמת קורין חונס דהוא במלאפום או בחולם וע"י החסרון וא"ו יאמרו דעיר אחרת דקריאת התי"ו בקמ"ץ ומכ"ש למ"ש דבאמת יש עיר אחרת דשמה כן מה שאין כן כאן טיב גיטין סקו:

תוכן העניינים

ביאור מנחם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה