אור ברסלב
ביאור מנחם דיני שמות הנשים על סדר א ב

ביאור מנחם· רבי משה מנחם מנדל אהרנסון

דיני שמות הנשים על סדר א ב

כללי שמות

אות א

אביגיל אבגלי. אם איי איך שמה מעריסה. ובפ"כ נקראת אבגילי א"כ יש לספק אם לכתוב אבגילי ולומר דזה עיקר שמה לבד מעריסה. או דילמא דיש לומר דשמה מעריסה אביגיל וזה השם אבגילי נגזר מאביגיל. ומ"מ א"א לכתוב אביגיל דמתקרי אבגילי דשמא אין עיקר שמה אביגיל ומיחזי כשינוי השם. דהרי אם כותב וכל שום וחניכא ובאמת לא הי' לו שום עוד שם אחר בזה כתב ר"ת דאם דאין שום משמעות אחרת הוי שינו השם. ומכ"ש אם יכתוב שם שלא הי' מעולם. לכן העלה הראנ"ח דכותבין אנת אנתתי אבגלי לבד. דאפ"ת דעיקר שמה מעריסה אביגיל הו"ל זה השם אבגלי חניכא שהכל קורין דכשר אבל אין כותבין אנת אנתתי דמתקרא אבגלי דהעולם יאמרו מכח התיבה דמתקריא יתירה יראה דבא לכתוב דיש לה מעריסה שם אביגיל ושמא באמת אשה זו מעולם לא הי' לה שם אביגיל לכן הסכימו כולם דלא כמהרי"ע אלא כותבין אבגלי לבד כדעת מהראנ"ח והג"פ בספרו עז"נ והט"ז ועז"כ הט"נ דאם יש עד או עדים דשמה מעריסה אביגיל אע"ג דנשתקע זה השם ונקבע רק השם אבגלי מ"מ כותבין אביגיל דמתקריא אבגלי הואיל דלא הוי שמות מחולקים והדברים מוכיחים דקריאת אבגלי נגזר מאביגיל ובכה"ג חוששין לעיקר השם לכתחלה וכ"ד מהראנ"ח ומהרי"ט ה"ה בשם שמואל ונקרא בפ"כ ממלי וכ"כ הג"פ ס"ק ס"ח ועז"כ הע"ג דכל שנקרא בפ"כ אבגלי וידעינן בעדים דעיקר שמה מעריסה אביגיל אפשר דסגי בשם אביגיל לבד דלא חשיב נשתקע דהרי עוד שמה עלי' אלא דנשתנה קצת בפ"כ ומ"מ לכתחלה אין לזוז ממ"ש בע"נ הנ"ל דכותבין אביגיל דמתקריא אבגלי אבל בא"י שמה מעריסה הדין דכותבין אבגלי לבד כפי הנקרא בפ"כ עכשיו דהוי חניכא שהכל קורין דכשר לכתחלה. ט"ג סק"א:

אסתר סתירה. היינו אם ידוע דמעריסה הי' שמה אסתר ותח"כ נקראת בפ"כ סתירה כותבין אסתר דמתקריא סתירה ולא הוי סתירה קיצור השם דאינו דומה לשאר קיצור כדכתב מהר"ש חיות ואין כותבין סטירא בטי"ת הואיל דנגזר משם תסתר אלא כותבין בתי"ו וה"ח אבל אם א"י איך שמה מעריסה ובפ"כ נקראה סתירה לכד בזה אין כותבין השם אסתר דילמא לא ניתן לה בעריסה שם אסתר רק סתירה לבד אלא כותבין אנת אנתתי סתירה וגם אין כותבין אנת אנתתי דמתקריא סתירה דעי"ז יטעו העולם לומר דיש לה עוד שם אחר כסברת הע"נ לעיל והסכימו לזה הגדולים וכותבין סתירה לבד ומ"מ גם בכה"ג אין כותבין לכתחלה סטירא בעי"ת אלא בתיו כדעת הס"ש דפליג על המרש"ח. אנן בדיעבד אם א"י שמה מעריסה ונכתב סטירא בעי"ת הגט כשר כיון דכן נעשה מעשה עפ"י הגאון מהר"י ז"ל דהסכים למהרש"ח ז"ל ואם חותמת א"ע יש לילך אחר החתימה ט"ג סק"ו:

אורוסיל ובתיבה אחת. דזה עדיף יותר מלכתוב ב' תיבות כדכתב הג"פ לעיל ס"ק קל"ג. וכותבין בסמ"ך ואם נכתב בשי"ן אין לפסול בדיעבד דהקורא יקרא בשין שמאלית ט"ג ס"ק זיי"ן:

אידל בסתמא בלי יו"ד אחר הדלי"ת אבל כותבין ביו"ד אחר האלף בתחלה בשם האשה ויש נשים דשמם אידיא יש בזה חילוק אם ידוע דשמה מעריסה אידל ובפ"כ נקראה אדיא כותבין אידל דמתקריא אידא וה"ה אם ידוע דמעריסה שמה אידיל ודוגשין היו"ד רק בפ"כ נקראה אידיא כותבין אידיל דמתקריא אידיא אע"ג דאידא ואידיא הוי שם קטנות וגיגיע מ"מ אפשר לפעמי' הוי זה השם בפ"ע. ובל"ז בקיצור השם אם כתבו אינו מגרע. אבל בא"י שמה מעריסה כותבין רק השם דנקראה בפ"כ אידיא ביו"ד ואלף בסופה ואם נכתב בלי אלף רק אידי בכה"ג הגע פסול גם בדיעבד דבמדינתינו כל אשה דנקראת אידיא נקראת ביו"ד נעה וגם הוי שינו בתנועת הדלי"ת דבשם אידיא הדלי"ת בחטף ובשם אידי הדלי"ת בחירוק לכן בכה"ג הגט פסול גם במ"ע ועת הדחק כפי אשר האריך בטעמים בתשובת בית אפרים חלק אה"ע סק"ב ט"ג סק"ח:

אלזוגוטא הוי כינו לגיטלין וכותבין שניהן גיטלין דמתקריא אלזוגוטא. וזה איירי בא"י שמה מעריסה דמקצת קורין לה גיטלין ומעט קורין אלזוגועא. אבל בידוע שם העריסה דשמה גיטלין ובפ"כ נקראה אלזוגוטא כותבין רק השם. גיטלין אעפ"י דנשתקע שם העריסה דזה לא מיקרי נשתקע כמו בשמות שרה שארקה דהנקודות שוין א"צ לכתוב השם הב' אע"ג דכאן מוסיפין תיבת אלו מ"מ עיקר השם הוי גיטא ודומה ממש להשם גיטלין כ"ה דעת הב"ש. אבל הט"ג העלה הואיל דמוסיפין בה תיבת אלז לכן צריכין לכתוב אלזוגוטא כסברת היש סוברים הובא בס' יש"ש ס' ל"ב דקיצור השם אמרו דא"צ לכתוב ולא באריכות השם לכן כותבין באזמו דמתקרי באזמוריז לכן גם בידוע דשמה מעריסה גיטלין ובפ"כ קורין לה אלזוגוטא כותבין שם העריסה לעיקר ועל השם דנקראה בפ"כ דמתקרי וכותבין גיטלין דמתקריא אלזוגוטא. וגם בזה דסובר הב"ש דאם השם שקורין ברוב דנין לעיקר השם דכותבין אלא זה השם דקורין הרוב לבד. עז"כ הע"ג וצ"ע דמ"מ יש לכתוב גם השם שני בלשון דמתקרי די"ל דכל אחד הוי שם בפ"ע כמו אלחנן חנן וכיון דאיכא רובא דקרי לי' הכי ופורתא הכי כותבין השם הרוב לעיקר ועל השם המיעוט דמתקרי ומ"ש הב"ש וכ"ז איירי דלא נשתנה מחמת חולי ר"ל דאם נשתנה מחמת חולי השם מ"ח קודם כמבואר בס' קכ"ט בסעי' י"ח וגם מ"ש הב"ש אבל ברגילה לחתום שערות ואגרות יש לכתוב אותו השם לבד גם שם כתב הע"ג וז"ל דחדא הוא דמוסיפין שם העריסה דתמוה דטפ"ת דהיכי דהשמות דומות זל"ז מהני מה שתפסה לעצמה זה השם לעיקר ונעשה שם העריסה כקיצור השם או כאריכות השם בלבד דא"צ לכותבו כלל מ"מ אי סיים הב"ש אפי' אין השמות דומות זל"ז דבזה אי אפ"ל דלא יהי' צריך לכתוב שם הב' דקורין בו בפ"כ רק לכתוב שם החתימה שלה דתפסה לעצמה דזה תמוה מאוד אלא הדין בזה אם השם דחותמת א"ע הוי לה"ק והשם הב' מעריסה הוי שם לע"ז כותבין על השם הב' תיבת דמתקרי או המכונה והשם חתימה לעיקר אבל לומר דלא יצטרך לכתוב שם הב' כלל דזה בודאי אינו כהדין לעיל גבי אביגדור דכתב בעצמו אבל אם חתימתו ושם הנקרא בפ"כ הם ב' שמות אז שם החתימה עיקר ושם הנקרא הוי שם כינו וכותבין שניהם וגם בשמות דומות ז"ל מנ"ל להב"ש להכריע דאין לכתוב השם הקריאה בפ"כ רק השם חתימה לבד דאע"ג דס"ל לעיל דאם שם העריסה הוא שם אחד והשני דקורין בפ"כ דומה לו דא"צ לכתוב אלא שם עריסה די"ל הואיל דהשני דומה לו הוי שם הב' איכות השם וגיגוע ואין משגיחין על הוספה משא"כ כאן דשם העריסה נקרא בפ"כ לרוב אלא דמחזקת לעצמה בשם החתימה פשיטא דלא שייך לומר דהשם חתימה הוי שם המובהק ועל שם העריסה וקריאה בפ"כ הוי שם גיעגוע ואריכות השם לבד דאדרבה י"נ להיפך דשם העריסה הוי העיקר הואיל דקורין בפ"כ ושם החתימה בלשון דמתקרי אך דהט"ז והשאגת ארי' סוברים דעל שם החתימה אי לכתוב דמתקרי אלא עושין שם חתימה לעיקר ועל שם העריסה דנקרא בפ"כ כותבין דמתקרי אבל לומר דלא יצטרך לכותבו שם העריסה הנקרא בפ"כ דז"א אלא הדין דלא כהב"ש בזה כדכתיבנא. ע"ג סק"י:

איגלא וזה מיירי באין ידוע איך שמה מעריסה לזה כותבין איגלא כפי שנקראת בפ"כ אבל אם ידוע דשמה מעריסה הי' אינא ואח"ז נקראת בפ"כ בגיעגוע וקטנות איגלא א"צ לכתוב אלא איגא לבד כמו בשרה שארקה ובס"ג למהרא"ש הביא שם אשה אניש ע"ג סקי"א:

אסנת ואם נקראת בפ"כ אסנה תליא בזה אם ידוע בודאי דשם עריסה אסנת יש לכתוב אסנת דמתקריא אסנה הואיל דאסנת הוי שם הקודש וא"כ שם אסנה הוי נגזר משם הקודש ודינה כשם העיקרי וכותבין גם שם אסנה הואיל דאין הנקודות שוים. ואם אין ידוע שם עריסה יש לכתוב אסנה לחוד ועכ"פ שם אשנה כותבין בה' הואיל דנגזר משם אסנת ואין, כותבין אסנא באלף ט"ג סקי"ב ויש ט"ס במ"ש דיש לכתוב המכונה אסנה דהא בעצמו כתב כיון דאסנת הוי שם הקודש וגם כתב דיש לכתוב בה"א הואיל דנגזר משם אסנת דהוי לה"ק אלא צ"ל דיש לכתוב דמתקריא אסנה וכ"כ הב"ש לעיל אות יו"ד בשם יחיאל אם נקרא בפ"כ חיאיל דדעתו דשייך לשון דמתקרי. ומגי' שם בס"ש דט"ס ברש"ל וצ"ל דמתקרי וזה כלל ידוע בכ"מ דהיכי דנגזר מלה"ק יש לכתוב דמתקרי וכמבואר ג"כ בע"ג שם סקל"ג דאיחל בחי"ת שנגזר מיחיאל שייך לשון דמתקרי ובלא"ה אם כתבו מתקרי על המכונה כשר כדעת רמ"א בב"ש לעיל סי' קכ"ט עיי"ש:

אות ב

ברכה שם תואר לאיש ולאשה היינו אם אירע דשם האיש ברכה או האשה ברכה כותבין כן בגט הואיל דשם זה מעריסה היא להם בידוע אבל אם ידוע דשם מעריסה לזה ברוך או ברכיה אלא בפ"כ נקרא ברכה הדין דא"צ לכתוב דהוי קיצור השם אך אם רוצה לכתוב לסימן כגון בב' יב"ש נראה דאין לכתוב שם ברכה לסימן אם מצוי גם להאשה השם ברכה אלא יכתוב סימן אחר דמידי דתווהי אינשי אין לכתוב כן בגט במקום שא"צ ע"ג סק"א:

בריינא בריינדל בשני יודין אחר הרי"ש ובלי יו"ד אחר הדל"ת:

בת שבע דעת הב"ש דכותבין בחד תיבה וזה דעת הס"מ עפ"י דעת הרש"ל והביאו הנ"ש וכ"כ הגאון מהרי' ז"ל בספרו דגול מרבבה דכן מוכח בסנהדרין דף כ"ב מ"ש רש"י ד"ה וקינחה ור"ל דאמרינן שם באותה שעה קינחה בת שבע בי"ג מפות ופירש"י די"ג תיבות יש בפסוק זה א"כ מבואר דבת שבע הוי תיבה אחת דאי הם ב' תיבות הוי י"ד תיבות אמנם דעת הדמש"א הביאו בס"ש דגם בדיעבד פסול אם נכתוב בת שבע בתיבה אחת ומסיק דטוב לכתחלה לכתוב בענין שנראה כב' תיבות דבכל תנ"ך כתוב ב' תיבות וכ"ה במ"ס אך אם דיעבד נכתב בתיבה אחת ג"כ כשר מאחר דלרש"ל הדין כן לכתחלה אבל בג"פ ובט"נ העלה הלכה למעשה דשם פדהצור ועמינדב יכתוב באופן דיהי' נראה תיבת אחת יותר מב' תיבות וכן יעשה בשם בת שבע אך בדיעבד אם כתב שמות הללו בין בשני תיבות בין בתיבה אחת מ"מ הגע כשר אם הם בשיטה אחת אבל אם נכתב בשני שיטין יראה לי דהגע פסול ודיינינן לי' כספק מגורשת עכ"ל ע"ג סק"ד:

בונא באלף דהוי שם לע"ז וכ"ה בס"מ ובנ"ש אך בדיעבד אם נכתב בונה בה ג"כ כשר כדעת הדמש"א. ובלא"ה מבואר כמה פעמים אם כתב ה' במקום א' אין קפידא אך אם רגילה לחתום באלף כן יש לכתוב לכתחלה לכ"ע ע"ג סק"ה:

באנציא כן יש לכתוב ביו"ד ובאלף בסופו:

בונא בובילא אם הרוב קורין בפניה בונא והמועט קורין אותה בונילא הולכין אחר הרוב וא"צ לכתוב בונא דמתקריא בונילא כדין שאר רוב ומיעוט דהיינו רובא מרים ופורתא שרה דהכא שאני דלא הוי שמות מחולקים ושם המיעוט הוא לקוח מהשם הרוב אלא דזה המיעוט רצו לקרותה בשם ולדות א"צ לחוש למיעוט ואם מרגישין היו"ד יש לכתוב בוניא אך זה השם אינו מצוי לאשה אלא לאיש ע"ג סק"ה:

בטשיל סתמא ביו"ד אם לא דאומרת דרגילה לחתום בלי יו"ד ע"ג סק"ו:

בילא לכתחלה באלף ואם נכתב בה"א ג"כ כשר ואף אם חתמה א"ע בילה בה"א ונכתב באלף אין קפידא בדיעבד דנשי לאו דינא גמירי ואין בחתימה טעם עפ"י קבלה מאבותיהם. אלא לכתחלה הולכין אחר חתימת אשה ג"כ ט"ג סק"ז:

בלומא בלי י"ד:

היינו אם קורין בחולם או במלאפום כותבין בוא"ו ואם. נקראת בחירוק כותב בלימא ביוד דווקא. ואם נקראת בקמץ ובהרגש יו"ד אחר הלמד צ"ל בליאמא בשא היינו אם נקראת בשין ימני' אבל אם בשין שמאלי' יש לכתוב בסמ"ך ובשם בס"א מביא הנ"ש דעת כמה פוסקים דס"ל דכותבין בתי"ו ועי"ן בת"ע דאולי נגזר מבת שבע וכמה פוסקים ס"ל דיש לכתוב בסמך ואלף ולא הכריעו והעלו ליתן ב' גיטין א' בשם בת"ע בתיו ועי"ן וב' בסמ"ך וא'. ע"ג סק"י:

בתיה וזה הוי שם הקודש אם ידוע דשמה מעריסה בת שבע ובפ"כ נקראה בתיה כותבין בת שבע דמתקריא בתיה אבל הע"ג כ' וז"ל ולענ"ד אם הכל קורין אותה בתיה אעפ"י דשם העריסה בת שבע אין להזכיר בת שבע כלל ואין לכתוב אלא בתיא לבד דלא עדיף משרה שערלין דאם הכל קורין שערלין אין לכתוב שרה רק אם רגילה לכתוב ולחתום א"ע בת שבע אז יש לכתוב בת שבע דמתקריא מתיה וכ"ה באם מקצתן קורין לה בת שבע ומקצתן קורין לה בתיה כותבין נמי כהנ"ש. ומ"ש הב"ש אם קורין אותה שבע עז"כ ג"כ הט"ג וז"ל כתב בעז"נ דזה דווקא אם לא ידוע שם העריסה אם שבע או בת שבע אבל באם ידוע דמעריסה קרי לה בת שבע אלא דקיצרו שמה שבע יש לכתוב בת שבע דמתקריא שבע וכיצחק חקין וכ"ה באביגיל אבגילי אסתר אסתרילה וה"ה איפכא אם נודע דמעריסה קרי לה שבע ואח"ז כ"ע קרי לה בת שבע כותבין שבע דמתקריא בת שבע עכ"ל ואם חותמת א"ע תמיד ברגילות בשם באסיא או בסיא כותבין בגט כן. רק באם אין חתימתה ידוע תדיר יש לכתוב סתמא בתיה בתי"ו ובה'. ע"ג סקי"ב:

בילקווא ה"ה בילקא הוי קיצור השם מבילא וא"צ לכותבו באם ידוע דשמה מעריסה בילא אבל בא"י שמה מעריסה והכל קורין בילקא או בילקווא דאז כותבין בילקא לבד או בילקווא ט"ג סקי"ב:

אות ג

גאלא כן יש לכתוב אם קורין הגימל בקמץ ה"ה אם קורין הגימ"ל בפתח. כותבין ג"כ באלף אחר הגימ"ל וכ"ה בהגהת מהר"ם חריף ז"ל לפי כתיב' לשון אשכנז דכותבין אלף אחר אות המארכת בתנועת הפתח אבל אם קורין הגימי"ל בסגול כותבין בעי"ן ואלף בסופה געלא. והיא ע"ש צבע געל ע"ג סק"א וסק"ו:

גאלדא כן עיקר לכתוב לפי הברת מדינתינו באלף לאחר הגימיל וכן עשה מעשה המהר"ם חרי"ף ומהר"מ מלבוב ז"ל אבל אם נכתב בארצינו גולדא בוא"ו הוי קרוב לשינוי השם ואם ניסת תצא לדעת מהר"ם חרי"ף ואם נכתב גלדא בלי אלף. ובלי וא"ו אפשר במקום עגון גדול יש להכשיר מאחר דגם בלי אלף יש לקרותה בקמץ או בחולם אבל בוא"ו זה א"א. ולזה הסכימו בועד כמה גדולים ובמקומות שנמצא שקורין בחולם או בשורק יש לכתוב ב' גיטין או בשם גאלדא באלף ושני בוא"ו גולדא כדעת הגאון מהר"ש חתנו של הגאון שארית יוסף ז"ל ט"ג סק"ב:

גיטיל בסתמא ביו"ד אחר הטי"ת היינו אם קורין בשורק אבל שם גיטיל בחירוק סתמא בלי יו"ד ט"ג סק"ג ושם גיטל לא שכיח אצלינו כלל אלא שם גיטיל כדכתב הע"ג סק"ד בשם גוסיא או בשם גוציא דכותבין בוא"ו אחר הגימיל וביו"ד אחר הטי"ת או אחר הצדי"ק והיו"ד ניכרת במובטא מתנועעת. עפ"י האלף שאחרי'. ואם חיסר היו"ד או האלף יש לפסול כה"נ בשם גוטיא דכותבין בוא"ו וביו"ד אבל שם גיטא או שם גיסא כותבין בלי יו"ד ואין שכיח אצלינו לזה קצרתי וסמכתי על המעיין בע"ג בעצמו עיי"ש:

גנענדל בלי יו"ד אחר הגימל וגם בלי יו"ד אחר הדלי"ת וכ"כ הדמש"א והט"ז דלא כהב"ש דסובר דכותבין ביו"ד אחר הגימל רק בשם גנעדיל דעת הגאון מהר"ם חיות דלכתוב ביו"ד כמו הענדיל אבל בלא"ה יש לחלק אם דוגשין ביו"ד כותבין ביו"ד ואם אין דוגשין היו"ד אחר הדלי"ת אין כותבין היו"ד וא"כ נא פליג הב"ש והט"ז ומהר"ם הנ"ל ע"ג סק"ח:

גרונא באלף:

גאמולה כותבין באלף אחר הגימל ובסוף כותבין בה"א ט"ג סק"ח:

אות ד

דבורה מסתמא בי"ו וכ"ה רוב הפוסקים דמסתמא נקראה על שס דבורה הנביאה דנכתב רוב פעמים מלא ובדיעבד שנכתב דברה חסר נמי כשר ליתן לכתחלה הואיל דיש דעת כמה פוסקים דסוברים דלכתחלה יכתוב חסר דנמצא בתורה דברה מינקת רבקה חסר וא"ו. וגם המסורת מנה דיש ג' חסרים ואם תתמה א"ע חסר וא"ו אפ"ל דגם לכתחלה כותבין חסר וא"ו כדעת הט"ז בשם יהודה דסובר הב"ש דעושין לכתחלה כחתימה אכן בכה"ג אם נכתב מלא ג"כ כשר ליתן הגט כמבואר לעיל באות יו"ד ואם שם אשה זו דבורה ניתן לה מחמת חולי בזה לכ"ע כותבין מלא דודאי לא הוסבו שמה על מינקת רבקה דכתיב בה מיתה ותמת דברה א"כ זו דהי' משנין שמה לבטל הגזירה ממנה ממיתה לחיים לא הוי מסקי בשמה של דברה זו דנזכר מיתה ובכה"ג אם נכתב בגט חסר אם אפשר לכתוב גט אחר כותבינן וגם בלי מחמת חולי אם אפשר לכתוב גט אחר כותבין גט אחר דהכי נהוג עלמא לכתוב שם דבורה בוא"ו מלא ט"ג סק"א:

דאבריש ונגזר משם דבורה וצריך לכתוב שניהם היינו בידוע דמעריסה ניתן להשם דבורה רק אח"כ קראו לה דאבריש או דאברישא אז כותבין דבורה המכונה דאבריש או דאברישא ואע"ג דכ"ע קרי לה רק בשם דאבריש מ"מ לא חשיב שם דבורה לנשתקע הואיל דהכינו דאבריש קרוב לשם עריסה ה"ה בשם דאברא או בשם דאברישא כ"ה דמאן דחזי יבין וישכיל דאין קביעת השם דאבריש או דאברישא או דאברא נקבע שם מעולם בפ"ע רק מקורו משם דבורה. אבל באינו ידוע דמעריסה ניתן לה שם דבורה בזה אין כותבין שם דבורה כלל רק דאבריש או דאברישא או דאברא דילמא מעולם לא ניתן לה שם דבורה כלל ושם דאבריש אין כותבין ביו"ד אחר הרי"ש אלא בוא"ו ט"ג סק"ב:

דוואסיא כן יש לכתוב בגט ביו"ד אחר הסמ"ך ובלי אלף אחר הדלי"ת ואם שינה שמה ונכתב באלף אחר הדלי"ת הגט פסול. ושם זה דוואסיא לא הוי כינו לשם דבורה. וא"כ גם בידוע דמעריסה ניתן לה שם דבורה ואח"כ קרי לה כ"ע רק בשם דוואסיא הדין דאין להזכיר שם דבורה בגט דחשיב נשתקע דאינו נגזר משם דבורה כלל. ולא דמי להשם דאבריש דלעיל כדכתבינא ט"ג סק"ב:

דבירל כן יש לכתוב בלי עי"ן אחר הבי"ת ובלי יו"ד אחר הרי"ש ואפשר דהוי שם בפ"ע ותליא נמי בדינים הנ"ל ע"ג ס"ק הנ"ל:

דינה בה"א וט"ס מ"ש הב"ש באל"ף וממילא ט"ס ג"כ מ"ש דינקא באלף בסוף אלא צ"ל בה"א אם בעינן לכתוב לסימן שם דינקה אבל לכתחלה סגי בשם דינה לבד דשם דינקה הוי קיצור השם וגם אם חותמת א"ע דינא באלף אין שומעין לה דהדבר פשוט דכל שם דינה ע"ש דינה בת יעקב ט"ג סק"ג:

דיילא בשני יודי"ן:

דרעזל סתמא בעין ובלי יו"ד וכן המנהג דבמדינתינו דאין דוחקין הזיי"ן בחירוק אם לא דחותמת א"ע ביו"ד כותבין דרעזיל ביו"ד ט"ג סק"ה. והיינו דווקא אם קורין דרעזיל בסגול אבל אם קורין הריש בצירי יש לכתוב דריזל בלא"ע כמו ריזל ואם ידוע דמעריסה ניתן לה שם דריזל ועכשיו כ"ע קורין לה רק דריזיא יש לכתוב דריזל דמתקריא דריזא כמו דבורה דאבריש המבואר בסמוך וכמו דונא דאניא דבסמוך והמובחר בזה לכתוב שני גיטין באחד יש לכתוב דריזא ובהשני יש לכתוב דריזל דמתקריא דריזא:

דונא היינו אם קורין הדל"ת בחולם. אבל אם קורין הדלי"ת בקמץ כותבין דאנא באלף ואם ידוע דמעריסה ניתן לה שם דינא בחולם ואח"כ כ"ע קרי לה דאנא בקמץ כותבין לכתחלה דאנא דמתקריא דינא ועושין עיקר לשם שהכל קורין ומ"מ לא חשיב שם דונא בחולם לשם נשתקע הואיל דכ"ע ידעי דשם דאנא נגזר מדונא ודומין זל"ז כהדין דבורה ודאבריש דלעיל. ומ"מ אם כותבין שם דאנא לבד נמי כשר ואין לנו אלא שם המחזקת לפנינו ואם קורין לה דאניא בחירוק ה"נ כותבין כן דאניא הואיל דמדגישין היטיב הנו"ן ביו"ד כמו עטיא חסיא וכדומה לעיל בשם זוסיא. וזה הוי הכל אם קורין הדלי"ת בקמץ ולא בחירוק כותבין באלף אחר הדלי"ת וביוד אחר הנו"ן ואם קורין לה דיניא כותבין ביו"ד אחר הנו"ן ט"ג סק"ט:

דישל בלי יו"ד אחר השי"ן לפי מובטא שלנו דאין דוחקין בחירוק השי"ן. ט"ג סק"י:

אות ה

הדסה בה"א דהוי שם הקודש ואפי' אם קורין בקמץ כותבין בלי אלף אחר הא' כ"ה דעת הב"ש ז"ל אבל הט"ג חולק ע"ז הואיל דהדסה נקרא הה"א בפתח ואשה זו נקראת הה"א בקמץ האדסה וניכר הפרש במובטא וא"כ הוי שם אחר דאינו נגזר מהדסה ואתי למיטעי העולם לומר דהדסה דגט הוה בפתח ואין זו המתגרשת דשמה בקמץ אלא יש לכתוב האדסה להורות על הקמץ ואין האלף מזיק כמו בשם חנוכה וכ"ז בא"י שמה מעריסה אבל בידוע שמה מעריסה דהיה הדסה בפתח ואח"כ עתה נקראת בקמץ יש לכתוב הדסה המכונת האדסה כמו בשרה שערלין דכל דאין הנקודות שוין יש לכתוב שניהם ע"ג סק"ב:

האדס סתמא בלי יו"ד אחר הדלי"ת ובשם זה גם דעת הב"ש דכותבין באלף אחר הה"א אע"ג בהדסה בקמץ ס"ל לכתוב הדסה לבד משום דשם הדסה נמצא במקרא והקורא בגט נקרא הה"א בנקודה שנקרא בפ"כ משא"כ הדס שאינו שם במקרא רק שם על בושם ואינו שם איש וכיון דבקרא הוא בחטף והקריאה בקמץ דינו כשם לע"ז להורות על הקמץ באלף אחר הה"א וכותבין האדם אבל דעת הט"ג לעיל נמי בהדסה בקמץ כותבין באלף האדסה להורות על הקמץ ע"ג סק"ג:

הדסכן אם קורין בפתח הוי הדין בידוע דשמה מעריסה הדסה אין כותבין אלא הדסה לבד הואיל דהנקודות שוין אבל אם קורין ה"א בשאר נקודות דהיינו בקמץ תיבת ה"א מהדסכן כותבין שניהם היינו הדסה המכונה האדסכן באלף אחר הא' וזה איירי בידוע דשמה מעריסה הדסה אבל בא"י ובפ"כ נקראת הדסכן בקמץ תחת הה"א כותבין רק האדסכן לבד וג"כ באלף להורות על נקודת קמן וכן הוא בשם הדסל תליא נמי אם קורין ה"א מהדסל בפתח אז כותבין הדסה לבד כשמה מעריסה אבל אם קורין הדסל בקמץ כותבין הדסה המכונה הדסל. וזה ג"כ דווקא בידוע דשמה מעריסה הדסה אבל בא"י שמה מעריסה ובפ"כ נקראת רק הדסל בקמץ כותבין אלף אחר הה"א להורות על הקמץ והדסכן והדסל כותבין בלי יו"ד ואם ידוע דשמה מעריסה הדסכן או הדסל בפתח ונכתב בגט הדסה לבד כשר בדיעבד אבל בידוע דשמה מעריסה הדסכן או הדסל בקמץ ונכתב בגט הדסה לבד בזה הגט פסול גם בדיעבד. וכ"ז איירי דווקא הכל בקורין בפניה ואין מקפדת ט"ג סק"ב וסק"ה:

הינדא באלף וסתמא בלי יו"ד אחר ה"א אלא כותבין הנדא ולא אתי למטעי לקרות הה"א בפתח דשם הנדא בפתח לא שכיח כלל במדינתינו אבל אם חותמת א"ע ביו"ד כותבין הינדא ביו"ד ה"ה במקומות דמדגישין ה"א בחירוק כותבין יו"ד ט"ג סק"ז:

הענדל בעי"ן והיינו אם קורין בסגו"ל אז כותבין הענדל אבל אם קורין בפתח כותבין הנדל וכותבין שם הענדל סתמא בלי יו"ד אחר הדלי"ת אם אין קורין בפ"כ הדלי"ת בחירוק כמבואר לעיל בשם גנענדל ט"ג סק"ז:

הינדל סתמא בלי יו"ד אחר הדל"ת אם לא דמדגישין היטיב הדל"ת בחירוק כותבין יו"ד אחר הדל"ת. ואחר הה"א תליא בזה אם קורין בפ"כ שם הינדיל בחירוק אעפ"י דאין מדגישין הה"א בחירוק מ"מ כותבין יו"ד דאתי למטעי על שם הנדל בפתח ואם ידוע דשמה הנדא מעריסה ובפ"כ נקראת הנדלא א"צ לכתוב שם הנדלא אלא שם העיקר לבד כותבין הנדא ובא"י שמה מעריסה כותבין הנדלא כמו דנקראת בפ"כ ט"ג סק" הגזל אם ידוע דשמה מעריסה הנדל בפתח ואח"כ נקראת הענזל בפ"כ בסגול כותבין הנזל דמתקריא הענזל דבשני שמות לע"ז כותבין על השם הב' דמתקרי ואם נכתב הענזל לבד ג"כ כשר מטעם חניכה שהכל קורין. אבל אם נכתב הנזל לבד בזה צ"ע להכשיר הואיל דאין הנקודות שוות:

הגר. אם קורין בפ"כ הגרא או הגרכן בקמץ אין כותבין אלא הגר חבל אם קורין הגרא או הגרכן בפתח כותבין הגר המכונה הגרא או המכונה הגרכן. ואם א"י שם מעריסה כותבין כפי שנקראה בפ"כ ואם מקצת קורין כך ומקצת קורין כך כותבין כמו בשם אלוזגוטא המבואר לעיל. ט"ג סקי"א:

הנא או חנונאי או הנלא אם ידוע דשמה מעריסה חנה ובפ"כ נקראה בתחת מהשמות הנ"ל כותבין תנה המכונה הנא או המכונה הנלא והיינו במקומות אלו דמבדילין בקריאה במובטא בין ה"א לחי"ת אם לא יזכירו בגט שם הנא לא יעלה על דעת לומר דזו הנה היא המגורשת אלא כותבין כהנ"ל וממילא בא"י שמה מעריסה כותבין הנא לבד או הנלא כפי הנקראת בפ"כ וכותבין הנלה בה"א בסוף. דאפ"ל דנגזר מתנה ובלא"ה ה' במקום א' אין קפידא. אבל בידוע דשמה מעריסה הנא לבד או הנלא לבד לכתחלה כותבין באלף לבסוף דבמדינות אילו מסתבר דהוי שם בפ"ע ט"ג סקי"ז:

הענא בעי"ן ואם נקראה העניא כותבין ביו"ד אתר הנו"ן ואם נקרא הניא בפתח כותבין כהנ"ל ע"ג סקי"ז:

היסא ושם זה לא שכיח במדינתינו אלא נקראים העסא וכותבין בעי"ן ובסמ"ך והיינו אם נקראה העסא בסגול. ואעפ"י דיש כותבין באגרות העסי ביו"ד. אין להשגיח ע"ז ט"ג סקי"ח:

אות ו

וויכנא ב' ווין לכתחלה אך אם נכתב בחד וי"ו ג"כ כשר ליתן לכתחלה וכ"מ בגליון בנו מהר"ש דשאל את פה קדוש הישיש הרב הגדול מהר"י ז"ל והשיב לכתוב בוי"ו אחת. ולכן נראה בזה דעביד כמר עביד כיון דבדיעבד כשר בכל גווני. ולזה נוטה דעת הגאון מג"ש בתשובה ט"ג סק"ב:

וויטיש.

וויטא ונראה במדינתינו אם ידוע דשמה מעריסה וויטא ובפ"כ נקראה וויטיש אעפי"כ יש לכתוב ב' שמות וויטיש ויטא. כמו אלחנן חנן. וכותבין וויטא דמתקריא וויטיש. וזה איירי אם אין מדגישין היו"ד אבל אם מדגישין היו"ד אחר הטי"ת כותבין וויטיא בחד ביו"ד אחר הטי"ת כמו עטיא חסיא ויש נשים אשר נקראים וויטול או וויטיל כותבין בוא"ו אחר הטי"ת או ביו"ד אחר הטי"ת לפי המובטא אבל אין כותבין בלי וא"ו או בלי יו"ד אחר הטי"ת דיש לקרות בטעות בפתח כמו שם הקדוש ר' חיים וויטל ורגילות לקרות הטי"ת בפתח לכן כותבין בגט וא"ו אחר הטי"ת או ביו"ד אם נדגש חירוק של הטי"ת ואם רגילה לחתום ביו"ד בלא"ה כותבין ביו"ד אחר הטי"ת דהולכין אחר חתימתה:

וועאקאווא גם כן שם האשה ע"ג סק"ד:

וועלא ג"כ שם האשה וכותבין כן כמ"ש:

אות ז

זעלדא בעי"ן:

זיסול בוא"ו אחר הזיי"י. היינו באין מדגישין הזיי"ן בחירוק אבל אם מדגישין הזיי"ן בחירוק כותבין יו"ד זיסל ובלי יו"ד אחר הסמ"ך בסתמא. ואם מדגישין במובטא היו"ד שאחר הסמ"ך כותבין ביו"ד זיסיל. ולענין שם זוסלי עיין לעיל בב"ש אות ב' בשם הד"מ אם רוב קראה זוסלי עיי"ש ע"ג סק"ו:

זלטא בלי אלף אחר הלמ"ד וכן הוא בס"ש בשם המרש"א הואיל דהלמ"ד הוא בהברת פתח א"צ אלף להורות על הברת פתח דסתמא נקרא ג"כ בפתח אך בדיעבד אם כתב אלף אחר הלמ"ד לא מיפסל עי"ז. הואיל דבמדינתינו קורין זלטא הזיי"ן בשווא. אבל אם נכתב באלף אחר הזיי"ן פסול הגט דהא נשתנה הניקוד כמו בתונס במקום תנס ט"ג סק"ז.

אות ח

חוה אם קורין חווקה בפתח בפ"כ אין כותבין חווקה אלא כותבין חוה לבד כשמה מעריסה אבל אם קורין בפ"כ חאווה או חאווקה בקמץ אחר החי"ת כותבין שניהם חוה המכונה חאווה או המכונה חאווקה. דאפ"ת דא"צ לזה דלא הוי רק שם גיגיע והוא דומה לעיקר השם מ"מ כיון דהנקודה משתנה ס"ל להב"ש דיש לכתוב שניהם וכותבין באלף אחר החי"ת להורות על נקודת קמץ כמו שרה שערקא דכותבין בעי"ן אחר השי"ן לנקודות הסגו"ל כן ה"נ כותבין חוה המכונה חאווה או המכונה חאווקה לרמוז על הקריאה בפ"כ שהיא בקמץ. וכותבין ב' ווי"ן שם תאווה או חאווקה ואם כתב בגט בחד וא"ו חאוה ג"כ כשר אלא לכתחלה כותבין ב' ווי"ן. וזה איירי דשמה מעריסה ידוע שהיא חוה ואח"כ קרי לה חאווה או חאווקה אז כותבין בה' בסוף. אבל בא"י שמה מעריסה איך הי' ובפ"כ נקראת חאווה או חאווקה בקמץ תחת החי"ת בזה כותבין באלף אחר הקו"ף או אחר הוואווי"ן בסופן. ואע"פ דיש לומר דנגזר משם הקודש חוה מ"מ הואיל דעכשיו היא נקראת בשם לע"ז לכן אין לחוש במה דתחלת צמיחתו הי' משם חוה שהיא להקו"ף וכותבין חאווקא או חאוא באלף. ובכה"ג אין מזכירין בגט שם חוה כלל לכתחלה אך בדיעבד אם נכתב שם חוה בלבד אע"ג דבפ"כ נקראת בקמץ חאווא או חאווקא ואין מזכירין כלל בפ"כ שם חוה מ"מ אפ"ל דכשר הגט ליתן לכתחלה ג"כ. דהא לדעת של המ"כ של הנ"ש הוא הגהות דר' שלומצא ז"ל דעתו דגם לכתחלה כותבין רק חוה לבד גם אם נקראת בפ"כ חוה בקמץ. וכ"ה בס"ג של מהרא"ש וז"ל אשה שנקראת בפ"כ חוה בקמץ אבל כותבין בסתם חוה כי כולן נקראת על שם חוה רק קורין לאותה בקמץ אך דעת הב"ש הנ"ל לחלק אם קורין בקמץ כותבין חאווה או חאווקה בזה י"ל דהיא דוקא לכתחלה ס"ל כן אבל בדיעבד אם נכתב ג"כ כשר אם נכתב חוה לבד ואם נכתב חאוה בחד וא"ו או חאווקא בחד וא"ו ג"כ כשר בדיעבד אלא לכתחלה כותבין ב' ווי"ן כל זה למדתי מספר ע"ג ס"ק א' עיי"ש חנה חענקא או חינקה או חינכה היינו אם קורין החי"ת בסגו"ל כותבין בעי"ן אחר החי"ת ואם קורין החי"ת בחירוק כותבין יו"ד אחר החי"ת ואם בקו"ף או בכ"ף תליא בזה אם מדגישין היטיב הכ"ף כותבין במקום כ"ף קו"ף וכותבין חענקה או חינקה בקו"ף ואם אין מדגישין אלא נקרא רפה בך' כותבין בכ' חינכה ועכ"פ כולם הם כינה לחנה היינו אם ידוע דשמה מעריסה חנה ובפ"כ נקראת חענקה או חינקה כותבין חנה המכונה חינקא או המכונה חענקא ואם אין ידוע שמה מעריסה כותבין רק כפי הנקראת בפ"כ חענקא או חינקא. או חנקה או חינכה כפי הברת המובטא אם ביו"ד או בעי"ן או בקו"ף או בכ' ע"ג ס"ק ב'. וצ"ע אלי קצת באם ידוע דשמה מעריסה חנה ובפ"כ קרי לה חענקא או חינקא או חנקה דס"ל דכותבין באלף לבסוף הא כולן נגזרו ונצמחו משם הקודש חנה והו"ל לכתוב ה' בסופן כדס"ל לעיל בשם חאווקא או חאווה וז"ל ונראה דאם כותבין שניהם גם הוא מודה דיש לכתוב בה' דאע"ג די"ל דהוה שם בפ"ע מ"מ כיון דעכ"פ יש לה שם חוה מעריסה קרוב הדבר לומר דגם שם חווקא נגזר משם חוה לכן עדיף טפי לכתוב בה' עכ"ל וכאן סתום הדבר ולכתוב דכותבין הכינו הנ"ל בה' בסוף אם ידוע דשם עריסה חנה וגם לא ביאר אם נכתב חנה לבד ובפ"כ נקראת חנקא או חענקי איך הדין בזה דהביא הע"ג לעיל דעת הס"ג למהרא"ש דגם אם נקראת חווה בקמץ עכ"ז כותבין בסתם עיקר השם חוה ובדיעבד בודאי כשר גם להב"ש כדכתבתי לעיל וכאן סתם הס"ג לדבר מענין החילוקים הנ"ל המבואר בשם חוה לכן נלע"ד דאפ"ל דכאן נמי כשר הגט באופנים הנ"ל ואין חילוק משם חוה המבואר לעיל כדכתיבנא חנה חסה היינו בידוע דשמה מעריסה חנה ואח"ז נקראה חסה בה' דאפ"ת דשם חסה אינו שם הקודש מ"מ הוא תרגום ויש לכותבו בלשון דמתקרי אבל אם ידוע דשמה מעריסה חסא כותבין רק חסא באלף ואם שמה מעריסה חסא ובפ"כ נקראת חסיא כותבין חסא דמתקריא חסיא היכי דשני שמות הם שמות לע"ז ה"ה בא"י שמה מעריסה ובפ"כ נקראה חסה או חסיא כותבין כפי אשר נקראת בפ"כ ואם שנה וכתב חסא במקום חסיא פסול ה"ה להיפך דשמה בפ"כ חסיא ונכתב חסא פסול ואם נקראת בפ"כ חוסיא כותבין בוא"ו אחר החי"ת דאין לחוש דשמא יקראו לה בגט חוסיא בחולם אבל זה ודאי דאין כותבין חיסיא ביו"ד אחר החי"ת מאחר דאין מדגישין החי"ת בחירוק והואיל דאפשר לקרות בפשיטות כפי הקריאה בפ"כ אין לחוש שיטעו לקרות בענין אחר ע"ג סק"ב חנה חינה בה' היינו אם ידוע דשמה מעריסה חנה ונקראת חינה בצירי כותבין חנה דמתקריא חינה הואיל דחזינן דנגזר משם חנה. אכן אם נכתב באלף לבסוף חינא ג"כ כשר כדמצינו בש"ס לכתובת אשה משום חינא ע"ג סק"ג חוואליש בחי"ת כן העלה הע"ג על פי דעת הגאונים ובמדינתינו יש אשר נקראים חוואליא יש לכתוב חוואליא. גם בידוע דשמה מעריסה חוואליש מ"מ אין לחוש ולומר דהוי קיצור השם אלא דכ"א הוי שם בפ"ע ואם רצה כותבין שניהם חוואליש דמתקריא חוואליא ע"ג סק"ד חומה חובה בה לבסוף ומכ"ש דיש לכתוב דמתקריא ולא לשון המכונה היינו אם ידועה דשם אחר יש לה שם הקודש ע"ג סק"ד חיה בה' ולא באלף דהוה ע"ש כעת חיה וגם מסתמא השם, בלה"ק ע"ש אם כל חי לקיום בנים ועיין לעיל בשמות אנשים באות חי"ת בשם חייא ע"ג סק"ה חנוכה סתמא בלי אלף, ואם נכתב באלף אחר הח' ג"כ כשר חאנוכה דאין כאן שינו השם אלא הוספת אלף ואם חותמת א"ע כלי אלף דעת הב"ש דאין להקל אם נכתב באלף. עז"כ הט"ג דל"ד לשרא באלף דהה"א משורש התיבה לכן אם שינה פסול משא"כ כאן דלא שינה אלא הוסיף אות א דא"צ דמה לי דחותמת עצמה או לא דבלא"ה שם. זה בלי אלף ומכל מקום חזינן דאם נכתב א' כשר אם כן ה"ה אינו מגרע החתימה גם כן דאין כאן שינו אלא הוספה ולא מיקרי שינו אלא באות השייך לשם העצם ול"ד לתונס וכתב תנס דפסול דשם מגרע הוא"ו דע"ז אמרו דעיר אחרת הואיל דבאמת קורין חונס דהוא במלאפום או בחולם וע"י החסרון וא"ו יאמרו דעיר אחרת דקריאת התי"ו בקמ"ץ ומכ"ש למ"ש דבאמת יש עיר אחרת דשמה כן מה שאין כן כאן טיב גיטין סקו:

אות ט

טאלצא וזה אם קורין הטי"ת ראשונה בקמץ אז יש לכתוב באלף אחר הטי"ת אבל אם קורין לה בפ"כ הטי"ת בפתח יש לכתוב בלא אלף טלצא ובמדינתינו קורין הטי"ת ראשונה בקמץ לכן יש לכתוב באלף אחר הטי"ת וגם באלף אחר הצדיק ולא ביו"ד בסוף הואיל דאין דוחקין הצדיק בחירוק אבל אם דוחקין הצדיק בחירוק יש לכתוב טאלצי ביו"ד בסופו כמו שם קרולי דהביא הב"ש לעיל באות ק' דבארץ רוסיא יש לכתוב ביו"ד בסופו הואיל דדוחקין הלמ"ד ביו"ד וכ"כ הט"ג לעיל סק"ה אבל במדינתינו דאין דוחקין בשם טאלצא. הצדיק בחירוק לכן יש לכתוב באלף בסופו ולא ביו"ד ותליא במובטא כ"מ בט"ג סק"ז ולעיל בסק"ה ואם חותמת א"ע ביו"ד בסופו ונכתב בגט באלף בסוף דעת הנו"ב במה"ת סי' קכ"ד דצריכה גט שני וז"ל ומה דמע"ל כתב להתיר דלא גרע שם טאלצא באלף מחניכה דז"א דל"ד לשם חזקי' ואליהו דנרגש במובטא אבל כאן אינו נרגש במובטא כ"כ דאין דרך העולם לדקדק כ"כ בלשונם אע"פ דבסתמא יש לכתוב באלף בסוף אבל אם חותמת א"ע ביו"ד וזה הקורא קורא כדרכו כמה שנכתב בגט טאלצא באלף הוי שינו השם ממש וגם לא מהני מ"ש מע"ל הואיל דחתימתה אינה רגילה אין אנו הולכין אחר החתימה זה הוי דוקא אם החתימה בטעות כמו יהודא באלף אבל כאן מי יימר דחתימתה בטעות דאדרבה י"ל דכן הוא לה בקבלה מאבותה דחתימתה ביו"ד בסופו לכן סיים דצריכה גט שני בשם טאלצי ביו"ד דאיל"ה הוי שינו ממש בקריאת הסופר דיקרא כמו שנכתב טאלצא באלף והיא חותמת א"ע ביו"ד עיי"ש:

טאלא וזה השם שכיח קצת הניתן לבנות מקטנותן דהוי שם גיעגועין טל שם קטנות כמו שאמרו חז"ל כד הוינא טליא. וזה הוי בא"י שם העריסה רק בפ"כ נקראה טאלא אז יש לכתוב טאלא לבד אבל בידוע דשם העריסה שלה טאלצא ולא נשתקע שם העריסה עדיין כותבין טאלצא דמתקריא טאלא כפי הנקרא' בפ"כ. ויש לכתוב בטי"ת ועם אלף אחר הטי"ת כמו בשם טאלצא הנ"ל ובאלף לבד. ועיין בט"ג ס"ק ב' בשם תה"ד דשמות כאלו מוטב לכתוב בט' שלא יטעו ברפה עיי"ש ועיין בטו"ג טיליא גם זה השם שכיח במדינתינו ויש לכתוב ביו"ד ואלף בסוף כמו פעסיא חאסיא וכדומה ועיין בט"ג טריינא יש מקומות דהברתה רי"ש בפתח ובהרגש היודי"ן וכותבין ב' יודי"ן. ויש מקומות דקורין הרי"ש בצירי או בחירוק ואז כותבין בחד יו"ד אבל במדינתינו קורין הרי"ש בפתח ובלי הרגש יו"ד א"צ לכתוב יו"ד כלל אלא כותבין טרנא ומ"מ נראה אם כתבו טראנא באלף ג"כ כשר דכן הרגילות בפ"כ לכתוב באלף וידעו ויבינו כי האלף מורה על הפתח ואות אלף נכתב להרחיב המובטא ובלא"ה יתיר אלף אין להקפיד כמבואר לעיל בשם חאנוכה ט"ג ס"ק א' טוקלין עיין בס"ש בשם הד"מ דטוקלין ביו"ד וגם יש טוקלן בלי יו"ד אחר הט' ואחר הלמ"ד והכל תלוי במובטא וגם יש דקורין בפתח הלמ"ד כותבין ב' יודי"ן ואם קורין הלמ"ד בחירוק כותבין ביו"ד א' טוקלין ודעת מהר"ם חרי"ף ז"ל דיותר טוב לכתוב טאקלין באלף ולא בוא"ו אחר הטי"ת וכדבריו כ"ה במדינתינו דמובטא הטי"ת בקמ"ץ יש לכתוב באלף ושם זה הוי שם בפ"ע דאפ"ת דהוי כינו לרחל בקביעות וכן הי' שמה מעריסה רחל אם אח"ז נשתקע שם רחל לגמרי וא"י רק זה השם כותבין טאקלין לבד וכפי המובטא הנ"ל ואין נזכר שם רחל בגט ול"ד לשרה שערלין דהכינו דומה לעיקר השם ועי"ז לא הוי שם שרה נשתקע משא"כ נ"ד דשם טאקלין לא הוי דמיין לעיקר השם רחל דאין זה סברא לומר דשם טאקלין או טוקלין לעולם לא הוי שם בפ"ע רק לכינוי רחל והכל יהיו יודעין דקריאת טוקלין שמם בעצם רחל דז"א אלא די"ל דשם זה הוי שם בפ"ע ואם כן אם נכתב רחל ג"כ יהי' שינוי השם דהא השם רחל נשתקע מעריסה לכן אין לכתוב רחל המכונה טאקלין או טוקלין אלא שם טאקלין או טוקלין לבד כמסקנת הב"ש היכי דנשתכח השם עריסה אין כותבין שמו ט"ג סק"ב טעמא באלף ולא בה"א וכן ראיתי להגאון בית אפרים בתשובותיו חלק אה"ע סי' יו"ד אשר כתב על שם טעמציא דדעתו לכתוב באלף בסוף ה"ה בשם זה טעמא כותבין באלף ושם טעמציא כותבין ביו"ד ובאלף כמו עטיא חסיא פעסיא דהמובטא בהרגשת היו"ד אבל שם אלף פשיטא לי' להגאון ז"ל דיכתוב בסוף ובזה נדחה דעת הגאון מהר"י הורוויץ ז"ל דהורה לכתוב טעמה בה"א ע"ש הפסוק טעמה כי טוב סחרה ועז"כ הגאון הב"א וז"ל טעמא דהגאון לא ידענו דאטו כל השמות מקורם מן התורה כמו דהאריך בזה. ה"ה בשם טעמריל כותבין ביו"ד והוי שם בפ"ע וכך חתימת הגאון הקדוש מהר"י טעמריל וכ"מ בהסכמת הגדולים ז"ל עיי"ש טובליין טובעלין הכל תלוי במובטא היכי דמרגישין הברת היו"ד אחר. הטי"ת אז כותבין ביו"ד ובשם טובעליין היינו אם קורין הלמ"ד בפתח ובהברת היודי"ן בהרגשה וה"ה בשם טייבל אם קורין הטי"ת בפתח ומרגישין במובטא הברת היודי"ן דקורין פתח חריף אבל במדינתינו דשכיח שם זה ואין קורין בהברת היודי"ן והטי"ת קורין בפתח העלה הט"ג דטפי עדיף לכתוב טאבל באלף אחר הטי"ת דמורה על נקודת הפתח ואע"ג דיש שמות דאין כותבין אלף להוראת הפתח מ"מ בזה יש לכתוב אלף אע"ג דמורה על קמץ מ"מ מורה על פתח ג"כ וכיון דזו נקראת בפתח יש לכתוב טאבל ומכ"ש אם רגילה לחתום טאבל באלף אפי' אם אינה חותמת א"ע כלל מ"מ שפיר לכתוב טאבל לפמ"ש דיתיר אלף על הוראת פתח אינו מגרע כהדין בשם חאנוכה דלעיל. ואין לחוש דיקראו טאבל בקמץ כיון דזו נקראת בפתח מה"ת יטעו דאדרבה דיבינו דע"י שירבוב לשון גיעגוע נשתנה הקריאה מקמץ לפתח טו"ג סק"ה טויבא ולפי הברת מדינתינו אין לכתוב יו"ד אחר הוי"ו אלא כותבין טובא ויותר טוב לכתוב לפי הברת מובטא דבמדינתינו באלף אחר הטי"ת טאבא לכתחלה בסתמא. ואם נכתב טובא בוא"ו כמקדם כדעת הב"ש כשר בדיעבד ואם רגילה לחתום טובא בוא"ו כותבין ג"כ לכתחלה ט"ג ס"ק ו' טשיטל כן הברת מדינתינו וכן יש לכתוב אם מדגישין הטי"ת במובטא ט"ג ס"ק הנ"ל:

טשערנא בעי"ן אם קורין בסגול. ואם קורין בפתח העלה הט"ג דיש לכתוב טשרנא בלי אלף וכ"ה ע"פ דעת הגאונים וכן יש לסדר לכתחלה בלי אלף. מיהו אם רוצה שלא לשנות ממ"ש הב"ש דאם קורין בפתח לכתוב באלף הרשות בידו דהא קיי"ל דגם היכי דודאי א"צ לכתוב באלף כמו חנוכה ואם כתב אלף ג"כ כשר דבשביל יתיר אלף אינו פסול ט"ג סק"ג טאבא כללא דמילתא דבמובטא תליא אם קורין בשוא וצירי וקמץ יש לכתוב תאנה ואם קורין בקמץ וגם הנו"ן בקמץ יש לכתוב טאנא ובכה"ג אם נכתב טאנה יש לחוש דהוי שינו השם ואם מדגישין הנו"ן בחירוק וקורין הטי"ת בקמץ כותבין טאני ט"ג ס"ק ת' טעמרל דעת הט"ג אות ת' ס"ק א' כל היכי דקריאת השם בסגול אינו ענין לשם תמר או תמרה רק הוא שם לע"ז ובשם לע"ז כשהוא נקרא בפ"כ דגושה ואיכא לסיפוקי אם בתי"ו או בטי"ת יש לכתוב טי"ת. לכן יש לכתוב טעמירל וכן חותמות א"ע הנשים בטי"ת כשיודעת לחתום וביו"ד אחר המ"ם כדכתב מהרמ"ח בשם מהרי"ו משא"כ אם נקראה בפ"כ בקמץ הטי"ת או בפתח יש לכתוב בתי"ו ובלא יו"ד תמריל ולענין אם יש לכתוב ביו"ד אחר הרי"ש תליא במובטא אם דוחקין הרי"ש בחירוק עיי"ש טעמא בטי"ת. ואין לחוש על שם בן תימא אלא בסתמא נקטינן כללא טפי יש לכתוב בטי"ת דליכא למטעי ברפה ואם ידוע דשמה מעריסה טעמא ושוב נקראה בפ"כ טעמציא א"צ לכתב טעמא דמתקריא טעמצי משא"כ באם הי' שמה מעריסה טעמירל ואח"כ נקראה בפ"כ טעמא או טעמציא יש לכתוב שניהם טעמירל דמתקרי טעמא או דמתקריא טעמציא הואיל דאשכחן שם תמרל בתי"ו ויכו להיות דשם טעמירל נשתרבב מתמריל לכן שם טעמא או טעמציא הוי שם אחר ט"ג ס"ק הנ"ל:

אות י

יוטא דעת הב"ש לחלק בין אם קורין היו"ד בחולם או במלאפום דאז יש לכתוב בוא"ו אבל אם קורין היו"ד בחירוק כותבין בלי וא"ו אלא ביו"ד יטא. ובאמת לפי הברת המובטא שלנו אין חיליק והיכר בין אם קורין בחירוק או במלאפום לכן העלה הט"ג ע"פ דעת הרבה גאוני דיש לכתוב יוטא תמיד בוא"ו דעכ"פ תוספת הוא"ו לברר הקריאה כתנא תוספאה אינו מזיק וכ"מ הלכה למעשה בתשובת מהר"ם מלובלין וכ"מ בס"ג למהרא"ש שכתב על דברי מהר"ם חרי"ף ז"ל דכ"מ בד"מ וכ"מ בס' ראבי' וכ"ה יוטל או יוטלין או יוטליין הכל בוא"ו אחר היו"ד ובאלף אחר הטי"ת ומ"מ בדיעבד אם נכתב יטא בלי וא"ו ע"פ ס"מ וב"ש הנ"ל ג"כ הגט כשר וכן אם נכתב בה"א יוטה או יטה כדעת הט"ז ג"כ כשר דהא קיי"ל דאם כתב ה"א במקום אלף כשר ואם חותמת א"ע בלי וא"ו ובה"א יטה משמע קצת דעת מהר"ם חרי"ף דשפיר דמי לכתוב כן. ומ"מ דווקא אם רגילה לחתום תמיד באגרות ושט"ח דהיא יו"נ אבל אם חותמת א"ע באקראי באגרת שלומים לא אשתני דינה משאר נשים לכתוב לכתחלה יוטא בוא"ו ובאלף ט"ג סק"ב יודת כן יש לכתוב לכתחלה בלי ה"א ולא יהודית אע"ג דבשם האיש א"צ לכתוב יהודה המכונה יודל ה"ה דא"צ לכתוב המכונה יודא דש"ה דעולה לס"ת בשם יהודה מסתמא משא"כ בשם יודת יש לומר דהוי שם בפ"ע ולא הוי קיצור השם אלא שם העצם מעריסה ומקריאת החזן אין ראי' דהרוב בזמנינו אב קורא מעריסה אחר אחת מהאמהות שלו. וכותבין יודית ביו"ד אחר הדלי"ת וכ"ה בשם יהודית אע"פ דאין מדגישין החירוק מכל מקום שפיר יש לכתוב יו"ד אחר הדלי"ת ובדיעבד כשר בלי יו"ד ג"כ ט"ג סק"ה יענטא בעי"ן כ"ה במדינות אילו דקורין היו"ד בסגו"ל וכן הוא הסכמת כמה גדולים גם בא"י חתימתה ואם חותמת א"ע ינטא בלי עי"ן ואינה יודעת טעם למה חותמת כן מ"מ יש לכתוב בעי"ן דאמרינן דהיא טועה בחתימתה רק בחתימה ידועה ע"פ קבלת מאבותה אז הולכין אחר חתימה וגם היא יו"נ בזה אם הקריא בפ"כ בסגו"ל יענטא בעי"ן אז כותבין ב' גיטין באחד יענטא ובהשני ינטה כחתימתה המפורסמת ואין לכתוב גט אחד לבד יענטא דמתקריא ינטה דעל שם חתימתה אין כותבין דמתקריא וגם איפכא אין כותבין ינטא דמתקרי יענטא כי קרוב הדבר דהקריאה בפ"כ הוי עיקר דרוב העולם במדינתינו קורין יענטא בסגו"ל אין לעשות טפל לעיקר לכתחלה ה"ה יענטל כותבין בעי"ן ובלי יו"ד אחר הטי"ת לפי דאין מדגישין חירוק ע"ג סק"ז יכט עז"כ הט"ג דבמדינתינו דרחוקים מארץ אשכנז שפיר יש לכתוב יחט בחי"ת דכן הרגילות לכתוב בשטרות בחי"ת ומכ"ש אם חותמת א"ע בחי"ת יחט דכותבין כן וכותבין בטי"ת בסוף ולא בדלי"ת דהברת דלי"ת היא מורגש יותר אבל טי"ת רפוי' ובמדינתינו אין מדגישין ההברה כ"כ לכן כותבין יחט בטי"ת ואם קורין החי"ת במלאפום כותבין בוא"ו יחוט ולפעמים מיתרמי דקצת קורין יחוט במלאפום אבל אין נרגש כ"כ יש לכתוב יחט לפי שנראה דעיקר הנחת השם הוי בפתח רק מחמת מהירות המובטא נראה כאילו הוא במלאפום לכן אין לכתוב וא"ו אחר החי"ת כלל ט"ג סק"ח יחנא או יכנא וטפי עדיף למיכתב שם זה בחי"ת ע"ג סק"ט יראת עז"כ הט"ג דהא משמע דיהא נקראה בתי"ו רפוי' וא"כ יותר טוב לכתוב בסמ"ך יראס דתי"ו אפשר לקרות דגושה אע"ג דיש הוכחה דא"כ הו"ל למיכתב בטי"ת מ"מ לכתחלה היכי עבדינן ואפ"ל דנקראת ע"ש הפסוק אשה יראת ה' ומ"מ נ"ל דאם חותמת א"ע יארס בסמ"ך לא מחזקינן דטועה בחתימתה וכותבין לכתחלה יארס דיותר שייך לומר דזה השם הוי שם לע"ז ט"ג סק"י יארא באלף אחר הרי"ש יערל סתמא בלי יו"ד היכי דאין מדגישין הרי"ש בחירוק ט"ג ס"ק הנ"ל:

אות ל

לעאל אם נקראת כן בפ"כ אין דורשין לומר דעיקר שמה לאה ולכתוב שם לאה ג"כ אלא כותבין רק שם לעאל. וזה דווקא בא"י אם שמה מעריסה לאה אבל בידוע דשמה מעריסה לאה ולא נשתקע שם לאה ממשפחתה דקרי לה עד היום לאה ג"כ ובפ"כ קורין לה לעאל יש לכתוב לאה המכונה לעאל. אבל אם נשתקע לגמרי ממנה שם עריסה לאה בזה אין כותבין לאה כלל אלא שם לעאל לבד ולא אמרינן דע"י שם לעאל בפ"כ לא חשיב שם לאה לנשתקע הואיל דאפ"ל דשם לאה נגזר משם לאה אבל בדיעבד כה"ג בידוע דשם עריסה נשתקע שמה לאה ובפ"כ קורין לה לעאל אם נכתב לאה המכונה לעאל כשר הגט כיון דמס"ש משמע דס"ל דשפיר מוכח משם לעאל דעיקר שמה לאה ועי"ז לא מיקרי שם לאה לנשתקע ואפ"ל דדמי לשרה שערלין דאם נכתב שניהן כשר בדיעבד לבד ט"ג סק"א:

לאלה היינו בידוע דשמה מעריסה לאלה כותבין כן בה"א ואין לחוש שיקראו בטעות כיון דאפשר לקרו' כהוגן לא יקראו לאלה הלמ"ד ראשונה בקמץ והאלף בצירי אבל בא"י שמה מעריסה דהי' לאלה כותבין רק לאה בלבד דשם לאלה הוי שם קטנות ה"ה בכה"ג אם מקצת קורין לאה ומקצת לאלה כותבין רק לאלה דקריאת לאלה הוי שם גיגוע ומ"מ בזה אם נכתב בדיעבד לאה המכונה לאלה ג"כ כשר בדיעבד דשם קטנות אם נכתב אינו מגרע ט"ג ס"ק הנ"ל

לאנא וכותבין באלף אחר הלמ"ד דבלי אלף יטעו לקרות אנת אנתתי לנא והגט לשון תרגום ונמצא בקרא לא אריך לנא הלמ"ד בקמץ ועי"ז יאמרו דלא נכתב שמה בגט לכן כותבין באלף להורות באלף על הפתח ט"ג סק"ב:

ליבקא או ליפקא והכל באלף. ובמדינתינו נראה דהברת שם זה היא בפ' ויש לכתוב לופקא כדעת הט"ז ואם דוחקין בחירוק תחת הלמ"ד יש לכתוב ליפקא ובס"ג דמהרא"ש הזכיר שם אשה ליבקא בבי"ת ט"ג ס"ק:

לוצא והיינו אם קורין לה בחולם וגם נרגש הברת היו"ד כותבין כהנ"ל אבל במדינתינו לא שכיח שם זה אלא הנקראים כן קורין לה הלמ"ד בפתח ובהרגש הברת יודי"ן וכותבין לייצא ויש שנקראים הלמ"ד בצירי ואחר הצדי"ק נרגש הברת יו"ד יש לכתוב לייציא ט"ג סק"ד:

ליפשץ היינו הפ' רפוי' וליבשיץ שם העיר הב' דגושה ובמדינתינו לא שמענו שם זה לאשה ועיין לקמן אם קורין בב' רפה יש לכתוב ליוושא בשני וואווי"ן ט"ג ס"ק ה':

ליבא באלף בסוף וביו"ד אחר הלמ"ד וכ"מ בכתב יד של הגאון מהר"ם ז"ל ט"ג ס"ק וא"ו לביאה כותבין באלף ואם ה"א בסוף ט"ג סק"ו:

אות מ

מיכל וזה שם אשה מיכלה ביו"ד אחר המ"ם וה' בסוף דיש להסתפק דלמא שם מיכלה נגזר מלה"ק כמבואר בדמש"א ועז"כ הע"ג ומ"מ נראה דגם אה ידוע שם העריסה דשמה מיכל ובפ"כ נקראה מיכלה יש לכתוב מיכל המכונה מיכלה הואיל דאין הנקודות שוות וגם די"ל דמה דנקראת מיכלה נגזר משם מחלה לזה צריך לכתוב הכינו כמו לעיל ביצחק אייזק ונגזר מכמה שמות הקודש ואע"פ דשם מיכלה יש לה פתרון בלה"ק ובסוף חבקוק גזר ממכלה לאן מ"מ אינו זה בגדר שם אדם וגם שם כתב בלי יו"ד לכן יש לכתוב המכונה:

מיכלה דעת הט"ג לכתוב לפי הברת מדינתינו לכתוב מעכליא בעי"ן הואיל דקורין בפ"כ בסגו"ל. ואח"כ תברא לגזוזיה הא שם הערש קורין נמי בעי"ן ומ"מ כותבין בה' הירש. לכן העלה דנהוג הוא כן דנראה דצריך לכתוב מיכליא כמו דכותבין עטיא גנעסיא ביו"ד וסיים ונראה דאם אין ידוע דעיקר השם היא מיכל או מחלה דאז הדין דאין לכתוב אלא השם דנקראה בפ"כ שפיר דמי אם כותב מעכליא בעי"ן אחר המ"ם ובאלף לבסוף כמו בשאר שמות הלע"ז רק בידוע דנגזר משם הקודש אין לשנות ויש לכתוב ה' בסוף כמו דהכריע הב"ש לקמן בשם סאווה אילו דבריו ז"ל בקיצור. ומשמעות דבריו דבידוע דנגזר משם הקודש אין לכתוב באלף רק מיכליה. אבל ראיתי בספר מעין גנים מאאמ"ו הרב הגדול ז"ל דהעלה בתשובה להלכה גם בידוע דנגזר משם הקודש אין לכתוב ה"א בסוף ולא דמי לשם סאייה דשם הוי מעיקר השם הוספת הא' אבל כאן הוי הוספת הא' מהאות הנוסף דהא בעיקר השם מיכל בת שאול לא כתב הא' וכדכתב הע"ג דגם היו"ד צריך לכתוב אחר הלמ"ד וא"כ הוי הא' מהנוספים וגם בל"ז אינו מהראוי לכתוב הא' בסוף לכתוב שם י"ה בחנם כי גם להיפך אם כתב א' במקום ה' כשר לכן מטעם זה יש לכתוב באלף מיכליא ושם י"ה לישראל ולא לנשים ומכ"ש היכי דיש ספק בשמה אם נגזר בשם הקודש דאין לכתוב ה' וגם אין לכתוב עי"ן בשם מיכליא דבמדינתינו אין נוהגין גם בשם הירש כדכתב מהרי"ט דאנו הולכין אחר עיקר לשונם אע"פ דנשתנה בפי המון וזה מעלין בקודש שלא לכתוב ה' על האותיות הנוספים שלא לכנות שם י"ה בחנם ועיקר השם יותר טוב לכתוב כאלף אילו דבריו ז"ל וקצרתי בד"ק עמ"ש:

מרום מירוש כינו למרים ויש לכתוב הכינו היינו בידוע דשמה מעריסה מרים ואח"כ קורין לה מירוש כותבין מרום המכונה מירוש אבל באין ידוע דשמה מעריסה מרים כותבין רק מירוש לבד דאי כתבו גרע טפי דשמא לא הי' שמה מעריס' מרים כלל ואין לדמות לשרה שארק' דכשר אם נכתב שרה דהואיל דמירוש אין מבורר כ"כ דנגזר משם מרים אם לא בידוע דנגזר הוי קיצור השם ומכ"ש אם ידוע דשם העריס' הי' מירוש לבד ונכתב בגט מרים דגם בדיעבד יש לחוש ואם ידוע דשמה מעריסה מירוש וקורין לה מירושקא א"צ לכתוב מירושקא ודי לכתוב מירוש לבד וכ"ה באם קורין לה בפ"כ מסא תליא בזה אם ידוע דשמה מעריסא מרים ובפ"כ משא או מסיא לבד ואם נכתב מרים ג"כ יש להכשיר הגט דל"ד לשרה שארקה כדכתיבנא ט"ג ס"ק ה' ו:

כתב מהר"ם מלובלין באשה אחת שהי' שמה מטריסה מירל ואח"כ קרי לה בפ"כ מירוש דכותבין מירוש דמתקריא מירל ובשניהם שמות לע"ז כותבין דמתקריא ועז"כ הט"ג לדינא נלע"ד דלכתחלה אין לכתוב אלא מירוש לבד הואיל דשם מירל דהי' מעריסה נשתקע ממנה ומכ"ש אם נשאה הבעל ולא היתה ניכרת לבעל מעולם בשם מירל דהיא זמן רב אשר יצאה מבית אביה וממקום מולדתה ואם תבוא לשם לא יהיו מכירין כלל אותה איך היא שמה בודאי שם מירל נקרא נשתקע רק באם מקום מולדתה ידעי לה דשמה מעריסה מירל וכמאז כן עתה אם תבוא אצלם בשם מירל נקראו לה בכה"ג אם נכתב מירש דמתקריא מירול כשר הגט בדיעבד כיון דדעת מהר"ם לכתוב לכתחלה. וגם מהרש"ל מודה בזה אם נכתב בלשון דמתקרי ובפרט דשם מירוש ומירל הם קרובים במובטא ירגישו דאשתרבובי אשתרבב ונחית משם מירל לשם מירוש. אבל זה ודאי שפיר אם נכתב רק השם מירוש לבד דודאי הגט כשר ואם האשה דעתה ורצונה לשוב אל ארץ מולדתה ושם ידוע גם עתה שמה מירל ודאי כותבין מירוש דמתקריא מירל וכדעת תשובת פ"י ז"ל. ט"ג סק"ז:

מטא מטל אם קורין המ"ם בפתח יש לכתוב בלי אלף אחר המ"ם ובני יו"ד אתר הטי"ת רק אם דוחקין הטי"ת בחירוק כותבין מטיל ביו"ד ואם נקרא בהברת פתח בהרגש ב' יודי"ן כותבין מייטא אבל במדינתינו קורין המ"ם בצירי כותבין מיטא ביו"ד אחת אחר המ"ם והכל לפי מובטא המדינה ויש נשים נקראים מטיא ונרגש הברת יו"ד אחר הטי"ת כותבין כן אע"פ די"ל דעיקר שמה מטל הואיל דעכשיו אין קורין לה מטל והוי שם בפ"ע ומכ"ש אם לא נודע בעיר זו דשמה מטיל אלא קורין לה מטיא כותבין מטיא לבד כהדין דלעיל מרים מירוש דכל שאין מבורר דנגזר ממנו אין לכתוב רק השם דמוחזק לפנינו ואם מקצתן קורין לה מטל ומקצת קורין לה מטיא חוקרין אחר שם עריסה שלה דאם עיקר שמה מטל מעריסה כותבין מטל דמתקריא מטיא וה"ה להיפך ואין כותבין אלף אחר המ"ם רק אם הקריאה בפ"כ בקמץ אז כותבין מאטל וזה הוי שם לאיש כמבואר לעיל ט"ג סק"ח:

מיילא ובמדינתינו הרבה נקראים מליא וכותבין בחד יו"ד ונקראה המ"ם בהברת פתח ונרגש בקריאה רק בחד יו"ד כותבין מליא ויש נשים אשר נקראים ממציא בשני ממי"ן והמ"ם ראשונה בפתח ונרגש הברת יו"ד אחר הצדי"ק ויש נקראים מנציא בהמ"ם בפתח או מינציא וקורין המ"ם בחירוק יש לכתוב יו"ד אחר המ"ם אבל אם קורין המ"ם בפתח כותבין בלי יו"ד אחר המ"ם. אבל ביו"ד אחר הצדי"ק שניהם שוים ואם רגילה לחתום הכל הולך אחר החתום ואם דוחקין היו"ד לאחר הצדי"ק כותבין בלי יו"ד מינצא ואם קורין בטי"ת מינטשא הכל תליא במובטא כותבין בטי"ת ואם נרגש הברת היו"ד כותבין ביו"ד מינטשיא ובסוף אם באלף תליא אם הקריאה טי"ת שי"ן בקמץ כותבין באלף. אך על הרוב הברת הטי"ת והשי"ן נשמע בהברת סגו"ל וא"כ אפשר לכתוב בעי"ן אך באמת כמה שמות כמו עטיא חסיא פעסיא שג"כ נשמע בהברת סגו"ל ומ"מ כותבין באלף לכן העיקר כן הוא באותן שמות אשר הרגילות לכתוב באלף בסוף אין לשנות מזה ובאותן שאין רגילין כ"כ ואין מנהג בהם והמובטא קרוב לסגו"ל עדיף לכתוב בה' בסוף וגם, בשם לט"ז הדין כן דהא אם כתב אלף במקום ה' אין קפידא רק בדיעבד כשר אם נכתב בעין בסוף אבל לכתחלה כותבין בכה"ג בה'. ויש נשים אשר נקראים מינצלא או מינטשלא ותליא הכל במובטא המדינה לכן יש לכתוב כפי הקריאה בפ"כ ודווקא אם קורין כך בפני' ואין מקפדת ע"ז ט"ג סק"ט:

מניא שם האשה וזה אם קורין המ"ם בפתח וכותבין בלי אלף אחר המ"ם ובאלף אחר היו"ד ואם כתב באלף אחר המ"ם ג"כ כשר בדיעבד ט"ג בליקוטי שמות שלו סעיף ל"ט עיי"ש:

מעניא כן יש לכתוב אם קורין המ"ם בסגול ודוחקין הנו"ן בחיריק כותבין כהנ"ל אבל אם קורין המ"ם בחיריק כותבין מיניא. ט"ג סק"י:

מינדיל סתמא בלי יו"ד אחר הדלי"ת רק בידוע שדוחקין החיריק של הדלי"ת יש לכתוב מינדיל ביו"ד אחר הדלי"ת ואם יש לה עוד שם לע"ז ומקצתן קורין לה באחד ומקצתן קורין בהשני כותבין דמתקרי על הב' דבשני שמות לע"ז כותבין דמתקרי ט"ג ס"ק הנ"ל:

מרים וקורין אותה בפ"כ מעזי א"צ לכתוב הכינוי מעזא. דל"מ אם הי' קורין אותה בפ"כ מרים מעזי דודאי אין צריך לכתוב מרים מעזי דשם מעזי לאו שם בפ"ע אלא סימן לבד. וזה כלל גדול בדין דכל כינוי שבא על צד המקרה כגון מחמת צורתו או מעשיו אעפ"י שכינוי זה רגיל בפ"כ מ"מ אין זוכרין אותו כלל. וה"ה בשם זה מעזי הוא סימן לקטנה וא"כ סגי לכתוב מרים לבד אלא אפי' אם לא נקראת בפי כל רק מעזי מ"מ א"צ לכתוב הכינו מעזי אלא כותבין שם מרים בלבד דלא כהב"ש בזה. וזה הוי דווקא אם ידוע דשמה מעריסה מרים אז אין זוכרין שם מעזי בגט אעפ"י שרגיל ומצוי בפי כל ואע"פ שאין קורין לה עכשיו מרים כלל כיון דאין זה השם בפ"ע רק לסימן לצורת הגוף. אבל באין ידוע שם העריסה ומכ"ש בידוע דכך שמה מעריסה מעזא בזה הדין דא"צ להזכיר שם מרים כלל רק שם מעזא שהוא חניכא שהכל קורין בה אבל בשם מעשה הוי הדין גם בידוע דמעריסה שמה מרים ובפ"כ קורין לה מעשא כותבין מרים המכונה מעשא. דשם מעשא הוי כינוי בפני עצמו והוי כשאר כינוי. ט"ג ס"ק י"ב:

מריא או מורא או מודא ותליא הכל במובטא אם בציירי או בחלום או במלאפום ט"נ ס"ק י"ג:

מינקא וזה אם קורין בחיריק תחת המ"ם. ויש אשר נקראים המ"ם בקמ"ץ. וצריך לכתוב מאנקא. ואם מרגישין הברת יו"ד בין המ"ם לנו"ן ואז יש לכתוב מינקא ט"ג ס"ק י"ג:

מרגלא באלף בסוף כמו שם מרגליתא מבואר בב"ש לעיל דכותבין באלף בסוף ואם חותמת א"ע ביו"ד מרגלי הוי הדין מבואר לעיל דעת הנו"ב בשם טאלצי דהוי שינוי השם כה"נ הדין כן כל זה בחתימתה ידוע ומפורסמת לרבים תמיד כמבואר לעיל בט"ג עיי"ש עיי' בר"ן בנדרי' דמ"ו דהביא הירושל' בתרי זממני הוה רגיל. וצ"ע בזה ע"ש:

אות נ

נהמה כן יש לכתוב כפי אשר נקראת בפ"כ ל"מ באין ידוע שם העריסה שלה אלא אפי' בידוע שם העריסה דשמה נחמה מ"מ אם אין קורין אותה כלל נחמה רק נהמה כותבין רק נהמה דשם נחמה הוי נשתקע ובלא"ה שם נהמה הוי כחניכא שהכל קורין ובכה"ג אם כתב נחמה ג"כ במקום שידוע דדרכם להחליף שם העריסה מחי"ת לה"א אפשר דיש להקל ולומר דשם נחמה לא מיקרי משתקע ויש להכשיר במקום עגון אבל בא"י שמה מעריסה ונכתב נחמה בחי"ת הגט פסול גם בדיעבד דיאמרו דאין זו המתגרשת דהא היא נקראת בפ"כ בה"א נהמה וכותבין בה' בסוף ול"מ אם הקריאת הנו"ן בסגול ודאי יש לכתוב בה"א בסוף אלא אפי' אם קריאת הנו"ן בפתח כותבין בה"א די"ל דנגזר משם נחמה במקומות שמחליפים לפעמים הא לחי"ת ובפרט להדין דמבואר בכמה מקומות דאם כתב ה"א במקום א' כשר. כ"ש כאן דעדיף טפי לכתוב בה"א ט"ג סק"א סק"ב:

נעמה היינו אם המובטא בפ"כ הנו"ן בפתח ומרגישין הרגשת העי"ן וזה גם בא"י שמה מעריסה ומכ"ש אם ידוע דשמה מעריסה בעיי"ן וכותבין בעין ובה"א בסוף נעמה. אך בידוע שמה מעריסה ביו"ד נעמי ובפ"כ קורין לה נעמה בה"א כותבין ב' גיטין א' בשם נעמי והב' בשם נעמה. ט"ג סק"ג. ולדעתי צ"ע אמאי לא מהני גט א' לבד ולכתוב נעמי דמתקריא נעמה. הא איירי דידוע דשם מהעריסה נעמי וצ"ע בזה:

נעכלא כן יש לכתוב בעי"ן ובכ' ובא' בסוף וכותבין רק שם זה לבד ולא להזכיר שם נחמה כלל גם בידוע דשמה מעריסה הי' נחמה דמיקרי נשתקע הואיל דבפ"כ נקראת רק נעכלא ואינו קרוב שם נעכלא לשם נחמה. אבל ידוע דשמה מעריסה נחמה ומקצת קורין לה כן כותבין נחמה המכונה נעכלא ט"ג סק"ג:

נוחה בחי"ת וה"א ואם נכתב נוכה בכ"ף הוי שינוי השם ואם ידוע דשמה מעריסה מנוחה ועכשיו קרי לה נוחה כותבין מנוחה דמתקרי נוחה והוי כמו אלחנן חנן דשם נוחה הוי שם בפ"ע וגם לענין דיעבד יש לחוש בגט זה אם נכתב מנוחה לבד הואיל דהעולם לא יתנו לב לחקור אחר שם עריסה ולידע דשמה מעריסה הי' מנוחה ויהי' לע"ז עי"ז אבל אם נכתב נוחה לבד כשר מטעם חניכא שהכל קורין דמהני בכ"מ ט"ג ס"ק ה':

נישקא וכותבין שם זה לבד היינו באינו ידוע דשמה מעריסה נחמה וגם אין קורין לה כלל נחמה בפי העולם אבל בידוע דשמה מעריסה נחמה והמועט קורין לה נחמה ורובא קרו לה נישקא כותבין נחמה המכונה נישקא וה"ה בא"י שמה מעריסה כלל רק המועט קורין לה נחמה ורובא קרי לה נישקא כותבין נישקא דמתקריא נחמה אבל אם אין קורין לה כלל נחמה כותבין רק שם נישקא לבד דלא כהט"ז וב"ש ז"ל ע"ג סק"ו:

נוסל כן יש לכתוב בוא"ו אם קורין הנו"ן בחולם אבל אם קורין הנו"ן בחיריק כותבין ניסל ביו"ד אחר הנו"ן בלי יו"ד אחר הסמ"ך רק אם מדגישין הסמ"ך בחיריק כותבין יו"ד אחר הסמ"ך ג"כ אבל אחר הנו"ן כותבין. אעפ"י לפי הברת מדינתינו דאין מדגישין הברת הנו"ן בחירי"ק מ"מ טפי עדיף לכתוב ביו"ד דאם יכתוב וא"ו יטעו לקרות הנו"ן בחולם לכן יותר טוב לכתוב ביו"ד אחר הנו"ן ואם נכתב בוא"ו ג"כ כשר כיון דיש לקרות במלאפו"ם לא אתי למיטעי לקרות בחולם. ט"ג ס"ק ז'.

נעכא כן יש לכתוב בכ"ף כמבואר ברמ"א סי' קכ"ט ובב"ש סקמ"ו מ"ז ע"ש:

אות ס

סאלווא באלף אחר הסמ"ך. זה הוי דווקא אם נקראת הברת הסמ"ך בקמץ ולכן נכתב א' אחר הסמ"ך להורות על נקודת קמן אבל במדינתינו אין שכיח שם זה אלא הסמ"ך נקראת בהברת שווא והלמ"ד בקמץ סלאווא לכן יש לכתוב האלף אחר הלמד דווקא ולא אחר הסמך האלווא. ואם נכתב בגט האלף אתר הסמך הגט פסול כמבואר בס' שו"ת בית אפרים חלק אה"ע סי' י"ב. לענין שם דוואסיא דהדין לכתוב האלף אחר הווין ואם כתבו האלף אחר הדלי"ת הוי שינו השם ופסול כה"נ הגט פסול מה"ט דהם סלאווא הוי שם אחר. לכן יאמרו דאין זו המתגרשת וכותבין בשני ווי"ן כמו בשם וואלף וועלבלין דלעיל ט"ג סק"ה.

סלטקא שם זה לא שכיח כלל בהברת סמך כ"א בהברת זיי"ן זלטקא. ועיקר השם הוה זלטא אלא אח"כ נשתרבב ע"י גיעגוע לקרות לה זלטקא וא"כ כשידוע שם העריסה זלטא ואח"ז קרי לה כ"ע זלטקא א"צ לכתוב זלטקא אלא סגי לכתוב זלטא לחוד אבל בא"י שם עריסה שלה יש לכתוב זלטקא כפי הנקראת בפ"כ ואם הרוב קורין זלטא והמיעוט זלטקא ונכתב זלטקא לבד יש לפסול דמסתמא הי' שם העריסה זלטא כמו שקורין הרוב. אבל אם הרוב קורין זלטקא והמיעוט קורין זלטא ונכתב בגט זלטא. יש להכשיר בדיעבד דשכיח טפי דהי' שם עריסה זלטא. וזה איירי בא"י שם עריסה שלה. ט"ג ס"ק ואיו:

סניא יש לכתוב כן בלא אלף אחר הסמ"ך כיון דהסמך בנקודת פתח ואם כתבו אלף אחר הסמך סאניא כשר בדיעבד כשם חאניכה ט"ג ס"ק ו' הנ"ל.

סומא שם אשה והוי שם בפ"ע ואינו נגזר משם שמתה לכן כותבין באלף ולא בה' ואין לכתוב בשי"ן רק בסמ"ך ע"ג סק"ד סאבל הוי שם אשה ה"ה סובל הוי שם בפ"ע אם קורין הסמ"ך בחולם סאבטקי שם אשה סאלטנה שם אשה סאסיא הוי שם אשה במדינות אלו שכיח הרבה ויש נקראות בשין חות הראשון יש לכתוב בשין. ויש נקראות סאסל או סאסקיא או סאשקיא ויש לכתוב כפי הנקרא בפ"כ היכר המובטא. ט"ג ס"ק ד' הנ"ל.

סטוסיא ביו"ד ואלף בסוף כמו בשם פעסיא חסיא גנעסיא וכדומה דמרגישין היו"ד במובטא. לכן יש לכתוב יו"ד בסופו. וגם האלף להכיר המובטא היטב כמבואר לעיל בט"ג כמה פעמים עיי"ש.

סירקא בסמ"ך כ"מ בלבוש וס"מ וס"ש ודמ"א אבל מהרש"ל פסק דכותבין בשין שירקא ועז"כ הט"ג דכתב בתשובה להלכה דעיקר לכתוב בסמך אם קורין לה בשי"ן שמאלית הואיל דכמה פוסקים סוברים כן. וכן בס"ג למהרא"ש דעשה הלכה למעשה כן והסכימו הגדולים לזה וכן הוא בנ"ש ומכ"ש אם חותמת א"ע בסמ"ך אזלינן אחר החתימה אם החתימה רגילה ומפורסמת לרבים תמיד. אך בדיעבד אם נכתב בשי"ן יש להקל בפרט באותן נשים שחותמות א"ע רק באיגרות רשות יש להקל בדיעבד אם נכתב בשי"ן וכ"ז באין ידוע שם עריסה שלה אבל בידוע דשם העריסה שלה היה שרה וכהיום קרי לה כ"ע שירקא בשי"ן שמאלית יש לכתוב שרה המכונה שירקא דהרי אנו רואין דנגזר משם שרה ולענין אם לכתוב היו"ד אחר השי"ן או אחר הסמ"ך אם נכתב בגט סירקא בסמ"ך וידוע דחותמת א"ע ביו"ד אחר הסמ"ך יש לכתוב ביו"ד ואם א"י חתימתה יש לכתוב סתמא בלא יו"ד סרקא. וכן היה חתימת הגאון הב"ח ר' יואל סרקש ז"ל אבל אם נכתב בשי"ן שירקא בזה צ"ע קצת אם לכתוב סתמא בלא יו"ד דאתי למטעי לקרות השי"ן בקמץ כמו שם שרה וזו אינה נקראת בקמץ יאמרו דאין זו המגורשת לכן יש לכתוב בסתמא ביו"ד שירקא. ומ"מ בדיעבד אם כתב שרקא בלא יו"ד אין לפסול בשביל זה ואין לכתוב בעי"ן סערקא או שערקא הואיל דידוע דעיקר השם נצמח מארץ אשכנז דהונח מעיקרו להיות נדגש בחיריק כמו בשם הירץ או הירש דלעיל וקורין לה בפני' רק עטיא או עטיל כותבין רק עטיל או עטיא כמבואר דאין לכתוב בעי"ן ולענין אם לכתוב בה"א בסוף או באלף יש חילוק אם נכתב בגט בשי"ן יש לכתוב בה' בסוף שירקה דנגזר משם שרה. רק אם חותמת א"ע באלף יש לכתוב ג"כ באלף אבל אם נכתב בגט בה"א והיא חותמת א"ע באלף אפשר להקל בזה. אבל אם נכתב בגט בסמך יש לכתוב באלף לבסוף די"ל דאינו נגזר משם שרה אלא הוה שם בפ"ע כל זה העליתי מהט"ג ס"ק ב' עיי"ש:

סאייה בה"א בסוף ובסמ"ך ואין לכתוב בשי"ן דיטעו לקרות בשין ימנית לשון שאייה יוכת שער וכותבין רק סאייה לחוד כפי הנקראת בפ"כ משא"כ אם ידוע דשם העריסה שלה שרה יש לכתוב שרה המכונה סאייה וז"כ בה"א בסוף אך בכה"ג אם נכתב שרה המכונה שאייה בשי"ן יש להקל בזה הואיל דטפי יש לכתוב בשין הואיל דידוע דשמה מעריסה שרה. ומה"ת יטעו לקרות שאייה בשין ימינית הא קמן דעיקר שמה שרה בשמאל ומסתמא נקרא גם שאינה בשין שמאלית ובפרט לפמ"ש הדמש"א דנשתרבב משם שרה דאין יכולין לדבר הרי"ש וא"כ אין להטיל חילוק בין שם לכינו ט"ג סק"ד סילקא או סולקא באלף בסוף:

אות ע

עלא כן יש לכתוב בעין תחלה ובסוף באלף ואם ידוע דמעריסה ניתן לה שם עלא לחוד. ואח"כ קרי לה עלקא. אם עדיין קצת קורין לה עלא יש לכתוב עלא דמתקריא עלקא ולא הוי שם עלקא כשם געגוע ואריכת השם אלא הוי שם עלקא כשם בפ"ע דשני שמות הן והוי כאלחנן תנן. אבל אם נשתקע שם עריסה עלא וכ"ע קרי לה עלקא כותבין רק עלקא לחוד. ולענין עלקא עלקלא עלקיל נראה דבמדינתינו אין מנהג ליתן מעריסה עלקלא אלא עלקא לחוד והוי שם עלקלא שם גיגוע וסתמא יש מקצת שקורין לה עלקא. לכן אין לכתוב רק עלקא דעלקלא או עלקיל הוי הכל קיצור השם מעלקא אבל במקומות דנותנין מעריסה גם עלקלא יש לכתוב עלקלא. וצריך הרב המסדר לחקור על זה ט"ג סק"א.

עטיא כן יש לכתוב בעין ובאלף לבסוף ואם אין מדגישין היו"ד בסוף יש לכתוב עטא. ויש שקורין עטיל. ולפי הברת מדינתינו דאין דוחקין היו"ד סגי לכתוב עטל בלא יו"ד ומ"מ אם כתב יו"ד אין לפסול דידוע דעיקר הנחת השם הוי ביו"ד כמו שם הירש דלעיל. ואם שם עריסה עטל וקורין לה עטיא או להיפך יש לכתוב שניהם ועל הב' דמתקריא וזה שם שקורין לרוב הוא עיקר ואעפ"י שקרוב לומר דעטיא הוי קיצור השם מעטיל. מ"מ אם כתבו אינו מזיק ואם קורין לה עטקי אם קורין הקו"ף בחיריק יש לכתוב כן ואם קורין בלי חיריק יש לכתוב עטקא. וזה הוי הכל אם קורין לה בפניה ואינה מקפדת אבל אם מקפדת אם קורין לה עטקי לעיל בשם וועלקיל ט"ג א' הנ"ל:

אות פ

פיגו כ"מ בב"ש בוא"ו בסוף. וזה אם קורין הגימל בדי אבל לפי המובטא המצוי במדינתינו הוי הדין לכתוב באלף בסוף. ואפי'. בדיעבד הגט פסול אם נכתב בוא"ו וכ"מ בשו"ת מ"נ סי' נ"ו לכתוב פיגא באלף דווקא ט"ג ס"ק ד'.

פריידל אם ב' יודין, זה אם קורין בפתח חריף בהרגשת היודין. כמו פריידיא רייצא וכה"ג אבל אנו כותבין שם פראדיא באלף אחר הרי"ש וביו"ד אחר הד' אבל אם קורין הרי"ש בציירי כותבין פרידל בחד יו"ד כמו שם פרידא. ט"ג ס"ק ה'.

פיגלא ביו"ד. וזה אם קורין הפ' בציירי כמו פיגא ודווקא אם ידוע דמעריסה ניתן לה שם פיגלא. אבל בא"י שמה מעריסה מסתמא הי' שמה מעריסה פיגא. אלא אח"כ ע"י שם גיגוע קורין לה פיגלא לכן סגי לכתוב פיגלא לחוד ט"ג ס"ק ז':

פאגא באלף אחר הפ"א זה אם קורין הפ"א בקמץ ואם מקצת קורין לה פיגא. יש לכתוב פיגא דמתקריא פאגא. ואם שם עריסה פאגא בידוע ומיעוט שקורין פיגא. יש לכתוב פאגא דמתקריא פיגא.

פיציא ביו"ד אתר הצדיק ונרגש במובטא הברת יו"ד אחר הצדיק. ואם ידוע דשם עריסה היה פיגא ואח"כ ע"י שם גיגוע קורין לה פיציא אין לכתוב רק פיגא כשם עריסה שלה וא"צ לכתוב פיציא ודינו כשם פיגלא דלעיל רק אם ידוע דשם עריסה שלה הי' פיציא. אז יש לכתוב פיציא לחוד. אם הכל קורין לה פיציא לחוד ט"ג סק"ז הנ"ל:

פערל בלי יו"ד בסתמא אם לא שדוחקין הרי"ש בחיריק יש לכתוב יו"ד אחר הרי"ש פעריל ואם קורין לה פערלא יש לכתוב כן באלף לבסוף וזה אם ידוע דמעריסה ניתן לה שם פערלא. אבל בא"י שמה מעריסה איך הי' דינו כשם פגלא דלעיל ט"ג סק"ח ויש לכתוב בעיי"ן:

פעסל מסתמא בלא יו"ד אם לא שדוחקין הסמ"ך בחיריק אז יש לכתוב ביו"ד פעסיל כמו בערל או מענדל דסתמא הם בלא יו"ד.

פעסיא כ"ה מובטא מדינתינו דנרגש הברת יו"ד כמו חסיא עטיא. רוסיא וכדומה דכותבין ביו"ד אחר הסמ"ך ע"ג סקי"ב פריווא בשני ווי"ן ובאלף לבסוף ע"ג סקי"ג.

פיילא בלא אלף אחר היודי"ן כמו השם רייצא דהוי בלא אלף אחר היודי"ן ט"ג ס"ק הנ"ל. פייא בשני יודין ואלף בסוף ואם כתב ה' בסוף פייה ג"כ כשר ע"ג ס"ק הנ"ל:

פזי שם אשה בלא אלף אחר הפ"א ואם נקראת פאזי הפ"א בקמץ יש כתוב א'. ואם פ"א בפתח יש לכתוב בלי אלף ואם נקראת הפ' בחירק כותבין ביו"ד לאחר הפ' ואם נרגש הברת יו"ד גם לאחר הזי"ן יש לכתוב ביו"ד פיזיא והכלל בזה דתליא בהברת המובטא ט"ג סקט"ז:

פרומא בוא"ו אחר הרי"ש אם לא במקום שמדגישין הרי"ש בחירק כותבין ביו"ד ובמקומינו המובטא בוא"ו:

אות צ

צפרה חסר וא"ו אחר הפ"א. וכ"כ בתורה ומסתמא דרך העולם לקרות את הבנות על שם אשת משה רבינו ע"ה. כ"ד הס"ש וס"מ וט"ז. ועז"כ הט"ג דמ"מ דבמדינתינו דשכיח שם אשה ציפרה דהצדי"ק בחיריק והפ' בשווא. וא"כ יטעו העולם ויקראו על שם צפורה הנקראה בחולם. נקראו בגט צפרה. לכן דעת הגאון מוה' יעקב פילק ז"ל בזו האשה אשר נקראה צפורה בחולם לכתוב בוא"ו אחר הפ' דבגט בעינן ידים מוכיחות ודמי למ"ש בתשובת מ"ב לכתוב מילכה ביו"ד אם נקראה בחיריק המ"ם כיון דיש הרבה נשים אשר נקראים בפתח מלכה כה"נ שכיח הרבה אשר נקראים צפרה בחיריק הצדיק לכן לא הפסיד אם כתב בזו אשר נקראה צפורה בחולם הפ'. וכ"כ הדמש"א דראה גט אחד בלבוב שנכתב צפורה מלא וא"ו אך בזה אשר נקראה צפרה הצדי"ק בחיריק דהדין דכותבין חסר וא"ו ואם נכתב בגט מלא וא"ו הוי שינוי השם ממש. ואם שם עריסה ידוע דנקראה צפורה בחולם ונקראת צפרה הצדק בחיריק והפ' בשבא יש לכתוב צפורה דמתקריא צפרה ט"ג סק"א.

ציפא כן יש לכתוב בסתמא אע"פ דנגזר מצפרה מ"מ אין לכתוב אלא השם אשר נקראה בפ"כ לחוד אבל אם ידוע דמעריסה ניתן לה שם צפורה או צפרה ואח"ז קצת קורין לה ציפא יש לכתוב שם עריסה לעיקר ועל שם ציפה המכונה וכותבין ציפה בה' ואם כתב באלף ג"כ כשר ואם הכל קורין לה ציפא לחוד אין להזכיר שם צפרה כיון דנשתקע זה השם רק במקומות שנהגו לקרות לשם ציפה שם צפורה או ציפרה אז יש לכתוב צפורה המכונה ציפה בה"א ט"ג ס"ק הנ"ל.

צביה בה"א אחר היו"ד. ואם נכתב באלף כשר דה"א ואלף מתחלפים וזה בא"י חתימתה אבל בידוע חתימתה הולכים אחר חתימתה ב"ש:

צארטל סתמא בלא יו"ד אחר הטי"ת אם לא שדוחקין הטי"ת בחירק ותליא במובטא הלשון ט"ג סק"ג:

ציריל ביו"ד אתר הרי"ש אם דוחקין הרי"ש בחיריק אבל סתמא צירל בלי יו"ד ותליא במובטא ציריל צורלין צרניל הכל תליא במובטא:

צינא שם אשה ויש לכתוב באלף בסוף צעיטל ביו"ד אחר העי"ן אם קורין הצדי"ק בציירי ואם קורין לה בטית ושין טשיטל מבואר בע"ג דיש לכתוב בטי"ת ושי"ן. ואין לכתוב יו"ד אחר הטי"ת שני'. ואם קורין להצוועטל בהרגש הווין יש לכתוב בווין כמבואר בע"ג:

אות ק

קרינדל ביו"ד אחר הרי"ש ולא ביו"ד אחר הד':

קילא בקוף ולא בכ"ף ואם כתבו בכ' כולי פסול הגע. ט"ג ס"ק וא"ו:

אות ר

רבקה רבקולה ותליא במובטא אם נקראת הקוף במלאפום יש לכתוב וא"ו והוי קיצור השם מהשם רבקה ודמי' ככל קיצור השם דאם כתבו אינו מזיק וזה באין לה אלא חד שמא אבל ביש לה תרי שמות שרה רבקה מעריסה ובפ"כ נקראת רבקולה אז בוודאי יש לכתוב שרה רבקה דמתקריא רבקולה כמבואר לעיל מזה:

ריבלה ואם ידוע דמעריסה רבקה ואח"ז נקראת ריבלה יש לכתוב רבקה דמתקריא ריבלה בה' ואם א"י שמה מעריסה אין לכתוב אלא ריבלה לחוד ואם נקראה ריבה. ומעריסה ניתן לה רבקה יש לכתוב רבקה המכונה רובה או דמתקריא ריבה ובמקום דנהגו מעריסה לקרותה ריבה לחוד אין להזכיר שם רבקה אך במקום דניתן לה מעריסה רבקה ואח"ז קרי לה ריבה מוטב לכתוב רבקה המכונה ריבה בה' ויותר טוב לכתוב דמתקריא רובה הואיל דכותבין ריבה בה' דנגזר משם רבקה כנ"ל לדעת הט"ג ואפ"ל דט"ס בט"ג מ"ש המכונה ריבה עיי"ש:

רעכל בעי"ן סתמא בלא יו"ד אחר הכ"ף:

רייכל עם ב' יודי"ן והיינו כשקורין לה הרי"ש בפתח בהרגש הברת יודי"ן שקורין פתח חרי"ף כמו רייצא. אבל אם אין קורין הרי"ש בהרגש יודי"ן יש לכתוב בזה באלף ראכל. ואלף להורות על נקוד פתח ולא חיישינן שיקראו הגט בקמץ דלא עביד למטעי כה"ג אבל אם נכתב רכיל בלא אלף יש לחוש דנקרא רכיל בקמץ ויאמרו דטעו לכתוב בכ"ף כי שמה רחל לכן יש לכתוב באל אחר הרי"ש ראכל ובלא יו"ד אחר הכף ט"ג סק"ב:

רייזיל סתמא בלא יו"ד אחר הזיי"ן רק אם חותמת עצמה רייזיל ביו"ד אחר הזיי"ן הולכין אחר החתימה אע"פ דהקריאה בפ"כ אינה נרגשת היו"ד מ"מ המבטא הוי כאילו מלא יו"ד דאין העולם מדקדקין לפרש היו"ד היטב ועקר הנחת השם ביו"ד כמו בשם הי' דסתמא חסר יו"ד ואם חותמת עצמה מלא יו"ד כותבין ביו"ד אע"פ דאין מרגישין היו"ד וכ"ה בשם הענוך יחיאל פינחס דלעיל משא"כ אם חותמת עצמה רייזיל בשני יודי"ן אחר הרי"ש אין לילך אחר חתימתה דחתימה מוכחשת נגד הקריאה בפ"כ להדיא ד העולם אין קורין רייזיל בשני יודי"ן ומבואר לעיל בטו"ג באות ק' בשם קלונימוס ס"ק זיי"ן דאם חותם א"ע קולונימוס בוא"ו אחר הקו"ף אין הולכין אחר החתימה דהקריאה בפ"כ בשו"א מראה להדיא דחתימתו בוא"ו היא טעות. וכן כתוב בשם רוזא דאם חותמת עצמה ביו"ד אחר הוא"ו אין הולכין אחר החתימה דהקריאה בפ"כ מכחיש החתימה. ומבואר בכללי שמות בעו"ג אות י"ח ס"ק ע"ז דעת הג"פ דאם הקריאה בפ"כ סותרת החתימה אזלינן אחר הקריאה בפ"כ ול"ד למ"ש הנו"ב במה"ת סי' קכ"ד בשם טאלצא דסתמא באל"ף אחר הצדי"ק. ואם חותמת עצמה ביו"ד אחר הצדי"ק ונכתב בגט באל"ף פסול דהוי שינוי השם דשאני התם דגם לפי הקריאה בפי העולם אין הפרש גדול אם יהי' נכתב ביו"ד אחר הצדי"ק וא"כ החתימה ביו"ד לא הוי שינו מהקריאה בפ"כ להדיא וכן יש לילך אחר החתימה דוקא משא"כ בשם רייזיל דהקריאה בפ"כ מכחיש להדיא הבירור את החתימה. לכן אין לכתוב כחתימתה וממילא אין לכתוב אם חותמת עצמה רייזיל ביו"ד אחר הזיי"ן ג"כ דחזינן להדיא דאי ידעה לחתום שפיר דחתימתה טעות והיכי דידעינן דחתימה בטעות לכ"ע אין הולכין אחר החתימה. לכן בנ"ד יש לכתוב ריזל בלי יו"ד אחר הזיי"ן. וכן הוא בשם שינדיל דסתמא בחד יו"ד אחר השי"ן ואם חותמת עצמה שיינדיל בשני יודי"ן אחר השי"ן אין הולכין אחר החתימה כלל דחתימה הוי מיכחש בפי הקריאה בפ"כ להדיא וכותבין שינדל גם בלי יוד אחר הדלי"ת אע"פ דחותמת עצמה ביו"ד אחר הדלי"ת דחזינן דלא ידעה לחתום כלל כמ"ש:

רחמה בלא וא"ו בס"ש הביא כת"י הרב החסיד מהר"ש חמותי שדעתו לכתוב רחמה חסר וא"ו דכתב במקרא חסר ולאחותיכם רחמה וכ"ה בסדר רש"ל וכ"מ במהרא"ש בס"ג דיש לכתוב בלא וא"ו אחר הרי"ש לכתחלה וכ"ד הב"ש אבל בדיעבד אם כתב רחמה מלא וא"ו אחר הריש רוחמה הגט כשר וכך העלה הגאון מוה' נפתלי ז"ל וגם הגאון מו"ה אברהם לבנו הרב מוהר"ש להלכה דכשר אם כתב מלא וא"ו ואם חותמת א"ע מלא יש ליתן ב' גיטין א' בשם רוחמה מלא וזה יתנו בתחלה דהוא עיקר יותר. מאחר דלהט"ז אם שי נה בחתימה פסול ובלא"ה דבעל ס"ש והגאון מהר"א מבריסק ס"ל דיש לכתוב גם לכתחלה מלא. וכן נראה דעת הט"ז בשם משולם. וא"כ עכ"פ דאין עושין כן דיהי' די בגט אחד לכתוב מלא רוחמה אבל עכ"פ יש ליתן זה הגט בראשון והגט השני יכתוב רחמה חסר וא"ו ובא"י חתימה שלה לכתחלה יש לכתוב רחמה חסר וא"ו ואם נכתב מלא כשר וזה דווקא אם קורין הרי"ש במלאפום אבל אם קורין הרי"ש בקמץ פסול אם נכתב מלא וא"ו אלא צריך גט אחר בשם רחמה אסר וא"ו ע"ג סק"ז.

רוטא שם אשה והיא מובטא בטי"ת רודא והוי ג"כ שם אשה והיא בדלי"ת.

ראדאיש ביו"ד אם דוחקין היו"ד ואיל"ה כותבין ראדש.

ריבציא ב' יודי"ן והיינו כשמרגישין גם היו"ד אחר הצדיק דאיל"ה יש לכתוב בחד יו"ד.

רובצא. ואם שמה מעריסה רבקה מבואר לעיל מזה ראחציא באלף אחר הרי"ש אם קורין בקמץ.

ראניא באלף אחר הרי"ש דבמדינתינו קורין בקמץ הרי"ש וגם מרגישין היו"ד אחר הנו"ן.

רוניא אם קורין הרי"ש במלאפום וגם מרגישין היו"ד אחר הנו"ן היטב.

רלא אם קורין הרי"ש בפתח ויש לכתוב בלא אלף ואם קורין הרי"ש בקמץ יש לכתוב אלף אחר הרי"ש.

ראלא ע"ג סק"ח.

ריינא בשני יודי"ן וזה אם נקרא בפסח חריף כמו רייצא אבל אם נקראה בציירי יש לכתוב בחד יו"ד רינא וכ"כ מהרא"ש שם אשה רינא ט"ג סק"ג.

רוזא בוא"ו אחר הרי"ש מלא יו"ד אחר הרי"ש אעפ"י דחותמת א"ע ביו"ד כי אין לכתוב יו"ד רק כשיש הרגיש יו"ד במובטא.

ריזיא ביו"ד אחר הזיי"ן והיינו כשמרגישין היודין אז יש לכתוב בשני יודי"ן.

רסיא והיינו אם קורין הריש בפתח ובסמך ואם קורין בשי"ן ימנית אז יש לכתוב בשין רשיא וא"צ אלף ומ"מ אם כתב אלף כשר לכתוב ראשיא ט"ג ס"ק הנ"ל.

רוסיא והיינו אם נקראה הרי"ש במלאפום וגם מרגישין היוד אחר הסמך לכן יש לכתוב כן ט"ג ס"ק הנ"ל.

תוכן העניינים

ביאור מנחם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה