פרק מז - ראש השנה · סרוב לאמירת תורה
סרובו של מוהרנ"ת לומר תורה, נתקבל בחוסר הבנה מצד הציבור הרחב הנאספים לר"ה. הם ידעו היטב כי מוהרנ"ת עסק בתקופה האחרונה בכתיבת הלכה, אותה התחיל עוד לפני ט' באב, שכללה גם שיחה ארוכה על ר"ה, יום כיפור וסוכות. הוא כבר שיתף את הציבור בכמה מהחידושים הנפלאים של ההלכה, ואף העלה אותם באגרותיו בשבועות הסמוכים לראש השנה. רעיונותיו נסבו כל העת ההיא על תורה ו' שבליקוטי מוהר"ן, בענין דרכי התשובה, והקשר שבין הרב לתלמיד (ראה בכמה אגרות האחרונות שבספר עלים לתרופה שרובם סובבים על דברי תורה זו-מאגרת תל"ח ואילך).
המתקבצים באומאן ציפו בכליון עינים לשמוע את תורתו הנפלאה, אך הפעם לא זכו לזה. ואגב יש לציין כי שעות השיא בראש השנה, היו אותן שעות בהן היו הציבור מתענגים על דיבוריו היקרים של מוהרנ"ת (כפי שבאים לידי ביטוי בקטע להלן).