פרק מח - בנסוע הארון...הישר לרבינו!
מסירות נפש לטבילת מקוה
בשבת חנוכה האחרון-ימים ספורים לפני הסתלקותו מן העולם, התקבצו רבים מחסידי ברסלב אצל מוהרנ"ת בברסלב. האוירה היתה חגיגית, מבלי לחוש כלל מה עומד להתרחש- למרות שמוהרנ"ת היה חלוש מאד, הוא השתדל לא לשנות מסדרי עבודותיו הקדושות.
בשבת לפנות בוקר עברה השמועה בין תושבי העיר והאורחים, שבנין המקוה קרס כולו, כך שאי אפשר לטבול לכבוד שבת בבוקר. מאוחר יותר, כשהאיר היום התברר שהמקוה בעצמה עדיין שלימה ורק אחת מפינות הבנין התמוטטה.
מוהרנ"ת, למרות חולשתו הרבה, הלך לטבול. בדרך חזרה לא הפסיק להודות לה' שהצליח על אף הכל לטבול במקוה, באמרו שכבר היה מוכן לטבול בנהר בוג תחת הקרח. ומעוצם תנועותיו הקדושו"ת שעשה אז בהתלהבות גדול, היה נראה ברור שכבר היה מוכן ומזומן לכך כמו שאמר, לרוץ אל הנהר בזריזות עצומה ולדלג ולקפוץ אל תוך הקרח לטבול".
מקוה-תקוה
מוהרנ"ת דיבר אז מהחיות העצומה שהיתה לו מטבילה במקוה באותה שבת, והצביע על כך שהמילה "מקוה" היא גם מלשון "תקוה", וכשנזהרין בטבילת מקוה-תקוותינו איתנה שיתתקן הכל. והוסיף: "מי שיהיה חזק בטבילת מקוה תמיד יהיה איך שיהיה- בודאי יזכה לתקן את כל הזקוק לתיקון".
הוא הסביר: "הביטו וראו רמז נפלא, כי הלא בעזרא כשנודע לו שנכשלו בנשים נכריות רח"ל, צעק מרה על זה, כמו שכתוב: 'בושתי וגם נכלמתי להרים פני אליך' (עזרא ט'), ואח"כ נאמר: 'ויען שכניה בן יחיאל וכו' ואנחנו מעלנו וכו' ועתה יש מקוה לישראל...' (עזרא י') ופירושו, תקוה, שיתתקן הדבר. אמר זאת בלשון מקוה, רמז להנ"ל כי אך ורק שיהיו נזהרים בטבילת מקוה מים יש תקוה שיתתקן הכל" (כוכבי אור עמ' פ' סי' לז).
* * *
השבוע האחרון
הגיע השבוע האחרון לימי חייו של מוהרנ"ת עלי אדמות.
מאז החלו הכל להבחין ברמזים ברורים שמוהרנ"ת עומד לעזבם לנצח. החסידים חרטו אז בלבם את כל הדברים שראו ושמעו אצל מוהרנ"ת בימים ההם.
הנך צריך לבוא אלי---
בליל שבת הבא, פ' מקץ, אמר מוהרנ"ת תורה בענין המנורה, ואח"כ רקד קצת (ראה ליקוטי הלכות, ראש חודש, ז' נד).אחרי שקם מהשלחן הוא ספר על חלומו שבו ביקש מרבינו ללמד אותו את ספר הנשרף, ועל כך אמר לו רבינו שבכדי להבין זאת הוא מוכרח לבוא אליו---(ראה פרק מז).
סיפור החלום הזה ברבים, היה רמז ברור על הסתלקותו הקרובה.
* * *
את קורותיו מאז ועד לרגע שעלתה נשמתו הטהורה-מתארים אנשי שלומינו ותלמידיו מהעיר ברסלב, שהיו סמוכים אליו כל העת, שכתבו באגרת כל סדר הסתלקות מוהרנ"ת, ושלחוה לאנשי טשהערין, וכדאי להעתיקה כלשונם:
ניטל מחמד נפשינו אדמו"ר ר' נתן---
"מי שאמר לעולמו די יאמר די לצרותינו, המקום ינחמינו וכו' הוי על שברינו כי נשארנו כתורן בראש ההר וכנס על הגבעה, כי ניטל מאתנו בחטאינו הדר עוזינו עטרת ראשינו מחמד נפשינו אדמו"ר ר' נתן זצ"ל הכ"מ, ביום ו' ערב שבת קודש עשרה בטבת פ' ויגש שעה קודם כניסת שבת קודש".
מען וועט זיין א מת און א גוסס---
"והתחלת חלישותו היה במוצאי שבת קודש פ' מקץ. ובשבת הקודם הוא פרשת מקץ, כשנכנס לשלוש סעודות לומר תורה, אלו הדיבורים היו התחלת התורה":
"אע"פ שזה חרפה לומר, כי כל בעל דרשן אומר זה, אעפי"כ צריך לומר, ואמר בזה הלשון: איר זאלט וויסן אז מע וועט זיין א מת און א גוסס, און מע וועט מוזן ליגן מיט די פיס צום טיהר"---[דעו לכם, שנצטרך להיות מת וגוסס ונצטרך לשכב עם הרגלים לכיוון הדלת] ואמר זה במורא גדול".
כשהנשמה עולה למעלה...
"אחר כך אמר את התורה של 'חדי ר' שמעון', מענין עצות ואמונת חכמים, ומענין להדפיס ספרים, ומענין כשהנשמה עולה למעלה עיקר שלמותה שתהיה למטה גם כן. ואחר כך היה בשמחה עד למאד".
והוציא מפיו הק' אש שלהבת
"ובליל שבת הנ"ל אמר תורה על המנורה, ורקד בעצמו, ואחר שהלך מהשולחן דיבר מענין העבודה של יום הכיפורים, והוציא מפיו הקדוש אש שלהבת, ואמר העבודה וכו' הכהן גדול שנכנס לפני ולפנים, עמד במקום שעמד ונכנס במקום שנכנס, ראה לפני מי אתה נכנס... אחת ואחת וכו'. והתלמיד חכם גדול מכהן גדול, כמו שכתוב יקרה היא מפנינים".
"וקודם לזה סיפר חלום, שהחלום הזה מרמז על הסתלקותו" (מספר הנשרף כמובא לעיל).
צריכים להתחבר לכתבי הצדיקים...
"ובמוצאי שבת קודש פרשת מקץ נכנס לשלוש סעודות, ואמר תורה על פרשת מקץ. ובסוף התורה אמר פירוש על משנה 'עשה לך רב וקנה לך חבר', ואמר כך: עשה לך רב! ואם אין אתה יודע מי הרב-'וקנה לך חבר', פירוש, תתחבר את עצמך להקולמוס. ואמר בזה הלשון:"
"מען דארף זיך מקרב זיין צו איין רבי'ן, און אז סע ניט דא קיין רבי, איז מען זיך מחבר צו דער פען" (צריכים להתקרב לרבי, ואם אין רבי, מתחברים אל הקולמוס-כלומר תתחבר לכתבי הצדיקים האמיתיים).
השי"ת גומר ומנצח...
אחרי שסיים את אמירת תורתו, חש עצמו שלא בטוב, והיה כה חלש עד שנאלץ לעזוב את הציבור לפני מעריב. ר' יעקב, אחד מתלמידיו ליוה אותו לביתו. מוהרנ"ת שמח שה' עזר לו לסיים את התורה ואמר: "יענקל, נכון שהשם יתברך גומר ומנצח?!" (שיח שרפי קודש א' תרס).
לא אפחד!
"ואחר כך אמר ההבדלה בבכיה גדולה, כשהתחיל בתיבות "הנה אל ישועתי אבטח ולא אפחד" הוא חזר הרבה פעמים על התיבות "ולא אפחד" (שיח שרפי קודש א' תרנז).
"באמצע הלילה נחלש עד למאד, ובכל היום גברה חולשתו..."
אזהרה לנסוע לר"ה לאומאן
"ביום שני, בא אליו ר' זאב ליובארסקע, ודיבר עמו מענין ראש השנה של רבינו ז"ל. והזהיר מאד ליסע לאומאן על ר"ה..."
הסתכל בי, וזה יהיה לטובה גדולה עבורך
"בלילה אור ליום ה' אחר תפילת ערבית עמדנו לפניו, וגם ר' זאב הנ"ל בא ג"כ, ועמד מן הצד, ור' דוד מטולטשין עמד לפני ר' זאב, ואמר אדמו"ר (מוהרנ"ת) לר' דוד: ניט פארשטעלין וועלולען (-כנוי באידיש לשם 'זאב'), לאז ער מיר חאטש אנקוקן, דער רבי האט אמאל אויך געזאגט צו איינעם, קוק מיר אן סע וועט זיין פאר דיר א טובה גדולה (אל נא תסתירו את וועלול, שלפחות יביט עלי. רבינו אף הוא אמר פעם לאחד: הסתכל בי ותהיה לטובה גדולה עבורך)..."
מוכרחים אנו להתאסף
"וכך אמר: מע וועט זיך מוזן צום אויף קומען (נהיה מוכרחים להתאסף). ושאל ר' זאב: היכן? האט איהם אדמו"ר געענטפערט (אדמו"ר השיב לו): אויף יענער וועלט (בעולם הבא)".
"אחר כך סיפר מעשה נורא מהספר שנשרף, בעת שהיה רבינו ז"ל בלמברג (ראה פרק ט"ז) ושכתב זה הספר בג' שעות ומחצה, ואח"כ יצאתי כמו מהאידרא. ואמר שזה סייעתא דשמיא שספרתי לכם מעשה זאת."
להשקות אילנות יבשים
"בלילה אמר חצות, ואחר חצות בערך ג' שעות קודם אור היום תפס קולמוס וכתב תורה על משנת 'משקין בית השלחין במועד'".
יש לציין כי לפלא הוא, שההלכה האחרונה שכתב מוהרנ"ת היתה דוקא בענין זה להשקות בית השלחין, שדה יבש, כי היה זה עיקר פעולתו של מוהרנ"ת כפי אשר צווה ע"י רבינו להשקות אילנות יבשים (הרב יעקב מאיר שכטר שליט"א).משנת משקין בית השלחין (מועד קטן ב' א') דנה בעבודות המותרות והאסורות בימי חול המועד. זה היה הדבר האחרון שכתב. הוא היה חלש מאד ונשארו לו פחות מארבעים ושמונה שעות לחיות. הוא התבטא על הצורך באמונת חכמים ואיך שתמיד ניתן להעזר על ידם אם רק משתדלים להדבק בהם ובתורותיהם. הוא כותב:
"וזה בחינת חול המועד שאסור בקצת מלאכות ומותר בכמה מלאכות. ואמרו חז"ל שדיני חול המועד נמסרו לחכמים שהם יעשו כרצונם להתיר איזה מלאכות ולאסור איזה מלאכות, כפי שיראה בעיניהם, וכל עיקר היתר עשיית מלאכה בחול המועד הוא בשביל דבר האבד, כמו שהתחיל התנא במשנה א' דמסכת מועד קטן, משקין בית השלחין, שהוא בשביל דבר האבד. ובשביל זה נמסר הדבר רק לחכמים. כי דבר האבד מרמז על האבודים והנידחים בעוונותיהם, שגם אותם צריכים לתקן. אבל כל תיקונם הוא ע"י החכמים האמיתיים, שיקיימו דבריהם על כל אשר יאמר כי הוא זה..."
"והכל בשביל דברים האבודים שהם בחינת האבודים והנדחים בעוונותיהם שכל תיקונם הוא ע"י בחינת הצדיק שיודע להשקותם ג"כ, שזהו בחינת משקין בית השלחין שנקרא שלחין ע"ש ושולח מים על פני חוצות. זה בחינת הצדיקים הגדולים שיכולים להשקות גם אותם שהם מבחוץ לגמרי בבחינת "יפוצו מעיינותיך חוצה". חוצה דייקא (כמו שכתוב בליקו"מ ח"א סי' י"ד).וזהו בין ממעין שיצא בתחילה, בין ממעין שלא יצא בתחילה. היינו לא מבעיא שהם יכולים לשלוח מים על פני חוצות שהם מקומות הרחוקים מאד להודיעם גם כן מאלוקותו ית' ולהוציאם ממקומות החיצוניים מאד. ולא מבעיא שהם יכולין להשקותם ממעין שיצא מתחילה. שכבר היה מעין אלא שנתקלקל, אלא אפילו ממעין שלא יצא בתחילה, שלא היה שום מעין החכמה יוצא משם תחילה, אבל כשיאמין בצדיקים ויעשה ככל אשר יאמרו כי הוא זה, יכולים לתקנו גם כן. כי הצדיקים חותרים וחופרים מעיינות חדשים תמיד" (ליקוטי הלכות, ראש חודש, ז' נ')
העיקר שיחזיק עצמו ברבינו!
"אחר כך בא אליו ר' מאיר יהודה (הוא ר' מאיר לייב בלעכער), ואמר לו בזה הלשון: אפילו מען זאל זיין דער ערגסטער בעל עבירה, אביא מען האלט זיך אין רבי'ן וועט מען בודאי תשובה טאן און מען וועט האבן א תיקון (אפילו שהאדם הוא בעל עבירה הכי גרוע, העיקר שיחזיק עצמו ברבינו. בוודאי יעשה תשובה ויהיה לו תיקון)".
רבינו ז"ל יתקן הכל...
"ביום ד' עמדו לפניו כמה אנ"ש ואמר: עיקר העסק שלכם יהיה להדפיס ספרים, יפוצו מעינותיך חוצה. ודיבר מענין ע"ב נימין".
ואור ליום ה' ב' שעות קודם אור היום בא אליו ר' מאיר יהודה ור' ליבצי, ואמר: המלאך דומה בא אצל האדם [אחרי שהוא שוכב בקבר], ומבקע כריסו, ומפילו על פניו, ואמר: "אוי ובפרט כשיש רפואות בבטן... זה אש להבה! אך רבינו ז"ל בודאי יתקן הכל מעל פניו".
להתרחק מרופאים-ה"רוצעפט" - מירשם - של מוהרנ"ת
רבינו הזהיר כידוע מאד מאד להתרחק מרופאים ורפואות עד קצה האחרון. מוהרנ"ת קיים זאת במסירות נפש עצומה, והחמיר מאד בזה, הוא לא השתמש אפילו ב'עלה' לסגולה, כידוע. כמו כן הזהיר על כך בביתו, כמובא בהרבה מכתבים. וכדאי להעתיק כאן קטע ממכתב שכתב לחבירו רבי נפתלי בעת חולי: "ומזה תראו ותבינו כמה צריכים להתרחק מדאקטורים, וכבר הכנתי רוצעפט (מירשם לתרופות) לשלוח לו, שכל הרוצעפט הוא: א. שלא יקח שום רפואה. ב. שלא יקח שום רפואה. ג. שלא יקח שום רפואה וכו' וכו', גם שילך דוקא למקוה..." ובמכתב אחר הוא כותב לו: "וביותר נפלאתי עליו הפלא ופלא על אשר הוא הואיל הלך אחר רופאי אליל, ולעסוק ברפואות בהייסין לכאב העינים אשר המה היו בעוכריו, וקלקלו לעיניו ע"י רפואתם ביותר, ולא זכר את כל הדברים הק' שיצאו מפי רבינו הק' ז"ל להתרחק מרפואות בכל מיני הרחקות עד קצה האחרון. דעתי כי דומה בלבו שאין הדברים אמורים לכאב עינים, אבל באמת אהובי אחי טעית"... ע"כ. ובכן, מוהרנ"ת הזכיר זאת לפני הסתלקותו, כי היא אחת מהאזהרות החמורות של רבינו. וגם יתכן שמוהרנ"ת התכוון בזה שלא יעלה חלילה על דעתם להביא אליו רופא במצב החמור בגין המחלה הקשה שתקפה אותו.
הזכות שעסק בהדפסת ספרי רבינו ז"ל
"בבוקר נחלש מאד בשעת התפילה. ובאה אליו הצדקת מרת אדיל בת רבינו ז"ל, ואמרה: למה תחרישון? הלא צריכים להרבות בבכיה. והוא ז"ל לא הסכים על זה, ואמר שיש לו שונאים גדולים [שישמחו כשישמעו על יסוריו], רק לימד אותנו איך להתפלל עבורו: שיאמרו בהתבודדות שיימצא לו זכות שכתב דברי רבינו ז"ל וסידר אותם והידר אותם, וגם עתה רוצה להדפיס. וכל חייכם תלוי בי".
"גם ר' צבי מטעפליק בא אליו ושאל אותו אם כבר קיבל מעות מהאדון, ואמר לו: תן לי המעות שלך ואני אשמור לך המעות עד לעולם הבא (הוא רמז לו בזה שיפריש מכספו להדפסת ספריו הק' וכל עניני רבינו ולהחזקת ביתו) ואמר: אבותי גנזו למטה ואני גנזתי למעלה. וציוה לו להרבות תהילים, יאמרם כמו שיאמרם".
"אור ליום ו' ערב שבת קודש קרינו לפניו ב' מעשיות מרבינו מעשה א' ומעשה ב'.
עתה העת שאשוב הביתה
"כשגמרו לקרוא לפני מוהרנ"ת את המעשה הב', והגיעו להתיבות "נלכה ונסעה ושבו לביתם"-הוא ביקש מתלמידיו שיחזרו עליהם כמה פעמים. ואח"כ אמר: "עתה העת שאשוב הביתה"---
צריכים אתם להחזיק עצמכם ביחד!
"וקודם אור היום ציוה להביא לו מים חמין לעשו"ת לו אמבטי לכבוד שבת קודש, וקודם שהביאו לו האמבטי דיבר הרבה כמעט כצוואה, וכך אמר:
צריכים אתם להחזיק עצמכם ביחד באהבה גדולה. ואתם אנשים כשרים אלא שאתם שלימזלינקיס."
תתחזקו בממון וברצון ובטירחא
"אחר כך אמר פתאום להעולם: שלוש צרות היו בטבת, מהו הצרות? ולא זכרו. והוא אמר בעצמו: בו מת עזרא הסופר, ונכתבה תורה יונית, ונבקעה העיר..."
"ואמר בזה הלשון: נו, אז עזרא הסופר גייט אוועק, און טרייף פסול איז זיך מתגבר אזוי פיל ווי סע היינט דא, אלפים ורבבות טרייף פסול, נאר איך האף אז איין בלעטיל פון ספרי רבינו וועט זיין א תיקון אויף אלדינג. נו, זאג איך אייך אן אז אייער עובדא זאל זיין איר זאלט דרוקן די ספרים. סע זאל זיין יפוצו מעינותיך חוצה, איר זאלט זיין שטארק מיט געלט און מיט רצון און מיט טרחא" [נו, כשעזרא הסופר הולך לו, וטרף-פסול (ספרי מינים) מתגברים, כמו שיש היום לאלפים ולרבבות טרף-פסול... אך אני מקוה שדף אחד מספרי רבינו יהיה תיקון לכל. ובכן מצוה אני עליכם שעיקר עסקיכם יהיה להדפיס את הספרים שיתקיימו "יפוצו מעיינותיך חוצה" (משלי ה' טז).ותהיו חזקים בממון, ברצון ובטרחא], ואמר לבנו ר' יצחק: אתה ג"כ צריך ליתן ת"ק רו"כ על זה, ואם לאו, תן ששים רו"כ".
"גם אמר: שיש עונשים קשים ומרים כמו שיש, און צום סוף גלוסט זיך קריגן אויף אזוי א רבי'ן, [ולבסוף יש עוד חשק לחלוק על רבי כזה] אוי!"
מוהרנ"ת גם דיבר אז על שלוש הלכות מבוררות שעל כל ההולכים בדרך רבינו מוטל לקיימם: 1. על ר"ה צריכין לנסוע. 2. ש"ע צריכין ללמוד. 3. התבודדות צריכין בכל יום (נתיב צדיק, ביאור הליקוטים תו' ס"א, שיח שרפי קודש קסח).
התנ"ך הוא-'כל טוב'
"בבוקר (עשרה בטבת) התלבש בציצית ותפילין, והתפלל בכל הכוחות, ואמר סליחות. ובשעת קריאת התורה בכה. ואחר כך למד וסיים הש"ע הגדול. 1 ואמרו לו שילמוד בש"ע קטן, משום שזה טירחא גדולה עבורו. ואמר הוא זצ"ל: זייט איהר מיר ניט אזוי געטריי [אל תהיו מסורים לי כל כך].
ואמר תהילים. ואחר כך אמר לנחמן בן עוזר שיתן לו 'כל טוב', ולא ידע מה הוא רוצה, ופירש לו: תן לי התנ"ך, זהו כל טוב..." (יש לציין שבין שיעוריו הקבועים של מוהרנ"ת היה לו גם שיעור בתנ"ך).
הרחמן הוא ימשיך לנו קדושת ארץ ישראל
"אח"כ אכל קצת (חולה פטור מתענית) אחר כך אמר שאם יבואו שני אנשים לפניו עם כינור וירקדו לפניו, בודאי יחיו אותו. ואמר שלא ישתה עוד אפילו טייא".
"ואחר ב' שעות אמר לבנו ר' יצחק: לך לבית וטול לי הקוכין (החלות) של שבת, רק שיהיה של שבת דייקא, וציוה להציע שולחן, והוא בעצמו ז"ל ישב על התיבה של נרות ואכל כזית בדוחק גדול, ומעט רוטב (מרק) ומעט צימעס (ליפתן). ואחר כך אמר שברכת המזון מותר לברך על המיטה הסמוכה".
"ובתוך ברכת המזון אמר: 'הרחמן הוא ימשיך לנו קדושת ארץ ישראל'. 1 ואמר: אמנם לא היה בדעתי לאכול יותר אך שיניתי מחשבתי בזה". 1
אין לי כח לדבר...
"אחר כך שלח אחר נרות, ואמר בזה הלשון: נר שבת ונר יום טוב ונר חנוכה הוא ענין אחד. ואמר שיש לו על ענין זה תילי תילים של הלכות, פלאי פלאות רק אין לי כח" 1
מוחו היה דבוק בתורה עד הרגע האחרון
מן הראוי להעתיק כאן מה שתלמידו רבי נחמן מטולטשין מוסיף בליקוטי הלכות בסוף הלכות ראש חודש (הלכה ז') ההלכה האחרונה שסיים בה מוהרנ"ת את כתיבת ההלכות עלי אדמות:
"אמר המסדר (ר"נ מטולטשין) עד כאן וגם ענין חוה"מ כתב מו"ר בעל המחבר הזה ב' ימים קודם הסתלקותו בעת חולשתו הגדול, אעפ"כ התגבר בכל כוחותיו וכתב מה שהשיג אז. כי זאת ראינו עין בעין שמוחו היה דבוק בהתורה עד הרגע האחרונה של הסתלקותו שנסתלק ביום ו' עש"ק פ' ויגש עשרה בטבת שנת תר"ה לפ"ק, וראינו בעינינו שקיים מאמר חז"ל 'זאת התורה אדם כי ימות וכו'-שחייב אדם לעסוק בתורה עד יום מותו. כי עד כמעט ברגע האחרונה של הסתלקותו שמענו ממנו חידושי תורה אך לא היה בכוחו לכתוב עוד, ואפילו לדבר כל מה שהיה במוחו לא היה באפשר. וכך אמר בפירוש בזה"ל בעת שנכנסו עם הנרות שהכינו אז לכבוד שבת, וכשראה אותם נתלהב מאד, ומגודל התלהבותו הורם מעט ממיטתו ונשאר מושב מעט והתחיל לומר בהתלהבות נורא מאד בזה הלשון 'נרות של שבת' 'נרות של שבת', ואמר זאת בהתלהבות נורא כמה וכמה פעמים, וגילה לנו אז תורה נפלאה מענין הנרות דקדושה וכלל כולם בפירוש נר שבת ונר יו"ט ונרות של חנוכה וכו' וכו'. ואח"כ אמר אז: יש לי עתה בזה תילי תילין של הלכות, אך אין לי כח לדבר יותר... ובמעט זמן קצר, לערך שעה נסתלק... מה נאמר מה נדבר אוי לנו על שברינו, נחלה מכתינו, אבל זאת נחמתנו ואשרינו מה טוב חלקינו ומה נעים גורלינו ומה יפה ירושתינו שזכינו לירש ממנו תורות וחידושים כאלה וכאלה אשרינו---"
העיקר הוא התקשרות לצדיקים
"אחר כך אמר לר' נחמן מטולטשין פסוק זה 'לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו' העיקר הוא התקשרות לצדיקים"... 1
מסופר, כי בעת ששכב מוהרנ"ת על ערש דוי לפני הסתלקותו, שמעוהו מתאנח, כאשר לפתע פנה אל אנ"ש ואמר: "מה אתם חושבים שאני מתאנח על שמיעטתי בלימוד התורה במשך ימי חיי, או שמא לא התפללתי כדבעי? לא ולא! לא על כך גונח אני. כמה שיכולתי שמרתי על הזמן בלימוד ובתפילה. אולם מתאנח אני כי מי יודע אם יצאתי ידי חובת התמימות של רבינו---(שיח שרפי קודש א' תריג).
ברוך אתה בקודש-א-ח-ד
"אחר כך צוה לכל אנ"ש לילך למקוה, והלכנו למקוה. וכשבאנו מהמקוה התגברה החולאת עד למאד".
"ובאתה אליו הצדקת מרת אדיל ושאלה אותו: וואס איז אייך עפיס ערגער געווארן? (האם הורע לכם?), והשיב: סע מיט גרויס חסד! (בחסד גדול). ואחר כך לא דיבר עמנו יותר, רק שמענו שאמר: 'יברכך', 'ברכת המפיל' ו'חנון המרבה לסלוח' 1 ו'מקדש השבת' ו'ברוך אתה בקודש' 'אחד'".
ההסתלקות בנשיקה---
"והסתלקותו היה ממש בנשיקה, תיכף אחר הדלקת נר של שבת קודש".
"ובא לקבורה במוצאי שבת קודש בכבוד גדול עד למאד, אפילו מהכת המתנגדים..."
השי"ת ישמח את לבבינו הנשבר
אנשי ברסלב מסיימים את המכתב הנורא:
"ותו אין להאריך בכתב, כי הרבה דברים בזה אשר לא יספיקו כל אילי נביות..."
"נא ונא ידידינו, אחינו, חזקו ואמצו להחזיק בית אדמו"ר, וגם להזיל זהב מכיסכם להדפיס ספריו הקדושים, כי על זה הזהיר ביותר..."
"השי"ת ינחם אותנו וישמח את לבבנו הנשבר, כאשר ידעתם שכל רצונו וכוספו רק לשמוח בה' ובתורתו הק'".
"כה דברי כל אנ"ש מברסלב תר"ה לפ"ק".
* * *
השארת הצדיק לנצח
הסתלקותו הקדושה של מוהרנ"ת היתה איפוא ביום ששי עשרה בטבת תר"ה מיד לאחר הדלקת נרות שבת קודש, כשהוא בן שישים וארבע שנים ואחד עשר חדשים.
הוא התקטר בקטירא דלעילא, בישוב הדעת נפלא ונורא, כאשר הוא דבוק בדבקות עצומה עם בוראו עד הרגע האחרון, כשהצוואה הקדושה על שפתו להמשיך ולחזק את בית רבינו, להפיץ את ספריו, והעיקר להתקשר אליו ולקיים עצותיו הנפלאות, כי היא כל תקותינו לנצח.
ואמנם דבר רבינו יקום לעולם, תורתו נלמדת ונשמרת עד היום הזה על ידי אלפים רבים מישראל, והכל מכוחו של אותו תלמיד נאמן שהשליך נפשו מנגד ומסר נפשו למען מטרה קדושה זו, וממנה תוצאות חיים עד היום הזה.
אני רץ לרבינו---
מסופר, כי באותו ליל שבת קודש-שעדיין לא יכלו להעביר את הידיעה לקיבוצי חסידי ברסלב-ור' נפתלי חברו של מוהרנ"ת שהיה אז באומאן חלם חלום, והנה הוא רואה את מוהרנ"ת רץ...
ר' נפתלי שאל אותו:
"נתן, להיכן אתה רץ?"
"איך? גלייך צום רבי'ן!!!..." 1 (אני? ישר לרבינו!...)-השיב מוהרנ"ת תוך שהוא ממשיך בריצתו...
או אז הבין ר' נפתלי כי מוהרנ"ת איננו, והודיע זאת תיכף לאנשי שלומינו, עוד באותו שבת בבוקר, שלבם התחלחל ולא רצו להאמין לבשורה קשה זו...
אולם אחר השבת נתאשרה כי אמנם אמת היא הבשורה המרה והנוראה (שיח שרפי קודש א' תרנה).
ולסיום יש לציין כי החידוש ביותר הוא שמוהרנ"ת רץ הישר לרבינו עוד לפני הקבורה---
* * *