פרק מז - ראש השנה · ריקוד של פרידה...
חסידי ברסלב שבאו לאומאן לר"ה של שנת תר"ה-שנת הסתלקותו של מוהרנ"ת מהעוה"ז, ועלייתו בסערה השמימה-הבחינו כבר בתחילת השנה בשינויים מסויימים בהתנהגותו מבשנים עברו.
כשהגיע הזמן הקבוע לאמירת תורה, סרב מוהרנ"ת לומר תורה בפני הקהל. ר' אפרים ב"ר נפתלי הפציר בו שלא ישנה ממנהגו ויאמר תורה בפני הציבור המשתוקק לשמוע ממנו, אך הוא בשלו, אינו אומר, כשנימוקו עמו, שאינו חש בטוב.
את הריקודים הנהוגים אצל חסידי ברסלב בימי ראש השנה, ערך מוהרנ"ת בהתלהבות עצומה. אולם ר' נפתלי, ידידו הקרוב ביותר של מוהרנ"ת, הבחין בראייתו החדה, בשינויים גם בריקודיו של מוהרנ"ת, והתבטא כעבור זמן:
"הבחנתי בריקודו שרקד עמנו שהוא ריקוד של פרידה"---(שיח שרפי קודש א' תרנו).