פרק מח - בנסוע הארון...הישר לרבינו! · מקוה-תקוה
מוהרנ"ת דיבר אז מהחיות העצומה שהיתה לו מטבילה במקוה באותה שבת, והצביע על כך שהמילה "מקוה" היא גם מלשון "תקוה", וכשנזהרין בטבילת מקוה-תקוותינו איתנה שיתתקן הכל. והוסיף: "מי שיהיה חזק בטבילת מקוה תמיד יהיה איך שיהיה- בודאי יזכה לתקן את כל הזקוק לתיקון".
הוא הסביר: "הביטו וראו רמז נפלא, כי הלא בעזרא כשנודע לו שנכשלו בנשים נכריות רח"ל, צעק מרה על זה, כמו שכתוב: 'בושתי וגם נכלמתי להרים פני אליך' (עזרא ט'), ואח"כ נאמר: 'ויען שכניה בן יחיאל וכו' ואנחנו מעלנו וכו' ועתה יש מקוה לישראל...' (עזרא י') ופירושו, תקוה, שיתתקן הדבר. אמר זאת בלשון מקוה, רמז להנ"ל כי אך ורק שיהיו נזהרים בטבילת מקוה מים יש תקוה שיתתקן הכל" (כוכבי אור עמ' פ' סי' לז).
* * *