ביאור מנחם· רבי משה מנחם מנדל אהרנסון
דיני שמות הנשים על סדר א ב · אות ב
ברכה שם תואר לאיש ולאשה היינו אם אירע דשם האיש ברכה או האשה ברכה כותבין כן בגט הואיל דשם זה מעריסה היא להם בידוע אבל אם ידוע דשם מעריסה לזה ברוך או ברכיה אלא בפ"כ נקרא ברכה הדין דא"צ לכתוב דהוי קיצור השם אך אם רוצה לכתוב לסימן כגון בב' יב"ש נראה דאין לכתוב שם ברכה לסימן אם מצוי גם להאשה השם ברכה אלא יכתוב סימן אחר דמידי דתווהי אינשי אין לכתוב כן בגט במקום שא"צ ע"ג סק"א:
בריינא בריינדל בשני יודין אחר הרי"ש ובלי יו"ד אחר הדל"ת:
בת שבע דעת הב"ש דכותבין בחד תיבה וזה דעת הס"מ עפ"י דעת הרש"ל והביאו הנ"ש וכ"כ הגאון מהרי' ז"ל בספרו דגול מרבבה דכן מוכח בסנהדרין דף כ"ב מ"ש רש"י ד"ה וקינחה ור"ל דאמרינן שם באותה שעה קינחה בת שבע בי"ג מפות ופירש"י די"ג תיבות יש בפסוק זה א"כ מבואר דבת שבע הוי תיבה אחת דאי הם ב' תיבות הוי י"ד תיבות אמנם דעת הדמש"א הביאו בס"ש דגם בדיעבד פסול אם נכתוב בת שבע בתיבה אחת ומסיק דטוב לכתחלה לכתוב בענין שנראה כב' תיבות דבכל תנ"ך כתוב ב' תיבות וכ"ה במ"ס אך אם דיעבד נכתב בתיבה אחת ג"כ כשר מאחר דלרש"ל הדין כן לכתחלה אבל בג"פ ובט"נ העלה הלכה למעשה דשם פדהצור ועמינדב יכתוב באופן דיהי' נראה תיבת אחת יותר מב' תיבות וכן יעשה בשם בת שבע אך בדיעבד אם כתב שמות הללו בין בשני תיבות בין בתיבה אחת מ"מ הגע כשר אם הם בשיטה אחת אבל אם נכתב בשני שיטין יראה לי דהגע פסול ודיינינן לי' כספק מגורשת עכ"ל ע"ג סק"ד:
בונא באלף דהוי שם לע"ז וכ"ה בס"מ ובנ"ש אך בדיעבד אם נכתב בונה בה ג"כ כשר כדעת הדמש"א. ובלא"ה מבואר כמה פעמים אם כתב ה' במקום א' אין קפידא אך אם רגילה לחתום באלף כן יש לכתוב לכתחלה לכ"ע ע"ג סק"ה:
באנציא כן יש לכתוב ביו"ד ובאלף בסופו:
בונא בובילא אם הרוב קורין בפניה בונא והמועט קורין אותה בונילא הולכין אחר הרוב וא"צ לכתוב בונא דמתקריא בונילא כדין שאר רוב ומיעוט דהיינו רובא מרים ופורתא שרה דהכא שאני דלא הוי שמות מחולקים ושם המיעוט הוא לקוח מהשם הרוב אלא דזה המיעוט רצו לקרותה בשם ולדות א"צ לחוש למיעוט ואם מרגישין היו"ד יש לכתוב בוניא אך זה השם אינו מצוי לאשה אלא לאיש ע"ג סק"ה:
בטשיל סתמא ביו"ד אם לא דאומרת דרגילה לחתום בלי יו"ד ע"ג סק"ו:
בילא לכתחלה באלף ואם נכתב בה"א ג"כ כשר ואף אם חתמה א"ע בילה בה"א ונכתב באלף אין קפידא בדיעבד דנשי לאו דינא גמירי ואין בחתימה טעם עפ"י קבלה מאבותיהם. אלא לכתחלה הולכין אחר חתימת אשה ג"כ ט"ג סק"ז:
בלומא בלי י"ד:
היינו אם קורין בחולם או במלאפום כותבין בוא"ו ואם. נקראת בחירוק כותב בלימא ביוד דווקא. ואם נקראת בקמץ ובהרגש יו"ד אחר הלמד צ"ל בליאמא בשא היינו אם נקראת בשין ימני' אבל אם בשין שמאלי' יש לכתוב בסמ"ך ובשם בס"א מביא הנ"ש דעת כמה פוסקים דס"ל דכותבין בתי"ו ועי"ן בת"ע דאולי נגזר מבת שבע וכמה פוסקים ס"ל דיש לכתוב בסמך ואלף ולא הכריעו והעלו ליתן ב' גיטין א' בשם בת"ע בתיו ועי"ן וב' בסמ"ך וא'. ע"ג סק"י:
בתיה וזה הוי שם הקודש אם ידוע דשמה מעריסה בת שבע ובפ"כ נקראה בתיה כותבין בת שבע דמתקריא בתיה אבל הע"ג כ' וז"ל ולענ"ד אם הכל קורין אותה בתיה אעפ"י דשם העריסה בת שבע אין להזכיר בת שבע כלל ואין לכתוב אלא בתיא לבד דלא עדיף משרה שערלין דאם הכל קורין שערלין אין לכתוב שרה רק אם רגילה לכתוב ולחתום א"ע בת שבע אז יש לכתוב בת שבע דמתקריא מתיה וכ"ה באם מקצתן קורין לה בת שבע ומקצתן קורין לה בתיה כותבין נמי כהנ"ש. ומ"ש הב"ש אם קורין אותה שבע עז"כ ג"כ הט"ג וז"ל כתב בעז"נ דזה דווקא אם לא ידוע שם העריסה אם שבע או בת שבע אבל באם ידוע דמעריסה קרי לה בת שבע אלא דקיצרו שמה שבע יש לכתוב בת שבע דמתקריא שבע וכיצחק חקין וכ"ה באביגיל אבגילי אסתר אסתרילה וה"ה איפכא אם נודע דמעריסה קרי לה שבע ואח"ז כ"ע קרי לה בת שבע כותבין שבע דמתקריא בת שבע עכ"ל ואם חותמת א"ע תמיד ברגילות בשם באסיא או בסיא כותבין בגט כן. רק באם אין חתימתה ידוע תדיר יש לכתוב סתמא בתיה בתי"ו ובה'. ע"ג סקי"ב:
בילקווא ה"ה בילקא הוי קיצור השם מבילא וא"צ לכותבו באם ידוע דשמה מעריסה בילא אבל בא"י שמה מעריסה והכל קורין בילקא או בילקווא דאז כותבין בילקא לבד או בילקווא ט"ג סקי"ב: