ביאור מנחם· רבי משה מנחם מנדל אהרנסון
דיני שמות הנשים על סדר א ב · אות א
אביגיל אבגלי. אם איי איך שמה מעריסה. ובפ"כ נקראת אבגילי א"כ יש לספק אם לכתוב אבגילי ולומר דזה עיקר שמה לבד מעריסה. או דילמא דיש לומר דשמה מעריסה אביגיל וזה השם אבגילי נגזר מאביגיל. ומ"מ א"א לכתוב אביגיל דמתקרי אבגילי דשמא אין עיקר שמה אביגיל ומיחזי כשינוי השם. דהרי אם כותב וכל שום וחניכא ובאמת לא הי' לו שום עוד שם אחר בזה כתב ר"ת דאם דאין שום משמעות אחרת הוי שינו השם. ומכ"ש אם יכתוב שם שלא הי' מעולם. לכן העלה הראנ"ח דכותבין אנת אנתתי אבגלי לבד. דאפ"ת דעיקר שמה מעריסה אביגיל הו"ל זה השם אבגלי חניכא שהכל קורין דכשר אבל אין כותבין אנת אנתתי דמתקרא אבגלי דהעולם יאמרו מכח התיבה דמתקריא יתירה יראה דבא לכתוב דיש לה מעריסה שם אביגיל ושמא באמת אשה זו מעולם לא הי' לה שם אביגיל לכן הסכימו כולם דלא כמהרי"ע אלא כותבין אבגלי לבד כדעת מהראנ"ח והג"פ בספרו עז"נ והט"ז ועז"כ הט"נ דאם יש עד או עדים דשמה מעריסה אביגיל אע"ג דנשתקע זה השם ונקבע רק השם אבגלי מ"מ כותבין אביגיל דמתקריא אבגלי הואיל דלא הוי שמות מחולקים והדברים מוכיחים דקריאת אבגלי נגזר מאביגיל ובכה"ג חוששין לעיקר השם לכתחלה וכ"ד מהראנ"ח ומהרי"ט ה"ה בשם שמואל ונקרא בפ"כ ממלי וכ"כ הג"פ ס"ק ס"ח ועז"כ הע"ג דכל שנקרא בפ"כ אבגלי וידעינן בעדים דעיקר שמה מעריסה אביגיל אפשר דסגי בשם אביגיל לבד דלא חשיב נשתקע דהרי עוד שמה עלי' אלא דנשתנה קצת בפ"כ ומ"מ לכתחלה אין לזוז ממ"ש בע"נ הנ"ל דכותבין אביגיל דמתקריא אבגלי אבל בא"י שמה מעריסה הדין דכותבין אבגלי לבד כפי הנקרא בפ"כ עכשיו דהוי חניכא שהכל קורין דכשר לכתחלה. ט"ג סק"א:
אסתר סתירה. היינו אם ידוע דמעריסה הי' שמה אסתר ותח"כ נקראת בפ"כ סתירה כותבין אסתר דמתקריא סתירה ולא הוי סתירה קיצור השם דאינו דומה לשאר קיצור כדכתב מהר"ש חיות ואין כותבין סטירא בטי"ת הואיל דנגזר משם תסתר אלא כותבין בתי"ו וה"ח אבל אם א"י איך שמה מעריסה ובפ"כ נקראה סתירה לכד בזה אין כותבין השם אסתר דילמא לא ניתן לה בעריסה שם אסתר רק סתירה לבד אלא כותבין אנת אנתתי סתירה וגם אין כותבין אנת אנתתי דמתקריא סתירה דעי"ז יטעו העולם לומר דיש לה עוד שם אחר כסברת הע"נ לעיל והסכימו לזה הגדולים וכותבין סתירה לבד ומ"מ גם בכה"ג אין כותבין לכתחלה סטירא בעי"ת אלא בתיו כדעת הס"ש דפליג על המרש"ח. אנן בדיעבד אם א"י שמה מעריסה ונכתב סטירא בעי"ת הגט כשר כיון דכן נעשה מעשה עפ"י הגאון מהר"י ז"ל דהסכים למהרש"ח ז"ל ואם חותמת א"ע יש לילך אחר החתימה ט"ג סק"ו:
אורוסיל ובתיבה אחת. דזה עדיף יותר מלכתוב ב' תיבות כדכתב הג"פ לעיל ס"ק קל"ג. וכותבין בסמ"ך ואם נכתב בשי"ן אין לפסול בדיעבד דהקורא יקרא בשין שמאלית ט"ג ס"ק זיי"ן:
אידל בסתמא בלי יו"ד אחר הדלי"ת אבל כותבין ביו"ד אחר האלף בתחלה בשם האשה ויש נשים דשמם אידיא יש בזה חילוק אם ידוע דשמה מעריסה אידל ובפ"כ נקראה אדיא כותבין אידל דמתקריא אידא וה"ה אם ידוע דמעריסה שמה אידיל ודוגשין היו"ד רק בפ"כ נקראה אידיא כותבין אידיל דמתקריא אידיא אע"ג דאידא ואידיא הוי שם קטנות וגיגיע מ"מ אפשר לפעמי' הוי זה השם בפ"ע. ובל"ז בקיצור השם אם כתבו אינו מגרע. אבל בא"י שמה מעריסה כותבין רק השם דנקראה בפ"כ אידיא ביו"ד ואלף בסופה ואם נכתב בלי אלף רק אידי בכה"ג הגע פסול גם בדיעבד דבמדינתינו כל אשה דנקראת אידיא נקראת ביו"ד נעה וגם הוי שינו בתנועת הדלי"ת דבשם אידיא הדלי"ת בחטף ובשם אידי הדלי"ת בחירוק לכן בכה"ג הגט פסול גם במ"ע ועת הדחק כפי אשר האריך בטעמים בתשובת בית אפרים חלק אה"ע סק"ב ט"ג סק"ח:
אלזוגוטא הוי כינו לגיטלין וכותבין שניהן גיטלין דמתקריא אלזוגוטא. וזה איירי בא"י שמה מעריסה דמקצת קורין לה גיטלין ומעט קורין אלזוגועא. אבל בידוע שם העריסה דשמה גיטלין ובפ"כ נקראה אלזוגוטא כותבין רק השם. גיטלין אעפ"י דנשתקע שם העריסה דזה לא מיקרי נשתקע כמו בשמות שרה שארקה דהנקודות שוין א"צ לכתוב השם הב' אע"ג דכאן מוסיפין תיבת אלו מ"מ עיקר השם הוי גיטא ודומה ממש להשם גיטלין כ"ה דעת הב"ש. אבל הט"ג העלה הואיל דמוסיפין בה תיבת אלז לכן צריכין לכתוב אלזוגוטא כסברת היש סוברים הובא בס' יש"ש ס' ל"ב דקיצור השם אמרו דא"צ לכתוב ולא באריכות השם לכן כותבין באזמו דמתקרי באזמוריז לכן גם בידוע דשמה מעריסה גיטלין ובפ"כ קורין לה אלזוגוטא כותבין שם העריסה לעיקר ועל השם דנקראה בפ"כ דמתקרי וכותבין גיטלין דמתקריא אלזוגוטא. וגם בזה דסובר הב"ש דאם השם שקורין ברוב דנין לעיקר השם דכותבין אלא זה השם דקורין הרוב לבד. עז"כ הע"ג וצ"ע דמ"מ יש לכתוב גם השם שני בלשון דמתקרי די"ל דכל אחד הוי שם בפ"ע כמו אלחנן חנן וכיון דאיכא רובא דקרי לי' הכי ופורתא הכי כותבין השם הרוב לעיקר ועל השם המיעוט דמתקרי ומ"ש הב"ש וכ"ז איירי דלא נשתנה מחמת חולי ר"ל דאם נשתנה מחמת חולי השם מ"ח קודם כמבואר בס' קכ"ט בסעי' י"ח וגם מ"ש הב"ש אבל ברגילה לחתום שערות ואגרות יש לכתוב אותו השם לבד גם שם כתב הע"ג וז"ל דחדא הוא דמוסיפין שם העריסה דתמוה דטפ"ת דהיכי דהשמות דומות זל"ז מהני מה שתפסה לעצמה זה השם לעיקר ונעשה שם העריסה כקיצור השם או כאריכות השם בלבד דא"צ לכותבו כלל מ"מ אי סיים הב"ש אפי' אין השמות דומות זל"ז דבזה אי אפ"ל דלא יהי' צריך לכתוב שם הב' דקורין בו בפ"כ רק לכתוב שם החתימה שלה דתפסה לעצמה דזה תמוה מאוד אלא הדין בזה אם השם דחותמת א"ע הוי לה"ק והשם הב' מעריסה הוי שם לע"ז כותבין על השם הב' תיבת דמתקרי או המכונה והשם חתימה לעיקר אבל לומר דלא יצטרך לכתוב שם הב' כלל דזה בודאי אינו כהדין לעיל גבי אביגדור דכתב בעצמו אבל אם חתימתו ושם הנקרא בפ"כ הם ב' שמות אז שם החתימה עיקר ושם הנקרא הוי שם כינו וכותבין שניהם וגם בשמות דומות ז"ל מנ"ל להב"ש להכריע דאין לכתוב השם הקריאה בפ"כ רק השם חתימה לבד דאע"ג דס"ל לעיל דאם שם העריסה הוא שם אחד והשני דקורין בפ"כ דומה לו דא"צ לכתוב אלא שם עריסה די"ל הואיל דהשני דומה לו הוי שם הב' איכות השם וגיגוע ואין משגיחין על הוספה משא"כ כאן דשם העריסה נקרא בפ"כ לרוב אלא דמחזקת לעצמה בשם החתימה פשיטא דלא שייך לומר דהשם חתימה הוי שם המובהק ועל שם העריסה וקריאה בפ"כ הוי שם גיעגוע ואריכות השם לבד דאדרבה י"נ להיפך דשם העריסה הוי העיקר הואיל דקורין בפ"כ ושם החתימה בלשון דמתקרי אך דהט"ז והשאגת ארי' סוברים דעל שם החתימה אי לכתוב דמתקרי אלא עושין שם חתימה לעיקר ועל שם העריסה דנקרא בפ"כ כותבין דמתקרי אבל לומר דלא יצטרך לכותבו שם העריסה הנקרא בפ"כ דז"א אלא הדין דלא כהב"ש בזה כדכתיבנא. ע"ג סק"י:
איגלא וזה מיירי באין ידוע איך שמה מעריסה לזה כותבין איגלא כפי שנקראת בפ"כ אבל אם ידוע דשמה מעריסה הי' אינא ואח"ז נקראת בפ"כ בגיעגוע וקטנות איגלא א"צ לכתוב אלא איגא לבד כמו בשרה שארקה ובס"ג למהרא"ש הביא שם אשה אניש ע"ג סקי"א:
אסנת ואם נקראת בפ"כ אסנה תליא בזה אם ידוע בודאי דשם עריסה אסנת יש לכתוב אסנת דמתקריא אסנה הואיל דאסנת הוי שם הקודש וא"כ שם אסנה הוי נגזר משם הקודש ודינה כשם העיקרי וכותבין גם שם אסנה הואיל דאין הנקודות שוים. ואם אין ידוע שם עריסה יש לכתוב אסנה לחוד ועכ"פ שם אשנה כותבין בה' הואיל דנגזר משם אסנת ואין, כותבין אסנא באלף ט"ג סקי"ב ויש ט"ס במ"ש דיש לכתוב המכונה אסנה דהא בעצמו כתב כיון דאסנת הוי שם הקודש וגם כתב דיש לכתוב בה"א הואיל דנגזר משם אסנת דהוי לה"ק אלא צ"ל דיש לכתוב דמתקריא אסנה וכ"כ הב"ש לעיל אות יו"ד בשם יחיאל אם נקרא בפ"כ חיאיל דדעתו דשייך לשון דמתקרי. ומגי' שם בס"ש דט"ס ברש"ל וצ"ל דמתקרי וזה כלל ידוע בכ"מ דהיכי דנגזר מלה"ק יש לכתוב דמתקרי וכמבואר ג"כ בע"ג שם סקל"ג דאיחל בחי"ת שנגזר מיחיאל שייך לשון דמתקרי ובלא"ה אם כתבו מתקרי על המכונה כשר כדעת רמ"א בב"ש לעיל סי' קכ"ט עיי"ש: