אור ברסלב
ביאור מנחם כללי שמות

ביאור מנחם· רבי משה מנחם מנדל אהרנסון

כללי שמות

שמות האנשים

א מי שניתן לו בעת עריסה ב' שמות אברהם יצחק וכ"ה נקרא בפ"כ ועולה לס"ת וחותם בהם אין לכתוב ביניהם דמתקרי דהיינו אברהם דמתקרי יצחק דע"י תיבות דמתקרי מורה דהוי שמות מחולקים ויאמרו דאין זה המגרש דנקרא בפ"כ ב' שמות יחד ונלמד זה ממהרי"ק סי' צ"ח בשם מ"ח דפסל בלא כתב דמתקרי על שם עריסה דשמא יאמרו דנקרא בשניהם יחד מעריסה מבואר באם יש לו ב' שמות מעריסה אין להפרידן וכ"מ בב"ש סי' קכ"ט סקכ"ד במ"ש ואם נקרא בשני שמות צריך לכתוב שניהם בלי דמתקרי ביניהם ואם כתב ביניהם דמתקרי פסול. והב"ש מיירי גם בלא ניתן שני שמות מעריסה וכדמייתי מתשובת רמ"א בעובדא פעסלין אסתר א"כ כ"ש בניתן לו ב' במות מעריסה וכ"ה קורין בפ"כ דאין להפריד בין הדבקים וכ"מ בג"פ סקס"ג אלא יש לכתוב אברהם יצחק ביחד בשני תיבות וא"צ לקרבם דיהי' כתיבה אחת. ואין לכתוב אותן בשני שיטין ואם נכתב בשני שיטין והוא עת הדחק להשיג גט אחר יש להכשיר ט"ג סעיף א':

ב מי שיש לו ב' שמות אברהם יצחק ובפ"כ נקרא יצחק לבד הי' די לכתוב אברהם יצחק כפי דעולה לס"ת ומה דנקרא יצחק בפ"כ הוי קיצור השם. ומ"מ אם רוצה לחוש דשמא יאמרו דהשם יצחק הנקרא בפ"כ הוי כשם אחר לזה ים לכתוב אברהם יצחק דמתקרי יצחק. ואם כתב אנא יצחק דמתקרי אברהם יצחק ג"כ כשר אע"ג דעושה לשם דעולה לס"ת טפל בתיבת דמתקרי מ"מ כשר הואיל דכתובים בפירוש בגט אין הפרש בין שכותבין זה ראשון וזה שני כדעת הב"י בס"ד ה"ה אם כתב שם הנקרא בפ"כ לחוד ג"כ כשר מטעם חניכא שהכל קורין ואם קורין לו אברהם יצחק אלא המיעוט קורין לו יצחק די לכתוב אברהם יצחק לחוד אבל אם כתב אברהם דמתקרי יצחק פסול ט"ג סעיף ב':

ג מי דיש לו שני שמות מעריסה אברהם יצחק וכ"ה עולה לס"ת וחוסם אלא בפ"כ נקרא בכינו איציק לחוד. בזה לכ"ע בעינן לכתוב אברהם יצחק דמתקרי איציק הואיל דבפ"כ נקרא בכינו אחר יש חשש דיאמרו דאיש אחר גירש. וגם בדיעבד יש עיכוב להצריך גט אסר וכן הי' עובדא דנשלח הגט לאיזה מקום והי' שמו אברהם יצחק לס"ת ובפ"כ נקרא איציק ולא כתבו הכינו איציק ולא רצה הגאון ראב"ד דשם לסדר הגע עד דהגט חזר למקומו ונכתב אברהם יצחק דמתקרי איציק:

ד מי דיש לו ב' שמות מעריסה אברהם יצחק וכ"ה בפ"כ אלא לס"ת עולה בשם יצחק לחוד. יש לכתוב אברהם יצחק דמתקרי יצחק אע"פ דבשם יצחק עולה לס"ת ולדעת המחבר בסעי' י"ח הוי עיקר מ"מ י"ל דהמחבר מיירי דהשם דעולה לס"ת הוי שם אחר לא מעריסה אבל אם הב' שמות המה מעריסה וכ"ה בפ"כ אלא לס"ת בשם יצחק לזה הוי אותן ב' שעות עיקר וכותבין על שם דעולה לס"ת דמתקרי וה"ה כשר לכתוב אנא יצחק דמתקרי אברהם יצחק אע"פ דהשם אברהם יצחק הוא העיקר מ"מ כשר כסברת הב"י הנ"ל דהואיל דכתובים בפירוש בגט אין הפרש. אבל אם כתב אברהם דמתקרי יצחק זה הוי שינו ופסול ט"ג סעיף ג':

ה מי דיש לו ב' שמות קודש מעריסה אליעזר זאב ויש להם ב' כינויים ליבר וואלף הנקרא בפ"כ יש לכתוב אליעזר זאב המכונה ליבר וואלף ה"ה אם כתב סיבת דמתקרי בכינויים הנ"ל ג"כ כשר אבל אם כתב אליעזר המכונה ליבר. זאב המכונה וואלף פסול ט"ג סעיף ד':

ו מי דשמו מעריסה אליעזר זאב וכ"ה עולה לס"ת וחותם אלא בפ"כ נקרא בכינו ליבר לחוד אין לכתוב אליעזר דמתקרי זאב להפריד בין הדבקים אלא יש לכתוב אליעזר זאב המכונה ליבר. הגם לדעת הב"ש סי' קכ"ט ס"ק ל"ד במי דשמו משה ליב ולס"ת משה יהודא כותבין משה יהודה המכונה ליב א"כ גם כאן יטעו לומר דשמו בפ"כ אליעזר ליבר ואין זה המגרש. אבל מ"מ י"ל דגם הב"ש לא קאמר אלא דאפשר לפרש דקאי אדסמוך אבל גם הב"ש מודה דשפיר מתפרש בפשיעות דקאי תיבת המכונה על עצם האדם ואם לחשך אדם לומר דסברת הב"ש בדווקא דקאי אדסמוך וא"כ בנ"ד יטעו לומר דשמו אליעזר ליבער בפ"כ לכן יש לכתוב אנא ליבר דמתקרי אליעזר זאב ואין בזה שיקדים העיקר לטפל כיון דכותב שניהם בגט ע"ג סק"ה:

ז מי דשמו משה יהודא לס"ת ובפ"כ נקרא רק ליב יש לכתוב משה יהודה המכונה ליב דתיבת המכונה קאי על עצם האדם ותופס עיקר להלכה כדעת הנו"ב החולק על הב"ש בזה. ע"ג סעיף וא"ו:

ח מי דשמו לס"ת משה יהודה ובפ"כ נקרא משה ליב דלדעת הב"ש יש לכתוב משה יהודה המכונה ליב דקאי אדסמוך. וא"כ אם שם אבי המגרש יעקב צבי לס"ת ובפ"כ נקרא הירש לחוד אם יכתבו יעקב צבי המכונה הירש יאמר דשמו בפ"כ יעקב הירש לז"כ הע"ג דיש לכתוב משה יהודה דמתקרי משה ליב ולא המכונה ליב לבד דתפוס עיקר להלכה כדעת הנו"ב דהמכונה קאי על עצם האדם. וממילא בשם אביו דשמו יעקב צבי לס"ת ובפ"כ הירש כותבין יעקב צבי המכונה הירש. אבל הגאון התו"ג עומד לימין צדקו של הב"ש ודעתו במי דשמו לס"ת משה יהודא ובפ"כ משה ליב דכותבין משה יהודה המכונה ליב דקאי אדסמוך ומי דשמו לס"ת משה יהודה ובפ"כ ליב לבד יש לכתוב אנא משה דמתקרי יהודה המכונה ליב. אע"פ במי דשמו לס"ת משה יהודה ובפ"כ ג"כ משה יהודה דעת הב"ש דאין לכתוב ביניהם דמתקרי הואיל דתמיד הם דבוקין אין להפריד בין הדבקים. אבל אם נקרא בפ"כ ליב דהפירוש של יהודה הוי ליב הוי כאילו נקרא בפ"כ יהודה לחוד דכותבין משה דמתקרי יהודה המכונה ליב. וא"כ ממילא אם שם אביו יעקב צבי יש לכתוב יעקב דמתקרי צבי המכונה הירש. אך הגאון הטוב גיטין חולק עליו בזה בסעיף ע' במי דשמו שמעון יהודה מעריסה וכן עולה לס"ת ובפ"כ נקרא ליב אם כתב שמעון דמתקרי יהודה המכונה ליב הוא פסול דאין לחלק בין שמות הלידה לכתוב ביניהם דמתקרי אלא יש לכתוב שמעון יהודה בלי דמתקרי ביניהם והמכונה ליב וממילא במי דשמו שמעון יהודה לס"ת ובפ"כ נקרא שמעון ליב יש לכתוב שמעון יהודה דמתקרי שמעון ליב. ואם כתב במי דשמו לס"ת שמעון יהודה ובפ"כ ליב אנא ליב דמתקרי שמעון יהודה ג"כ כשר כ"ה דעת הט"ג. ולי יש קצת הוכחה כסברת הט"ג דלדעת התורת גיטין אין להוכיח דשם ליב הנקרא בפ"כ הוי שמו הקודש יהודה דוקא הא יש לטעות ולומר דשמו הקודש ארי' לס"ת וא"כ נשאר סברת הטו"ג שפיר דמי הפרידן בין הדבקים דהא עולה לס"ת משה יהודה ובפ"כ ליב דשם ליב לא הוי כינוי רק לשם יהודה לבד דהא הוי כינו גם לשם ארי' וח"כ ע"י קריאת שם ליב בפ"כ לא הוי מוכח דקריאת שמו יהודה דוקא לס"ת א"ו הוי' כסברת הע"ג. וממילא במי דשמו שאול דוב לס"ת ובפ"כ בערל יש לכתוב כמ"ש הט"ג שאול דוב המכונה בערל דאילו לדעת התורת גיטין היו צריכין לכתוב שאול דמתקרי דוב המכונה בער אבל ז"א דהא שם בער הוי כינו גם לשם הקודש ישכר ג"כ. א"ו הנכון כמ"ש:

ט מי דשמו לס"ת משה יהודה ובפ"כ נקרא זלמן לדעת הט"ג דתופס עיקר כדעת הנו"ב שפיר יש לכתוב משה יהודה המכונה זלמן דתיבת המכונה קאי על עצם האדם אבל להתו"ג דהולך בשיטת הב"ש דאדסמוך לי' קאי א"כ אם יכתבו אנא משה יהודה המכונה זלמן יטעו לומר דשמו מעריסה בפ"כ משה זלמן דהא דעת התו"ג כן במי דשמו בפ"כ משה ליב דכותבין משה יהודה המכונה ליב ולזה דעס התו"ג במי דשמו לס"ת משה יהודה ובפ"כ זלמן דכותבין משה יהודה המכונה זלמן הא יטעו לומר דשמו בפ"כ משה זלמן ואין זה המגרש:

י מי דשמו לס"ת משה נתן ונקרא בפ"כ משה הירש. יש לכתוב משה נתן דמתקרי משה הירש וביאר טעמו דאין לחלק שמות הלידה דמה שבא מחובר לא יצדק להיות נפרד. ואין מקום לחלק בין כינו לע"ז היוצא משם הקודש או לא. דמ"מ אין לומר דהכינו הירש עשה רושם לחלק בשמות הקודש אלא כותבין שמות הקודש כפי שעולה לס"ת שניהם בלא מתקרי ושמות הנקרא בפ"כ כותב עליהם דמתקרי וכ"כ הנ"ש במי דשמו בנימין יעקב לס"ת ובפ"כ נקרא וואלף יעקב כותבין בנימין יעקב דמתקרי וואלף יעקב וכן כותבין משולם אורי דמתקרי משולם פייבוש ואם כתב בנימין דמתקרי יעקב עשה פירוד בין הדבקים דהרי לא נקרא מעולם בנימין לחוד או יעקב לחוד ע"ג סעיף י"א. וזה דלא כדעת התו"ג דסובר במי דשמו לס"ת משה יהודה ובפ"כ יהודה זלמן דאז השני שמות של הס"ת מתחלקין בקריאת העולם ושני שמות של קריאת העולם מתחלקין בס"ת והוה כאילו יש לו שלשה שמות מופרדין ולכן כותבין משה דמתקרי יהודה המכונה זלמן. לדעת ה"ה בשם משה הירש דעתו דפוסל אם כתב משה דמתקרי נתן המכונה הירש. כמ"ש:

יא מי דשמו לס"ת יהודה משה ובפ"כ ליב משה דהוה כאילו נקרא בפ"כ יהודה משה כיון דהפירוש של יהודה הוי הכינו ליב וא"כ היה צריך לכתוב משה יהודה בלא דמתקרי והמכונה ליב לחוד א"י לכתוב אצל משה כיון דאין כינו שייך לו. וגם אינו יכול לכתוב יהודה המכונה ליב משה מטעם הנ"ל לכן צריך לכתוב יהודה משה המכונה ליב משה כ"מ בס' תו"ג. וכן הסכים הגאון מהר"י ז"ל מלבוב בספרו ישועת יעקב. ואין לכתוב לכתחלה דמתקרי ליב משה דבתשובת הגאון מנ"ש מבואר בעו בדא דמתקרי לובא דעתו דגם אם ניסת תצא דהוה משנה ממטבע שטבעו חכמים. ומ"מ סיים דבדיעבד אם נכתב יהודה משה דמתקרי ליב משה יש לסמוך אדעת הט"ז ותשובת רמ"א בזה והובא בב"ש סי' קכ"ט סק"ל דעל כינו שייך נמי דמתקרי ולהט"ג פשיטא ליה דכותבין דמתקרי כדכתב בסעיף ז' מי דשמו לס"ת יחיאל אברהם ובפ"כ נקרא מיכל אברהם יש לכתוב יחיאל אברהם דמתקרי מיכל אברהם וה"ה במי דשמו לס"ת יהודה משה ובפ"כ ליב משה יש לכתוב יהודה משה דמתקרי ליב משה וכ"ה בוואלף יעקב עיי"ש והשיג על המסדר לכתוב המכונה מיכל אברהם. ופורתא לא דק דבאמת צריך לכתוב דמתקרי כיון דשם אברהם לא נעקר ממקומו אין לכתוב המכונה ומ"ש בנ"ש המכונה וואלף יעקב אגב שוטפי' כ"כ או שהוא ט"ס וכ"מ בתשובת נו"ב במי דשמו מאיר יהודה לס"ת ובפ"כ נקרא מאיר ליב דכותבין מאיר יהוד' דמתקרי מאיר ליב אבל במי דשמו לס"ת מאיר יהודה ובפ"כ מייאיר ליב מבואר בתשובת נו"ב בשם הגאון מהר"ם פישילס ז"ל דהורה לכתוב אנא מאיר יהודה המכונה מייאיר ליב והנו"ב הסכים עמו להלכה ע"ש:

יב מי דשמו לס"ת יהודה לחוד ובפ"כ נקרא יהודה ליב וכן חתימתו לכתחלה יש לכתוב יהודה דמתקרי יהודה ליב אע"פ דהעלי' והחתימה סותרין זא"ז והקריאה בפ"כ מכריע לעשות עיקר וא"כ הי' ראוי לכתוב יהודה ליב דמתקרי יהודה אך אדרבה דכאן דנקרא וחותם בשם יהודה ולס"ת ג"כ בשם יהודה וא"כ יש חשיבות שם יהודה יותר ע"י קריאה בפ"כ וחתימה ועלי' לס"ס לכן שם יהודה עיקר וכותבין יהודה דמתקרי יהודה ליב ובדיעבד אם כתב יהודה לחוד ג"כ כשר ודוקא בעת הדחק או שכבר ניתן הגט הואיל דהג"פ כ' דיש לחוש לדעת הרמב"ם אף בכתב שם העיקר לחוד פסול. וכ"ד ריא"ז להחמיר אף בנתגרשה רק בעת הדחק כשר וה"ה אם כתב יהודה ליב לחוד גם כן כשר מטעם חניכא שהכל קורין דכשר לכתחלה גם כן לדעת הרמב"ם והובא בב"ש מה"ק סק"ג ט"ג סעיף ח':

יג מי דשמו לס"ת חזקיהו וכן חתימתו ובפ"כ נקרא חזקיה יש לכתוב חזקיהו דמתקרי חזקיה. ואם לא כתב אלא חזקיהו לחוד ג"כ כשר אם השעה דחוקה לכתוב גט אחר כשר ליתן זה הגט לכתחלה דמאן דחזי בגט חזקיהו אף דנקרא בפ"כ חזקיה יתלה לומר דכן עיקר שמו וכשיחקור יתוודע לו דכן האמת כ"מ בט"ג לעיל בסי' ש' אות ח' ס"ק א'. וכן הביא לעיל באות מ' דברי הג"פ במי דשמו אלחנן לס"ת ובפ"כ חנן וכתב בגט אלחנן לחוד ונתגרשה בגט זה הגע כשר כיון דידוע דעיקר שמו אלחנן. ונ"ל דלא דברו הפוסקים הנ"ל להכשיר אם כתב שם דעולה ס"ת לחוד אלא בשמות הנ"ל דחזקיה נגזר ויוצא משם חזקיהו וכן חנן מאלחנן אבל היכי דשמו לס"ת משולם ובפ"כ נקרא זלמן בזה לא מהני גם בדיעבד אם כתב השם דעולה לס"ת לחוד דהיינו משולם הואיל דהשם הכינו אינו נגזר משם הקודש ואינו מובלע בו וכמו שדברתי לעיל בזה:

יד מי דשמו לס"ת אלחנן זאב ובפ"כ הי' נקרא חנן ומחמת שיגרא דלישנא לא הי' ניכר אם שמו חנן או חנה וזה באבי המגרשת לזה התחכמו והשמיטו שמו אם כבר ניתן הגט יש להכשיר אם לא כתב שם אבי המגרשת דאע"פ דהב"ש הביא דעות דכשר בלא הזכיר שם האב לעיל בסי' קס"ט ס"ק י"ז וגם הרא"ש והטור מקילין מ"מ אין לעשות מעשה לכתחלה כמבואר בתשובת מהרח"ש שדעתו נוטה ליפסל וגם ע"י שליח יש להחמיר טפי בזה כיון דאין מזכירין מקום עמידת האשה ואין מוכח מתוכו. ומ"מ בדיעבד יש להקל אם כבר ניתן או בעת הדחק דא"א להשיג גט אחר אבל לכתחלה יש נכתוב בת אלחנן זאב אע"ג דהג"פ החמיר בכותב שם דעולה לס"ת לחוד וא"כ הי' טוב לכתוב ב' גיטין באחד אלחנן זאב דמתקרי חנה ובהב' אלחנן זאב דמתקרי חנן מ"מ הואיל דאין נותנין ב' גיטין אלא ע"י דוחק ובפרט ע"י שליח דא"א ב' גיטין דנראה דחוזר משליחות הגע ראשון לכן יש לסמוך דסגי בגט אחד בשם אלחנן זאב לחוד ע"ג סעיף י':

טו מי דשמו מעריסה יהושע ובפ"כ נקרא העשל ומקצת קורין לו הירש יש לכתוב יהושע המכונה העשל והמכונה הירש. ואם כתב המכונה העשל ודמתקרי הירש פסול. אע"פ דלעיל מבואר על תיבת מכונה אם כתב דמתקרי דעת רמ"א והט"ז דכשר מ"מ כאן פסול הואיל דכתב על שם העשל המכונה ועל שם הירש דמתקרי יסברו שהאחד מהשמות הוי שם מ"ח ויאמרו דאין זה המגרש. ט"ג סעיף י"ב:

טז מי דשמו מעריסה יוסף ונשתנה שמו מ"ח לשם יצחק יש לכתוב יצחק דמתקרי יוסף. ואין לכתוב ודמתקרי יוסף בוי"ו כי תיבת דמתקרי מורה דנעקר שם הראשון לזה לא שייך לומר ודמתקרי וכ"ה באם נשתנה שמו ב' פעמים כותבין על שם הראשון דמתקרי דהיינו דנשתנה שמו עוד לשם שמואל כותבין שמואל דמתקרי יצחק דמתקרי יוסף. ואין לכתוב ודמתקרי יצחק ודמתקרי יוסף. אכל בנשתנה שמו מחמת צחוק וכדומה לו מחמת חולי יש לכתוב על שם הראשון דהיינו על שם מעריסה תיבת ודמתקרי כי לא נעקר שם העריסה כלל. אבל בשם הכינו כותבין תמיד תיבת מהמכונה זלמן המכונה זעמיל כי בכינוי לא שייך לומר דנעקר שם כינו ראשון אלא דניתן לו עוד איזה כינו ב"ש סי' קכ"ט ס"ק ל"ז וס"ק כ"ט:

יז מי דשמו ישראל מנחם מעריסה ובפ"כ נקרא נחום יש לכתוב ישראל מנחם דמתקרי נחום. ואם ידוע דשם ישראל הוי מ"ח אזי יכתוב ישראל דמתקרי מנחם דמתקרי נחום ואם א"י אם השם ישראל הוא מעריסה או מ"ח כותבין החניכא בפ"כ דהיינו נחום לחוד. ואם זה בשמות אביהם ולא כתבו כלל שם אביהם אם עדיין לא ניתן הגט יש לחזור ולכתוב שם נחום לחוד ט"ג סעיף י"ג:

יח מי דשמו במקום הכתיבה מיכל פינחס וקצת קורין לו פינחס מיכל וחתימתו מיכל פינחס ובמקום נתינה נקרא בפ"כ פינחס מיכל ולס"ת א"י האיך הי'. יש לכתוב שם מ"נ לעיקר פינחס מיכל דמתקרי מיכל פינחס אע"ג דעל חתימה אין כותבין דמתקרי מ"מ כאן הואיל דמקצת קורין לו ג"כ במ"כ מיכל פינחס שפיר יש לכתוב דמתקרי ט"ג סעי' י"ד:

יט מי דשמו בפ"כ נחום שואל וחותם כן אלא לס"ת עולה בשם מנחם שואל אם ידוע דזה המגרש בני משפחתו כולם מי ששמם כך נקראים בעת העריסה נחום ושמם הקודש מנחם יש לכתוב מנחם שואל דמתקרי נחום שואל. אע"ג דעלי' וחתימה סתרי אהדדי ואם כן הקריאה בפ"כ מכריע לעשות עיקר והי' ראוי לכתוב נחום שואל דמתקרי מנחם שואל אך מ"מ הואיל דהוא מבני המשפחה דנקראו בשם הקודש מנחם א"כ בעת עריסה ניתן לו מנחם ונחום דהיינו מנחם יהי' לו שם מובהק ונחום ניתן לו לקריאה דכ"ה במדינתינו דשם נחום טפל א"כ גם זה דחותם אינו ע"ד לעשות לשם עיקר נחום. אלא דעתו לחתום בשם שקורין בו. דמ"מ אינו עיקר זה השם מנחם שניתן לו מעריסה בתחלה אבל אם רגילין בעת עריסה שם נחום לחוד א"כ יש ספק דלמא לא ניתן לו כלל בעת עריסה שם מנחם אלא נחום שואל א"כ הקריאה בפ"כ מכריע לעשות עיקר ויש לכתוב ב' גיטין מנחם שואל דמתקרי נחום שואל בראשון ובגט שני נחום שואל דמתקרי מנחם שואל דמה דעולה לס"ת אין ראי' כ"כ כי השם עושה ע"ד רגילות לקרות נחום מנחם. כ"ז בידוע דנקרא לס"ת שואל אבל בסתמא יש לכתוב שאול דכל שואל עולה לס"ת שאול כמבואר בס"ש ע"ג סעי' מ"ז:

כ מי שבא לגרש את אשתו ואמר דאביו נקרא במקצת זוסיא ומקצת קרי לי' זוסמאן וא"א לעמוד על דבריו יש לכתוב זוסמן דמתקרי זוסיא דבודאי זוסמן הוא עיקר שמו חול ודרך העולם לקצר לקרות זוסיא וכותבין על שם זוסיא דמתקרי הואיל דשניהם שמות לע"ז ט"ג סעיף י"ח:

כא מי דשמו בפ"כ שמעיה ולא חתם א"ע מעולם ולס"ת פעמים קורין לו שמעיה ופעמים קורין לו שמעיהו יש לכתוב שמעיה דמתקרי שמעיהו דהקריאה בפ"כ מסייע למקצת מה דעולה לס"ת שמעיה הוא עיקר ובדיעבד סגי בשם שמעיה לחוד אבל אם מה דעולה לס"ת שמעיהו הוי רק מיעוט ולא מקצת אז הס מלהזכיר שם שמעיהו גם לכתחלה דקריאת הפורתא לס"ת אינו עושה רושם כלל. ומכ"ש אם כתב שמעיהו לחוד פסול. ואם תמיד עולה לס"ת שמעיהו ובפ"כ שמעיה יש לכתוב שמעיהו דמתקרי שמעיה ואם חותם א"ע שמעיה ג"כ א"כ העליה לס"ת והחתימה סתרי אהדדי הקריאה בפ"כ מכריע לעשות עיקר וכותבין שמעיה דמתקרי שמעיהו. אבל אם חותם א"ע שמעיהו ולס"ת ג"כ שמעיהו ובפ"כ שמעיה יש לכתוב שמעיהו דמתקרי שמעיה. ואם א"י בעצמו למה חותם שמעיהו ולס"ס עולה שמעיה יש ליתן ב' גיטין באחד שם שמעיה לחוד ובשני שמעיהו. ואם בא גט ממקום א' ונכתב שמעיה לחוד או שמעיהו דמתקרי שמעיה ויש דחק ועיגון אחר יש לסמוך על גט זה לבד ליתנו להאשה וכן כיוצא בזה. ט"ג סעיף י"ט:

כב מי דשמו לס"ת יצחק צבי ובפ"כ נקרא איציק הירש יש לכתוב יצחק צבי המכונה איציק הירש אף על פי דאיציק הוי קיצור השם מיצחק הואיל דצריכין לכתוב הכינו הירש לצבי לכן בעינן לכתוב גם כינוי איציק דלא להוי חצי השם. ואם כתב יצחק דמתקרי צבי המכונה הירש פסול גם במקום עיגון:

ט"ג סעיף כ'. ואפ"ל אם כתבו יצחק צבי המכונה הירש לדעת הב"ש בשם משה ליב דכותבין משה יהודה המכונה ליב. ותיבת המכונה קאי אדסמוך והוי כאילו נקרא משה ליב. א"כ כן ה"נ יהיה כאילו נקרא יצחק הירש. ואעפ"י דאינו נקרא יצחק בפ"כ אלא איציק מ"מ הא איציק הוי קיצור השם מיצחק. וכ"ע ידעי דשמו איציק אעפ"י דנכתב יצחק א"כ הי' די לכתוב יצחק צבי המכונה הירש. אך יראתי לדבר בזה להלכה אלא בדרך אפשר דהא הנוב"י בלא"ה חולק על הב"ש בזה וסובר דתיבת המכונה קאי על עצם האדם בלבד. וא"כ אם יכתוב המכונה הירש יאמרו דשמו הירש לחוד ולא איציק הירש שמו ולז"כ הט"ג שפיר דיש לכתוב אנא יצחק צבי המכונה איציק הירש:

כג מי דשמו שלמה משה ועולה כן לס"ת ובפי העולם מקצת קורין זלמן משה ומקצת זלמן לחוד ומקצת משה לחוד יש לכתוב שלמה משה דמתקרי זלמן משה. ואע"ג דמקצת מקצרים לו בשם אחד לחוד אין מהם ראיה הואיל דמקצת קורין לו זלמן משה שהוא שלימות השם מעריסה כן יש לתפוס לחוד ט"ג סעיף כ"ב:

כד מי דשמו שמריה יהודה וכינוי שמריה ליב מעריסה ולס"ת בשם שמריה יהודה ובפי העולם לרוב ליב לחוד ולפעמים שמריה ליב והחתימה ג"כ לפעמים שמריה ליב ולפעמים ליב לחוד כותבין לכתחילה שמריה יהודה דמתקרי שמריה ליב והמכונה ליב אח"ז דאע"ג דרוב קרי לי' ליב לחוד מ"מ יש להקדים דמתקרי שמריה ליב הואיל דמעריסה ניתן לו שם זה ואח"כ יש לכתוב והמכונה ליב דהפירוש דיש לו גם כינוי ליב לבד כדכתב מהר"י מינ"ץ המכונה זלמן והמכונה זעמל ואם כתב מקודם שמריה יהודה המכונה ליב ודמתקרי שמריה ליב ג"כ כשר אם לא היה כתב אח"ז תיבת דמתקרי שמריה ליב אלא שמריה יהודה המכונה ניב הי' עדיף יותר לדעת הב"ש דאדסמוך לי' קאי והוי כאילו כתב שמריה יהודה דמתקרי שמריה ליב כמו דס"ל להב"ש בשם משה ליב בפ"כ אך דכאן א"א נפרש כאן כן הואיל דמתקרי אח"ז דמתקרי שמריה ליב והיה ה"א לפסול דהקדים תיבת מכינה ליב למה דשמו מעריסה שמריה ליב לז"כ דמ"מ כשר הואיל דהרוב קרי ליה ליב לחוד. ואם באמת כתב אלא שמריה יהודה המכונה ליב ג"כ כשר כדעת הב"ש אעפ"י דלא נזכר בגט מה דרוב קרי ליה ליב לחוד מ"מ אם כבר ניתן יש להכשיר. ט"ג סעיף כ"ג:

כה מי דשמו בפ"כ בעריל וחתימתו זנוויל דוב. ולס"ת עולה שמואל דוב אם חתימתו הוא רגילה אז נעשה החתימה עיקר ויש לכתוב זנוויל דוב דמתקרי שמואל דוב והמכונה בעריל. וה"ה אם כתב שמואל דוב דמתקרי זנוויל דוב והמכונה בעריל כשר ואם חתימתו אינה רגילה יש לכתוב שמואל דוב המכונה בעריל או אנא בעריל דמתקרי שמואל דוב ט"ג סעיף כ"ד:

כו מי דשמו משה ואביו שמו לס"ת שלמה ובפ"כ נקרא זלמן והוא כהן כותבין הכינו אח"כ ותיבת כהן קודם דהיינו משה בן שלמה הכהן המכונה זלמן דאם יכתוב שלמה המכונה זלמן הכהן יאמרו דהוא אינו כהן אלא דיש לו כינו כהן אבל במתקרי דהיינו דיש לאביו שני שמות אברהם יעקב מעריסה ונקרא בפ"כ באחד דכותבין על השם הנקרא בפ"כ דמתקרי כשר לכתוב אברהם יעקב דמתקרי יעקב הכהן דהא באמת מתקרי כך ומנהגינו פה דגם במתקרי כותבין תיבת כהן מקודם דהיינו אברהם יעקב הכהן דמתקרי יעקב אעפ"י דהרמ"א כתב אבל אם יש ב' שמות דכותבין על אחד דמתקרי כותבין אח"כ י"ל דאיירי במי דנקרא בפי כל חיים כהן או יעקב כהן בזה שייך לומר דמתקרי כך אבל באם אינו נקרא בפ"כ בשם כהן יש לכתוב אברהם יעקב הכהן דמתקרי יעקב דהא אינו נקרא כהן בפי"כ. רק דמ"מ בדיעבד אם כתב דמתקרי יעקב הכהן ג"כ כשר אבל בשם כינו אם כתב המכונה זלמן הכהן פסול גם בדיעבד כסברת הב"ש סקי"ד

כז אם המגרש הוא כהן כותבין תיבת כהן אצל אבי המגרש דהיינו] משה בן אברהם הכהן וא"צ לכתוב תיבת כהן גם אצל המגרש דלא חיישינן לומר דהוא בן גרושה או בן חליצה דזה מילתא דלא שכיח אך דעת הג"פ ס"ק ל"ו דיש לכתוב תיבת כהן גם אצל המגרש בעצמו דהיינו משה הכהן בן אברהם הכהן וכן משמע במהרד"ך ז"ל. וכ"מ מדברי מרן הב"י דכותבין כהן אצל המגרש עיי"ש. אך מנהגינו עפ"י הוראת הב"ש ז"ל דכתב בפשיטות בס"ק י"ד דכותבין תיבת כהן רק אצל שם אבי המגרש וה"ה אם המגרש הוא לוי דיש לכתוב אצל אבי המגרש. וכותבין הכהן בה"א ואין כותבין כהן בלי ה"א הוא הדין לווי כותבין הלוי. ג"פ סקל"ה. ואם לא כתב לוי או כהן מבואר בב"ש ס"ק נ"ד דגם בלא ניתן הגט עדיין מהני עת הדחק וגם בניתן הגט להאשה בעינן דוקא עת הדחק ג"כ ומ"ע. ואז מותרת להנשא ושיעור עת הדחק מבואר לעיל בב"ש סי' קכ"ז סק"ד דהביא דעת רש"י כגון שניסת או הלך לדרכו וא"א לקבל גט שני מהבעל. וכ"מ בס' גט פשוט עמ"ש הרמ"א ונ"ל לסמוך להקל בשעת הדחק עז"כ וז"ל יראה דכוונתו לומר דאם כבר גירש בגט זה שלא כתב לוי או כהן וא"א להשיג גט אחר מהבעל סומכין על המכשירין להתירה להנשא. וכן נמי אם היה הגט משכ"מ וסדרו הגט ולא כתבו כהן או לוי ואין שהות לכתוב גט שני דשמא ימות ותשאר זקיקה ליבם נותנין זה הגט שלא כתבו כהן או לוי. וכן אם בא הגט ממדה"י ויש טורח להשיג גט אחר נותנין גט זה וסומכין על המכשירין ול"מ אם הי' החסרון דכהן ולוי בשם אבי האשה דבכה"ג מהני בודאי עת הדחק הנ"ל אלא אפי' אם הי' החסרון דכהן ולוי גבי שם המגרש ג"כ יש לסמוך על המכשירין בשעת הדחק הנ"ל אבל לכתחילה ודאי יש לכתוב כהן ולוי ל"מ בשם המגרש בעצמו אלא אפי' בשם אבי המגורשת כותבין כהן ולוי ואם לא כתבו כהן ולוי אפי' אם כבר גירש בו אם אפשר לכתוב גט אחר בהזכרת כהן ולוי נכון לעשות כן עכ"ל ואנוכי לא ידעתי להבין ד"ק דבריש דבריו כתב בלשון לא מיבעי אם הי' חסרון כהן ולוי בשם אבי המגורשת דמשמעות דבריו ממש דגם בזה בעינן עת הדחק דווקא ובסיום דברי קדשו מסיים אם יכול לכתוב גט אחר נכון הדבר לעשות כן משמע רק דנכון הדבר ולא לעיכוב שלא תנשא אין קפידא בזה בשם אבי המגורשת בדיעבד אם נתגרשה בגט זה שלא כתב כהן ולוי בשם אביה. אך העיקר כדעת הב"ש דכתב סתמא דבעינן עת הדחק גם בניתן לה הגט וגירשה בו ולא חילק בין אבי המגרש לבין אבי המגורשת. וכן הסכימו האחרונים להלכה כמו שכתבתי:

כח מי דשם אבי המגרש משה יהודה הכהן לס"ת ובפ"כ נקרא משה ליב בזה גם הב"ש מודה דיש לכתוב משה יהודה הכהן דמתקרי משה ליב ולא מהני אם יכתוב משה יהודה הכהן המכונה ליב דתיבת כהן הוא מפסיק ויש לחוש שלא יאמרו דקאי אדסמוך. וא"כ יאמרו דשמו ליב לחוד ואין זה המגרש ופסול גם בדיעבד ובעינן גט אחר שיכתבו משה יהודה הכהן דמתקרי משה ליב ט"ג סעיף כ"ה:

כט מי דשם יהושע לס"ת ובפ"כ נקרא פאלק וחותם יהושע פאלק. יש לכתוב יהושע המכונה פאלק. דכן עמא דבר. דאעפ"י דחותם בשם החול ג"כ אין תופסין שם החול לעיקר אלא תופסין שם דעולה לס"ת לעיקר ט"ג סעיף כ"ז:

ל מי דשמו מעריסה אברהם צבי וכינוי שלו אברהם הירש ועולה לס"ת וחותם אברהם צבי ובפ"כ נקרא רק אברהם ונשקע שם הירש לגמרי יש לכתוב אברהם צבי דמתקרי אברהם ואם כתבו אברהם צבי דמתקרי אברהם הירש פסול הואיל דשם הירש נשתקע ממנו אע"ג דעולה לס"ת בשם צבי מ"מ עי"ז אין ראיה דשמו הירש באמת דלא יהא חשוב נשתקע הא שכיחו כמה אנשים דשמם מעריסה צבי לחוד ולא ניתנו להם הירש כלל ואם כן מי מכריח שיתלה כינו הירש לצבי כיון דאין נקרא כך ונשתקע ממנו אך אעפי"כ במקום עגון וא"א להשיג גט אחר אם ידוע דבעת העריסה ניתן לו גם הכינו אברהם הירש אז יש להקל לסמוך מה דעולה וחותם אברהם צבי אעפ"י דשם הירש נשתקע ממנו. דיאמרו דהעולם קצרו בקריאה. אבל באמת שמו ממש אברהם הירש. ט"ג סעיף כ"ח:

לא מי דשמו בפ"כ יואל בער. ונשתקע שם יואל לגמרי. ועולה לס"ת דוב ובפ"כ נקרא בעריל יש לכתוב דוב המכונה בעריל ואם כתב דוב דמתקרי יואל בעריל הגט פסול דהא השם יואל נשתקע ממנו ואם דוב המכונה בעריל דאתקרי יואל בעריל ג"כ פסול וזה דלא כהתו"ג והג"פ דסוברים בשם הנשתקע מהני לכתוב השם בלשון דאתקרי דהוראתו על לשעבר דז"א דפירש דאתקרי שייך נמי על להבא דגם עתה לא זה ממנו השם כמו דמצינו בזוה"ק ה' דאתקרי צבאות. וכן בישעי' סי' מ"ג כל הנקרא בשמי דמתרגם בדיל צדיקיא דאיתקרי שמי עליהון הרי מבואר דגוף קריאת השם הי' בזמן העבר אבל מ"מ לא הוסר ממנו כלל א"כ בגט אחד לבד אם כתב שם המשתקע בודאי פסול ולא מהני לכתוב דאתקרי וגם להתו"ג בעי עכ"פ ב' גיטין דקאי להך דיעה דמצריך ב' גיטין בנשתקע אבל בגט אחד בודאי פסול. ומ"מ במקום עיגון ודחק דא"א להשיג גט אחר יש לסמוך על הג"פ וגינת וורדים דכתבו דכן עשו חכמים מעשה להכשיר גט זה דכתב דאתקרי דמורה דהשם יואל נקרא מכבר ולא חשיב שינו עי"ז ט"ג סעיף למ"ד:

לב מי דשמו בעת עריסה דוד דניאל ונשתקע שם דניאל וכתבו דוד דאתקרי דניאל הגט פסול. וזה גרע מלעיל דכאן אם נימא דאיתקרי קאי על השם זה שהוא מן מעריסה א"כ הוה ככותב חצי השם דהרי אז ניתן לו ב' שעות יחד ולכן אפילו המיעוט קורין בשניהם אין לחלקם בתיבת דאיתקרי טוב גיטין סעיף ל"א:

לג מי דשמו בפ"כ בונם הירש. ולס"ת עולה בונם צבי יש לכתוב בונם צבי דמתקרי בונם הירש אע"ג דבונם הירש הוי שם לע"ז מ"מ כותבין דמתקרי הואיל דשם זה לא ניתן לו מעריסה לכינו אלא לשם העצם ואם שם צבי נשתקע לגמרי ועולה וחותם בונם לחוד כותבין בונם דמתקרי בונם הירש והס מלהזכיר שם צבי אעפ"י דבפי"כ נקרא בשם הירש דהוי הפירוש של צבי מ"מ שם הירש אינו מעלהו לצבי דהא יש לשם הירש ג"כ שם הקודש נפתלי א"כ אין ידועה מכרחת דשמו הקודם הזה צבי ולכן אם כתב בונם צבי יש להצריך גט אחר ואם עולה וחותם אלא בשם צבי. ובפ"כ בונם הירש כותבין צבי דמתקרי בונם הירש. ובדיעבד אם כתב בונם צבי לחוד כשר דכיון דמעריסה ניתן לו בונם א"כ יש לומר דמה דעולה וחותם צבי לבד הוי קיצור השם וירגישו הכל דמעריסה הי' שמו בונם צבי טוב גיטין סעיף ל"ג:

לד מי דשמו אליה אהרן מעריסה וכן עולה וחותם ובפ"כ נקרא אליה לחוד יש לכתוב אליה אהרן דמתקרי אליה ואם כתב אליה לחוד כשר בדיעבד מטעם חניכא שהכל קורין ט"ג סעיף ל"ד:

לה מי דשמו מעריסה נפתלי ישכר בער ונשתקע שם ישכר בער. יש לכתוב נפתלי לבד ואם כתב נפתלי דמתקרי ישכר המכונה בער פסול ממ"נ דאם שם ישכר בער חשוב דלא נשתקע למה חילקו שם העריסה בתיבת דמתקרי. ואי חשיב נשתקע הרי בכותב שם הנשתקע אינה מגורשת. לזה דעת המאיר נתיבים דנתפרסם אחר נתינה דהיה לו מעריסה גם שם ישכר בער ע"ז בעינן ב' גיטין א' בשם נפתלי לחוד והב' בשם נפתלי דמתקרי ישכר בער עז"כ הע"ג דז"א הא בעת דנתפרסם אח"ז דהי' לו מעריסה ב' שמות אז יצא הקול ושברו עמו דהשם ישכר בער נשתקע ממנו לכן העלה דסגי בגט אחד לבד בשם נפתלי לחוד ומ"מ אם בנקל ליתן גט שני בשם נפתלי דמתקרי ישכר בער יש להחמיר הואיל דיצא מפי אותו צדיק ט"ג:

לו מי דשמו יעקב יהושע וחותם כן וידוע דכן חתימת אבותיו ויש ספק דילמא חתמו כן מצד הקבלה יש לכתוב ב' גיטין באחד יעקב יהושע ובהשני יעקב יושע ואם גט זה ע"י שליח דא"א בשני גיטין יש לכתוב יעקב יהושע לחוד ובגט אחד סגי דמ"מ שם המובהק יהושע ע"ג סעיף ל"ו:

לז מי דשמו מעריסה יעקב ישראל וכ"ה עולה וחותם. ובפ"כ נקרא ישראל לחוד יש לכתוב יעקב ישראל דמתקרי ישראל. ואם לא נכתב אלא יעקב ישראל לחוד ג"כ כשר לכתחלה ליתן אותו הגט. ט"ג סעיף ל"ז:

לח מי דשמו מעריסה שלמה ירוחם פישל ונשתקע שם שלמה ועולה וחותם רק ירוחם ובפ"כ נקרא פישל יש לכתוב ירוחם המכונה פישל ואין להזכיר בגט שם שלמה הואיל דנשתקע בין בפ"כ ובין לס"ת ומה דנזכר בכתובה אין זה עושה רושם להזכירו בגט. ומה דמבואר בב"ש דאזלינן בתר השם הנכתב בכתובה זה נאמר לענין דקדוק השם איך לכתבו אבל בנשתקע אם נכתב בכתובה אין מזה ראיה כי אעפ"י דקראו הכתובה תחת החופה ונזכר שם שלמה ג"כ מ"מ אין איש שם על לב להטות אזן לקול הקורא בכתובה והרי גם בשם מחמת חולי אם אין גם המועט קורין אותו דעת הב"ש בס"ק י"א בשם אסתר דאין להזכיר בגט א"כ כש"כ בכה"ג דלא הוחזק שלשים יום בשם שלמה אלא הוחזק בשם ירוחם לספר תורה. ובפי כל בשם פישל לחוד לכן סגי בגט אחר בשם ירוחם המכונה פישל. ט"ג סעיף ל"ח:

לט מי דשמו גדליהו לתורה. ובפ"כ נקרא גדליה יש לכתוב גדליהו דמתקרי גדליהו דכן המנהג במדינתינו דהחזן בעת המילה מברך בשם גדליהו ואם כתב גדליה לחוד כשר ג"כ. ט"ג סעיף הנ"ל:

מ מי דשמו לס"ת מתתיהו ובפ"כ נקרא מתתיה או מתת יש לכתוב מתתיהו דמתקרי מתתיה או דמתקרי מתת כפי הנקרא בפ"כ. ואם א"י עליה וחתימה יש לכתוב מתתיה לחוד או מתת לחוד כפי הנקרא בפ"כ ט"ג סעיף ל"ט:

מא מי דשמו לס"ת אליעזר ובפ"כ לייזר בציירי או שקורין ליזר בחיריק א"צ לכתוב אליעזר המכונה לייזר אלא די לכתוב אליעזר לחוד ט"ג סעיף הנ"ל:

מב מי דשמו לס"ת צבי דוב. ובפ"כ נקרא הירש בער. יש לכתוב צבי דוב המכונה הירש בער ואם כתב צבי המכונה הירש דוב המכונה בער פסול ובטול ואפי' במקום עגון בעינן גט אחר דע"י אומדנא והוכחת אין זה מן השם אם אינו נכתב השם בבירו' והוי שינו השם ממש ט"ג סעיף מ"ב:

מג מי דשמו בפ"כ לבוש ולס"ת נקרא עוזיאל יש לכתוב עוזיאל דמתקרי לבוש ויש לכתוב עוזיאל מלא וא"ו אחר העי"ן ואעפ"י דחותם א"ע בלי עי"ן אין משגיחין בחתימתו ט"ג סעיף מ"ג:

מד מי דשם כינו שלו אבלי בבית רפה הוי כינו לאברהם אבל אם קורין הבית בדגש הוי כינוי לאבא וכותבין אבאלי כן דעת התו"ג סי' קכ"ע ס"ק כ"ח אבל דעת הט"ג באות א' בס"ש בס"ק ל"ו דכותבין אבלי בלי אלף אחר הבית אבלי וכן היה חתימת רבינו הגדול המגן אברהם ז"ל. ולזה סיים דעיקר הכינו אבלי יש לתפוס בלי אלף עיי"ש:

מה מי דשמו לס"ת סעדיה ובפ"כ נקרא שעיה יש לכתוב סעדיה דמתקרי שעיה כפי הקריאה בפ"כ בפליטת היו"ד אע"ג דעיקר השם הוי ישעיה הואיל דבעינן לכתוב תיבת דמתקרי יש לכתוב כפי הקריא' ממש אבל אם חותם א"ע ישעיה אעפ"י דלס"ת עולה בשם סעדיה ובפ"כ נקרא שעיה מ"מ כותבין סעדיה דמתקרי ישעיה והגם דהי' לנו לתפוס החתימה לעיקר הואיל דהקריאה בפ"כ מכריע לעשות עיקר היכי דעלי' וחתימה סתרי אהדדי וא"כ הי' ראוי לכתוב ישעיה דמתקרי סעדיה. אך הואיל דרגילות באילו שנותנים להם בעת עריסה סעדיה ועולים בו לס"ת מכנים להם שם סעדיה להיות נקרא בו לעיקר כדכתב רש"ל וז"ל. וקצת אנשים שנקראים ישעיה עולים לתורה בשם סעדיה. לכן אזלינן דעליה לס"ת היא עיקר נגד הקריאה בפ"כ והחתימה ולא יצא מכלל טפל לגבי השם שהונח לו מתחלה ע"ג בכללי שמות אות י"א סק"ט:

מו מי דשמו ישעיה לס"ת ובפ"כ נקרא שעיה אז כותבין ישעיה אע"ג דלא חתם מעולם הואיל דא"צ לכתוב תיבת דמתקרי כיון דהוי רק חד שמא וממילא אם עולה לס"ת אברהם ישעיה אותן ב' שמות דהם מעריסה ובפ"כ נקרא שעיה לחוד דאז בעינן למיכתב תיבת דמתקרי על השם הנקרא בפ"כ אז בעינן לכתוב ממש כפי הקריאה בפי העולם שעיה כסברת הב"ש וט"ג הנ"ל אכן אם חותם א"ע ישעיה אז יש לכתוב אברהם ישעיה דמתקרי ישעיה כמו הדין דסעדיה ישעיה דלעיל כמו שכתבתי:

מז מי דשמו בפ"כ ישעיה בלי וא"ו ולא חתם מעולם כלל אעפ"י דעולה לס"ת ישעיהו בוא"ו מ"מ סגי בגט אחד לבד בשם ישעיה לחוד דמקריאת החזנים אין ראיה וכ"ע תפסו הלשון ישעיה בפ"כ וכן נקרא ספר ישעיה לכן יש לכתוב בלי וא"ו והוי הדין בזה כמו אם חותם ג"כ ישעיה דמבואר לעיל דסגי בגט אחד בשם ישעיה רק בא"י איך חתימתו אז מבואר לעיל דיש ליתן ב' גיטין דילמא הוי חתימתו ג"כ ישעיהו אבל לא באם לא חתם מעולם כלל. ובפרט לדעת הב"ח דס"ל דסגי תמיד בגט אחד לבד בשם ישעיה לחוד כמבואר לעיל א"כ בזה ודאי יש לסמוך עליו דסגי בגט אחד בשם ישעיה לחוד כמ"ש:

מח מי דנקרא בקיצור השם היינו דנקרא בפ"כ ליזר. וא"י שמו מעריסה וגם אינו עולה לס"ת וחותם כלל מ"מ יש לכתוב אליעזר דודאי ניתן שמו מעריסה אליעזר רק דהעולם קיצרו בלשון דדרך העולם להבליע ולהפליט האות ראשון אבל העיקר השם ניתן לו אליעזר מעריסה על שם אליעזר הכתוב בתורה ואם יכתוב בגט ליזר לחוד הוי ככותב חצי השם דפסול וגרע מכותב החניכא שהכל קורין כסברת הב"ש בשם חזקיה וכמו שהסביר התו"ג והבאתי לעיל בפנים וכן הוא בשם לאזר אם כל העולם קורא אותו לאזר לחוד וא"י שמו מעריסה ואינו עולה וחותם כלל ג"כ אין לכתוב לאזר לחוד אלא יש לכתוב אלעזר דודאי ניתן שמו אלעזר המבואר בתורה אלא העולם קיצרו בלשונם דדרך הוא כן להפליט האות ולהבליע אות הראשון וכן הוא בשם חזקאל אם נקרא בפ"כ רק חזקאל בלא יו"ד בתחלה אמרינן דודאי ניתן שמו מעריסה יחזקאל על שם הנביא ואם נכתוב חזקאל לחוד הוי כחילק השם דפסול. וכן הוא בשם ירחמיאל אם העולם קורין לו רחמאל יש לכתוב ירחמאל דודאי ניתן לו מעריסה ירחמאל דכן הונח השם בתחלה לכל העולם אלא בפ"כ דרכם לקצר. וכ"ע ידעי דשמו ירחמאל ולא יטעו באחר וכ"ה בשם בצלאל דאם נקרא בפי כל צלאל לסוד או צליא יש לכתוב בצלאל לחוד דודאי שמו מעריסה בצלאל אלא העולם הבליע בלשון ונקרא צלאל אבל כ"ע ידעי דשמו בצלאל ע"ש בצלאל הכתוב בתורה והוי מוכח מתוכו שפיר. וראיה לכל זה ממה דאמרינן בשם אליהו דאם נקרא בפ"כ אליה לחוד. וא"י איך שמו מעריסה ואינו עולה וחותם כלל דדעת רוב הפוסקים דכותבין אליהו מלא וא"ו דאמרינן דודאי שמו מעריסה ניתן לו אליהו על שם אליהו הנביא אלא העולם קיצרו בלשון מחמת מהירת המובטא. והוי כ"ש משם אייזק המבואר לעיל בב"ש דאם א"י שמו מעריסה וגם לס"ת א"י יש לכתוב יצחק המכונה אייזק ותלינן דשמו הקודש יצחק אעפ"י דיש לשם אייזק שם אחד שאלתיאל מ"מ תלינן ברוב דודאי שמו מעריסה הי' יצחק הוי כ"ש בשמות הנ"ל דתלינן דודאי מעריסה אליעזר או אלעזר או בצלאל או יחזקאל וכן יש קצת ראי' מהשם שעיה דכותבין שם שעיה רק משום די"ל דשמו מעריסה הי' סעדיה אבל אי לא"ה תלינן בודאי דשמו מעריסה היה ישעיה והיה כותבין ישעיה ול"ד לשרה שארקה דכותבין שארקא דש"ה דיש לומר דכן ניסן לה מעריסה שארקא על שם זקנתה דנקראה שארקא. והוה שם שארקא שם בפ"ע כמו אלחנן חנן דכ"א הוה שם בפ"ע מעריסה אבל בשמות הנ"ל דידוע דנגזר מעיקר השם אם נכתוב רק כפי הקריאה בפ"כ הוי כחילק השם וכותב חצי השם דפסול רק אם רוצה לכתוב לסימן או אם יש לו ב' שמות אז כותבין כפי הנקרא בפ"כ ג"כ דהיינו אם שמו ג"כ אברהם ובפ"כ נקרא ליזר אז יש לכתוב אברהם אליעזר דמתקרי ליזר או שאר קיצורי שמות הנ"ל כמ"ש:

מט מי דחותם את עצמו חזקיהו ועולה לספר תורה כן ובפי כל נקרא חזקיה. אם נכתב בגט חזקיה לחוד דעת הבית שמואל ז"ל דפסול דגרע מחניכא שהכל קורין דכשר גם לכתחילה דשאני התם דאם קורין לו בחניכא משום דיש לו ב' שמות דכל אחד הוה שם בפני עצמו ואופן אנשים שקורין לו בשם זה כשכותבין שטרותיו כותבין לו ג"כ בשם זה לכן הוי שפיר כותב שמו בגט אבל בקיצור השם אם נכתב בגט דזה אין שמו כלל והא ראיה דכתיבת שטרות אינם כותבין קיצור השם הזה אלא שקורין לו בקיצור השם. וגם אם חותם את עצמו חותם בשם המובהק בשלימות וכיון דבעינן שמו מן התורה כדכתב הר"ן דכתיב ספר ובעינן שיהי' נכתב בגט דרך ספירת דברים היינו כמו שדרך לכתוב בסיפור בזה וכיון דאין דרך לקצר השם בכתיבה הוה כאילו לא כתב שמו בגט. משא"כ בשם חניכא דהוה כתוב שמו הרגיל בכתיבה זה השם נכתב בגט לכן כשר גם לכתחילה כן הסביר התורת גיטין דעת הב"ש ז"ל אך מ"מ סיים דבתשובת מהר"מ מפאדווה סי' יו"ד מבואר דגם בקיצור כשר. וכן באליהו ואליה מכשיר הג"פ לכן נראה כדבריו וכן הביא הטו"ג לעיל אות ח' ס"ק א' להכשיר באם כ' חזקיה לבד והביא תשו' הגאון בעל מג"ש ז"ל בזה ע"ש:

נ מי דשמו מעריסה משה. ולסיבה קלה נקרא שמו יצחק ולס"ת עולה בשם משה וחותם יצחק ובפי כל נקרא יצחק אז הקריאה בפי כל מכריע לעשות עיקר וכותבין יצחק דמתקרי משה וזה דווקא באם החתימה הוא שכיח בשוה עם עלי' לס"ת דחותם בכל שבוע אגרות ושטרות לרוב מרוב עסקים אבל אם חתימתו אינה רגילה כלל אלא פעם אחת בשנה אז עליה לס"ת עיקר וכותבין על החתימה דמתקרי הגם דמבואר לעיל דעת הט"ז דעל חתימה אין כותבין דמתקרי דשאני התם דנקרא גם בפי כל כשם החתימה. לזה עושין שם עלי' לס"ת עיקר וכותבין על שם החתימה דמתקרי ואם ליכא למיקם אם השם החתימה הוא הקריאה בפי כל או עלי' לס"ת הוי הקריאה בפי כל היינו דנקראים בפי העולם בשוה פעם בשם עלי' לס"ת ופעם בשם החתימה בפ"כ והעלי' לס"ת והחתימה סתרי אהדדי יש לכתוב ב' גיטין באחד יצחק דמתקרי משה. ובגט שני יכתוב משה דמתקרי יצחק ואם אין נקרא כלל בשם החתימה אלא דשם החתימה הוא שם מעריסה דהיינו דשם החתימה אליעזר וכן הוא מעריסה ובפי כל נקרא אלעזר אז יש לכתוב ב' גיטין באחד אלעזר. ובשני יכתוב אליעזר לחוד ואין כותבין גט אחד אלעזר דמתקרי אליעזר. ובדיעבד אם כתב אלעזר לחוד בגט אחד וא"א להשיג גט שני ג"כ כשר מטעם חניכא שהכל קורין. ומכ"ש אם שם החתימה לא הוי סם מעריסה אלא שם אסר בפ"ע. וגם אינו נקרא כלל בפי כל אין לכתוב כלל דמתקרי על שם החתימה דהא לא נקרא מעולם וגם השתא אינו נקרא כלל אלא כותבין שני גיטין כהנ"ל. וזה הוי אם החתימה הוי חתימה מפורסמת ורגיל בה מאוד. אבל בשביל פעם אחת בשנה זה לא הוה חתימה כלל לילך אחריו. כל זה העליתי מהט"ג אות א' ס"ק יו"ד ובכלל שמות של הב"ש ס"ק כ' ע"ש.

נא מי דשמו אליקום געציל מעריסה ולס"ת עולה אליקום געציל וחותם געציל. ובפ"כ ג"כ געציל לחוד לכתחלה יש לכתוב אליקום געציל דמתקרי געציל ואין להפריד בין הדבקים לכתוב אליקום דמתקרי געציל כיון דעולה לס"ת שניהם ביחד הוי כשמות דבוקים כדעת הטו"ג אות כ"ח במי דשמו יהושע פאליק ע"ש. ובדיעבד אם נכתב אליקום דמתקרי געציל להטו"ג אפשר דפסול. אך ראיתי בג"פ סי' קכ"ט ס"ק פ"א ביאור דעת רמ"א וז"ל מי דיש לו שם עברי שעולה בו לס"ת ויש לו נמי שם לע"ז דעולה בו לס"ת בשניהם ביחד ואינו עודף לשם העברי על שם הלע"ז מצד עליות לס"ת עושין לשם העברי עיקר ועל שם הלע"ז כותבין דמתקרי משום דשם עברי יש לו מעלה ויתרון לעשותו עיקר מחמת שהוא לשון הקודש עכ"ל. וא"כ בנ"ד בדיעבד יש לסמוך על דעת הג"פ דהגט כשר אם נכתב אליקום דמתקרי געציל עיי"ש. ולענין אם לכתוב געציל ביו"ד סתמא בלא יו"ד אחר צדי"ק. רק אם חותם תמיד ביו"ד אז אין משנין חתימתו אבל געציא כותבין ביו"ד וכותבין תיבת המכונה געציל או געציא כפי הנקרא בפ"כ רק אם עולה לס"ת ג"כ בשם געציל כותבין אליקום געציל דמתקרי געציל כמ"ש הג"פ דעל שם הלע"ז כותבין דמתקרי. ומ"מ גם להג"פ הנ"ל דס"ל בשם אחד עברי ושם אחד לע"ז דכותבין על שם הלע"ז דמתקרי אף בעולה לס"ת בשניהם ביחד מ"מ בשני שמות הקודש דהיינו אברהם שלמה מעריסה וגם לס"ת הם דבוקים יחד אין להפריד בין הדבקים ולכתוב בשם השני הנקרא בפ"כ דהיינו שלמה אם נכתב אברהם דמתקרי שלמה גם להג"פ בדיעבד פסול אלא יש לכתוב אברהם שלמה דמתקרי שלמה וסובר ג"כ כהט"ג הנ"ל דמחמיר מאוד בשמות כפולים שלא לחלקן בגט כמ"ש:

נב מי דידוע דשמה האדל מעריסה ונקרא בפ"כ רק האדיא יש לכתוב האדל דמתקריא האדיא ולא הוי שם האדל שם הנשתקע. דגם המיעוט אין קורין אותה בשם האדל מ"מ הואיל דשם האדיא נגזר משם האדל לא הוי זה מיקרי נשתקע כמו בשם דבורה דאברש המבואר לעיל אבל בא"י שם העריסה שלה ובפ"כ נקראת האדיא הס מלהזכיר שם האדל בגט לכתחלה דדילמא לא הוי שם העריסה שלה אלא האדיא לחוד ולא סמכינן על הרוב דשם האדיא נגזר משם האדל דשם האדיא הוי שם בפ"ע מעריסה כמו אלחנן חנן ובדיעבד אם נכתב האדל דמתקריא האדיא תליא בזה מ"ש הטו"ג לעיל באות יו"ד בשם אייזיק ובאות נו"ן בשם נפתלי ובאות ש' בשם שלום עיי"ש. וכ"ה בשם נחמה מעריסה ובפ"כ נקראה נחמקה יש לכתוב נחמה דמתקריא נחמקה אבל בא"י שמה מעריסה ובפ"כ נקראה רק נחמקה לבד אין לכתוב רק נחמקה לבד ושם נחמקה בה"א בסוף ולא באלף כמבואר בשו"ת ב"א סי' צ"ג:

נג מי דשמה מעריסה ריזל ומגודל חביבתה לאביה ולאמה שלא הי' להם ז"ק מעולם היו יראים לקרותה בשם העריסה רק קורין אותה באב"א והוקבע לה שם זה בפ"כ וא"י שם עריסה שלה לעולם כלל וכהיום באה להתגרשה וצוה לסופר שיכתוב רק שם באב"א לחוד הואיל דשם העריסה שלה נשתקע בפ"כ. ולענ"ד נראה דלא דמי לשם נשתקע דבשלמא שם נשתקע דעלמא דהיינו במי דשמה מעריסה ב' שמות שרה מרים ואח"ז נשתקע לה שם א' וכ"ע קרי לה שרה לחוד. בזה פסול אם נכתב בהגט שם המשתקע דהעולם יאמרו דאשה זו לא היה לה ב' שמות כלל דאטו מחוייבת להיות לה ב' שמות מעריסה ויאמרו העולם דאין זו המתגרשת חם נכתב ב' שמות אבל כאן להיפך דידוע לכל העולם דיש לה שם מעריסה איזה שם שהוא ולמה לא יהיה נכתב בהגט שם העריסה שלה הרי בודאי לא יטעו העולם לומר לומר דאין זו האשה המתגרשת דאטו מחוייב העולם לידע האיך היה שמה מעריסה וא"כ כשנכתב בהגט שם העריסה שלה ריזל בודאי לא יטעו העולם על אחרת ואדרבה שם באבא הוא גרע מחניכא שהכל קורין דכשר לדעת הרבה פוסקים דשם באבא הוי רק שם גיעגועין לילד שעשועים. ועכ"פ נראה לע"ד ברור דהדין בזה דצריכה ב' גיטין בא' יכתוב שם עריסה שלה ריזל דמתקריא באבא ובהגט השני יכתבו שם באבא לחוד אבל בגט אחד בשם באבא לחוד הדבר צ"ע מאוד להכשיר מטעם הנ"ל. וכן הסכים עמדי הרב הגדול מ' פסח אב"ד דק הארחוב ושם ריזל יכתוב בחד יו"ד אחר הרי"ש וגם בלא יו"ד כלל אחר הז' רק אם חותמת עצמה ביו"ד אחר הז' בשם ריזיל דהולכין אחר החתימה ורגילין חתימה בפ"כ יש לכתוב ריזיל ביו"ד אחר ז' ג"כ אבל אם חותמת עצמה בשני יודי"ן אחר הרי"ש רייזל בזה אין הולכין אחר חתימתה כלל דמוכחש חתימתה נגד הקריאה בפ"כ כדעת הט"ג בשם רוזא אם חותמת עצמה ביו"ד אחר הוי"ו רויזא אין הולכין אחר חתימתה דל"ד אם חותמת עצמה ביו"ד אחר הז' בשם רייזיל דהולכין אחר החתימה שלה דשם אין מוכחש הקריאה בפ"כ חתימתה דדרך העולם כן להבליע היו"ד כמו בשם הילל ול"ד לשם טאלצא דכתב הנוב"י דאם חותמת עצמה טאלצי ביו"ד בסוף צריך גט שני לכתוב ביו"ד דשם שאני דלמא האמת כן דצריך לכתוב ביו"ד וגם אין מוכחש חתימה נגד הקריאה בפ"כ להדיא וכ"ה בשם שינדל ביוד אחר השי"ן ובלא יו"ד אחר הד' רק אם חותמת עצמה ביו"ד אחר הד' אז יש לכתוב ביו"ד אחר הד' שינדל כמו שם בעריל אבל אם חותמת א"ע בשני יודי"ן אחר השי"ן אין הולכין אחר חתימתה דחתימה בטעות כנ"ל כן נראה לי ברור:

נד מי דשמה שינא בסתמא באלף רק הוא חותמת עצמה בה' יש לכתוב כחתימתה בה' דכן מבואר בב"ש סי' קכ"ט סק"נ דגם בשמות לע"ז אם ידוע דחותמת בה' אין משנין חתימתה וז"ל וכ"ז אם אין ידוע איך הי' חותם אבל אם ידוע חתימתו ושינה י"ל דהוי שינוי השם. א"כ בנ"ד אם ידוע דחתימת שינה בה' ורגילה חתימתה בפ"כ יש לכתוב דווקא כחתימתה בה'. אך ראיתי בע"ג בשמות נשים אות ב' ס"ק ז' וז"ל עמ"ש הב"ש ואם ידוע חתימתה ושינה עז"כ הט"ג לענ"ד נראה אין להקפיד כ"כ בשמות לע"ז וחתימת האשה דידוע דנשי לאו דינא גמור. ואין מה דחותמת עצמה בשביל איזה כוונה או קבלה מאבותי' ואף הרואה יראה שינוי מחתימה לא יוציא לע"ז בשביל זה דהרי אין שינוי במבטא כלל עכ"ל ול"ד למ"ש הנוב"י בשם טאלצא דשם יש היכר במובטא הרי מבואר דיש לכתוב בנ"ד באלף וגם הוי כש"כ משם בילא די"ל דנגזר משם בלהא מ"מ ס"ל דיש לכתוב בילא באלף כדרך העולם ואין משגיחין על חתימה בילה בה' מכ"ש כאן דיש לכתוב שינא באלף והרוצה לחוש בזה יעשה ב' גיטין א' יכתוב שינא באלף וא' יכתוב שינה בה' והמורה יבחין איזה יתן בראשון:

נה מי דשמה מיכליא מעריסה ורובא קרו לה מחליה. המ"ם בפתח יש לכתוב מיכליא דמתקריא מחליה כמ"ש הט"ג דשם העריסה עם המיעוט דקרו לה מיכליא המ"ם בסגול מצטרפין לרובא וזה הוא עיקר השם. ויש לכתוב שם מיכליא ביו"ד אחר המ"ם ובאלף בסוף ל"מ בא"י דנגזר משם הקודש ע"ש מיכל בת שאול דזה דעת הט"ג נמי דיש לכתוב בסוף באלף אלא אפי' דידוע דנגזר משם הקודש מ"מ הבאתי לעיל דברי א"א מורי זצ"ל דאין לכתוב ה' באותיות הנוספים אבל בשם מחליה בזה יש לכתוב בסוף בה' גם לפי דעת א"א מורי זצ"ל דבזה ידעינן בודאי דנגזר משם הקודש שם מחלה לכן יש לכתוב בה' ובי"ד לאחר הלמ"ד ובלא יו"ד לאחר המ"ם כמ"ש:

נו מי דשמו מעריסה נפתלי צבי ולס"ת עולה צבי לחוד וחותם נפתלי הירש ובפ"כ נקרא הירש לחוד יש לכתוב צבי המכונה הירש כפי שעולה לס"ת ובפ"כ ולא הוי כחילק שמות העריסה הואיל דכבר נחלק שמות העריסה בעליית לס"ת כדכתב הע"ג בלקוטי שמות אות ג' וז"ל או איפכא יעקב דמתקרי יעקב מאיר אעפ"י דשם יעקב מאיר המה יחד מעריסה הואיל דלס"ת נחלק ועולה יעקב לחוד וגם יש עוד לכתוב ודמתקרי נפתלי הירש אעפ"י דמבואר בט"ג דעל החסימה לא שייך דמתקרי מ"מ כתב הט"ג לעיל באות א' בשם אברהם אבא ס"ק ל"ו הואיל דשם העריסה הי' ג"כ יש לכתוב דמתקרי על החתימה ובנ"ד היה שם העריסה ג"ג נפתלי הירש הואיל דשם הירש הוי כינו מבוררת לצבי הוי כאלו נתן לו מעריסה שם הירש ג"כ כדכתב הע"ג בכללי שמות אות כ"ח דלא חשיב שם הירש לנשתקע הואיל דעולה לס"ת צבי וסברא זו מובא במ"ל ה"ג ושם נפתלי הוי מעריסה ואם חותם א"ע לפעמים גם נפתלי צבי יש לכתוב דמתקרי נפתלי צבי וכן הוא הסדר בהגט צבי המכונה הירש ודמתקרי נפתלי הירש ודמתקרי נפתלי צבי:

נז מי דשמו בפ"כ זידא ולס"ת עולה ישעיה וחותם ישעיה ברשימה על היו"ד ושם העריסה א"י איך הי' שמו ישעיה או ישעיהו. זה פשוט דסגי בגט אחד לכתוב ישעיה המכונה זידא. וא"צ גט שני בשם ישעיהו דיש לסמוך בזה על הב"ח דהורה הלכה למעשה לכתוב תמיד סתם ישעיה כמש"ל ושם זידא יש לכתוב ביו"ד אחת אחר הזיי"ן כמו שם ר' זירא הנזכר בש"ס וכ"ה בשמות נשים פרידא בילא שינדל:

נח מי דשמה מעריסה שרה לאה ומקצת קורין לה שרה ורובא דעלמא קורין לה שרה לאה יש לכתוב שרה לאה דמתקריא שרה. ואם מקצת קורין לה שרה ומקצת קורין לה לאה יש לכתוב שרה לאה דמתקריא שרה ומתקריא לאה ואם נשתקע ממנה שם שרה לגמרי והכל קורין לה לאה לחוד הס מלהזכיר שם שרה רק לאה לחוד וכל זה בחד מקום אבל בשני מקומות דהיינו במקום מולדתה קורין לה עד היום ב' שמות שרה לאה וכעת דירתה בעיר אחרת וגירשה שם ושם נקבע לה שם רק לאה לחוד יש לכתוב לאה דמתקריא שרה לאה כפי המבואר בב"ש לעיל סי' קכ"ט וכפי מה שכתבתי למעלה עיי"ש:

נט מי דשמו יהודה וחותם יהודה באלף בסופו כבר ידוע דהלכה כהט"ז דאין משנין מחתימתו לכתחלה וכותבין בגט יהודא באלף אכן אם חותם א"ע יודא בזה אפ"ל דכשר לכתוב יהודה דמתקרי יודא אעפ"י דדעת הכנ"י והט"ז דאין כותבין דמתקרי על שם חתימה מ"מ בזה דנקרא בפ"כ יודא דדרך העולם להפליט ולהבליע הה"א דל"ד לשם יאודא המבואר בט"ג דס"ל שם דאין לכתוב על שם יאודה דמתקרי דשם ניכר הברת התיבה יאודא בפ"כ יותר מיודא דיותר שייך תיבת דמתקרי על שם יודא מעל שם יאודא כדכתב הט"ג בעצמו לעיל ויותר טוב לכתוב יודא דמתקרי יהודה אעפ"י דע"ש שעולה לתורה אין כותבין דמתקרי מ"מ הואיל דכתובין שניהם בפירוש בגט אין הפרש בין שכותב תיב דמתקרי ע"ש שעולה לתורה כדעת המחבר לעיל סי' קכ"ט וכדמסיים הע"ג לעיל בשם יאודה עיי"ש:

ס מי דהי' שמו מעריסה נפתלי ובחליו נשתנה שמו לקרותו בשם נח ואח"כ לא נקרא בשום פעם בשם החולי אלא נקרא בפ"כ שם מעריסה נפתלי אלא לס"ת הי' עולה בשם נח נפתלי וכ"ה חתימתו יש לכתוב נח נפתלי ביחד כיון דגם בחליו לא שינו שמו לקרות נח לבד אלא דיהי' שם נח מחובר בצירוף עם שם נפתלי ולכן אין להפרידן ואם עשה פירוד וכתב נח דמתקרי נפתלי פסול דהרי שם נח לא נקרא מעולם לחוד אלא יש לכתוב נח נפתלי דמתקרי נפתלי ואם כ' נח נפתלי בלחוד ג"כ כשר ט"ג סעיף א' ב' בשמות מ"ח:

סא אם בחליו נשתנה רק לשם נח וע"מ שלא לקרותו בשם הראשון נפתלי כלל כדרך הצילאין ואומרים דלא נקרא עוד שם נפתלי דעל נפתלי נגזר ועל האיש נח לא נגזר ועוקרין שם העריסה לגמרי ואח"ז עולה לס"ת וחותם בשניהם נח נפתלי. בזה יש לכתוב שם החולי עיקר נח ועל שם העריסה תיב' דמתקרי נפתלי. וזה מבואר בב"ש סי' קכ"ט סקכ"ד וז"ל ואם עולה לס"ת בשניהם ונקרא בשם אחד כגון דנשתנה שמו מחמת חולי אז כותבין לכתחלה שם השני דמחמת חולי בראשון ועל שם הב' דהוי מעריסה דמתקרי והב"ש איירי בזה הענין דהשם מ"ח דניתוסף לו ע"מ דיעקר שם העריסה אעפ"י דבפ"כ נקרא בשם העריסה מ"מ הואיל דלס"ת עולה בשניהם זה השם עיקר ומקדימין אותו. ומ"מ אם כתבו נח נפתלי בלי דמתקרי ביניהם ג"כ כשר. ובזה מיישב הב"ש דברי רמ"א שם דכ' ואם נקרא בשניהם יחד כשר דמשמע דלכתחלה כותבין דמתקרי דנהפוך הוא דהא אין לכתוב ביניהם דמתקרי אם נקרא בשניהם יחד. ולהנ"ל ניחא דהרמ"א מיירי בשם מחמת חולי דלכתחלה יש לכתוב דמתקרי ע"ש עריסה לז"כ אם כ' בלי דמתקרי כשר דהא עולה בשניהם יחד לס"ת ולחתימה וכבר דברתי מזה לעיל ע"ש:

סב מי דשמו מעריסה סעדיה ובפ"כ נקרא ישעיה ונשתנה שמו מ"ח לשם אהרן. ועולה לס"ת אהרן סעדיה. בזה כותבין אהרן סעדיה בלי דמתקרי ביניהם ושם אהרן דהוה מ"ח בראשון ואח"ז שם סעדיה ועל ישעיה דהוי מעריסה ובפ"כ נקרא כן ישעיה לחוד כותבין דמתקרי ישעיה אבל בשני שמות אהרן סעדיה לא יביא תיבת דמתקרי ביניהם אבל אם נקרא באחד מהשמות בפ"כ דהיינו סעדיה אז כותבין אהרן דמתקרי סעדיה אעפ"י דעולה לס"ת בשניהם יחד בלי דמתקרי מ"מ כותבין שם החולי אהרן לעיקר בראשון ועל שם סעדיה דמעריסה תיבת דמתקרי כדברי הב"ש סקכ"ד הנ"ל. ובזה מיישב הט"ג דברי הב"ש דלא יסתור א"ע דבסי' קכ"ד סקל"ג הביא הב"ש דברי רמ"א בשם אהרן סעדיה דיש לכתוב אהרן דמתקרי סעדיה ובאות ס' בסדר שמות קרא עליו ערעור ודעתו דאין לכתוב לכתחלה תיב' דמתקרי ולהנ"ל ניחא. דבאות ס' איירי דנקרא בשם ישעיה בפ"כ ולא בא' מהשמות של אהרן סעדיה ולס"ת עולה בשם אהרן סעדיה ביחד לכן אין לכתוב ביניהם תיבת דמתקרי משא"כ לעיל איירי דנקרא באחד מהשמות אז יש לכתוב ביניהם דמתקרי. ומ"מ אם כתב בלי דמתקרי כשר בדיעבד כדכתב הב"ש לעיל סקכ"ד כמו שכתבתי:

סג אם הגט נשלח למקום אחר ושם אין יודעין בשם החולי שניתוסף ואין ידוע להם אלא שם העריסה שלו נפתלי בזה בעינן להקדים שם הידוע במקום נתינה דהיינו שמו מעריסה נפתלי וכותבין נפתלי דמתקרי נח נפתלי ואם כתבו להיפך אין להכשיר אלא במקום עגון דא"א להשיג גט אחר ואין מועיל שתלך האשה למקום אחר לקבל הגט דשם אין שם העריסה דמגרש ידוע דמאחר שתחזור למקום דירתה תיכף אחר הגט זה נקרא מקום נתינה כ"מ בע"ג סעי' ד' ודבריו הראשונים מבואר להדיא בב"ש סקל"ד וכ' ומשמע דאין סומכין על הכתב להודיע למ"נ דנשתנה שמו מ"ח אבל הרש"ל ז"ל מכשיר ע"י כתב הודעה למ"נ ואפי' אם ידוע במ"נ דנשתנה שמו מ"ח מ"מ אין לכתוב ב' שמות ביחד בלא דמתקרי ביניהן כ"א כשידוע דהמנהג במ"נ לעלות לס"ת בב' השמות יחד בלא דמתקרי כצ"ל בב"ש וכ"מ בתו"ג עיי"ש:

סד אם במקום נתינה ידוע דזה השם נח ניתוסף מ"ח ויודעים מ"נ דמ"כ עולה וחותם בשניהם אעפ"י דזה אין יודעין דבמ"כ נקרא בפ"כ נפתלי לבד מ"מ יש לכתוב נח נפתלי דמתקרי נפתלי כיון דנקרא נפתלי לחוד בפ"כ במקום כתיבה ע"ג בכלי שמות מ"ח סעיף ה':

סה אם אשה נתגרשה מבעלה בג"פ בריחוק מקום מכאן. והב"ד דשם נתנו לה כת"י שנתגרשה מיד בעלה וחתמו ג' דיינים על הכת"י שבידה שנתגרשה מבעלה וכעת באה האשה בפנינו כאן. ואין באפשר להכיר חתימת הדייני' שחתמו על הכתב שלה דלדעת המחבר בסי' קנ"ב סעי"ב דאשה שיש בידה מעשה ב"ד אינה יכולה לינשא עד שיוכרו מעב"ד דמעב"ד צריך קיום ומקור הדין ביאר הגאון זלה"ה בש"ס דכתובות דכ"א ע"א אר"י אמר שמואל עד ודיין מצטרפין הרי מבואר דקיום ב"ד צריך קיום כדכתבו התוס' שם ד"ה עד ודיין והביאו הירושלמי דס"ל דקיום ב"ד צריך קיום. וכן פסק הרב אלפסי ז"ל. אך הב"י הביא בסי' קמ"א דברי הרשב"ץ בתשב"ץ חלק ג' סי' י' דבמעשה ב"ד מהני מעב"ד לחוד אעפ"י דאין באפשר להכיר ח"י וסמכינן על הפוסקים דסברי דמעשה ב"ד א"צ קיום וכן פסק רמ"א ס"ס קמ"ב גם בגט ע"י שליח ולא אמר בפני נכתב מהני במ"ע ודחק לסמוך על הפוסקים דסברי דקיום ב"ד א"צ קיום כדכתב הב"ש ס"ק מ"ב וסמכינן על חתימת דייני הקיום לחוד במ"ע כמו דאמרי' בגיטין דף ג' ע"א דמקילין במ"ע לסמוך על אמירת השליח לחוד לומר בפני נכתב וה"ה סמכינן על הפוסקים במ"ע דא"א להכיר הח"י וסגי בקיום ב"ד לחוד כמו שכתבתי:

סו אין לגרש אלא בפני ב"ד דגט נקרא דין דאין מגרשין בלילה מטעם זה כמבואר ברמ"א סי' קכ"ג סעי' ה' רק בעת הדחק מגרשין בלילה כדכתב הח"מ והג"פ. ולפי"ז דהוי דין בעינן בעת נתינת הגט דיהיה ג' דיינים. ובלא"ה מהראוי שלא להקל לסדר גט וליתן בחד כי כמה עיקולי ופשורי איכא עד נתינת הגט לדקדק בכל החומרות אשר החמירו הפוסקים וכמו דמצינו בחולין דהוי מכניף לכל טבחיא כי היכא דליהוי בהכשר טובא. ומכ"ש באיסור א"א דהדין בודאי דיהיה ג' דיינים בזה וכמו שראיתי נהוג פה מקדם לפני גדולי' דהוי בקיבוץ יחד וגם היו שולחים הגע ע"י הסופר לשאר גדולי העיר לדקדק היטב בכתיבת השמות ובכתיבת האותיות שיהי' בהכשר ויתרון הגם דיש לדבר ע"ז מהש"ס ב"ב דקע"ד ע"ב בההיא מעשה דמשה בר עצרי דקאמר אביי אטו כל דמגרש בבי דינא מגרש מ"מ שערי תירוצים לא ננעלו בזה ובפרט כבר הורה זקן הגאון רבן של כל ישראל הנוב"י בסי' ק"ה חלק אה"ע והחמיר מאוד שלא לסדר גט ביחיד ופסלו גם בדיעבד ומי יכול לאזור חיל לילך נגד רב הגולה להקל באיסור א"א אשר הוא מחמיר מאוד וז"ל ובגט נשואה דין ממש הוא וצריך ג' וכמפורש בריש סנהדרין בג' ופירש"י ז"ל דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא וא"כ מיאון בג' משום שהוא גט מכלל דגט בעי ג' ובתשובת הרא"ם סי' פ"ב הביא דברי א"ז שפוסל גט בלילה מטעם שהוא דין שע"י גט גובה הוא כתובתה והאריך שם שבשביל שהמסדר סידרו ביחוד הי' פוסלו להגט וכ"כ בתשובה להגאון בעל או"ח עיי"ש:

סז מה דמבואר בש"ע בסדר הגע ויקרענו הגע שתי וערב היינו בגט גמור אבל בגט ש"מ כהן הניתן על תנאי אף התנאי בע"מ או במעכשיו מ"מ צריך להיות הגע שלם ביד האשה בעת מיתת בעלה כמבואר בב"ש סי' קמ"ה סק"ג ומקור הדברים מדברי התוספ' בד"ה באומר מעת שאני בעולם וכמבואר במרדכי מזה וכמו שדברתי לעיל מזה בשם הבית מאיר ז"ל לכן צריך להיות הגע קיים ברשותה ממש עד לאחר מיתת בעלה והנוהגין לתלות הגט במטפחת על צוארה עד לאחר מיתת בעלה ואם נאבד או נקרע הגע אחר נתינה לידה קודם מיתת בעלה מבואר לעיל בב"ש הדין בזה ע"ש:

סח מה דמבואר בסדר הגע סעי' צ"א בשליח המביא גט יאמר לה הרי את מגורשת בו ממנו מבואר בב"ש בס"ה דהשליח יאמר תיבת ממנו במלאפום ולפום ריהטא הכוונה דקאי על הב"ד דמורה דתהא מגורשת מאתנו הב"ד וכבר נשאל ע"ז מהגאון בעל מאיר נתיבים והשיב להצדיק דברי הב"ש עפ"י הש"ס דסוטה דל"ה על פסוק כי חזק הוא ממנו והביא דברי אבן עזרא דתיבת ממנו אין חילוק בין אם נסתר ליחיד או לרבים המדברים בעדם והאריך בזה. אך עיינתי שוב בס' ישועת יעקב דבדיעבד אם אמר השליח ממנו במלאפום ג"כ מהני אבל לכתחלה פשיטא דצריך השליח לומר תיבת ממנו בחולם דקאי על הבעל דיהיה מבורר להדיא:

סט מה דמבואר בסדר הגע בעת שיתן הבעל ליד האשה יאמר לה ה"ז גיטך והתקבלי גיטך ובו תהיה מגורשת ממני ומוסרת לכל אדם תיבת תהי' ע"ס אלא כן צריך הבעל לומר ובו תהי מגורשת ממנו דתיבת תהי' מורה דמדבר על אשה אחרת דתהיה מגורשת ממנו אלא צריך לדבר לנוכח אשתו ממש. וכבר צווח ע"ז הרב הגדול החסיד המפורסם מו"ה זאב וואלף אלקסער ז"ל מבראד בספרו היקר חידושי הרז"ה עיי"ש:

ע אם צריכין שני גיטין בספר גט פשוט המציא תקנה טובה בענין כתיבת ב' גיטין להוציא מחשש ברירה שכתבו הפוסקים דאין ברירה דלא אמרינן הוברר הדבר דבגט זה גמר בלבו לגרשה משום זה כ' הג"פ להתנהג כך דבתחלה יכתוב הסופר גט הראשון בשם גרשון וכדומ' וימסור הבעל את הגע ליד האשה בלי שום פקפוק ואח"כ יאמר הרב המסדר שטעה מעט בכתיבת הגט ראשון דעפ"י דין בעינן לכתוב גט שני בשם גרשם וכדומה וימסור הבעל את הגע השני ליד האשה ומעתה בכל פעם בעת מסירת הגע מיד הבעל ליד האשה וגם בעת כתיבת כל גט גומר הבעל ממש לגרשה בגט זה הואיל דהבעל לא ידע משום חשש ב' גיטין אלא האמין להרב המסדר וזה כמה מעליא הא שמעתא וכן בספר ישועת יעקב הביא תקנה זו בשם הג"פ והסכים עמו עיי"ש:

עא מי דשמה מעריסה סאסיא טאבא ועתה רוב העולם קורין אותה טאבא לבד. אך קצת מבני משפחתה קורין אותה עדיין בשני שמות יחד סאסיא טאבא לכתחלה יש לכתוב ב' גיטין בא' סאסיא טאבא דמתקריא טאבא דאע"ג דרובא קרו לה בשם א' לבד מ"מ לא מהני אלא בקיצור השם הואיל דנודע לנו דמעריסה ניתן לה ב' שמות ודרך העולם לקצר. ומכ"ש אם נכתב בכתובתה ב' שמות הא קמן דעיקר שמה כן הוא אך בדיעבד אם נתגרשה בגט א' בשם סאסיא טאבא וא"א להשיג גט אחר ג"כ כשר אם לא הזכיר דמתקריא טאבא דקיצור השם מן הדין א"צ לכתבו אך העולם יטעו לומר דהואיל דרובא קרו לה בשם טאבא לבד הוי זה עיקר שם המובהק ויש חשש לע"ז דיאמרו דלא נכתב בגט שם המובהק לכן בעינן עוד גט שני ולכתוב טאבא בתחלה הואיל דרוב הוי דמתקרי סאסיא טאבא לכן לכתחילה בעינן ב' גיטין ובדיעבד אם כתב סאסיא טאבא דמתקריא טאבא או להיפך טאבא דמתקריא סאסיא טאבא כשר אם א"א להשיג גט שני אבל אם כתב גט אחד בשם טאבא לחוד אין להתיר גט זה אלא במקום הדחק ועיגון גדול. ע"ג סעיף ע"ו:

עב מי דשמה מעריסה מרים בילא וכך חתימתה וגם המיעוט קרי לה הכי ורוב העולם קורין לה בילא לחוד יש לכתוב מרים בילא דמתקריא בילא דהחתימה והפורתא דקרי לה בשני שמות שהם מעריסה הכריע להיות רוב ועיקר. והי' די בשם מרים בילא לחוד אך הרוצה לצאת ידי הקריאה לרוב כותבין על שם בילא דמתקריא ט"ג סעיף ט"ז:

עג מי דשמה מעריסה חיה יארא ואח"ז נשתקע ממנה שם יארא ונקראה בשם חיה לחוד וכן נכתב בכתיבתם ומת בעלה ואח"ז נשאת לבעל אחר ונכתב בכתובתה חיה יארא וכן נקראת לפעמים ובאת להתגרש יש לכתוב חיה לעיקר הואיל דהרבה שנים נשתקע ממנה שם יארא ועל שם העריסה דמתקריא חיה יארא אם לא דחותמת א"ע חיה יארא דהחתימה מתנגד להקריאה אז יש לכתוב ב' גיטין ובגט שני יכתוב חיה יארא דמתקריא חיה ט"ג:

עד מי דשמה פרידא בילא וכן קורין אותה המיעוט והרוב קורין לה בילא לבד אם דרכה לחתום באגרות תמיד פרידא בילא ה"ז עיקר והי' די לכתוב זה השם פרידא בילא אך הואיל דהרוב קורין לה בשם בילא לחוד וגם לפעמים שם בילא הוי שם בפ"ע והוה כמו אלחנן חנן. לכן יש לכתוב דמתקריא בילא ואם נכתב בשם בילא לחוד ג"כ כשר דקריאת בילא הוי קיצור השם. ואם אינה חותמת את עצמה כלל או דחותמת עצמה בילא לבד בזה יש לכתוב שני גיטין היינו האחד פרידא בילא דמתקריא בילא ובגט השני בילא דמתקריא פרידא בילא. טיב גיטין סעיף כ"ט:

תוכן העניינים

ביאור מנחם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה